המחלוקת המרכזית היא בשאלה אם התובעת פוטרה או התפטרה מהעבודה מכאן נגזרות התביעות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש וכן תמורת הודעה מוקדמת. כמו כן נתבע שכר בגין תקופת התלמדות שקדמה לתחילת העבודה, פדיון חופשה וכן שכר בגין חודש העבודה האחרון (מאי 2010). 2. ההליך ורקע עובדתי א. התובעת עבדה בסוכנות דואר בקלנסווה, מיום 14.2.10 ועד יום 20.5.10. ב. סוכנות הדואר היתה בבעלות מר חלמי עבד אל כרים קאדי ז"ל, אשר הלך לעולמו לאחר הגשת התביעה ובטרם ישיבת ההוכחות. לאחר פטירתו, כתב התביעה תוקן כך שבמקום הנתבע באו ילדיו ואלמנתו. בפתח ישיבת ההוכחות התובעת הסכימה למחיקת התביעה כנגד בניו של המנוח, לאחר שהוצג צו ירושה של בית הדין השרעי בו נקבע כי הם הסתלקו מהעזבון לטובת אמם, שנותרה הנתבעת בהליך זה (להלן תכונה האלמנה - הנתבעת). ג. שכרה של התובעת נקבע ל - 21 ₪ לשעה. ד. הגם שלא הוצגו תלושי שכר, הוצגו מעטפות שנמסרו לתובעת ובהן פתקים ועליהם רשומות שעות העבודה והשכר ששולם לתובעת (ת/1 - ת/3). ה. התובעת הציגה אישור רפואי מיום 20.5.10 לפיו ניתן לה יום מחלה אחד בגין virus infections unspecified (צורף כנספח א' לכתב התביעה(. 3. העדים שנשמעו בהליך הם התובעת, מר מוחמד מתאני שהיה ארוסה של התובעת בתקופה הרלוונטית וכן הגב' מונה חלמי אל קאדר, בתם של המנוח ושל הנתבעת (להלן - מונה). נציין כי המנוח חתם על תצהיר עדות ראשית טרם פטירתו, אך מאחר שהלך לעולמו טרם שהספיק להחקר על תצהירו, איננו נותנים לתצהיר זה משקל בהחלטתנו. אף הצדדים לא הפנו לאמור בתצהיר זה. 4. נדון להלן אחת לאחת בשאלות המתעוררות בהליך זה: האם התובעת זכאית לשכר בגין תקופת הכשרה, מה היו נסיבות הפסקת העבודה והאם התובעת זכאית לפדיון חופשה ולשכר בגין חודש מאי. שכר בגין תקופת הכשרה 5. בפתח הדברים נדגיש שאין חולק בדבר זכאות התובעת לשכר בגין התלמדות (ס"ק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, 15.3.05). המחלוקת בין הצדדים בנושא זה היא בשאלה מה היה אורך תקופת ההתלמדות, אם אכן התובעת עבדה בסוכנות הדואר לפני יום 14.2.10. 6. בכתב התביעה נטען כי הכשרתה של התובעת ארכה מיום 7.1.10 עד יום 14.2.10. בתצהיר עדות ראשית של התובעת אין כל התייחסות לנושא ההכשרה. רק בחקירתה הנגדית, בישיבת ההוכחות, התובעת הציגה מחברת (ת/4) שבה לטענתה רשמה את שעות העבודה, כולל תקופת ההכשרה. נציין כי בתצהירה של מונה (סעיף 7) קיימת הודאה שהתובעת אכן התלמדה במשך מספר ימים. בחקירה הנגדית התובעת אישרה שההכשרה היתה מיום 17.1.10 ולא מיום 7.1.10 (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 22). 7. ביחס למחברת שהתובעת הציגה (ת/4), נציין שמדובר במסמך שלא צורף לתצהירה של התובעת ונסיבות כתיבתו אינן ברורות. בנוסף, מעיון במחברת (הגם שחלקה רשום בשפה הערבית), נראה כי הרישום במחברת נעשה לעיתים בדיעבד. הדבר נלמד מכך שהרישום לגבי מספר ימים נעשה בפעם אחת, באותו עט או עפרון (ר' למשל החלק השני של חודש אפריל או חודש מאי). בנוסף, הרישום אינו תומך בגרסת התובעת שההכשרה התחילה ביום 7.1.10. זאת משום שבעוד שבעמוד הימני נרשם תאריך, לכאורה, של תחילת עבודה ביום 7.1.10, בעמוד הבא (השמאלי), מתחת הכותרת "דואר", יום העבודה הראשון הרשום שם הוא יום 17.1.10, כפי שהתובעת אישרה בחקירתה הנגדית. בנוסף, אין כל רישום של ימי עבודה/ התלמדות/ נוכחות בסוכנות הדואר בתקופה שמיום 7.1.10 ועד יום 17.1.10. 8. מאחר שמונה אישרה שהתובעת התלמדה ואין ראיה לכך שהתובעת קיבלה שכר בגין תקופה זו, אנו קובעים כי למרות הקושי לקבל את הרישום במחברת ת/4 ככתבו וכלשונו, בהעדר ראיות אחרות, אנו מקבלים את הרשום במחברת בכל הנוגע לתקופת ההכשרה. 9. על פי המחברת, ומאחר שאין חולק שביום 14.2.10 התובעת החלה לעבוד, התובעת "התלמדה" בסוכנות הדואר מיום 17.1.10 במשך 18 ימים. מאחר שלגבי חלק מהימים נרשם שהתובעת עבדה 5.5 שעות, לגבי ימים אחרים נרשם 4.5 שעות עבודה ואילו ימים רבים לא נרשמו כלל שעות העבודה, אנו קובעים כי התובעת זכאית לשכר בגין תקופה זו על פי עבודה ממוצעת של 5 שעות ביום, היינו: 1,890 ₪ (5 שעותX 21 ₪X 18 ימים). נסיבות הפסקת העבודה 10. התובעת טענה בתצהירה שביום 19.5.10 חשה ברע וביקשה להיעדר מהעבודה. הנתבע סירב לבקשה ומשום כך הגיעה לעבודה ביום 20.5.10 כשהיא חולה ותשושה. לאחר שעבדה במשך שעתיים, ביקשה להשתחרר על מנת להגיע לרופא, אך הנתבע סירב לבקשתה. לאחר מכן התובעת יצרה קשר עם ארוסה כדי שילווה אותה לרופא, אך הנתבע נעל את דלת העובדים ולא אפשר לה לצאת. למחרת היום התקשרה למונה שאמרה לתובעת שלא תגיע לעבודה כי היא מפוטרת. למרות דברים אלה התובעת הגיעה לסוכנות הדואר, אך הדלת היתה נעולה ואיש לא פתח אותה. לעומת גרסה זו, מונה העידה שהתובע שלחה אליה הודעתSMS (מסרון) בערב יום 19.5.10, לפיה ארוסה של התובעת אינו רוצה שהיא תצא לעבוד. ההודעה נשלחה לאחר השעה 22:00 ומונה ראתה אותה רק בבוקר יום 20.5.10, אז הראתה אותה לאביה. נוכח זאת, המנוח ואחייניתו פנו אל ביתה של התובעת על מנת לשכנעה להגיע לעבודה, מאחר מדובר ביום עמוס במיוחד בדואר, שבו משולמות קצבאות ילדים. התובעת אכן התייצבה בעבודה, אך לאחר כשעה ארוסה התייצב בסוכנות הדואר וביקש שהתובעת תעזוב את העבודה. 11. נציין שגרסתה של התובעת בחקירה נגדית עוררה סימני שאלה. כך למשל, התובעת אישרה שהדלת האחורית של הסוכנות נעולה באופן קבוע (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 11-12). אם כך הדבר, לא ברור מדוע התובעת, שביקשה לחזור לעבוד ביום 21.5.10, לא פנתה למנוח דרך הדלת הראשית ומדוע בחרה לנסות להכנס דרך הדלת הסגורה מאחור. כמו כן לא ברור אם העדרותה של התובעת ביום 20.5.10 היתה עקב מחלה, ולא בעקבות הודעתה שלא תוכל להמשיך לעבוד בסוכנות הדואר עקב דרישתה ארוסה, מדוע התקשרה למונה ביום 21.5.10 כדי להודיע שהיא חוזרת לעבודה ולא התייצבה בעבודה. בנוסף, בין השיטין, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת לא רצתה להמשיך לעבוד, מסיבות אישיות, והמנוח יחד עם אחייניתו, הגיעו לביתה על מנת לשכנעה להגיע לעבודה - "ש. נכון שאת הגעת בבוקר לעבודה? ת. כן. אחרי בקשות ובאו לבית שלנו. לא זוכרת מי בא. זה היה בבוקר. נדמה לי הנכדה שלו. התקשרו ובגלל זה הלכתי למרות שהייתי חולה" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 3-5) ור' גם בהמשך (שם החל משורה 14): "הוא אמר שהוא לא יכול לסגור את הדואר, והוא אמר שאני כבר הגעתי לעבודה. הם התקשרו ואמרו לי שהם לא יוכלו לפתוח את הסניף. הגעתי לעבודה כי הם באו אלי הביתה ואמרו לי לבוא לעבוד." 12. לא נעלם מעינינו האישור הרפואי מיום 20.5.10, אשר צורף לכתב התביעה. אישור זה תומך בגרסת התובעת שלא חשה בטוב באותו יום וזו הסיבה, לכאורה, לכך שעזבה את העבודה באותו יום. משמדובר באישור של רופא קופ"ח, אין לנו סיבה לפקפק בתוכנו. ברם גם אם התובעת הוכיחה שביום 20.5.10 לא חשה בטוב, אין בכך לסתור את עדויות כל הצדדים לפיהן המנוח לא היה מעוניין שהתובעת לא תגיע לעבודה ומשום כך אף נערך ביקור בביתה בבוקר יום 20.5.10 (על מנת לשכנעה להגיע לעבודה). היינו, המנוח לא היה מעוניין בהפסקת עבודתה של התובעת. 13. מונה העידה שלא היתה באותו יום בסוכנות הדואר (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 14-15), וכי מי שהיו באותו יום בסניף הם אחייניתה ואביה, שלא ידע לתפעל את המחשב (שם בשורות 16-20). עובדה זו מחזקת את גרסת ההגנה כי באותו יום נוכחותה של התובעת בעבודה היתה חיונית. 14. עוד נציין כי גם מעדותו של מר מתאני, העד מטעם התובעת, הגרסה בדבר כליאת שווא של התובעת קרסה, שכן מעדותו עלה כי הסיבה לכך שהנתבע התנגד לכך שהתובעת תעזוב, היא העובדה שאין איש שיחליף אותה בעבודה ולאחר חילופי דברים איתו, הנתבע התרצה והסכים שהתובעת תצא לרופא (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 17-19, ההדגשה הוספה - ד.ו.): "אמרתי לה שבאתי לקחת אותה לרופא והוא התנגד ואמר שאי אפשר להוציא אותה ושאין אף אחד שיעבוד. אמרתי לו שהיא חולה ושהיא חייבת ללכת. בקושי הסכים, עד שאני אקח אותה. הלכנו לרופא חסן, רופא שלה." 15. לאמור לעיל נוסיף שבישיבת הקד"מ מיום 10.7.11 הוצג המסרון שהתובעת שלחה למונה לפיו בעקבות ריב עם הארוס, התובעת לא יכולה להגיע לעבודה (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 15-16). מאחר שהמסרון לא הוצג במסגרת ראיות הצדדים ומותב זה לא ראה אותו, איננו מתייחסים לקיומו של מסרון זה כאל ראיה מכרעת, אלא כאל נסיבה נוספת במכלול הראיות בתיק זה. עם זאת נציין כי עדותה של מונה ביחס לתוכנו של אותו מסרון לא נסתרה (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 8-13). 16. לסיכום האמור לעיל, בבחינת גרסאות הצדדים, לא שוכנענו בנכונות גרסת התובעת. התובעת והעד מטעמה אישרו במובלע את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת היא שהודיעה שלא תופיע לעבוד ביום 20.5.10. גרסת ההגנה ביחס למסרון שהתובעת שלחה לא נסתרה, גם אם המסרון עצמו לא הוצג למותב. בעקבות מסרון זה, המנוח ואחייניתו הגיעו בבוקר יום 20.5.10 לביתה של התובעת על מנת לשכנעה להגיע לעבודה והיא אכן הגיעה למספר שעות, עד שארוסה לקח אותה לרופא. מאחר שעל פי הראיות, הנתבע לא רצה לשחרר את התובעת מהעבודה ואף הגיע לביתה על מנת לשכנעה להתייצב לעבודה, נדחית הטענה שהתובעת פוטרה. על יסוד מסקנה זו, נדחות התביעות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש עקב הפיצויים. 17. מאחר שמהראיות עולה כי לאחר יום 20.5.10 התובעת לא שבה לעבודה ולמעשה התפטרה ואין ראיה לכך שנתנה הודעה מוקדמת כדין, מתקבלת טענת הקיזוז של הנתבעת, בגובה תמורת הודעה מוקדמת בת חמישה ימים (בגין תקופת עבודה והתלמדות כוללת של חמישה חודשים). היינו 525 ₪ (5 ימי הודעהX 21₪X 5 שעות עבודה ביום). שכר אחרון 18. השכר בגין חודש מאי 2010 לא שולם לתובעת. גרסת ההגנה היא שהתובעת גרמה לגרעון בקופת סוכנות הדואר והשכר האחרון קוזז כנגד חוב זה. יוער כי בכתב ההגנה המקורי נטען שבהסכמת הצדדים הוחלט שהגרעון יקוזז כנגד המשכורת האחרונה. לתצהירי ההגנה צורף תדפיס של רשות הדואר, לפיו לסוכנות הדואר היה גרעון של 1,350 ₪ בגין חשבון בנק הדואר. 19. בפתח הדיון ברכיב תביעה זה נציין כי לא הובאה בפנינו ראיה לכך שהתובעת הסכימה לקיזוז משכרה. אמנם בחודש מרץ 2010 קוזזו משכרה של התובעת 45 ש"ח בגין שיקים שחזרו (ת/2), אך לדעתנו יש להבחין בין הסכמה לקיזוז חד פעמי בסכום לא גבוה, של 45 ₪ ולהסכמה לקיזוז של כל המשכורת של התובעת. מכל מקום, איננו סבורים כי מקרה בודד של קיזוז סכום לא גבוה מהשכר מעיד על הסכמה כללית לקיזוז כל נזק משכרה של התובעת. גם לא הוכח שניתנה הסכמה כללית כזו או הסכמה ספציפית ביחס לגרעון עליו הנתבעת הצביעה. 20. אשר לתדפיס מרשות הדואר המעיד על הגרעון שהצטבר - איננו סבורים כי העולה ממסמך זה מצדיק אי תשלום שכר לתובעת. מהראיות עולה כי בסוכנות הדואר עבדו גם אחייניתו של הנתבע וגם מונה (בחלק מהזמן). על כן אין סיבה לשייך את הגירעונות שנוצרו דווקא לתובעת. בנסיבות אלה, ובהעדר צידוק בדין לאי תשלום השכר בגין חודש מאי 2010 לתובעת, התביעה ברכיב זה מתקבלת. 21. התובעת תבעה ברכיב זה 1,700 ₪ המשקפים עבודה בהיקף של 80 שעות. מהמחברת ת/4 עולה כי גם לשיטתה של התובעת, היא עבדה בחודש זה רק 70 שעות. בנסיבות אלה ובהעדר נתונים לסתור, אנו קובעים כי התובעת זכאית לשכר חודש מאי 2010 בסך 1,470 ₪ (21 ₪X 70 שעות). בהתחשב במחלוקת העובדתית בין הצדדים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל. 22. פדיון חופשה - מאחר שלא הוצג פנקס חופשה ובענין זה הנטל על המעביד, התביעה ברכיב זה מתקבלת. על פי רישומי התובעת בת/4, היא לא עבדה 75 ימים רצופים בסוכנות הדואר. בנסיבות אלה, את פדיון החופשה יש לחשב על פי סעיפים 4 ו - 15(א) לחוק חופשה שנתית, התש"יא - 1951, היינו 4% משכרה של התובעת. על פי ת/1 - ת/3, שכרה המצטבר של התובעת היה 4,784 ₪ (924 +1,855 + 2005). כמו כן, התובעת זכאית לשכר בגין התלמדות בסך 1,890 ₪ וכן שכר חודש מאי 2010 בסך 1,470 ₪. סך הכל - 8,144. כלומר התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך 326 ₪. 23. לסיכום - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. שכר בגין חודש ינואר 2010 בסך 1,890 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.10 ועד התשלום בפועל; ב. שכר חודש מאי 2010 בסך 1,470 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל; ג. פדיון חופשה בסך 326 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל; מסכומים אלה יקוזזו 525 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10. בהתחשב בפער בין סכום התביעה ובין התוצאה וכן בשים לב לכך שהתובעת הסכימה למחיקת ילדי המנוח רק בפתח ישיבת ההוכחות ואף הציגה ראיה מהותית (ת/4) רק באותה ישיבה, למרות שניתן צו לתצהירים, אין צו להוצאות.פיטוריםהשעיההתפטרות