התובע התפטר על מנת לסעוד את אביו החולה, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים האם התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בקבלת פיצויי פיטורים והאם זכאי הוא לתשלום בגין שעות נוספות. אלו הן השאלות בהן עלינו להכריע בתיק זה. העובדות הצריכות לעניין התובע עבד אצל הנתבעת כשומר מיום 31.12.2005 ועד ליום 29.10.2008, אז הגיש מכתב התפטרות, בו ציין, כי הוא מתפטר בשל מה שהגדיר "מצב משפחתי" (להלן - "מכתב ההתפטרות"). לטענת התובע, בזמנים הרלוונטיים, אביו אשר היה כבן 76, שכב בבית חולים במצב בריאותי קשה, וביום 28.11.2008 הלך לבית עולמו. במשך כל תקופת עבודתו, סעד התובע את אביו, כאשר לצורך כך, הועסק התובע במשמרות לילה, החל מהשעה 23:00 ועד לשעה 7:00 בבוקר. עד לחודש 9/2008, הועסק התובע בחברת השכרת רכב בפתח תקווה. ביום 28.9.08 קיבל התובע מכתב מהנתבעת, לפיו הוא משובץ בקניון הגדול הממוקם גם כן בפתח תקווה "באותם תנאים". לטענת התובע, בפגישתו עם הקב"ט האחראי, אלכס (להלן: "הקב"ט"), הודיע לו האחרון כי הוא אינו יכול לשבצו אך ורק במשמרות לילה, כפי שהועסק עד כה. בנסיבות אלה, ובשל הצורך לסעוד את אביו בימיו האחרונים, ולאור העובדה, שבקשתו להמשיך ולעבוד במתכונת של משמרות לילה בלבד, כפי שעבד עד לאותה עת, נדחתה, הודיע התובע על התפטרותו. לטענת הנתבעת, התובע לא טרח כלל להתייצב לעבודה ובמקום זאת הודיע בכתב ובעל פה על התפטרותו מבלי לנמק את הסיבה לכך. התובע עתר לחיוב הנתבעת בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, הפרשות לגמל, החזר הוצאות נסיעה, תוספת ותק, פדיון חופשה וגמול שעות נוספות. ביום 30.10.13 התקיים בפנינו דיון הוכחות במסגרתו העידו מטעם התובע -התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת מר מולי שמואל פז (להלן: "מר פז"). בפתח הדיון הצהיר ב"כ התובע כי הנתבעת שילמה לתובע הפרשים שונים לאחר קדם המשפט, ועל כן, התובע אינו עומד על תביעתו בגין רכיבי חופשה והבראה. כמו כן, ציין בתצהירו כי התובע חוזר בו מתביעתו בגין הודעה מוקדמת. לאור האמור, הרי שאין אנו נדרשים לדון בסעדים אלו. דיון והכרעה לשאלת פיצויי הפיטורים- התשתית המשפטית התובע מבקש לראות בהתפטרותו, כהתפטרות בדין מפוטר בשל מצב בריאות, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים"), הקובע כי: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים..." תקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964 קובעת כי בן משפחה לצורך סעיף 6 לחוק פיצויי פיטרים הוא, בין היתר, "הורה של העובד". נטל ההוכחה לעניין תחולת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע וזאת באמצעות תעודות רפואיות מתאימות , לפיהן מצב בריאותו (או מצבו של מי מבני משפחתו), אינו מאפשר לו להמשיך ולעבוד יותר בשירות הנתבעת, באופן שהדבר מהווה סיבה מספקת להתפטרות המזכה בפיצויים פיטורים. כן נפסק, כי עובד המתפטר עקב מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יאפשרו לעובד להמשיך לעבוד על אף ליקויי הבריאות. ומן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ושמענו את עדויותיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי בנסיבות התפטרותו, זכאי התובע לקבלת פיצויי פיטורים, ואת טעמינו נפרט להלן. התובע טען, כי הוא התפטר בשל העובדה כי הנתבעת לא סיפקה לו עבודה בתנאים אשר אפשרו לו לסעוד את אביו. התובע צרף אישורים רפואיים המעידים על כך כי אביו היה חולה סיעודי. נקדים ונציין, כי התרשמנו כי עדותו של התובע היתה אמינה, הגם שלעיתים התקשה לזכור תאריכים הנוגעים לאירועים שונים. לדידנו, העובדה שהתובע לא תמיד זכר לפרטי פרטים את כל התאריכים בנוגע לימי החופשה והמחלה, אין בה כשלעצמה להעיב את אמינותו, שכן, לקחנו בחשבון, שממועד התפטרותו חלפו חמש שנים, וממילא קיים תיעוד בכתב הן למועד כתיבת מכתב ההתפטרות והן ביחס לימי חופשה שנתית וחופשת מחלה, בהן שהה. לטענת התובע, מיד עם קבלת המכתב בו הודע לו על שיבוצו בקניון, יצר קשר עם הקב"ט ונפגש עמו. כראיה לאמור צירף התובע העתק תדפיס שיחות ממכשיר הטלפון נייד שלו. בחקירתו הנגדית נשאל מר פז האם הוא מזהה את מספרי הטלפון המצוינים בתדפיס, והשיב כי הוא מזהה את המספרים של גינדי, סרפר ואלכס- קצין הביטחון בקניון. בעדותו בפנינו, הצהיר התובע, כי כאשר פנה לקב"ט בקניון, במיקום החדש שהוצע לו, הודיע לו הלה כי לא יוכל להמשיך ולעבוד במתכונת בה הורגל, היינו, משמרות לילה בלבד, וכדבריו: "ש... אני אומר לך שהעבודה שהוצעה לך בקניון פ"ת הייתה בדיוק אותם שעות ואותם תנאים. אתה אפילו לא הלכת לראות. ת. לא. באותו רגע שקיבלתי את המכתב דרך הדואר, באותה שעה הלכתי לשם ודיברתי עם קב"ט בשם אלכס, הייתי בחדר שלו. הוא אמר לי מה שרשום במכתב הזה שאני צריך לתת לך עבודה באותם תנאים שהיו לך במקום אחר. אין לי עבודה באותם תנאים ואני לא יכול לתת לך אפילו מספיק משמרות כי אתה גם ככה יורד במשכורת ואתה לא יכול לעשות רק לילות כי אצלנו יש משמרות וכולם עובדים משמרות." לא נעלמה מעינינו העובדה, שכאשר נשאל האם מדובר בקב"ט של הנתבעת, התובע השיב כי אינו יודע, ואולם, לדידנו, רשאי היה התובע להסתמך על דברי קב"ט של הקניון, שבו הוצב מטעם הנתבעת, שהרי, אין חולק, כי מזמין השירות מהנתבעת, הוא זה שמכתיב את מסגרת העבודה. נציין, כי מעבר לכך שמצאנו את עדותו של התובע אמינה, הרי שהנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור בעניין זה. באשר לטענת הנתבעת, לפיה התובע לא הודיע לה ולנציגיה על כך שהתפטרותו הנה בשל מחלת אביו, אין בידינו להלום טענה זו, מן הטעם, שהתובע ציין במכתב ההתפטרות "מצב משפחתי". בנוסף, התובע העיד בפנינו, כי הודיע לממונה הישיר עליו, מר סרפר, אודות מצבו הבריאותי של אביו. בהתאם לעדותו של מר פז מטעם הנתבעת, מר סרפר קודם לתפקיד סמנכ"ל הנתבעת, ועל כן, הימנעותה של הנתבעת מלהביאו לעדות, פועלת בעניין זה לרעתה. הנה כי כן, לא נמצא מי שיסתור את עדותו של התובע בעניין זה, ואין זה מעלה או מוריד, כי במכתב ההתפטרות ציין: "מצב משפחתי" ולא נכנס לפרטים בנוגע למצבו הבריאותי הקשה של אביו, אשר ממילא היה ידוע לממונים עליו. לא נעלמה מעינינו עדותו של מר פז, לפיה לא ידע כלל על מצבו הקשה של אבי התובעת. אלא, שמשקיבלנו את גירסתו של התובע, כי מנהליו הישירים ידעו אודות מצבו הבריאותי של אביו, הרי שהדעת נותנת שמר פז ידע או היה צריך לדעת אף הוא על כך. ולמצער, גם אם לא ידע, הרי שלאור האמור במכתב ההתפטרות של התובע, מן הראוי היה שהתובע יוזמן למר פז על מנת לתת פרטים על האמור במכתבו. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם בזמנים הרלוונטיים היו מלבדו היו עוד בני משפחה והשיב כי אמו, רעייתו ובנו התגוררו יחדיו. עוד הוסיף כי אחיו הגדול נפטר. בתצהירו טען כי מצבה הרפואי של אימו, אשר הייתה באותה עת כבת 75 לא איפשר לה לטפל באביו ועל כן, לא היה איש מלבדו שיטפל בו. מבלי לגרוע מכך, כי עדותו של התובע מהימנה בעיננו, הרי שעל פי הפסיקה, אין לפרש את הדיבר "התפטרות לרגל מצב בריאות" כדרישה שיוכח כי ההתפטרות היתה לשם טיפול בבן המשפחה החולה או לטובת החולה, ודי בכך שיהא קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות. לעניין ניסוח מכתב ההתפטרות, התובע עומת בחקירתו הנגדית עם השאלה, מדוע לא ציין במכתב ההתפטרות דבר בנוגע לשינוי בתנאי העסקתו, והסתפק במילים "מצב משפחתי". על כך השיב: "אני לא חשבתי על זה. היו לי הרבה דברים לעשות. אבא שלי היה במצב גרוע מאוד, כתבתי מה שכתבתי. העברית שלי עדיין לא גבוהה, אני עובד ואמשיך לעשות בשמירה בשעות לילה. אני עובד בחברת טבע כשומר בלילה ומקבל קהל". לדידנו, העובדה שמנהליו של התובע ידעו אל נכון מהו מצבו של אביו וכן הסיבה שניתנה ע"י התובע במכתב אותו ניסח כ"מצב משפחתי", די בהם כדי להקים חזקה כי הנתבעת ידעה או היה עליה לדעת, כי ההתפטרות הנה בשל הצורך הדחוף של התובע לסעוד את אביו. בנוסף, טענת התובע, שלא נסתרה, לפיה מצא עבודה חדשה כשומר לילה עוד בטרם מות אביו, וכן עדותו, לפיה אילו היו מציעים לו להמשיך ולעבוד באותה מתכונת, לא היה כלל מתפטר, הביאונו למסקנה, כי גרסתו של התובע להתרחשות האירועים בכלל, ולנסיבות התפטרותו בפרט, עולות בקנה אחד הן עם שורת ההגיון והן עם הראיות שהוצגו בפנינו. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענתו של התובע, לפיה התפטר על מנת לסעוד את אביו החולה, ובהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, קובעים, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. לעניין גובה פיצויי הפיטורים, הרי שהואיל והתובע היה עובד שעתי, הרי שיש לקחת בחשבון את ממוצע שתים-עשרה המשכורות האחרונות של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. עיון בתלושי השכר מלמד, כי התובע הועסק משרה מלאה בשכר של 19.95 ₪ לשעה. על כן, שכרו הממוצע של התובע ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים, הוא: 3,710 ₪. לפיכך, הרינו קובעים, כי בגין תקופת עבודתו (34 חודשים) זכאי התובע לפיצויי פיטורים, בסכום של 10,510 ₪. לעניין השעות הנוספות בהתאם להסכם הקיבוצי, זכאי התובע לתוספת של 9% לשכרו בגין עבודה בשעות נוספות. לטענת התובע, תוספת זו לא שולמה לו באופן סדיר. בהתאם לתלושי השכר שהוצגו בפנינו, ולתצהירו של מר פז, התוספת הנ"ל שולמה לתובע החל מחודש 7/2007 בלבד. אין בידינו להלום את טענת התובע, לפיה, הוא זכאי לתשלום בגין השעות הנוספות בשיעורים המקובלים (125% ו- 150%), שכן אליבא דהתובע עצמו, ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים, ומכוחו הוא תובע רכיבי שכר נוספים. בנוסף, התובע חתם על אישור בדבר תוספת כוללת בשיעור 9% משכרו בגין שעות נוספות. אשר על כן, גם זכאותו ברכיב השעות הנוספות צריכה להיות מחושבת בהתאם להסכם הנ"ל, שכן, אילו נהגה הנתבעת כשורה, הרי שזהו הסכום שהיה משתלם לו ממילא. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לסך של 5,717 ₪, כדלקמן: בגין החודשים 1/2006-3/2006 (שכר שעתי 17.93 ₪): 186 X 17.93 ₪ X 9% X 3 חודשים= 900 ₪. בגין החודשים 4/2006-5/2006 (שכר שעתי 18.58 ₪): 186 X 18.58 ₪ X 9% X 2 חודשים = 622 ₪. בגין החודשים 6/2006-6/2007 (שכר שעתי 19.28 ₪): 186 X 19.28 ₪ X 9% X 13 חודשים = 4,195 ₪. לעניין הנסיעות התובע תבע תשלום הפרשי נסיעות בסך של 4,159.45 ₪. לטענתו, בתקופת עבודתו עלות כרטיס "חופשי חודשי" עמדה על 260 ₪ ואילו הנתבעת שילמה לו סכומים נמוכים באופן ניכר מעלותו של כרטיס זה. התובע לא נחקר בעניין זה, ומר פז בחקירתו העיד כי אינו בקי בכל הקשור לתלושי השכר והאמור בהם. ביום 31.10.13 התקיים דיון בו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. במסגרת זו, הודיעה הנתבעת על צירוף ראיה נוספת לעניין תעריף הנסיעות הרלוונטים לתקופה בה הועסק התובע. הלכה הפסוקה היא, כי בעל דין צריך להגיש את ראיותיו כמקשה אחת. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, ייענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות, תוך מתן משקל לאופי הראיה הנוספת, לשלב אליו הגיע המשפט, כאשר ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; וכן תיבחן השאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. נכון הדבר, כי בתי הדין לעבודה, אימצו גישה מקלה יחד עם האמור, הרי שנפסק, כי "גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים". בענייננו, ההליך המשפטי התנהל כשלוש שנים. הנתבעת לא הבהירה מדוע לא הוגשה ראיה זו בשלב בירור התביעה. כמו כן, הנתבעת לא טענה כי המדובר היה בראיה אשר לא הייתה בידיעתה בשלב שמיעת הראיות בתיק. התובע אף לא נחקר אודות תעריפי הנסיעה ו/או דרך הגעתו למקום העבודה, ובוודאי שלא ניתנה לו ההזדמנות לסתור את טענת הנתבעת לעניין הפרשי הנסיעות. לפיכך, ובשים לב לשלב בו הוגשה הראיה, אין להתיר את צירופה. לאור האמור לעיל, אנו פוסקים לטובת התובע את מלוא הסכום שתבע בסך של 4,159.45 ₪. לעניין תוספת ותק אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק בכל תקופת עבודתו, בניגוד לחובתה לעשות כן לפי סעיף טו לצו ההרחבה בענף השמירה. התובע צירף טבלה ובה חישוב תוספת הותק המגיעה לו לפי 0.29 אגורות לשעת עבודה. טענת התובע לא נסתרה. לאור האמור, אנו פוסקים את מלוא סכום התביעה ברכיב זה - 1,736 ₪. הפרשות לגמל לטענת התובע, הוא בוטח בקרן פנסיה החל מחודש 4/2008, ולא מתחילת עבודתו. לאחר דיון קדם המשפט שילמה הנתבעת לתובע סך 5,202 ₪ בגין "השלמת גמל". מהטבלה בה צירף התובע ובה פירוט הסכומים להם הוא זכאי בגין רכיב זה, עולה כי הוא זכאי להשלמה בסך 267 ₪. הנתבעת לא סתרה נתונים אלו. לאור האמור הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע סך 267 ₪ לתובע בגין הפרשי גמל. טענת קיזוז הנתבעת עתקה לקיזוז בגין חובות אשר חב התובע, לשיטתה. באשר לקיזוז בגין תמורת הודעה מוקדמת- סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, קובע כי חובת מתן ההודעה המוקדמת לא תחול על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. בנסיבות נשוא ענייננו, משקבענו כי התובע התפטר לאור מצבו של אביו ומשהנתבעת סירבה לשבצו במשמרות אשר יאפשרו לו לסעוד אותו, הרי שאנו קובעים כי התקיימו ה"נסיבות המיוחדות" בהן לא ניתן היה לדרוש מן התובע כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. על כן, תביעתה של הנתבעת לקיזוז רכיב זה - נדחית. באשר לקיזוז בגין הפסקות- התובע טען כי מעולם לא היו הפסקות במהלך עבודתו וזאת מן הטעם כי הוא היה לבד בעמדה ולא היה מי שיחליף אותו. הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע ניתנה הפסקה כנדרש על פי החוק, ואף לא הוכיחה את משך ההפסקות וכיצד חושב הסכום הנתבע. משכך, אנו דוחים את תביעתה ברכיב זה. באשר לקיזוז בגין נזקים אשר נגרמו לנתבעת כביכול בגין אופן התפטרותו-מלבד טענה בעלמא, הנתבעת לא הוכיחה את הנזקים אשר נגרמו לה ועל כן אנו דוחים את תביעתה לקיזוז. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים - סך 10,510 ₪. בגין גמול שעות נוספות - סך 5,717 ₪. בגין דמי נסיעות- סך 4,159.45 ₪. בגין תוספת ותק- סך 1,736 ₪. בגין הפרשות לגמל- סך 267 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. כל הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות