מעשה בית דין המחלוקת בשאלה אם פסק הדין כיוצר מעשה בית דין, היא בשאלת פרשנות פסק הדין, ובאופן ספציפי - האם המבנה המסומן בתרשים שצורף לתעודת שר החוץ (נ/11) כולל את השטח עליו בנוי המבנה בו מתגוררים התובעים? גרסת התובעים גרסת התובעים הובאה בתצהירי האחים, בהם טענו כי בשנת 2003 הם בנו ארבע קומות נוספות מעל ביתו של אביהם, שבגינו ניתן פסק הדין, ולטענת כל אחד מהם "לא ביצענו שום שינוי בבניית הבית הישן של אבי דהיינו אותה נקודה על המפה נשמרה ולא שונתה ולא זזה לשום כיוון". עמדת הנתבע עמדת הנתבע בסיכומיו היא שהואיל ובתרשים שצורף לתעודת שר החוץ סומן מבנה אחד בלבד, והואיל ואין חולק כי קיימים שני מבנים בהם התגוררו בני המשפחה ("בניין A" והמבנה הכולל את "בניין C" ו"בניין B"), הרי שאין זה ברור, והתובעים לא הוכיחו, כי המבנה בו הם גרים הוא המבנה שסומן בתרשים שצורף לתעודת שר החוץ. כך במיוחד בשים לב לסתירות שקיימות לדברי הנתבע בין עדויות בני המשפחה בחקירתם מתחילת שנות ה-90. דיון והכרעה כאשר הנתבע דחה בשנת 1991 את תביעותיהם של אבי האחים ודודיהם, ה"ה מוחמד פאוזי סולטאן, נזמי ונאפז סולטאן, לקצבאות ילדים, הוא התבסס על תעודת עובד ציבור מיום 25.3.91 של המודד המחוזי אריה פלדמן. התעודה ניתנה בעניינם של גב' אמירה סולטאן, סבתם של התובעים ואמם של מוחמד פאוזי סולטאן, נאפז סולטאן ונזמי סולטאן, במסגרת חקירה שערך הנתבע באמצעות החוקר מר שלמה כהן. התעודה הוגשה וסומנה נ/9. כפי הנראה, במהלך ההליך המשפטי של אבי האחים ודודיהם, ערך מר פלדמן אישור נוסף המופנה למוסד לביטוח לאומי, ביום 9.12.92 (סומן כמוצג נ/8). במסמך נאמר: "בתאריך 8.12.92 יצאתי לקלנדיה יחד עם החוקר שלמה כהן, הבית שעליו הצביע החוקר שלמה ובעל הבית נאפז סולטאן זה אותו הבית שסימנתי על גבי המפות ועליו נתתי תעודת עובד ציבור בתאריך 17.3.91. מצורפת בזה מפה נוספת עם סימון הבית כיום ומכאן ששתי המדידות שלי היום ובתאריך 17.3.91 אחת הן. לענין קביעת תחום השיפוט יש לפנות למשרד החוץ". בעדותו לפנינו, אישר מר כרמלי כי המבנה שסימן בתרשים שצירף לתעודת עובד הציבור שלו מיום 29.7.09 (נ/7) הוא אותו מבנה שסומן על ידי המודד אריה פלדמן בתעודות עובד הציבור שנתן בשנים 1991 ו-1992. כן העיד מר כרמלי שבמפה שצורפה לתעודת עובד הציבור שלו מיום 6.3.11, עליה מסומנים שני מבנים (מבנה "בניין A" ומבנה "בניין C" ו-"בניין B"), שהמבנה שסימן מר פלדמן במפות שצורפו לתעודות עובד הציבור שערך בשנים 1991 ו-1992, הוא "בניין A" במפה שצורפה לתעודת עובד הציבור של מר כרמלי מיום 6.3.11. מר כרמלי נשאל בחקירתו הראשית: ש. על המפה שצורפה למפה של פלדמן ב-92', האם רואים את המבנה שסומן b ו-c ב-03/11? ת. לא רואים בגלל שהמפה יותר... משנות ה-80, אני משער שאם הייתה התייחסות אז לאותו מבנה, פלדמן היה משרטט את זה בידיו. זו השערה בלבד". מעדותו של מר כרמלי עולה כי המפה שצורפה לתעודות עובד הציבור של המודד פלדמן בשנים 1991 ו-1992, היא מפה משנות ה-80. מן הראיות שאסף הנתבע בחקירה שביצע בקשר לתביעות אבי האחים ודודיהם בשנים 1991-1992, עולים העדויות והממצאים הבאים: מר כהן גבה עדות מאבי האחים מוחמד פאוזי סולטאן ביום 29.7.90 בביתו (מוצג נ/3). בעדותו סיפר מוחמד פאוזי כי הבית נבנה על ידי אביו בשנת 1972, וכי להוריו חמישה בנים ושתי בנות וכולם נשואים למעט בן אחד ובת אחת, וכולם גרים עם אימם באותו בית. הוא תיאר את הבית ככולל שלושה חדרים וסלון, כאשר בחדר אחד גרים מוחמד פאוזי עצמו עם אשתו וששת ילדיו, בחדר נוסף גר אחיו נאדר עם אשתו וילדם, בחדר השלישי גר אחיו נזמי עם אשתו וששת ילדיהם ואימו ואחיו ואחותו הרווקים גרים במרפסת הסגורה ואילו אחיו נאפז ואשתו וארבע בנותיהם ישנים בסלון. ביום 25.3.91 גבה מר כהן עדות מסבתם של האחים, גב' אמירה סולטאן (מוצג נ/4). בעדות נרשם מפי גב' סולטאן כי באותו בית בו נגבתה עדותה גרים כל ארבעת ילדיה הנשואים ושני ילדים רווקים, בהם מומחד פאוזי שנשוי לזהייה, להם ארבעה בנים ושלוש בנות, נזמי ואשתו להם ארבעה בנים ושתי בנות ונאפז ואשתו להם ארבע בנות. כן מסרה גב' סולטאן כי בן נוסף בשם נאדר ואשתו ושני בניהם גרים איתה בבית. כן מסרה שלכל ילד מילדיה הנשואים יש חדר בבית אך "בגלל שהילדים גדלו ונהיו משפחות גדולות אז בניי נזמי ופאוזי בו להם כל אחד דירה - בנו יחד בחצר ביתי וגרם גם בביתם החדש וגם בביתי זה". ביום 8.12.92 ביצע מר כהן חקירה בנכס וצילם את דודם של האחים נאפז. הוגש לבית הדין דו"ח פעולה וזכרון דברים, בו נרשם ברובריקה "שם התובע" - אמירה סולטאן וילדיה (מוצג נ/5). לזכרון הדברים צורפו תמונות שצולמו בחקירה ומתחתן תיאר מר כהן בכתב את הנראה באותן תמונות. בתמונה אחת נראה "הבן נאפז מצביע על בית האם אמירה סולטאן" ובתמונה אחרת, המורכבת למעשה משלוש תמונות שחוברו על מנת ליצור רצף של תמונה אחת גדולה, נראה נאפז "מצביע על בית במ.פ. קלנדיה הבית בסמוך לבית האם שנראה בצד ימין של התמונה השער הירוק". במסגרת אותו דו"ח פעולה וזכרון דברים רשם מר כהן את הדברים הבאים (שהוגשו לבית הדין במוצג ת/2): "בתאריך 8.12.92 ביקרתי יחד עם המודד המחוזי במ.פ. קלנדיה. פגשנו בתובע נאפז בנה של התובעת והוא הצביע על ביתה, על ביתו ובית אחיו. ראו תמונות מצורפות". ... חוות דעת המודד זהה לחווד דעת מיום 17.3.91 דהיינו הבתים שסומנו על המפות הם אותם בתי שעליהם הצביע היום התובע וההחלטה בעינה עומדת אך יש לקבל לכך אישור רשמי ממשרד החוץ". ההמשך ידוע. נערכה תעודה של שר החוץ ועל יסודה הסכים הנתבע לקבל את התביעה וניתן לכך תוקף של פסק דין. בפרשנות פסק הדין על בית הדין יש משקל לעובדות שהתקיימו טרם הינתנו ולמחלוקת שהוכרעה בפסק הדין. הראיות שנאספו בחקירות הנתבע בשנים 1990, 1991 ו-1992 תומכות בעדותם של התובעים לפיה בעת מתן פסק הדין בחודש 10/93, אבי האחים, פאוזי מוחמד סולטאן, גר על השטח שעליו בנו האחים בשנות ה-2000 את הבניין שסומן "בניין C" בתעודת עובד הציבור של מר כרמלי מיום 6.3.11. מסקנה זו עולה מהשתלשלות העדויות של פאוזי מוחמד מ-29.7.90, בה סיפר שכל בניה הנשואים של אימו גרים עמה בביתה יחד עם משפחותיהם, עדותה של גב' אמירה סולטאן מ-25.3.91, בה כבר סיפרה שנאפז ומוחמד פאוזי בנו כל אחד דירה בחצר ביתה. עדות זו של גב' אמירה סולטאן מ-3/91 נתמכת בתמונות שצילם מר כהן בחקירה מחודש 12/92 ובזכרון הדברים שערך מר כהן בחקירתו, בו תיעד את הצבעת נאפז על ביתו, על בית אימו ועל בית אחיו. בהתאם לכך, מסקנתי היא כי בעת מתן פסק הדין, כל אחד מן התובעים בהליכים נא/0-282, נא/0-283 ו-נא/0-284, (פאוזי מוחמד, נאפז ונזמי) גר בדירה נפרדת, כאשר פאוזי מוחמד, אביהם של האחים, התגורר על השטח בו נבנה "בניין C" כפי שסומן בתעודת עובד ציבור של מר כרמלי מיום 6.3.11, ואילו נאפז, התגורר על השטח עליו נבנה "בניין B" כסימונו באותה תעודת עובד ציבור, ונזמי התגורר במבנה שסומן "בניין A". בהתאם לכך, כאשר ניתנה תעודת שר החוץ ובעקבותיה הסכים הנתבע לקבל את תביעותיהם של פאוזי מומחד, נאפז ונזמי, פאוזי מוחמד, התייחס פסק הדין למצב עובדתי בו כל אחד מן התובעים בהליכים דאז גר בדירה נפרדת, כאשר מוחמד פאוזי התגורר בשטח עליו נבנה "בניין C" כסימונו במפה שצורפה לתעודת עובד הציבור של מר כרמלי מיום 6.3.11. תמיכה נוספת במסקנה זו עולה מהמסמך של המודד פלדמן מיום 9.12.92, בו אישר כי המבנה שסימן במפה שצירף לתעודת עובד ציבור שלו מיום 17.3.91 הינו אותו מבנה עליו הצביע נאפז בביקורו עם החוקר שלמה כהן במקום ביום 8.12.12. כך עולה גם מהתמונות שצולמו במסגרת החקירה (מוצג נ/5). טענתו של הנתבע כנגד מסקנה זו היא שבתרשים שצורף לתעודת שר החוץ (נ/11), סומן מבנה אחד בלבד ועל כן התובעים לא הוכיחו כי פסק הדין מתייחס לשטח עליו הם גרים. טענת הנתבע אינה מקובלת עלי מטעמים אלה: ראשית, מר כרמלי העיד כי המפה שצורפה לתעודת שר החוץ היא משנות ה-80, ובשים לב למועד בו בנו מוחמד פאוזי ונאפז את דירותיהם בחצר ביתה של אימם, הרי שהמבנים שבנו לא היו יכולים להיות מסומנים על אותה מפה. הקובע לעניין פרשנות פסק הדין אינו תרגום "פשוט" של המפה שצורפה לתעודת שר החוץ, אלא יש לפרש את אותה מפה (או תרשים כפי שכונה בתעודת שר החוץ) בהתאם לעובדות שהיו ביסוד המחלוקת בהליכים במסגרתם ניתנה תעודת שר החוץ. שנית, הנתבע לא הכחיש בכתבי ההגנה שהגיש בהליכים אלה כי שלושת התובעים מתגוררים באותו מבנה לגביו ניתן פסק הדין. במה דברים אמורים? בכתבי ההגנה בהליכים אלה טען הנתבע כי פסק הדין אינו יוצר מעשה משני נימוקים: האחד - שהתובעים לא היו צדדים להליכים בהם ניתן פסק הדין. השני - שבמבנה חלו שינויים ניכרים. הנתבע בצדק לא הוסיף לעמוד בסיכומיו על הנימוק הראשון, שכן תורת מעשה בית דין אינה מצטמצמת לבעלי הדין בהליכים בו ניתן פסק הדין מכוחו נטען למעשה בית דין. במקרים מתאימים, גם בעלי דין שיש להם "קרבה משפטית" או זיקה לבעלי הדין או לעניין שנדון בהליך הראשון, עשויים להיות מוגנים על ידי תורת מעשה בית דין. לעניין זה נפסק בע"א 2360/99, יצחק בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פד נה (4) 18: "מטרתו של הכלל בדבר מעשה-בית-דין היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל-דין בגין אותה עילה ולמנוע מבית-המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה או באחת מהפלוגתאות שעלו בה, פעמים מספר. התנאי לכך הוא, כמובן, שלבעל-הדין שנגדו נטענת טענת מעשה-בית-דין הייתה הזדמנות להעלות את טענותיו בהליך הקודם, ומבחינה זו מקום שבעלי-הדין בשני ההליכים זהים, כי אז ניתן לומר שהייתה להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם כבר בהליך הראשון. אולם הלכה זו תחול גם מקום שאין מדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, אך הוא בעל זיקת עניין (privity of interest) לדיון הקודם או שהינו חליפו של מי שהיה בעל-דין." וראו גם: ע"א 3097/02 מלמד נ. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (מיום 2.6.04) וכן רע"א 1422/07 כרמית מועלם נ. מינהל מקרקעי ישראל (מיום 6.3.07). ואכן, מסיכומי הנתבע עולה כי שוב אין הוא חולק על כך שהתובעים מקיימים "קרבה משפטית" עם אביהם, מוחמד פאוזי סולטאן, באופן שאם יעלה בידם להוכיח כי פסק הדין התייחס לשטח עליו בנויות דירותיהם, קם מעשה בית דין. דומה שהלך המחשבה של אי תחולת מעשה בית דין על התובעים בשל כך שלא היו צד להליכים במסגרתם ניתן, כפי שבא לידי ביטוי בכתבי ההגנה, מתועד בדו"ח פעולה וזכרון דברים של החוקר שלמה כהן מיום 15.9.09 (ת/3). כאמור, מכתבי ההגנה של הנתבע בהליכים אלה עולה למעשה הודייה כי המבנים אליהם התייחס פסק הדין כוללים את המבנה בו גרים התובעים, אלא שלטענת הנתבע בכתבי ההגנה, מאחר שחלו במבנה שינויים ניכרים, אין מקום להחיל את תורת מעשה בית דין. ואולם כאמור, בסיכומיו הנתבע מכיר בכך שלו יעלה בידם של התובעים להוכיח שפסק הדין התייחס לשטח עליו בנויות דירותיהם, קם מעשה בית דין. כפי שקבעתי לעיל, אני סבור שעלה בידי התובעים להוכיח זאת. על האמור אוסיף, מעבר לצריך, כי אף אם הייתי מקבל את טענת הנתבע לפיה אין זה ברור שפסק הדין מתייחס למבנה בו גרים התובעים, הרי שקיימת רק אפשרות אחת אחרת, והיא שפסק הדין מתייחס ל"בניין A". מאחר שעל פי אפשרות זו תעודת שר החוץ קבעה כי מבנה זה הינו בתחום מדינת ישראל, ואילו השטח בעליו בנויים "בניין B" ו"בניין C" הינו מערבה מבניין A, נובע מכך בהכרח שגם בניינים אלה הינם בתחום ישראל. אשר על כן החלטתי לקבל את תביעת התובעים ולקבוע כי פסק הדין יוצר מעשה בית דין בעטיו היה מנוע הנתבע מלקבוע כי התובעים אינם תושבי ישראל. סוף דבר התביעות מתקבלות. החלטות הנתבע מיום 27.10.09 לפיהן התובעים אינם תושבי ישראל - מבוטלות. הנתבע ישלם לכל זוג תובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. מעשה בית דין