לטענת התובע ניתן לו מכתב פיטורים עקב צמצומים

לטענת התובע ניתן לו מכתב פיטורים עקב צמצומים 3. הנתבע מנגד טוען כי, התובע התפטר מעבודתו ביום 5.2.09, ללא מתן הודעה מוקדמת. 4. התובע טוען כי, למעט תשלום פיצויי פיטורים, לא שולמו לו גם מלוא זכויותיו הסוציאליות במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, ולפיכך הוגשה התביעה דנן. טענות התובע: 5. טענת הנתבע כי רואה החשבון שלו הכין מכתב פיטורים לתובע ללא קבלת אישורו של הנתבע, הינה בלתי סבירה. 6. שכרו היומי של התובע עמד על סך של 220 ₪ ליום, ולא סך של 170 ₪ ליום כפי שצוין בתלושי השכר שהנפיק הנתבע. 7. התובע עבד אצל הנתבע בביצוע עבודות בניה ושיפוצים, ועל כן חלים על יחסי העבודה הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה. 8. התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום הסכומים כדלקמן - א. פיצויי פיטורים בסך של 27,830 ₪ לפי ממוצע ימי עבודה של 23 ימים בחודש * 220 ₪ ליום. ב. פדיון חופשה שנתית בגין שנת 2008 עבור 14 ימי חופשה בסך של 3,080 ₪. ג. דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 4,634 ₪. ד. הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה. טענות הנתבע: שכרו היומי של התובע עמד על סך של 170 ₪ ליום. בשנה האחרונה לעבודתו התובע עבד בממוצע 18 ימים בחודש, וחמישה ימים בשבוע. התובע התפטר מעבודתו ביום 5.2.09. התובע פנה לרואה החשבון של הנתבע וביקש ממנו להכין עבורו מכתב פיטורים וחתם על הצהרה על פיה, קיבל כסף עבור הבראה וחופשה. רואה החשבון הכין לתובע מכתב פיטורים והסביר כי ללא חתימת הנתבע על המכתב לא יהיה לו כל תוקף. לאחר שהתובע הפסיק להגיע לעבודתו, הנתבע העסיק שני עובדים חדשים, דבר שמחליש את טענת התובע כי פוטר עקב צמצומים בעבודה. הנתבע שילם לתובע דמי חופשה בחודש 10/07 עבור 12 ימים, ובחודש 8/08 עבור 11 ימי חופשה. היינו, עבור השנתיים האחרונות לעבודתו התובע קיבל דמי חופשה בגין 23 ימים, כאשר הוא זכאי עפ"י החוק לתשלום עבור 22 ימי חופשה בלבד. על כן, דין רכיב תביעה זה להידחות. התובע אישר בהצהרתו בפני רואה החשבון כי קיבל את דמי ההבראה ופדיון החופשה להם היה זכאי. צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על יחי העבודה בין הצדדים, מאחר והנתבע הינו קבלן עבודות צבע ולא בנין, והתובע הועסק כעובד צבע בלבד. במהלך שנת 2008 הפריש הנתבע לטובת התובע תגמולים לפנסיה עפ"י הוראות צו ההרחבה בעניין פנסיית חובה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - הנתבע טען כי התובע התפטר מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת ביום 5.2.09. הנתבע עוד טען כי רואה החשבון שלו הכין עבור התובע את מכתב הפיטורים בהתאם לבקשתו של התובע, תוך שהוא מסביר לו כי ללא חתימת הנתבע על המכתב אין לו כל תוקף מחייב. טענתו זו של הנתבע הינה תמוהה לחלוטין. אין זה סביר כי, רואה החשבון של הנתבע יכין עבור התובע מכתב פיטורים על דעת עצמו בהתאם לבקשת התובע, וזאת מבלי שקיבל את אישורו של הנתבע כי התובע אכן פוטר וכי יש להכין עבורו מכתב פיטורים. יתרה מכך, מכתב הפיטורים נושא את התאריך 5.1.09, ומצוין בו כי יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו החל מיום 7.2.09. ההצהרה עליה חתם התובע כי קיבל את פדיון החופשה ודמי ההבראה להם היה זכאי, הינה מיום 16.3.09, לאחר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. רואה החשבון, מר פרח איימן, טען בעדותו כי מסר לתובע את מכתב הפיטורים והחתים אותו על ההצהרה הנ"ל באותו תאריך בחודש 3/09, ולא ידע להסביר מדוע התאריך המצוין על מכתב הפיטורים הוא מיום 5.1.09. "אולי טעיתי בתאריך. אני זוכר שהוא קיבל את המסמכים בבת אחת במרץ 2010. הוא בא אלי פעם אחת בלבד. " (ראה פרוטוקול דיון מיום 5.2.2013 עמ' 16). 21. לפיכך, אנו קובעים כי גרסת הנתבע בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים אינה אמינה ומהימנה עלינו. 22. אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבע הודיע לתובע על פיטוריו מעבודתו במכתב מיום 5.1.09, וכי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 7.2.09. 23. לאור האמור התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. 24. התובע טען כי עבד 6 ימים בשבוע, וכי שכרו היומי עמד על סך של 220 ₪ ליום, ולא סך של 170 ₪ ליום כפי שצוין בתלושי שכרו. אולם כלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד 6 ימים בשבוע וכן כי שכרו היומי היה בסך של 220 ₪. כמו כן, בעדותו נשאל התובע לגבי השנה האחרונה לעבודתו בה עבד בממוצע 18 יום בחודש, והתובע השיב כי נאלץ לקחת את אימו לבדיקות ועל כן החסיר ימי עבודה. (ראה פרוטוקול דיון מיום 15.5.12 עמ' 9). היינו, עפ"י עדותו של התובע עצמו בשנה האחרונה לעבודתו הוא לא עבד 6 ימים בשבוע אלא כ- 18 ימים בממוצע בחודש בלבד. באשר לשנים קודמות התובע לא המציא תלושי שכר ו/או כל ראיה אחרת אשר ישבה בכדי להעיד כי עבד 6 ימים בשבוע. בנוסף, התובע לא המציא כל ראיה המעידה כי למעט הסכומים המצוינים בתלושי השכר, על פיהם קיבל שכר יומי בסך של 170 ₪, שילם לו הנתבע כל סכום נוסף בגין עבודתו. 25. לפיכך, אנו קובעים כי התובע עבד 5 ימים בשבוע בלבד ושכרו היומי עמד על סך של 170 ₪. 26. על כן, על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 19,635 ₪ (170 ₪ ליום * 21 ימי עבודה בממוצע בחודש * 5.5 שנות עבודה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. תוקף כתב הויתור - 27. נתבע טען כי התובע אינו זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה ,בין היתר, בשל ההצהרה/כתב הויתור עליו חתם בפני רואה החשבון מיום 16.3.09, על פיה הוא קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות בגין חופשה והבראה, ואין ולא יהיו לו תביעות נוספות כנגד הנתבע. 28. כבר נקבע בפסיקה כי כתב ויתור יהא תקף מבחינה משפטית, רק אם נוסחו של כתב הויתור ברור, אם מפורטים הסכומים ששולמו לעובד ואם העובד היה מודע לזכויות עליהן הוא מוותר. (ראה - דב"ע לו /11-3 יעקב משיח - סולל בונה בע"מ, לא פורסם; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3). 29. במקרה דנן, כתב הויתור אינו ברור שכן לא מפורטים הסכומים ששולמו לתובע בגין חופשה והבראה, ועל כן ספק אם התובע היה מודע באופן מלא לזכויות עליהן הוא מוותר. לפיכך, אנו קובעים שאין לתת תוקף משפטי מחייב לכתב הויתור שחתם עליו התובע בפני רואה החשבון מיום 16.3.09. פדיון חופשה שנתית - 30. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין שנת עבודתו האחרונה. 31. לאור קביעתנו לעיל, כי התובע עבד 5 ימים בשבוע, הרי שבגין שנת עבודתו האחרונה התובע זכאי לתשלום עבור 13 ימי חופשה. (12 ימי חופשה עבור השנה החמישית * 1/2 שנה + 14 ימי חופשה עבור השנה השישית * 1/2 שנה). 32. בהתאם לתלוש שכר לחודש 8/08 עולה כי התובע קיבל דמי חופשה עבור 11 ימי חופשה. 33. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בגין שני ימי חופשה בלבד, בסך של 340 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. דמי הבראה - 34. הנתבע לא השכיל להוכיח טענתו כי שילם לתובע דמי הבראה. בתלושי השכר של התובע אין כל ציון לתשלום דמי הבראה, והנתבע לא המציא כל ראיה המעידה כי למעט התשלומים ששולמו לתובע כמצוין בתלושי השכר, שולם לתובע כל סכום נוסף. 35. לפיכך, התובע זכאי לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 4,634 ₪ (14 ימי הבראה * 331 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. הפרשות לפנסיה - 36. התובע טען כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנין, מאחר והנתבע הינו קבלן שיפוצים, והתובע הועסק אצלו בעבודות שיפוצים. 37. הנתבע מנגד טען כי הינו קבלן צבע, והתובע הועסק אצלו כעובד צבע בלבד. 38. על פי הפסיקה, תחולתו של צו הרחבה על מעביד היא שאלה שבעובדה, ונטל ההוכחה בדבר תחולת הצו מוטל על התובע הטוען לכך (ראה - דב"ע שן/ 1- 7 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג 45). המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא מהו עיקר עיסוקו של המעביד, ולא עיסוקו של העובד (ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד לעיל, ניתן ביום 9/7/00). 39. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עיקר עיסוקו של הנתבע הוא בביצוע עבודות בניין, וכי חל על יחסי העבודה בין הצדדים צו ההרחבה בענף הבניין. 40. לפיכך, אנו קובעים כי אין תחולה להוראות צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי העבודה בין הצדדים, ועל כן, התובע לא זכאי להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו. 41. בהתאם למסמך שהמציא הנתבע מחברת הביטוח "הראל" עולה כי הנתבע הפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה החל מחודש 1/08, בהתאם לצו ההרחבה בעניין פנסיית חובה. 42. אשר על כן, דין רכיב התביעה הנ"ל לתשלום תגמולים לפנסיה - להידחות בזאת. סיכום - 43. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן - פיצויי פיטורים - בסך של 19,635 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. פדיון חופשה שנתית - בסך של 340 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. דמי הבראה - בסך של 4,634 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד מועד התשלום בפועל. יש לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום. 44. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. מסמכיםפיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה