מחלוקת בין הצדדים בדבר תקופת העבודה וגובה השכר בתביעתו הנוכחית עותר העובד לחיוב המעביד בתביעות כדלקמן (עמ' 3 ש' 15-21): "פיצויי פיטורים". "תמורת הודעה מוקדמת ". "דמי הבראה". "החזר הוצאות נסיעה". "הפרשי שכר" (60 ימים). טרם נידרש לדון ברכיבי התביעה לגופם, יש להכריע תחילה מה היתה תקופת עבודתו של התובע ומה היה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו. תקופת העבודה: התובע טוען כי הועסק אצל הנתבע תקופה של 46 חודשים, שהחלה בחודש 12/04 והסתיימה ביום 17.10.08 (עמ' 3 ש' 4-5). המעביד מודה בתקופת עבודה של 30 חודשים רצופים בלבד, שכן לטענתו במהלך תקופת העבודה חלו הפסקות של מעל ל-3 חודשים אשר קטעו את רצף העסקתו של התובע (עמ' 3 ש' 6-7). סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, בנוסחו בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה (טרם תיקונו ביום 31.12.09; ס"ח תש"ע מס' 2220 עמ' 298). קבע כי: "לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת- ... (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים". נטל ההוכחה לעניין משך תקופת העבודה רובץ על כתפי התובע (דב"ע נד/3-23 פרינץ - גפן, פד"ע כ"ו, 551). כפי העולה מדו"ח שירות התעסוקה (נספח 1 לתצהיר הנתבע), התובע החל עבודתו בחודש 8/04 ועבד אצל הנתבע עד לחודש 8/08, כאשר במהלך תקופת העבודה חלו הפסקות שלא עלו על תקופה של שלושה חודשים. כלומר, כפי העולה מהדו"ח, התובע הועסק אצל הנתבע תקופה של 48 חודשים. ואולם, התובע טוען לתקופת העסקה של 46 חודשים בלבד (החל מחודש 12/04 ועד לחודש 10/08) (ר' עמ' 3 ש' 4-5). אשר על כן, אנו קובעים את תקופת העבודה המקסימלית של התובע היא למשך 46 חודשים. שכר קובע: לטענת התובע, שכרו היומי עמד בפועל על סך 300 ₪, זאת על אף שהמעביד דיווח לשירות התעסוקה על שכר של 154 ₪ בלבד. עם זאת, עיון בדו"ח ריכוז נתונים חודשיים של העובד בשירות התעסוקה (נ/1 לתצהיר הנתבע) עולה כי אכן דווח על שכר יומי של 154 ₪ (עפ"י חלוקת השכר ברוטו למספר ימי העבודה המדווחים). מכל מקום, בחישוב ממוצע השכר של העובד ל-12 החודשים המלאים האחרונים לתקופת עבודתו, עולה כי משכורתו הקובעת של העובד עומדת על סך 1,925 ₪. להלן נדון ברכיבי התביעה לפי סדרם: פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת: התובע טוען כי פוטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, זאת לאחר שהנתבע ביטל את רישיון העבודה שלו ביום 17.10.08 (סע' 12 לתצהיר התובע). בבית הדין אישר התובע כי רשיון העבודה שלו אצל הנתבע היה בתוקף עד 21/10/08 (נ/1) והעיד בהקשר זה: "הנתבע טען שאין לו עבודה ולכן אני חושב שהוא ביטל לי את הרשיון בגלל זה." (עמ' 4 ש' 25-27). הנתבע טען כי התובע הוא שזנח את עבודתו, לאחר שבחודש 8/08 הפסיק להגיע לעבודה, חרף ידיעתו של התובע כי קיים לו רישיון העסקה תקף עד לחודש 10/08 (סע' 7, 27 לתצהירו). בבית הדין אישר הנתבע כי: "הוא (התובע) הפסיק לעבוד ב- 5/8 ואת הרישיון ביטלתי לו ב- 17/08" (עמ' 8 ש' 6). ובהמשך: אני ביטלתי את הרשיון של התובע כי הוא לא הגיע לעבודה. הוא לא הגיע לעבודה ולכן ביטלתי לו את הרשיון,..." (עמ' 8 ש' 31-32). בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ר' דב"ע נו/269-3 לעיל). הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11). נציין, כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. התובע לא הגיש מכתב התפטרות וגם הנתבע לא נתן בידי התובע מכתב פיטורים. במצב דברים זה, עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות צדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי. עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום. במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41). במקרה דנן, שוכנענו מהעדויות כי יש לראות בהפסקת עבודתו של התובע כפיטורים. העובד התייצב לעבודתו לאחרונה ב-5/08, בעוד שהמעביד מצידו מיהר לראות בתובע כמתפטר, וביטל את רשיון העבודה שלו בישראל כבר ביום 17.8.08. בעובדים מסוג זה, קרי, עובדים תושבי שטחים, היעדרויות מהעבודה הן נפוצות אם מסיבות ביטחוניות אלו ואחרות, ובהתאם העסקת התובע ע"י המעביד היתה על בסיס יומי ובאופן חלקי. על כן, מן הראוי כי המעביד היה טורח לברר תחילה מדוע העובד נעדר מעבודתו, ומאחר ולא עשה כן ובחר למהר ולבטל את רישיונו, הרי שיש לראות בכך כגילוי דעת מצידו של המעביד שמעוניין בפיטוריו של התובע. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בכך כולל של 7,379 ₪ (12 : 46 חד' X 1,925 ₪). והיה וחלק מהפיצויים כבר שולם בפועל באמצעות שירות התעסוקה, אותו הסכום ששולם יופחת מחיובו של המעביד. בנוסף ולאור האמור לעיל זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 1,925 ₪. "דמי הבראה": הנטל לעניין תשלום דמי הבראה מוטל על כתפי המעביד. המעביד לא עמד בנטל הרובץ על כתפיו ולא הוכיח כי שילם לעובד "דמי הבראה" כנדרש על פי הדין. אשר על כן, זכאי העובד לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לתקופת עבודתו. בהתחשב בוותקו של התובע ובהיקף משרתו, הוא זכאי לדמי הבראה בסך כולל של 2,493 ש"ח [331 ₪ ליום הבראה * 7 ימים * 59% + 318 * 6 ימים * 59%]. "הוצאות נסיעה לעבודה וממנה": העובד טוען כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. אין מחלוקת שהעובד לא זכה לקבל דמי נסיעות במהלך תקופת עבודתו, אלא שלטענת המעביד העובד הוסע למקום העבודה וממנה ע"י המעביד (עמ' 8 ש' 17). צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה (להלן: "צו ההרחבה"), קובע בין היתר, כדלקמן: "3. כל עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות, עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. 4. הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של כמה הנסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה." סע' 6 לצו ההרחבה קובע, כי עובד המוסע לעבודתו על חשבון המעביד או מטעמו, לא יזכה להחזר הוצאות נסיעה. ככל שהעובד מוסע רק לכוון אחד, יהא זכאי למחצית הסכומים הנ"ל (ראה גם דב"ע נה/3-153 רונית עילם- אטלס, שירותי כוח אדם בע"מ, פד"ע ל 65). במקרה הנוכחי, המעביד לא עמד בנטל להוכיח כי סיפק לעובד סידור הסעה חלופי וקבוע למקום העבודה. התובע העיד בעניין זה כי: "המעסיק לא היה מחזיר לי נסיעות אף פעם. אולי פעם כשהיינו מאחרים היה אוסף אותנו מהתחנה. המעביד לפעמים היה לוקח אותי ממקום העבודה עד המחסום בכפר קאסם. אבל בבוקר גם לא היה לוקח אותי מהמחסום לעבודה באזור ת"א" (עמ' 5 ש' 30-32). בהמשך הוסיף התובע כי: "... מהבית שלי הייתי נוסע למחסום קלקיליה ומהמחסום יש הסעות כאלה של טרנזיט של הפועלים שהייתי משתמש בהם. .... בין המגורים שלי למחסום זה 30 ק"מ. כמובן שאי אפשר ללכת ברגל . הייתי לוקח מונית." (עמ' 6 ש' 2-3, 9). הנתבע העיד בעניין זה כי: "הייתי דואג להם באופן כזה שהייתי לוקח אותם מקלקיליה מהמחסום, עד למקום העבודה. נכון שלא לקחתי אותם מהכפר שלהם. ובית הדין שואל אותי האם מימנתי להם נסיעות מהכפר ועד המחסום בקלקיליה, אני משיב: לא." (עמ' 8 ש' 20-22). לאור האמור, אין מדובר בסידור הסעה חלופי קבוע מטעם המעביד, כזה הפוטר את המעביד מתשלום דמי נסיעות לעובד כנדרש על פי צו ההרחבה. לאור כל האמור, אנו קובעים כי התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. עם זאת, התחשיב שהוצג ע"י התובע אינו מתקבל- לא הוכח כי התובע אכן הוציא בפועל סך של 20 ₪ עבור הוצאות נסיעה וגם מספר ימי העבודה (20) אינו משקף את מספר ימי העבודה הממוצע של התובע. אנו קובעים לפיכך כי התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך כולל של 9,200 ₪ (עלות חופשי חודשי מוערכת בסך 200 ₪ * 46 חודשים). "הפרשי שכר": התובע טוען כי עם סיום תקופת עבודתו, הנתבע נותר חייב לו שכר עבודה בעבור 60 ימי עבודה בחודשים 8-10/08 (סע' 5, 22-24 לתצהיר התובע). הנתבע מכחיש כל חבות בעניין זה כלפי התובע וטוען כי התובע כלל לא עבד בחודשים אלו (סע' 35 לתצהירו, עמ' 8 ש' 6, 31-32). דין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות- התובע לא הוכיח כי אכן עבד בחודשים 8-10/08 בעוד שעפ"י דו"ח שירות התעסוקה, כמו גם עדות הנתבע, עולה כי למעט חמישה (5) ימי עבודה בחודש 8/08, התובע לא הועסק בפועל בתקופה זו ע"י המעביד. אשר על כן, דין התביעה ל"הפרשי שכר" להידחות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 7,379 ₪ (בהפחתת כל סכום ששולם לו ע"י שירות התעסוקה בגין "פיצויי פיטורים"). תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,925 ₪. פדיון דמי הבראה בסך 2,493 ₪. החזר הוצאות נסיעה בסך 9,200 ₪. הסכומים שלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל. בנוסף, יישא המעביד בהוצאות ההליך הנוכחי (חלקיות בלבד) וישלם לעובד סך של 2,500 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30 יום.גובה השכר