בחישוב הכנסותיו נלקח בחשבון שווי זכות הבניה של הדירה בה מתגורר בנו של התובע התובע מבקש להכיר בזכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש אפריל 2008, מבלי לכלול בחישוב הכנסותיו את זכויות הבניה של דירת בנו. 2. בכתב ההגנה נטען כי החלטת הנתבע לכלול בחישוב הכנסותיו של התובע את זכות הבניה של דירת בנו, אשר נבנתה מעל ביתו של התובע, ניתנה כדין. 3. ביום 19/3/11 התקיים דיון מקדמי. במהלך הדיון העלתה ב"כ הנתבע טענת התיישנות לגבי התקופה שקדמה לחודש מרץ 2009. 4. ביום 12/6/11 הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם הנתבע. 5. בישיבה מקדמית נוספת מיום 29/5/12 נקבעו הפלוגתאות הבאות: "א. האם התיישנה תביעתו של התובע בגין הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה בחודש אפריל 08' ו/או בגין ההחלטה תביעתו מיום 12.3.09 (החלטה מ-5/09 בה אושרה תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה החל מ-12.5.09). ככל שלא חלה התיישנות לגבי שתי ההחלטות או אחת מהן - ב. האם כדין הופסק תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובע בחודש 4/08. ג. האם כדין אושר תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובע החל מ-12.5.09." 6. התובע נחקר על תצהירו בישיבת הוכחות מיום 5/5/13. רקע עובדתי 7. התובע, יליד 1952, מקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש ינואר 2004. 8. בחודשים 1/08, 2/08 ו-2/08 נשלחו לתובע מכתבי דרישה להמצאת מסמכים לצורך בדיקת המשך זכאותו, בהתאם לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה (נ/9). 9. ביום 9/4/08 נשלח לתובע מכתב בדבר הפסקת תשלום הגמלה עקב אי המצאת מסמכים (נ/1). במכתב צויין כי התשלום הופסק בשל אי המצאת מסמכים על פי דרישת הנתבע, וכי באם המסמכים הנדרשים לא יומצאו בתוך 60 יום, תיבדק זכאותו של התובע רק באם תוגש תביעה נוספת. תשלום הגמלה הופסק בחודש אפריל 2008. 10. ביום 20/8/08 מסר התובע תצהיר, בהתאם לדרישת הנתבע, בדבר זהותו של אביו והיותו הבעלים הרשום של הקרקעות שברשות התובע (נ/2). ביום 25/9/08 מסר הצהרה בפני פקיד תביעות בנושא הבטחת הכנסה, במסגרתה ציין מספר ת.ז. שונה של אביו ופירט את שמות אחיו. 11. ביום 25/2/09 נשלח לתובע מכתב לפיו מכתב הדחיה מיום 9/4/08 עומד בעינו, בשל אי המצאת מסמכים במועד. במכתב צויין כי התובע רשאי להגיש תביעה חוזרת לבחינת זכאותו. 12. ביום 24/3/09 הגיש התובע תביעה חדשה לנתבע לגמלת הבטחת הכנסה (נ/10). בסופו של דבר התביעה אושרה החל מחודש מאי 2009. בהתייחס לחודשים 3-4/09 התביעה נדחתה עקב בעלות ברכב נוסף, מלבד רכב הניידות שאושר לבנו הנכה של התובע. 13. ביום 13/6/13, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק, הוגשה הודעת הנתבע לפיה לאחר בחינה נוספת הוחלט לאשר את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 3-4/09, בכפוף לבדיקת הכנסות ועמידתו ביתר תנאי הזכאות. 14. לאור הודעת הנתבע נותרו במחלוקת השאלות הבאות: א. האם חלה התיישנות על תביעת התובע בהתייחס לתקופה שקדמה לחודש מרץ 2009? ב. האם לצורך קביעת שיעור הגמלה יש לקחת בחשבון הכנסותיו של התובע את שווי זכויות הבניה של דירת בנו שנבנתה מעל דירתו של התובע? 15. לאחר בחינת חומר הראיות שבתיק ושמיעת טענות הצדדים להלן פסק הדין. טענת ההתיישנות 16. התביעה הוגשה בחודש אוגוסט 2010. לפיכך טוען הנתבע להתיישנות התביעה שעניינה מכתב הדחיה מיום 9/4/08, לפיו הופסק תשלום הגמלה לתובע בחודש אפריל 2008. לטענת התובע מדובר בטענה פרוצדוראלית שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה שהוגש לתיק ולפיכך אין להידרש לה. 17. טענת ההתיישנות אכן לא נטענה בכתב ההגנה והועלתה לראשונה על ידי הנתבע בדיון המקדמי מיום 19/3/11. לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בגין החלטת הנתבע מיום 2/2/10 שניתנה בגין תביעה שהוגשה בחודש מרץ 2009. מאחר ולא הוגשה תביעה כנגד מכתב הדחיה מחודש אפריל 2008, אשר כלל לא הוזכר בכתב התביעה - לא היה צורך בהעלאת טענת התיישנות בכתב ההגנה. 18. בפתח כתב התביעה, שכותרתו "הודעת ערעור" נאמר: "מוגשת בזה הודעת ערעור על החלטת המוסד לביטוח מיום 2/2/10..." (ההדגשה במקור). לכתב התביעה צורפה החלטת הנתבע מיום 2/2/10, בדבר אישור תביעתו החל מחודש מאי 2009. מכתב הדחיה מחודש אפריל 2008 לא צורף לכתב התביעה. לאור האמור יש בסיס לטענת הנתבע לפיה מאחר ובתביעה אין התייחסות למכתבי דחיה קודמים, לא נדרש להעלות טענת התיישנות בהתייחס למכתבים אלה. כתב ההגנה אכן מתייחס רק לשאלת זכאות התובע בגין התקופה החל מחודש מרץ 2009 ושיעורה, בהתאם לתביעת התובע מחודש מרץ 2009, אשר הוגשה במצורף לכתב ההגנה. 19. בכתב התביעה אמנם נטען כי תשלום הגמלה הופסק מחודש אפריל 2008 ובסעיף 21 לכתב התביעה אף נטען לזכאות התובע לתשלום גמלה החל ממועד זה. אך זאת מבלי לציין במפורש את החלטת הנתבע בדבר הפסקת תשלום הגמלה שניתנה בחודש אפריל 2008. לאור האמור ולאור העובדה שההחלטה אותה ציין התובע כמושא הערעור היא ההחלטה מיום 2/2/10 בלבד, אין לראות באי התייחסות הנתבע למכתב הפסקת תשלום הגמלה מחודש אפריל 2008 כזניחת טענת ההתיישנות. 20. בדיון המקדמי הראשון שהתקיים בתיק, משהובהר כי התובע מעלה טענות גם בהתייחס למכתב הפסקת הגמלה מחודש אפריל 2008, העלתה ב"כ הנתבע טענת התיישנות, בציינה כי: "יש התיישנות במידה והתובע טוען לתקופה שמעבר למאי 09'." בנסיבות אלה יש לראות בדיון המקדמי, במסגרתו הובהר כי לתובע טענות גם בהתייחס למכתב הדחיה הקודם, כהזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות. לפיכך אין לדחות את טענת ההתיישנות בשל אי העלאתה בהזדמנות הראשונה. 21. לגופה של טענת ההתיישנות, טענת התובע היא כי לא קיבל את מכתב הדחיה מחודש אפריל 2008. לטענת התובע, למעשה יש לראות בכל ההתכתבות בינו לבין הנתבע ממועד הפסקת תשלום גמלה בחודש 4/08, כמתייחסת לתביעתו המקורית של התובע, כפי שאושרה בשנת 2004. בחקירה נגדית טען התובע כי כלל לא הגיש תביעה חדשה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. זאת גם לאחר שהופנה לטופס התביעה שהגיש (נ/4, עמ' 9 לפרוטוקול). 22. טענת התובע בדבר אי קבלת החלטות הנתבע ואי הגשת תביעה חדשה, אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו לתיק, לרבות מסמכים שהוצאו מטעמו במהלך שנת 2008, וטופס התביעה שהגיש. התובע אישר כי בשנת 2008 העביר מסמכים לנתבע על פי דרישתו (עמ' 7-8 לפרוטוקול). 23. בסיכומיו אישר התובע כי הגיש תביעה חדשה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (בניגוד לטענתו בחקירה הנגדית). בהתאם לנטען בטופס התביעה - התביעה החדשה הוגשה "בתשובה למכתבכם מיום 25 פברואר 2009". באותו מכתב הובהר לתובע כי החלטת הדחיה מחודש 4/08 בעינה עומדת בשל אי המצאת מסמכים במועד וכי זכאותו של התובע יכולה להיבחן רק במסגרת תביעה חדשה. מכאן כי לכל המאוחר במועד קבלת המכתב בחודש פברואר 2009, אשר התובע אישר את קבלתו בטופס התביעה, נודע לתובע על החלטת הנתבע מחודש אפריל 2008 בדבר הפסקת תשלום הגמלה. 24. על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), בנוסחן לאחר תיקון תש"ע: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר." התביעה כאן הוגשה בחודש אוגוסט 2010, כשנה וחצי לאחר שאף לגירסת התובע, נמסרה לו הודעה על החלטת הדחיה. לפיכך התביעה בהתייחס למכתב הדחיה מיום 9/4/08, התיישנה במועד הגשתה. 25. למעלה מן הנדרש נציין כי בשים לב לחומר הראיות שהוצג בפנינו, נראה כי החלטת הנתבע בדבר הפסקת תשלום הגמלה ניתנה כדין. מחומר הראיות עולה כי החל מחודש ינואר 2008 נדרש התובע להמציא מסמכים לנתבע. על פי מכתבי התזכורת שנשלחו לתובע לפני הפסקת תשלום הגמלה, התובע לא המציא את מלוא המסמכים כנדרש ובכלל זה פרטים אודות אביו ואחיו. הצהרות פרטים מטעם התובע הועברו בחודשים 8/08 ו-9/08, כארבעה חודשים לאחר דחיית התביעה. התובע בחקירתו לא ידע להסביר מה עשה בתקופה שבין מועד הדחיה למועד מסירת המסמכים והשיב כי אינו זוכר (עמ' 7 לפרוטוקול). גם כאשר נשאל האם הפעם הראשונה שמסר את המידע לנתבע היתה בחודש ספטמבר 2008 והאם יש לו הוכחה שמסר מידע קודם לכן, השיב כי אינו זוכר ואישר כי אין ברשותו ראיה בדבר מסירת מסמכים במועד קודם. 26. בנסיבות העניין החלטת הנתבע בדבר הפסקת תשלום הגמלה בחודש אפריל 2008 ניתנה כדין, עקב אי המצאת מסמכים במועד על ידי התובע ובהתאם לסמכותו של הנתבע לפי סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה. חישוב הכנסות התובע לצורך קביעת שיעור הגמלה 27. בהתייחס לתביעת התובע מחודש מרץ 2009, לאור הודעת הנתבע מיום 13/6/13, בדבר הכרה בזכאות התובע לגמלה בחודשים 3/09-4/09, מתייתר הצורך לדון בשאלת זכאות התובע לגמלה עקב בעלות ברכב. השאלה שנותרה להכרעתנו היא לעניין שיעור בגמלה וחישוב הכנסות התובע. 28. באשר לתכליתו של חוק הבטחת הכנסה נפסק לא אחת: "תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח אמצעי מחייה מינימאליים למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום... חוק הבטחת הכנסה נועד להבטיח כרשת מגן אחרונה אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה על חשבון הקופה הציבורית בתנאי שאינו יכול להפיק הכנסה מנכס או בדרך אחרת מטעמים שאינם תלויים בו". עבל 31641-04-10 קוזלי מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/3/12); עבל 116/00 חזן נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 31/10/01). 29. הכנסה הנלקחת בחשבון לצורך חישוב זכאותו של מבוטח לגמלה, מוגדרת בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. בהתאם להוראת סעיף 9(א)(4) "הכנסה" היא לרבות: "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה". על פי סעיף 9(ג) לחוק, נכס הוא: "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים)." בהתייחס לזכויות בניה בנכס, נפסק: "ככלל, ניתן לראות בזכויות בנייה על גג דירת מגורים או בזכויות בנייה בקרקע עודפת של דירת מגורים כהכנסה מנכס לעניין סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, אף אם אין מופקת מהן הכנסה בפועל." עבל 31641-04-10 קוזלי מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/3/12) כן נפסק: "בסעיף 9 לחוק הוסמך שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים "שיראו אותם כהכנסה מנכס". מן האמור לעיל ברור, כי כללי חישוב אלה כפופים לעיקרון היסודי, שרק לסכומים שיש ביכולתו של מבקש הגמלה להפיק הכוונה, ורק סכומים אלה יש להביא בחשבון ההכנסה מנכס, ותהא שיטת החישוב אשר תהא... מן האמור בסעיפים הקודמים עולה, כי את תקנה 10 יש לפרש כאילו נאמר בתקנה: "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה... אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה". דבע" מג/4-162 חביב דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 351 30. בענייננו, לצורך חישוב הכנסותיו של התובע נלקח בחשבון שווי זכות הבניה של דירת בנו, אשר נבנתה מעל ביתו של התובע. לטענת התובע, אשר לא נסתרה, בנו נשא בעלויות הבניה מכספו וללא סיוע כלשהו מהתובע. היתר הבניה של הדירה הוצא על שם בנו של התובע. הבן מתגורר בדירה עם משפחתו ונושא בכל ההוצאות השוטפות של הדירה. עוד הצהיר התובע, כי הקרקע עליה בנוי הבניין אינה בבעלותו של התובע אלא רשומה על שם אביו. גם טענה זו לא נסרה על ידי הנתבע. לטענת התובע, מטעם זה לא נעשתה העברת בעלות בדירה שמעל ביתו על שם בנו, המתגורר בדירה (עמ' 10 לפרוטוקול). 31. התובע אישר כי הבית, אשר מעליו נבנתה הדירה, נמצא בבעלותו (עמ' 10 שורה 22 לפרוטוקול). בהעדר ראיה לסתור, ניתן להניח כי זכויות הבניה מעל הדירה שייכות אף הן לתובע. 32. טענות הנתבע בדבר בעלות התובע בנכס המניב הכנסה, אינן מתייחסות לבעלות בדירה שמעל ביתו של התובע (אשר נבנתה כאמור מכספי הבן) אלא לזכויות הבניה שמעל ביתו. 33. זכות זו למעשה מומשה על ידי בנו של התובע, אשר בנה את דירתו מעל ביתו של אביו והוא מתגורר בה עם משפחתו. בנסיבות המתוארות, למעשה אין לתובע כל אפשרות להפיק הכנסה מזכויות הבניה שברשותו, בדרך של העברתן לאחר. בית הדין הארצי קבע בנסיבות הדומות מאד לענייננו כי: "ההנחה בדבר היות המערערת בעלת זכויות הבנייה על הגג אינה סותמת הגולל על ערעורה, שכן עדיין נותרת בעינה שאלת האפשרות שיש בידה לממש אותן זכויות" עבל 381/99 נהלה חזאן נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31/1/00) שם נדון עניינה של המבוטחת, אשר היתה בעלת זכויות בניה על גג ביתה, אשר מומשו על ידי בנה, שבנה את דירתו מעל דירתה. בית הדין הארצי פסק: "יש להניח בנסיבות אלה, שלא יימצא קונה בשוק החופשי שיקנה זכויות בנייה על גג שעליו נבנתה דירה זה מכבר, ושמתגורר בה אחר. לאור זאת יש לקבוע כי המשיב לא הוכיח כי ניתן להפיק הכנסה מהנכס". 34. בדומה לכך נפסק אף בעניין קוזלי לעיל כי כאשר יכולתו של המבוטח לממש את זכויות הבניה על הקרקע העודפת שבבעלותו מוטלת בספק, אזי: "לא ניתן לראות בזכויות אלו כזכויות מהן ניתן להפיק הכנסה בפועל, או כזכויות המניבות הכנסה רעיונית לעניין גמלת הבטחת הכנסה." 35. טוען הנתבע כי בשל אי העברת הבעלות בדירת הבן, הנכס המשובח נותר ברשות התובע. בענין זה אמנם נאמר: "בעל קרקע המרשה לבניו לבנות עליה דירות ולהתגורר בהן עדיין נחשב כבעל הקרקע לצורך חוק הבטחת הכנסה." דב"ע נג/4-215 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19/10/94). ואולם, דווקא בעב"ל 1078/00 מוחמד פואז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 23, אליו מפנה ב"כ הנתבע בסיכומיה, נקבע: "מחומר הראיות שעמד בפני בית-הדין האזורי עולה באופן ברור כי לא נעשתה פעולה של העברה מסודרת של המקרקעין מן המערער אל בנו. כך, בין בדרך של רישום מסודר בטאבו, בין בדרך של ייפוי-כוח בלתי חוזר, ואף לא בדרך של הסכם. אלא, שעובדה מוכחת היא כי בנו של המערער הוא שהשקיע מכספו והוא שנשא בכל עלות בנייתו של המבנה שבו מדובר. אין בפנינו פיקציה, ואין טענה בדבר חוסר תום-לב של המערער. לפיכך, נראה לנו נכון לקבוע לצורך חוק הבטחת הכנסה, ובהתחשב בתכליתו, כפי שעמד עליה בית-הדין בפסקי-הדין השונים בהם דן בסוגיות דומות, כי בעת שבאים לשום את המקרקעין, שעל-פי כל דין נותרו בבעלותו של המערער, אין להביא בחשבון את מרכיב "שווי עלות הבנייה" של המבנה אותו כאמור בנה הבן." גם בענייננו אין מחלוקת כי בנו של התובע הוא שנשא בעלויות הבניה של הדירה מעל דירתו של התובע. זאת ועוד, לאור טענת התובע כי הקרקע עליה עומד המבנה אינה רשומה על שמו אלא על שם אביו, כלל לא ברור אם ניתן היה לעשות העברת בעלות מסודרת של הדירה על שם הבן. מכל מקום, כאמור, הוכח בפנינו שאין לתובע כל אפשרות להפיק הכנסה מזכויות הבניה שעל גג ביתו ושאלת הבעלות ב"נכס המשובח" אינה משליכה על מסקנה זו. 36. לאור האמור, אנו קובעים כי במקרה הנדון אין לקחת בחשבון הכנסותיו של התובע לצורך קביעת שיעור הגמלה, את שווי זכויות הבניה של הדירה שמעל ביתו, בה מתגורר בנו. 37. אשר על כן התביעה מתקבלת באופן חלקי כדלקמן: בהתאם להודעת הנתבע מיום 13/6/13, זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה הינה החל מחודש מרץ 2009, בהתאם לתביעה שהגיש בחודש מרץ 2009. שיעור הגמלה ייקבע על ידי הנתבע מבלי לקחת בחשבון הכנסותיו של התובע את שווי זכויות הבניה של דירת בנו. 38. הנתבע ישלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.בניההבטחת הכנסהזכויות בניה