פטור מתשלום החזרים בגין חובות עבר לביטוח לאומי 1. התובע, חרש אילם, הגיש תביעה בעקבות עיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו בגין חובות שנצברו עקב תשלום גמלאות ביתר. התובע הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי הינו פטור מתשלום החזרים בגין חובות עבר. 2. ביחד עם כתב התביעה, הוגשה בקשת התובע לעיכוב הליכים ולביטול עיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק שלו. על פי החלטה מיום 11/10/10, הבקשה התקבלה בחלקה. בית הדין (מותב בראשות סגן הנשיאה השופט טננבוים) קבע כי העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק של התובע, למעט קופות הגמל, יבוטלו. מנגד נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים ונקבע כי ככל שקיימת אפשרות להמשך גביית החוב מקצבת הילדים של התובע, רשאי הנתבע לבצע את הקיזוז. 3. לטענת הנתבע, לחובת התובע רשומים חובות בסך כולל של 92,540 ₪, משני מקורות שונים. האחד - תשלום חד פעמי בסך 33,496 ₪, ששולם בטעות ביום 19/5/97. השני - חוב שנוצר עקב תשלום גמלת הבטחת הכנסה בתקופה שבין 7/98 - 8/01, כאשר זכאותו של התובע לגמלה בוטלה בדיעבד עקב שימוש ברכב. 4. בתצהירו של התובע נטען כדלקמן: "2. הנני חרש אילם מלידה, אב ל-9 ילדים 6 מהאשה הראשונה, ו-3 מבת זוגתי הנוכחית. בת זוגתי אף היא חרשת אילמת. 3. אנו משפחה קשת יום ויש לנו ילדים שיש להם בעיות רפואיות מגוונות, כגון ילד עם הפרעות קשב וריכוז, וילדה הסובלת מעודף משקל. 4. קיבלתי בזמנו גמלת "הבטחת הכנסה" מהביטוח לאומי למשך תקופה של מס' חודשים בלבד. 5. באותה תקופה רכשה בתי מאשתי הראשונה רכב ישן, ונתנה לי לנסוע בו מידי פעם וזאת כאמור בשל היותנו חרשים אילמים ובשל בעיות רפואיות של ביתנו התינוקת, יצויין כי אותה תקופה נולדה ביתי הגדולה (מבת הזוג השניה) כשהיא פגה, ואני ובת זוגתי נהגנו לפקוד את בית החולים מידי יום בשל בעיות רפואיות חוזרות ונשנות. 6. לאחר שקיבלתי הבטחת הכנסה לתקופה של אותם חודשים ספורים, התבקשתי להגיע ביום 7/2001 למשרדי הביטוח הלאומי, ובו הודיעו לי באופן חד צדדי כי הם מפסיקים לשלם לי גמלת הבטחת הכנסה, וזאת מאחר ואני משתמש ברכב השייך לביתי. 7. לאחר כ-9 שנים!!!!! (כך במקור) לתדהמתי קיבלתי הודעה על עיקולים בחשבון הבנק שלי ובחסכונותיי, וזאת כביכול בגין תשלומים שקיבלתי בגין הבטחת הכנסה שלהם לא הייתי זכאי. ... 8. אני מכחיש כי קיבלתי שלא כדין סכום של 33,496 ₪ כפי שטוען הנתבע, שכן לא יתכן שלאחר כ-13 שנה!! מיום שבו טוען הנתבע כי שילם לי "בטעות" 33,496 ₪, הוא "גילה" כי הסכום שולם לי בטעות. 9. יתרה מכך, מעולם לא פנה אלי הנתבע בדרישה מסוג זה, ואף המסמכים שצירף הנתבע "בתגובת הנתבע" ביום 13.10.10 אינם מתייחסים כלל לטענה מסוג זה, וזה הובא בפני לראשונה ביום 13.10.10!!! בתגובת הנתבע לבית המשפט...". (ההדגשות במקור). 5. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור, מיום 15/9/10, של גב' סיגלית מסיקה, מנהלת מחלקת הבטחת הכנסה. על פי האמור בתעודת עובד הציבור: "מר X X קיבל גמלת הבטחת הכנסה בתקופות: מחודש 4.1985 ועד 2.1989 כולל ומחודש 6.1989 ועד 8.2001 כולל (למעט חודש 4/99). מר X קיבל גמלה כזוג עם ילדים בתקופות מ 4.85 ועד 9.89 ומ 9.91 ועד 8/01 כאשר בתקופה החל מחודש 10.1994 ועד לחודש 3.97 בת הזוג קיבלה את חלקה בגמלה זו בנפרד. ... במהלך העברת החובות מגמלה לגמלה שולם למר X בתאריך 19.5.97 בטעות תשלום חד פעמי בסך 33,496 ₪ כתשלום עבור הפרשים רטרואקטיביים לתקופה 9.94 עד 5.97 לפי שיעור גמלה של 100% במקום לפי שיעור הגמלה החלקי שקיבל לתקופה זו = 45%. חוב זה נותר במערכת ה"ה והתקזז מגמלאות הבטחת הכנסה אשר שולמו לו בחודשים שלאחר מכן בהתאם לכללים. ב 11.2001 נוצר לתובע חוב נוסף בעקבות ביטול זכאותו עקב שימוש ברכב ולכן בוטלה זכאותו לתקופה 7.1998 ועד 8.2001 ונוצר לו חוב בסך 42,637 ₪ 43,000 ₪ - 363 מס בריאות = 42,637 ₪." בהמשך התעודה הוצג פירוט תשלומי גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין 6/98 - 8/01. 6. לאחר שהוגשו הסיכומים, ניתנה חלטה ביום 30/5/13 כדלקמן: "בטרם ינתן פסק דין, מתבקש הנתבע להגיש לתיק בית הדין מסמכים אלה: א. תעודת עובד ציבור בה יפורטו הסכומים שנגבו מהתובע במהלך השנים 2001 עד 2008, מקצבת הילדים, כנטען על ידי הנתבע. ב. מכתב מהמחלקה לשרותים חברתיים, כנטען בסעיף 8 לסיכומים. המסמכים שיוגשו, יועבר לתגובת התובע בטרם ינתן פסק הדין התיק יובא לעיוני ביום 30/6/13". 7. תעודת עובד ציבור בהתאם להחלטה, הוגשה ביום 20/8/13. במסגרת תעודת עובד ציבור הוצג פירוט הסכומים שנגבו על חשבון חוב הבטחת הכנסה מקצבאות הילדים ששולמו לתובע בין השנים 2001-2008. התובע הגיש תגובה לתעודת עובד ציבור. התיישנות ושיהוי 8. לטענת התובע, החובות להם טוען הנתבע התיישנו, מאחר וחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרותם הנטענת. לטענת התובע, מדובר בחובות משנת 1997 ושנת 2001, אשר לתובע נודע על קיומם לראשונה בשנת 2010, עם הטלת העיקולים על חשבונו. 9. לטענת הנתבע, לתובע נמסרו הודעות על קיום החוב ב- 26/11/01 ו- 27/1/02. חלק מהחוב נגבה באמצעות קיזוז בקצבת הילדים של התובע בין השנים 2001-2008. לטענת הנתבע יש לדחות את טענת ההתיישנות על הסף, שכן על פי ההלכה הפסוקה לא חלה התיישנות על חובות המבוטחים למל"ל. 10. לעניין תחולת דיני ההתיישנות על חובות מבוטחים למוסד לביטוח לאומי נקבע: "על מהות היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים או ליתר דיוק המובטחים, securedולא insured- כי יחסים במשפט הפומבי הם ולא יחסים חוזיים - עמד כבר בית-דין זה בפסק-הדין שבדיון מס' לא/6- 0[3] (בע' 115) ובדיון מס' לא/8- 0[4] (בע' 99). המשמעות של הסיווג, לענייננו, היא, כי חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות) כלל אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וכי דיני ויתור על חוב ודיני מחילת חוב אינם חלים, והרי מתוך יישום שני אלה הגיע בית-הדין האזורי לתוצאה שבפסק-הדין שבערעור." דב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי נ' דבורה כרמלי, פד"ע ו 371 בפסק הדין בעב"ל 233/99 מאג'ד רגבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 385, נדונה שאלת תחולתם של דיני ההתיישנות על חובות מבוטחים למוסד לביטוח לאומי, וזכותו של המוסד לקיזוז חובות. בית הדין הארצי חזר על ההלכה שנפסקה בפסק הדין בעניין כרמלי לעיל וקבע: "...שדיני ההתיישנות הקבועים בחוק ההתיישנות אינם חלים ביחסים שבין המערער למשיב לצורך קיזוז חובות המערער וגם באשר לתשלום גימלאות." עוד נקבע שם: "חוק ההתיישנות דן בהתיישנות תביעה המוגשת לבית-המשפט, וקובע (בסעיף 2) כי "...אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". מדובר אפוא בהתיישנות הזכות לתבוע בבית-המשפט (כמשמעותה בחוק ההתיישנות). חלוף הזמן אינו מפקיע את הזכות עצמה, ולראיה - אם לא נטענה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, בית-המשפט עצמו אינו נזקק לה, ודן בעצם הזכות גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. .... קביעה זו יסודה בדיני ההתיישנות, והיא אף נובעת מתכליתו של חוק הביטוח הלאומי. בית-דין זה כבר פסק כי סעיף 2 לחוק ההתיישנות מגביל את המועד בו מותר לתבוע חוב מחייב אולם אין הוא מפקיע את הזכות עצמה. כאשר קמה הזדמנות למוסד לקזז מכספים המגיעים ממנו לחייב בדמי ביטוח - הוא רשאי ואף חייב לממש זכותו זאת לקיזוז". כלומר, גם אילו חלו דיני ההתיישנות הכללים על היחסים שבין המבוטח למוסד לביטוח לאומי, אין מהם כדי לגרוע מזכותו של המוסד לקיזוז חוב. 11. בהתאם להלכת כרמלי - חוק ההתיישנות אינו חל על חובות של התובע לנתבע ולפיכך אין בסיס לטענת ההתיישנות שהעלה. 12. פסק הדין של בית הדין האזורי בבל (נצ') 3142/09 לבנה חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי, אליו מפנה ב"כ התובע בסיכומיו, אינו מבטל את הלכת כרמלי. פסק הדין מעלה אפשרות לבחון מחדש את תוקפה של ההלכה, לאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין נסייר וקובע כי ניתן להעלות טענת התיישנות נגד חוב שנגבה על ידי המוסד באמצעות פקודת המסים (גביה) מאחר ומדובר בחוב מנהלי. 13. יש לאבחן את נסיבות המקרה שבפנינו מהנסיבות בפסק הדין בעניין חג'ג'. באותו עניין עמדה לדיון זכותו של המוסד לגביית דמי ביטוח באמצעות פקודת המסים (גביה) בגין חוב דמי ביטוח שנוצר לפני למעלה מ-7 שנים. בענייננו, החוב הנטען נוצר עקב תשלומים ששולמו לתובע מבלי שהיה זכאי להם, לטענת הנתבע (תשלום גמלה שבוטלה בדיעבד וסכום ששולם בטעות). על פי תעודת עובד הציבור של גב' מסיקה, החוב שנוצר נוכה מקצבת הילדים שהשתלמה לתובע בתקופה שבין 12/01 - 3/08. הודעות העיקול נשלחו לתובע בחודשים 4/10 ו- 7/10. מכאן כי במועד הטלת העיקולים, לא חלפו 7 שנים מפעולת הגביה האחרונה שביצע הנתבע בקשר לחוב הנטען. גם אם תתקבל גירסת התובע לפיה לא קיבל הודעות על קיום החוב בשנים 2001 - 2002, אין מקום לטענה כי הנתבע המתין כ-9 שנים לגביית החוב. מהראיות עולה כי הנתבע פעל לגביית החוב בהתאם להוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי לעניין קיזוז והחזרת גמלאות וניכה את החוב בחלקו מקצבת הילדים. תשלום קצבת הילדים לתובע הופסק בשנת 2008, ככל הנראה עם הגיעם של ילדי התובע לגיל 18. עקב כך, כעת מבקש הנתבע לגבות את החוב באמצעות פקודת המסים (גביה). בענין זה יש לציין כי במהלך חקירת התובע התברר שלתובע שלושה ילדים קטינים נוספים, מבת זוג שאינה אשתו. מסיבות השמורות עימו, התובע מסרב לחשוף את פרטי בת הזוג והילדים בפני הנתבע. 14. לאור האמור , טענות התובע לעניין התיישנות ושיהוי נדחות. חוב בגין תשלום מיום 19/5/97 15. טענת הנתבע בדבר קיומו של חוב עקב תשלום ששולם לתובע בטעות בחודש 5/97 הועלתה לראשונה בתעודת עובד הציבור של גב' מסיקה מיום 15/9/10. 16. לטענה זו אין כל זכר בכתב ההגנה ובמסמכים קודמים של הנתבע, לרבות המכתבים שנשלחו לתובע ב-1/02 וב- 11/01. שני המכתבים הנ"ל מתייחסים רק לביטול זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה ואין בהם איזכור של חוב נוסף משנת 1997. גם בגיליון התכתבות של גב' מסיקה מיום 23/5/10, בהתייחס לפגישה עם ב"כ התובע (צורף לתע"צ) אין כל התייחסות לחוב נוסף משנת 1997, אלא רק לביטול זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה. 17. בחקירתה הנגדית של גב' מסיקה, כאשר נשאלה לגבי החוב משנת 1997, השיבה: "...שאין לי מושג מה היה אז בזמנו. לא טיפלתי אז בתיק. התיק עובד מפקיד לפקיד במשרד. אין לי מושג למה אנחנו... אני לא טיפלתי אישית בתיק שלו כל השנים...". במענה לשאלות נוספות שהופנו אליה בענין החוב הנטען, השיבה שאין לה תשובות. 18. מסקנת האמור היא כי לא הוצגה מטעם הנתבע כל אסמכתא בקשר להיווצרות חוב בשנת 1997. מכח מה שולם, למי שולם, מתי, מתי הודע לתובע לראשונה על קיומו של חוב. כל אלה לא פורטו ולא הוכחו. 19. בתעודת עובד הציבור נטען כי החוב משנת 1997, התקזז מגמלאות הבטחת הכנסה ששולמו לתובע, אך זאת מבלי לפרט את הסכומים ששולמו, כביכול, על חשבון החוב. יתר על כן, על פי תעודת עובד ציבור, החוב עמד על 33,496 ₪ בשנת 1997 ואילו נכון למועד מסירת התעודה, לאחר שלטענת הנתבע קוזזו סכומים מגמלת הבטחת הכנסה, עומד החוב על 45,656 ₪. כל זאת כאשר אין פירוט בדבר הסכומים שקוזזו מגמלת הבטחת הכנסה. 20. התובע הכחיש כי קיבל תשלום כלשהו שלא כדין. 21. לאור האמור אנו קובעים שלא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומו של חוב משנת 1997. לפיכך, אנו מורים לנתבע לבטל חוב זה, העומד על פי תעודת עובד הציבור על הסך של 45,656 ₪ ולהפחיתו מהסכומים העומדים לחובת התובע במערכת התשלומים של הנתבע. חוב בגין תשלום גמלת הבטחת הכנסה 22. בתעודת עובד הציבור הוצג פירוט התשלומים שקיבל התובע עבור התקופה שבין 6/98 עד 8/01. טענת הנתבע לעניין זה לא נסתרה. התובע הציג רשימת שמות של מעסיקים (נספח א' לתצהירו). רשימה זו אינה סותרת את טענת הנתבע בדבר תשלום גמלת הבטחת הכנסה בתקופה הנטענת. חוק הבטחת הכנסה מאפשר תשלום גמלת הבטחת הכנסה גם למבוטח עובד, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק ובתקנות. לפיכך העובדה כי בחלק מהתקופה הנטענת התובע היה רשום כמועסק, אינה מעידה בהכרח על אי קבלת גמלת הבטחת הכנסה באותם חודשים. 23. התובע אישר בתצהירו (סעיף 6) כי בחודש 7/01 זומן לסניף המל"ל ונמסר לו כי הוחלט לבטל את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, עקב שימוש ברכב הרשום על שם בתו הקטינה. 24. ב"כ התובע מעלה טענות שונות בדבר ההשלכות של פסק הדין שניתן בבג"ץ 10664/04 סלאח חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 28/2/12), המצהיר על בטלותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, על עניינו של התובע. בית המשפט העליון בבג"ץ חסן, קבע כי הוראת הסעיף, הקובעת חזקה חלוטה לפיה רואים במי שבבעלותו או בשימושו כלי רכב כמי שיש לו הכנסה בגובה הגמלה, מובילה לפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד ודינה להתבטל. ביטול הסעיף נכנס לתוקף 6 חודשים לאחר מתן פסק הדין. בעקבות פסק הדין תוקן סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה. עוד טוען התובע כי הרכב שימש אותו לצרכים רפואיים של בתו התינוקת, ולפיכך לא היה מקום לשלול את זכאותו לגמלה בשל השימוש ברכב. 25. טענות התובע תוקפות למעשה את החלטת הנתבע בדבר ביטול זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, שניתנה בשנת 2001. התובע לא ערער על החלטה זו עד היום. התובע אישר בעדותו שידע על ההחלטה בזמן אמת, לכל הפחות בחודש יולי 2011. התביעה בתיק כאן, שהוגשה בשנת 2010, הוגשה כתביעה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות חובותיו של התובע, ולא כערעור. מכל מקום, בית הדין אינו מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטות הנתבע, כפי שנקבע בחוק ובתקנות. משחלף המועד להגשת הערעור, אין התובע יכול להשיג על ההחלטה בדבר שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בשנת 2001. 26. לכך יש להוסיף כי החלטת הנתבע ניתנה בהתאם למצב המשפטי שהיה קיים באותה העת, בשנת 2001 ואין מקום לתקוף אותה על בסיס שינוי במצב המשפטי שחל שנים מאוחר יותר. 27. מעדותו של התובע עולה כי לא העלה את טענותיו בדבר שימוש ברכב לצרכים רפואיים, עת נמסר לו על החלטת הנתבע לשלול זכאותו לגמלה. למעלה מן הנדרש נציין כי עדותו של התובע בחקירה הנגדית אינה מתיישבת עם גירסתו לפיה עשה שימוש ברכב לצרכים רפואיים. מדובר ברכב שהיה רשום על שם בתו הקטינה של התובע, שהתגוררה עימו באותה התקופה ואשר לא היה לה רשיון נהיגה. התובע אישר כי הוא היה היחיד שהשתמש ברכב וכי הרכב שימש אותו לצרכים אישיים לרבות נסיעות לעבודה. 28. לאור האמור לעיל, אין להתיר לתובע להעלות כיום טענות שמשמעותן תקיפת החלטה שניתנה בשנת 2001, אשר תוכנה נמסר לתובע והתובע לא הגיש ערעור על ההחלטה. 29. בנסיבות המתוארות הוכח כי לתובע נוצר חוב גמלה עקב ביטול זכאותו להבטחת הכנסה, בגין גמלה ששולמה לו בין השנים 1998 - 2001. 30. הנתבע הציג שני מכתבים שנשלחו לתובע ב- 11/01 וב- 1/02, בדבר ביטול זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ודרישה להחזרת התשלומים שקיבל בתקופה הרלוונטית. התובע הכחיש קבלת המכתבים. 31. בסיכומי הנתבע נטען כי התובע פנה לנתבע בשנת 2002, באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים, לשם הסדרת החוב. טענה זו של הנתבע לא הוכחה. מכתב הפניה הנטען לא הוצג, זאת על אף החלטת בית הדין מיום 30/5/13, שניתנה לאחר הגשת הסיכומים, המאפשרת לנתבע להציג את המסמך. 32. יחד עם זאת, התובע אישר כי בחודש 7/01 התבקש להגיע למשרדי הנתבע, שם הודע לו על החלטת הנתבע לשלול את זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. בעקבות החלטה זו, שהתייחסה לתקופה קודמת, נוצר החוב הנדון. מכאן כי התובע ידע על היווצרות החוב, גם אם כטענתו לא קיבל את המכתבים שנשלחו לו מאוחר יותר. לכך יש להוסיף כי לאורך שנים החוב קוזז מקצבת הילדים ששולמה לתובע. לא סביר בעיננו שהתובע לא ידע, לאורך שנים רבות, בגין מה מקוזז לו סכום מידי חודש. 33. על פי תעודת עובד ציבור משלימה שהוגשה ביום 19/8/13, מקצבת הילדים שהשתלמה לתובע בתקופה שבין 12/01 - 3/08 קוזז סך כולל של 5,332 ₪ על חשבון חוב הגמלה. נתון זה אינו מוצא ביטוי בתעודת עובד הציבור הראשונה, לעניין שיעור חוב גמלה העומד לחובת התובע. לפיכך יש להפחית משיעור החוב הנקוב בתעודת עובד הציבור בסך של 42,637 ₪, את הסך של 5,332 ₪, שגבה הנתבע מקצבת הילדים של התובע. בהתאם לכך, חובו של התובע לנתבע בגין תשלום גמלאות ביתר, עומד על 37,305 ₪. סוף דבר 34. התביעה מתקבלת בחלקה. החוב הנטען משנת 1997, דינו להתבטל כאמור בפסק הדין לעיל. החוב הנטען בגין תשלום גמלאות ביתר, עומד בעינו, בכפוף להערות בפסק הדין לעיל. הנתבע יעדכן את שיעור החוב של התובע בהתאם לקבוע בפסק הדין. 35. הנתבע ישלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.חובביטוח לאומי