פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, אי ביצוע מלוא ההפרשות לפנסיה ופיצויי הלנה בתחילה תבע התובע גם הפרשי פדיון חופשה, אולם, בהודעתו מיום 2.8.11, הסכים למחיקת רכיב תביעה זה, ולפיכך - לא נדון בו. הנתבעת, מנגד, טענה שהתובע אינו זכאי לסכומים שתבע וככל שיפסק לטובתו סכום כלשהו, אזי, עומדת לה זכות קיזוז. להלן נפרט את תמצית העובדות הרלבנטיות, כפי שהוכחו בפנינו, ואת עיקר טענותיהם של הצדדים. לאחר מכן, נדון ברכיבי התביעה, כסדרם, ובטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. עובדות וטענות הצדדים בחודש 4/98 התובע החל לעבוד כנהג אצל הנתבעת, אשר עוסקת באספקת שירותי תאורה והגברה לחברות, פרויקטים ואירועים או מופעים, ושכרו שולם לו בהתאם לתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת [מוסכמות: עמ' 4, ש' 5-4; תלושי שכר - כתב התביעה, נספח א']. אין מחלוקת, שבמהלך תקופת העבודה, הנתבעת הפרישה לטובת התובע סכומי כסף לפוליסת ביטוח מנהלים ב"מגדל חברה לביטוח בע"מ", כמפורט בנספח א' לכתב ההגנה [עמ' 4, ש' 11-10]. לטענת התובע - על יחסי העבודה חל ההסכם הקיבוצי בתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, או לחלופין ההסכם הקיבוצי בדבר פנסיה מקיפה בתעשייה, ו/או צווי הרחבה בענפים אלה, ולכן היה זכאי להפרשות פנסיוניות בשיעור 6% ברכיב תגמולי המעביד, שיהיו גם על פרמיות ותוספות אחרות לשכר, ולא רק בהתאם לשכר היסוד. לעומת זאת, הנתבעת - מכחישה חלותם של ההסכמים עליה, שכן, לטענתה איננה חברה בהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה, ואף איננה עוסקת במקצועות המנויים בהסכמים הקיבוציים הנ"ל. לטענתה, הפרשות לביטוח מנהלים היו מכוח הסכם אישי עם התובע, ואחר כך כמחווה של רצון טוב, כאשר רק מחודש 1/08 היה עליה לבצען מכוח צו הרחבה כללי במשק, וגם זאת - בשיעור של 0.83%, בלבד. התובע הועסק בנתבעת במשך 10 שנים, עד לחודש 4/08, ומיד לאחר מכן החל לעבוד בחברה אחרת - כימוטל, כסדרן עבודה [עמ' 4, ש' 4; חקירת התובע - עמ' 7, ש' 27, עמ' 9, ש' 2-1]. התובע טוען - כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים, וכי פניותיו הרבות אל הנתבעת בדרישה שתשלם את המגיע לו, לא נענו. מאידך, לטענת הנתבעת - התובע הוא שעזב את עבודתו באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת, לאחר שבסמוך ליום העצמאות, אשר מהווה שיא עונת העבודה באספקת שירותי תאורה והגברה, הודיע למנהלו שהוא מצא עבודה אחרת. לאחר סיום יחסי העבודה, התובע פנה לנתבעת ושוחח עם סוכן הביטוח שלה - מר אריה אמיר ז"ל (להלן: אמיר), בעניין הכספים שבביטוח המנהלים [חקירת התובע - עמ' 11, ש' 11-7, 27-26; נ/2, ס' 20; תצהירו של אמיר, ס' 5-4]. נעיר, כי תצהיר של אמיר הוגש מטעם הנתבעת, אך, טרם ישיבת ההוכחות אמיר הלך לעולמו, למרבה הצער, והוסכם שתצהירו ישאר, ללא חקירתו [עמ' 7, ש' 13-11]. אין מחלוקת, כי בהתאם להודעת הנתבעת, מיום 29.8.08, הועברה פוליסת ביטוח המנהלים על שם התובע, וביום 11.9.08 התובע פנה לחברת מגדל בבקשה לשחרור כספי התגמולים בפוליסה [עמ' 4, ש' 15-12; כתב ההגנה, נספח ב']. דיון והכרעה נקדים ונאמר כבר עתה, כי ככלל, גרסתה של הנתבעת עדיפה בעינינו על פני גרסת התובע, ועולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר. לפיכך, לאחר ששקלנו את העדויות והמסמכים, לכאן ולכאן - דחינו התביעה, על כל רכיביה. א. פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת כאמור, הצדדים חלוקים בדבר נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת - האם התובע פוטר מעבודתו, ללא הודעה מוקדמת, כנטען על ידו, או, שמא, נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת, כטענת הנתבעת; ובהתאם לכך - האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, אם לאו. למרות שנושא זה מהווה אחת המחלוקות העיקריות בהתדיינות שבין הצדדים, הן בכתב התביעה והן בתצהירו התובע הסתפק זה בטענה סתמית, כי פוטר לאלתר, נמנע מלפרט את הנסיבות בהן כביכול פוטר, ולא מסר כל תיאור, ולו הדל ביותר, של אירוע הפיטורים לו טען. רק בתצהירו של מר מרק יוגב, עובד לשעבר בנתבעת שהעיד מטעם התובע (להלן: יוגב), נמסרו מעט פרטים בהקשר זה, ונטען שהוא היה נוכח בעת הפיטורים, אשר היו סמוכים לחג הפסח ונעשו בעל פה במחסן הנתבעת [ת/2, ס' 6-5]. כמו כן, גם בנוגע לכך שהתובע החל לעבוד במקום אחר, מיד בסמוך לסיום עבודתו בנתבעת, לא היתה התייחסות בתצהירו, למרות שענין זה עלה כבר בכתב ההגנה, ולמרות דברי בא-כוחו בדיון המוקדם, לפיהם הושמעו כלפי התובע לאורך זמן איומי פיטורים ויש להניח שעובד שחווה זאת מכין עצמו לאפשרות שיום אחד יימצא ללא עבודה [עמ' 3, ש' 21-20]. נראה, כי התובע עצמו חש בחסרון גרסתו העובדתית, על כן, ניסה לתקן את עדותו באמצעות תצהיר משלים, תוך הפניה אל פרוטוקול דיון בהליך קודם, שהתנהל בין הצדדים, באותם עניינים שנדונו לפנינו, ונזנח על ידי התובע [31542-11-09 (אז' חי'), 12.1.10]. בשל כך אף נדחתה שמיעת הראיות למועד אחר. אלא, שגם באותו פרוטוקול, הדברים נאמרו מפי ב"כ התובע ולא מפי התובע עצמו, וכפי שקבענו בהחלטתנו מיום 18.11.12 - לאחר שהתובע ביקש לשנות מהכתוב בפרוטוקול, שם - אין לראות בהם גרסה עובדתית שלו. לעומת זאת, בתצהירי הנתבעת פורטה גרסתה, כי ביום 18.4.08, בסמוך לערב פסח, התובע הודיע למר קלמן קילים, מנהל בנתבעת ואחד מבעליה (להלן: קלמן), ולאחיו מר מאיר קילים (להלן: מאיר), כי הוא עוזב את עבודתו בנתבעת מכיוון שמצא עבודה כסדרן עבודה ב"כימוטל", אשר מתאימה לו יותר מבחינת שעות העבודה, ויתחיל לעבוד שם ב-21.4.11, אחרת הוא עלול לאבד את העבודה החדשה, ובמהלך הרמת הכוסית, לכבוד החג, מאיר הודיע על כך לעובדי הנתבעת ואיחל לתובע בהצלחה בהמשך דרכו [תצהיר מר ברנד, עובד הנתבעת - נ/1, ס' 7-5; תצהירו של קלמן - נ/2, ס' 11-10]. בחקירותיהם, היו עדי הנתבעת עקביים לגרסאותיהם [חקירת ברנד - עמ' 25, ש' 20-15; חקירת קלמן - עמ' 28, ש' 30-24, עמ' 29, ש' 19-18, עמ' 30, ש' 17-16, עמ' 30, ש' 23-22]. כאשר התובע נשאל בחקירתו אודות נסיבות סיום יחסי העבודה, טען שפוטר על ידי קלמן ביום 20.4.08, והוא זוכר את התאריך מאחר שזה היה ערב פסח ומאחר שלמחרת החל לעבוד ב"כימוטל", וכן טען, כי עוד באותו יום התקשר ל"כימוטל", בעקבות פרסום בעיתון שראתה אמו, ולמחרת כבר הגיע לריאיון ומיד התקבל לעבודה שם [עמ' 8, ש' 5-1, עמ' 8, ש' 32-22, עמ' 9, ש' 1]. אולם, לאחר שעומת עם העובדה שערב החג חל בשבת, 19.4.08, ואילו ביום ראשון, 20.4.08, חל החג עצמו ולא עבדו בו - עובדה הסותרת הן את גרסתו לגבי מועד סיום יחסי העבודה והן את גרסתו לגבי מועד פנייתו ל"כימוטל" - התובע טען שבנתבעת נהגו לעבוד גם בחגים, וכי ל"כימוטל" - בה אישר שלא עובדים בחג - התקשר למחרת בבוקר ואמרו לו לבוא [עמ' 10, ש' 31-24]. אמנם, קלמן אישר שלעיתים רחוקות עובדים בנתבעת בשבתות ובחגים [עמ' 27, ש' 24-21], אבל, גם אם אכן התובע עבד בפסח, ביום 20.4.08 - ואיננו סבורים שכך היה - אין בכך כדי להסביר את חוסר העקביות בגרסתו באשר למועד פנייתו ל"כימוטל". יתרה מזו, למרות טענתו של התובע, בחקירתו, כי ב"כימוטל" התקבל לעבודה כסדרן, במקום סדרן על תקן מחליף, עד להגעת עובד קבוע [עמ' 8, ש' 21-15], אין זה סביר בעיניינו, שעוד באותו בוקר בו כביכול פוטר, התובע כבר פנה אל מקום עבודה חדש, ועוד יותר אין זה נראה לנו סביר שפנייתו נענתה בחיוב כה מהר, באופן שמייד זומן לריאיון והחל לעבוד במקום החדש, בו ביום. סמיכות הזמנים בין סיום עבודתו של התובע בנתבעת לבין תחילת עבודתו ב"כימוטל" תומכת דווקא במסקנה, כי התובע התכוון מבעוד מועד לסיים את עבודתו בנתבעת, כדי לעבור ל"כימוטל", והתובע אף הודה בחקירתו, שהחל בחיפוש עבודה חודשים רבים קודם לכן [עמ' 8, ש' 12-10, עמ' 9, ש' 10-9]. נוסיף, כי התובע טען שהחל לחפש עבודה חדשה בגלל שמעמדו בנתבעת התדרדר ואיימו עליו שישלחו אותו הביתה, אבל, טענה זו, כאמור, לא נזכרה כלל בתצהירו, והועלתה על ידו לראשונה במהלך חקירתו הנגדית [עמ' 8, ש' 12-11; עמ' 9, ש' 16]. כך או כך, הרי שהתובע לא טען שהתפטר בדין מפוטר, בשל נסיבות בתנאי העבודה בהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד, אלא, להיפך - חזר על טענתו שפוטר ולא התפטר, בהסבירו, כי הוא אב ל-3 ילדים וצריך לשלם משכנתא ואינו יכול להחליט פתאום לעזוב את העבודה, ובכל מקרה, הודה שלא פנה לגורם כלשהו לתיקון המצב [עמ' 8, ש' 14-13, עמ' 9, ש' 13-12]. הגם שיתכן, כי קלמן אינו אדם בעל אופי קל ונוח, כפי שהעיד יוגב [עמ' 19, ש' 1, 24-21], ושזו היתה אחת הסיבות שגרמו לתובע לרצות לעזוב את הנתבעת, התרשמנו, וכך אנו קובעים, שהתובע הוא שהביא לסיום יחסי העבודה לאחר שסיכם עם "כימוטל" את תחילת עבודתו שם, וכי הודיע זאת לקלמן במחסן הנתבעת לפני הרמת הכוסית לחג הפסח. נעיר, כי יוגב העיד בחקירתו, שהסיק שקלמן פיטר את התובע, מכך שטרם הרמת הכוסית הוא שמעו אומר לו: "לך הביתה ואל תחזור לפה יותר" [עמ' 18, ש' 32-29, עמ' 19, ש' 20-18]. אך, נראה שדברים אלה, אם אכן נאמרו, היו בתגובה להודעתו של התובע לקלמן - בשל ההפתעה ממנה ולאור אופיו של קלמן, והם אינם מאיינים את המסקנה, שהתובע הוא שהתפטר מעבודתו. אף לדבריו של יוגב, אשר נשאל כיצד הגיב התובע, היה בין התובע לבין קלמן "תקל" באותו רגע והוא לא התערב בו [עמ' 19, ש' 14-12]. נראה, כי לאחר מכן יושבו ההדורים, שכן, לפי גרסת הנתבעת, שלא נסתרה, במהלך הרמת הכוסית התובע קיבל ממנה את ברכת הדרך להמשך במקום אחר. מן המקובץ עולה, כי התובע, שבחר לזוב את הנתבעת, משיקוליו - אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת מהנתבעת. ב. הפרשות פנסיוניות התובע טוען, על יסוד ייעוץ משפטי, כי הנתבעת מאוגדת בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, ועל יחסי העבודה חל ההסכם הקיבוצי בתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה או לחלופין ההסכם הקיבוצי בדבר פנסיה מקיפה בתעשייה ו/או צווי הרחבה רלוונטיים [ת/1, ס' 4, 6]. לטענתו, במהלך תקופת עבודתו ביצעה הנתבעת הפרשות פנסיוניות בחסר, כאשר בחלק מהתקופה היא לא הפרישה כלל (בחודשים 4/98 עד 7/01, ובחודשים 1/04 עד 12/05) ובחלק אחר הפרישה רק 5% לתגמולי מעביד במקום 6% (בחודשים 8/01 עד 12/03, ובחודשים 1/06 עד 4/08). כמו כן, הוא טוען, כי ההפרשות נעשו רק משכר היסוד, ולא בהתחשב בתוספות שונות, שגם בגינן היה זכאי להפרשות. נציין, כי בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על סך 47,343 ₪; ברם, בהודעתו לבית-הדין, מיום 2.8.11, הופחת הסכום הנתבע לסך 21,593 ₪, לאור המוסכמות בדבר התיישנותה של חלק מן התביעה, ואילו בתצהירו טען התובע לסכום נמוך מזה - 6,702 ₪, בלבד [ת/1, ס' 9 סיפא], מבלי שהציג הסבר לשינוי ולמרות שהתחשיב שפורט בתצהיר זהה לזה שהוצג בכתב התביעה. אלא, שהתובע לא הציג כל תשתית ראייתית לכך שהנתבעת חברה בארגון המעבידים החתום על הסכמים הנטענים, ומקובלת עלינו ההצהרה מטעם הנתבעת, כי היא אינה חברה בו ומשכך לא חלים עליה ההסכמים האמורים [נ/2, ס' 17]. התובע אף אינו יכול להסתייע בקיומם של צווי ההרחבה בענפי תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, או התעשייה בכללותה, שהינם בגדר ידיעת דיינים; זאת, מאחר שלא הוכח, כי עיסוקה של הנתבעת, שכאמור מספקת שירותי תאורה והגברה, בא בגדר אותם ענפים. כך ככלל, ובפרט על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשמש ראיה משמעותית לצורך הסיווג הענפי. אמנם, ישנו קושי גם עם גרסתה של הנתבעת בהקשר זה. בכתב ההגנה הנתבעת טענה שמחודש 1/02 ועד חודש 12/03 הפרישה משכרו של התובע לביטוח מנהלים מכוח הסכם אישי עמו, שבין השנים 2005-2004 התובע הסכים לאי ביצוע ההפרשות בהתנהגותו, ושהחל מחודש 1/06 ועד לחודש 4/08 ההפרשות נעשו כמחווה של רצון טוב. זאת, שעה שלפי המסמך שצורף כנספח א' לכתב ההגנה - ושהצדדים הסכימו, כי הוא משקף את ההפרשות שהנתבעת ביצעה לטובת התובע - ההפרשות נעשו כבר מחודש 8/01 ולא רק מחודש 1/02. כמו כן, הטענה שבתחילה המקור להפרשות היה הסכמה חוזית, לא נזכרה כלל בתצהירו של קלמן, וכך גם הטענה בדבר הסכמת התובע, בהתנהגות, לוותר כליל על ביצוע ההפרשות בחלק מתקופת העבודה. לא זו בלבד - קלמן העיד, כי אינו בקיא בנושא והגורם הבקיא בכך הוא מנהלת החשבונות של הנתבעת [עמ' 28, ש' 20-16], שעדותה לא הובאה על ידי הנתבעת. בנוסף, הפרשות פנסיוניות, מטוב ליבו של המעסיק, אינן שכיחות ביחסי עבודה כדוגמת אלה במקרה שלפנינו. אף על פי כן - משמוסכם, כי הנתבעת הפרישה לטובת התובע סכומי כסף לפוליסת ביטוח מנהלים, חובת ההוכחה בדבר מקור זכאות להפרשות פנסיוניות, בסכומים העולים על מה שבוצע בפועל, מוטלת על התובע. משלא נשא בנטל להרימה, ולא הצביע על מקור זכאות קונקרטי, וכימות הזכות, בהתאם - אינו זכאי לסעד שתבע. אשר על כן - דין התביעה ברכיב זה להידחות. ד. טענת קיזוז הנתבעת טענה, כי הינה זכאית לקיזוז נזקים שנגרמו לה, מכיוון שהתובע נטש את עבודתו לאלתר, מבלי לתת לה הודעה מוקדמת, כדין. אולם, לאור קביעותינו הנ"ל, לפיהן - התובע אינו זכאי למי מבין הרכיבים שתבע בתביעתו, איננו נדרשים לדון בטענת הקיזוז שהעלתה. למעלה מן הצורך, נוסיף, כי טענת הנזק לא הוכחה; זאת, שכן, למרות שבכתב ההגנה נטען שהתובע התבקש להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, בכדי שהנתבעת תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ליום העצמאות ולהתארגן לקליטת עובד חדש והוא עזב את עבודתו ולא שב [ס' 14 לכתב ההגנה], הרי שבתצהירי העדים מטעם הנתבעת אין זכר לטענה זו. לא זו בלבד, אלא, שעל פי גרסת הנתבעת עצמה, במעמד הרמת הכוסית לפסח מאיר איחל לתובע בהצלחה בהמשך דרכו, ויש בכך כדי להעיד, שסיום יחסי העבודה, באופן מיידי, היה מוסכם ומקובל עליה, והיא ויתרה, למעשה, על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת. סיכום התביעה נדחית במלואה. נוכח התוצאה התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.פנסיההודעה מוקדמתפיצוייםהפרשה לפנסיההלנת שכרפיטוריםפיצויי פיטורים