הכנסות אשר יש לקחת בחשבון כאשר מחשבים את גובה גמלת הבטחת ההכנסה

הכנסות אשר יש לקחת בחשבון כאשר מחשבים את גובה גמלת הבטחת ההכנסה יובהר, כי תביעתו של התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") החל מחודש 3/10. במסגרת חישובי הנתבע לעניין ההכנסות שמקבל התובע נלקחה בחשבון הכנסה חודשית בסך של כ- 2,640 ₪, בגין נכסים שבבעלותו של התובע. התובע טוען במסגרת תביעתו, כי את זכויותיו בחלקה 18 העביר לבניו ולכן אין להתחשב בהם בעת קביעת גובה הכנסתו. בסוגיה זו מתמקדת התביעה שבפנינו. רקע: ביום 28.12.09 הגיש התובע לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אשר נדחתה על ידי הנתבע במכתביו מתאריכים 4.3.10 ו- 29.4.10, בנימוק כי התובע לא המציא את כל המסמכים הדרושים לטיפול בתביעתו, לפי סעיף 19 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהמשך לכך, בתאריך 2.6.10, הגיש התובע לנתבע חלק מהמסמכים החסרים, אולם במכתבו מיום 3.6.10, הודיע הנתבע לתובע כי דחיית תביעתו עומדת בעינה, מאחר והמציא את המסמכים החסרים בחלוף 60 ימים ממכתב הדחייה מיום 4.3.10. לכן פנה התובע אל בית הדין בתביעה שבפנינו. לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים ואף התקיים דיון קדם משפט בפני בית הדין, ביום 8.5.11 הודיע הנתבע לבית הדין כי לאחר שנערכה בדיקה נוספת בענייננו של התובע הוחלט לאשר החל מחודש 3/10 את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה חלקית (ראו החלטת הנתבע מיום 17.4.11, שצורפה לכתב ההגנה המתוקן). עוד הודיע הנתבע כי ביום 1.5.10 זיכה בטעות את חשבונו של התובע בסכום של 14,478 ₪ , ולכן גמלת הבטחת הכנסה אשר שולמה ביתר לתובע תקוזז מסכומי הבטחת הכנסה עתידיים אם וכאשר יקבלם התובע. בתאריך 11.5.11 הודיע התובע לבית הדין כי הוא מתנגד לחישוב שערך הנתבע, מכיוון שנכלל בו נכס אשר שייך לילדיו, אשר בנו אותו מכספם הפרטי. בעקבות הודעות הצדדים והחלטת הנתבע לחזור בו מדחייתו הפורמאלית של התביעה, ניתנה החלטה על הגשת כתבי טענות מתוקנים על ידי הצדדים, וכך היה. התובע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם בנו חוסיין מוטלק (להלן- "חוסיין"), ובתאריך 1.5.12 התקיים דיון הוכחות בתיק, במהלכו העידו מטעם התובע - התובע בעצמו ובנו חוסיין. מטעם הנתבע העיד השמאי מר עומר סרחאן (להלן- "מר סרחאן") בדיון שהתקיים בתאריך 2.1.13. העובדות הדרושות לענייננו: בעת חישוב זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה, הנתבע התחשב בהכנסות הרעיוניות החודשיות של התובע כדלקמן: שווי זכויותיו בקרקע חקלאית בגוש 18969 חלקה 47 אותה שם בסך של 100,000 ₪ ; שווי זכויות הבנייה בגוש 18975 חלקה 18 בבניין שטרם הושלם (להלן- "הבניין החדש"), כדלקמן: שווי זכויות הבנייה למחסנים בקומת המרתף בסך של 25,000 ₪ (להלן- "המחסנים"); שווי זכויות הבנייה של שתי דירות מגורים בקומה השנייה בסך כולל של 96,000 ₪ (48,000 ₪ כל דירה) (להלן- "יחידות הדיור בבניין החדש"); שווי זכויות הבנייה של דירת מגורים בקומה השלישית בסך של 85,000 ₪ (להלן- "הדירה בבניין החדש"); שווי מלא של הדירה בגוש 18975 חלקה 18 הנמצאת בבניין בן שתי קומות (להלן- "הבניין הישן") בסך של 90,000 ₪ (שווי הכולל את שווי עלות הבנייה- 74,000, ואת שווי זכויות הבנייה- 16,000; עמ' 14 לפרוטקול הדיון, ש' 3-5) (להלן- "הדירה בבניין הישן"); להשלמת התמונה יוער כי בבניין זה, מעל דירת הבן חוסיין גר התובע (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 16-20). סה"כ מיוחסת לתובע מנכסי מקרקעין, הכנסה חודשית בשווי 2,640 ₪ לפי החישוב כדלקמן: שווי נכסים: 396,000 ₪. 396,000 * 8% / 12= 2,640 ₪. שווי הנכסים נקבעו על פי שתי שומות במקרקעין שנערכו בתאריך 21.3.11 על ידי השמאי דוד דדון מטעם הנתבע (להלן- "השמאי"): שומה אחת שמספרה 2137 המתייחסת לגוש 18969 חלקה 47, ושומה שנייה שמספרה 2136 המתייחסת לגוש 18975 חלקה 18. את הביקור במקרקעין, בהתבסס עליו נערכו השומות, ערך השמאי מר סרחאן ביום 6.3.11 ובעת הביקור נכח התובע. בדיון שהתקיים ביום 2.1.13, הודיע התובע כי הוא מקבל את האמור בשומה שמספרה 2137 המתייחסת לגוש 18969 חלקה 47 והוא מסכים לשווי הנכסים בשומה שנייה שמספרה 2136 המתייחסת לגוש 18975 חלקה 18. לאור הסכמה זו, אף ויתר התובע על חקירת השמאי (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, ש' 20-27). בנוסף לאמור, התובע כתב בסיכומים מטעמו כי הוא מקבל את עמדת הנתבע כי יש להפחית מהגמלה לה הוא זכאי את הכנסתו הרעיונית מנכסיו בגוש 18969 חלקה 47. כן מסכים התובע שיש לקחת בחשבון הכנסתו גם את שווי זכויות הדירה בבניין הישן, שבחלקה 18 (סעיף 18 לסיכומי התובע). הנה כי כן, לאור הודעותיו של הנתבע בדיון מיום 2.1.13, והאמור בסיכומיו, המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא רק באשר להכנסתו הרעיונית של התובע משווי זכויות הבנייה בבניין החדש ושווי עלות הבנייה של הדירה בבניין הישן, כפי שפורטה בסעיף 7 לעיל. בטרם נפנה לטענות הצדדים, יובהר כי התובע מעולם לא העביר את זכויותיו בגוש 18975 חלקה 18 במס רכוש או בטאבו על שם בניו (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 27-30; עמ' 10, ש' 24-25). עיקר טענות התובע לטענת התובע יש לקחת בחישוב הכנסתו הרעיונית לשם קביעת גובה גמלת הבטחת הכנסה רק את שווי זכויותיו בחלקה 47, ושווי זכויות הבנייה של הדירה בבניין הישן, שבחלקה 18. סה"כ 116,000 ₪. בנו חוסיין גר בדירה בבניין הישן יחד עם משפחתו והוא שבצע את עבודות הגמר של הבנייה, לכן אין להתחשב בשווי עלות הבנייה בעת חישוב הכנסת התובע, אלא רק בזכויות הבנייה בדירה בבניין הישן. בניו של התובע הקימו מכספם הפרטי את המחסנים שבקומת המרתף שבבניין החדש והתובע לא נטל חלק בהקמתם. לתמיכה בכך, צירף בנו חוסיין לתצהיר מטעמו היתר בנייה, זכרון דברים לביצוע עבודת בניה להקמת הבניין, קבלות וחשבוניות לחומרים אשר סופקו לצורך הקמת הבניין. בנוסף, עדותו של חוסיין בפני בית הדין הייתה מהימנה, גרסתו תמכה בטענות התובע ולא נסתרה. בהתאם לתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982- מכיוון שחלפו 5 שנים מאז שהתובע העביר לבניו, כאמל וחוסיין, את כל זכויותיו בחלקה 18 מיום מתן ההיתר לבנייה, היינו מיום 20.10.98, וזאת ללא כל תמורה, הרי שאין לקחת את שווי וערך הנכס בחשבון לצורך חישוב הכנסתו הרעיונית. לבסוף, מדגיש התובע שהמשפחה בעלת יכולת כלכלית נמוכה, וניתן ללמוד זאת מכך שבנו חוסיין גר יחד עם משפחתו בדירה בבניין הישן, בשטח של 80 מטר בלבד, ושמאז שניתן היתר בנייה חלפו מעל 13 שנים בהם בניו של התובע לא הספיקו לסיים את בניית הבניין ולעבור לגור בו. לכן, למען הגנה על זכות המשפחה לחיות בכבוד אנושי, יש לשלם לו גמלת הכנסה גבוהה יותר. עיקר טענות הנתבע הנתבע הביא בחשבון כדין את הכנסתו הרעיונית של התובע במסגרת חישוב גובה גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע כל חודש. טענות התובע כי בניו הם שבנו את הדירות ולא הוא אינן רלוונטית, שכן מלכתחילה הנתבע לקח בחישובו רק את שווי זכויות הבנייה של הדירות ולא את עלות בנייתן. היינו, הנתבע הסתמך בחישובו על גרסת התובע כי הבנים הם שבנו/בונים את הדירות. התובע לא הציג מסמך המעיד על העברה ללא תמורה, כגון ייפוי כוח בלתי חוזר, לא העביר את הדירות על שם בניו במס רכוש או בטאבו, ולכן אינו יכול לטעון התובע כי העביר להם זכויותיו. אין די בהוצאת היתר בנייה בכדי להוות העברה ללא תמורה, ובפרט כאשר על היתר הבנייה, מלבד שמם של הבנים, רשום גם שמו של התובע. לגבי הדירה בבניין הישן- התובע הצהיר בעדותו כי הבניין בבעלותו. בנוסף מעדות השמאי עלה כי שווי עלות הבנייה שיש לייחס לבנו חוסיין היא רק 80% , וזאת בגין שיפוץ שערך בנכס, ולכן את היתר יש לייחס לתובע בנוסף לשווי זכויות הבנייה. בעדויות התובע ובנו חוסיין התגלו סתירות מהותיות המעידות שעדויותיהם אינן מהימנות. בנוסף, התובע ניסה להסתיר את בנייתו של הבניין החדש. התובע שיקר כשכתב בשאלון הנכסים שמילא לנתבע כי לא נבנו דירות מעל או לצד ביתו, ומשנשאל על כך בעדותו לא היתה לו תשובה וניסה להתנער ממסמך זה. התובע העיד מטעמו רק את בנו חוסיין, ואי העדת יתר בניו מחזקת את ראיות הנתבע. דיון והכרעה סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן- "החוק") קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה יקבל גמלה אשר תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה לה הוא זכאי ובין הכנסתו. סעיף 9 לחוק קובע כי הכנסה כוללת אף הכנסה מנכס, ובין היתר נכס מקרקעין, גם במקרים בהם לא מופקת מהנכס הכנסה בפועל. במסגרת בחינת ההכנסה מנכס מקרקעין לפי החוק, קיימת הבחנה בין "שווי עלות הבנייה" ל"שווי זכויות הבנייה", וכבר נקבע, כי כאשר מוכח כי בנו של המבוטח הוא זה שהשקיע מכספו והוא זה שנשא בכל עלות בנייתו של המבנה שבו מדובר, אין להביא בחשבון את מרכיב "שווי עלות הבנייה" של המבנה אותו בנה הבן כשבאים לשום את המקרקעין (עב"ל 1078/00 פואז מוחמד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 23, בעמ' 30-32 (2001)). בענייננו, בהתייחס לנכסים בבניין החדש, הנתבע ציין כי מקובלת עליו גרסת התובע כי את הבניין החדש בנו בניו, ללא סיועו של התובע (סעיף 8 לסיכומי הנתבע), ולכן אין חולק כי אין להביא בחשבון במסגרת שומת ההכנסה הרעיונית מבניין זה את שווי עלות הבניה (עב"ל (ארצי) 1078/00 פואז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 23 (2001)). המחלוקת היא באשר לזכויות הבניה. מנגד, באשר לדירה בבניין הישן- אין מחלוקת על כך שיש להתחשב בזכויות הבנייה של התובע בעת חישוב הכנסתו הרעיונית, המחלוקת היא באשר לשווי עלות הבנייה. הבניין החדש טוען התובע כי העביר את כל זכויותיו במקרקעין עליו בנוי הבניין החדש לילדיו, אולם לא השתכנענו בכך. בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק הותקנו תקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב -1982 (להלן- "תקנות"). תקנה 10 קובעת את אופן חישוב שיעור ההכנסה הרעיונית שיש לקחת בחשבון מנכס המבוטח, עת קובעים את גובה הגמלה לה הוא זכאי, ותקנה 11 מתייחסת להכנסה רעיונית מנכס שהועבר לאחר, וקובעת כדלקמן: 11. נכס שהועבר לאחר הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1)אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה. (2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)." (ההדגשה הוספה - א.ש.ב.) הנה כי כן, תקנה 11 לתקנות קובעת, כי נכס המועבר לאדם אחר ללא תמורה, או בתמורה סימלית, ימשיך להיחשב כשייך למעביר הנכס למשך 5 שנים. לפי הפסיקה, תקנה 11 נועדה למנוע העברה פיקטיבית של נכס ע"י בעל רכוש במטרה לזכות בגמלה מבלי להינתק מהזכויות ברכוש (דב"ע נג/4-215 מנסור סובחי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19.10.94)). בעב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב (ניתן ביום 24.7.07) נדון מקרה בו השאלה היתה -האם יש לקחת בחשבון הכנסותיו של התובע את שווי זכויות הבניה בדירות, אותן בנו בניו מכספם ובהן התגוררו הבנים ובני משפחותיהם. בית הדין הארצי לעבודה מפי כב' השופט רבינוביץ, ובהסכמת יתר חברי המותב, פסק: "דירות אלה, לולא גרו בהן בני המשיב, ניתן היה להשכירן או למוכרן, ועל ידי כך להפיק מהן הכנסה. 6. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא ממתי פקעו זכיותיו של המשיב בחלקה או בחלק ממנה. ככלל בעלות במקרקעין נקנית ברישום, אך במקרה הנוכחי אין החלקה רשומה על שם המשיב, אם כי ברור שהוא רשום כבעל הזכויות בה במס רכוש והוא נהג בה מנהג בעלים ללא עוררין. 7. מקרה בו הזכויות הקנייניות בנכס רשומות רק במס רכוש, ההיגיון המשפטי אומר, שהעברת הזכויות בנכס לאחר - תיעשה גם היא באמצעות הרישום במס רכוש. על פי הלך מחשבה זה, היה מקום לסבור שכל עוד לא הועברו זכויות המשיב לבניו במס רכוש לא פקעה הזכות הקניינית שלו בחלקה. 8. יחד עם זאת אין לשלול מסקנה לפיה קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתחשב כהעברת זכויות והכל בהתאם לנסיבות ולתכלית העומדת מאחורי חוק הבטחת הכנסה. 9. בקשה לקבלת התר לבניית דירת מגורים אינה מולידה עדיין כל זכות באותה דירה, מה גם שבמקרה הנוכחי הבקשה נדחתה. גם את תקופת הבניה של הדירה יש לראות כמצב עוברי, בו עדיין לא ברור, האם הדירה מיועדת למגורים, למכירה, או להשכרה לאחרים. הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו." בדומה, בעב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי - חאזם חאזם ראשיד (ניתן ביום 20.12.07) נפסק, כי בית הדין התייחס לשתי חלופות של מועדים כתאריכים שמהם יש למנות את תקופת 5 השנים - או ממועד העברת הזכויות בדירה במס רכוש או בטאבו או מהמועד שבו החל הבן להתגורר ולשלם תשלומים, לרבות ארנונה עבור דירתו, כתאריכים המצביעים על רכישת הזכויות בדירה. דהיינו, קבלת חזקה מוחלטת בנכס, אף בה יש כדי להצביע על העברת הזכויות. בענייננו, לא קיימת החלופה של רישום במס רכוש או בטאבו או יפוי כח בלתי חוזר, ואין כל חוזה מכר או העברת זכויות בין התובע לבין בניו. אף בניו של התובע טרם סיימו את בניית הבניין החדש, אינם גרים בו ואינם משלמים תשלומים בגינו (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 25-30). התובע ניסה לתמוך טענתו כי העביר זכויותיו לבניו במסמכים שצורפו לתצהיר בנו חוסיין והם: זכרון דברים בין חוסין לקבלן בניין, קבלות ותעודות משלוח עבור רכישת חומרי בנייה והיתר הבנייה שקיבלו עבור בניית הבניין החדש. ואולם, מאלה ניתן ללמוד על כך שבניו הם שבנו את הבניין החדש- על כך כלל אין מחלוקת, ואין בהם די כדי להוכיח העברת זכויות הבנייה מהתובע לבניו, ומה עוד שבהיתר הבנייה בו רשומים שמות בניו, רשום גם שמו של התובע. הנה כי כן, משהתובע לא השכיל להוכיח כי העביר את הזכויות בבניין החדש לבניו, אנו קובעים כי בשים לב לחוק הבטחת הכנסה ונוכח תכליתו, בדין לקח הנתבע בחשבון, כחלק מהכנסתו הרעיונית של התובע בעת חישוב זכאותו לגמלה את שווי זכויות הבנייה של המקרקעין בבניין החדש, היינו סך של 206,000 ₪. (לעניין שווי הנכסים ראה סעיף 7 לפסק דין זה). הבניין הישן בניגוד לטענת התובע כי העביר זכויותיו בבניין החדש לבניו - בהתייחס לבניין הישן התובע העיד כי הוא בבעלותו, לרבות הדירה בה גר בנו (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 28-32) ולכן מסכים כי יש לקחת בחשבון את שווי זכויות הבנייה בקביעת הכנסתו הרעיונית. אולם, טוען התובע כי מאחר ובנו חוסיין הוא שבצע את עבודות הגמר של הבנייה, אין להתחשב בשווי עלות הבנייה בעת חישוב הכנסת התובע. לאחר ששמענו את העדים, אנו סבורים כי יש לקחת בחישוב הכנסתו הרעיונית של התובע את שווי עלות הבנייה היחסי. נבאר. התובע העיד כי טרם ערך בנו חוסיין את השיפוץ בדירה, היה קיים מבנה אשר שמש אותו כמחסן (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 18-20). בנו חוסיין העיד כי היה מבנה פתוח אשר הוא סגר כחלק מהשיפוץ (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, ש' 4-5). וגם השמאי העיד בפני בית הדין כי הדירה בבניין הישן הייתה ברובה בנויה (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון, ש' 9-11). לנוכח האמור, אין התעלם משווי עלות הבנייה שניתן לייחס לתובע, עבור אותו מבנה שהיה קיים טרם השיפוץ שערך בנו חוסיין. השמאי, בעת עדותו בפני בית הדין, העריך את השיפוץ שעשה הבן חוסיין כדלקמן: "אם מדובר בקומת עמודים אשר נסגרה- צריך לקחת 80% מעלויות הדירה. כלומר 80% מערך הדירה זה בגין השיפוץ." (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון, ש' 12-15). אנו מקבלים את הערכת השמאי, ומכאן- יש לקחת בחשבון רק 20% מ"שווי עלות הבנייה" בעת חישוב הכנסתו הרעיונית של התובע, ולכך להוסיף את שווי זכויות הבנייה, אשר התובע אינו חולק עליו. היינו שווי עלות הבנייה : 74,000*20% = 14,800 ₪. לכך נוסיף את שווי זכויות הבנייה: 16,000 ₪. סה"כ הכנסתו הרעיונית של התובע מהבניין הישן היא 30,800 ₪. (לעניין שווי הנכסים ראה סעיף 7 לפסק דין זה. ) סה"כ מיוחסת לתובע מנכסי מקרקעין, הכנסה בשווי 336,800 ₪. (בניין חדש- 206,000 ₪; בניין ישן 30,800 ₪; זכויותיו בחלקה 47 - 100,000 ₪ ) לפני סיום, נעיר כי לא נעלמו מעינינו הפניית התובע לפסק הדין שניתן בבג"צ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.12.12) (להלן "בג"ץ חסן") וטענותיו בהתחשב במעמדה החוקתי של "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד", יחד עם זאת בבג"ץ חסן לא הוגדר מהו אותו מינימום של קיום אנושי בכבוד ואף לא נקבע שהתנאים המגבילים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לחוק ולפסיקה הם בלתי חוקיים, אלא רק שיש לבחון זכאות באמצעות מבחן פרטני שתכליתו לעמוד על מידת ההיזקקות לגמלה (פסקאות מס' 45, 46 לפסק דינה של השופטת ביניש, בבג"ץ חסן), וכך פעלנו בענייננו, עת בחנו באופן פרטי את הכנסותיו של התובע. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.הבטחת הכנסה