יחסי עובד מעביד בין מחלק דואר לבין דואר ישראל ? זו תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים מיום 21.6.91 ועד ליום 1.1.94, וכן תביעה לתשלום הפרשי שכר עבודה וזכויות סוציאליות. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה בחודש 3/06 ונכנסה ל"נעליה" של רשות הדואר אשר הוקמה בשנת 1987. 2. בין השנים 1991 עד ליום 1.1.94 התובעת סיפקה שירותי חלוקת דואר במעמד של קבלנית חלוקה עצמאית. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לתחילת עבודתה של התובעת בשנת 1991 כקבלנית עצמאית, כאשר התובעת טוענת שהחלה עבודתה ביום 21.6.91, ואילו הנתבעת מנגד טוענת כי התובעת החלה לעבוד ביום 1.9.91. 3. בתאריך 2.1.94 שונה חוק הדואר, תשמ"ו - 1986 (להלן - חוק הדואר), אשר תיקן את נוסחו של סעיף 46, ונקבע, כי היחסים שבין הרשות לבין מחלקי דואר המועסקים בהיקף של פחות מחצי משרה לא ייראו כיחסי עובד ומעביד. 4. לאור האמור, התובעת כמו גם מחלקי דואר אחרים, אשר הועסקו בהיקף של למעלה מחצי משרה נקלטה כעובדת ארעית של הנתבעת החל מיום 1.1.94. בשנת 1997 קיבלה התובעת מעמד של עובדת קבועה בנתבעת. 5. התובעת טוענת כי בהתאם למבחני העבודה הייתה עובדת של הנתבעת לאורך כל תקופת עבודתה, לרבות משנת 1991 עד שנת 1994, ועל כן היא זכאית להפרשי שכר עבודה וזכויות סוציאליות בהתאם לותק עבודה משנת 1991. לפיכך, הוגשה התביעה דנן. טענות התובעת - 6. כבר בשנת 1999 נקבע בבג"ץ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (להלן - בג"ץ נקש), כי בין מחלק דואר לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד וזאת על אף האמור בסעיף 46 לחוק הדואר. כמו כן, ניתנו פסקי דין נוספים בהם הכירו בתי הדין לעבודה ביחסי עובד מעביד בין קבלנים עצמאיים לבין הנתבעת. 7. חרף האמור, הנתבעת הכירה בתובעת כעובדת רק מיום 1.1.94. 8. התובעת עשתה את אותה עבודה מיום תחילת עבודתה בתאריך 21.6.91 ועד למועד פרישתה מהעבודה בתאריך 31.3.12. למעט הסיווג הפיקטיבי של התובעת בין השנים 1991 ל- 1994 כקבלנית עצמאית והשכר הנמוך ששולם לה ללא תנאים סוציאליים, לא היה כל הבדל בין התובעת לבין עובדי הנתבעת. 9. התובעת השתלבה בעבודה היום יומית של הנתבעת, הנתבעת קבעה את שעות עבודתה של התובעת, הקשר בין התובעת לבין הנתבעת היה אישי, אם התובעת לא הייתה מגיעה לעבודה היה עליה לדווח למנהל ועובד דואר אחר היה מחליף אותה, לתובעת לא היו כל סיכוני רווח או הפסד, התובעת לא הגישה חשבוניות מס והתשלומים עבור מס הכנסה וביטוח לאומי נוכו ממשכורתה במקור ע"י הנתבעת, הנתבעת פיקחה על עבודת התובעת, לאחר שהתובעת נקלטה כעובדת היא המשיכה לחלק דואר באותו איזור מבלי שחל כל שינוי בעבודתה. 10. התובעת פנתה במהלך תקופת העסקתה כקבלנית מס' פעמים לממונים עליה בדרישה להיקלט כעובדת. התובעת ביקשה ממנהלה דאז, מר יעקב בן חיים להיקלט כעובדת. מר בן חיים לא הובא כעד, דבר שמקים חזקה כי אילו העיד היה תומך בגרסת התובעת. 11. התובעת ביצעה עבודה שנדרשה לביצוע מעובדי הנתבעת האחרים, כמו ביצוע מיון דואר. 12. מאחר והתובעת הייתה עובדת מן המניין במשך כל תקופת עבודתה, חלים על יחסי העבודה בין הצדדים הסכמים קיבוציים מיוחדים, לרבות הסכם מיום 14.4.88 (להלן - הסכם 88), הסכם מיום 19.2.92 (להלן - הסכם 92), הסכם משנת 1994 (להלן - הסכם 94) וכן הסכמים משנת 2001 ומשנת 2005 והתקשי"ר. 13. התובעת החלה לעבוד ביום 21.6.91, והמציאה תעודות זיכוי מחודש יוני 1991. 14. התובעת זכאית לתשלום הסכומים כדלקמן - א. הפרשי שכר לפי ותק ודרגה בעבודה בסך של 40,417.4 ₪. ב. תוספת מפעלית בסך של 8,083.48 ₪. ג. תוספת 99 המהווה 4% מהשכר עד שנת 2006 בסך של 1,044.15 ₪. ד. תוספת מפעלית ב' בסך של 2,425.04 ₪. ה. תוספת שכר 3.6^ בסך של 1,783.62 ₪. ו. הפרשי פנסיה בשיעור של 14.33% בסך של 7,702.9 ₪. ז. הפרש בגין תוספת השתלמות בסך של 4,031.53 ₪. ח. הפרש בגין שעות נוספות לפי גמול של 100% בממוצע של 7.2 לחודש בסך של 2,466.96 ₪. ט. הפרשי שכר בגין שעות נוספות בשיעור של 125% עבור ממוצע של 19 שעות לחודש בסך של 8,134.86 ₪. י. הפרשי שכר בגין שעות נוספות בשיעור של 150% עבור ממוצע של 5.4 שעות בחודש בסך של 2,776.86 ₪. יא. הפרשי שכר בגין שעות פרמיה לפי ממוצע של 52.15 שעות בחודש בסך של 16,863.68 ₪. יב. עדכון שכר וזכויות התובעת בהתאם לדרגה 18+ו- 19 שנות ותק. 15. כמו כן, לטענת התובעת יש לקבוע כי התובעת הינה עובדת ותיקה "דור א". 16. התובעת לא תבעה תוספת חוק שכר מינימום ועל כן אין לנכות תוספת זו מסכום תביעתה. 17. הנתבעת ניכתה את תוספת 99 מחישוביה על אף שההסכם הקיבוצי קובע כי שכרו של עובד לא יפחת. 18. הנתבעת היא שהשתהתה משלא יישמה את פסק הדין בבג"ץ נקש בעניינה של התובעת. טענות הנתבעת - 19. תביעתה של התובעת בכל הנוגע לתקופה שקדמה ליום 23.8.03 התיישנה ודינה להידחות. 20. כמו כן, יש לדחות את תביעת התובעת מחמת שיהוי ניכר. 21. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. ממסכת הראיות עולה כי בתקופה הרלוונטית התקשרו הצדדים בדרך של מתן שירותים עצמאיים, והתובעת ידעה זאת היטב. 22. בענייננו, בניגוד לפסק הדין בבג"ץ נקש, אין מדובר במי שביקשה להכירה כעובדת במהלך השנים, אלא בעובדת אשר לראשונה לאחר כשני עשורים מתחילת ההתקשרות עימה כקבלנית עצמאית טוענת כי התקיימו יחסי עובד-מעביד. כמו כן, אין מדובר בעובדת שעברה ממשרד התקשורת, אלא בהתקשרות קבלנית מכוח חוק הדואר. 23. הנתבעת התקשרה עם קבלנים עצמאיים לחלוקת דואר בהתאם לסעיף 46(ב) לחוק הדואר, כאשר ברור לכל כי ההתקשרות הינה חוזית-מסחרית. התובעת חתמה על חוזה התקשרות למתן שירותים עם הנתבעת הקובע מפורשות כי ההתקשרות הינה למתן שירותי חלוקת דואר וכי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עבודה. התובעת לא התקבלה לעבודה בהליך של מכרז, לא עברה בחינות ומבדקים רפואיים כנדרש מעובדי הנתבעת. התובעת ידעה היטב כי התקבלה כנותנת שירותים עצמאית, וטוענת כעת בחוסר תום לב כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. 24. התמורה שולמה לתובעת כנגד הודעות זיכוי, ולא הונפקו לה תלושי שכר, לא הוצא לתובעת טופס 106 ולא נוכה לה מס כנהוג לעובדים שכירים. התובעת לא נדרשה לדווח נוכחות, לא היה פיקוח על שעות עבודתה, לא קיבלה תג עובד, לא שילמה מסי ועד ולא נדרשה לקבל אישור לצורך ביצוע עבודה נוספת. 25. התובעת הודתה כי יכלה לסיים את חלוקת הדואר תוך שעתיים ולקבל את אותה התמורה. שעות עבודתה של התובעת לא נקבעו ע"י הנתבעת והתמורה הייתה זהה ללא קשר לזמן החלוקה. 26. התובעת לא נדרשה להמציא אישור בגין היעדרותה, בין אם מחמת חופשה ובין אם מחמת מחלה. ככל שהתובעת הודיעה בטרם יציאה לחופשה או היעדרות הרי שזאת על מנת שהנתבעת תוכל להיערך בהתאם לחלוקת הדואר, אולם אין בכך בכדי להצביע על קיום יחסי עבודה. 27. במהלך כל תקופת ההתקשרות התובעת לא פנתה לנתבעת בטענה כנגד העסקתה באופן של מתן שירותים, ונזכרה לעשות כן רק לאחר 19 שנים. 28. ככל שייקבע כי התובעת הייתה עובדת הנתבעת בתקופה טרם קליטתה, יש לקבוע כי ההסכמים הקיבוציים שקדמו לתקופת קליטתה לא חלים עליה. על כן, אין להכיר בתובעת כעובדת דור א'. 29. בהתאם לבדיקה שנערכה ע"י מחלקת הנדסת ייצור, אזור החלוקה של התובעת בשנים הרלוונטיות עמד על פחות מחצי משרה, בסוף שנת 1993 לאחר שאוחדו אזורי החלוקה הזמן החדש שנקבע לאותו אזור עבר את חצי המשרה, ועל כן, בהתאם לתיקון סעיף 46 לחוק הדואר נקלטה התובעת כעובדת הנתבעת. 30. גם לו ייקבע כי התובעת זכאית לרכיבי התביעה הנתבעים על ידה, הרי שהיא זכאית לכל היותר לסך של 13,885 ₪. 31. תוספת ותק - חישובי הנתבעת התבססו על הוספת ותק מחודש 9/91. גם אם ייקבע כי התובעת החלה לעבוד ביום 21.6.91 מדובר בפער של 3 חודשים בלבד, פער זעום מבחינה כספית, כך שמדובר ב- 0.25% לשנה אחת בלבד. 32. תוספת דרגה - סימולציית הדרגות שעל בסיסה בוצעו חישובי הנתבעת נעשתה בהתאם לכללים בעניין קידום בדרגה בדירוג מנהלי, כאילו התובעת החלה עבודתה ביום 21.6.91. 33. תוספת חוק שכר מינימום - ככל שהתובעת מבקשת כי ישולמו לה הפרשי שכר יסוד ותוספות, לאור טענתה כי יש להגדיל את הותק ואת דרגתה, הרי שיש להפחית מכל סכום שיפסק לטובת התובעת את ההפרש בין תוספת שכר המינימום ששולמה לה לבין תוספת שכר המינימום שהיה על הנתבעת לשלם לה. כל תוצאה אחרת תוביל לתשלום כפל לתובעת. ההפרש בגין תוספת חוק מינימום עומד על הפרש שלילי בסך של 46,757 ₪. 34. חישובי הנתבעת בוצעו במערכת השכר של הנתבעת לאחר הזנת הותק והדרגה המעודכנים. על כן, התובעת מנועה מלטעון כנגד חישובי הנתבעת ולערער מהימנות החישובים. 35. תוספת 99 - אילו התובעת הייתה מוכרת כעובדת מחודש 6/91 והיה מתווסף לה וותק קודם, לא הייתה זכאית לתשלום תוספת 99. בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד משנת 99, תוספת 99 משולמת לעובדים המדורגים בדירוג מנהלי עד לדרגה 16+ בלבד. בסימולציית הדרגות שנערכה לתובעת בחודש 8/01 הייתה מקודמת התובעת לדירוג 17, לפיכך, בכל תקופת החישוב התובעת לא זכאית לתוספת 99, וההפרש הוא בסך של 6,088 ₪. 36. דרישת התובעת לא להפחית מחישובי הנתבעת את ההפרשים השליליים בגין תוספת 99 מאחר ולטענתה היא זכאית לרכיב "השלמת שכר", אינה אלא למעשה דרישה לסעד חדש שלא נתבע. כמו כן, תוספת השלמת שכר מכסה רק בחלקה את תוספת 99, אין מדובר בסכום זהה. 37. תוספת פרמיה וגמול שעות נוספות - חישובי תוספת פרמיה וגמול שעות נוספות נעשה באופן אוטומטי ע"י מערכת השכר של הנתבעת, בהתאם לשעות פרמיה ושעות נוספות ששולמו לתובעת בפועל. רכיב הפרמיה התבסס על הערכה - ממוצע שעות פרמיה בחודש. 38. רכיב הפנסיה - הנתבעת חישבה את רכיב הפנסיה בשיעור של 12% מהשכר, ולא בשיעור של 14.33% כפי שעשתה התובעת. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 39. סעיף 46 לחוק הדואר קובע כדלקמן: "(א) הרשות רשאית לבצע תפקיד מתפקידיה באמצעות סוכני דואר; היחסים שבין הרשות לבין סוכני הדואר לא ייראו, לכל דבר וענין, כיחסי עובד ומעביד. (ב) היחסים שבין הרשות לבין מחלקי דואר המועסקים בהיקף של פחות מחצי משרה של דוור שהוא עובד הרשות, לא ייראו, לכל דבר וענין, כיחסי עובד ומעביד." 40. בדב"ע נא/ 3-208 רשות הדואר נ' מרדכי צמח ניתן ביום 15.9.92 נקבע לעניין סעיף 46 לחוק הדואר כדלקמן - "מהאמור עד כה עולה כי רשות הדואר רשאית לבצע את התפקיד המוטל עליה בחלוקת דואר הן באמצעות "עובדים" והן באמצעות "מחלקי דואר". אולם - משהתקשרה הרשות בהסכם מחייב עם אדם, על פי סעיף 46 לחוק רשות הדואר, להיות "מחלק דואר" - אזי, מכוח הוראת סעיף 46(ב) לחוק רשות הדואר, לא יראו את היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעביד, אף אם יחסים כאלה קיימים על פי משפט העבודה; ב) מקובל עלינו, כמו על המערכת המשפטית כולה, כי יש ליתן נפקות מלאה לכוונת המחוקק. כעולה מנוסחו הברור והחד-משמעי של החוק, "סוכני דואר" ו"מחלקי דואר" שההתקשרות עימם על ידי רשות הדואר נעשתה לצורך ביצוע תפקיד זה, במסגרת שהתוותה בסעיף 46לחוק רשות הדואר, לא יהיו יחסי עובד-מעביד; אם לא תאמר כן - מה משמעות יש להוראת סעיף 46(ב) לחוק?" 41. בבג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' ביה"ד הארצי לעבודה ניתן ביום 25.10.99 נהפכה ההלכה כאמור ונקבע כי, תכלית סעיף 46 לחוק הדואר לא הייתה להסמיך את הנתבעת להפוך "עובד" ל"לא עובד", וכי הקביעה לקיומם של יחסי עובד-מעביד הינה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, כדלהלן - "אליבא דידי, הוראת סעיף 46(ב) לחוק הרשות לא נועדה אלא לחיזוק האמור בהוראת סעיף 46(א) באשר ליחסים שבין רשות הדואר לבין "מחלקי דואר" שאינם עובדיה. המחוקק כמו ביקש להדגיש - למהססים ולמפקפקים - כי כוונתו היא, אמנם, לאפשר לרשות הדואר לפעול באמצעות מי שאינם עובדיה. קריאת סעיף 46 כהילכתו - וכמכלול אחד - תציג בפנינו הוראת-חוק זו: הרשות רשאית לבצע תפקיד מתפקידיה באמצעות סוכני דואר או מחלקי דואר שאינם עובדיה הקבועים, ואם כך תעשה כי-אז היחסים בין הרשות לבין סוכני הדואר ומחלקי הדואר לא ייראו, לכל דבר ועניין (ביחסים בין הצדדים),כיחסי עובד ומעביד. ואולם, רחוקה מכאן הדרך למסקנה כי תכלית החוק הייתה להסמיך את רשות הדואר להפוך "עובד" ל"לא-עובד". ... ההלכה יצרה מבחן עקרוני - מבחן גרעיני - לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד בתחום יחסי העבודה, והמבחן הוא מבחן מעורב המורכב ממבחני-משנה אחדים עד ליצירתה של תמונה שלמה וכוללת. ... שאלת סיווגו של פלוני כ"עובד" הינה שאלה-שבדין: נגזרת היא מן הדין ומוכרעת היא בדין; רצון הצדדים, באשר הוא, יכול שיהא אחד היסודות היוצרים אך אין הוא היסוד היוצר היחיד. ... ומכאן למוסר-השכל שלענייננו: ביודענו כי סיווגו של פלוני כ"עובד" הינו בחלק ניכר בו - נרחיק לכת: בעיקרו - פרי של מגמות חברתיות וכלכליות, קשה עלינו המסקנה שהסיק בית-הדין לעבודה מהוראת סעיף 46 לחוק הרשות, ולפיה נתכוון החוק להעניק לרשות סמכות לשנות וליצור בהבל-פה סטטוס: מחלק דואר פלוני הרשות תכנהו מחלק-דואר-שאינו-עובד ומחלק דואר אלמוני הרשות תכנהו מחלק-דואר-עובד. "ויאמר אלוהים, יהי אור ויהי אור". הנעלה על המחוקק כי הסמיך את הרשות באותה דרך: ותאמר הרשות יהי עובד ויהי עובד? ותאמר הרשות לא יהי עובד ולא יהי עובד? הרשות תאמר - וזכויותיו של עובד תתעופפנה ותיעלמנה כמו לא היו? היכן שמענו שכוח כה רב, כוח של שרירות-מוחלטת, ניתן לו למעביד על עובד לאורך זמן?" (הדגשות אינן במקור א.ק.) 42. לאור האמור, עפ"י בג"צ נקש סעיף 46 לחוק הדואר אינו מקנה לנתבעת את הסמכות והכוח השרירותי לשנות סטטוס ולהפוך "עובד" ל"לא עובד". לפיכך, ראוי כי בחינת טיב היחסים בין הצדדים תעשה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. 43. המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב", אשר מרכיבו העיקרי הינו מבחן ההשתלבות על שני פניו - הפן החיובי והפן השלילי, ומבחני משנה נוספים, כגון - אופיו האישי של העיסוק, כפיפות, אופן פיקוח על העבודה, התמשכות הקשר בין הצדדים, שיטת תשלום השכר, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ ועוד. (לעניין זה ראה- ע"ע 300021/98 זאב טריינין עו"ד נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע ל"ז, 433). 44. למבחן ההשתלבות שני פנים - הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי על ביה"ד לבחון האם העובד מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. אין ספק כי, התובעת השתלבה במערך הארגוני ובמסגרת פעילותה הרגילה של הנתבעת. התובעת בתקופת העסקתה כקבלנית עצמאית משנת 1991 עד שנת 1994, עסקה בחלוקת דואר. 45. במסגרת הפן השלילי על ביה"ד לבחון האם התובעת ניהלה עסק עצמאי. בפס"ד ע"ע 300256/98 אורי אייזיק נ' תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, ניתן ביום 10.6.02 - קבע כב' השופט אדלר כי המבחנים הרלוונטיים לשאלת ניהולו של עסק עצמאי הם, בין היתר, עבודה אצל מקבלי עבודה אחרים, עבודה אישית, היעדרות ממקום העבודה, תשלום התמורה, אופי ההתקשרות וכלי עבודה. 46. לאחר שנקלטה התובעת בשנת 94 כעובדת של הנתבעת היא המשיכה לבצע את אותה העבודה, חילקה דואר באותו איזור חלוקה במהלך כל תקופת עבודתה, לא השקיעה השקעה כספית בעסק עצמאי, לא העסיקה עובדים וביצעה את העבודה באופן אישי, הודיעה לנתבעת במקרים בהם נעדרה מהעבודה בין אם מפאת מחלה ובין אם מפאת חופשה, לא נשאה בסיכוני הפסד או סיכויי רווח, לא עבדה בעבודות אחרות למעט חלוקת דואר . 47. אמנם, באפשרות התובעת היה לבצע את עבודת חלוקת הדואר בזמן קצר יותר, אולם אין בכך בכדי להצביע על היותה של התובעת בעלת עסק. 48. כמו כן, על אף העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם התקשרות על פיו לא מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, והעובדה כי סביר להניח שהתובעת אכן חתמה מרצונה והייתה מודעת היטב לטיב ההתקשרות בין הצדדים, הרי שעפ"י הפסיקה הקביעה כי אדם הוא "עובד" הינה קביעת "סטטוס", וסטטוס זה אינו נגזר מהסכמת הצדדים גרידא אלא בהתאם לנסיבות העסקתו של אותו אדם ועפ"י המבחנים שנקבעו בהלכה. (ראה בג"ץ נקש). 49. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בתקופת העסקתה של התובעת כקבלנית עצמאית, התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. 50. התובעת המציאה הודעות זיכוי המעידות על תשלום תמורה והעסקתה כקבלנית כבר מחודש 6/91. לפיכך אנו קובעים כי, התובעת הייתה עובדת של הנתבעת מחודש 21/6/91 ועד למועד פרישתה מעבודתה בתאריך 31.3.12. 51. הואיל והתביעה הוגשה בתאריך 23.8.10, הרי שהתובעת אינה זכאית להפרשי שכר ולתנאים סוציאליים לתקופה אשר קדמה ליום 23.8.03, שכן זכאותה בגין התקופה הקודמת - התיישנה. 52. כל אחד מהצדדים הגיש את תחשיביו לביה"ד, במידה וייקבע כי התובעת אכן הייתה עובדת של הנתבעת החל מחודש 6/91. לאחר עיון בתחשיבי הצדדים ושמיעת העדויות בתיק, אנו מעדיפים את תחשיבי הנתבעת, שנעשו ע"י גב' מיכל פזי נחמיה, המשמשת ככלכלנית באגף הכלכלה וכספים של הנתבעת. 53. תחשיבי הנתבעת נעשו באמצעות מערכת השכר של הנתבעת, לאחר הזנת הנתונים הרלוונטיים, היינו, תחילת עבודה מיום 1.9.91 במקום מיום 1.1.94, תוך עדכון הותק של התובעת בהתאם, עדכון הדרגה של התובעת מיום 21.6.91, ובכפוף לתקופת ההתיישנות (מחודש 9/03 ואילך). 54. כאמור לעיל, קבענו כי אנו מקבלים את טענת התובעת שמועד תחילת העסקתה הינו מיום 21.6.91, ולא מיום 1.9.91, כטענת הנתבעת. 55. אין לקבל את טענת התובעת, כי מאחר ולא נתבע רכיב "תוספת חוק מינימום", אין באפשרות הנתבעת לנכות רכיב זה מהסכומים להם זכאית התובעת. לתובעת שולם רכיב זה במהלך השנים 2003-2010, ועל כן, לאור שינוי דרגתה וותקה של התובעת מיום 21.6.91, הרי שהנתבעת זכאית לקזז מהפרשי השכר והזכויות המגיעים לתובעת כתוצאה מעלית הדרגה והותק, את רכיבי השכר להם לא הייתה זכאית וששולמו לה בפועל, כגון - רכיב "תוספת חוק מינימום". וזאת ללא קשר האם רכיבים אלו נתבעו ע"י התובעת בכתב תביעתה או לאו. 56. כמו כן, הנתבעת בחישוביה התייחסה להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 18.11.99, אשר החיל על עובדי הנתבעת את ההסכם הקיבוצי שנחתם בין המדינה לבין ההסתדרות מיום 14.11.99 וקבע כי לעובדים בדרג מינהלי עד לדרגה 16+ תשולם תוספת לשכר (להלן : תוספת 99). מאחר והתובעת הייתה כבר בשנת 2001 אמורה להיות מקודמת לדרגה 17 בדירוג מינהלי, הרי שבתקופה הרלוונטית לתחשיבים (שנת 2003 עד שנת 2010), היא לא הייתה זכאית לתשלום תוספת 99 אשר שולמה לה בפועל, ועל כן יש לנכות תוספת זו מהסכומים להם זכאית התובעת. יחד עם זאת, הנתבעת בתחשיביה החילה את הסכם 99 כאמור, באופן חלקי בלבד. שכן סעיף 6.7 להסכם הקיבוצי מיום 14.11.99 קובע מפורשות כי שכרו של עובד לא יפחת עקב עלייתו בדרגה מעבר לדרגה 16+, וסעיף 6.8 קובע כי עובד שיווצר לגביו הפרש שלילי יהיה זכאי לתוספת אישית בסכום ההפרש (להלן - השלמת שכר). 57. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת לערוך תחשיב חדש של הפרשי השכר להם זכאית התובעת וכן הקיזוזים, כך שמועד תחילת העסקתה של התובעת הינו מיום 21.6.91, והחלת הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 99 באופן מלא על התובעת. הנתבעת תפרט בתחשיביה את הפרשי שכר היסוד להם זכאית התובעת, תוספת מפעלית א', תוספת מפעלית ב', תוספת שכר, תוספת פנסיה, קרן השתלמות, שעות נוספות ושעות פרמיה וכן תוספת השלמת שכר בהתאם להוראות הסכם 99, כך ששכרה של התובעת לאחר קיזוז תוספת 99 לא יפחת משכרה טרם העלאה בדרגה מעבר לדרגה 16+. כמו כן, הנתבעת תפרט את הקיזוזים מההפרשים להם זכאית התובעת עקב עלייתה בדרגה ובותק, בגין תוספת 99 ותוספת חוק מינימום. תחשיביה של הנתבעת יפרטו את הרכיבים המפורטים לעיל מדי חודש, החל מחודש 9/03 ועד חודש 8/10. 58. הנתבעת תשלח את תחשיביה החדשים, כמפורט לעיל, הן לביה"ד והן לב"כ התובעת וזאת עד ליום 25/2/14. 59. באם יתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים לאחר עריכת התחשיבים החדשים ע"י הנתבעת, יודיעו הצדדים על כך לביה"ד עד ליום 15.3.14, וביה"ד ימנה רואה חשבון כמומחה מטעמו, אשר יקבע את הפרשי השכר להם זכאית התובעת וכן הניכויים הנדרשים עקב הכרתה כעובדת הנתבעת מיום 21.6.91. שכרו של המומחה ישולם ע"י הנתבעת. 60. במידה ולא יתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים באשר לתחשיבי הנתבעת אנו קובעים כי, על הנתבעת לשלם לתובעת את הפרשי השכר והזכויות המגיעות לה עקב הכרתה כעובדת הנתבעת מיום 21.6.91, בהתאם לתחשיב החדש כמפורט בהרחבה לעיל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם את התוספות ועד ליום התשלום המלא בפועל, זאת בניכוי הרכיבים "תוספת 99" וכן "תוספת חוק מינימום" בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ששולמו לתובעת בפועל. 61. בנוסף, לאור קביעתנו לעיל, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים כבר מיום 21.6.91, הרי שחלים על הצדדים כל ההסכמים הקיבוציים המיוחדים הרלוונטיים לתקופה זו. אשר על כן, התובעת, אשר החלה לעבוד אצל הנתבעת לפני חודש 3/93, שייכת ל"דור א'", בהתאם להגדרתו של "עובד ותיק" עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 2005, על כל המשתמע מכך. 62. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט והוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. דואר ישראל / רשות הדואריחסי עובד מעבידדואר