1. בקשה להכיר במחלת ה - CTS, בנזקים בגבו ובפגיעת הפיסורה כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע. 2. לאחר קיום מסכת ראיות בעניין התשתית העובדתית ובטרם השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל פה, הגיעו הצדדים להסכמה לעניין התשתית העובדתית עליה התבססו המומחים כמפורט להלן: 3. לצורך הכרעה בסוגיית הפיסורה מונה פרופ' אריה דורסט, מומחה לכירורגיה, כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה לכירורגיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. האם התובע סובל מפיסורה? 2. באם התשובה חיובית, האם הליקוי נובע מתנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו להלן?". 4. בנוסף, לצורך הכרעה ביחס לנזקים בגבו ולמחלת ה - CTS הדו צדדית לה טען התובע, מונה ד"ר עידו ציון כמומחה לאורטופדיה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה לאורטופדיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. ממה סובל התובע בכל הנוגע לעמוד שדרה מותני וצווארי, ובכל הנוגע לידיו (CTSׂ)? 2. האם הליקויים הקיימים, ככל שקיימים, נובעים מתנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו להלן?". 5. המומחה לכירורגיה השיב בחוות דעתו מיום 2.8.12, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: "2. אין קשר בין תנאי עבודתו של התובע ובין יצירת פיסטולה...". 6. המומחה לאורטופדיה השיב בחוות דעתו מיום 25.6.12, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: " ...1. לפיכך, יש להכיר בפגיעת עמוד שדרה המותני כפגיעה הנגרמת באופן מלא מעבודתו כנהג מלגזה. 2. לפיכך, אין להכיר בכאבי הצוואר כנגרמים עקב תנאי עבודתו... 3. לפיכך, לא ניתן לקבוע אבחנה רפואית קלינית של תסמונת תעלה קארפלית לתובע עד מועד סיום עבודתו 2008 ...". 7. בהחלטות מיום 28.10.12 התיר בית הדין להציג למומחה לכירורגיה שאלת הבהרה אחת, ולמומחה לאורטופדיה התיר לתובע להציג 3 שאלות הבהרה, תוך שהוא דוחה את בקשת הנתבע להצגת שאלות הבהרה. 8. ביום 26.11.12 השיב המומחה לכירורגיה לשאלה עליה נשאל את הדברים הבאים: "... אין שום קשר בין רטט ונהיגה במלגזה והיווצרות הפיסורה שהינה לרוב תוצאה מזיהום מקומי, שאינו קשור בסוג העבודה. אינני רואה קשר בין החמרת מצבו לעבודתו של התובע". כמו כן, ביום 17.12.12 השיב המומחה לאורטופדיה לשאלות עליהן נשאל בין השאר את הדברים הבאים: "לאור האמור ניתן לקבוע כי לעניין עמוד השדרה הצווארי אין פגיעה מבנית או עצבית (ראה גם תוצאות דימות מיפוי עצמות ו - CT צוואר) הקשורה לעבודת התובע ולכל היותר ניתן לקבוע תלונה חולפת לכאב צוואר העלולה לנבוע בחלקה כהחמרה עד שיעור מחצית הקשור לעבודת התובע (קרי כאב בצוואר ללא פגיעה בעמוד השדרה עצמו)". 9. בהחלטה מיום 20.12.12 הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם. ביום 3.3.13 הגיש התובע בקשה להצגת שאלות הבהרה ביחס למחלת ה - CTS, ולאחר מספר הארכות מועד הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה. בהחלטה מיום 10.4.13 דחה בית הדין את בקשת התובע. 10. התובע הגיש את סיכומיו, לאחר מכן הגיש סיכומים משלימים, ואחריו הנתבע הגיש סיכומיו. טענות התובע 11. לטענת התובע, יש להכיר בפגיעה שבעמוד השדרה המותני כתאונת עבודה, היות שהמומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לנזק שנגרם בעמוד השדרה המותני. המומחה סקר את תנאי העבודה ומאמרים רפואיים המוכיחים קשר סיבתי, שלל אפשרות כי גורמי סיכון הובילו לנזק, וקבע קיומו של קשר סיבתי מלא בנושא. המומחה גם קבע קיומו של קשר סיבתי בין פגיעת התובע בעמוד השדרה הצווארי לבין תנאי עבודתו. אין חולק, כי המומחה הרפואי סבור כי אצל התובע לא נמצאה פגיעה מבנית או עצבית בעמוד השדרה הצווארי; יחד עם זאת הוסיף וקבע כי ניתן לייחס מחצית מתלונות הכאב ממנו סובל התובע כקשורות לתנאי עבודתו גם אם מדובר בפגיעה חולפת. הנתבע מכיר חדשות לבקרים בכאבים בלבד כפגיעה בעבודה, ואין כל סיבה מדוע לא תוכר הפגיעה גם במקרה דנן. ביחס למחלת ה - CTS טען התובע, כי המומחה הרפואי קבע למעשה כי באופן עקרוני תנאי עבודתו של התובע - חשיפה לרעד- ידועים כגורמים לפגיעת ה - CTS, והוסיף כי אצל התובע אף שאובחנה פגיעת CTS באבחנה מעבדתית באמצעות בדיקת EMG, לא נמצאה אבחנה קלינית. בנסיבות אלו יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה, מאחר וישנה בדיקה אובייקטיבית המוכיחה את הפגיעה. לעניין פגיעת הפיסטולה, ביקש התובע לזנוח תביעתו לאור האמור בחוות דעתו של המומחה לכירורגיה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה. לסיכום, טען התובע כי יש להכיר בפגיעותיו בעמוד השדרה המותני והצווארי, וכן בפגיעת ה - CTS , כפגיעה בעבודה. טענות הנתבע 12. לטענת הנתבע, המומחה לאורטופדיה חרג מתפקידו, היות והוסיף לרשימת העובדות המוסכמות כי התובע סבל מרעד כלל גופי בזמן עבודתו על המלגזה. לפיכך, אין לקבל את חוות דעתו לעניין עמוד השדרה המותני, שכן החלטתו מתבססת על עובדות לא נכונות. לכן יש למנות מומחה רפואי אחר או נוסף לעניין הפגיעה בעמוד שדרה מותני וצווארי, וכן פגיעת ה - CTS . ביחס לעמוד השדרה הצווארי, שלל המומחה קשר סיבתי בין כאבי הצוואר לתנאי עבודתו של התובע. לאור שלילת קשר סיבתי במידת סבירות של 50% בין תנאי עבודתו לפגימה בעמוד השדרה הצווארי, יש לדחות התביעה להכרה בה. לא ניתן להכיר על פי תורת המיקרוטראומה במנח צווארי כפגיעה בעבודה, שכן על פי תורת המיקרוטראומה מנח או תנוחה לא נכונה ככל שתהיה לא מקיימים דרישת קיום תנועות חוזרות ונשנות. שאלות ההבהרה למומחה לעניין המנח הצווארי נועדו להטעות את המומחה, ואין ליתן להן משקל, שכן ברגע שהקשר הסיבתי נשלל יש לדחות התביעה, ואין להכיר בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי כקשורה לעבודתו של התובע. לעניין מחלת ה - CTS יש לקבל את חוות דעתו של המומחה, לפיה לא ניתן לקבוע אבחנה רפואית קלינית של תסמונת תעלה קארפלית לתובע עד מועד סיום עבודתו ב - 2008, לכן יש לדחות תביעתו. אין כל הצדקה או טעם מיוחד שלא לאמץ את חוות דעת המומחה ולסטות ממנה, שהרי היא בבחינת אורים ותומים לבית הדין במישור הרפואי, ועל יסודה לא נותר, אלא לדחות את התביעה בהעדר אבחנה רפואית קלינית של תסמונת תעלה קארפלית. לסיכום, טען הנתבע כי אין מקום לקבל את בקשתו של התובע להעביר שאלות הבהרה למומחה בשלב זה, וזאת לאחר שבקשתו בעניין נדחתה. גם טענותיו בסיכומיו המשלימים אינן יכולות להשליך למקרה דנן בו מדובר בנסיבות שונות. לפיכך, יש להורות על דחיית תביעתו של התובע מן הטעמים הרשומים מעלה. דיון והכרעה 13. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להתקבל בחלקה בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה לאורטופדיה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 14. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 15. במקרה שלפנינו קבע המומחה לאורטופדיה קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לנזקים בגבו התחתון. עוד קבע, כי האבחנה למחלת ה - CTS היתה מעבדתית בלבד בבדיקת הולכה עצבית, ללא תיעוד רפואי לתלונות על לחץ על העצם המדיאני; ובנוסף קיימת אחיזה עם מחלות מטבוליות, כגון סוכרת וגאוט, בהן כנראה לקה התובע. כמו כן, ביחס לעמוד השדרה הצווארי קבע המומחה שאין פגיעה עצבית או מבנית הקשורה לעבודה, ולכל היותר ניתן לקבוע כי תלונה חולפת לכאב צוואר העלולה לנבוע בחלקה כהחמרה עד שיעור מחצית, קשורה לעבודת התובע. 16. המדובר בקביעות רפואיות, אשר הובאו במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר שהונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב את מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לגבו ולמחלת ה - CTS בידיו, וכן בחן את הספרות הרפואית, והכל בהקשר עם התשתית אשר הונחה לפניו, ולבסוף קבע את שקבע. 17. מהאמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה, כי יש לקבל את התובענה ביחס להכרה בנזקים בגבו התחתון של התובע, ולדחותה ביחס לנזקים בעמוד השדרה הצווארי כמו גם ביחס למחלת ה - CTS. 18. ביחס לנזקים בעמוד השדרה התחתון, קבע המומחה באופן ברור וחד משמעי כי הם נובעים באופן ישיר אך ורק כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע. קביעה זו נתמכה בנימוק מקצועי מקיף ומפורט, אשר גובה במקורות ספרותיים רפואיים. לדידו של המומחה, כאבי הגב התחתון החלו 8 שנים לאחר תחילת עבודתו של התובע בגיל 41, והחריפו לאורך השנים. התובע עבד 6 שעות ביום על המלגזה, וכמתואר בספרות הרפואית רעד כלל גופי הינו בעיה רפואית מוכרת בנהגי מלגזות, כאשר הנזק העיקרי הינו פגיעה בגב התחתון. עוד הוסיף המומחה לאורטופדיה, כי קיימת תרומה נוספת לפגיעה בגב התחתון מהרמת גלילי הבד, אך יש קושי לכמת פגיעה זו, ואף הבהיר כי אירוע חבלה משנת 2009 ואירוע של הרמת משא משנת 2005 לא תרמו משמעותית לפגיעה. בהקשר זה יצויין, כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבע, לפיה המומחה חרג מתפקידו כאשר קבע כי התובע סבל "מרעד כלל גופי", ונפרט. ראשית, במסגרת התשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים נכתב בסעיף 8 כי: "במהלך הנהיגה התובע חש ברטט וקפיצות בעמ"ש, וכן בידיים האוחזות את ההגה...". די היה בכך כדי לדחות טענת הנתבע בסיכומיו. למעלה מן הנדרש, נוסיף ונציין כי הקביעה לפיה התובע סבל מרעד כלל גופי הינה גם במישור הרפואי, והמומחה אף ציין את המאמרים עליהם ביסס קביעתו זו. לאור האמור לעיל, הננו מקבלים את התובענה ביחס לנזקים בעמוד השדרה המותני של התובע. 19. באשר למחלת ה - CTS, הננו קובעים כי גם כאן יש לאמץ את קביעתו של המומחה. אמנם, המומחה ציין כי בבדיקה מעבדתית של הולכה עצבית אובחנה תסמונת CTS , אך הוסיף כי היא לא לוותה בתיעוד רפואי לתלונות על לחץ על העצב המדיאני. עוד הוסיף המומחה וציין בהאי לישנא (ההדגשות שלי י.י): "...בנוסף, קיימת אחיזה עם מחלות מטבוליות כגון סוכרת וגאוט בהן כנראה לקה התובע לפיכך, לא ניתן לקבוע אבחנה רפואית קלינית של תסמונת תעלה קארפלית לתובע עד מועד סיום עבודתו 2008. במידה ובעתיד תתפתח תסמונת קלינית, הרי שלאחר 4 שנים לפחות בהן אינו חשוף לרעד כל גופי, לא ניתן יהיה לקשור פגיעה כזו (באם תתפתח) לעבודתו עד שנת 2008". המדובר בקביעה רפואית גרידא, בה בית הדין אינו נוהג להתערב, מה גם שהיא הובאה במסגרת חוות דעת מקיפה ומפורטת, בה פורטו באופן כרונולוגי כל הבדיקות הרפואיות, המסמכים הרפואיים ותוצאות הבדיקה השונות; תוך התייחסות לאמור בהם, תוך ניתוח כלל הנזקים האורטופדיים של התובע ותוך פירוט ביחס לנפקותם. כמו כן, אין בידנו לקבל את טענות הנתבע במסגרת סיכומיו המשלימים ביחס למחלת ה - CTS; היות שמדובר בנסיבות אחרות, וממילא לא קבע המומחה שלפנינו כי הבדיקה העצבית הינה התנאי היחידי והבלעדי להכרה בקיום המחלה. 20. ביחס לעמוד השדרה הצווארי, קבע המומחה כי אין פגיעה מבנית או עצבית הקשורה לעבודה, וזאת בין השאר בהתבסס על תוצאות בדיקות הדימות ומיפוי העצמות אותן עבר התובע. אמנם, במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי: "ניתן לקבוע תלונה חולפת לכאב צוואר העלולה לנבוע בחלקה כהחמרה עד שיעור מחצית הקשורה לעבודת התובע (קרי כאב בצוואר ללא פגיעה בעמוד השדרה עצמו)". ולפיכך, טען התובע בסיכומיו, כי לאור קביעתו החד משמעית של המומחה, יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לכאבים בצווארו. בנסיבות המקרה דנן, אין בידינו לקבל את טענות הנתבע בעניין. ראשית, המקרה דנן שונה מהמקרה בפסיקה אליו הפנה התובע. במקרה דנן, קביעת המומחה היתה כי התלונה החולפת לכאבי צוואר נובעת בחלקה כהחמרה עד שיעור מחצית. דהיינו, מדובר במידת סבירות של פחות מ - 50%, היות ומדובר בתרומה של עד מחצית על דרך ההחמרה. מנגד, בפסק הדין אותו צירף התובע קבע המומחה כי: "ההחמרה בכאבים מהווה החמרה זמנית וחולפת המותנית בתנאי עבודתו. כלומר, תנאי עבודתו גרמו להחמרה במגבלות התפקודיות שהיו קיימות אצלו מפאת המחלה הניוונית..." קרי, המומחה ראה את הכאבים החולפים ככאלה שנגרמו על דרך ההחמרה באופן מלא וגורף, ולא בשיעור של עד מחצית כמו במקרה שלפנינו. בנוסף, במקרה שלפנינו לא נמצא כל נזק בעמוד השדרה הצווארי, וזאת בניגוד למקרה שהובא בפסק הדין, שם נמצאו נזקים קודמים בברכיו של התובע וכן מגבלות תפקודיות קשות. אחרית דבר 21. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הננו קובעים כי התובענה ביחס לנזקים בעמוד השדרה המותני מתקבלת. מנגד, התובענה ביחס למחלת ה - CTS וביחס לעמוד השדרה הצווארי נדחית, לאור כל המפורט לעיל. משזנח התובע את התובענה ביחס למחלת הפיסורה, הרי שהיא נדחית. 22. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 23. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 24. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברפואההכרה בתאונת עבודההכרה במחלה כתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)תאונת עבודה