האם פיטורי התובע נבעו מחמת פנייתו בתביעה נגד בזק ? פתח דבר האם פיטורי התובע מהנתבעת (להלן גם - בזק), לאחר 17 שנות עבודה כטכנאי שירות לקוחות, נבעו מחמת פנייתו בתביעה נזיקית נגד בזק, או שמא פיטורים אלה מקורם היה ב"אי התאמה" לעבודה כטענת הנתבעת. ככל שאכן נפל פגם בפיטוריו של התובע - מהו גובה הפיצוי שיש לקבוע בנסיבות העניין? זוהי תמצית ההכרעה אליה נידרש בפסק דין זה. עיקר ההליך שהתקיים בפנינו בדיון הוכחות שהתקיים ביום 3.3.13 נשמעו התובע ומר חביב מנגד, גמלאי בזק מיום 31.1.07 והממונה על התובע במועד הרלבנטי לתביעה (להלן - חביב), מטעם התובע; וכן מר יורם עידן, מנהל אגף שירות לקוחות בבזק מחודש 02/2007 ועובד בבזק משנת 1983 (להלן - יורם) ומר אבשלום רדמי, מנהל מחלקת שירות לקוחות במרחב הצפון משנת 2006 לערך ועובד בבזק משנת 1988 (להלן - אבשלום), מטעם הנתבעת, כאשר כל העדים מסרו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. רקע עובדתי בתמצית הנתבעת הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית שעיסוקה בתחום התקשורת והטלפוניה והחלה לפעול בשנת 1984. בחודש 10/05 הועברה השליטה בבזק מהמדינה לחברה פרטית, כאשר ביום 5.12.06 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין בזק להסתדרות העובדים הכללית החדשה, המסדיר את תנאי עבודת העובדים. התובע, יליד 1948, הועסק בבזק כעובד בחוזה אישי בשכר כולל (נספח 1 לכתב ההגנה), מיום 1.3.96 ועד למועד פיטוריו ביום 21.6.09. התובע הועסק בבזק גם בתקופה קודמת מיום 1.9.91 ועד ליום 31.7.95 כעובד ארעי יומי ופוטר מעבודתו, לאחר שלא הוענקה לו קביעות בעבודה (להלן - התקופה הראשונה). בגין תקופת העסקה זו נערך לתובע גמר חשבון ואין לתובע כל תביעה בגינה (סע' 10-13 לכתב ההגנה). ביום 29.10.01 נפגע התובע במהלך עבודתו, עת נפל מסולם בשעות הערב ונחבל בגבו ובראשו. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע שולמו בגינה גמלאות כדין (עמ' 22, ש' 11-12; להלן - תאונת העבודה). כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובע נכות יציבה בשיעור 10% (עמ' 21, ש' 21-22); התובע שב לעבודתו בבזק לאחר כששה חודשים ממועד תאונת העבודה (עמ' 22, ש' 23-25). ביום 31.7.08 הגיש התובע כנגד בזק תביעה נזיקית בבית משפט השלום בחיפה (תע"א 13418-07-08, נ/2, להלן - התביעה הנזיקית) והתביעה הסתיימה בפשרה (עמ' 22, ש' 14-18, נ/1). לאורך שנות עבודתו, התובע היה עובד מוערך בבזק ואף קיבל תואר של עובד מצטיין לשנת 2005 (ראה עדותו של חביב בעמ' 12, ש' 3-18; עדות התובע בעמ' 28, ש' 12-14; משובים מתיקו האישי של התובע עד לשנת 2006 - ת/1; סע' 11 לכתב התביעה). עם הפיכתה לחברה פרטית בשנת 2007, החלה בזק להפעיל תכנית לתשלום תמריצים לעובדים, המושתתת על מדידה אישית וקביעת יעדים אישיים וקבוצתיים (להלן - תכנית התמריצים); בהתאם, בדקה את טכנאי שירות הלקוחות ובכללם התובע במדדים הבאים: תפוקות לשעת נוכחות, בדיקת כמות התקלות החוזרות בבית הלקוח, שיעור המכירות והפעלת סקר מדגמי הבודק את מידת שביעות רצון הלקוחות מעבודת הטכנאים (להלן גם - סקר 24) (סע' 7-11 לתצהירו של יורם). ביום 8.12.08 נפגש התובע עם אבשלום, בעניין אי עמידת התובע ביעדי המכירות בהתאם לתכנית התמריצים. בפגישה נוספת בין הצדדים מיום 25.3.09, נדרש התובע לשפר את תפקודו בעבודה בתחומי ה"תפוקות, תקלות חוזרות ומכירות" (נספחים 5-6 לתצהיר יורם). ביום 22.4.09 זומן התובע לשיחת שימוע לפני פיטורים, כאשר העילה לסיום העסקתו, כפי שצוינה בהזמנה, היתה "אי התאמה" (נספח 8 לתצהיר יורם). ביום 13.5.09 נערכה שיחת השימוע בנוכחות התובע, אבשלום, נציגה ממשאבי אנוש ויושב ראש ועד העובדים בבזק במחוז הצפון (להלן - יו"ר הועד). לאחר השימוע, הודיעה בזק לתובע על פיטוריו שנכנסו לתוקפם ביום 21.6.09 (נספחים 9-10 לתצהיר יורם). טענות הצדדים לטענת התובע, מלכתחילה חשש מהגשת התביעה הנזיקית בגין תאונת העבודה, פן יבולע לו ולכן השתהה עם הגשתה עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות. משהגיש התביעה - חששו התממש וחרב הפיטורין נחתה עליו. לטענתו, מעדויות הצדדים וראיותיהם עלה בבירור, כי מהלך 18 שנות עבודתו בבזק, זכה להערכות ועיטורים רבים. רק לאחר שהגיש את התביעה הנזיקית, היחס כלפיו השתנה; בזק התנכלה לו בעבודתו עד לזימונו לשימוע ולבסוף פיטוריו השרירותיים מבזק בגיל 61 מחמת הסיבה הנטענת והמוכחשת "אי התאמה". במהלך ניהול ההליך, בזק דילגה בין הנימוקים השונים שיצקה למינוח "אי התאמה", בהתאם לצרכיה השונים וללא כל קשר לשימוע עצמו, כאשר התובע התייחס לכל אחת מטענות אלה בעדותו והפריכן. בנתוני ההשוואה שהגישה בזק במפתיע לבית הדין, כיומיים בלבד לפני דיון ההוכחות ולאחר שהתנגדה בעבר לחשיפת נתונים אלה בשל "צנעת הפרט" - אין כדי לסייע לבזק, שכן הוכח כי נתונים אלה כלל לא עמדו בפני נציגיה עת פיטרו את התובע כשנתיים קודם לכן, דבר המוכיח כי פיטורי התובע סומנו מראש כמטרה, ורק בדיעבד עמלה בזק קשות על מציאת נתונים שאינם ממשיים המצדיקים את הפיטורים השרירותיים. התובע הדגיש כי פיטוריו לאחר 18 שנות עבודה מסורות בבזק, כשהוא בגיל 61 ו"נכה עבודה", משמעם בהכרח הדרתו משוק העבודה, ללא פנסיה עד להגיעו לגיל הפרישה החוקי ובכך הפיכתו למובטל בעל כורחו וגרימת נזקים כלכליים ונפשיים רבים לו ולמשפחתו, באופן המצדיק קבלת הפיצוי הנתבע. לפיכך, עותר התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 400,000 ₪ לפי שכר חודשי ממוצע של 11,960 ₪ (ראה בקשת התובע לתיקון סכום התביעה מיום 28.5.12 וההחלטה מיום 19.6.12). בזק לא הכחישה כי במהלך שנות עבודת התובע ועד לתחילת שנת 2007 אכן היתה שביעות רצון מעבודתו; לטענתה, עם כניסתה של תכנית התמריצים לתוקף התברר, כי התובע מתקשה לעמוד ביעדי טיב השירות והמכירות שנקבעו לו לאורך תקופה ארוכה וכן התגלו בעיות בהתנהגותו. לפיכך, נערכו עם התובע שיחות בתאריכים 8.12.08 ו- 25.3.09, במהלכן הוצגו בפניו מלוא הטענות והנתונים והובע באוזניו חוסר שביעות רצון הממונים עליו מתפקודו; משלא חל כל שיפור בעבודת התובע, זומן לשיחת שימוע ביום 13.5.09 בעקבותיה הוחלט על פיטוריו מבזק. בזק הדגישה כי אף אחד מהגורמים המעורבים בהליך הפיטורים לא ידע אותה עת על הגשת התביעה הנזיקית ואף התובע עצמו לא העלה במהלך השימוע את הטענה כי הגיש תביעה נזיקית כנגד בזק ו/או כי ההליך מתקיים על רקע הגשת תביעה זו, כפי טענתו היום, כל זאת כאשר הליך הפיטורים נפתח רק כתשעה חודשים לאחר מועד הגשת התביעה הנזיקית וללא קשר אליה. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת עילת תביעתו הנטענת, כי פוטר עקב הגשת התביעה הנזיקית ביום 31.7.08 כנגד בזק. משכל התביעה נסמכת על טענה זו - שלא הוכחה - יש לדחות את התביעה בהתאם. לחלופין, טענה בזק כי אין כל הצדקה בנסיבות העניין לפסיקת פיצוי לתובע בגובה 75 משכורות כדרישתו, זאת בהיעדר כל מקור הסכמי המקים עילה זו ותוך הפנייה לפסיקה רלבנטית, לפיה אף בהיעדר קיומו של הליך שימוע כדין עובר לפיטורים, שלא זה המקרה שבפנינו, שיעור הפיצוי שנפסק היה נמוך בהרבה מהפיצוי הנתבע בהליך דנן. דיון והכרעה אין מחלוקת כי במהלך שנות עבודתו הרבות ולמצער עד לשנת 2007, התובע היה עובד מוערך בבזק, אשר זכה לשבחים ולאותות הצטיינות מהממונים עליו, כאשר לטענת הנתבעת עד למועד זה "לא היו קיימים בנתבעת יעדים מדידים לעבודת הטכנאים", בשונה מתכנית התמריצים שהונהגה בבזק משנת 2007 ואילך, אשר ביעדיה התובע לכאורה לא עמד (סע' 14-15 לכתב ההגנה) ומשכך לא היה מנוס מפיטוריו. נבחן להלן את טענות הנתבעת ביחס לבסיס לפיטוריו של התובע. הערכת העובדים בבזק לפני ואחרי 2007 על יסוד חומר הראיות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, שגם לפני 2007 היתה נהוגה בבזק שיטת הערכת ומדידת עובדים, ואף אם חלו בשיטה זו תמורות, בעקבות הפיכתה של החברה לחברה פרטית, לא ניתן לקבל את הטענה המשתמעת, כאילו רק משנת 2007 החלה מדידת העובדים ובעקבות כך הסתבר כי התובע אינו עומד ביעדים. בחינת מכלול הראיות והעדויות מצביעה על כך שאף עובר לשנת 2007 בזק ידעה להעריך בפועל את תפקוד עובדיה ועמדה מקרוב אחר ביצועיהם, הן במקום העבודה והן בבתי הלקוחות, הכל כפי שיפורט להלן. התובע טען כי גם עובר לשנת 2007 נהגו בבזק שיטות דומות להערכת העובדים, כאשר במקום "סקר 24" זכתה השיטה לכינוי "אשכול" ובמסגרתה דורג התובע לאורך שנות עבודתו במקומות הראשונים; הנתבעת טוענת מאידך, כי עובר לשנים 2007-2008 לא היו בבזק דרכים למדידת ביצועי העובדים ומעקב אחר תפקודם וכי הערכת העובדים נסמכה אך ורק על חוות דעת מנהלם הישיר (ראה עדות אבשלום בעמ' 45, ש' 27-29; עמ' 46, ש' 10-15; עמ' 47, ש' 16-21; סע' 11 לתצהיר יורם). מעדותו של חביב, אשר הייתה עניינית ומתונה והותירה עלינו רושם אמין, עלה בבירור קיומה של שיטת הערכת עובדים שכונתה "אשכול", בנוסף לחברה חיצונית שמדדה את העובדים נותני השירותים, תוך שלחברה היתה האפשרות לבחון ולמדוד את פעילותם של הטכנאים. עוד הוא מסר בעדותו, שהטכנאים דורגו ברשימה לפי רמת הביצועים שלהם, הן ברמה מחלקתית והן ברמה ארצית, כאשר התובע דורג תמיד במקום גבוה מאוד מבחינה מקצועית ("מבחינה מקצועית הוא (התובע) היה מספר אחד בחיפה") ובמקום נמוך יחסית מבחינת מכירות ועוד העיד ש"היה קרב בין כל המנהלים מי יקבל את התובע - כולם רצו אותו" (עמ' 12, ש' 3-18). חביב הוסיף והעיד שהוא מכיר את "סקר 24" והוא דומה מאוד ל"אשכול", כאשר מדובר בסקר אקראי, דהיינו לא כזה המודד באופן שיטתי עובד מסוים לאורך זמן אלא בוחן עובדים אקראיים בימים אקראיים (מעמ' 14, ש' 24 עד עמ' 15, ש' 15). באשר למדידת תפוקות העובדים ביום עבודה, העיד חביב, שהיא נעשתה גם לפני סקר 24, כאשר העובדים תוגמלו בפרמיות בגין תפוקות ובנוסף בגין מכירות וראה בעדותו(עמ' 17): ש. כשאתה מדבר על תפוקות ליום עבודה. תסביר מהן וכיצד הן חושבו? ת. ...הייתה מחלקה בנתבעת שחישבה את כל זמני העבודה, למשל התקנה של קרוב לשעה וחצי ותקלה 45 דקות. לפי זה חושבו התפוקות. ש. התפוקות לא בדקו את ההספק של כל אחד ואחד מהטכנאים בתוך שעה? ת. אז אני הסברתי שהתפוקות נמדדו לפי זמן עבודה של כל דבר שהוא עשה. אם זה התקנת טלפון חדש זה שעה וחצי, ואם זה תקלה אז זה 45 דקות. זה לא אנחנו עשינו את זה, אלא זה חברה של מחלקה שכרגע אני לא זוכר את שמה. ש. והתפוקות האלה שימשו אח"כ בסיס להערכה? ת. בוודאי..." עדות זו של מנהל התובע בחלק הארי של המועדים הרלבנטיים, אשר לא נסתרה, מוכיחה כי אף בתקופה הקודמת לשנת 2007, במהלכה התובע נחשב לעובד מוערך ומצטיין בבזק, היתה אפשרות לעקוב מקרוב אחר תפקוד התובע ויתר העובדים ומעקב כזה נערך בפועל, כך שהתואר "עובד מצטיין", אותו קיבל התובע בשנת 2005, לא נסמך אך ורק על חוות דעת מנהלו הישיר, כטענת הנתבעת, אלא, בין היתר, גם על סקרי שביעות רצון הלקוחות, תפוקות העובד ומכירותיו. מסקנתנו בדבר קיומה של אפשרות ממשית להערכת תפקוד העובדים עובר לשנת 2007, נסמכת גם על המשובים השנתיים שהוצגו בפנינו מתיקו האישי של התובע בין השנים 1993 עד 2006 (ת/1), אשר אבשלום אישר את קיומם בבזק משנת 1988 (עמ' 45, ש' 17-18). עיון במשובים אלה מלמד, כי הערכת העובדים בוצעה דרך בחינת תפקודם המקצועי והכללי, כאשר לאורך השנים הערכתו הכוללת של התובע היתה "מעולה" / "טוב מאוד". לצידם של משובים אלה, התובע הציג אישורים, המלמדים על שביעות רצונה המלא של בזק מתקופת עבודתו הראשונה (נספחים ג(3)-ג(5) לכתב התביעה), מה גם שהתובע נבחר כאמור כ"עובד מצטיין מרחבי לשנת 2005" - כ- 4 שנים לאחר תאונת העבודה שעבר, כאשר בדף המשוב שצורף לתעודת ההוקרה צוין כדלקמן (נספח ג(1) לכתב התביעה): "בעל מוסר עבודה גבוה, מגיע מוקדם מהרגיל ומוקדם משעת תחילת התורנות, ואינו מבקש על כך שעות נוספות. יוזם הקדמת עבודות, מכירות יפה, אינו מתלונן על עומס למרות היקף רב של עבודה המוטל עליו מסביר פנים ללקוח ולחברים בעבודה." זאת ועוד. כפי שאף שמענו בעדותו של חביב, עלה בבירור שהייתה בנתבעת רשימת דירוג הטכנאים בבזק, אשר בה דורג התובע במקומות הגבוהים. ראה לעניין זה עדותו של התובע בעמ' 29, ש' 2-8 ולפיה בפגישת היכרות שהתקיימה לו עם יורם לקראת שנת 2008, נוכח יורם בעצמו כי התובע מדורג במקום 120 מתוך 650 טכנאים. אף יורם אישר את קיומה של רשימת דירוג הטכנאים, בזו הלשון (מעמ' 33, ש' 31 עד עמ' 34, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.): "ש. האם אתה יכול לאשר את מה שהוא (חביב) אומר שאתה יכול להקליד על המחשב ולקבל את הדירוג של הטכנאים? ת. בוודאי. לפי זה אנחנו עובדים. ש. אולי בסוף שנת 2009 יש דירוג של 650 טכנאים? ת. כן. ש. והם מדורגים 1 עד 650 כל אחד על פי היכולות שלהם? ת. בערך. ש. זה מידע שמתפרסם באיזה מקום מה שאמרת כרגע? ת. לא רק מתפרסם. אנחנו מוודאים שהטכנאים מודעים לכך ומציגים את זה לטכנאים כי על בסיס זה יש מודל תגמול ותמרוץ וזה מטרת הדירוג. ש. כמה שנים זה ככה? ת. מפברואר 2007. ש. זה חודשי? ת. כן. ש. בהקלדת מחשב זה יוצא? ת. זה נתונים שאנחנו מסכמים אותם ואחת לחודש מפיקים דוח. ש. מדוע אני שנה וחצי מבקש את זה ולא מקבל. אתה יודע? ת. אין לי מושג. הדוח הזה זמין. ש. האם אתה זוכר שלקראת סוף שנת 2008 המקום של התובע הוא 120? ת. אין לי צל של מושג באיזה מקום הוא היה. ש. אבל אם תחזור למשרדך ותקליד, תדע באיזה מקום הוא היה אחורה? ת. כן. גם צירפנו את זה בתצהירים. אני מתכוון למקומו בצוות שלו. ש. לא צירפתם לתצהירים את המקום שלו בין 650 הטכנאים? ת. לא. ש. ויש אפשרות להמציא את זה? ת. אני לא יודע. יכול להיות שעובדים שפורשים אצלנו יוצאים מהדוח. אני יכול לנסות להביא." חרף עדותו של יורם, לפיה ניתן לקבל בנקל את רשימת דירוג הטכנאים וללמוד ממנה, אם אכן דורג התובע נכון לשנת 2008 במקום ה- 120 מתוך 650 הטכנאים בבזק - הנתבעת לא הציגה בפנינו רשימה זו. אנו נכונים לקבל את הטענה כי לאחר שנת 2007 ועם כניסתה לשוק תחרותי, הנתבעת שמה דגש רב יותר על עמידת עובדיה ובכללם התובע, ביעדים שהציבה בתחומים שונים כגון התפוקות לשעת נוכחות, כמות התקלות החוזרות של כל טכנאי, סקר שביעות רצון הלקוחות ועמידה ביעדי המכירות -תוך גיבוש תכנית תגמול כספי אישית, הנגזרת מביצועיו של כל עובד (ראה נספח 1 לתצהיר המשלים של יורם), אך כפי שנראה בהמשך דברינו, לא מצאנו כל עדות לחוסר עמידה של התובע ביעדים או לתפוקות לקויות, כנטען. אין בידינו אפוא לקבל את טענתה של הנתבעת ממנה משתמע כי הערכות התובע לפני שנת 2007 אינן משמעותיות או תקפות כמו הערכות הממונים עליו לאחר שנת 2007. על יסוד דברים אלו, נפנה ונבחן את הנימוקים שהציגה הנתבעת כעילה לפיטורי התובע ו/או כמצביעים על תפקודו הלקוי. נקדים ונאמר, כי בחנו את כל הנימוקים שהנתבעת העלתה ככאלו שעמדו בבסיס החלטתה לפטר ולא מצאנו בראיות שהוצגו בפנינו, כי יש בהם ממש. הכל כפי שנפרט להלן. א. סירוב התובע לתקן תקלה דחופה ביום 3.1.08 בתצהירו התייחס אבשלום לתקרית מיום 3.1.08, בה התגלתה לכאורה בעייתיות בהתנהגות התובע, ולפיה סירב התובע לתקן תקלה שנדרש לתקן, מפאת השעה המאוחרת ורצונו לסיים את יום העבודה, דבר אשר גרם ללקוח לאיים להתנתק מקווי התקשורת (סע' 22-23). כעולה מעדותו זו, את המידע אודות המקרה, קיבל אבשלום ממנהלו הישיר של התובע, גבריאל בן דוד. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, הוא השיב שמעולם לא סירב לבצע עבודה ("אני באתי לעבוד ומה זאת אומרת לסרב לעבוד?") והסביר שביקש לראות את יומן העבודה לאותו יום, על מנת שיוכל להתייחס לגוף הטענה, אך לא קיבל זאת. עוד הסתבר מעדותו כי אמנם בן דוד פנה לאבשלום, אך לא נעשתה כל פניה לתובע ולא התקיים מולו כל בירור ביחס לאותו מקרה (מעמ' 27, ש' 12 עד עמ' 28, ש' 3). לאחר שמיעת עדותו האמינה של התובע ומשלא הובאה כל ראיה התומכת בגרסת הנתבעת הנסמכת על דיווחו של מר גבי דן דוד, שלא העיד בפנינו - אין בידינו כל ראיה כי אכן נפל פגם בהתנהגות התובע במקרה הנדון. מכל מקום נציין כי טענה זו לא היתה בין השיקולים בפיטורי התובע. ב. נטילת חופשה ללא רשות עוד טען אבשלום בתצהירו, שביום 10.1.2008, לאחר שנדחתה בקשתו של התובע לצאת לחופשה, הוא עשה דין לעצמו, לא התייצב לעבודה והציג בדיעבד תעודת מחלה לאותו יום (סע' 25-26 לתצהירו). גם בעניין זה מדובר במייל שקיבל מגבי בן דוד ולא במקרה שהיה מעורב בו ישירות. התובע אישר את המקרה, מבלי שזכר אם אושרה בקשתו אם לאו, וזכר שאכן היה חולה במועד שביקש יום חופש (עמ' 28, ש' 5-10). לאחר שלא שמענו את עדותו הישירה של בן דוד, אשר לכאורה סירב לאשר לתובע חופשה; ומכיוון שמדובר במקרה בודד שאירע בתקופת עבודה של שנים ארוכות; ובאין חולק כי אכן אושר לתובע יום מחלה ע"י רופא, מבלי שהנתבעת הצביעה על כך שהאישור ניתן לתובע שלא כדין, או מצאה לנכון לעשות כל מעשה ביחס לכך בזמן אמת (כגון שלילת שכר על אותו יום), אנו סבורים כי מדובר בעניין זניח ופעוט. ודאי לא כזה שסביר שיעמוד בבסיס ההחלטה לפטר את התובע וממילא שהנתבעת לא טענה כי אכן היווה חלק מהשיקולים לפטרו. ג. תלונות לקוחות אודות התנהלות התובע במסגרת "סקר 24" בכתב הגנתה ובתצהירי העדים מטעמה, הציגה בזק שתי דוגמאות לחוסר שביעות רצון הלקוחות מתפקוד התובע במסגרת "סקר 24" (נספח 4 לכתב ההגנה), כמפורט להלן: עבודה שביצע התובע ביום 1.1.08 בבית לקוחה, אשר דירגה את שביעות רצונה הכללית מהתובע כ-"2" מתוך "10" בנימוק: "כי רצינו את הטלפון במקום מסוים והוא שם אותו ליד השקע בקיר וביקשנו שיעביר את זה והוא אמר שזה יעלה יותר כסף ורק נתן לנו חוט ארוך יותר" (להלן - תלונת השקע). עבודה שביצע התובע ביום 13.3.08 בבית לקוחה אחרת, אשר דירגה את שביעות רצונה הכללית מהתובע "0-6" מהסיבה: "כי הוא לא הסביר נכון הוא אמר שהמחשב לא טוב והמחשב כן תקין...". במקום המיועד להתייחסות מנהל האזור במסמך צוין כדלקמן: "הגיע הטכנאי מיידל והסביר לה שהמחשב לא תקין אחריו הגיע הטכנאי יניב עם מחשב נייד ... (מלים לא ברורות) ומכר לה BNET על מנת לפתור את הבעיה" (להלן - תלונת האינטרנט). התובע טען באשר ל"תלונת השקע", שהסביר למנהלו את שאירע במסגרת הטיפול בלקוחה ובכך הסתיים הטיפול בעניין, ככל שידיעתו משגת (עמ' 20, ש' 14). כאשר יורם נתבקש להתייחס לכך, השיב שיש נהלים לטכנאי מתי צריך לדרוש תשלום על התקנת שקע נוסף, אך לא זכר מה היו הנהלים במועד הרלוונטי לתלונה. החשוב הוא - שיורם אישר את עדות התובע והעיד שבעקבות אותו אירוע לא הובהר לתובע, שפעל עם אותה לקוחה בניגוד לנהלים (עמ' 38-40). יש להניח שהסקרים שמבצעת הנתבעת נועדו, בין היתר, לשיפור השירות ללקוחותיה, ועל כן יש להניח שכאשר לקוח מתלונן בתלונה מוצדקת, דואגת הנתבעת לחדד הנהלים מול העובד שפעל באותו מקרה. משלא נעשה הדבר, הרי שכל שהוכח בפנינו הוא שהתובע הסביר ללקוחה שדרישתה כרוכה בתשלום והיא התרעמה על עצם דרישת התשלום ולא על עבודתו של התובע. לא הוכח בפנינו, כי דרישת התשלום נעשתה בניגוד לנהלי הנתבעת במועדים הרלוונטיים. יורם גם אישר בעדותו שייתכנו תלונות של לקוחות שיתבררו ויסתבר כי הטכנאי פעל כשורה (עמ' 39, ש' 14) ולא מצאנו בעדויות הנתבעת כל ראיה שלא זה המקרה. באשר ל"תלונת האינטרנט" - בתצהירו (סע' 18(ד)) ובחקירתו הנגדית התייחס התובע לתלונות הלקוחה והסביר, שלא היה לו את הציוד הנדרש לשם ביצוע הבדיקה, שכן מדובר בתקלה בציוד קצה, ורק לאחר שטכנאי אחר הגיע עם מחשב נייד, ניתן היה לאתר את התקלה (עמ' 20, ש' 19-23). חביב אישר בעדותו כי מכשיר התיקון היחיד שהיה במחלקה, שכונה "מותק", לא היה ברשות התובע ולכן בעת כשל באינטרנט, סביר כי יוזמן הטכנאי המחזיק במכשיר זה, כפי שאירע במקרה דנן (מעמ' 15, ש' 30 עד עמ' 16, ש' 7). יורם, מטעם הנתבעת, אישר אף הוא את גרסת התובע וציין כי לתובע אין את הציוד הנדרש לצורך בדיקת המחשב של הלקוחה ולכן למעשה לא יכול היה לבצע את מה שביצע הטכנאי שהגיע לאחריו (עמ' 39-40). ראינו אפוא, כי שתי התלונות היחידות שהנתבעת הצביעה עליהן כתלונות לקוחות, לא התבררו כלל, לא בזמן אמת ולא בפנינו, כתלונות מוצדקות אודות תפקודו של התובע כטכנאי. יתרה מכך, וזה העיקר, מדובר על שתי תלונות בודדות, מחודש ינואר ומחודש מרץ 2008, שהתקבלו במסגרת ביצוע "סקר 24". יורם העיד כי מדובר בסקרים ממוחשבים, כך שניתן היה למצוא את כל תלונות הלקוחות ביחס לתובע, אם היו קיימות תלונות נוספות. מכאן, שככל הנראה מדובר בשתי תלונות בודדות וממילא לא הוכח בפנינו אחרת. כאשר נשאל יורם אם קיימת אפשרות שיש לתובע 200 סקרים טובים אל מול שתי התלונות הנ"ל, השיב שלכל היותר יש 24 סקרים בשנה לעובד. כאשר נשאל אם ייתכן שמתוך 48 הסקרים שנערכו על התובע בשנתיים האחרונות לעבודתו, נמצאו רק שתי תלונות, השיב "ייתכן" ולא ידע להסביר מדוע לא הוצגו סקרים נוספים (עמ' 36, ש' 29-32; עמ' 37, ש' 21-33). לאחר תקופת עבודתו רבת השנים של התובע ולאחר ששירת מאות ואלפי לקוחות של הנתבעת, אנו רואים בכך טעם לפגם, שהנתבעת בחרה להציג בפנינו שני משובים בלבד, שנדמה שקשורים בנוהלי הנתבעת ולא בתפקוד העובד, אשר לא מן הנמנע כי לו היתה מבררת אותן בזמן אמת, היה עולה כי התובע פעל כשורה, והכל בכדי להציג את התובע כמי שבאופן כללי לקוחות לא היו שבעי רצון מתפקודו. בחירת הנתבעת להציג בפנינו תמונה חלקית כל כך, רק מתוך רצון להצדיק את פיטוריו של התובע, לא זו בלבד שאין בה כדי לסייע, אלא שהיא עולה כדי חוסר תום לב ממש. על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי לא הוכחה בפנינו טענת הנתבעת בדבר פגם בתפקוד התובע בנושא שירות הלקוחות. ד. אי עמידת התובע ביעדי המכירות שנקבעו לטענת בזק, התובע לא עמד ביעדי המכירות שנקבעו לו ועל כן זומן לפגישה עם אבשלום ביום 8.12.08, במהלכה הוצגו בפניו נתוני המכירות לשנת 2008 והתובע נדרש לשפר את ביצועיו בתחום זה. ראה סיכום הפגישה מיום 8.12.08 (נספח 5 לכתב ההגנה). בתצהירו של אבשלום, פירטה הנתבעת את נתוני המכירות הנמוכים לטענתה של התובע בחודשים 03/2008 עד 02/2009, ביחס למכירות יתר הטכנאים (סע' 31) וכן הוסיפה והתייחסה לכך בתצהירו המשלים של יורם, בו נטען כדלקמן: "...אבקש להדגיש כי החלטת הפיטורים הושתתה בעיקרה על אי שביעות רצון מהתובע בנושא שירות לקוחות, חוסר מקצועיות של התובע, חוסר מוטיבציה ורצון להתפתח ולהתקדם בחברה." עדות דומה נשמעה גם מפיו של אבשלום שהבהיר בעדותו כי "בבזק לא מפטרים עובדים על מכירות" (עמ' 45, ש' 23-25). נזכיר כי גם חביב העיד, שהצלחותיו של התובע בתחום המכירות היו נמוכות יחסית. אמנם בעדותם של התובע וחביב ניתנו הסברים לכך, הנובעים מאזור העבודה של התובע (עמ' 12, ש' 14-16, ש' 24-25) ומסיבות אחרות (עמ' 16, ש' 22-24), אך מרגע שהנתבעת הבהירה חד משמעית שלא זו היתה העילה לפיטורי התובע, אין לנו צורך להידרש לכך. מכל מקום, וכאמור לעיל, מהעדויות שנשמעו בפנינו עלה כי התובע דורג בסוף שנת 2008 במקום ה- 120 מתוך 650 טכנאי בזק, כאשר הדירוג ברשימה זו נסמך על שקלול כל המדדים ובכללם שיעור המכירות והנתבעת לא הפריכה כאמור טענה זו בדבר מיקום התובע ברשימה. ה. הפגישה מיום 25.3.09 - הטענה לירידה בתפוקות ותקלות חוזרות בכתב הגנתה טענה בזק בסעיף 20 כדלקמן: "משהתובע לא שיפר את התנהלותו ומשפעילותו נפלה מן היעדים שנקבעו לו, התקיימה ביום 25.3.09 פגישה נוספת בין השניים, במסגרתה הביע מר אבשלום באוזני התובע את חוסר שביעות רצונות מפעילותו של האחרון, ומסר לו, כי ללא שיפור ניכר בנושאים הבאים: תפוקות, תקלות חוזרות ומכירות, תיאלץ הנתבעת לנקוט בצעדים משמעותיים." וראה סיכום הפגישה מיום 25.3.09, נספח 6 לכתב ההגנה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע אודות תוכן הפגישה מיום 25.3.09 והעיד כי לא הציגו בפניו נתונים באותה פגישה, אלא רק הביעו את תלונותיהם שהוא צריך לשפר את "התפוקות, התקלות החוזרות, והמכירות". התובע חזר והעיד כי חרף הדברים שנאמרו לו באותה ישיבה, לא ידוע לו שיש לו כל בעיה עם התפוקות וכי אבשלום הבטיח לו להכין מסמך המתעד את הנתונים הרלוונטיים אך מעולם לא עשה כן (מעמ' 26, ש' 15 עד עמ' 27, ש' 10; עמ' 31, ש' 28-31). בחקירתו הנגדית, נשאל יורם על הטענות המיוחסות לתובע בפגישה מיום 25.3.09 אודות ירידה נטענת בתפוקות ובעיות בתחום התקלות החוזרות וכך היתה התייחסותו (עמ' 36, ש' 5-27, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.): "ש. אתם מדברים פה בנושא סדרת תקלות חוזרות. האם בתצהירים שלך אין נתון אחד או מסמך אחד שמתייחס לתקלות חוזרות לתובע? ת. (מעיין בתצהירים) אמת. ... ש. אז בבזק יש מחשב או מישהו שכותב שהתובע עשה ביום ראשון 12 משימות, ביום שני 2 משימות, ביום שלישי 7 משימות וכו'. ת. כן. ש. ומשם אני אראה שהתובע לא עומד בתפוקות. יש נייר כזה? ת. אני אמצא אותו. יש נייר כזה. הנתון נמצא בשקלול של הנתונים שהבאנו, אני מאשר שלא הבאנו נתון שמתייחס ספציפית לתפוקות של התובע." עוד אישר יורם בעדותו כי בפגישה עם התובע מיום 8.12.08, הנושא היחיד שעלה לדיון היה היעדר עמידת התובע ביעדי המכירות (עמ' 40, ש' 24-27). בתום עדותו, הוסיף יורם כי להנחתו לתובע היתה ירידה בתפוקות, בזו הלשון (עמ' 44, ש' 9-15): "אם אני אלך לדתא בייס שלנו, ואני אוציא את כל הנתונים של התובע אז סביר להניח שאני אראה שהתפוקות שלו נמוכות ביחס לעובדים ולא רק למכירות. נניח שאם התפוקה לשעת נוכחות היא 1.25 משימות, אז אני מניח שאני אראה את התובע ב- 35% פחות מזה בתפוקות. כשבית הדין שואל אותי למה לא הוצגו נתונים ביחס לכך אני מניח שלא רצינו להעמיס את בית הדין בניירת. מדובר בקבצי אקסל ענקיים. בעבודה שעשינו איגדנו את השורה התחתונה של העבודה שנעשתה." אין בידינו לקבל את ההנחה של המצהיר מטעם הנתבעת, שאינה אלא עדות לא מבוססת, במיוחד כאשר למדנו כי ניתן היה לבססה בקלות בנתונים מוכחים. הנתבעת לא הציגה בפנינו ולו בדל ראיה לטענתה בדבר הירידה בתפוקות התובע ו/או התקלות החוזרות הרבות אצלו, מה גם שהתובע העיד ולא נסתר כי מעולם לא הובאו לידיעתו בעיות בתחומים אלה ואף לא הוצגו בפניו הנתונים המלמדים על הבעיות הנטענות בתפקודו בהם. סיכום ביניים - לא הוכחה עילה לפיטוריו של התובע סקרנו עד כה את כל התלונות שהעלתה הנתבעת ביחס לתובע, כמצדיקות את פיטוריו, אף כי לא כל התלונות שפורטו ונבחנו לעיל היוו בפועל בסיס להחלטת הפיטורים, גם לפי גרסת הנתבעת. כאשר בחנו את כל הנימוקים שהוצגו בפנינו, ככאלה אשר עשויים היו להצדיק את פיטוריו של התובע, לא מצאנו בהם ממש, וזאת בלשון המעטה. אין אנו מתיימרים לשים עצמנו בנעליו של המעסיק ואולם כאשר העברנו את נימוקיו של המעסיק תחת הביקורת השיפוטית, על מנת לבחון האם אכן מדובר בפיטורים מהסיבות שהציג המעסיק, שמא מסיבות אחרות, שלא הוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הציגה בפנינו את הסיבה האמיתית לפיטוריו של התובע. טוענת הנתבעת בסיכומיה כי אל לנו לפגוע בפררוגטיבה הניהולית שלה לנהל את המפעל לפי ראות עיניה ושיקוליה ואולם כפי שנפסק - "לעניין כפיפותה של הפררוגטיבה הניהולית בשינוי תפקידו של עובד, לכללי צדק טבעי, תום לב, הגינות ומידתיות גם בשינוי סמכויותיו של העובד, שינוי הגדרת תפקידו ובפיטוריו די לנו בפסיקה רחבת ההיקף הקיימת זה מכבר" (בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע, מיום 27.2.2008 בסע' 23 והאסמכתאות שם, להלן - עניין רבקה אלישע). התרשמנו כי הנתבעת ליקטה מן הגורן ומן היקב כל בדל אפשרות לקיומו של פגם בתובע, על מנת להצדיק את מעשה הפיטורים, כאשר לנימוקים הרציניים והעיקריים ביותר כפי שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים - תפוקות ותקלות חוזרות - לא הוצגה בפנינו ולו ראשית ראיה. חברה המעידה על עצמה שמאז שנת 2007 עוסקת במדידה מדעית כמעט של תפוקות עובדיה, בוודאי יכולה היתה להציג בפנינו נתונים ברורים ביחס לתפוקות הירודות של התובע, כנטען, או למספר הרב של התקלות החוזרות שלו, כנטען, ואולם לא הוצג בפנינו דבר וחצי דבר. בנסיבות אלו אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה כי במועד פיטוריו קמה כל עילה לגיטימית לפיטוריו של התובע. פיטוריו של התובע בוצעו בחוסר תום לב, גם אם לא מחמת התביעה הנזיקית לטענת התובע, פוטר מעבודתו, על רקע התביעה הנזיקית שהגיש נגד הנתבעת ביום 31.7.08 בגין תאונת העבודה מיום 29.10.01 ואולם לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, לא מצאנו ולו ראשיתה של זיקה בין הדברים, לתמוך בטענתו זו של התובע. אבשלום ויורם העידו ולא נסתרו כי במעמד השימוע ובעת קבלת החלטת הפיטורים, כלל לא היו מודעים להגשת התביעה הנזיקית כנגד בזק (סע' 43 ו- 20 לתצהירים בהתאמה). עדותם אף מתיישבת עם עדות התובע עצמו לפיה אבשלום לא ידע בישיבת השימוע על עצם הגשת התביעה (עמ' 31). לא נטען ולא הוכח כי היה גורם אחר בנתבעת, פרט לאבשלום ויורם שהניע את המהלך לפיטוריו של התובע ומשכך, לא מצאנו קשר ישיר בין התביעה הנזיקית לבין פיטוריו. חרף העובדה שדחינו את טענותיהם של אבשלום ויורם בדבר עילה לפיטוריו של התובע, בהעדר ראיות לתמוך באותן טענות, לא מצאנו פגם באמינותם של אותם עדים. משכך, לא מצאנו סיבה לפקפק בעדותם, לפיה לא ידעו אודות התביעה הנזיקית ומשלא ידעו אודותיה, לא יכולה היא להוות את העילה למעשיהם ולהחלטתם לפיטורי התובע. סמיכות הזמנים בין מועד הגשת התביעה (7/08) למועד פיטוריו של התובע (5-6/09), אף שהיא קיימת, אין די בה כשלעצמה, בכדי לקבוע מסמרות ביחס לזיקה בין הגשת התביעה לבין פיטורי התובע. גם העובדה שדחינו את נימוקי הנתבעת לפיטוריו אינה מעידה לבדה כי הגשת התביעה היא הסיבה האמיתית וייתכנו סיבות נוספות, אחרות, שלא הוצגו בפנינו. יחד עם זאת, בנסיבות שתיארנו לעיל, אין אנו מוצאים רבותא בשאלה אם דווקא התביעה הנזיקית היא שהובילה לפיטוריו של התובע אם לאו, וזאת לאחר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי עמדה סיבה לגיטימית כלשהי בבסיס ההחלטה לפטר את התובע. אין חולק כי הצדדים ליחסי העבודה חייבים לנהוג בתום לב האחד כלפי משנהו (ראה: סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). חובת תום הלב חלה אף בעת הפסקת העבודה (ראו: יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורה רביעית (2013), פרק 5). אין חולק שכל מעסיק המבקש לפטר עובד, בין אם הוא בשירות הציבורי ובין אם הוא בשוק הפרטי, מחויב לפעול כלפי העובד בתום לב. חוסר תום לב בפיטורים נבחן רבות במובן הפרוצדורלי של ההליך, תוך בחינת קיומם של כללי הצדק הטבעי המחייבים מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטורים. יחד עם זאת, חוסר תום לב יכול ויקבל ביטוי גם בסיבת הפיטורים. אמנם המצב המשפטי הקיים נכון להיום אינו מחייב מעסיק לפטר עובדים מסיבה מספקת בלבד, אך ברור הוא כי חרף שיקול הדעת הרחב שניתן למעסיק בפיטורי עובדים, פיטורים שרירותיים אינם מותרים על פי הדין הישראלי ומקל וחומר ביחס לפיטורים מסיבות אסורות על פי הדין (וראה ניתוח מקיף בעניין זה, במאמרם של גיא דוידוב ועידו עשת, ביטחון תעסוקתי במקום העבודה: לקראת הסדרי ביניים מאוזנים, משפטים מג תשע"ג, 143 בפרק ב.4, עמ' 158). נציין כי הצדדים לא הצביעו בפנינו על הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הנתבעת ביחס לפיטורי עובדים ולכן אין בידינו לקבוע בעניין זה, אלא מכוח הדין הכללי. במקרה הנדון הגענו לכלל מסקנה, כי פיטוריו של התובע היו שרירותיים וללא סיבה לגיטימית. משכך, הרי שמדובר בפיטורים שנעשו בחוסר תום לב. הגם שלא הוכח בפנינו באופן חד משמעי כי התובע פוטר מעבודתו על רקע התביעה הנזיקית שהגיש נגד בזק, מסקנתנו הינה כי הליך פיטורי התובע היה פגום, כאשר הפיטורים נעשו בחוסר תום לב ללא טעם ענייני אשר חייב את פיטורי התובע, באופן המצדיק פסיקת פיצוי לתובע. התרשמנו כי הנתבעת היתה נעולה בדעתה לפטר את התובע ומתוך סימון מטרה זו מראש, התעלמה מכישורי התובע ומיתרונותיו הבולטים בעבודה משך שנים רבות, מבלי לבחון חלופה כלשהי לפיטורים. לא ניתן בהקשר זה להתעלם מעמדת יו"ר הועד המשתקפת מפרוטוקול השימוע, לפיה הופתע לשמוע על הליך פיטורי התובע אשר נתפס בעיניו כעובד מצטיין ומוערך חרף נכותו מעבודה; אף יו"ר הועד ביקש לשקול את ניוד התובע לתפקיד אחר בבזק, כאשר בקשה זו לא נשקלה כאמור על ידי בזק. גם אופן התנהלותה בפנינו ובחירתה של הנתבעת בהכפשת יכולותיו המקצועיות של התובע, אשר במשך שנים היו לגאוותו, וזאת עשתה ללא שהביאה כל בסיס ראייתי לדברים, מצביע על חוסר תום ליבה כלפיו. נראה לנו שקביעת הנתבעת כי תפוקותיו של התובע היו נמוכות, או כי היתה לו בעיה של תקלות חוזרות, נטענה בקלות כה יתירה, מבלי שהנתבעת הבינה עד כמה האשמות מקצועיות אלו, המשוות לתובע שתרם לה 17 שנות עבודה (שלפחות מרביתן המכרעת היתה מסורה ומקצועית, על כך אין מחלוקת) דימוי של עובד רשלן ולא מקצועי, מחייבות ביסוס ראייתי הולם, אחרת מוטב שלא להעלותן כלל. על יסוד האמור לעיל קובעים אנו כי הוכח שהתובע פוטר בחוסר תום לב, תוך שהופרה הן זכותו הפרוצדורלית להתגונן בפני הנימוקים שהועלו כבסיס להחלטת הפיטורים והן זכותו המהותית להיות מפוטר מסיבה תקפה ולגיטימית ולא בשרירות לב. הפיצוי הראוי בנסיבות העניין התובע עתר לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, על רקע הגשת התביעה הנזיקית והעמיד תביעתו על הסך של 400,000 ₪, סכום הנגזר לטענתו מהפסדי שכר עבודתו עד להגיעו לגיל 67 ומהנזק הנפשי שנגרם לו. בבואנו לפסוק את הפיצוי הראוי, נתנו דעתנו למספר סיבות אשר חברו יחד במקרה הנדון: ראשית, מדובר בעובד וותיק מאוד בנתבעת, אשר הקדיש את מיטב שנותיו לעבודה בה ולשירות לקוחותיה; שנית, משך שנים ארוכות היה העובד מוערך מאוד ונחשב עובד טוב, מקצועי ומסור לעבודה; שלישית, במועד פיטוריו היה העובד בן 61, כשהוא נכה עבודה, מצב אשר לכל ספק מותיר את התובע עם אפשרות קלושה למצוא תעסוקה ופרנסה מעבודה; רביעית, לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת שקלה כלל את אפשרות חלופית להעסקתו של התובע, באופן שיוכל להביא לכדי ביטוי את יכולותיו וניסיונו הרב בנתבעת; חמישית, לא נמסרו לתובע בעת פיטוריו נימוקים מבוססים להפסקת עבודתו. פיטורים אמנם לעולם יגרמו לפגיעה במפוטר, אך כאשר נלווית להם תחושת עוול וחוסר הערכה, הנובעת מחוסר יכולת להבין את עילת הפיטורים, הפגיעה מתעצמת באופן משמעותי. במקרה הנדון, לאחר שבפנינו לא הצליחה הנתבעת להצביע ולבסס את נימוקי הפיטורים, מקל וחומר שהדבר לא נעשה כלפי העובד. ראו עוד, בשינויים המחויבים, באשר להשלכותיה של הפסקת עבודה כפויה על אדם בגיל מבוגר בעע 209/10 ליבי ויינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן, מיום 6.12.12, בסע' 36-39 לפסק הדין. נתנו דעתנו לפסיקה שהנתבעת הפנתה אליה בסע' 88 לסיכומיה, על מנת לבסס טענתה כי גם לו ימצאו פגמים בפיטוריו של התובע, הרי שסכום הפיצוי לא יעלה, במקרה הקיצוני ביותר, על 6 משכורות. אנו סבורים כי הפסיקה שניתנה בשנים האחרונות באשר לפיצויים הראויים במקרה בו נפסק כי הפיטורים היו שלא כדין, העלתה את רף הפיצויים (השווה: עניין רבקה אלישע; בג"צ 4284/04 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל, מיום 26.4.10) ובמקרה הנדון, אף אם לא מדובר במקרה קיצוני בחומרתו כגון המקרים שאוזכרו, עדיין אנו סבורים כי הוא חמור דיו בכדי לפסוק לתובע פיצויים משמעותיים. על יסוד הטעמים האמורים, אנו קובעים את הפיצוי ההולם בנסיבות העניין על סך 10 משכורות של התובע. בהתאם לטענת התובע, הנתמכת בתלושי שכרו, עמד שכרו הממוצע על סך 11,960 ₪ ולפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בסך 119,600 ₪. נתנו דעתנו לכך כי מדובר בפיצוי על יסוד סך שכרו של התובע (בשונה משכר לפנסיה או לפיצויים) ומכיוון שמדובר בפיצוי שבין היתר מבוסס על הפגיעה הכלכלית שנפגע התובע בנסיבות שתוארו לעיל, מצאנו שכך נכון לפסוק (השווה: עניין רבקה אלישע). סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 119,600 ₪. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין אגרת בית הדין בסך 3,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. כל הסכומים שלעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה. בזקשאלות משפטיותפיטורים