נדחתה תביעתה לתשלום דמי לידה, בנימוק כי לא עלה בידיה להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה המצויה בבעלותו החלקית של אביה. 2. במסגרת מסכת הראיות נחקרו התובעת ואביה על האמור בתצהיריהם, ולאחר קיום מסכת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. יצויין, כי בדיון מיום 18/4/13 לא התייצבו חוקרי הנתבע אשר גבו הודעות בתיק, ב"כ הנתבע הודיעה כי אינה מבקשת את דחיית הדיון, וב"כ התובעת מצידו הודיע כי הוא מוותר על חקירתם. טענות התובעת 3. לטענת התובעת, דין התובענה להתקבל במלואה, מאחר והיא הוכיחה את כל יסודות התביעה, לרבות קיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין מעסיקתה. התובעת הוכיחה, כי עבדה כעובדת שכירה מן המניין בחברת "מפעלי נייר ירושלים ונאמן (2000) בע"מ", וכן שדיווחה לנתבע כדין על דבר לידת בנה ביום 6/6/09, וכי היא זכאית לקבל את דמי הלידה כקבוע בחוק. הנתבע לא העיד את החוקרים שגבו הודעות, ובכך מנע את חקירתם הנגדית. אין פסול בכך שחברה מסחרית תעסיק את בתו של אחד מבעלי המניות בחברה. לתובעת הוצאו תלושי שכר כדין, ושכרה שולם על ידי החברה. שכרה של התובעת שולם במזומן, מכיוון שהוטלו עיקולים על החשבונות של בעלה. גירסת התובעת ועדותה בבית הדין לא הופרכו במסגרת חקירתה הנגדית, וכך גם עדותו של אביה. התובעת הפסיקה עבודתה בחברה מפאת קשיים מובנים לאור לידת בנה. החברה גם העבירה תשלומים לנתבע כדין בעבור התובעת, לכן מקוממת עמדת הנתבע לפיה הוא מסרב לשלם לתובעת את דמי הלידה, לאחר שקיבל לידיו את מלוא תשלומי החובה הנובעים משכר התובעת. טענת הנתבע 4. לטענת הנתבע, היחסים בין התובעת לבין אביה אינם מגיעים לכדי יחסי עבודה. לא נוצרו בין התובעת לבין אביה יחסי עבודה בדרך של חוזה דה פקטו, ולא הוצג כל חוזה עבודה. טיב הקשר היה עזרה משפחתית בלבד. אין הוכחה בדבר השעות בהן שהתה התובעת בעבודה, ובנוסף לא הועסק עובד אחר בתפקידה של התובעת, והיא לא הכירה את המערך הארגוני של העסק. שכרה של התובע הוא פיקציה בלבד, הוא נקבע שלא בהתאם לכמות העבודה, וממילא לא התבצע רישום נוכחות של שעות וימי העבודה של התובעת. אביה של התובעת קבע את שכרה בצורה שרירותית. לתובעת לא היה תפקיד מוגדר, והיא לא הוחלפה במהלך חופשת הלידה. לתובעת לא שולמו כל זכויות סוציאליות. התובעת לכל היותר עבדה בעסק של אביה בעזרה משפחתית בלבד, ולא נתקיימו יחסי עובד-מעביד. דיון והכרעה 5. במסגרת פרשת חג'אג'רה סיכם בית הדין הארצי את ההלכה ביחס לסוגייה שבפנינו, בהאי לישנא: "סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד" כך: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח, אחות". בבחינת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר והתמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה. ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הינה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06): 'בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הינה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור. הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד'." ראה: עב"ל 15509-10-10 חג'אג'רה- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6/9/12). 6. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים, ולאחר שמיעת מסכת הראיות, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל, ונפרט. 7. כבר בפתח הדברים נציין, כי עדותם של התובעת ואביה הותירה עלינו רושם מהימן וחיובי, והתרשמנו כי עדותם שיקפה את קרות הדברים כהווייתם. לפיכך, יש לקבוע את המסכת העובדתית בהסתמך על עדויותיהם. מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה, כי התובעת אכן עבדה במפעל אשר חלקו בבעלות אביה. גירסתה של התובעת בכתב התביעה ובתצהירה לא נסתרה, והיא נתמכה בגירסתו ובתצהירו של אביה, ואף בדו"ח סיכום החקירה של חוקר הנתבע מיום 28/9/09 (נ/4), אותו ערך לאחר שביקר במפעל. 8. מחומר הראיות עולה, כי התובעת הייתה עובדת בחברה, שכאמור רק חלקה היה בבעלות אביה. התובעת ביצעה מגוון רחב של עבודות משרדיות, ואף עבדה על מכונת הייצור, כפי שתיאר זאת אף חוקר הנתבע בדו"ח סיכום החקירה. בעדותה בבית הדין, חזרה התובעת על גירסתה כפי שהופיעה בתצהירה, שכאמור לא נסתרה. 9. מעדות התובעת ואביה עולה, כי התובעת עבדה בחברה החל מ-1/1/07 ועד שנת 2009. לאחר שילדה, עברה לגור בעיר אשדוד הסמוכה יותר לעיר קריית גת, אך לאחר מספר חודשים היה לה קשה, ולפיכך הפסיקה לעבוד. התובעת הוסיפה ותיארה, כי עזרה לאביה "בהכל". התובעת הייתה לעיתים מתחילה לעבוד ב-5:30 ומסיימת לעבוד בשעות מאוחרות. לתובעת אמנם לא היה תפקיד מוגדר, אך היא ביצעה מגוון רחב של עבודות ומטלות לטובת העסק וקידומו, בין השאר לפי דרישות אביה, כפי שציינה גם בפנינו. 10. התובעת הסבירה מדוע קיבלה את משכורתה במזומן, לאחר שאביה היה פורט את השיק של המשכורת עקב מצבו הכלכלי של בן זוגה באותה העת. המדובר במשכורת ששולמה לה לפי שעות, כמו כל עובד, בשים לב שהייתה עובדת שעות רבות מחוץ לבית, ואף כאשר הייתה בחודש התשיעי להריונה הייתה חוזרת לעיתים בשעה 23:30. התובעת העידה, כי עד שנת 2008 הייתה מדווחת באופן ידני על שעות עבודתה, ואז הוכנס לשימוש כרטיס אלקטרוני. בנוסף, התברר כי הנתבע שילם לתובעת דמי לידה בגין בתה הגדולה, שנולדה בזמן שהתובעת עבדה באותו מפעל, כך שמדובר בנתון נוסף שיש בו כדי לחזק את טענות התובעת. 11. כפי שצויין לעיל, גם עדותו של אבי התובעת, מר נאמן, הותירה רושם חיובי, ולמעשה חיזקה את עדותה של בתו. מר נאמן בעדותו חזר על הדברים שציין בתצהירו, תוך שהוא עונה על שנשאל באופן ברור, מפורט, חד וקולח. מר נאמן, אשר שימש כמנכ"ל המפעל, תיאר כי מדובר היה במפעל למיחזור נייר בו הועסקו 30-35 עובדים, שם החלה התובעת לעבוד בחודש 1/07 עד שנת 2009 בה ילדה; ולאחר הלידה חזרה לעבודתה למספר חודשים אך עזבה מפאת הקושי. עוד הוסיף האב, כי לתובעת לא היה תפקיד מוגדר (כפי שהעידה גם התובעת) ובלשונו: "הייתה עושה הכל. היתה נוהגת לי ונכנסת לאולם הייצור והייתה רואה ומטפלת ודוברת עם ספקים ועושה טלפונים". גם כאשר נשאל אם לא היה לה תפקיד מוגדר ענה הוא: "לא, היא הייתה יושבת רוב הזמן במשרד ועוזרת למנהלת חשבונות ועובדת מול ספקים, עושה הזמנות ועונה לטלפונים". 12. בהמשך עדותו הוסיף ותיאר האב, כי התובעת הייתה למעשה יד ימינו, וביצעה את כל העבודות במפעל, ואם היה צורך הייתה עובדת גם במפעל הייצור; כפי שצפה בה בזמן אמת גם חוקר הנתבע כאשר ביקר במפעל. מעדותו של האב עולה, כי באותה עת היו למפעל קרוב ל-300 לקוחות, ולכן כל העת הייתה תנועה במפעל, והיה צורך לקבל סחורות ולהוציא סחורות, כמפעל שמייצר חומר גלם. עוד הוסיף אביה של התובעת, כי התובעת הייתה עובדת מהשעה 8:00 עד 20:00, ולעיתים גם בשעות מאוחרות יותר (כפי שהעידה התובעת); בהתאם לכל האמור לעיל, שכרה של התובעת צריך היה להגיע לסכום של 20,000 ₪, כפי שקיבל אחיה, ולפי היקף עבודתה ביחס לעובדים אחרים. עם זאת, התובעת השתכרה פחות מכך. 13. עדותו של האב תאמה את עדות התובעת, לפיה לא הדפיסה כרטיס למעט בתקופת עבודתה הראשונה, בה רצו להראות לשותפים של אביה שהתובעת עומדת ביעדים. גם ביחס לאופן התשלום במזומן חזר האב ותיאר את הסיבות לכך ששילם לתובעת במזומן, לאחר שפרע את השיק שהיה על שמה, לאור מצבו הכלכלי של בעלה באותה התקופה. 14. הנה כי כן, מדובר בתובעת אשר עבדה בחברה בה שותף אביה, איתו גם הגיעה מדי בוקר לעבודה במפעל, וחזרה איתו הביתה בשעות מאוחרות, הן בתקופה שלפני הלידה והן בתקופה שלאחריה. התובעת למעשה שימשה יד ימינו של אביה, אשר שימש כמנכ"ל, וביצעה מגוון רחב של עבודות, ובכלל זה גם עבודה על מכונות הייצור, כפי שמסרו היא ואביה לאורך כל הדרך. התובעת הציגה גירסה עקבית ומפורטת, שנתמכה בעדות אביה ובהודעתו לחוקר, בין השאר גם ביחס לסוגיית חישוב משכורתה ותשלום שכרה במזומן. התובעת ידעה לפרט שמות של עובדים שונים שעבדו במפעל, והעידה כי ביצעה מגוון רחב של מטלות, כפי שמסרה גם לחוקר הנתבע בהודעתה. מעדות התובעת אף עולה, כי היתה מגיעה עם אביה לעבודה ברכבו, בו אף נהגה כאשר נשלל רשיונו למשך 3 חודשים, כפי שמסר גם האב לחוקר הנתבע, וכפי שהעיד בבית הדין. 15. מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת הייתה עובדת לכל דבר בחברה, בה היה שותף אביה, וכי מדובר ביחסי עובד-מעביד לאשורם. התובעת עבדה במגוון עבודות, וביצעה את כל המטלות שהוטלו עליה. התובעת עבדה במשך שעות ארוכות מדי יום, לעיתים אף הייתה מגיעה לביתה בשעות מאוחרות, ולעיתים מגיעה בשעה מוקדמת ביותר למפעל. לתובעת הונפקו תלושי שכר, והיא אף קיבלה שכר בתעריף המשקף את היקף עבודתה ותרומתה למפעל, כיד ימינו של אביה המנכ"ל. עוד הוכח, שהתובעת הייתה מעבירה כרטיס בתחילת עבודתה. 16. בשולי הדברים יצויין, כי הנתבע ניסה בסיכומיו להצביע על סתירות בגירסת התובעת, על כך שלא שולמו לה זכויות סוציאליות כגון פיצויי פיטורים ודמי נסיעה, וכן טען שלא הכירה את המערך הארגוני של העסק, ושלא נמצא לה מחליף בתקופת חופשת הלידה. דא עקא, שבנסיבות העניין לא מצאנו סתירות היורדות לשורשו של עניין, אשר יש בהן כדי לשנות הכרעתנו. עוד יצויין, כי התובעת לא התפטרה ולא פוטרה עובר למועד הלידה, אלא התפטרה רק לאחר מספר חודשים, ולאחר שחזרה מחופשת הלידה. כמו כן, בחלק הארי מהזמן הגיעה התובעת לעבודה ברכבו של אביה, כך שלדמי הנסיעות אין חשיבות מכרעת במקרה דנן. התובעת אמנם לא הוחלפה בחופשת הלידה בעובד אחר, אך אביה בהגינותו הסביר היטב כי עבודתה חולקה בינו לבין בנו, בשים לב כי התובעת עבדה במגוון תפקידים. גם ביחס לגובה המשכורת אותה קיבלה התובעת, תיקנה היא את גירסתה עוד בזמן אמת לחוקר הנתבע; לפיה קיבלה שכר של 8,000 ₪ עד 10,000 ₪ נטו, כאשר כל העובדים האחרים השתכרו 7,000 ₪ ועובדי הייצור אף יותר. 17. מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת קיבלה תמורה כספית הולמת ומשקפת בגין עבודתה, החברה העבירה תשלומים לנתבע כדין בעבור התובעת, ואף שולמו מיסים בגינה. מן הראיות עולה בבירור כי אין מדובר בעבודה התנדבותית או בעזרה משפחתית. התובעת השתלבה בעבודה בחברה יחד עם אחיה ואביה, ועשתה כל שהוטל עליה למען החברה. אחרית דבר 18. דין התובענה להתקבל. החלטת פקיד התביעות מיום 28/1/10 - בטלה. אנו קובעים, כי בין התובעת לחברה בה עבדה התקיימו יחסי עובד-מעביד, ולפיכך הינה זכאית לתשלום דמי לידה. 19. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,500 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 20. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק הדין. לידהדמי לידהיחסי עובד מעביד