האם הקרע בכתף שמאל נגרם כתוצאה מעבודתו במפעל ? בדיון לפני כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לתשתית העובדתית לתיאוריית המיקרוטראומה בקשר לפגיעה בכתף שמאל. ביום 22.7.12 מינה בית הדין את ד"ר יעקב פעילן, רופא אורטופד מומחה מטעם בית הדין, על-מנת שיחווה דעתו בעניינו של התובע. העובדות כפי שהועברו למומחה ושהתבססו על תצהיר התובע - התובע, יליד 1945, עובד מאז תחילת שנת 1982 ואילך, כ- 30 שנה לערך, במפעל לייצור נקניקים אשר באזוה"ת הר-טוב, כעובד במשרה מלאה, משך 6 ימים בשבוע עד לשנת 2003 ומאז עבר לעבוד 5 ימים בשבוע. משנת 1982 ועד לשנת 2007 עבד התובע בהכנת תערובת הבשר לייצור נקניקים והחל משנת 2007 ועד לקרות הפגיעה בשנת 2009 ולמעשה עד היום עובד התובע בשקילה וערבוב של תבלינים. כחלק מעבודתו ולאורכה עסק התובע בנשיאה ו/או הרמה של מיכלי בשר ו/או שקי תבלינים אשר היו עמוסים ובעלי משקל כבד מאוד. בתקופות שנות עבודתו הרבות בהכנת תערובת בשר לנקניקים, היה התובע נושא ומרים אל מערבל המזון מיכלי בשר (פיילות) אשר משקלם עמד על כ- 50- 40 ק"ג כל אחד. התובע היה מרים כ- 50 פיילות ביום אל מערבל המזון משך כל יום העבודה. התובע היה מרים ונושא את המיכלים, יחד עם עובד נוסף, תוך שימוש לרוב ביד שמאל - ידו החזקה. יד שמאל שימשה את התובע בהרמת המיכל וידו הימנית הייתה מניפה את הפיילה אל מערבל המזון. ידו הדומיננטית של התובע לכל הפעולות ובעבודתו הינה יד שמאל ואולם התובע כותב ואוכל ביד ימין. בעבר ומשך שנים רבות התובע היה גם מוציא את התערובת המוכנה בידיו אל עגלות המילוי. כך גם בתקופת עבודתו בערבוב תבלינים, היה התובע נושא ומרים ארגזים ו/או שקים של תבלינים אשר נדרשו לצורכי הכנת הנקניקים, ואשר משקלם היה מגיע כדי 25- 20 ק"ג כל אחד. התובע נצרך להרמתם של קרטונים אלה על מנת לסדרם על פני מדפים תוך המרת זרועותיו מעל לובה השכמה, משך פעמים רבות בכל יום. ביום היה מרים בממוצע כ- 5 קרטונים כאמור לפחות. לצורך הכנת הנקניקים היה התובע נדרש להכין תערובת של תבלינים אותם היה לוקח מתוך הארגזים. עבודה זו מאומצת במיוחד ונמשכת משך יום שלם, שכן לצורכי הכנת תערובת התבלינים היה לוקח מתוך הארגזים מספר קילוגרמים מכל אחד על מנת להרכיב תערובת תבלינים ייחודית שהייתה מועברת למפעל לייצור הנקניקים. התובע נדרש בכל יום להכנת כ- 40 עד 50 שקים של כ- 6 ק"ג עד 9 ק"ג בממוצע כל שק, בעבודה שנעשית במהירות תוך שהוא מרים ומוריד את השק למדפים של תערובת מוכנה. את איסוף התבלינים לשק היה עושה רק ביד שמאל. עוד יצויין כי התובע הינו שמאלי ומשחק פעם בשבוע בשעות הפנאי טניס. ואלה השאלות שהועברו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: 1. מהי מחלת התובע ? "אצל מר שטמברגר אובחן קרע של שריר הביספס הרחיקני בזרוע השמאלית. קרע מסוג זה נגרם בד"כ ממאמץ חד פעמי וחריג של כיפוף המרפק עם הפעלת כח עם שריר הביספס." 2. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות? "קיים קשר סיבתי סביר בין אירוע חד פעמי במהלך עבודתו לבין קרע השריר." בתנאי עבודתו, כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד, קיימות פעולות היכולות לגרום לקרע השריר (כגון הרמת פיילה או שקית כבדה, תוך כיפוף וסיבוב המרפק לצורך הנחה על מדפים וכד'). 3. האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע? "אצל מר שטמברגר לא ידוע על גורמים מקומיים או סיסטמים המשפיעים על שריר/גיד הביספס." 4. מיקרוטראומה - האם ניתן לראות בכל פעולה ופעולה שביצע התובע כמפורט בעובדות משום פגיעה שהיא שכשלעצמה לא גרמה למחלת התובע אולם בהצטרפות כל הפגיעות יחד נגרמה מחלתו? "לא מדובר במיקרוטראומה. מדובר באירוע חריג וחד פעמי של כיפוף המרפק עם הפעלת כח, אשר סביר שגרם לקרע השריר." התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. בית הדין נעתר לבקשה. ואלה שאלות ההבהרה שהועברו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: 1. האם בתנאי עבודתו של התובע היה כדי להחמיר את מצבו של התובע תוצאת אירוע חד פעמי בעבודה כמתואר בחוות הדעת ? "כפי שכתבתי, קרע שריר נגרם מאירוע חריג וחד פעמי." 2. האם נכון כי ייתכנו קרעים קטנים או חלקיים בשריר תוצאת פעולות התובע בעבודתו אשר אירוע יחיד יגרום לבסוף לקרע מלא בו כמתואר בחוות הדעת ? "לא סביר." טענות הצדדים: לטענת התובע, תנועות מיקרוטראומה במישור המשפטי מתקיימות וההסבר המשפטי היחידי למנגנון הפגיעה הנן תנועות המיקרוטראומה בעבודת התובע. המומחה קובע כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לפגיעה בכתפו של התובע ועל כן יש להכיר בתביעה הן על דרך המיקרוטראומה או בגין אירוע בודד. לחלופין טוען התובע, כי יש למנות מומחה רפואי נוסף. לטענת הנתבע, בתביעתו טען התובע לפגיעה על דרך המיקרו טראומה או מחלת מקצוע ולא אירוע תאונתי חד פעמי וחריג. המומחה קובע קשר סיבתי בין אירוע חד פעמי לעבודתו ולא במיקרוטראומה ומאחר שעל בית הדין לסמוך ידיו על חוות הדעת הרפואית, יש לדחות את התביעה. הכרעה: לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. על שתי עובדות אין עוררין: בית הדין הניח תשתית עובדתית-משפטית לתיאוריית המיקרוטראומה והמומחה סבר שיש קשר סיבתי-רפואי בין עבודת התובע למחלתו. אולם שתי עובדות אלה מתקיימות על קווים מקבילים ונסביר. על-מנת שניתן יהיה להכיר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, יש צורך בקביעת הקשר הסיבתי הרפואי ועל מנת שניתן יהיה להכיר בפגיעה בעבודה בגין אירוע בודד, לא די שהרופא המומחה קובע כי יש קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה החד פעמית בעבודתו למחלת התובע, אלא יש צורך בהנחת תשתית עובדתית-משפטית שאירעה לתובע פגיעה בעבודה. במקרה דנן, לא הונחה תשתית משפטית לאירוע בודד. יחד עם זאת, האם שני קווים מקבילים אלה לעולם לא יפגשו ? סבורים אנו שכן ונסביר. על-פי ההלכה הפסוקה, מטרת מינויו של המומחה היועץ הרפואי הינה לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383). לדידו של בית הדין, "המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005, טרם פורסם). במקרה דנן המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין מכיר בקשר הסיבתי בין עבודת התובע למחלתו ובפני בית הדין מונחת תשתית עובדתית בין עבודת התובע לפגיעה בכתפו. יפים הם לעניינו דברי כב' השופטת לאה גליקסמן בבל (ת"א) 1236-09 כהן פנחס - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 19.5.11, שם עמ' 8 - פורסם במאגרים האלקטרוניים): "בפתיח לתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה הרפואי כי לאחר עיון בתמונות חוות דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין תנאי עבודתו מבוססת על שני ממצאים: האחד - התובע עבד בעבודה שיש בה חזרות מרובות של פעולה מסוימת המבוצעת על ידי הכתפיים והגף העליון, מה שמשפיע ויוצר עומס על אזור הכתף והצוואר; השני - התובע עבד בעבודה הכרוכה בעבודה מאומצת של הגף העליון. מכאן, כי כאשר המומחה הרפואי קובע כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, הוא קובע למעשה כי אחד הגורמים למחלתו של התובע הוא "חזרות מרובות של פעולה מסוימת המבוצעת על ידי הכתפיים והגף העליון", דהיינו מנגנון הפגיעה הוא מיקרו- טראומה, גם אם המומחה הרפואי לא הגדיר כך את מנגנון הפגיעה בחוות דעתו [השוו: עב"ל 55/10 שוחט - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.11.2010]." בתביעתו ביקש התובע להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה או על-פי מחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה. חזית תביעתו של התובע היא על-פי פגיעה בעבודה בכלל. אומנם נכון שלא הונחה תשתית עובדתית לאירוע בודד פתאומי אשר גרם לפגיעה והתובע בהגינותו לא טען שאירעה לו פגיעה ביום מסוים ובמקום מסוים, אולם במקרה דנן קובע המומחה כי - "בתנאי עבודתו קיימות פעולות היכולות לגרום לקרע השריר - אך אין כל תיעוד שאכן פעולה מסוימת וביום מסוים גרמה לקרע השריר.". קרי, הפעולות שמבצע התובע בעבודתו גרמו לקרע בשריר. בבסיס קביעה זו מונחת תיאוריית המיקרוטראומה - העובד מבצע פעולות חוזרות ונישנות, אשר בסופן נגרם נזק. כמו כן, מאחר שאנו מצויים בתחום הבטחון הסוציאלי, בכל מקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המבוטח (דב"ע נג/44-0 - המוסד - טישלר פד"ע כו 199, 209). אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מפעלשאלות משפטיותכתפיים