היעדרות עובד מהעבודה - הפרת משמעת או התפטרות

היעדרות עובד מהעבודה - הפרת משמעת או התפטרות ?

1. הנתבעת היא חברה לייצור ושיווק תכשיטים והתובעת עבדה אצלה במשך כשנתיים, כחשבת. השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא מהן נסיבות סיום עבודתה של התובעת וכפועל יוצא האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

2. רקע עובדתי
א. התובעת היא רואת חשבון, והיא הועסקה כחשבת הנתבעת מיום 2.3.08 ועד ליום 15.3.10.
ב. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה, ביום 19.3.08 (נספח א' לתצהיר התובעת).
ג. ביום 21.2.10 התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום (לאחר שלא עמדו לזכות התובעת ימי חופשה) והיא הודיעה כי תשוב מחופשתה בסוף חודש פברואר 2010.
ד. בתחילת חודש מרץ 2010 התובעת יצרה קשר עם סמנכ"לית הנתבעת, גב' חוה טלמור (להלן – גב' טלמור), והודיעה לה שהיא מאריכה את החופשה.
ה. התובעת שבה לעבודה ביום 9.3.10.
ו. בזמן שהתובעת שבה לעבודה, לא נכחו במקום מנהליה – גב' טלמור ובעלה, מר מיכה טלמור (להלן – מר טלמור), מאחר שגב' טלמור היתה מאושפזת במצב קשה בבית החולים.
ז. ביום 14.3.10 התובעת פגשה במר טלמור במשרדי הנתבעת. מר טלמור הודיע לתובעת שסבר שהיא התפטרה מהעבודה. למחרת, ביום 15.3.10, התובעת קיבלה מכתב בנוסח הבא (נספח ח' לתצהיר התובעת):
"הנדון: העדרות מהעבודה
בהמשך לשיחתנו מיום 14/03/10 הריני לחזור ולהודיעך כי לאור האמור בסעיף 8(ג) להסכם העבודה, החברה רואה בך כמי שהתפטרה מעבודתה ועל כן אינך עובדת החברה.
ביום 18/02/10 יצאת לחופשה של שבעה ימים על אף שזו לא אושרה לך ע"י הממונים עליך, יתרה מכך לאחר שבעה ימים לא שבת לעבודתך אלא נעדרת מהעבודה במשך 17 ימים ללא הודעה מראש, גם לאחר שנעשה עמך בירור מתי את אמורה לשוב הודעת שאינך יודעת לומר מועד, לאור תשובה זו נאמר לך באותה שיחה כי אם לא תשובי לעבודה, החברה תראה בכך שהתפטרת, למרות הנאמר בשיחה זו לא שבת לעבודה.
אבקש לציין, כי עקב נסיבות אישיות לא היה בידיעתי כי שבת לעבודה בשבוע שעבר (09/03/10) ומיד לכשידעתי זאת זימנתיך לפגישה בה הובהר לך כי החברה רואה בהתפטרותך כמעשה סופי ואינה מסכימה להשיבך לעבודה לאור כל האמור לעיל.
בכבוד רב
מיכה טלמור
מנכ"ל"

ח. לאחר סיום עבודתה, התובעת באה בדברים עם מר טלמור לגבי תשלום פיצויי פיטורים, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין.

4. התביעה שבפנינו היא לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, יתרת הבראה וכן פיצוי בגין נזק בריאותי ועגמת נפש.

5. לישיבת ההוכחות התייצבו העדים הבאים: התובעת, גב' טלמור, מר טלמור וכן מר חיים יגודינר, שהיה בזמנים הרלוונטיים מנהל חשבונות בנתבעת (להלן – יגודינר).

6. התובעת הקדישה חלק מטענותיה וראיותיה לסיבה בגינה נזקקה לצאת לחופשה. לטענתה, היא סבלה מתשישות עקב עומס עבודה, ולראיה צרפה אישור רפואי מיום 29.1.10 (נספח ו' לתצהיר התובעת; סעיפים 12-14 לתצהירה). התובעת העידה כי לא הציגה אישור זה למנהלי הנתבעת (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 26-29) ואישרה שאין מדובר באישור רפואי קבוע, אלא שלטענתה נזקקה לחופשה נוכח מצבה ותשישותה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-20). יתכן כי התובעת היתה תשושה כטענתה, אולם אנו סבורות כי אין לקשור בין האישור הרפואי ובין החופשה שהתובעת נטלה. האישור עוסק במנוחה מומלצת לאחר צינון ואין בו המלצה כללית או גורפת למנוחה עקב לחץ בעבודה. לדעתנו, לכל היותר, ניתן לראות בעובדה שהתובעת החזיקה אישור רפואי כללי, אותו לא גילתה לנתבעת, להעיד על תום לבה של התובעת ביחסיה עם הנתבעת. כך או כך, משאין חולק שהתובעת לא הציגה את האישור לנתבעת, מדובר בנושא שולי.

7. אין חולק כי החל מיום 21.2.10, התובעת יצאה לחופשה בחו"ל, כאשר יום העבודה האחרון בפועל היה 18.2.10. המחלוקת היא בשאלה אם מדובר היה בצעד באישור המעסיק או שמא התובעת פעלה על דעת עצמה ובניגוד להנחיות הנתבעת.

לאחר ששמענו את העדים, הגענו למסקנה כי התובעת פעלה בניגוד להוראות הנתבעת.

8. על פי גרסת התובעת, היא הודיעה לגב' טלמור כי היא זקוקה לחופשה (סעיף 15 לתצהירה) וכי קיבלה אישור בעניין מיגודינר. לטענתה, יגודינר אמר לה שמר טלמור אישר את ההיעדרות ולאחר מכן התקשרה מחו"ל והודיעה לה שלא תוכל לשוב במועד שתוכנן מראש. להבנתה, כל צעדיה נעשו באישור של הנתבעת. גרסה זו לא עמדה בחקירה נגדית. כך למשל, בשאלה אם גב' טלמור אישרה לתובעת לצאת לחופשה, התובעת העידה כך (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 23-32):

"ש. ממי ביקשת לצאת לחופש?
ת. מחווה, זה היה בסביבות הזמן של האישור הרפואי, בסוף ינואר, ניגשתי לחווה ואמרתי לה שאני חייבת לצאת לחופש ושאני מותשת ושאני לא יכולה להמשיך לעבוד ככה.
ש. מתי זה היה?
ת. בסוף ינואר, באותו שבוע של האישור הרפואי, אני לא זוכרת בדיוק מתי.
ש. מה חווה אמרה לך?
ת. רק אחרי המאזנים.
ש. מתי המאזנים היו אמורים להיות מוגשים?
ת. לצערי הם היו אמורים להיות מוגשים קודם, אבל בגלל לחץ גדול של הגביה ועבודה שוטפת מלפני כן, לא היה לי מספיק את היכולת להגיע לזה."

במקום אחר (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-11), התובעת אישרה ששיחתה עם חווה, גב' טלמור, אינה השיחה שבה קיבלה אישור לצאת לחופשה:

"ש. אמרת שחווה אישרה לך לצאת לחופש אחרי המאזנים?
ת. לא אמרתי שהיא אישרה. אני ביקשתי ממנה והיא אמרה לי שרק אחרי המאזנים. לא התכוונתי שזה היה האישור."

מעדות זו עולה שגב' טלמור הבהירה לתובעת כי אינה מאשרת לה את היציאה לחופשה, אלא לאחר הגשת המאזנים, מטלה שלא הושלמה במועד בו התובעת טסה לחו"ל. מעדות התובעת עולה כי הפניה לגב' טלמור היתה הודעה כללית בדבר רצונה לצאת לחופשה אולם אין מדובר בבקשה מסודרת ליציאה לחופשה, הכוללת את מועדי החופשה.

9. התובעת הוסיפה וטענה כי את האישור לחופשה קיבלה ממר יגודינר, שמסר לה את אישורו של מר טלמור (סעיף 16 לתצהירה וכן בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 14-19). איננו מקבלות גירסה זו. ראשית, מאחר שהגירסה הנ"ל הוכחשה על ידי כל עדי הנתבעת (ר' למשל בעדות יגודינר, עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 18-25). שנית, מהעדויות עולה כי מר יגודינר הוא מנהל חשבונות עצמאי אשר התייצב בנתבעת יומיים בשבוע, לשעות ספורות, לעזור בנושא הנהלת החשבונות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 22-24; עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 2-8; עמוד 20 שורות 26-28). הוא לא היה עובד של הנתבעת ולא היה מוסמך לקבל החלטות בנושאים הקשורים לניהול הנתבעת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 30-31). בנושא זה, ר' למשל, עדותו של מר טלמור (עמוד 23 לפרוטוקול, שורה 32 עד עמוד 24, שורה 1):

"ש. למי התובעת היתה כפופה בחברה?
ת. לי ולאשתי. היא לא היתה כפופה בשום רקע ובשום תנאי לחיים."

כלומר, גרסתה של התובעת, לפיה יגודינר הוא שהעביר לה מסרים בשם הנתבעת, אינה מתיישבת עם הראיות ואף אינה הגיונית.

10. עוד עולה מהראיות כי העובדה שהתובעת עומדת לטוס לחו"ל נודעה לנתבעת בשיחת חולין עם גב' טלמור, במהלך יום העבודה שלפני הטיסה, 18.2.10. להלן תיאור השיחה על ידי התובעת (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 20-30):

"חוץ מהאישור שקיבלתי מחיים דרך מיכה, ביום של הנסיעה ב – 18 לחודש חווה נכנסה ודיברה איתי בענייני עבודה ואני אמרתי אם היא זוכרת שהיום אני נוסעת? היא שאלה אותי פרטים לגבי הנסיעה ומתי אני חוזרת, שאלה פרטים טכניים לגבי הנסיעה ובגלל שדובר על שבוע – 10 ימים, היא אמרה לי שהיא מבינה שאחזור רק אחרי פורים. זה היה יום ה ופורים היה ביום ראשון שבוע אח"כ. היא הניחה שפורים אני לא באה וזה היה מובן שאחזור אחרי פורים. היא יותר לא אמרה דבר.
ש. האם חווה ידעה לאן את נוסעת?
ת. כן
ש. איך היא ידעה?
ת. אני חושבת שהם טסו באותו יום ואז אמרתי לה אם היא זוכרת שגם אני טסה באותו יום, כך השיחה התנהלה."

עדות זו מתיישבת עם עדותה של גב' טלמור בנושא (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 22-27):

"ש. תאשרי לי שביום 18.2.10 יעל הודיעה לך שהיא יוצאת לחופשה החל מיום 21.2
ת. היא הודיעה לי שהיא יוצאת לחופשה על דעת עצמה, בלי האישור שלי. זה היה ביום ה – היא טסה באותו לילה לארה"ב. אני לא זוכרת את התאריך המדויק, אני זוכרת שזה היה ביום ה'. הייתי המומה שהיא פשוט הודיעה לי שהיא יוצאת לחופש. אני לא יודעת אם היא אמרה לעוד אנשים, אני הסמנכ"לית ואני זאת שצריכה לדעת ולא במקרה כאשר אני נכנסת אליה לחדר כדי לדבר על דברים שוטפים."

11. נוכח עדויות אלה, נדחית גרסת התובעת לפיה קיבלה אישור לצאת לחופשה. מהראיות עולה כי התובעת אמרה באופן כללי לגב' טלמור כי היא זקוקה לחופשה ונענתה כי תוכל לצאת רק לאחר הגשת המאזנים. מעבר לכך, מר טלמור לא נתן לתובעת אישור לצאת לחופשה ואף גב' טלמור לא נתנה לה אישור כזה. כלומר, כאשר התובעת טסה לחו"ל ונעדרה מהעבודה החל מיום 21.2.10, היא עשתה זאת מבלי שקיבלה אישור מהנתבעת.

12. זאת ועוד, מעדות התובעת עולה כי היתה אמורה לחזור לעבודה בסוף חודש פברואר ולכל המאוחר, היה עליה להתייצב בעבודה ביום 1.3.10. למרות זאת, ביום שבו היתה אמורה להיות בעבודה, התקשרה להודיע שלא תגיע וכי בשלב זה אינה יודע מתי תשוב לעבודה. ר' בעניין זה עדותה של גב' טלמור (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 16-30):

"ש. היא הודיעה לך בשיחת הטלפון שהיא מתכוונת להאריך את החופשה שלה?
ת. היא הודיעה שהיא לא יודעת מתי היא חוזרת
ש. ידעת שהיא בחו"ל?
ת. ידעתי
ש. באותה שיחה, את אמרת ליעל שהיא צריכה לחזור באופן מיידי ואם היא לא חוזרת באופן מיידי אז היא מפוטרת?
ת. אני אמרתי לה שהיא על דעת עצמה לוקחת חופשה שהיא לא מאושרת. אמרתי לה שהיא מתפטרת, לא אמרתי לה שהיא מפוטרת. אמרתי לה שההתפטרות על דעת עצמה.
ש. תאשרי לי שאמרת לה שבמידה והיא לא תגיע באופן מיידי לחברה, את נחשבת כאילו התפטרת?
ת. אמרתי לה שהאחריות היא על עצמה ולא עלי.
ש. כשאמרת ליעל לחזור מחו"ל באופן מיידי, תוך כמה זמן חשבת שהיא צריכה להגיע?
ת. היא הודיעה לי שהיא לא יודעת מתי היא חוזרת מחו"ל. אני הודעתי לה שעל אחריותה להגיע לעבודה. באופן מיידי מבחינתי זה גם לעלות יום למחרת על טיסה ולהגיע לארץ. היא הודיעה שהיא לא יודעת מתי היא תחזור ואני לא יכולתי להכתיב לה."

13. במאמר מוסגר נציין כי התובעת טענה שהיתה בקשר עם יגודינר במהלך שהותה בחו"ל ואף עדכנה אותו בעניין הארכת חופשתה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמוד 10, שורה 4). איננו סבורות כי יש בכך לשנות את התמונה, מאחר שמר יגודינר לא היה ממונה על התובעת ולא היה הגורם המוסמך לאשר לתובעת את חופשתה או לקבל החלטות בנושא ניהול הנתבעת.

14. בסופו של יום, התובעת התייצבה לעבודה ביום 9.3.10 (לאחר 16 ימים). בשלב זה, גב' טלמור היתה מאושפזת בבית חולים. התובעת טענה שהיא פגשה את מר טלמור ואף שוחחה עימו בטלפון, לאחר חזרתה לעבודה. מר טלמור הכחיש את הדברים, טען שהיה בימים אלה בבית החולים לצד מיטת אשתו, אשר אושפזה במחלקת טיפול נמרץ לאחר שני ניתוחים שעברה (סעיף 9 לתצהירו) וכי לא פגש את התובעת עד יום 14.3.10.

בבחינת מהימנות העדויות, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, אשר מתיישבת גם עם עדות התובעת, לפיה אך חלפה על פניו של מר טלמור ולא שוחחה עימו לאחר שובה מהחופשה (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 18-22). כלומר, מר טלמור ראה את התובעת לראשונה לאחר שובה לעבודה, רק ביום 14.3.10. ביום זה, הוא הודיע לתובעת שהוא רואה בה כמי שהתפטרה מהעבודה ועל כן היא מתבקשת לא להופיע עוד לעבודה. למחרת היום, 15.3.10, נשלח לתובעת מכתב (צוטט לעיל בסעיף 2ז' לפסק הדין).

15. לתיאור העובדתי לעיל יש להוסיף כי בחוזה העבודה (נספח א' לתצהיר התובעת) נקבעה בסעיף 8ג' ההוראה הבאה:

"העדרות של המועסק מעבודתו מסיבות בלתי מוצדקות לתקופה העולה על שבוע ימים ברציפות, תחשב התפטרות וסיום ההסכם ביוזמתו."

16. טרם שנפנה לבחינת השאלה האם בנסיבות המתוארות לעיל, יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מהעבודה או כמי שפוטרה ממנה, נתייחס להלן למספר טענות של התובעת, הנוגעות למניעים של הנתבעת להביא לפיטוריה. נדגיש כבר בפתח הדברים כי לא מצאנו ממש בטענות אלה של התובעת.

כך למשל, התובעת טענה כי הנתבעת היתה מעוניינת בפיטוריה, לאחר שפעילותה בדרום אפריקה הסתיימה. טענה זו אינה מתיישבת עם טענת התובעת לפיה עומס העבודה עליה הלך וגבר. ככלל, ניתן לציין שטענות התובעת בנושא זה סתרו זו את זו, ובחלקן אף התיישבו עם גרסת הנתבעת (ר' למשל בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 21 - 4). בנוסף, הטענה שמר יגודינר נשכר על מנת להחליפה, אינה עולה מהראיות בנודע לתפקידו בחברה והדברים פורטו לעיל בסעיפים 9 ו- 13 לפסק הדין.

בנוסף, נדחית טענת התובעת לפיה הנתבעת ביקשה לפטרה בחודשים האחרונים להעסקתה. בעניין זה מקובלת עלינו עדותו של יגודינר לפיה מסר לתובעת בצורה חברית כי אם תפנה למר טלמור בצורה שאינה מנומסת, היא עלולה למצוא את עצמה מפוטרת (סעיף 6 לתצהיר יגודינר ועדותו בעמוד 19 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 20, שורה 2). פרשנותה של התובעת להערה קולגיאלית שקיבלה ממי שהוא גורם חיצוני לחברה, היא מרחיקת לכת.

ומכאן לשאלה אם התובע פוטרה או התפטרה.

17. בבחינת השאלה אם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, נקבעה בבית הדין הארצי ההלכה הבאה –

"השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת ב'ביטול' חוזה מדובר ... יכול ו'הביטול' יהיה על ידי המעביד ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות ידובר. לענייננו המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד - מעביד לידי סיים. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד."

(ההדגשה במקור – ד.ו., דב"ע שם/ 3-116 סלמה - מדינת ישראל פד"ע יב 375, 383 (1981); עוד בעניין זה ר' דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ – אתא חברה לטכסטיל בע"מ פד"ע ב 41 (1970); דב"ע לב/3-58 רשות השידור - אשל פד"ע ד' 298 (1973); דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - שיינין פד"ע כב 271 (1990); ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא – שוורץ, 13.2.11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל, 4.9.11).

עוד נפסק כי "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות." (דב"ע לב/3-58 רשות השידור - אשל פד"ע ד 298, 302 (1973)).

19. נוכח פסיקה זו, לא מצאנו ליתן משקל משמעותי להוראת סעיף 8ג' לחוזה העבודה בין הצדדים, ואת המסקנה בשאלה אם התובעת פוטרה או התפטרה יש לעגן בעובדות שהוכחו בפנינו. בנוסף, על פי הפסיקה, הוראה לפיה אם העובד לא יגיע לעבודה, יראו אותו כמתפטר, יש לראות כמעשה פיטורים (דב"ע נז/ 3-52 לוי – אגמי שיווק רהיטים בע"מ, 3.7.97; דב"ע לה/ 3-45 נטשה – יזרום חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע ז 64 (1975); דב"ע לה/ 3-85 עירית כפר סבא – כהן, פד"ע ז 175, 180 (1975)). כלומר, אם יש מקום ליתן משקל להוראה החוזית המוסכמת, היא תומכת דווקא בגרסת התובעת.

20. ביחס לעובד הנעדר מהעבודה והשאלה אם יש לראות בהיעדרות זו הפרת משמעת או התפטרות, נפסק כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, וליתן את הדעת להתנהגות העובד ולמשך הזמן בו הוא זנח את מקום העבודה (דב"ע נז/ 3-39 בביוב – גפן, 2.6.97; דב"ע נה/ 3-122 זבון – מוצניק, פד"ע כט 228 (1995); דב"ע מו/ 3-10 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר – אוסטפלד, פד"ע יד 353, 357 (1986)).

21. כאמור, קבענו כי התובעת לא קיבלה אישור מהנתבעת לצאת לחופשה, אלא העמידה את מנהליה בפני עובדה מוגמרת. בנוסף, התובעת לא שבה במועד המקורי שמסרה, אלא רק לאחר תשעה ימים נוספים, כך שבפועל נעדרה ללא אישור במשך 16 ימים. יחד עם זאת, מששבה מחו"ל, חזרה לעבודה. מכאן, שלא ניתן לקבוע שהתובעת זנחה את העבודה ובכך התפטרה. צעד של זניחת העבודה אינו מתיישב עם חזרה לעבודה, גם אם החזרה היתה ימים רבים לאחר שהתובעת היתה אמורה לשוב לעבודה.

זאת ועוד, כאשר התובעת הודיעה לגב' טלמור שהיא יוצאת לחופשה, לא נאמר לתובעת, "ברחל בתך הקטנה" כי מדובר בהתפטרות, אלא נאמר לה שהיא תשא בתוצאות מעשיה או אמירה כללית ברוח זו. אמירה לפיה "על אחריותה (של התובעת) להגיע לעבודה" אינה ברורה וחד משמעית. גם אם חוזה העבודה קבע כי העדרות לתקופה העולה על שבוע תחשב כהתפטרות, אנו סבורות כי היה על הנתבעת להתרות בתובעת ולהזכיר לה את חובתה החוזית. משלא עשתה כן, אלא הסתפקה באמירה כללית הניתנת לפרשנות לפיה הנתבעת משלימה עם מעשי התובעת (והתובעת אכן פירשה אמירה זו לקולא), אין מקום לקבוע שהתובעת התפטרה. בעניין זה נזכיר כי במהלך העדרותה של התובעת, היא שוחחה עם גב' טלמור וזו לא העירה לה על הארכת ההעדרות, כך שהתובעת יכלה לסבור – גם אם בטעות – כי הנתבעת אינה רואה בהתנהגות זו כהתפטרות או שבהתנהגות היא מוחלת על ההוראה החוזית המוסכמת. בנסיבות אלה, כאשר התובעת שבה בסופו של יום לעבודה ורק לאחר מספר ימים (בהם מנהלי הנבעת לא היו במקום עקב נסיבות אישיות קשות), יש לראות את מכתבה של הנתבעת מיום 14.3.10 כמכתב פיטורים.

22. נוכח התנהגותה של התובעת, אשר פעלה על דעת עצמה ויצאה לחופשה ללא אישור, יש לראות בה כמי שביצעה עבירת משמעת המצדיקה את פיטוריה. יוזכר כי על פי הדין, המעביד הוא הקובע את מועדי החופשות ולא ייתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי החופשה לפי רצונותיו (דב"ע לא/ 3-1 בראדון – ג'רד, פד"ע ב 121, 122 (1971); דב"ע מז/ 4-29 ההסתדרות הכללית – תדיראן בע"מ, פד"ע יט 372 (1988)).

מאחר שהתובעת פוטרה מעבודתה על אתר, היא זכאית לפיצויי פיטורים. נדגיש בהקשר זה כי הנתבעת לא טענה כי יש להפחית את שיעור פיצויי הפיטורים, על פי הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. יחד עם זאת, איננו סבורות כי בנסיבות העניין התובעת זכאית גם לתמורת הודעה מוקדמת. זאת מאחר שהתובעת פעלה על דעת עצמה, בניגוד להוראות המעביד, יצאה לחופשה ללא קבלת אישור, חזרה לעבודה במועד שהיא בחרה, ללא תיאום עם המעביד, תוך שהיא יוצרת מציאות בשטח לפיה היא שבה לעבודה, משל דבר לא ארע וכאילו העדרותה בת כמעט שלושה שבועות מהעבודה, היא דבר מובן מאליו או שניתן לעבור עליו לסדר היום (השוו: ס"ע (ב"ש) 13222-07-10 תורג'מן – ואש, 14.9.11).

23. על פי חוזה העבודה (סעיף 5) ותלושי השכר שהוצגו, שכרה של התובעת עמד על סך של 12,000 ₪ לחודש. התובעת טענה כי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 15,000 ₪ (סעיף 28 לתצהיר התובעת), מאחר שיש לכלול בו גם את הרכיבים "אחזקת רכב" ו"שעות נוספות גלובלי".

תצהיר התובעת אינו כולל התייחסות לסוגיה עובדתית זו. משכך, טענות אלה לא הוכחו. מעבר לכך, מעדותה של גב' טלמור ניתן ללמוד כי בכל נוגע להחזר הוצאות רכב, זה שולם מאחר שהתובעת מסרה שיש לה כלי רכב באמצעותו היא מגיעה לעבודה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמוד 16, שורה 2). על כן ביחס לרכיב זה, טענות התובעת נדחות לגופן.

23. לסיכום האמור לעיל, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 24,000 ₪ (12,000X 2).

נציין כי בחישוב תקופת העבודה לא נלקחה בחשבון התקופה בה שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום.

בהתחשב במחלוקת עובדתית שנפלה בין הצדדים, פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל.

24. הבראה - הנתבעת לא הכחישה את התביעה ברכיב זה, אלא טענה שיש לקזז את סכום התביעה להבראה בתמורת הודעה מוקדמת שהיה על התובעת לתת לה. מאחר שהגענו למסקנה כי התובעת פוטרה, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת והתביעה ברכיב זה מתקבלת.

25. פיצוי בגין נזק רפואי ועגמת נפש – דין התביעה ברכיב זה להידחות. בכל הנוגע לנזקים רפואיים, מדובר בטענה כללית, שלא הובאו ראיות בתמיכה להן ומכל מקום על פני הדברים מדובר בפיצוי נזיקי שספק אם נמצא בסמכות בית הדין. אשר לטענה בדבר פיצוי בגין עגמת נפש, אנו סבורות כי נוכח ההשתלשלות העובדתית שתוארה לעיל בהרחבה, התובעת אינה זכאית לפיצויי ברכיב זה. התנהגות התובעת, אשר עשתה דין לעצמה, אינה ראויה לפיצוי נוסף מעבר לפיצוי הסטטוטורי בגין עצם הפיטורים.

26. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 24,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל;
ב. פדיון הבראה בסך 918 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל;
מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה, כל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אילוץ להתפטר

  2. התפטרות בגלל קללות

  3. אישור רפואי להתפטר

  4. התפטרות עוזרת גננת

  5. פיטורים או התפטרות

  6. התפטרות שרים מהכנסת

  7. התפטרות טבח בבית קפה

  8. פיטורים או התפטרות ?

  9. התפטרות עקב גיוס לקבע

  10. התפטרות בגלל מחלת ילד

  11. פיצויים למרות התפטרות

  12. התפטרות בגלל מעבר דירה

  13. התפטרות בלי הודעה מראש

  14. התפטרות בגלל מצב רפואי

  15. התפטרות לאחר מספר ימים

  16. התפטרות עקב החלפת בעלים

  17. האם התובע פוטר או התפטר ?

  18. התפטרות בגלל מצב בטחוני

  19. התפטרות בגלל עומס עבודה

  20. התפטרות אחרי תאונת עבודה

  21. התפטרות לצורך טיפול בילד

  22. התפטרות בגלל מרחק מהעבודה

  23. סעיף 166 התפטרות מהעבודה

  24. התפטרות לאחר הרחקה מעבודה

  25. התפטרות בגלל העברה מתפקיד

  26. התפטרות לרגל העתקת מגורים

  27. התפטרות בגלל הפחתת משכורת

  28. התפטרות עקב חילופי מעבידים

  29. מחלוקת לגבי נסיבות התפטרות

  30. מתי התפטרות נחשבת לפיטורים

  31. התפטרות בגלל מצב בריאות לקוי

  32. התפטרות עובד עקב האשמת שווא

  33. התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי

  34. התפטרות בגלל אי הצבה למשמרות

  35. התפטרות בשל ירידה בהיקף עבודה

  36. התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי

  37. התפטרות בגלל מחלה של בן משפחה

  38. התפטרות בדין מפוטר מצב בריאותי

  39. פיטורים או התפטרות מרשות השידור

  40. זכויות עובד שהתפטר לאחר 10 שנים

  41. פיטורים או התפטרות - נטל ההוכחה

  42. התפטרות בגין ירידה בהיקף הפגישות

  43. התפטרות בגלל מעבר דירה להתנחלויות

  44. התפטרות מרצון עקב פגיעה בתנאי העסקה

  45. סירוב לעבודה חלופית עקב מצב בריאותי

  46. התפטרות "מסיבות אישיות" - פיצויים ?

  47. השפלות בעבודה - התפטרות בדין מפוטר ?

  48. התפטרות מרצון עקב ירידה בהיקף העבודה

  49. עבודה חדשה לאחר התפטרות בגלל מצב רפואי

  50. מכתב מהמעסיק לפיו העובד התפטר (כביכול)

  51. התפטרות לאחר הגשת תביעה בבית דין לעבודה

  52. מחלוקת האם התובעת פוטרה או התפטרה מהעבודה

  53. התפטרות עובד בגלל שלא העלו לו את המשכורת

  54. התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים להתנחלויות

  55. ניתוק קשר של עובד עם מקום העבודה - התפטרות ?

  56. התפטרות בגלל שכר נמוך לאחר תקופת עבודה לא רציפה

  57. היעדרות עובד מהעבודה - הפרת משמעת או התפטרות ?

  58. התפטרות עקב אי הצעת עבודה אחרת לאחר הפסד במכרז

  59. האם בנסיבות ההתפטרות, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים

  60. האם התפטר התובע מעבודתו מאחר שלא ביקש לשבצו למשמרות ?

  61. האם פוטרה התובעת מעבודתה כמוכרת בחנות תכשיטים או שמא התפטרה ?

  62. התפטר על מנת לסעוד את אביו החולה, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים

  63. האם היתה התפטרותה של התובעת לצורך הטיפול באימה – בגדר התפטרות "ללא הצדקה" ?

  64. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ''ד-1964

  65. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון