היטל השוואה בהליכים אלה מבקשים התובעים לפסוק להם את זכויותיהם מכוח העסקתם וסיום העסקתם באתרי הנתבעת, ביניהן פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה, פדיון דמי מחלה, היטל השוואה, דמי הבראה ודמי ביטוח לאומי. לתובע 2 תביעה גם לשכר עבודה לחודשים 4/09 ו-5/09. המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם הנתבעת העסיקה את התובעים, כטענתם, או שמא הנתבע 2, ששימש כקבלן משנה של הנתבעת, העסיק את התובעים? עובדות התובעים הינם תושבי השטחים מאזור חברון. הנתבע 2, מר אסמעאיל זריקאת, הינו תושב חברון (להלן: "זריקאת"). הנתבעת היא חברת בנייה שביצעה עבודות בפרוייקטים שונים. על פי דו"ח של שירות התעסוקה, התובע 1, מר עלי דאבוקי (להלן: "מר דאבוקי") החל להיות מועסק באתרי הנתבעת בחודש 3/03 וסיים את העסקתו בהם בחודש 1/09. על פי דו"ח של שירות התעסוקה, התובע 2, מר עבדל רחמן ג'ריפה (להלן: "מר ג'ריפה"), החל להיות מועסק באתרי הנתבעת בחודש 12/05 וסיים את העסקתו בהם בחודש 3/09. היתרי העבודה של התובעים הונפקו על שמה של הנתבעת, שהייתה רשומה בשירות התעסוקה כמעסיקם של התובעים. בהתאם, הוצאו לתובעים תלושי שכר של שירות התעסוקה על שמה של הנתבעת. לגבי פרוייקטים שביצעה הנתבעת היא התקשרה, בשנים 2006-2007, עם זריקאת בהסכמים "לביצוע עבודה קבלנית". זריקאת, שהוגדר בהסכמים "הקבלן", הצהיר במסגרת ההסכמים כי הינו בעל ניסיון, מומחיות, ידע, יכולת, כישורים מקצועיים, אמצעים, ציוד, כלים אמצעים ארגוניים וכספיים לביצוען היעיל והמעולה של העבודות כפי שהוגדרו בהסכמים, וכי הוא מחזיק בכל הרשיונות הדרושים לביצוען. כמו כן, הצהיר והתחייב זריקאת בהסכמים: כי אין ולא יהיו יחסי עובד מעביד בין עובדיו לבין הנתבעת, כי עובדיו הם עובדיו בלבד, וכי הסכמה זו תקפה אף אם תסייע הנתבעת לזריקאת בקבלת אישורי כניסה ושהייה או אישורי עבודה למי מעובדיו של זריקאת, ואף אם תסייע הנתבעת בפיקוח ושליטה על עובדיו, וככל שתסייע כאמור, הרי שהיא פועלת בשירותו ובשליחותו של זריקאת. כי איננו חברת כוח אדם וכי החוזה שנעשה אינו לשם אספקת עובדים אלא לשם ביצוע עבודות בתחום הבניה וכי אין הנתבעת משתמשת בעבודת עובדיו של זריקאת. אם תוגש בעתיד תובענה על ידי מי מעובדיו של זריקאת נגד הנתבעת בהתבסס על טענה לקיום יחסי עובד ומעביד, זריקאת ישפה את הנתבעת בגין כל חבות שתיקבע לה. לפני שנת 2006 התקשרה הנתבעת עם בהסכמים דומים להסכמים עם זריקאת, עם חברת "אלגרבייה לקבלנות ומסחר כלליות בע"מ", שהינה חברה פלסטינית בבעלות מר אסמעאיל חרוב מחברון. המחלוקות הטעונות הכרעה תחילה נכריע בשאלה אם הוכיחו התובעים כי היו עובדי הנתבעת לבדה או עובדיה במשותף עם זריקאת. לאחר מכן נדון בתביעותיהם הכספיות של התובעים, ובמסגרת זו נכריע במחלוקות העולות מכתבי הטענות בעניינים אלה: תקופות העבודה של התובעים. היקף עבודתם. אמינות תלושי השכר של התובעים. נסיבות סיום עבודתם (פיטורים או התפטרות). תביעותיהם לפדיון חופשה, דמי הבראה, פדיון מחלה וחלף הפרשות לפנסיה. התובעים הודיעו על מחיקת תביעותיהם ל"דמי ביטוח לאומי" ול"היטל השוואה" בדיון המוקדם שהתקיים בהליך. זהות המעביד - טענות הצדדים התובעים העידו בתצהיריהם כי הועסקו ישירות על ידי הנתבעת וכי זריקאת שימש אך כמתווך בין הצדדים שסייע לה בארגון ובלוגיסטיקה, לרבות בהעברת תשלומים לעובדים. התובעים טענו כי מבחינה משפטית הנתבעת היא מעסיקתם מכוח הצהרותיה כלפי רשויות המדינה, כפי שאלה מפורטות בבקשות לקבלת היתרי עבודה, וכי היא מושתקת מלטעון אחרת. זריקאת טען בכתב הגנתו כי הנתבעת לבדה העסיקה את התובעים. לטענתו, הנתבעת גייסה את התובעים באמצעות אסמעאיל חרוב שהועסק על ידי הנתבעת כמתווך פועלים, תוך שהיא קיבלה מחברת "אלגרבייה לקבלנות ומסחר וכלליות בע"מ", שבבעלות אסמעאיל חרוב, חשבוניות בגינן יכלה להזדכות מול שלטונות המס. לטענת זריקאת, בשלב כלשהו בשנת 2005 נפסלו ספריו של אסמעאיל חרוב על ידי רשויות המס הפלסטיניות ולאחר ניסיון שלא צלח להחליף את אסמעאיל חרוב בקבלן ישראלי, פנה אסמעאיל חרוב לזריקאת, שהסכים לבקשת אסמעאיל חרוב להוציא חשבוניות על שמו, כאשר בפועל אסמעאיל חרוב המשיך לעבוד אצל הנתבעת כמתווך הפועלים תוך שהוסכם בין כל הצדדים כי זריקאת אינו מהווה גורם אמיתי ביחסי הצדדים או בעבודות הבנייה של הנתבעת, אלא נותן חשבוניות שלו בלבד לצורך המשך הקשר בין הנתבעת לבין אסמעאיל חרוב. דא עקא, שזריקאת ועדיו לא התייצבו לדיון ההוכחות שנקבע בהליך, ולבקשת הנתבעת ובהסכמת התובעים, נמחקו התצהירים שהוגשו מטעם זריקאת. בהתאם לכך, אין בפני בית הדין ראיות לתמיכה בגרסת זריקאת כפי שפורטה בכתב הגנתו. הנתבעת טענה כי התובעים הועסקו על ידי קבלני משנה שלה, חברת אלגרבייה וזריקאת, וכי מלבד היותה רשומה כמעסיקה פורמלית בהיתרי העבודה ובתלושי השכר של התובעים, לא היה לה כל קשר עם התובעים, מלבד העובדה שהם הועסקו באתריה. העד מטעם הנתבעת, מר יוסי בלונדר (שהינו בעל מניות ומנהל בנתבעת), העיד כי הנתבעת לא קיבלה את התובעים לעבודה, לא שילמה להם שכר, לא פיקחה על עבודתם מעבר לפיקוח כללי על עבודות קבלני המשנה שלה, לא קבעה לתובע את שעות עבודתו ולא סיפקה לתובע כלי עבודה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חוזי ההתקשרות שלה עם חברת אלגרבייה ועם זריקאת הם חוזים לביצוע עבודות בנייה, וכי אין כל סיבה שלא ליתן תוקף להצהרותיהם ולהתחייבויותיהם של קבלני המשנה (לרבות זריקאת) לפיהן הם לבדם העסיקו את העובדים שהביאו עמהם לאתרי הנתבעת. הנתבעת הסבירה כי ניאותה לבקשת קבלני המשנה להגיש בקשות להיתרי עבודה עבור התובעים בשל כך שקבלני המשנה, שהינם פלסטיניים, לא יכלו לקבל היתרי עבודה בישראל עבור התובעים. הנתבעת הציגה במסגרת ראיותיה את כרטסות הנהלת החשבונות שלה עם חברת אלגרבייה ועם זריקאת, לתמיכה בטענתה כי אלה היו קבלני משנה שלה וכי כספים שהועברו על ידה הועברו אליהם ולא ישירות לעובדים. זהות המעביד - דיון והכרעה ראשית נציין כי התובעים הגישו תביעתם נגד זריקאת "למען הזהירות". למעשה, עמדתם היא כי זריקאת לא העסיק אותם. כאמור, הנתבעת טוענת כי זריקאת לבדו העסיק את התובעים, ומבקשת ליתן נגדו פסק דין, גם בשים לב לכך שהוא לא התייצב לדיון ולא הביא את עדיו. מעמדו של זריקאת בהליך זה הוא של בעל דין שהתגונן אך לא הביא ראיות. לפיכך מוטל על הטוען כי הוא היה מעסיקם של התובעים להוכיח טענה זו, אך ובדיקת העמידה בנטל ההוכחה תיעשה על פי הראיות שהוגשו בהליך, ראיות שאינן כוללות את תצהירי מר זריקאת ועדיו. איננו סבורים כי הוכח כי זריקאת היה מעסיקם של התובעים ובמחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת בשאלה אם הנתבעת הייתה מעבידתם של התובעים, הגענו למסקנה כי הדין עם התובעים. להלן נימוקינו: העובדות בענייננו דומות לעובדות שנדונו בדב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ. ח'ליל עבד אל רחמן עאבד ואח', פד"ע כט 151 (להלן: "פרשת הקיבוץ הארצי"). בפרשת הקיבוץ הארצי נפסק כי העסקת פועלים פלסטיניים באתר בנייה של חברה קבלנית ישראלית באמצעות קבלן משנה פלסטיני, עלולה לגרור אחריה חבות של הקבלן הראשי, במיוחד במקרים בהם נותרים הפועלים חסרי סעד מול קבלן המשנה. בענייננו, לכאורה זכאים התובעים לסעד נגד זריקאת ובנסיבות אלה, אין מקום להחיל את הלכת הקיבוץ הארצי. אלא שאין הדבר כך, מן הטעמים הבאים: מקובלת עלינו עמדת התובעים לפיה הצהרות הנתבעת כלפי הרשויות, על פיהן הן מתחייבות להעסיק את התובעים באופן ישיר (הצהרות שעל יסודן קיבלו היתרים להעסקת התובעים), הינן בעלות נפקות משפטית ביחסים בין הנתבעת לתובעים. לעניין זה נאמר בפרשת הקיבוץ הארצי: "אל לנו להתייחס להצהרות המערערת כלפי השלטון, באשר לאופי יחסיה עם המשיבים, כמחוסרות תוכן. המעסיק אחראי כלפי שלטונות המדינה למסור מידע מדויק בתום לב. כמו כן, מעביד שמעסיק עובדים זרים מתחייב כלפי המדינה, כי יעסיק אותם בהתאם להוראות חוקי המגן במשפט העבודה, שנועדו להגן על העובדים מפני מעבידיהם. במסגרת יחסים אלה, שבין המערערת לבין השלטונות, שלמה המערערת את שכר המשיבים (שמה של המערערת רשום על התלושים משירות התעסוקה ועל השיקים שייעדו לתשלום שכר עבודה כמעבידתם). במסגרת היחסים שנקשרו בין הצדדים, התנהגותה של המערערת מהווה התחייבות, לפיה היא אחראית לתשלום שכרם, לפיה היא אחראית לתשלום שכרם. הדבר מהווה ראיה לכאורה, כי היא המעסיקה שלהם. תוצאתה המשפטית של התנהגות זו היא - העברת נטל ההוכחה למערערת, כך שהיה עליה להוכיח, כי היא אינה המעסיקה של המשיבים. המערערת לא הרימה נטל זה". לאור האמור, אנו סבורים כי העסקת התובעים על פי היתרים שהוצאו לבקשת הנתבעת על שמה, והוצאת תלושי שכר לתובעים על שם הנתבעת, מעבירות לנתבעת נטל להוכיח כי זריקאת היה מעסיקם של התובעים. כאמור, זריקאת הכחיש את העסקת התובעים ועמדתם האמיתית של התובעים היא שלא הוא העסיק אותם. בנסיבות אלה, הוכחת היותו של זריקאת קבלן משנה לעבודות אשר התקשר עם התובעים בהסכמי העסקה, הייתה מוטלת על הנתבעת. לדעתנו, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי זריקאת העסיק את התובעים. לעניין זה איננו מייחסים משקל ראייתי רב לעדותו של מר בלונדר בדבר היותו של זריקאת קבלן לביצוע עבודות ואף לא להסכמים שחתמה הנתבעת עם זריקאת. הטעם לכך הוא שמהות הפרוייקטים שלגביהם התקשרו לכאורה הנתבעת וזריקאת (פרוייקט הולילנד, פרוייקט בגן החיות, פרוייקט ברכבת הקלה, בניית גשרים מעל כביש, מפעל במישור אדומים, ועוד), הינם על פניהם בהיקף הדורש רישום בפנקס הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות לפי סעיף 14 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, ותקנות רישום בפנקס הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1998. בנסיבות אלה איננו רואים לקבל את גרסת הנתבעת בהיעדר הוכחת רישומו של זריקאת בפנקס הקבלנים. מכל מקום, על פי הלכת הקיבוץ הארצי, אנו סבורים שעל מנת שהנתבעת לא תחוייב כמעסיקה של התובעים, עליה להוכיח את ממשות העסקתם על ידי זריקאת וכן את יכולתם להיפרע את זכויותיהם ממנו. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח זאת. מגמה זו עולה גם מן הפסיקה המטילה על "המשתמש" בעבודת עובדים בתבניות העסקה מורכבות אחריות שיורית לזכויות העובדים, במקרים בהם אינם יכולים להיפרע ממעסיקם הפורמלי (עע 273/03 דברת שוואב נ. מדינת ישראל, מיום 2.11.06). לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת העסיקה את התובעים. לדעתנו, תביעת התובעים נגד זריקאת מתייתרת בנסיבות אלה ומכל מקום, כאמור, איננו סבורים כי הוכח כי זריקאת העסיק את התובעים. לאור מסקנותינו, לא ראינו לנכון לבקש תעודת עובד ציבור משירות התעסוקה, כבקשת התובעים שהוגשה עם הגשת סיכומיהם. התביעות לפיצויי פיטורים מר דאבוקי טען בתצהירו כי עבד עד לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת ביום 27.7.09. לטענתו בתצהירו, הוא פוטר בכך שהנתבעת לא חידשה עבורו את רישיון העסקתו ללא ידיעתו, וכי נודע לו על כך במחסום הכניסה לישראל על ידי החייל שבדק אותו במחסום. מר ג'ריפה טען בתצהירו כי עבד עד לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת ביום 4.5.09. לטענתו, הוא פוטר לאחר שסירב לדרישת הנתבעת לחתום על מסמך לפיו הוא מוותר על זכויותיו כלפי הנתבעת. לדעתנו, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי פוטרו, ומשכך אינם זכאים לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. אשר למר דאבוקי - טענתו כי גילה בשלהי חודש 7/09 כי הנתבעת לא חידשה עבורו היתר העסקתו ובכך פיטרה אותו אינה מתיישבת עם דו"ח שירות התעסוקה לפיו העסקתו בנתבעת הסתיימה בחודש 1/09. יתר על כן, מהימנות עדותו של מר דאבוקי הייתה ירודה באופן שלא ניתן לסמוך עליה. כך, התכחש מר דאבוקי במהלך חקירתו הנגדית להיכרותו עם זריקאת, למרות שבתצהירו הודה כי מר זריקאת קיבל כספים מהנתבעת ושילם לו באמצעותם את שכרו. כאשר עומת עם האמור בתצהירו לפיו קיבל תשלומי מזומן מזריקאת, התכחש לכך. בנסיבות אלה, לא ניתן ליתן אמון בעדותו של מר דאבוקי לגבי נסיבות סיום עבודתו. אשר למר ג'ריפה, אף הוא התכחש להיכרותו עם זריקאת, חרף הודייתו בתצהירו כי זריקאת שימש כמתווך וסייע לנתבעת בהעברת כספים לעובדים, וכי הוא קיבל את שכרו במזומן מהנתבעת לרבות באמצעות מר זריקאת. גרסתו של מר ג'ריפה בתצהירו אינה מפרטת מיהו המנהל שלטענתו דרש ממנו לחתום על כתב וויתור, ושבעקבות סירובו של ג'ריפה לחתום הוא פוטר. זאת, למרות שבתצהירו טוען מר ג'ריפה כי הוא פוטר "על ידי אחד המנהלים בנתבעת אותו הכרתי מעבודתי בנתבעת". רק בחקירתו הנגדית טען מר ג'ריפה לראשונה כי מר בלונדר ועובד הנתבעת בשם עאדל חמזה התקשרו אליו ודרשו ממנו לחתום על מסמך, וכי בשל סירובו הם אמרו ש"מי שלא רוצה לחתום שיילך הביתה". גרסתו בתצהירו הייתה עמומה ועדותו בחקירתו הנגדית היא כבושה, ומר בלונדר לא עומת עם גרסה כבושה זו בחקירתו הנגדית. בשים לב לקשיי המהימנות שלו בכל הנוגע לעדותו בעניין מעמדו של זריקאת, איננו מייחסים משקל לעדותו של מר ג'ריפה בעניין נסיבות סיום עבודתו. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעות התובעים לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. היקף עבודתם של התובעים שני התובעים טוענים כי שולם להם שכר בסך 4,000 ₪ לחודש. לעניין זה טוענים שני התובעים כי דוחו"ת שירות התעסוקה, אשר אינם משקפים העסקה בהיקף מלא אלא בהיקפים משתנים, חוטאים לאמת וכי דיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה הם פיקטיביים, הן באשר לכמות ימי העבודה שדווחו בכל חודש והן באשר לגובה השכר שדווח. בעדותו סתר מר דאבוקי את גרסתו בתצהירו לעניין היקף עבודתו והשתכרותו, כאשר נשאל "היית מקבל 4000 גם כשעבדת כמה ימים בחודש?" ולכך השיב: "לא. זה תלוי כמה עבדתי". עדותו של מר דאבוקי מחזקת את מהימנות רישומי שירות התעסוקה באשר להיקף עבודתם של התובעים כהיקף משתנה. בהתאם לכך, איננו מקבלים את עדותו הכבושה של מר ג'ריפה בדבר העסקה קבועה בהיקף של 25 ימים (כפי שטען בחקירתו הנגדית, מבלי שהדבר נטען בתצהירו). לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובעים לשלול את נכונות האמור בדוחו"ת שירות התעסוקה באשר להיקף עבודתם ושכרם. התביעה לפיצוי בעד הפרשות פנסיוניות ופדיון חופשה בשים לב לאמור לעיל, דין תביעת התובעים לפיצוי בעד הפרשות פנסיוניות בחסר - להידחות, שכן לשירות התעסוקה בוצעו הפרשות פנסיוניות משכרו של התובע. הוא הדין באשר לתביעת התובעים לפדיון חופשה. הנתבעת הפרישה לשירות התעסוקה כספים לכיסוי זכויות החופשה של התובעים. התביעה לדמי מחלה דין תביעת התובעים לפדיון ימי מחלה להידחות בהיעדר מקור משפטי לתביעה זו. התובעים אינם תובעים דמי מחלה בגין ימי היעדרות בגין מחלה ואינם מוכיחים כי נעדרו מעבודתם מפאת מחלה בתנאים המזכים אותם בדמי מחלה, אלא הם תובעים פדיון ימי מחלה, וזאת ללא כל בסיס משפטי לכך. התביעה לדמי הבראה בהתחשב בחלקיות משרתו כעולה מדוחו"ת שירות התעסוקה, מר דאבוקי זכאי לדמי הבראה בהתאם לחישוב שהוצג בסיכומי הנתבעת. אשר על כן נחייב את הנתבעת לשלם לו סך 2,641 ₪. בהתחשב בחלקיות משרתו כעולה מדוחו"ת שירות התעסוקה, מר ג'ריפה זכאי לדמי הבראה בסך 2,317 ₪, לפי חישוב של היקף משרה 50% (התובע עבד 519 ימים במשך 39 חודשים - ממוצע 13.3 לחודש, המהווים 50% משרה לפי שבוע עבודה בן שישה ימים). תביעת מר ג'ריפה לשכר עבודה עבור ימי עבודה בחודשים 4-5/09 משלא מצאנו סיבה לפקפק בנכונות הרישומים בדוחו"ת של שירות התעסוקה, ובשים לב לקשיי המהימנות של מר ג'ריפה כמפורט לעיל, החלטנו לדחות את תביעת מר ג'ריפה לשכר עבודה עבור 10 ימי עבודה בחודש 4/09 ועבור 2 ימי עבודה חודש 5/09, וזאת מאחר שעל פי רישומי שירות התעסוקה מר ג'ריפה לא עבד אצל הנתבעת לאחר חודש 3/09. סוף דבר תביעות התובעים נגד זריקאת נדחות. תביעות התובעים נגד הנתבעת נדחות ברובן, למעט לעניין דמי הבראה. הנתבעת תשלם למר דאבוקי דמי הבראה בסך 2,641 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש 2/09 עד לתשלום בפועל, ותשלם למר ג'ריפה סך 2,317 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש 3/09 עד לתשלום בפועל. הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים. עובדי שטחים / פלסטיניםשטחי יהודה ושומרון