תביעתם של שאירי עובד שנפטר העותרים לתשלום פיצוי בשיעור פנסיית שאירים מהוונת וזאת לטענתם בשל הפרת החובה שהייתה מוטלת בשעתו על הנתבע לבטח את העובד (להלן: "המנוח") בהסדר פנסיה מקיפה בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה לביטוח פנסיוני" או "צו ההרחבה"). התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובעים 2-4 הינם שאירי המנוח מר אלכסנדר שבצ'נקו ז"ל אשר הועסק בבית העסק (להלן: "העסק") שבניהולו של הנתבע לייצור ושווק נקניקים. זאת, החל משנת 2004 ועד למועד פטירתו של המנוח ביום 30.6.09. עד לשנת 2006 היה העסק בבעלות אביו של הנתבע ולאחר מכן עבר לבעלותו ולניהולו של הנתבע כך שתלושי השכר של התובע, החל מתחילת שנת 2007 נשאו את שם הנתבע כמעסיק. המנוח נפטר בעקבות אירוע לב בגיל 39 והותיר אחריו אלמנה ושני בנים קטינים ילידי 1993 ו-2003, הם התובעים 3 ו-4. 3. אין חולק כי הנתבע לא ביטח את המנוח בביטוח פנסיוני לפי צו הרחבה לביטוח פנסיוני וכי המנוח לא היה מבוטח בעת פטירתו. 4. לאחר פטירתו של המנוח שילם הנתבע לתובעים סך של כ- 40,000 ש"ח כאשר הצדדים חלוקים בשאלה בגין מה שולם סכום זה ואיזה חלק מתוכו יש לזקוף על חשבון פיצויי פיטורים. זאת, בין היתר, נוכח המחלוקת ביחס לשכר "האמיתי" ששולם בפועל למנוח - בעוד הנתבע טוען כי שכר זה עמד על סך של 4,600 ש"ח כמופיע בתלוש השכר, הרי שהתובעים טוענים כי הסכום הרשום בתלושים אינו משקף את השכר "האמיתי" ששולם בחלקו במזומן והסתכם לטענתם, בסך של 7000 ש"ח. עם זאת, יאמר כבר כאן, כי הפיצוי הנתבע, מושא כתב התביעה, חושב על בסיס הרישום המופיע בתלוש השכר ומכאן שההכרעה במחלוקת הנ"ל רלוונטית אך ורק לצורך ההכרעה בטענת הקיזוז שבפי הנתבע הטוען כי הסכום של 40,000 ש"ח כלל בחובו סכומים ששולמו לפנים משורת הדין וכי יש לקזזם מכל סכום שיפסק לזכות התובעים. 5. מטעם התובעים העידה התובעת וכן הוגשו חוו"ד רפואית שערך ד"ר אודי פרישמן וחוו"ד אקטוארית שערך המומחה, מר גד שפירא. מטעם הנתבע, העיד הנתבע עצמו וכן הוגשה חוו"ד רפואית שערך ד"ר בראון. טענות הצדדים 5. לטענת התובעים, מאחר והנתבע לא הפריש את ההפרשות המתחייבות מצו ההרחבה לקרן פנסיה ולא ביטח את המנוח בהסדר פנסיה מקיפה בהתאם להוראות הצו החל מיום 1.2.08 הרי שהם זכאים לפיצוי בגובה 202,351 ש"ח כסכום המהוון שהיה משולם להם לטענם לו היה הנתבע ממלא את החובה המוטלת עליו לבטח את המנוח. הסכום הנתבע מושתת על חוות דעת מומחה בתחום האקטואריה. 6. לטענת הנתבע, התובעים אינם זכאים לפיצוי כאמור בשל מספר טעמים כדלקמן: המנוח סירב בכל תוקף להפרשת כספים משכרו לקרן פנסיה וזאת על אף שהוצע לו לעשות כן מספר פעמים. צו ההרחבה אינו חל על הנתבע, נוכח סעיף 4(3) הימנו ומשקיים הסכם פנסיוני מטיב החל מכוח צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (להלן: "צו ההרחבה בענפי היבוא"). צו המחייב את המעסיק בשיעורי הפרשות גבוהים יותר מחד אך בה בעת אינו מחייב בביטוח פנסיוני מקיף אלא בביטוח בפנסיית יסוד בלבד. לחילופין נטען, כי גם לו היה חל צו ההרחבה כנטען, הרי שלא ניתן היה לבטח את המנוח בהסדר פנסיה מקיפה לאור ההיסטוריה הרפואית שלו ונוכח מחלת הסוכרת ממנה סבל. משכך, הלכה למעשה לא נגרם לתובעים כל נזק. לחילופי חילופין, נטען כי גם לו היה ניתן לבטח את המנוח, חרף מצבו הרפואי, הרי שהיתה נדרשת תקופת אכשרה של 3 שנים, הקבועה במרבית התקנונים של קרנות הפנסיה החדשות, לצורך הקמת הזכאות לתשלום פנסיית שארים עקב פטירה שנגרמה בשל מצב רפואי שקדם למועד ההצטרפות לקרן. כן נטען, כי גם אם ימצא בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובעים הרי שיש לקבוע סכום נמוך מהסכום הנתבע. זאת, נוכח האשם התורם שיש לייחס לתובעים משאלה הסתירו חומר רפואי שיכול היה לשפוך אור על מצבו של המנוח במועד הרלוונטי. בנוסף נטען כי יש לקזז אף סכומים ששולמו לתובעים ביתר לפנים משורת הדין. הכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש לדחות את טענות הנתבע, לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום מלוא הפיצוי הנתבע וזאת מן הטעמים כדלקמן: 7. אשר לטענה כי המנוח סירב בתוקף לבטחו בקרן פנסיה יאמר כי אין בידינו לקבל טענה זו מטעמים עובדתיים ומשפטיים כאחד - א. אשר לטעם העובדתי יאמר, כי עדותו של הנתבע בעניין זה הייתה רצופה סתירות ומשכך גם בלתי משכנעת: הנתבע העיד בהקשר זה כי כל ארבעת העובדים בעסק סירבו להצטרף לביטוח הפנסיוני (ראה - עמוד 15 לפרוטוקול שורות 18-19). דא עקא, שמסיבה שלא הובהרה התחוור בהמשך עדותו כי הנתבע בכל זאת ביטח את יתר העובדים לאחר שהמנוח נפטר. זאת ועוד, הנתבע העיד בפנינו על אי ידיעת הדין בציינו לאמור: "לא ידעתי אם זה מכוון אליי או לא. לא מבין בחוקים. ידעתי שצריך לעשות קרן פנסיה. בדר"כ מי שצריך להגיד את כל הדברים האלה זה סוכן ביטוח" (ראה - עמוד 18 לפרוטוקול שורות 24-25) גרסה זו אינה מתיישבת עם דבריו האחרים לפיהם המנוח התנגד להצטרף לביטוח פנסיוני מאחר שידע כי לא תימצא קרן פנסיה שתסכים לבטחו נוכח מצבו הרפואי. למעלה מן הצורך יאמר - כי טענה זו ביחס למצב הרפואי של המנוח, שעמדה בבסיס סירובו הנטען לערוך לו ביטוח פנסיוני, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שהתבררה במהלך ההליך, כי המנוח היה מבוטח בביטוח חיים. כמו כן, קיימת סתירה פנימית בטענות הנתבע אשר מחד טען בסיכומיו ל"אשם תורם" מצד המנוח נוכח סירובו לקחת חלק בביטוח הפנסיוני, ומאידך טען כי הוא [הנתבע] לא היה מודע להשלכות של אי קיום צו ההרחבה וכן כי צו ההרחבה אינו חל עליו. אשר לטעם המשפטי יאמר, כי אף לו הוכיח הנתבע את טענתו העובדתית הרי שלא היה בכך להועיל לו. שכן, כידוע ביטוח העובד בקרן פנסיה על פי צו ההרחבה הינה זכות קוגנטית שאיננה ניתנת להתנאה או לויתור. ב. אשר לטענת הנתבע, לפיה אין חל על הצדדים צו ההרחבה לביטוח פנסיוני יאמר - כי הנתבע טען כזכור לאי חלותו של הצו תוך שהוא משליך יהבו על סעיף 4(א)(3) הנ"ל, המסייג את תחולתו ביחס למי שהיתה חובה לבטחו בפנסיית יסוד בקרן פנסיה ותיקה מכוח הסכם לביטוח פנסיוני ובלשון הסעיף הרלבנטי לאמור: "מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכח הסכם לביטוח פנסיוני, כך ששיעור הפרשות בגינו עומד לכל הפחות על 11.5 (% 5.5 תגמולי עובד ו- 6% תגמולי מעביד) או בהסדר פנסיית יסוד ותיקה אך על המעביד של עובד בסעיף קטן זה תחול חובת העברת רכיב "פיצויי הפיטורים", בהתאם לשיעורים, למועדים ולשכר המפורטים בסעיף 6 להלן וכן יחולו הוראות סעיף 5 לצו זה. לגבי עובד שביום 1 בינואר 2008, מועסק 9 חודשים ויותר כאמור בסעיף 6ה'-ז', העברת רכיב "פיצויי הפיטורין" תחול ביום 1.1.2008." לטענת הנתבע, ה"הסכם לביטוח פנסיוני" כאמור הינו צו ההרחבה בענפי היבוא המחייב את המעסיק לבטח בפנסיית יסוד, שאינה כוללת ביטוח שאירים ונכות. משכך, לאור חלותו של צו ההרחבה בענפי היבוא ולנוכח הוראות סעיף 4(א) (3) הנ"ל לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני אין חל עליו צו הרחבה זה ואין הוא מחויב בביטוח פנסיוני מקיף הכולל גם תשלום פנסיית שאירים. טענה זו אין בידינו לקבל וזאת מהטעמים כדלקמן: ראשית, סבורים אנו כי צו ההרחבה בענפי היבוא אינו חל על הנתבע משלא נטען ולא הוכח כי מדובר בעסק שעיקר עיסוקו במסחר סיטונאי בענף המזון (ראה - עב' (ת"א) 2652/07 בוים יצחק נ' א.אפ. י. חורי הפצה בע"מ ניתן ביום 15.9.09 פורסם במאגרים האלקטרונים). שנית, צו ההרחבה בענפי היבוא והמצב המשפטי כפי שהיה מאז שנת 1995 לא איפשר לבטח עובדים בפנסיית יסוד בקרן פנסיה וותיקה. זאת בשים לב לסגירת קרנות הפנסיה הוותיקות בפני עמיתים חדשים החל משנת 1995. לאור האמור יש לפרש את הסיפא לסעיף 4 (א)(3) לצו ההרחבה כמתייחס אך ורק לאותם עובדים שניתן היה לבטחם ואשר בוטחו בפנסיית יסוד בקרן ותיקה עד לשנת 1995. הסדר שאין לו כל רלוונטיות להעסקת התובע. ג. אשר לטענות הנתבע ביחס למצבו הבריאותי של המנוח, ולכך שהמנוח הרבה ליטול תרופות - הרי שגם בעניין זה אין מקובלת עלינו עדותו של הנתבע. עדות זו נסתרה בגרסתה העקבית והסדורה של התובעת 2 שהעידה כי המנוח היה אדם בריא ולא נהג ליטול תרופות דרך קבע. זאת ועוד, לדבריו של הנתבע אף לא נמצאו תימוכין בתיעוד הרפואי הנוגע למנוח כפי שיפורט להלן: הנתבע ביקש לתמוך טענתו כאמור בשני מסמכים רפואיים המלמדים לשיטתו, על כך שכל קרן פנסיה הייתה מסרבת לבטח את המנוח ולכל הפחות מתנה את ביטוחו בתקופת אכשרה בת מספר שנים אשר במהלכה התרחש ארוע הפטירה - המסמך האחד הינו תיעוד רפואי מיום 5.3.2007 בו צוין כי המנוח "ידוע כחולה סכרת" וכן צוינה האבחנה "(Diabetess Mellitus Type 2 (Adult onset non 1))" (להלן: "התיעוד הראשון"). המסמך השני הינו תיעוד רפואי מיום 18.12.2008 בו נכתב : "בבדיקת דם הודגמה סוכרת לא מאוזנת, HbA1C:7, היפרליפדימיה, LDL 187" (להלן: "התיעוד השני"). כן נכתבו שם שמות של התרופות שנרשמו למנוח: Metformin, Gluben Simvacor. תרופות לגביהן העיד בפנינו המומחה הרפואי ד"ר בראון כי הן משמשות לאיזון סוכרת ולאיזון רמת שומנים בדם. יצוין כבר כאן כי התיעוד השני נערך במועד מאוחר למועד בו היה על הנתבע לבטח את המנוח ומשכך המשקל שיש ליתן לו זניח. אשר לתעוד הראשון יאמר - כי עדותו של ד"ר בראון, המומחה שהעיד מטעם הנתבע תמכה דווקא בגרסת התובע משזה העיד בהתייחס למסמך זה כי "אם זה היה המידע היחיד שהיה עומד בפני, מן הסתם הוא [המנוח] היה מתקבל לביטוח בקרן הפנסיה " (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 13-15). במהלך עדותו טען אמנם ד"ר בראון כי התיק הרפואי על פיו חיווה דעתו היה "תיק חסר" וכי היה מצפה כי יהיו בו מסמכים רבים יותר, אלא שבכך אין כדי ללמוד כי התובעים לא גילו את כל המידע שהיה ברשותם, במיוחד עת ניתן בידי הנתבע כתב ויתור סודיות רפואית, באמצעותו ניתן היה להגיע לכל מידע רפואי רלבנטי. 8. לאור האמור אנו דוחים את טענת הנתבע ככל שהן מתייחסות למצבו הרפואי של המנוח משטענות אלה לא הוכחו. על רקע כל האמור אנו קובעים אפוא כי הנתבע היה מחויב לבטח את המנוח בפנסיה מקיפה לפי הוראות צו ההרחבה החל מיום 1.1.08 וכי לאור העובדה שהוא הפר חובה זו ועליו לפצות את התובעים בגין הנזק שגרם להם עקב מחדלו כאמור. 9. מכאן שנותר לנו לדון בשאלת גובה הפיצוי לו עתרו התובעים שהסתמכו בעניין זה על חוות דעת אקטוארית. זאת, שעה שהנתבע לא הגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו ואף לא העלה בפנינו טענות המשיגות על החישוב המופיע בחוות הדעת מטעם התובעים. זאת, מעבר לטענה כי יש לנכות מסכום הפיצוי הנתבע את סכומי הגמלה שקבלו התובעים מביטוח לאומי כקצבת שאירים שכן, לטענתו הקיזוז האמור הינו תנאי הקבוע בחלק מקרנות הפנסיה. בנוסף טען הנתבע כי לקזז מן הסכום הנתבע את סכום הפיצוי ששולם על-ידו ביתר לפני משורת הדין (בסך של 22,750 ש"ח) במסגרת התשלום ששילם לתובעים בסך של 40,000 ש"ח. 10. אנו סבורים כי אין לקבל את טענת הקיזוז על שני ענפיה. זאת, משלא הוצגו לבית הדין ראיות לתמיכתה: הנתבע לא הציג לבית הדין תקנונים של קרנות פנסיה חדשות הכוללות הוראה המתירה את הקיזוז כאמור. כמו כן, לא שוכנענו כי הסך של 22,000 ש"ח אכן שולם כמחווה של רצון טוב כפי טענת הנתבע ומכל מקום גם אם כך היה הדבר, הרי שלא הוצג טעם משפטי המצדיק את הקיזוז. 11. לאור כל האמור נוכח קביעותנו לפיהן הנתבע הפר את החובה לבטח את המנוח על פי צו ההרחבה ולאור קביעתנו כי יש לקבל את הערכת התובעים ביחס לשיעור הפיצוי לו הם זכאים, הרי שאנו מחייבים את הנתבע בתשלומו של סכום התביעה במלואו בסך של 202,351 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ביום 20.6.2010 ועד למועד מתן פסק הדין. כמו כן אנו מחייבים את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח. סוף דבר 12. לאור כל האמור, הרי שאנו מחייבים הנתבע לשלם לתובעים סך של 202,351 ש"ח, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ביום 20.6.2010 ועד למועד מתן פסק הדין. סכום זה ישולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים רצופים שהראשון שבהם ישולם עד ליום 1.2.14. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה אליו, סך של 7,000 ש"ח וזאת בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.פנסיהפיצוייםעובד שנפטרהיוון