תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, אבדן הכנסה, עגמת נפש, הפרשי פיצוי פיטורין, הפרשי הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 1/12/80 ועד ליום 31/1/10, סה"כ 29 שנים. ב. בעשר השנים האחרונות לעבודתו עבד התובע בתפקיד מנהל מחוז מרכז. ג. הנתבעת הנה חברה אשר עיקר עיסוקה הנו ביצוע עבודות הדברת עשבי בר. ד. עד לשנת 1998 הייתה הנתבעת חברה ממשלתית. החברה הופרטה וביום 19/8/98 נכרת חוזה למכירתה לחברת שלג לבן כוח אדם, שמירה וניקיון. ה. ביום 31/12/09 קיבל התובע מכתב "סיום העסקה" מהנתבעת לפיו העסקתו תסתיים ביום 31/1/10. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע, יובל אורגד, מנהל בנתבעת, משה גבאי, מועסק בא.אורגד אחזקות, אליהו אורגד, יו"ר חברת א.אורגד אחזקות. 4. הסכמים קיבוציים החלים על הצדדים על פי הראיות שהובאו בפנינו על הצדדים חלים הסכמים קיבוציים כאשר ההסכם הרלוונטי לענייננו אשר צורף לתיק הוא ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי החברה משנת 1975 שמספרו 333/75. 5. נסיבות סיום העסקתו של התובע עוד טרם נגולל את גרסתו של התובע בעניין זה יוער, כי התובע הציג גרסה בלתי מסודרת, מבולבלת וחסרה פירוט עובדתי בעיקר לעניין מועדים. לטענת התובע, בחודש 11/09 או קודם לכן, התנהלה שיחה בינו ובין יובל אורגד בה נאמר לו, כי במסגרת עבודתו יהיה עליו לבצע עבודת שטח בנוסף לתפקיד הניהולי בו הוא עוסק. לטענת התובע הוא השיב לאורגד, כי אין הוא מסוגל לבצע עבודות שטח מפאת גילו ולאור הקושי שבדבר. התובע מאשר את טענת הנתבעת כי באותה העת החברה הייתה מצויה בקשיים כלכליים ולכן הציע, כי יוותר על 10% משכרו למשך שנתיים. בסמוך לכך, טוען התובע, כי נאמר לו בשיחת טלפון עם יובל אורגד, כי הוא מצוי בחופשה מזה שבועיים ימים. התובע טען, כי הוא לא היה בחופשה אלא עבד כרגיל. לאחר מספר ימים שהה התובע בחופשת מחלה (מיום 8/11/09 ועד ליום 12/11/09). לטענת התובע לאחר ששב מחופשת המחלה הנתבעת לא אפשרה לו לעבוד וטענה כי הוא מצוי בחופשה. התובע יצא לחופשת מחלה נוספת מיום 22/11/09 ועד ליום 24/11/09. לאחר סיומה שוב ביקש התובע לחזור לעבודה אולם טען, כי הנתבעת לא אפשרה לו לעשות כן. התובע טען, כי במהלך שלושה חודשים, עד חודש ינואר 2010 הוא רדף אחרי הנתבעת בניסיון להגיע לפתרון הבעיה ללא הועיל. התובע פנה למר משה גבאי ונקבעה פגישה עם מר אלי אורגד ביום שישי במשרדי הנתבעת בנתניה, (התובע לא ציין את מועד הפגישה). התובע טען, כי השיחה הייתה קצרה וכי לא דובר בשיחה על פיטורין. התובע טוען, כי פוטר ללא עריכת שימוע, באופן שרירותי ובחוסר תום לב. בגין טענותיו אלו הגיש התובע תביעה לפיצוי בסך של 90,344 ₪ בגין אבדן השתכרות ופיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש. כן הוא תבע הפרשי פיצויי פיטורין בסך של 128,937 ₪. 6. לטענת הנתבעת, התובע פוטר בשל צמצומים שנערכו באותה העת. הנתבעת הפסידה במכרזים והיקף עבודתה ירד באופן ניכר. התובע ידע זאת באופן ודאי וברור. לאור זאת, התקיימה עם התובע שיחה בה נאמר לו כי עליו לבצע עבודה בשטח בנוסף לעבודתו הניהולית. התובע סרב לעשות כן ועל כן, לא נותרה כל ברירה אלא לפטר אותו מעבודתו. התקיימה עם התובע שיחת שימוע (אותה שיחה שנערכה במשרדי החברה בנתניה) בה העלה התובע את טענותיו. 7. ההכרעה מהראיות שהובאו בפנינו עלה באופן ברור, כי מצבה הכלכלי של החברה התדרדר והיקף עבודתה פחת באופן ניכר. לאור זאת, התובע התבקש לבצע עבודות שטח על מנת לחסוך ולצמצם הוצאות על ידי החברה. התובע סרב לעשות כן ואין אנו מעבירים ביקורת על החלטה. בהערת אגב יוער, כי אנו מקבלים את טענתו כי לא היה מסוגל לבצע עבודות שטח בגילו ובמעמדו. לאור האמור התובע הציע הצעה אחרת, על מנת לחסוך ולהתייעל, לקצץ 10% משכרו למשך שנתיים. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ועל כך אין חולק. 8. מהשתלשלות הדברים עלה באופן ברור, כי התובע ידע על הצורך בצמצומים בחברה והבין, כי לא נמצא פתרון לבעיה זו, לא באמצעות הצבתו בשטח ולא באמצעות קיצוץ בשכרו. התובע טען, כי לאחר אותה שיחת טלפון, נמנעה ממנו האפשרות להגיע למקום עבודתו וכי למעשה, במהלך תקופה זו ניסה ללא הרף לברר מדוע לא מאפשרים לו לעבוד ולא קיבל כל תשובה מהנתבעת. במסגרת ניסיונותיו פנה התובע למכר משותף, מש משה גבאי, נושא משרה בקבוצת אורגד, על מנת שיתווך בין הצדדים. התובע הצליח לארגן את הפגישה עם הנתבעת אולם מר יובל אורגד לא התייצב לשיחה אלא מר אלי אורגד, מנהל הנתבעת. התובע טען, כי השיחה הייתה קצרה ולא דובר בה על עתידו של התובע אולם אין אנו מקבלים את גרסתו זו מחוסר סבירות והגיון. התובע העיד, כי ביקש לדבר עם הנתבעת באשר לעתידו בחברה. בעקבות כך, התקיימה שיחה ביום שישי, מחוץ לשעות פעילות החברה, בה נכחו גבאי ואלי אורגד. אין זה סביר, כי מנהל הנתבעת יגיע ביום שישי על מנת להיפגש עם התובע ובאותה שיחה לא ידונו הצדדים בהעסקתו של התובע ועתידו בחברה. מר גבאי העיד בעדותו באופן ברור, כי השיחה נסובה על עתידו של התובע בחברה. עדותו הייתה מהימנה והיא התיישבה עם הנסיבות המפורטות בתיק זה. מר אלי אורגד העיד אף הוא בעניין והבהיר, כי התקיימה שיחה אשר נדון בה המשך העסקתו של התובע ומשהצדדים לא הגיעו לעמק השווה הובהר לתובע, כי עבודתו בחברה תסתיים. טענת התובע, כי לא נאמר בשיחה דבר על עתידו ועל אפשרות פיטוריו איננה סבירה ולא ניתן לה כל הסבר הגיוני. אשר על כן אנו קובעים, כי התובע ידע באותה שיחה על האפשרות הקרובה לפיטוריו הן בשל השיחה הקודמת שהתקיימה עמו בנושא והן בשל מציאות הדברים בשטח, מצבה הכלכלי של החברה ואי הגעה לפתרון מוסכם בעניינו. לאחר קיומה של אותה שיחה קיבל התובע הודעה על סיום העסקתו תוך הודעה מוקדמת בת חודש ימים. התובע טען, כי מדובר בפיטורין שלא כדין שנעשו בחוסר תום לב וללא עריכת שימוע. אנו סבורים, לאור הנסיבות שפורטו לעיל שפיטוריו התובע נבעו משיקולים ענייניים, פיטורי צמצום לאור ההפחתה בהיקף עבודתה של הנתבעת. הווה אומר, אין מקובלת עלינו טענת התובע, כי פוטר ללא סיבה ממשית ובחוסר תום לב. 9. אשר להליך הפיטורין אנו סבורים, כי הנתבעת לא פעלה כדין בנוגע להליך הפיטורין של התובע. הנתבעת החליטה על ביצוע צמצומים בחברה מטעמים ענייניים, הנתבעת קיימה עם התובע שיחה ראשונה בה הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. מאז אותה שיחה (בתחילת חודש 11/08) ועד לקיומה של השיחה הנוספת/ שליחת מכתב סיום העסקה (בסוף חודש דצמבר 2008), לא הובאה בפנינו כל ראייה, כי הנתבעת פנתה אל התובע, ביקשה ממנה להגיע למקום עבודתו, עדכנה אותו באשר לעתידו בחברה או כל פניה אחרת. אף לאחר אותה שיחה שהתקיימה ביום שישי במשרדי החברה בנתניה (אשר מועדה אינו ידוע לבית הדין), לא הוצא מכתב מסודר לתובע עם סיכום השיחה או התייחסות כלשהי למעמדו של התובע בחברה. עם זאת, אנו מקבלים את טענת הנתבעת, כי בשיחה הראשונה ובשיחה השנייה ניתנה לתובע הזדמנות לשטוח טענותיו בעניין סיום העסקתו ומציאת פתרון הולם ומקובל על הצדדים. הראיות והעדויות הראו בוודאות על כך שהתובע ידע והבין היטב את מצבו. עוד ראה לעניין זכות השימוע בע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44) שם נקבע, כי הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת טקס שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צרכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר. במקרה שלפנינו שוכנענו בקיומה של זכות השימוע שניתנה לתובע - תוכנו של הליך השימוע, אשר ביסודו הידברות בין המעביד לעובד, במסגרתה מציג המעביד את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וזכות הטיעון שניתנה לעובד באותה הזדמנות באופן הוגן להתגונן מפני הכוונה לפטרו ולנסות לשכנע את המעביד לחזור בו מכוונתו. 10. לאור כל האמור לעיל הננו סבורים, כי יש לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ בגין פגמים שנפלו בהליך הפיטורין של התובע ודרך פיטוריו של התובע. 11. לעניין אי קיום חובת ההיוועצות. טענה זו הועלה על ידי התובע רק בשלב הסיכומים ועל כן היה עלינו לדחותה משום הרחבת חזית אסורה. עם זאת הרי שאין חולק, כי פיטורי התובע נעשו ללא היוועצות עם ההסתדרות כפי שמורה ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. בפרק טז להסכם הקיבוצי נקבע באופן מפורש, כי פיטורי עובדים לרגל צמצומים ייעשו בהסכמה. לאור האמור לעיל, בנסיבות העניין, משהטענה הועלתה תוך הרחבת חזית אסורה אולם יחד עם זאת, אין ספק, כי חובת ההיוועצות לא קוימה, אנו מוצאים, כי יש לפצות את התובע בגין אי קיום חובת ההיוועצות בסך כולל של 10,000 ₪. 12. התובע טען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות ועגמת נפש. לאור קביעתנו דלעיל, תביעתו של התובע נדחית. לא מצאנו כל בסיס עובדתי או מקור משפטי המבסס תביעתו בנדון. 13. העסקתו של התובע בחודשים האחרונים בנתבעת התובע טען כאמור, כי הוצא למעשה לחופשה כפויה על ידי הנתבעת אולם טענתו בעניין זה לא הייתה ברורה ושוב ללא פירוט המועדים המדוייקים. לטענתו, בחודש 11/08 הודע כי הוא נמצא בחופשה מזה שבועיים וכי מאותה העת, לא חזר לעבודתו היות ולא התאפשר לו לעבוד על ידי הנתבעת. יחד עם זאת טען, כי עבד באותה תקופה. זאת ועוד טען התובע, כי בחודש דצמבר יצא לחופשה כפויה ונפדו עבורו ימי חופשה בלבד. טענות התובע בעניין זה לא היו ברורות אולם כך או כך מונחת לפנינו תביעת התובע תשלום שכר בגין חודש דצמבר 2008 בלבד. מנגד טענה הנתבעת, כי לאחר השיחה הראשונה שהתקיימה בין התובע לאורגד, התובע נקט בשביתה איטלקית ולא הגיע לעבודה ולכן שולמו לו ימי חופשה. שוב, טענה לא ברורה וחסרה פירוט עובדתי לעניין המועדים. 14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו סבורים, כי על הנתבעת לשלם לתובע את שכר חודש דצמבר 2008. נטל הראיה לפדיון ימי חופשה מוטל על המעסיק. המעסיק חייב לנהל פנקס חופשה ולבצע רישום לגבי מועדי החופשה שיצא העובד, יתרת החופשה הצבורה לעובד וכן תשלומים ששולמו לעובד בגין ימי חופשה. הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה ולא פעלה על פי דין בעניין זה. הנתבעת טענה, כי התובע לא הגיע לעבודתו אולם לא הוכיחה זאת. הנתבעת לא הציגה מסמכים או ראיות כלשהן המבססות את טענתה בעניין. הנתבעת לא הראתה ולו מכתב אחד שהוציאה לתובע בזמן אמת בו היא דורשת ממנו להגיע למקום עבודתו ולא, לא ישולם לו שכר עבודה. לאור כל האמור לעיל משהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא סתרה את גרסת התובע בעניין על הנתבעת לשלם לתובע את שכר חודש דצמבר 2008 תחת תשלום ימי חופשה. 15. שכר קובע הנתבעת חישבה את שכרו הקובע של התובע על בסיס שכר קובע בסך של 8686 ₪. התובע טוען, כי שכרו הקובע עומד על סך של 11,861 ₪. המחלוקת בין הצדדים באשר לשכרו הקובע הנה באשר לתוספות הבאות - רכיב הפרמיה וגילום רכב. התובע טען, כי תוספת נהיגה/גילום רכב שולמה לו מדי חודש ללא תנאי. התובע טען, כי אמנם הנהיגה וההימצאות בשדה הנם חלק בלתי נפרד מתפקידו אולם איש לא בדק האם יצא לשטח מדי יום אם לאו. לעניין פרמיה טען, כי היא שולמה לו באופן קבוע וללא תנאי. הנתבעת טענה, כי רכיבי השכר הקובע הם - שכר משולב, ותק בעבודה, תוספת יוקר, תוספת שדה, ביגוד, הבראה וגמול השתלמות. רכיבים אלו אושרו בפסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 1991/99 שטרית יצחק נ' החברה להדברת עשבי בר בע"מ, ניתן ביום 30/12/02 וכן בית הדין האזורי לעבודה בת"א - עב 911360/99 רז אברהם נ' החב' עשבי בר בע"מ). יובהר, כי אנו מאמצים את קביעות בית הדין בעניין זה ולו משום כך, יש לדחות את תביעתו של התובע בעניין. חישובים רכיבים אלו המהווים שכר קובע מצטברים לכדי 4806 ₪ בלבד. הנתבעת טענה, כי החליטה להוסיף על דעת עצמה תוספות בגין דמי ניהול ועל כן, התובע קיבל שכר קובע כפול מהמגיע לו על פי ההסכם הקיבוצי (8686 ₪). הנתבעת אף צירפה חוות דעת משפטית בעניין פיצויי פיטורין (מיום 13/4/92) בה נאמר לעניין רכיב הפרמיה, "זוהי פרמיה מדודה ומשולמת פעמיים בשנה לפי עונות השנה ועל פי נוסחאות חישוב שעובדו על ידי המכון לפיריון העבודה והייצור. ... אושר לנו לשלם מקדמות ע"ח הפרמיה כאשר בתום העונה משולמת הפרמיה לפי תוצאות אותה עונה למעט המקדמות ששולמו. לאור הנ"ל, תוספת הפרמיה הנה לפי דווח ואיננה תוספת קבועה, ולכן אין לקחת אותה בחשבון לצורך תשלום פיצויי פיטורין" לעניין תוספות נהיגה אין אנו מקבלים את טענתו של התובע. התוספות איננה כלולה ברכיבי שכר קובע על פי ההסכם הקיבוצי ועל פי דין. גם לעניין מהות התוספת אנו קובעים, כי היא ניתנה לו בתמורה לפי ימי עבודתו בפועל על עבודתו אשר כללה נהיגה בשטח כפי שהוא עצמו העיד על כך. לאור כל האמור לעיל התביעה ברכיב זה נדחית. בכפוף לאמור תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורין, הפרשי דמי חופשה, הפרשי הפרשות לגמל ולקרן השתלמות נדחית אף היא. 16. פדיון חופשה כאמור לעיל שולמו לתובע בחודש דצמבר 23 ימי חופשה. בפסק דין זה נקבע, כי על התובע לקבל שכר עבודה עבור חודש זה ועל כן יוצא, כי התובע קיבל תשלום עבור 23 ימי חופשה. התובע טען, כי נכון לחודש יולי 2008 עמדו לזכותו 85 ימי חופשה. כי בתלוש השכר לחודש 2/2010 נפדו לו 51 ימים בלבד לפי ערך של 407.26 ₪ ליום ומנגד, ניכתה הנתבעת סך של 16,825 ₪ נטו בטענה, כי מדובר במפרעה אותה קיבל התובע. התובע טען, כי הוא מעולם לא קיבל הלוואה מהנתבעת ואילו הנתבעת טענה, כי התובע קיבל הלוואה בסך של 23,700 ובשל רצונה הטוב, הופחת הסכום לסך של 16,825 ₪. 17. על פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), אין לנכות משכר עבודה אלא סכומים, שחובה לנכותם על פי חיקוק אחר, או סכומים שניכויים הותר במפורש בסעיף 25 הנ"ל. כאשר נותקו יחסי העבודה, והעובד חדל מלעבוד אצל מעבידו, נקבעו בסעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר אפשרויות לניכוי משכר העבודה האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. לעניין זה כבר נפסק, כי המעביד רשאי לנכות סכום קצוב ומוכח, או שאינו שנוי במחלוקת בלבד (ראה דב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח' פד"ע כח 241). במקרה שלפנינו הסכום שקוזז משכרו של התובע אינו סכום מוכח והוא שנוי במחלוקת - הנתבעת טענה, כי התובע קיבל הלוואה בסך של 23,700 ₪. טענה זו לא הוכחה, לא הובאה לה כל ראיה והיא הוכחשה מכל וכל על ידי התובע. רישום "הלוואה" בדוחות החשבונאיים של הנתבעת איננה מהווה ראיה למתן הלוואה לתובע. לתובע אין שליטה על הרישום שנערך על ידי הנתבעת בדוחות. על הנתבעת היה להוכיח במסמך עליו חתום התובע על מתן הלוואה או על רישומה בתלוש השכר. לאור האמור, הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ועל כן, ביצעה ניכויים משכרו של התובע שלא כדין. הנתבעת תשיב לתובע את הניכויים שנוכו משכרו שלא כדין בסך של 16,825 ₪ נטו. 18. היות ונקבע, כי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה לחודש דצמבר 2009 במקום ימי החופשה אשר נפדו לו הרי שהתובע קיבל 23 ימי חופשה מהמעביד ובתוספת 51 הימים מדובר ב - 74 ימי חופשה בסך הכל. הנתבעת טענה, כי בנוסף לתשלומים אלו שילמה במהלך שנת 2009 עוד 7 ימי חופשה (בחודשים 4,6,10,11) ועוד 3 ימים נוספים שולמו בשנת 2008 (חודשים 9 ו - 10). עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל מסמך או ראייה בעניין זה. 19. אשר על כן, והיות ונטל הראיה מוטל על הנתבעת בעניין פדיון חופשה וניהול פנקס חופשה, על הנתבעת לשלם לתובע בעבור 11 ימי חופשה לפי שיעור יום חופשה בסך של 407 ₪ ובסה"כ - 4477 ₪. 20. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 25,000 ₪ בגין פגמים שנפלו בהליך הפיטורין של התובע. ב. סך של 10,000 ₪ בגין אי קיום חובת ההיוועצות. ג. שכר חודש דצמבר 2008 בסך של 8686 ₪. ג. פדיון חופשה שנתית בסך של 4477 ₪. ד. החזר ניכוי שלא כדין בסך של 16,825 ₪ נטו. 31. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/2/2010 ועד למועד התשלום בפועל. 32. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 5,000 ₪.פיצוייםפיטורים