תביעה להפרשי שכר מינימום, דמי נסיעות, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הצדדים אינם חלוקים על כך שלתובעת שולם שכר יומי בסך 125 ₪. כמו כן הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובעת ילדה ביום 29.8.08. המחלוקות הטעונות הכרעה מעבר לעובדות הנ"ל, חלוקים הצדדים לגבי תקופת עבודת התובעת, שעות העבודה שלה ונסיבות סיום עבודתה, כדלהלן: לעניין תקופת העבודה, התובעת טוענת כי עבדה ברציפות מחודש 8/06 עד לחודש 8/08 ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת עבדה מחודש 1/07 עד לחודש 9/07, מועד בו התובעת התפטרה בכך שחדלה להגיע לעבודה. לגרסת הנתבעת, התובעת שבה לעבודה לבקשתה בחודש 2/08 ועבדה עד 5/08. לעניין שעות העבודה, התובעת טענה כי עבדה מ-8:00 עד 16:00 ואילו הנתבעת טענה כי שולם לתובעת סך 125 ₪ "בקבלנות" עבור ניקיון משרדי הנתבעת וחדר התצוגה. לטענת הנתבעים הזמן שנדרש לתובעת לבצע את עבודת הניקיון היה שלוש וחצי שעות, כאשר היא יכלה להגיע בשעה שהייתה נוחה לה, ללא מסגרת מחייבת וקבועה של שעות עבודה. לעניין היקף המשרה, התובעת טענה כי עבדה במשרה מלאה ואילו הנתבעת טענה כי התובעת עבדה בהיקף חלקי ומשתנה ושולם לה שכר יומי עבור כל יום בו הגיעה למשרדי הנתבעת וביצעה עבודת ניקיון. לעניין נסיבות סיום העבודה, התובעת טענה כי היא התבקשה על ידי הנתבעת "לשבת בבית" למשך כשלושה חודשים שהסתיימו ב-6/08, וכששבה לעבודה בחודש 7/08, החליטה הנתבעת לפטרה לאחר שנציג הנתבעת ראה שהתובעת מצויה בחודשי הריון מתקדמים. הנתבעת טוענת שהתובעת חדלה להופיע לעבודה והתפטרה בדרך של זניחת עבודתה בחודש 5/08. המחלוקת בעניין תקופת העבודה כאמור, התובעת טוענת כי עבדה מחודש 8/06 עד לחודש 8/08 ברציפות ופוטרה סמוך לפני לידת ילדה בסוף חודש 8/08. התובעת טוענת כי במשך שלושת החודשים שלפני חודש 7/08, היא "ישבה בבית" על פי הנחיית הנתבעת. לדעתנו, התובעת לא הוכיחה את גרסתה ומכלול הראיות בהליך מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת, כפוף לתיקון דלהלן, מאשר עם גרסת התובעת. להלן נימוקינו: התובעת צירפה לכתב התביעה כרטיסי עבודה חודשיים חלקיים משנת 2007 ומשנת 2008. לא היו בידי התובעת כרטיסי עבודה משנת 2006. כמו כן, צירפה התובעת רישיון עבודה באזור יהודה ושומרון שהונפק לה לתקופה מתאריך 9.7.08 עד לתאריך 9.10.08, בו שם המעסיק הינו "מחצבת האלונים". הנתבעת תמכה את גרסתה במסמכים אלו: דוחות לקמ"ט מסים במנהל האזרחי, בהם מנתה הנתבעת את העובדים הפלסטיניים שהעסיקה ואשר בגינם שילמה מסים. כמו כן, הנתבעת הגישה צילומי שיק בסך 2,300 ₪ ואישור של התובעת מיום 10.4.08 בדבר קבלתו בגין משכורת לחודש 3/08. דוחו"ת הנתבעת לקמ"ט מיסים תומכים בטענת הנתבעת בדבר תקופה עבודתה של התובעת, למעט לעניין חודש 1/08, שבדו"ח שהגישה הנתבעת לגביו דווחה התובעת כמי שהועסקה גם בחודש 1/08 חרף טענת הנתבעת לפיה התובעת חזרה לעבודה רק בחודש 2/08. יתר על כן, דוחו"ת הנתבעת לקמ"ט מסים סותרים את טענת התובעת כי היא לא עבדה בפועל בשלושת החודשים שהסתיימו ב-6/08 בעקבות הוראה של הנתבעת, שכן התובעת דווחה כעובדת של הנתבעת בחודשים 4/08 ו-5/08. התובעת לא דווחה כעובדת הנתבעת בדוחו"ת שהגישה הנתבעת לקמ"ט מסים בגין החודשים 10/07, 11/07 ו-12/07. אנו סבורים כי דיווחי הנתבעת לקמ"ט מסים מהימנים. דיווחים אלה נוקבים, כמעט תמיד, בסכומי שכר ששולמו לתובעת שהם כפולות של 125 ₪. עובדה זו מתיישבת עם העובדה המוסכמת לעניין השכר היומי של התובעת. כמו כן, לגבי אותם כרטיסי עבודה שניתן לפענח את החודש לגביו הם נרשמו, מתקיימת התאמה בין מספר הימים המדווחים בכרטיסי העבודה לבין השכר המדווח לקמ"ט מיסים. בנסיבות אלה, כאשר התובעת טוענת כי לא עבדה בחודשים לגביהם קיים דיווח של הנתבעת על התובעת כעובדת, יש קושי להסתמך על עדות התובעת. איננו סבורים שיש ברישיון העבודה שהונפק לתובעת לתקופה מ-9.7.08 עד 9.10.08, כדי להוכיח כי היא עבדה בפועל בתקופה זו, והרי הדברים הם פשיטא שכן התובעת ודאי לא עבדה בחודשים 9/10 ו-10/10, סמוך לאחר הלידה. מר בקל התייחס בחקירתו הנגדית לרישיון הנדון ומעדותו עולה כי רישיונות כאלה ניתנים למעסיק על ידי המנהל האזרחי בבית אל, כפי הנראה לבקשת המעסיקים, ולאחר מכן נמסרים לעובדים. כפי הנראה, הצדדים צפו אפשרות שהתובעת תעבוד בתקופה הזו ולצורך כך הוגשה בקשה של הנתבעת להיתר עבודה עבור התובעת. אין ברישיון הוכחה כי התובעת עבדה בפועל, ואין בו כדי להתגבר על הקשיים בעדות התובעת, כמפורט לעיל. אשר על כן אנו קובעים כי תקופת עבודתה של התובעת הייתה מחודש 1/07 עד 9/07, ומחודש 1/08 עד לחודש 5/08. היקף עבודת התובעת במחלוקת בין הצדדים לעניין היקף עבודת התובעת, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת לא עבדה במשרה מלאה, אלא עבדה באופן חלקי. מסקנה זו נתמכת בכרטיסי העבודה החודשיים שהתובעת צירפה לתביעתה. התובעת צירפה שבעה כרטיסים כאלה. על הכרטיס לחודש 5/07 מצוין שהתובעת עבדה 22 ימים. על הכרטיסי לחודש 8/07 מצוין שהתובעת עבדה 18 ימים. על הכרטיס לחודש נוסף מצוין שהתובעת עבדה 11 ימים. על כרטיס נוסף מצוין שהתובעת עבדה 12 ימים. על כרטיס אחר מצוין שהתובעת עבדה 7 ימים. התנודתיות בהיקף עבודת התובעת עולה גם מן הסכומים שדווחו לקמ"ט מסים, המתאפיינים אף הם בתנודתיות. אשר על כן אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת בעניין היקף עבודתה של התובעת וקובעים כי היא לא הוכיחה את גרסתה בדבר עבודה בהיקף מלא אצל הנתבעת. אנו קובעים, איפוא, כי התובעת עבדה בהיקף חלקי. מספר שעות העבודה דחיית גרסת התובעת הן לגבי תקופת עבודתה והן לגבי היקף עבודתה מצביעה על קושי במהימנות התובעת. הקושי לאמץ את עדותה של התובעת אף עולה מכך שכפי הנראה, התובעת "העתיקה" את תקופת ההיעדרות מן העבודה, שהייתה בפועל בין החודשים 10/07 עד 12/07, לתקופת שלושת החודשים שהסתיימה ב-6/08. כלומר, התובעת התבססה על גרעין של אמת - היעדרותה מן העבודה למשך כשלושה חודשים, עובדה אשר נתמכת בדוחו"ת הנתבעת לקמ"ט מסים - אך "העבירה" אותה "קדימה" באופן שיתאם לגרסתה בעניין נסיבות סיום עבודתה. הבעייתיות במהימנות התובעת מביאה אותנו למסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעת גם במחלוקת בעניין מספר שעות העבודה שביצעה התובעת בכל יום. עדותו של מר בקל, מנהל הנתבעת, לפיה התובעת עבדה "בקבלנות", עליה עמד בתוקף וחזר עליה שוב ושוב, מקובלת עלינו. אנו קובעים, איפוא, כי הוסכם בין הצדדים שעל התובעת לבצע את הניקיון של משרדי הנתבעת במישור אדומים, לרבות קומת התצוגה, וכי לא נקבעה שעת התחלה ושעת סיום לביצוע העבודה ואף לא נקבעה מסגרת קשיחה של מספר השעות בה תבוצע העבודה, אך בפועל העבודה התבצעה בפרק זמן של כ-3.5 שעות. איננו שוללים את עדות התובעת לפיה היו מקרים בהם היא נלקחה לביצוע עבודות במשק הבית של בנו של מר בקל, מר אייל בקל, שהיה ממונה על התובעת, אך התובעת עצמה טענה בעדותה כי לא היה מדובר בעניין שבשגרה אלא לפני חגים. לפיכך, אין בכך כדי להשליך על המסקנה לפיה התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר עבודה מ-8:00 עד 16:00, ולפיה יש להעדיף את גרסת הנתבעת בעניין מספר השעות שהתובעת עבדה. נסיבות סיום העבודה התובעת טענה שעם חזרתה לעבודה ב-7/08 הורה מר בקל לבנו, אייל בקל, לפטר את התובעת בשל הריונה. מר בקל הכחיש טענה זו מכל וכל. מן הנימוקים דלעיל אנו אף קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה על ידי הנתבעת. גרסת התובעת בדבר "חזרתה" לעבודה בחודש 7/08 נסתרת על ידי דוחו"ת הנתבעת לקמ"ט מסים, ונדחתה על ידינו בין היתר מטעם זה. תביעות התובעת לאור האמור, החלטנו לדחות את תביעת התובעת להפרשי שכר מינימום, אשר מבוססת על הטענה לפיה התובעת קיבלה 125 ₪ עבור עבודה של 8 שעות. כמו כן, החלטנו לדחות את תביעות התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, משלא הוכיחה התובעת כי פוטרה. כמו כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת לדמי חגים, באשר התובעת לא פירטה את החגים בגינם היא תובעת דמי חגים ולא הוכיחה כי עבדה יום לפני ויום אחרי חגים אלה. החלטנו לדחות את תביעת התובעת לדמי הבראה, שכן התובעת לא הוכיחה עבודה רצופה של שנה. בהתאם לעובדות שקבענו, התובעת התפטרה מעבודתה ב-9/07 והתקבלה שוב לעבודה בחודש 1/08, בו עבדה שלושה ימים. החלטנו לקבל את תביעות התובעת לפדיון חופשה ולדמי נסיעות, כמפורט להלן: לעניין פדיון חופשה: מדיווחי הנתבעת לקמ"ט מסים עולה כי התובעת עבדה מספר ימים כמפורט להלן בחודשים המצוינים להלן: בחודש 1/07 - 3 ימים. בחודש 2/07 - 16 ימים. בחודש 3/07 - 23 ימים. בחודש 4/07 - 18 ימים. בחודש 5/07 - 22 ימים. בחודש 6/07 - 21 ימים. בחודש 7/07 - 12 ימים. בחודש 8/07 - 18 ימים. בחודש 9/07 - 10 ימים. בחודש 1/08 - 3 ימים. בחודש 2/08 - 15 ימים. בחודש 3/08 - 20 ימים. בחודש 4/08 - 7 ימים. בחודש 5/08 - 11 ימים. בהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית - התובעת זכאית לגבי שנת 2007 ל- 10 ימי חופשה (143/200 * 14 ימים), ולגבי שנת 2008 ל-4 ימי חופשה (56/200 * 14 ימים). אם כן התובעת זכאית ל-14 ימי חופשה לפי 125 ₪ ליום, ובסך הכל 1,750 ₪. אשר לדמי הנסיעות, התובעת העידה שנשאה בדמי נסיעות בסך 15 ₪ ליום. לפיכך בגין 199 ימי עבודה נפסוק לה 2,985 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.08 עד לתשלום בפועל: פדיון חופשה בסך 1,750 ₪. דמי נסיעות בסך 2,985 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הפרשי שכרשכר מינימום