הפרשי שכר בגין עמלת מכירות לתקופה 5/05 ועד 3/10, כולל, בסך של 472,767 ₪ הנתבעות הכחישו טענות התובע, וטענו כי התובע קיבל את מלוא שכרו על פי המוסכם בין הצדדים. הנתבעת 1 הגישה מצידה כתב תביעה כנגד התובע בתיק ס"ע 57359-11-10, להחזר תמריצי הנהלה ששולמו לו בתקופת העבודה לעיל בסך 114,879 ₪. הדיון בשתי התביעות התקיים במאוחד. 2. הצדדים הסכימו על העובדות הבאות: א. התובע החל עבודתו ב - 14/1/04 וסיים עבודתו ב - 9/3/10. ב. בתחילה, עד 5/05, שימש התובע כטכנאי, והחל ממועד זה כאיש מכירות. ג. שכר התובע מורכב משכר בסיס +בונוס מכירות ורכיב של תמריצי הנהלה. ד. התובע חתם על הסכם העסקה שנחתם ביום 5/11/06 בכפוף למחלוקת באשר לפרשנות שיש ליתן להסכם זה. 3. הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות. בישיבת 29/1/12 הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישולם לתובע סך של 2,500 ₪ ובכך יסולקו התביעות, תוך מתן זכות ביטול לכל אחד מן הצדדים תוך 30 יום. התובע הודיע על חזרתו מההסכם, באת כוחו התפטרה מייצוגו וב"כ החדש ביקש להגיש תצהירים משלימים מטעמו. בהחלטה מיום 13/3/12 נקבע, כי משטרם החל שלב ההוכחות, אולם משהנתבעת כבר הגישה תצהירים מטעמה, לאחר שקילת טענות הצדדים ולשם חשיפת האמת, יוכל התובע להגיש תצהיר משלים ולנתבעת נתנה זכות להגיש תצהיר תשובה. התובע חוייב בהוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך. 4. ביום 29.11.12 הגיש התובע תצהיר משלים. בתצהיר טען, כי אין בידיו את ההוכחה לגובה המכירות שביצע, ועל כן עורך הוא חישוב זכויות חדש בגין זכויות אשר לטענתו מגיעות לו בגין תקופת עבודתו והן: שעות נוספות בסך של 88,917 ₪ (קרן), ניכויים מהשכר בסך של 40,930 ₪ (קרן) ופדיון חופשה בסך של כ - 30,000 ₪ ליום הגשת התביעה. יצויין כבר עתה, כי הגרסה החדשה לפיה אין בידי התובע את נתוני המכירות אינה מתיישבת עם האמור בתביעתו והסכומים המדוייקים שתבע כעמלת מכירות לכל חודש וחודש. זאת ועוד, בחקירתו הודה התובע כי בדק מידי חודש בחודשו וראה בתוכנה כמה מכר מידי חודש וכן בדק ונוכח לראות כי קיבל בתלוש את שכר הבסיס ואת כל סכום העמלות (ר' עמ' 9 ו-10 לפרוטוקול). 5. הנתבעת הגישה תגובה במסגרתה התנגדה לכל שינוי והרחבת חזית בתצהירו המשלים של התובע, וכן חזרה על התנגדותה בפתח ישיבת ההוכחות ביום 17/12/12. תנאי העסקתו של התובע 6. תביעת התובע נסובה על הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו מתקופת העסקתו כאיש מכירות. אין חולק, כי בין הצדדים סוכם על תשלום שכר בסיס בצירוף 1% מהמכירות, וכן תמריצי הנהלה לפי שיקול דעת הנתבעת. הסכמת הצדדים הועלתה על הכתב בהסכם העסקה מיום 5/11/06 הקובע לעניין השכר כדלקמן: "4. שכר א. שכר איש המכירות החודשי יקבע פי אחת מהנוסחאות הבאות לפי הגבוהה מביניהן: (1) שכר בסיס של 3,600 ₪ לחודש עבור עבודה של 186 שעות חודשיות, בתוספות הבאות: * סכום גלובלי של 1000 ₪ עבור שעות נוספות כלשהם במהלך החודש. * תשלום בעבור דמי הבראה (1/12 מהסכום השנתי) - שישולם כל חודש. * תשלום עבור חופשה (1/12 מסכום הזכאות השנתי) שישולם מדי חודש. * תשלום בעבור הוצאות נסיעה (לפי כרטיס חופשי חודשי). למען הנוחות, סה"כ הסכום בתת סעיף זה, (1) יקרא "G". (2) באם הסכום שיקרא "S" (כאשר "S" הוא הסך של 2500 ₪ + 1% מהמכירות בחודש השכר הרלבנטי, ללא מע"מ), יהיה גדול מהסכום "G" (שהוא כאמור סה"כ הסכום בתת סעיף (1) וכולל בסיס + שעות נוספות גלובלי + דמי הבראה + חופשה+ נסיעות כמוסבר לעיל), אזי ישולם לעבוד בונוס מכירות נוסף בסכום ההפרש שבין "S" לבין "G". *כל יום היעדרות או חלק ממנו, ינוכה מהסכום הבסיסי לפי 150 ₪ ליום או חלקו, בהתאמה. *בזמן היעדרות לא יהיו מכירות ולכן גם לא יחושב ה - % מהמכירות בזמן היעדרות. ב. המעסיק רשאי לשנות את שיטת החישוב לפי ראות עיניו (הנוסחה יכולה להשתנות באופן חד צדדי ע"י המעסיק מידי חודש) כגון, הקטנת הבסיס, מתן תמריצים שונים במקום הקטנת הבסיס ובתנאי שסה"כ הסכום הכולל של השכר, זאת כולל חופשה דמי נסיעה וההבראה שמשולמים מדי חודש ובלבד שהסכום לא יהיה קטן מהסכום המחושב לפי סעיף ב', באותו החודש. החישוב כאמור יהיה לפי החלטתו הבלעדית של המעסיק ולפי נוסחה שיבחר. ג. בתלוש השכר יציג המעביד את חלק ההבראה והחופשה ודמי הנסיעה בנפרד. לא יהיו לעובד דרישות נוספות לגבי חופשה, דמי נסיעה, והבראה מעבר פיצוי הכספי אותו קיבל בעבורם בשכר החודשי. ד. העובד/ת מתחייבת להודיע מראש, ככל האפשר, על היעדרות מסיבה בריאותית. ה. מוסכם ומובהר בזאת במפורש, כי ימי החופשה משולמים כאמור מדי חודש. על כל חופשה מעבר לימי החופשה המגיעים נדרש העובד/ת לתאם את ימי ההיעדרות עם מנכ"ל החברה ולהעביר להנהלת החשבונות, מסמך בחתימת מנכ"ל החברה, המאשר את מספר ימי החופשה בהם הי/וא עתיד/ה להיעדר כפי שנקבע עם מנכ"ל החברה. ו. כל תשלום או טובת הנאה שהחברה מעניקה לעובד/ת במסגרת הסכם זה, יש לראות בהם תשלומי ברוטו הכפופים לתשלום מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות וכל מס אחר המחויב על פי דין. ז. למען הסר ספק מוצהר בזה כי העובד/ת לא ת/יהיה זכאי/ת לדרוש גילום של איזה תשלום או שוויה של טובת הנאה כלשהם, מעבר לקבוע בהסכם זה. כמו כן, העובד/ת לא ת/יהיה זכאי/ת לקבל מהחברה כל תמורה או תשלום מכל סוג שהוא מעבר לשכר והתשלומים האחרים המפורטים במפורש הסכם זה. ח. מוסכם ומובהר בזה, כי על יחסי העבודה בין הצדדים לא חל כל הסכם קיבוצי, כללי ו/או מיוחד וכי תנאי עבודתה של העובד/ת בחברה הינם אך ורק התנאים המפורטים בהסכם זה. " 7. לטענת התובע בכתב התביעה, השכר ששולם לו היה "פועל יוצא של שכר הבסיס בצירוף 1% מהמכירות בדיוק" אולם בפועל לא קיבל התובע את כל יתר זכויותיו , שעות נוספות, חופשות, דמי נסיעות, חגים והבראה. (ר' סע' 6 לתביעה). יחד עם זאת, תביעתו הכספית של התובע לא התבססה על חישוב זכויותיו לעיל, שלטענתו לא שולמו, אלא התובע דרש לקבל את אחוז המכירות המגיע לו לתקופה שמחודש 5/05 ועד 3/10, שלמעשה הודה כי שולם לו. 8. גם בתצהיר עדותו הראשית ת/1 מיום 9/11/11 שב התובע על דרישתו לקבל את עמלת המכירות של כל חודש וחודש, אשר הסתכמה לפי חישוביו בסך כולל של למעלה מ - 472,000 ₪, תוך שהוא מציין שאיננו יכול לחשב את זכויותיו המגיעות לו כדין בגין חופשה, הבראה, חגים, החזרי נסיעות ושעות נוספות. 9. בתצהירו המשלים, שינה התובע לחלוטין את חזית תביעתו, טען כי השכר ששולם לו, כולל רכיב העמלות הינו בגדר "שכר כולל" בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ה-1958, ותובע, במקום תשלום עמלת המכירות שנתבעה בתביעה, הפרשי שעות נוספות ופדיון חופשה אשר חושבו וכומתו לראשונה בתצהיר המשלים, ובהתבסס על סך השכר ששולם לו לטענתו "כשכר כולל". 10. התובע הודה למעשה כי קיבל במסגרת שכרו את העמלות שהגיעו לו כמוסכם, ועל כן, תביעתו על פי נוסחה בכתב התביעה, דינה להידחות. התובע לא טרח לבקש תיקון כתב התביעה. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין להתיר לתובע לשנות ולהרחיב את חזית תביעתו, את הרכיבים ואת הסכומים הנתבעים על ידו על דרך חישובם, ללא שביקש וללא שאושר לו תיקון כתב התביעה. אשר על כן, דין תביעתו להדחות. 11. למעלה מן הצורך בלבד, אין אף לקבל את תביעותיו החלופיות של התובע לגופן, ונבאר כוונתנו. על פי הסכם ההעסקה, נקבע כי שכרו של התובע הינו שכר בסיס של 3,600 ₪ לחודש עבור 186 ש"ע, ובתוספת: 1,000 ₪ עבור שעות נוספות כלשהן במהלך החודש, 1/12 מסך דמי ההבראה השנתיים, 1/12 מזכאות שנתית לחופשה, ותשלום הוצאות נסיעה לפי חופשי חודשי. לשכר זה יתווסף אף בונוס מכירות בגובה ההפרש שבין השכר לעיל על תוספותיו לסך של 2,500 ₪ + 1% מהמכירות (ללא מע"מ), ככל שיהיה הפרש שכזה. אין מדובר בשכר כולל אלא בשכר בסיס מובטח בסכום עליו סוכם, בתוספת תוספות שונות כמפורט לעיל, ובאפשרות לקבלת בונוס נוסף - ככל שיעמוד התובע בתנאי הזכאות שנקבע בהסכם לקבלתו. בתלוש השכר אכן צויינו מידי חודש בנפרד הסכומים ששולמו על פי ההסכם עבור שעות נוספות, נסיעות, הבראה ובחלק מן התקופה אף חופשה. 12. בהתאם לפסיקה, מותר לכלול בשכר דמי נסיעה ודמי הבראה [דב"ע שנ/7 - 1 אליקים הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ; פד"ע כג 45]. אין אף כל איסור להתחייב לתשלום ש"נ גלובליות בסכום קבוע, משעבד התובע בשעות נוספות בפועל, כפי שנקבע בהסכם, ומשלא קופח התובע בקבלת תמורת השעות המגיעה לו (ר' פס"ד מ"ד/3-34 דוד אלון נ' בנק ישראל). הנכון, כי אין לכלול בשכר תשלום קבוע של "פדיון חופשה" במקום מתן חופשה בעין, ולרכיב זה נתייחס בהמשך. מכאן, שניסיונו של התובע לראות בכל רכיבי השכר ששולמו לו לרבות ההבראה, הנסיעות, והש"נ הגלובליות כנגד עבודה בשעות נוספות בפועל כשכר יסוד, וממנו לגזור את תשלום זכויותיו ברכיב השעות הנוספות ופדיון החופשה, אינו משקף את שכרו הרגיל הנכון של התובע שהינו, כאמור, שכר הבסיס בסך 3,600 ₪ בתוספת בונוס ממוצע ששולם לו, ולכל היותר, בתוספת רכיב דמי החופשה שיש לראותו כחלק מן השכר הרגיל לאור הוראת חוק הגנת השכר. לפיכך, וכאמור, למעלה מן הצורך בלבד, תביעתו וחישוביו של התובע בתצהירו המשלים ובסיכומיו בנוגע לרכיב הש"נ לוקים בשלוש טעויות. האחת, התעלמות מהעובדה שלתובע שולם רכיב ש"נ גלובליות. השניה, הבסיס לחישוב תעריף השעה הנגזר מהשכר הרגיל והשלישית, וככל שמגיעים היו הפרשים בגין שעות נוספות, אי הפחתת רכיב השעות הנוספות ששולם לתובע מידי חודש עת עבד בשעות נוספות. 12. במסגרת תצהירו המשלים התובע תבע לראשונה גם החזר סכומים "שנוכו משכרו המוסכם לצורך חופשה" בשנים 2005 עד 2010. בסיכומיו, העמיד דרישתו להחזר זה לתקופת 3 שנים + שנה שוטפת, דהיינו, משנת 2007 בלבד(בשל התיישנות). הוכח בפנינו, כי החל מחודש 2/07 לא שולם לתובע פדיון חופשה במסגרת שכרו אלא, הנתבעת החלה לערוך רישום יתרות וניצול ימי חופשה מצטבר, המשתקף בתלוש השכר, ובעת שניצל ימי חופשה שולמה לתובע תמורת חופשה כנגד ימי החופשה שנטל. לתובע אף שולם פדיון חופשה בגמר עבודתו (ר' תלוש 3/10) מכאן, שתביעת התובע בגין רכיבים אלה, ששולמו לו כדין, מהווה תביעת כפל. התובע לא ערך כל תחשיב של ימי הזכאות המגיעים לו אל מול הימים שניצל וקיבל תמורתם בפועל אף שבידו כל תלושי השכר ודוחות הנוכחות. לנוכח כל האמור, וכאמור, למעלה מן הצורך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות. התביעה שכנגד 13. במסגרת התביעה שכנגד מבקשת הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה סכומים אשר ניתנו לו כתמריצי הנהלה במשך תקופת עבודתו. תמריצי ההנהלה ניתנו כתוספת על השכר המוסכם, בהתאם להסכמה עליה חתום העובד, כדלקמן: "הנדון: תמריץ הנהלה למען הסר ספק ברצוני להבהיר לכל העובדים כדלקמן: הרכיב הנקרא "תמריץ הנהלה" בתלושי השכר, שניתן בחודשים מסוימים לעובד או עובדים בסניף, הינו רכיב שכר הנקבע ע"י הנהלת החברה בלבד, והינו רכיב חד פעמי וחד צדדי (גם אם הוא ניתן לפעמים ברציפות). רכיב זה ניתן לעובדים כביטוי להערכת ההנהלה את הביצועים הנאים של הסניף בתחומים של (מכירות, אי חוסרים במלאי, דיוק של קופות, יחס ללקוחות, הופעה של העובד, דיוק בחיובי לקוחות ובמסמכים, ניראות הסניף וכיוב"ז) באותו חודש ספציפי. למען הסר ספק, רכיב זה אינו חלק מהסכם השכר המוסכם בין החברה לעובד/ים. גובה התמריץ ובאם ינתן/לא ינתן, הוא לשיקול הבלעדי של מנהלי החברה ויכול להנתן לעובד אחד או חלק מהעובדים (ולא לכולם). מנהלי החברה יכולים להתיעץ עם מנהל הסעיף אם וכאשר יוחלט לתת תמריץ כנ"ל." 14. לטענת הנתבעת, מאחר והתגלה לה כי העובד מעל באמונה, זיכה עצמו בעמלות מכירה בגין מכירות שלא הוא ביצע (בימים שלא היה בעבודה), העביר מידע עסקי למתחרים וזיכה עצמו בגין מוצרים משומשים (שרכש כחדשים והחזיר לנתבעת) כאילו מדובר במוצרים חדשים ואף מכר אותם ככאלו ללקוחות, יש לשלול ממנו רטרואקטיבית את תמריצי ההנהלה לכל תקופת עבודתו. 15. הנתבעת ביססה תביעתה על טבלה נספח כ' לתצהיר מנהל הנתבעת ובה פירוט סכומי תמריצים ששולמו, לטענתה, מעבר להסכם. לטענת התובע, המדובר בתביעת נגד שהוגשה אך כדי להניא את התובע מתביעתו המוצדקת. לטענת התובע, תמריצי ההנהלה ששולמו לו כלולים בסך השכר שחושב לפי 2,500 ₪ בסיס + 1% עמלה, ואינם בתוספת לו. עוד טוען התובע, כי טענת הנתבעת כי התובע מסר מידע עיסקי למתחרה - כלל לא הוכחה. התובע מתעלם לחלוטין בסיכומיו מהטענה, כי קיבל עמלות בגין מכירות שלא הוא ביצע ומהטענה כי זיכה עצמו בגין החזרת מוצר משומש - במחיר מלא של מוצר חדש ואף מכר את המוצר ככזה ללקוחות. 16. עיון בנספח כ' שהוגש ע"י הנתבעת והשוואתו אל תלושי השכר, מעורר ספק באשר לגרסת הנתבעת ונכונותה. לא מצאנו כי קיימת התאמה בין סכומי התמריצים המצויינים בטבלה, לבין הסכומים המופיעים בתלוש השכר. שתי דוגמאות בולטות הינן חודשים 7-8/08 : בחודש 7/08 מופיע "בונוס מיוחד" (ולא "תמריץ הנהלה") בסך 1968.5 ₪, בעוד שבטבלה נרשם ששולם 5058 ₪. בחודש 8/08 מופיע "בונוס מיוחד" (ולא תמריץ הנהלה) בסך 1299.55 וכן "תמריץ ויסט" (שלא הוברר טיבו) בסך 120 ₪, בעוד שבטבלה נרשם כי שולמו מעבר להסכם תמריצים בסך 3471 ₪. אלו דוגמאות אחדות מיני רבות לחוסר התאמה בנתונים. לנוכח האמור, ובמיוחד לאור טענת התובע כי כל מרכיבי התלוש גם יחד הביאו לשכר המוסכם של בסיס + 1% עמלה, ומשלא הציגה הנתבעת כל מסמך באשר לגובה העמלות לכל חודש וחודש על מנת לאמת את הנתונים אל מול דרך חישוב השכר שבתלוש, הרי שדי בטעם זה לבדו להביא לדחיית התביעה שכנגד, אף מבלי להידרש לטענות הנתבעת לגופן באשר לעצם זכאותה לדרוש החזר התמריץ כנגזר מהתנהלותו הנטענת של התובע. 17. יחד עם זאת ולמעלה מהנדרש, הרי שבאשר למסירת נתונים עסקיים למתחרים - טענה זו לא הוכחה. הנתבעת צרפה בדיקת פוליגרף שהתובע התנגד להגשתה. הכלל הוא כי כל עוד לא הסכימו הצדדים במפורש, כי תוצאות הבדיקה ישמשו כראייה בבית המשפט, הרי שאין לראות בתוצאות הבדיקה ראייה חד משמעית לתוצאותיה (ראה ע"א 61/84 ביאזי נ. לוי, פ"ד מב (1), 446,462 ; ע"א 678/86 חניפס נ. סהר, פדי מג,181 ; ד"מ 2556/01 (ב"ש) חנן בדוסה נ. מצפה תת ימי ים סוף בע"מ, פס"ד מיום 23.09.02). משלא הוסכם כי הבדיקה תשמש כראיה בהליך משפטי, אין אנו מוצאים להתבסס עליה, מה גם שהתובע הציג, מטעמו, מכתב המלצה שניתן לו עם סיום העסקתו ואשר יש בו להחליש טענת הנתבעת בדבר נסיבות סיום העסקתו כפי שנטען על ידה. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי התובע זכה בעמלות בגין מכירות שלא ביצע, אף כי הדבר הוכח בפנינו, הרי שמדובר בזיכויו של התובע בסכומי מכירות שאחרים, בעת העדרו, רשמו על שמו, הנתבעת לא ניזוקה מכך ואף את תביעתה לא ביססה על החזרי סכומים אלה. 18. לנוכח האמור מוצאים אנו כי אף דין תביעתה של הנתבעת - להדחות. לסיכום 19. תביעת התובע בתיק ס"ע 25589-07-10 נדחית. תביעת הנתבעת בתיק ס"ע 57359-11-10 נדחית אף היא. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. 20. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.הפרשי שכרעמלת מכירות