ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה שבבית החולים לוינשטיין מיום 7/6/10, אשר קבעה כי המערער איננו מצוי באובדן כושר עבודה, וביכולתו לעבוד בעבודה מתאימה במשרה מלאה. ואלה העובדות הצריכות לענין: המערער יליד 1971. לאחר שחרורו מצה"ל, במשך כ- 3.5 חודשים התובע עבר קורס נהיגה ברכב ציבורי וקיבל רשיון נהיגה ג'. במהלך השנים עבד התובע במשרות שונות ששילבו נהיגה ברכב כבד (אוטובוס/משאית). ביום 20/5/04, המערער ביקש להצטרף כעמית עצמאי לקרן הפנסיה "מבטחים יותר", המנוהלת על ידי המשיבה. עיון בטופס הבקשה עליו חתם התובע מעלה כי בעת ההצטרפות התובע לקרן, הוא ציין כי הוא עובד בחנות ירקות בתפקיד ירקן/נהג. ביום 8/10/08 המערער החל לעבוד כנהג גרר בחברת שלמה SIXT. ביום 28/12/09 אירע למערער אירוע אפילפטי. הוא הובהל לבית חולים, ושוחרר מאישפוז ביום 5/1/09. ביום 15/1/09 ניתן למערער אישור מחלה לתקופה בת חודש. האישור הוארך מעת לעת. ביום 15/2/09 נבדק המערער על ידי רופאה תעסוקתית שקבעה כי הוא איננו כשיר לנהיגה ואיננו מתאים לעבודתו כנהג גרר. ביום 20/5/09 פסל המכון לבטיחות בדרכים את רישיון הנהיגה של התובע (פרטי ומקצועי) לצמיתות, בגין מצבו הרפואי. התובע פוטר מעבודתו בשלמה SIXT וביום 7/5/09 הגיש לקרן הפנסיה תביעה לתשלום גמלת נכות. ועדה רפואית של הקרן בדקה את המערער וקבעה לו נכות זמנית מלאה עד סוף חודש מרץ 2009 וכן קבעה כי החל מיום 1/4/09 המערער מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה. ביום 4/1/10 המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית במסגרתו טען כי בוטח במקצוע נהג, ובמקצוע זה הוא אינו יכול לעסוק לצמיתות. בטרם ניתנה הכרעה בערעור, ביום 2/4/10, התובע חווה התקף אפילפטי נוסף. הועדה הרפואית העליונה בדקה את התובע ביום 7/6/10 וקבעה ביחס לאבדן כושר העבודה של התובע בשתי תקופות כדלקמן: "תקופה ראשונה - החל מיום 28/12/08 ועד סוף חודש 3/09 יש לראותך נכה מלא וזמני והחל מיום 1/4/09 היית מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה. תקופה שנייה: החל מיום 2/4/10 ועד לסוף חודש 4/2010 יש לראותך נכה מלא וזמני והחל מיום 1/5/2010 היית מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה." להשלמת התמונה נציין את העובדות הבאות, שעלו מעדותו של התובע בפנינו: רשיון הנהיגה ברכב פרטי הוחזר לתובע ביום 14/1/10. בשנת 2010 התובע החל לעבוד כאב בית בבית ספר בפתח תקווה, וכיום הוא עובד מחלקת החינוך בעירית פתח תקווה. מאז שנת 2010 לא עבר התובע התקפים אפילפטיים נוספים. טענות הצדדים לטענת המערער נפלו מספר פגמים בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה, אשר קבעה כי הוא כשיר לעבודה מלאה והם כדלקמן: הועדה לא התייחסה להשפעת מחלת האפילפסיה על חיי היומיום של המערער ועל יכולתו לעבוד בפרט. הוועדה לא התייחסה לחוות דעתה של הרופאה התעסוקתית ד"ר חיימובסקי אשר קבעה כי המערער לא כשיר לנהוג ולא יכול לעבוד כנהג גרר. הוועדה לא נימקה מדוע אין היא מקבלת את חוות דעתה של ד"ר חיימובסקי. הוועדה לא התיחסה להחלטת המכון לבטיחות בדרכים בדבר שלילת רשיון הנהיגה של התובע לצמיתות, כאשר לפי נהלי המכון התובע יוכל לשוב ולבקש את חידוש הרשיון המסחרי רק ככל שלא יחווה התקף אפילפטי במשך 5 שנים רצופות. הוועדה לא נימקה על מה מבוססת קביעתה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה, אין היא נותנת דוגמה לסוג העבודה אשר לשיטתה יכול המערער לבצע בהתחשב בכישוריו ובהשכלתו, ומבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בפרנסתו. לטענת המערער, על פי ההלכה שנקבעה בתיק ע"א 300/97 חסון נ' שמשון (פ"ד נב (5) 749), בעת שנבחנת יכולתו של מבוטח להשתלב בעיסוק אחר, יש ליתן את הדעת למכלול נסיבות העניין, ולוודא שהעיסוק האחר שווה ערך לעיסוק הקודם, כי הוא מתאים לאורח חייו של המבוטח וכי איננו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר. לדידו מבחן ההשתכרות הוא המבחן הראוי ביותר לבחינת סבירות העיסוק החלופי, באשר הפרמיה המשולמת בגין פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה נגזרת באופן ישיר משיעור השתכרותו של המבוטח לפני קרות מקרה האירוע. המערער מפנה למבחן ההשתכרות כפי שנקבע בתיק ע"א 1322/07 הפניקס הישראלי נ' שלמה סלוצקי (מיום 15/7/09). לטענת המשיבה, הפסיקה אליה מפנה המערער יפה למקרים בהם היתה למבוטח פוליסה בחברת ביטוח ואין היא רלוונטית למקרה דנן, באשר התובע היה חבר בקרן פנסיה חדשה מקיפה (כמשמעה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 אשר איננה קופת ביטוח. הנתבעת מבקשת להסתמך על פסק הדין בתיק רע"א 2840/10 סלוצקר נ' אליעזר (פורסם ביום 10/5/10) הקובע כי אין הכרח בקיומו של קשר הדוק בין עיסוקו של המבוטח בעבר לבין "העיסוק הסביר". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה הרפואית העליונה. הועדה מתייחסת בפירוש למחלת האפילפסיה, חוות הדעת של ד"ר חיימובסקי עמדה בפני הוועדה הרפואית כחלק מהחומר הרפואי, ופשיטא שאין היא מחוייבת להזכיר בעמדתה כל מסמך ומסמך שבתיק. הוועדה אף התייחסה במפורש לכך שעקב מחלתו, המערער איננו כשיר לעבוד כנהג, וכן נימקה בפירוט את מסקנותיה. ב"כ הנתבע אף הפנתה לתכתובת שקיימה עם יו"ר הועדה פרופ' ריבק שאישר כי חוות הדעת של ד"ר חיימובסקי ועמדת המכון לבטיחות בדרכים הובאו בחשבון ונשקלו על ידי הוועדה. זאת ועוד, לטענת המשיבה היה מקום לדחות את התביעה על הסף וזאת בשים לב לכך שעל פי תקנון הקרן ממצאי הועדה הרפואית העליונה יהיו סופיים. המערער אף חתם על כתב הסכמה ביחס לכך. הכרעה אין חולק כי בגין מחלת האפילפסיה, המערער איננו יכול להמשיך לעבוד כנהג גרר או כנהג רכב כבד בכלל. מהראיות שבפני עולה כי לאחר פציעתו, המערער השתלב בעבודה כאב בית בבית ספר בפתח תקווה, וכי שכרו בעבודתו החדשה (כ- 4,500 ש"ח) נופל באופן משמעותי מהשכר ששולם לו בהיותו נהג מקצועי (כ- 8,500 ש"ח). לנוכח האמור, יש להכריע בשאלה האם בדין קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי לאחר שתי התקופות שנקבעו בהחלטה המערער היה מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה. במילים אחרות, האם בנסיבות העניין היה מקום לקבוע כי יכולתו של המערער להשתלב בעבודה, שוללת את זכותו לגימלת נכות. פרק י' לתקנון הקרן קובע את התנאים לזכאות לפנסיית נכות. סעיף 62 שכותרתו "זכאות עמית פעיל לפנסיית נכות קובע כדלקמן: 62. עמית פעיל יהיה זכאי לפנסיית נכות, ..., אם התקיימו בו כל אלה גם יחד: הוא היה עמית פעיל בתכוף לפני מועד האירוע המזכה והוכר ככזה לפי הוראות התקנות; אם הוא אינו עמית עצמאי, כהגדרתו בפרק י"ג - במועד האירוע המזכה התקיימו בינו לבין מעסיקו יחסי עובד ומעביד, או שמועד האירוע המזכה חל בתקופת ארכת הביטוח; ועדה רפואית הכירה בו כנכה. בפרק ההגדרות, מוגדר "נכה" כדלקמן: "עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו וכתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו, במשך תקופה של למעלה מ- 90 ימים רצופים, והכל כפי שייקבע על ידי הועדה הרפואית." תקנון הקרן מגדיר נכה כמי ש "אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו". ודוק, הנוסחה המופיעה בתקנון קרן הפנסיה שונה במקצת מזו המאפיינת פוליסות ביטוח בהן מחליפה ו' החיבור את המילה "או". כך, בפסק הדין ע"א 300/97 חסון נ' שמשון נדונו זכויותיו של מבוטח לפי פוליסת ביטוח אשר הגדירה "נכה" כמי שאינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו הכשרתו וניסיונו. על פי תנאי הפוליסה שנדונו שם, נקבע אמנם כי אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. ועם זאת נקבע : "צריך שה"עיסוק הסביר האחר" יהלום את השכלתו, את הכשרתו ואת ניסיונו של המבוטח. במובן זה ראוי שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח. עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים לאלה של המבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח." אלא, שבתקנון הקרן דנן, להבדיל מפוליסת הביטוח שנדונה בעניין חסון, נקבעה נוסחה רחבה יותר לתאור העבודה המתאימה האחרת או "העיסוק הסביר", בענייננו קובע התקנון כי העיסוק האחר צריך להתאים או להשכלתו של המבוטח, או להכשרתו או לנסיונו, לדידנו עולה מנוסחה זו, כי "העבודה האחרת" לא צריכה להיות בעלת זיקה לעבודתו הקודמת של המבוטח. איננו סבורים כי בביטוח אבדן כושר העבודה של המערער בקרן הפנסיה, בוטחה השתכרותו כנהג גרר. יש לזכור, כי אין מדובר בענייננו בביטוח מקצועי. המערער היה "מבוטח עצמאי" גובה הפרשותיו לקרן נקבע בעת שעבד בחנות ירקות (בשכר שאיננו ידוע לנו), גובה הפרמיה החודשית שהפריש לקרן נקבעה בהתאם לבקשתו, כך שאין כל זיקה בין שיעור הפרשותיו לקרן, לבין הכנסתו מעבודתו כנהג גרר דווקא. לנוכח האמור, איננו רואים כל יסוד לטענת התובע לפיה "עבודה מתאימה" צריכה להיות לגביו - עבודה ברמת הכנסה שהייתה לו בעת שעבד כנהג גרר. זאת ועוד, אין בידינו לקבל את טענות המערער בדבר פגמים משפטים שנפלו בעבודת הוועדה. הוועדה הרפואית העליונה דנה במצבו הרפואי של המערער לאחר שבדקה אותו ושמעה את טיעוני ב"כ. בסיכומה קבעה הוועדה הרפואית כדלקמן: "בן 39 עבד שנים רבות כנהג, פתח התקף אפילפטי ראשון בחייו ב- 12/08 מסוג אפילפסיה טמפורלית עם הכללה משנית. התקף נוסף ב 4/10 שטופל כמקובל. כמו כן בקע בדופן הבטן וידוע על כבד שומני עם עליה באנזימי כבד. ב EEG קיימת הוכחה לפעילות אפילפטית טמפורלית. MRI היה תקין. אינו מתאים לעבודה כנהג עקב מחלתו או כל עבודה בגבהים או עבודה העלולה לסכן אותו או את הזולת בזמן התקף. יחד עם זאת הוועדה סבורה כי מסוגל לעבודה לפי כישוריו במגוון רחב של עיסוקים כולל זה בו עובד כיום ונסיונות שעשה בעבר. הועדה אינה רואה אותו כמי שאיבד את כושרו לעבודה. איבד את כושרו לעבודה ב 28/12/08 היה בנכות מלאה עד סוף 3/09. מ- 1/4/09 היה מסוגל לעבודה במשרה מלאה עד סוף 1/4/10. מ- 2/4/10 נכות מלאה למשך חודש ימים. מ- 1/5/10 חזרה לעבודה מלאה. המלצת הוועדה מקבלת חיזוק להחלטתה על ידי "Medical Disability Guidelines" במהדורתו האחרונה, לפיה התקופה המקסימלית לאבדן כושר לאחר התקף היא 28 יום. הנכות איננה נובעת ממחלת מקצוע או תאונת עבודה." אנו סבורים כי הוועדה נתנה דעתה למצבו הרפואי של המערער מחמת מחלת האפילפסיה ואיננו סבורים כי יש פגם בכך שלא פירטה במסקנותיה את חוות דעתה של ד"ר חיימובסקי כמו גם את הודעת המכון לבטיחות בדרכים, שהרי הוועדה קיבלה באופן מלא את מסקנתם, לפיה המערער איננו כשיר לעבוד כנהג רכב כבד. על אף האמור, מצאנו להחזיר את עניינו של המערער לבחינת הוועדה הרפואית. החלטת הוועדה הרפואית היא החלטה רפואית-תעסוקתית, אשר עליה להתחשב ביכולתו של העמית למצוא עבודה אחרת בפועל. לדידנו, במקרה בו ברור כי העמית אינו יכול להמשיך בעבודה שביצע, ושאליה הוכשר במשך כל חייו המקצועיים, על הוועדה ליתן את הדעת לכך שמציאת עבודה מתאימה אחרת עשויה לארוך זמן מה, ואולי היא אף כרוכה בהסבה מקצועית. פירוש זה המטיל על הועדה את הצורך לבחון את היכולת הסבירה למצוא עבודה אחרת בפועל, תואם את תכליתה של התקנה, המיועדת להבטיח פרנסה לעובד שנפגע, וכתוצאה מהפגיעה אינו מסוגל להתפרנס מעבודתו הקודמת, ואפשר שבאופן זמני, טרם השתלב בעבודה מתאימה, והוא נזקק לתקופת התארגנות מסויימת. עבודה מתאימה" קובעת מבחן בעל מימד אובייקטיבי ומימד סובייקטיבי. יש להתחשב מחד במצבו הרפואי של העמית ובנתוניו האישיים (השכלתו הכשרתו ונסיונו) ועם זאת יש לבדוק כיצד היה אדם סביר מתנהל אילו היה בנעליו של העמית וכמה זמן היה נדרש לו על מנת לאמץ תחום עיסוק אחר. לנוכח האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית על מנת שתתן דעתה לפרק הזמן שנדרש למערער (ושהיה נדרש לכל אדם סביר בעל נתונים דומים) על מנת להשתלב בעבודה מתאימה אחרת בנסיבות העניין. בתוך 30 יום המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.רפואהועדה רפואית (ערעור)בית חוליםערעורועדה רפואית