התובע עבד בנתבעת, שהיא חברת כוח אדם, מיום 1.9.2009 עד יום 15.1.2010 התובע הוצב לעבודה במחסנים בחברת מאסטר פוד. לגרסת התובע בתצהירו הופנה על ידי הנתבעת למחסני חברת מאסטר פוד ושם בשיחה עם קרני מחברת מאסטר פוד הוסבר לו שהשכר הוא 24 ₪ לשעה, אולם קיימת השלמה למשמרות שלמות, אם הצוות מסיים את ההעמסה מוקדם, וחלק מהשכר מחושב בדרך של תשלום בעד משקל העמסה כולל במשמרת. כן הסביר לו קרני כי בשל ייחודה של העבודה והקושי המיוחד הכרוך בה שכר העבודה בעד 4 ימי עבודה בשבוע מגיע ל- 6,000 ₪ לחודש; לאור הבטחה זו של מר קרני התחיל לעבוד, ועבד במשמרות בתנאים קשים במחסן הקירור אשר הטמפרטורה בו היא 18 - מעלות בעבודה פיזית קשה; לאחר מספר שבועות נוכח כי השכר המשולם לו אינו השכר שהובטח לו; ניסיונותיו לברר עם המנהלים כיצד מחושב השכר, מדוע העובדים האחרים שביצעו בדיוק אותה עבודה קיבלו שכר העולה על שכרו פי שניים ויותר, וכיצד ישתכר את השכר שהובטח לו - 6,000 ₪ - עלו בתוהו; התובע טען כי ההודעה לעובד שצורפה לכתב ההגנה לא הוצגה לו מעולם והוא לא חתם עליה, וגם טופס ראיון עבודה שנשא כביכול את חתימתו לא נחתם על ידו והאמור בו אינו משקף את שהובטח לו בעניין שכרו; לאחר מספר חודשים ביקש להעדר מן העבודה למשך תקופת הבחינות וניתן לו על כך אישור על ידי הממונה עליו קרני. יום לפני המועד בו היה אמור לשוב לעבודתו לאחר החופשה פוטר על ידי הנתבעת בשיחת טלפון; הנתבעת לא שילמה לו פדיון חופשה שהגיע לו למרות הבטחתה המפורשת. לגרסת הנתבעת, בתצהירה של אינה X המשמשת בתפקיד רכזת כוח אדם, מעולם לא הובטח לתובע שכר של 6000 ₪, אלא שכרו נקבע על 24 ₪ לשעה; התובע ידע היטב פרטי תנאי שכרו כפי שעולה מטופס הודעה לעובד שנשלח לביתו ומטופס 101 עליו חתם; חברת מאסטר פוד מתגמלת את העובדים במענקים ובונוסים על פי שיקוליה והנתבעת אינה מעורבת בכך; התובע קיבל מענק בחודש נובמבר 2009 על פי החלטת מאסטר פוד; התובע לא פנה לנתבעת במהלך תקופת עבודתו בעניין שכרו; כפי שנמסר לנתבעת ממנהל המחסן התובע התפטר מן עבודתו כיון שנכנס לתקופת מבחנים, והנתבעת מעולם לא פיטרה את התובע; התובע לא פנה לנתבעת בבקשה לחופשה וגם לא נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו; לתובע לא שולם פדיון חופשה בגלל שלא חתם על טופס 101 לשנת המס 2010; בנסיבות סיום קשר העבודה התובע אינו זכאי להודעה מוקדמת, אלא הנתבעת זכאית לקזז מכל סכום המגיע לו את תמורת ההודעה המוקדמת; לפנים משורת הדין, על מנת להימנע מהליכים משפטיים שולם לתובע פדיון חופשה למרות זכותה של הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת שלא ניתנה, והסכום שולם לתובע באמצעות העברה בנקאית. מטעם התובע העיד גם מר קרניאל חג'בי, שעבד בחברת מאסטר שף בתפקיד מנהל רכש ולוגיסטיקה. מר חג'בי העיד כי שכרם של עובדים בתפקידו של התובע (מלקטים) עומד על סך של 24 ₪ לשעה, ובנוסף יש "בונוס" או "תמריץ" שאם עובד מגיע אליו הוא זכאי לקבל אותו. הבונוס בנוי מכמה מרכיבים, כאשר שני העיקריים הם כמות של ליקוט בקילוגרם וקרטון וזמן, ויש נוסחה המחשבת את הבונוס המגיע ברמה חודשית. עד "רף" מסוים לא משולם בונוס כלל, ומעל אותו "רף" משולם לעובד בונוס. את שיעור הבונוס עובד יכול לדעת רק בדיעבד, ולא מראש. בהתייחס לתובע העיד כי אינו זוכר את השיחות עם התובע אישית, אולם לכל עובד שמגיע הוא מסביר שהשכר לשעה הוא 24 ₪, וקיים תמריץ או בונוס שיש אפשרות שיהיה אפס או בלתי מוגבל; אם התובע קיבל את השכר לשעה בלבד הוא כנראה לא הגיע לבונוס, ואין באפשרותו לדעת אם כך אירע בשל העובדה שהתובע עבד ארבעה ימים בשבוע או שהוא עבד לאט. מר חג'בי העיד כי אינו זוכר אם אישר לתובע חופשה. לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע העיד כי התובע חדל להגיע לעבודה, וניסיונות לאתרו לא עלו יפה. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר ולחלופין פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה בגובה הפרשי שכר בסך של 15,126 ₪, סכום ההפרש בין השכר שהובטח לו - 6,000 ₪ לחודש - לבין השכר ששולם לו בפועל. בסיכומים נטען על ידי ב"כ התובע כי לא נסתרה גרסת התובע שהובטח לו על ידי קרני שכר בסך של 6,000 ₪, והבטחתו מחייבת את הנתבעת. בהמשך הוסיף ב"כ התובע כי "הטענה היא שאילו הייתה הנוסחה מוצגת התובע היה מוכיח שניתנה לו הבטחה ל- 6,000 ₪ בחודש. מר קרני מכיר את הנוסחה על יסוד זה הוא הבטיח 6,000 ₪. .. זוהי תביעה לפיצוי על אי הצגת תנאי עבודה וזה נטען במפורש". עוד נטען כי הימנעות הנתבעת מלהציג את תנאי עבודתו של התובע מחזקת את עדותו כי הובטח לו שכר בסך של 6,000 ₪; גם ממכתב הנתבעת על סיום קשר העבודה עולה כי התובע לא התפטר מעבודתו. הנתבעת טענה כי העלאת התביעה לפיצוי על אי הצגת חוזה עבודה בשלב הסיכומים מהווה שינוי חזית שאין להתירו. לגופו של עניין נטען כי התובע לא הוכיח את גרסתו כי הובטח לו שכר בסך של 6,000 ₪ לחודש; בעוד שבכתב התביעה נטען כי מדובר ב"בונוס" בתצהיר נטען כי מדובר ב"תוספת שכר", ואף לא ברור מגרסתו של התובע אם לטענתו ההתחייבות היא ל- 6,000 ₪ ברוטו או ל- 6,000 ₪ נטו; עדותו של מר חג'בי תומכת בגרסת הנתבעת לעניין ההסכמה על שיעור השכר; פדיון חופשה שולם לתובע בחודש מאי 2010, צורפה ראייה המוכיחה זאת, והתובע מסר בעניין זה גרסאות סותרות; עדותו של מר חג'בי מאששת את גרסת הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו, והטענה כי התובע פוטר בשיחה טלפונית הועלתה לראשונה בתצהיר, ואין לה זכר בכתב התביעה. לאחר בחינת העדויות וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין התביעה להידחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. יש לדחות את התביעה לפיצוי על אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה: עיון בכתב התביעה מעלה כי הסעד שנתבע בכתב התביעה הוא הפרשי השכר או פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה, דהיינו פיצוי על הפרת ההתחייבות לשלם שכר בסך של 6,000 ₪, ולא הועלתה כל טענה או תביעה לזכאות לפיצוי בשל אי מסירת הודעה על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002 (להלן - חוק הודעה לעובד). אכן, בסעיף 9 לכתב התביעה נטען כי "התובע הועסק בדרך בה תנאי עבודתו אינם ידועים לו, הוא אינו יכול לדעת מהו השכר הצפוי לו ומהן בכלל זכויותיו כעובד". גם אם ניתן לראות בסעיף זה טענה המתייחסת לאי מתן הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד, למרות שהחוק לא אוזכר כלל בכתב התביעה, הרי שמהסעד שנתבע ומאופן החישוב (סעיפים 13 ו- 21 לכתב התביעה) ברור כי הפיצוי נתבע על יסוד הטענה להפרת התחייבות לתשלום שכר בסך של 6,000 ₪, כאשר הפיצוי הנתבע חושב בגובה ההפרש בין השכר ששולם לתובע בפועל לבין השכר שהובטח לו, לגרסתו. אוסיף, כי התיקון לחוק הודעה לעובד שהסמיך את בית הדין לפסוק פיצוי בשל הפרת הוראות החוק, נכנס לתוקפו רק בחודש אוגוסט 2011, כאשר לעניין פסיקת פיצויים לדוגמא על פי סעיף 5(ב) לחוק הוא נכנס לתוקפו רק בחודש נובמבר 2011 (ס"ח 2311 התשע"א 11.8.2011). מכל מקום, גם אם ניתן היה לחייב את המעביד בתשלום פיצוי על הפרת הוראות החוק עוד בטרם התיקון לחוק [ראו לעניין זה - ע"ע (ארצי) 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011)], יש לדחות את התביעה לפיצוי כאמור בשל העובדה שלא נתבע כל סעד בעניין זה בכתב התביעה. אוסיף, כי צודק התובע בטענתו כי מן הראוי היה להציג לו הסבר ברור ובכתב של הפרמטרים והנוסחה לתשלום הבונוס, וכן להציג לו בכל חודש דו"ח על עבודתו בהתייחס לפרמטרים והנוסחה, כך שהתובע היה מקבל הסבר מדוע לא שולם לו בונוס, ולכלכל את צעדיו בהתאם. אין לקבל גישה שלפיה הנוסחה לחישוב הבונוס היא עלומה, ועובד יכול לדעת רק בדיעבד אם הוא זכאי לבונוס ואם כן - את שיעור הבונוס. אולם, משלא נתבע כל סעד בעניין זה, התביעה לפיצוי בשל אי הצגת חוזה עבודה ובו פירוט הנוסחה לחישוב הבונוס או הנוסחה הבונוס נדחית. התובע לא הוכיח את גרסתו בדבר התחייבות לתשלום שכר בסך של 6,000 ₪: בדיון הראשון שנקבע להוכחות, וחרף התנגדות הנתבעת, קיבל בית הדין את בקשתו של התובע, ודחה את דיון ההוכחות למועד אחר כדי לאפשר לו לזמן לעדות את מר קרניאל חג'בי, עובד חברת מאסטר פוד, על מנת שתינתן לו הזדמנות למצות את ההליך ולהוכיח את גרסתו, ומר חג'בי אכן זומן והעיד. יש לציין כי מר חג'בי אשר עבד בחברת מאסטר פוד בתפקיד מנהל רכש ולוגיסטיקה לא עבד בחברת מאסטר פוד בעת מתן עדותו, כך שלא היה לו כל אינטרס במחלוקת מושא הליך זה. על יסוד התרשמות מהעדויות ומכלל חומר הראיות, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את גרסתו כי ניתנה לו התחייבות ששכרו יעמוד על סך של 6,000₪ לחודש. כפי העולה הן מעדותו של התובע והן מעדותו של מר חג'בי, אשר לטענת התובע הוא הגורם שהבטיח את השכר בסך של 6,000 ₪ לחודש, הובהר לתובע כי ההתחייבות היא לתשלום שכר קבוע בסך של 24 ₪ לשעה, ומעבר לכך תשלום נוסף (שכונה "בונוס" או "תמריץ") המחושב על בסיס הספק העבודה. על פי עדותו של התובע, בשיחה עם קרני הובהר לו כי התשלום הנוסף מעבר לתשלום הקבוע לשעת עבודה הוא "פונקציה של טונות העמסה פר שעות עבודה" (ע' 5, 10 - 11) וכן עולה מעדותו כי אם בכלל דובר בשיחה עם קרני על 6,000 ₪ הרי היה מדובר בהערכה שנעשתה לבקשתו (ע' 5, ש' 13). מעדותו גם לא ברור אם ניתנה התחייבות לשכר בסך של 6,000 ₪ ברוטו או 6,000 ₪ נטו (ע' 6, ש' 11 - 16). אציין כי בעוד שבכתב התביעה נאמר כי מדובר בתשלום "בונוס", בעדותו ניסה לטעון כי מדובר בחלק מהשכר. מכל מקום, מעדותו עולה חד משמעית כי הוסבר לו ששיעור שכרו שמעבר ל- 24 ₪ לשעה נגזר גם מהתפוקה (ע' 6, ש' 18). מעדותו של מר חג'בי עולה במפורש כי השכר הקבוע של עובד בתפקידו של התובע (מלקט במחסן) היה 24 ₪ לשעה, ובנוסף לכך שולם בונוס או תמריץ המחושב על בסיס כמה מרכיבים. מר חג'בי הדגיש בעדותו כי הוא מסביר לכל עובד כי השכר לשעה הוא 24 ₪ ושקיים תמריץ או בונוס "ויש אפשרויות שיהיה 0 או בלתי מוגבל" (ע' 11, ש' 4 - 6). כן העיד כי אינו זוכר את הנוסחה, וכי אם התובע לא קיבל מעבר ל- 24 ₪ לשעה "כנראה לא הגיע לבונוס. אני לא יכול לדעת אם זה בגלל שהוא [עבד] 4 ימים או שהוא עבד לאט, עבר הרבה זמן" (ע' 12, ש' 1 - 2). כללו של דבר: גרסתו של התובע כי הובטח לו שכר קבוע בסך של 6,000 ₪ לחודש נדחית, וזאת על יסוד עדותו של התובע עצמו ועל יסוד עדותו של מר חג'בי, שיש להעדיף אותה גם בשל העובדה שאין לו אינטרס כלשהו במחלוקת מושא הליך זה. לא ניתנה לתובע התחייבות לתשלום שכר בשיעור של 6,000 ₪, אלא הובהר לו כי ישולם לו שכר בשיעור של 24 ₪ לשעה ותשלום "בונוס", על פי נוסחה, המבוססת על הספקיו בעבודה. התובע גם לא הוכיח כי נתקיימו ביחס אליו התנאים לתשלום בונוס על פי הנוסחה לחישוב הבונוס. בהקשר זה יש לציין כי התובע לא דרש לזמן עד ממאסטר פוד אשר ימציא את הנוסחה לחישוב הבונוס ואת דו"חות עבודתו, כך שניתן יהיה לבחון אם אכן היה זכאי לבונוס מעבר לבונוס בסכום יחסית נמוך ששולם לו במשכורת חודש נובמבר 2009. התובע לא הוכיח את סכום הבונוס לו היה זכאי על פי הנוסחה, וכאמור נדחתה גרסתו כי ניתנה לו התחייבות שישולם לו שכר בסך של 6,000 ₪ לחודש לפחות. סוף דבר - לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה לתשלום הפרשי שכר או לתשלום פיצוי בשל הפרת חוזה עבודה נדחית. התביעה לפדיון חופשה: כאמור, התובע עבד מיום 1.9.2009 עד יום 15.1.2010, סך הכול ארבעה וחצי חודשים. התובע דרש תשלום פדיון חופשה בעד 10 ימים, אולם לא הסביר את מקור הזכאות לתשלום פדיון חופשה בעד עשרה ימים עת עבד ארבעה וחצי חודשים בלבד. על פני הדברים, התביעה לפדיון חופשה נזנחה בשלב הסיכומים. מכל מקום, מתקבלת גרסת הנתבעת כי שולם לתובע פדיון חופשה בחודש מאי 2010 בסך של 630 ₪, כעולה מנספח ה' לתצהירה של גב' אינה X, והתובע לא הוכיח שהגיע לו פדיון חופשה בסכום גבוה יותר. כללו של דבר - התביעה לפדיון חופשה נדחית. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת: התובע טען כי פוטר מעבודתו על ידי גב' אינה X בשיחת טלפון. אין בידי לקבל גרסה זו של התובע, ואני מעדיפה את גרסתה של גב' צו'לקוב לפיה התובע הפסיק להתייצב לעבודה לאחר שהיה בתקופת מבחנים, גרסה הנתמכת גם בעדותו של מר חג'בי (ע' 12, ש' 16 - 18). כאמור, התובע לא היה שבע רצון מתנאי עבודתו, וכפי הנראה על רקע זה החליט שלא לשוב לעבודה לאחר שלא עבד בתקופת המבחנים. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל תביעתו של התובע נדחית. על אף שהתביעה נדחתה, אין לחייב את התובע בתשלום הוצאות, וזאת בשל האמור בסעיף 9 לעיל - אי מסירת פירוט הנוסחה לחישוב הבונוס ודו"ח מפורט על עבודתו של התובע בהתייחס לפרמטרים לתשלום הבונוס. זכות ערעור - כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 15 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. פיטוריםחברות כוח אדםמחסן