מבטחים עתרה לחיובו של המלון בתשלום חוב דמי גמולים בגין התובע, בסך כולל של 7,849 ₪ (חודשים 6/06 עד 11/06). לחוב האמור ביקשה מבטחים לצרף פיצויי הלנת שכר או לחילופין, ריבית פיגורים כאמור בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה מיום היווצרות החוב מדי חודש בחודשו ועד התשלום בפועל. בהמשך ההליך ובמסגרת הסיכומים העמידה מבטחים את תביעתה על סך 7,775 ₪ בגין חודשי הביטוח 5/06 ו-7/06- 10/06. התובע מצידו אף הוא הגיש תביעה נגד המעביד לחיובו בתשלום החוב למבטחים, ובנוסף עתר להחזר הוצאות נלוות הכרוכות בניסיונותיו להסדרת החוב (הוצאות טלפון, פקס, דואר שכ"ט עו"ד) בסך של 990 ₪. בהמשך ההליך העמיד התובע את תביעתו להחזר הוצאות על סך 1,500 ₪. המעביד מצידו טוען כי שילם את מלוא התשלומים המתחייבים בגין התקופה שבמחלוקת. התיקים אוחדו ונשמעו בפני המותב הנוכחי. דיון והכרעה: האם הוכח סכום קרן החוב על ידי מבטחים? מטעם מבטחים העיד מר רונן אשכנזי, מנהל מדור כספים והסדרי חוב בחטיבת הכספים של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, לרבות מבטחים (להלן: מר "אשכנזי"). כפי העולה מתצהירו של מר אשכנזי, כמו גם מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהירו וניתוחה (ר' פירוט סע' 12, נספח א' לתצהירו), נותר לחובתו של המלון חוב כספי למבטחים, המתבטא בחוסר בזכויותיו של התובע בקרן הפנסיה בגין חודשים 6/06 עד 11/06 בסך כולל של 7,849 ₪. אם לציין כי המסמכים שצורפו לתצהירו של מר אשכנזי, ובגדרם כרטסת הנהלת החשבונות של המלון במבטחים הינם בגדר רשומה מוסדית כמשמעותה בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן:"פקודת הראיות"). בשלב ההוכחות הוברר כי במהלך תקופת עבודתו של התובע, הופרשו בגינו דמי גמולים לקרן הפנסיה, עבור חלק מהחודשים בתקופה שבמחלוקת (6/06 ו-11/06), וזאת ע"י "מלון ימית בע"מ" שהוא מעביד הקשור בנתבעת. על כן העמידה מבטחים את סכום החוב על סך 7,775 ₪ בגין 5 חודשים (5/06 ו-7/06 עד 10/06) (ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 12-13, 24-30, עמ' 7 שורות 1-3 נ/1). כפי שהוסבר עוד בתצהירו של מר אשכנזי, הרי שבכל מקרה של פיגור בתשלומים פועלת מבטחים בשיטת הפיפו - (FIFO = First In First Out), כאשר כל סכום שמתקבל בקרן בעת קיומו של חוב נזקף תחילה לכיסוי חובות עבר, וככל שנותרו סכומים נוספים אלו נזקפים על חשבון החוב השוטף (סע' 11 לתצהירו). מר אשכנזי הבהיר, כי זקיפת תשלומים שמתקבלים בקרן הפנסיה על פי שיטת הפיפו, בעת קיומו של חוב, מבטיחה את רצף זכויות הפנסיה של המבוטחים, תוך שהיא עשויה להביא לשוני בין הרשום בספרי קרן הפנסיה לבין התקופות בהן התקבלו בפועל כספים מהמעסיק, אולם זאת מבלי שהיא מביאה לשינוי בסכום החוב למבטחים (סע' 12 לתצהירו). לגופו של עניין, הסביר מר אשכנזי כי למרות שהמלון העביר למבטחים תשלומים במהלך החודשים לגביהם נטען לקיומו של חוב, הרי שלנוכח זקיפת התשלומים שהתקבלו על פי שיטת הפיפו, כאמור, נזקפו סכומים אלה לכיסוי חוב קודם (ר' סעיף 13, נספח א' לתצהירו). גם במסגרת חקירתו בפני בית הדין הסביר מר אשכנזי כי "אם אתה טוען שבאוגוסט 2006 יש קבלה שקיבלת ממבטחים וכתוב ששילמת ואם אתה טוען שמלון פרוספריטי שילם עבור התובע גם את הגמולים באוגוסט 2006, ואתה מראה לי את נ/2, אני משיב: הכסף אמנם הגיע לפי מה שהמעסיק אומר עבור אוגוסט 2006. אוגוסט 2006 על פי התקנות, המעסיק היה צריך לשלם עד ה-15/9. על פי הקבלה ועל פי השיק זה 5/10 הכסף הגיע רק ב-5/10. כלומר שולם אבל בפיגור. מצוין גם בקבלה למטה שאם יש חוב קודם זה יזקף לחודשים קודמים. אם אני נכנס לכרטסת הנהלת חשבונות ביום שקיבלתי את ה-1,370 של נ/2 שהמעסיק טוען ששילם עבור אוגוסט 2006, קיים לי חוב של 6,241 לקרן ולכן זקפנו אחורה בשיטת הפיפו. ... בכל חודש היה צריך להעביר לנו 1,370 ₪, נכון למועד נ/2 כלומר 5/10/06 כשיש בחודשים הבאים אותו עניין זה נכון, פשוט כל הכסף שנתתם זקפנו על חוב קודם ולכן נשארו בסוף רק 5 חודשים" (עמ' 7 ש' 6-20 לפרוטוקול). ברי כי השימוש בשיטת ה"פיפו" הגיוני, ואף מתבקש בעניינינו. שהרי תכליתה של שיטת החישוב הנ"ל ראויה, ונועדה כאמור לשמור על רצף ביטוחי של העמיתים בקרן הפנסיה, על מנת שלא ייפגעו זכויותיהם במקרים בהם קיים חוב של המעסיק. בהתחשב בכך, ובהתחשב בעובדה כי מבטחים פירטה במסגרת עדותו של הנציג מטעמה, את שיטת החישוב, את גובה החוב ואת זקיפת התשלומים ששולמו ע"י המעסיק על חשבון חוב קודם, אנו קובעים כי מבטחים הציגה ראיות שיש בהן כדי להוכיח את קיומו ומקורו של החוב הנטען. האם המלון השכיל לסתור את ראיות מבטחים ולהוכיח כי שילם את מלוא הכספים שהגיעו בגין התובע? בתצהירו של מר אופיר גולדנברג, המשמש כמנהל הכספים של הנתבעת (להלן: "מר גולדנברג") נטען, כי המלון שילם כנדרש את מלוא דמי הגמולים בעבור התקופה שבמחלוקת. מר גולדנברג טוען כי נ/1 המצביע על תשלום בגין חודשים 6/10 ו-11/06, ומעלה תהייה מדוע אין אזכור לתשלומים שבוצעו בחודשים 7/06 עד 10/06 וכי ככל שהדבר נובע מכך שתשלומים אלו יוחסו לחוב עבר, הרי שהדבר עומד בסתירה לטענת התובעת כי כל ששת החודשים יוחסו לחובות עבר, מה גם שיש לתהות מדוע יש קיימת הפסקה בתשלומים בין חודש 6/06 ל-11/06 (סע' 12 לתצהירו). טענתו של מר גולדנברג לא ברורה, והעובדה שהוברר בסופו של יום כי חודשים 6/06 ו-11/06 שולמו בגין התובע ע"י מלון ימית, אין בה כדי ללמד דבר על עצם תשלום או אי תשלום דמי הגמולים בגין חודשים 5/06 ו-7/06 עד 10/06 ע"י המלון. גם הקבלה שהציג המלון המעידה לכאורה על תשלום עבור חודש 8/06 (נ/2), אין בה כדי סתור את ראיות התובעת מהן עולה כי תשלום זה נזקף על חשבון חוב מן עבר. עיקר תצהירו של מר גולדנברג מתמקד בטענה כי התובעת לא הוכיחה שאמנם קיימים חובות עבר כלשהם ו/או כי אכן פעלה על שיטת הפיפו כטענתה- אמנם, מר אשכנזי לא פירט באופן מספק במסגרת תצהירו מתי בדיוק החל המלון להעביר סכומים בחסר, ומה היה גובה הסכומים שלא הועברו מידי חודש בחודשו, כפי שהיה עליה לעשות. מר אשכנזי הצהיר כי מכרטסת הנהלת החשבונות של המלון ניתן לראות בבירור כיצד סכומים ששולמו ע"י המלון נזקפו ע"ח חובות עבר (סעיף סע' 13 לתצהירו). לדעתנו על קופת הגמל מוטלת החובה לספק למעביד את מלוא הנתונים על החובות שנוצרו, במכתב ברור ומפורט שממנו ניתן יהא להבין גם מי שאינו בקיא בתחום, מדוע נוצר החוב, מתי נוצר וכד'. זאת, במיוחד לאור העובדה שמבטחים פועלת על פי שיטת ה-FIFO, המכבידה מאד על הבנת העניין בידי מי שאינו מיומן בתחום זה. על אף האמור לעיל, מחומר הראיות שהציגה מבטחים שוכנענו כי אכן לא הועברו מלוא הסכומים הנדרשים. דברי העד הנתבעת, מר גולדנברג, כי אכן היו מקרים שבהם לא שולמו הסכומים במועדם וכי הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר לקיומם של חובות (עמ' 8 שורות 6-10, 19), מחזקים את גרסת מבטחים כי החוב נוצר בשל העברת תשלומים בחסר במשך תקופה. יתר על כן, בנוסף לכרטסת הנהלת החשבונות, אשר כאמור, יש לראותה כרשומה מוסדית, הציגה מבטחים ראיות מהן עולה כי יידעה את המלון אודות חיוב חשבונו בריבית פיגורים כתוצאה מהפיגור בתשלומים (ר' נספחים ד1-ד6 לתצהיר מר אשכנזי) ובנוסף שלחה למעביד מספר מכתבי התראה בהם דרשה השלמת דמי הגמולים, לצורך הבטחת זכויותיו של התובע בקרן הפנסיה (ר' נספחים ה1-ה2 לתצהיר מר אשכנזי). עדותו של מר אשכנזי, נציג מבטחים ובעל המומחיות הנדרשת לצורך ניתוח הנתונים שבכרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה ע"י מבטחים, על פיה נותר חוב גמולים בגין התובע עבור חודשים 5/06 ו-7/06 עד 10/06, מספיקה בעינינו, מה גם שהמלון מצידו לא הציג כל ראיה או אסמכתא מטעמה שיש בה כדי לסתור את טענות מבטחים או להוכיח כי אכן שולמו מלוא דמי הגמולים בגין התקופה שבמחלוקת. לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי אכן נותר חוב דמי גמולים בגין התובע לחודשים 5/06 ו-7/06 עד 10/06, כטענת מבטחים. חיוב בפיצויי הלנה או ריבית פיגורים: בנסיבות העניין, בשל חילוקי הדעות הממשיים בדבר עצם קיום החוב, כמפורט לעיל, והעובדה כי המלון העביר למבטחים אי אילו תשלומים אשר בעקבות השימוש בשיטת ה"פיפו", נזקפו לכיסוי חוב קודם, איננו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת (המלון) בתשלום פיצוי הלנה מלאים וכי ראוי להעמיד את פיצויי ההלנה על שיעור הפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד. תביעת התובע להחזר הוצאות: דין תביעת התובע להחזר הוצאות הכרוכות בניהול ענייניו בקשר להסדרת חוב דמי הגמולים (הוצאות טלפון, פקס, דואר ונסיעות) להידחות. זאת משום שהתובע לא הציג כל אסמכתא/קבלה שיש בה כדי להצביע על גובה ההוצאות שהוציא בפועל בגין הניסיונות להסדרת זכויותיו הפנסיוניות בקרן, וטיבן. סוף דבר: התביעות מתקבלות כדלקמן: הנתבעת (המלון) תשלם למבטחים סך של 6,850 ₪ (1,370 ₪ * 5 חודשים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (22.12.10) ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 750 ש"ח כהוצאות משפט. זכות ערעור: תוך 30 יום. בית מלוןפנסיהדמי גמולים (פנסיה)מבטחים (פנסיה)חוב