תביעתו של התובע נדחתה בתחילה בשל חוסר שיתוף פעולה עם הנתבע ואי המצאת מסמכים. הנתבע שולל מכל וכל התרחשותו של אירוע תאונתי בעבודתו של התובע כמו גם את עצם היותו של התובע "עובד " במועד האירוע הנטען. המחלוקת האם אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 24/8/09. האם ביום 24/8/09 נחבל התובע בגבו וברגל שמאל. האם מתקיים קשר סיבתי בין הליקויים האמורים לבין תאונת העבודה. הכרעת דין האם מדובר בתאונת עבודה בטופס התביעה (נ/1) נכתב בתיאור הפגיעה: " עובד עם פחים של זבל. בתוכם אבנים כבדים. נפל עם הזבל על הגב. ". (כך במקור). האבר הנפגע: גב ורגל שמאל. יום האירוע צוין 24/8/09 שעת הפגיעה 11:05 הפסקת עבודה 12:05. התובע הגיש הודעה על פגיעה בעבודה ביום 24/12/09 ארבעה חודשים אחר כך. בטופס צוין כי התובע טופל לראשונה על ידי ד"ר בסאם כלאתי בקופת חולים כללית. התובע ציין כי עבד באמצעות " תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ". אולם חברת תנופה שירותי ניהול לא חתמה על טופס הפגיעה של התובע. לטענת התובע תנופה סירבה לחתום. התובע פנה לנתבע במכתב (מוצג נ/2) ובו ציין כי במסגרת עבודתו נפל ומאז יש לו בעיות בחוליות 4,5 בגב. התובע ציין כי נאלץ לפנות לטיפול רפואי פרטי כיון שמעסיקו סירב לדווח על תאונת עבודה וליתן בידו אישור על תאונת עבודה, על אף שהיו עדים לתאונה. התובע צירף אישורי מחלה חתומים בידי ד"ר באסם כאלותי. בתאונת עבודה, על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להן : החוק), נטל ההוכחה בדבר התרחשות התאונה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אצל מעבידו או מטעמו ,מוטל על התובע. (ראה דבע נד' 64-0 איימן בזלמיט נ' המוסד לביטוח לאומי פדע כז' 326). בבית הדין תיאר התובע את האירוע התאונתי: "ת. הייתי עובד בחב' ניקיון, סוחב כל הזמן פחים של זבל, אנשים היו גרים שם והיו שמים לי אבנים בתוך הפחים, עבדתי שנה וחצי עם הקבלן, סחבתי פחים מלאי אבנים, ביום זה סחבתי אחד שהיה שבור, הפלסטיק שלו מתי מעמיסים על דחסנית הזבל, יש כפתור אני הרמתי אותו , הפח נפל עלי, הייתי תחת הפח של הזבל, הידיים שלי היו למעלה כדי לדחוף את הפח, חשבתי משהו קרה לי בגב, נפלתי על הרצפה, היה שם ביום זה לא היו פועלים בכלל, היה פועל מהשטחים אך הוא לא בא באותו יום, היה אחראי, תומר, מתי שקבלתי את המכה אמרתי לו שאני לא יכול להרים את הרגל, הרגל שלי עמדה כמו שקרה לו משהו לא טוב בגב, הוא נתן לי כוס מים בקש שאשב במשרדו. הוא לא היה אחראי עלינו, אלא על הפועלים, ספרתי לו מה שקרה. אמר לי אתה רוצה שאקח אותך לבית חולים, ישבתי חצי שעה במשרד, אמרתי לו בסדר, באותו יום היתה לי פגישה של רופא אזנים, הלכתי לרופא משפחה, אמרתי לו קבלתי מכה בגב בעבודה, אמר לי אני לא יכול לעזור לך, רוצה ללכת למקור ברוך , תמלא טפסים, אני יכול לתת לך כדורים, אך את זה קבלת בעבודה. אמרתי לו שיש לי בעיה גם עם האזנים. ... ש. נפלת על מה. ת. היה לי כאב בגב שלי, וברגלי בצד שמאל, הלכתי לאט, המשרד היה ליד הדחסנית ראה אותי תומר, הסברתי לו מה קרה בדיוק, אמר בסדר לך הביתה. " (עמ' 3-4 לפרוטוקול)(דגש שלי ש.ש.) בראש ובראשונה נדגיש את גרסאות התובע לעניין האירוע. בפנינו מעיד: "אני הרמתי אותו , הפח נפל עלי, הייתי תחת הפח של הזבל, הידיים שלי היו למעלה כדי לדחוף את הפח, חשבתי משהו קרה לי בגב, נפלתי על הרצפה, היה שם ביום זה לא היו פועלים בכלל, היה פועל מהשטחים אך הוא לא בא באותו יום, היה אחראי, תומר, מתי שקבלתי את המכה אמרתי לו שאני לא יכול להרים את הרגל, הרגל שלי עמדה כמו שקרה לו משהו לא טוב בגב, הוא נתן לי כוס מים בקש שאשב במשרדו. הוא לא היה אחראי עלינו, אלא על הפועלים, ספרתי לו מה שקרה.." מעדותו עולה כי באירוע לא נכחו עדים ולתומר סיפר בדיעבד במשרד. אולם ב- נ/2 ששלח לנתבע ביום 2/12/09 , בחתימתו ,הוא כותב: "בעל הבית עדיין מסרב לתת אישור שהתאונה קרתה במקום עבודתי , למרות שהיו הרבה עובדים שראו את התאונה ומוכנים להעיד על כך". התובע לא הביא אף עד. סתירה זו היא מהותית ביותר ויורדת לשורשו של העדר בסיס עובדתי לאירוע. עוד, התובע ציין בתצהירו ובעדותו כי עת נפגע במהלך עבודתו פנה מיד אל מרפאת מקור ברוך לשם קבלת טיפול ראשוני אך שם סירבו לקבלו מאחר ולא היה בידו אישור מעסיק על תאונת עבודה. לפיכך פנה התובע לד"ר כאלותי. התובע ציין כי פנה לד"ר כאלותי עוד באותו היום (דגש שלי) וד"ר כאלותי נתן לו תעודה ראשונה למחלה אשר צורפה לתצהירו. אולם כאמור, לתצהירו של התובע צורף אישור מחלה הנושא תאריך 31/8/09 וכותרתו "תעודה ראשונה למחלה זו" . ביקור רגיל. התובע הציג אישור מחלה הנושא תאריך 31/8/09 ובו צוין כי התובע נבדק עקב "ביקור רגיל". התובע סובל מ disc left lesions acute otisis media chronicsuppurative (דגש שלי ש.ש.) בהערות נרשם כי התובע עדיין סובל מכאבי גב תחתון ורגל שמאל.יש התייחסות לכאב כרוני. עוד צוין בתעודה זו כי התובע היה מאושפז בבית החולים ביקור חולים החל מ 24/8/09 ועד 28/8/09. מטופס סיכום המחלה מבית החולים ביקור חולים (אשר הוגש על ידי הנתבע) עולה כי התובע הגיע לאשפוז דרך חדר המיון עקב דלקת והפרשה מוגלתית אוזן שמאל שהחלה 10 ימים טרם קבלתו. גם מוצג נ/3 - אישור מחלה מיום 5/12/09 נרשם כביקור רגיל אצל ד"ר כאלותי. בכל המסמכים הרפואיים אשר הוגשו לתיק, בין אם על ידי התובע ובין אם על ידי הנתבע, אין כל אזכור להתרחשותו של אירוע תאונתי, לא ביום 24/8/09 יום האירוע הנטען שהוא אותו יום האישפוז בגין האוזן ,ולא בכלל. זאת בנוסף להעדר כל אזכור להתרחשותו של אירוע תאונתי במסגרת העבודה. לעניין המשקל המיוחד שיש לתת למסמכים רפואיים ולאנמנזה ראה עבל (ארצי) 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי שם נאמר כי מתוך ניסיון, רישומי בית החולים מהימנים ומדוייקים ויש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ומספר את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון. כאמור לעיל, במסמכים הרפואיים אותם צירף התובע ועליהם הוא מבקש להסתמך, אין כל אזכור לאירוע תאונתי כלשהו. כמו כן אין התאמה בין תאריך הפגיעה לביקורו של התובע אצל ד"ר כאלותי. דבר המחזק את הספק לגבי עצם קרות האירוע מועדו ונסיבותיו. התובע טוען כי מסר לידי מעסיקו את המסמכים הרפואיים לרבות התעודה הרפואית מיום 24/8/09. גרסה זו קשה לקבל. ראשית מדובר בביקור אצל רופא קופת חולים, וגם אם התובע מסר את התעודה המקורית לידי מעסיקו, ניתן להוציא העתק מרישומי קופת חולים. שנית באישור המחלה מיום 31/8/09 צוין מפורשות כי מדובר בתעודת מחלה "ראשונה". עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי לסתור את גרסת התובע כי ניגש לד"ר כאלותי עוד ביום 24/8/09. זאת בנוסף לעובדה כי התובע אושפז בבית החולים ביום 24/8/09. התובע טען כי לא התלונן בבית החולים על התאונה שכן מטרת ביקורו בבית החולים הייתה הדלקת באוזנו והכאבים מהתאונה היו מינוריים. התובע הסביר בעדותו בבית הדין " כי בית החולים לא מטפל בדיסק, זה מכה מהעבודה. הלכתי לבית חולים הייתי שבעה ימים , ביום זה היתה לי גם בעיה של הדיסק. הם נתנו לי כדורים כך סתם" עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20-21) בתי החולים מטפלים בפגיעות מפגיעות שונות בין אם מדובר בתאונת עבודה, תאונה אישית או תאונת דרכים. בוודאי כאשר מדובר בפנייה ראשונה לקבלת טיפול רפואי. על כן לא ניתן לקבל טענת התובע כי לא ציין בבית החולים את הפגיעה ,ונדחית אמירתו כי בית החולים לא מטפל בפגיעות דיסק. יתרה מכך, חזקה על בית החולים, כי אם קיבל התובע טיפול כלשהו, גם אם מדובר במשככי כאבים בלבד, היה הדברים נרשם במסמכי האשפוז. אין כל אזכור לכך שהתובע התלונן על כאבים וקיבל משככי כאבים. התובע ציין כי סבל מכאבים חריפים לאורך זמן ונזקק לטיפול רפואי פרטי בגין התאונה ובעדותו אמר "לא יכולתי להרים את הרגל" .אין זה מתיישב עם גרסתו כי ביום התאונה סבל מכאבים מינורים. זאת ועוד, אם סבל מכאבים מינוריים, מדוע זה טופל במשככי כאבים? בנוסף, התובע טען כי פנה לטיפול רפואי במרפאת מקור ברוך אך שם סירבו לטפל בו. לו נזקק לטיפול רפואי בגין אירוע תאונתי, הרי שגם אם הגיע לבית החולים בשל דלקת באוזן, היה התובע מבקש טיפול רפואי בשל התאונה נוכח הסירוב של קו"ח כטענתו. יתרה מכך, התובע טען כי לאחר שסירבו לטפל בו במרפאת מקור ברוך, פנה לרופא המשפחה ד"ר כאלותי. אולם גם במסמכים הרפואיים החתומים על ידי ד"ר כאלותי אין כל אזכור לאירוע תאונתי, או להתייצבותו אצלו באותו יום ,כל שכן לתאונת עבודה כמתואר על ידי התובע. מסקנתנו איפא כי מהמסמכים הרפואיים עצמם עולה ספק לגבי עצם קרות אירוע, מועד ומקום האירוע. לכך יש להוסיף את הסתירות בגרסאותיו הן לעניין הרפואי והן לנוכחים באירוע. התובע אף לא הזמין את תומר לעדות, לגביו הוא טוען כי סיפר לו מיד על הנפילה. עוד ,במסמך ד"ד כאלותי נכתב מפורשות כי התובע סובל מכאבי גב באופן כרוני הקשור במצבו הבריאותי. הנה כי כן המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע והתובע לא הביא כל ראיה אחרת שיש בה לתמוך בגרסתו. למעלה מכך, טוען הנתבע בסיכומיו כי מסיכום המחלה עולה שהתובע הגיע לאשפוז דרך חדר המיון ותוצאות הבדיקות התקבלו בשעה 08:00 בבוקר ויש בכך לסתור את גרסת התובע כי נפגע בעבודה ביום 24.8.09 בשעה 11:30 לערך, ואף הספיק ללכת לרופא במקור ברוך ולאחר מכן לד"ר בסאם אלכאלותי. יצוין כי סיכום האשפוז הוגש לבית הדין על ידי הנתבע עוד ביום 2/2/11 ולתובע היה די זמן להתייחס לעובדות העולות ממסמך זה, אולם הוא לא עשה כן ואין בפני בית הדין הסבר המניח את הדעת והמיישב את הסתירה בין גרסתו של התובע לשעת האירוע ולעולה מטופס סיכום המחלה לשעת הגעתו לבית החולים וביצוע הבדיקות. יודגש כי התובע לא הציג את מסמכי הקבלה לחדר המיון ולא ניתן לדעת באיזו שעה הגיע התובע לחדר המיון, ויש לזקוף זאת לחובת התובע. לאחר הגשת התביעה לדמי פגיעה, התובע התייצב לחקירה במוסד לביטוח לאומי. אולם התובע טוען כי חוקרי המוסד הטיחו בו, מיד עם הגעתו כי אינו דובר אמת וכי מדובר בניסיון לקבלת כספים במרמה ולכן עזב את המקום מבלי למסור את הודעתו. חוקר המוסד, מר שלמה כהן העיד בפנינו לעניין זה: "ש. אתה זמנת אותו לחקירה, ת. לפי בקשתך, כן. ש. מה הבדל בין חקירה לגביית הודעה. ת. הודעה אני גובה את העדות שלו, הזמנתי אותו לגבות את ההודעה שלו, זה אותו דבר. הודעה זה מה שנכתב כתוצאה מהחקירה. 9 ש. במסמך המודפס בעברית, כותרת רשום הודעה, אתה מזהיר אותו למסור פרטים נכונים, הוא למעשה אתה מתייחס אליו כנחקר ולא שבאת לגבות ממנו הודעה. ת. מה הבדל בין נחקר להודעה? האדם הגיע לחקירה, הוא הגיע אלי אחרי שלא הופיע כשזמנתי אותו בעבר, הכתובות לא היו כתובות הטלפונים לא היו טלפונים, במהלך הדיון המשפטי בהסכמת עוה"ד שהוא יזמנו, שלחתי הזמנה לעוה"ד וכך הוא הופיע אצלי, לחקירה. מאחר והומצאו מסמכים והיו דברים אחרים בתיק שלא העידו חד משמעית על גרסה מסוימת נרשמה אזהרה שהוא צריך לדעת שהוא מוסר עדות שהפרטים נכונים ומדויקים בה, אחרת עדות שקר וזו עבירה פלילית. זה דבר שגרתי שנעשה בתיקים, וכך נעשה גם כאן." (עמ' 10 ש' 5-17) מעדותו זו שלא נסתרה עולה כי החוקר אך עשה את המוטל עליו, ופעל בהתאם להנחיות לפיהם יש להודיע למבוטח כי הוא מוסר עדות ועליו לומר את האמת ורק את האמת. בכל מקרה, לאור העובדה שאין שום תיעוד לאירוע לו טוען התובע, ואין כל עדים לאירוע כזה, ונוכח הסתירות בגרסאותיו אין באמור לשנות לגופו של עניין. התובע טען עוד כי המוסד לא עשה מלאכתו נאמנה בכך שלא איתר את מעסיקו של התובע, שפרטיו מצויים ברחבי הרשת (האינטרנט) לא חקר את המעסיק, ולא בירר עם המעסיק את נסיבות אירוע התאונה. החוקר מר כהן העיד: "ש. בדקת את המעביד שלו, חקרת אותו. ת. אם הייתי יודע מי הוא המעסיק שלו הייתי חוקר, היה לי טלפון של מישהו בשם שמשון, למה אני צריך לחקור את המעסיק, אותו אני יכול לחקור את התובע. לדעת במה מדובר, הוא הגיש אלינו תביעה, צריך לתת את גרסתו. החברה נמצאת ברמת גן. הטלפון שהיה בתיק היה ... של שמשון אליו התקשרתי. ניסיתי לאתר את התובע ו לקבל גרסה, הוא היה פרי לנסר, קודם נשמע מי היה מעסיקו, בקשתי גם מעו"ד בלום, שאם הוא יופיע בדיון המשפטי שינסו לומר מי היה מעסיקו כדי שנוכל לחקור אותו. ש. בטופס התביעה שהגיש התובע, רואים רשומה מעסיק התובע חב' תנופה שירותי ניהול, המנהל היה אותו מר שמשון, רשום לידו מס' הטלפון, אתה אשרת ששוחחת אתו, כתובת החב' ז'בוטינסקי 134 רמת גן, יש לך פרטים מלאים של המעסיק, איך אתה טוען עכשיו אחרי שאמרת שיצרת קשר עם שמשון וטוען שאין לך פרטים של המעסיק. ת. אתה לא שומע אותי. מר שמשון אמר לי בשיחה שהוא לא היה מעסיקו שלו, הוא היה פרי לנסר, שמשון לא עובד בחברה, זה היה בשיחה כדי לאתר את התובע. אני לא הולך למעסיק לפני שאני חוקר את התובע. המעסיק גר ברמת גן, אנו שולחים את זה לחברה. ניסיתי לאתר את התובע ולא הצלחתי, העברתי את התיק לעו"ד בלום והוא אחרי הדיון כאן זימן אותו. ש. אתה מאשר לי כרגע שלא נעשתה שום פעולת חקירה מול המעסיק. ת. נכון. מבחינתי. כי אני לא יודע מיהו המעסיק. ש. מבחינתך היית צריך קודם לחקור את התובע. ת. נכון. לקבל את גרסתו" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 3-20)(דגש שלי ש.ש.) מעדותו של מר כהן בבית הדין, שלא נסתרה, עולה כי התובע זומן מספר פעמים להגיע לנתבע למסור הודעתו בדבר האירוע התאונתי אך לא הגיע. כך גם לטופס הגשת התביעה למוסד לא צירף התובע את המסמכים הנדרשים ואת המידע הנדרש על ידי המוסד. התובע הגיע למסור את הודעתו רק לאחר שהוגשה תביעתו בבית הדין ולאחר שקיבל ייצוג משפטי. משהתובע לא שיתף פעולה עם המוסד ולא נתן בידי המוסד פרטים מספקים לחקירת האירוע, והטלפון שמסר לא היה של המעסיק ,נדחית טענתו של התובע גם בעניין זה. סוף דבר, נוכח היעדר תיעוד רפואי לגבי מועד האירוע אופן התרחשותו ונסיבותיו, ובהיעדר כל ראיה אחרת, לא הוכח אירוע שאירע תוך כדי ועקב העבודה. בכך נשמטה הקרקע תחת התביעה, התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו. זאת מעבר לכך שגרסתו אינה מתיישבת עם לוח הזמנים המתועד. גם לו היינו מקבלים את טענת התובע לפיה הנתבע לא פעל באופן סביר בעניינו של התובע, ולא בדק עם מעסיקו של התובע בדבר התרחשותו של אירוע כזה, מה שאין כן לדעתנו, הרי שבמסגרת תביעה זו היה על התובע להוכיח אירוע תאונתי בעבודה והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. משלא מצאנו אירוע תאונתי, אין מקום להתייחס בעניין קשר סיבתי אשר במילא הוא במומחיות רופא. התביעה נדחית. בנסיבות אלו כל צד ישא בהוצאותיו. הכרה בתאונת עבודהפסולתפינויפינוי אשפהתאונת עבודה