תביעה ייצוגית: אי הפרשה לקרן פנסיה וניכויי שכר שלא כדין הוגשה על ידי המבקשים, כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). הצדדים 2. המשיבה, אגודת השומרים בע"מ, הינה חברה בע"מ, העוסקת, בין היתר, במתן שירותי שמירה ואבטחה. 3. המבקש 1, עבד אצל המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה מחודש 6/06 ועד 2/09. 4. המבקש 2, עבד אצל המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה מיום 6/9/05 ועד ליום 29/6/06. ההליכים בבקשה 5. ביום 27/4/09, הגיש המבקש 1 תביעה לבית הדין כנגד המשיבה (תביעה המתבררת במסגרת תיק ע"ב 1118/09), במסגרתה ביקש לחייב את המשיבה בתשלום זכויות סוציאליות - אי הפרשה לפנסיה, ניכוי דמי טיפול וטלפון סלולרי, תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל (להלן: "התביעה"). 6. כמצויין במבוא להחלטה זו, עניינה של ההחלטה, בקשת המבקש מיום 27/4/09 (בש"א 1531/09), להכיר בעילת התביעה, כתביעה ייצוגית בהתאם לחוק תביעות ייצוגיות. 7. ביום 26/7/09, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניינו של המבקש 1. 8. ביום 17/8/09, ניתן פסק דין על ידי כב' הש' אילן סופר, אשר דחה את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית וחייב את המבקש 1 בתשלום הוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪. 9. ביום 19/8/09, הגיש המבקש 1 ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 425/09) ואף המשיבה הגישה ערעור בנושא גובה ההוצאות שנפסקו על ידי כב' הש' סופר (ע"ע 513/09). ביום 3/2/10, דחה בית הדין הארצי את ערעורו של המבקש 1 וקיבל את ערעור המשיבה לעניין גובה ההוצאות ופסק למשיבה 10,000 ₪ הוצאות משפט. 10. בין היתר, פסק כב' בית הדין הארצי, במסגרת הדיון בערעור, את הדברים הבאים: "8. שיקול נוסף לדחיית ערעורו של מר גולדברגר נוגע לטיב העילות. המערער הגיש בקשה לאישור תביעתו כייצוגית ביחס לשורת עילות שחלק ניכר מהם אינו מתאים לבירור כתובענה ייצוגית. בין העילות שלגביהן התבקשה הבקשה לאישור, ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי, אי הפרשה לקרן פנסיה ואי קבלת כספי פיצויים, אי תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל. דומה, כי ביחס לחלק ניכר מעילות אלה, רב השוני על הדמיון בין העובדים ובירורה של התובענה כייצוגית יצריך בירור עובדתי נפרד ביחס לכל עובד ועובד. אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת כזאת". 11. המבקש 1 הגיש עתירה לבג"צ (בג"צ 2023/10). במסגרת הדיון בבג"צ התקבלה ההצעה לפיה תתקבל העתירה במובן זה שהעניין יחזור לבית הדין האזורי לעבודה, על מנת שידון מחדש בבקשה לאישור תובענה ייצוגית וזאת אך ורק לעניין העילה אליה התייחס בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 629/07, היינו אי הפרשה לפנסיה בסעיף התגמולים. עוד ציין בג"צ בפסק דינו, כי אין בהחזרת העניין לבית הדין משום הבעת עמדה לגופם של דברים ולשני הצדדים שמורות מלוא הטענות. 12. ביום 9/6/10, הגיש המבקש 2 בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילות של ניכוי שכר שלא כדין ותגמולי פנסיה. 13. ביום 4/11/11, ניתנה החלטה לפיה שתי הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות יאוחדו. 14. ביום 9/12/12, התקיים דיון הוכחות בבקשה. בדיון הנ"ל נחקרו המבקשים, מר פנחס שיף - מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל וכן מר מזמר יעקב - רכז איגוד מקצועי ומזכיר החטיבה הארצית בענף השמירה והניקיון וכן מר יעקב גיטלמן - מנכ"ל המשיבה. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. טענות הצדדים 15. המבקשים עתרו לאשר את תביעתם בעילת אי הפקדה לפנסיה ובעילת ניכויי שכר שלא כדין, ולאשרם כ"תובעים מייצגים" כהגדרתם בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות. לטענת המבקשים, המשיבה לא הפקידה עבור עובדיה כספים לקרן פנסיה כפי חובתה בצו ההרחבה וכן ניכתה משכרם של המבקשים ושל עובדיה ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול ובגין ניכוי טלפון סלולרי. לטענתם, מאחר והזכויות אותן הפרה המשיבה הן זכויות המגיעות לעובדיה על פי צו ההרחבה בענף השמירה, החל על כל עובדיה, הוראות הדין המקימות להן עצמן את עילת התביעה, מתקיימות גם בכל חברי הקבוצה האחרים. המבקשים טענו כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעת המחלוקת במקרה דנן והדרך היחידה בה יקבלו חברי הקבוצה את זכויותיהם וכן כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג בינוהל בדרך הולמת. לטענת המבקשים, במועדים הרלוונטיים לתביעה לא הייתה המשיבה חברה בארגון המעסיקים בענף השמירה ולא הייתה חתומה על הסכם קיבוצי כלשהו, כך שאין כל מניעה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. בנוסף, טענו המבקשים, לשם הזהירות בלבד, כי גם אם קיים הסכם קיבוצי שכזה, הרי שהוא אינו מונע אישורה של תובענה ייצוגית, שכן המקרה דנא הוא בדיוק מאותם מקרים בהם יש לאשר תובענה ייצוגית חרף קיומו של הסכם קיבוצי, בשל חדלונה של ההסתדרות לפעול למען אכיפת זכויות העובדים במשיבה. מכל מקום, לטענת המבקשים, אף אם חל על המשיבה הסכם קיבוצי, היא הפרה את הוראותיו באופן שיטתי וחרף הפרת הוראותיו, במשך כל תקופת עבודתם שם המבקשים במשיבה, ההסתדרות לא פעלה לתיקון ההפרות בשום דרך ואופן. בנסיבות אלו, לטענת המבקשים, חסימת האפשרות להגשת תובענה ייצוגית על ידי עובדים, רק בשל קיומו של הסכם קיבוצי שלא נאכף, תחמיץ את המטרה אליה כיוון המחוקק. בנוסף, טענו המבקשים, כי ארגון מפעלי השמירה משתף פעולה עם החברות בו, לרבות המשיבה, על מנת לאפשר להן לחמוק מאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגדן וכי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה משנת 2011 מביא למסקנה כי מדובר, הלכה למעשה, בהסכם למראית עין, פיקציה, שכל מטרתה זריית חול בעיני בית הדין המגיע לכדי הטעייה של ממש, הכל, במטרה למנוע את אכיפת זכויות העובדים באמצעות התובענה הייצוגית. לאור האמור, עתרו המבקשים לאשר את התביעה בעילת הפנסיה כתובענה ייצוגית, לחייב את המשיבה לקיים את הוראות צו ההרחבה ולשלם לכל אחד מחברי הקבוצה את סכומי ההפקדה שהיו צריכים להיות משולמים לקרן הפנסיה, בשיעור 6% מהשכר הכולל, בגין הפקדת המעסיק לתגמולים, ולחלופין לשלם לחברי הקבוצה את הסכום שאמור היה להיות מופקד כפיצוי על אי הפקדתו או להשיבו בגין עשיית עושר ולא במשפט. כן עתרו המבקשים לאשר את התביעה בעילת ניכויי שכר שלא כדין כתובענה ייצוגית ולחייב את המשיבה לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה את החזר ניכויי השכר, בהתאם למשך עבודתו אצל המשיבה. המבקשים טענו כי כל הנתונים אודות חברי הקבוצה נמצאים ברשותה של המשיבה. על פי הערכתם, מספר העובדים אצל המשיבה הנמנים על "חברי הקבוצה" הינו כ-2,500 עובדים. המבקשים העמידו את סכום התובענה הייצוגית לעניין אי תשלום תגמולים לפנסיה בסך 8,732,254 ₪ ואת סכום התובענה הייצוגית לעניין ניכויי שכר על סך של 1,680,000 ₪. 16. לטענת המשיבה, הבקשה אינה עומדת בדרישות חוק תובענות ייצוגיות. על פי הנטען, המשיבה הינה חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, החתום על ההסכם הקיבוצי משנת 1972, על ההסכם הקיבוצי העדכני משנת 2008 ועל ההסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה מיום 27/6/11, כך שבהתאם להוראות החוק לא ניתן לאשר במקרה זה תובענה ייצוגית. כמו כן, לטענת המשיבה, המבקשים לא פנו לארגון העובדים היציג עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בניגוד לפסיקת בין הדין הארצי המחייבת אותם לעשות כן (המשיבה הפנתה לפסקי הדין בעניין ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ; ע"ע 43491-10-11 טלי זולוטרובסקי - מיקוד ישראל אבטחה ושירותים וכוח אדם בע"מ; ע"ע 53348-01-12 גרמן ישייב - ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ). עוד נטען כי למבקשים אין עילת תביעה אישית, שכן כל התייסותם של המבקשים הינה לעניין העילה הקבוצתית תוך העלאת עובדות וטענות מטעות. המבקש 1 טען כי עילת התביעה האישית שלו היא כי: "הנתבעת לא הפקידה עבור התובע כספים לקרן פנסיה בחלק מתקופת עבודתו". המשיבה טוענת כי במהלך התיק התברר כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה על ידי המבקש 1 בחודש 4/09 והמשיבה שילמה למבקש 1 את התגמולים בתלוש שכר לחודש 1/09, דהיינו לפני הגשת התובענה הייצוגית ולפיכך הוכח כי לא עומדת למבקש עילה אישית בגין אי הפרשה לגמל. בנוסף טענה המשיבה, כי המבקשים אינם עומדים בתנאים המנויים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. על פי הנטען, התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה הנטענת, לא הוצגה כל ראיה לפיה עילות התביעה מתקיימות בעניינם של כל חברי הקבוצה, הסעד המבוקש שונה מעובד לעובד, מדובר בסכומי תביעה גבוהים ולתביעה אין כל בסיס עובדתי ומשפטי ולכן סיכויי קבלתה נמוכים. לטענת המשיבה, הגשת תובענה ייצוגית אינה עדיפה במקרה דנן על פני הגשת תביעות אישיות ואינה הוגנת או מוצדקת להכרעה בנסיבות העניין. בנוסף נטען כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל על ידי המבקשים בדרך הולמת ובתום לב כמתחייב. להוכחת טענתה של המשיבה כי היא מבצעת הפרשות לפנסיה לעובדיה, המציאה המשיבה לבית הדין העתק מדוחות הפרשות לפנסיה לכלל מצבת כוח האדם שלה בתחום השמירה משנת 2005 - 2008. לטענת המשיבה, די במסמכים אלו כדי להוקיע טענות המבקשים לאי הפרשה לגמל לעובדים בתחום השמירה אצל המשיבה. לטענת המשיבה, קבלת הבקשה תגרום לנזק חסר תקדים לקבוצה אותה מבקשים המבקשים לייצג תוך חסימת כלל חברי הקבוצה בעבר ובהווה מהגשת תביעה פרטנית. לאור האמור, לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. הכרעה ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה 17. יחסי העבודה בענף השמירה הוסדרו בהסכם קיבוצי שנחתם ביום 12.7.72 בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מצד העובדים, לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, מצד המעבידים (להלן: "הסכם 72'"). הוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל, הורחבו בצו הרחבה בענף השמירה אשר פורסם בדצמבר 73' והוחלו על כלל ציבור העובדים בענף השמירה והאבטחה בישראל (י"פ ,1976 ה' בטבת תשל"ד, 30.12.73, להלן: "צו ההרחבה בענף השמירה"). בין יתר הוראות הסכם 72' שהורחבו בצו ההרחבה בענף השמירה, הורחבה גם ההוראה בהסכם הקיבוצי המתייחסת להבטחת זכויותיהם הסוציאליות של העובדים לפנסיה ולתגמולים וכן ההוראה הנוגעת לתוספת וותק (ר' סעיפים יב' וטו' לצו ההרחבה). 18. ביום 2.11.08 נערך ונחתם הסכם קיבוצי כללי חדש בענף השמירה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל - מצד המעבידים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מצד העובדים (להלן: "הסכם 2008"). 19. ביום 27.6.2011 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שמטרתו קביעת "מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה" (להלן: "הסכם אכיפת הזכויות", צורף כמוצג ב' לתיק המוצגים מטעם המשיבה). ההסכם חל על כל המעסיקים החברים בארגון בעת חתימת ההסכם, או שיצטרפו אליו לאחר חתימתו. המסגרת הנורמטיבית - תובענה ייצוגית 20. התובענה הייצוגית היא הסדר ייחודי ויוצא דופן, המאפשר את צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, אשר בחלקם אינם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה, שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2), 312, 323 (1997)). התובענה הייצוגית היא כלי דיוני משפטי רב עוצמה, בעל משמעות כלכלית וחברתית גדולה. היא שואפת להשגת שוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים, משרתת אינטרס ציבורי, של יעילות וחסכון במשאבים, ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט (ר' רע"א 3126/00 מדינת ישראל - א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 (2003)). 21. התובענה הייצוגית מגלמת בתוכה הן אינטרסים פרטיים והן ציבוריים. עמד על כך בית המשפט העליון: "ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית. השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם. אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט, הנלווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים ונמנע ריבוין של תביעות" (רע"א 4556/94 טצת - זילברשץ, פ"ד מט (5), 774 (1996)). 22. לתובענה הייצוגית ככלי דיוני חשיבות מיוחדת במצבים בהם בשל עלויות התביעה ושיעור הנזק חסר הפרט הנפגע תמריץ למצות את זכויותיו בדרך של הגשת תביעה, כך שרק ריכוז תביעות היחידים לתביעה אחת, הופך את תביעת היחידים לכלכלית ומגשים את האינטרס הציבורי באכיפת הוראות החוק ובפיצוי הנפגע. יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובע הייצוגי. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה ייצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. 23. בשנת 2006 התקבל בכנסת חוק תובענות ייצוגיות אשר הסדיר בצורה מקיפה את הכללים להגשת תובענה ייצוגית בתחומי משפט רבים, וביניהם ניתן מקום גם לתחום משפט העבודה. סעיף 2 לחוק מגדיר "תובענה ייצוגית" כ: "תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם שלא יפו את כוחו של התובע המייצג לכך ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה". סעיף 3 לחוק מגדיר את התנאים להגשת תובענה ייצוגית: "3. א. לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית... ב. הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה." סעיף 4 לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי: "4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה. (2) רשות ציבורית בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)... (3) ארגון בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)..." סעיף 8 לחוק קובע מהם התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית: "8. (א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה. (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. (ב)... 24. התוספת השנייה לחוק מפרטת את רשימת הנושאים והעילות בהם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ברשימת העילות בהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית, כאמור בתוספת השניה, נכללות בין היתר, תביעות ועילות בהליכים שעניינם יחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר קיומם של יחסי עבודה, זכויות הנובעות מחוזה העבודה או מכח חקיקת המגן, עילות הנובעות מסיום יחסי העבודה, משא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה וקבלה או אי קבלה לעבודה וכו'. ניתן, אפוא, להגיש תובענה ייצוגית בקשת רחבה של עילות מתחום משפט העבודה. עם זאת, בפריט 10(3) לתוספת השנייה קבוע סייג ולפיו: "(3) בפרט זה - 'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי. 'הסכם קיבוצי' - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים. 25. בפסק הדין ע"ע 629/07, יגאל וירון נ' תבל אבטחה, ניקיון ושירותים בע"מ (להלן: "פסק דין תבל"), התייחס בית הדין הארצי לתמונת העסקה בענף השמירה והיא כדלקמן: "...התמונה הכוללת העולה מבחינת התנהלותם של מעסיקים בענף השמירה, היא תמונה עגומה. בענף זה קיימת תופעה של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים. הסיבות לכך הן רבות, אך הבולטת שבהן היא העדר אכיפה מספקת של חוקי המגן וחוסר המודעות של העובדים לזכויותיהם. מדוח בנושא "זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה" שהוצא בכנסת עולה, כי חולשתם של השומרים מנוצלת במודע ובמכוון פעמים רבות על ידי מעסיקים ובעלי חברות, ובמקרים רבים הפרת החוק השיטתית הופכת ל"משתלמת". זאת שגם אם חלק מהעובדים בוחרים לפנות לערכאות המשפטיות מתוך תקווה לזכות במגיע להם, ההליכים המשפטיים הארוכים והעדר המשאבים והמימון להגנה משפטית, מרפים את ידיהם של רבים וההפסד הסופי עבור המעסיק המפר, הופך לזניח ביחס לתועלת הישירה שהוא מפיק מרמיסת זכויות עובדיו." פסקה 32 לפסק הדין של כב' השופטת וירט-ליבנה. 26. על רקע דבריו של בית הדין הארצי בפסק דין תבל, ניגש להצגת העובדות; ואותן אנו מבקשים להפריד לשתי קבוצות: האחת - העובדות שיש להן השלכה על המשטר הקיבוצי ותחולתו של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה וההסכם הקיבוצי לאכיפת זכויות על הצדדים להליך זה; השניה - העובדות המתייחסות לתנאים על בסיסם נבחנת בקשה להכיר בתובענה שהגיש המבקש כתביעה ייצוגית. ונפנה לראשון ראשון. האם המשיבה הינה חברה בארגון מעבידים שהינו צד להסכם קיבוצי? 27. חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 (להלן: "חוק ההסכמים הקיבוציים"), קובע כי הסכם קיבוצי כללי חל על מעביד שהיה חבר בארגון המעבידים בעת חתימת ההסכם בענף או על מעביד שנעשה לחבר בו, תוך תקופת תוקפו של ההסכם (ראה: סעיף 16(2) לחוק הסכמים קיבוציים). 28. סעיף 17 לחוק הסכמים קיבוציים מוסיף וקובע, כי: "לעניין סעיף 16 יהא אישור של ארגון עובדים או מעבידים בכתב כי פלוני הוא חבר בו, או שהיה חבר בו בזמן פלוני, הוכחה מספקת לחברותו (הדגשות שלי- י.כ.)." 29. בענייננו, טענה המשיבה כי היא חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל אשר הינו צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה, מיום הקמתו בשנות ה-70 ועד לשנת 2004 כולל, וחזרה להיות חברה בארגון היציג ביום 1/1/09 ואילך. המשיבה צירפה "אישור חברותה של אגודת השומרים בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל" כנספח א' לתגובת המשיבה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולפיו: "1. הריני לאשר בזאת, כי חברת אגודת השומרים, הנמנית על הוותיקות שבחברות השמירה והאבטחה בישראל, ואשר נמנתה על "דור המייסדים" של ארגון חברות השמירה, הייתה משך שנים רבות, חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי שמירה והאבטחה בישראל. 2. החברה חדלה מחברות בסוף שנת 2004 וחידשה את חברותה בשנת 2009, ומכאן הינה חברה מן המניין בארגון הארצי בתוקף מיום 1 ינואר 2009." על מסמך זה חתום מר פנחס שיף - מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. עוד צירפה המשיבה לתגובתה בקשת המשיבה להצטרפות לארגון מיום 21/9/08 (נ/8), מכתב ממר פנחס שיף - מנכ"ל הארגון מחודש 8/08 למשיבה (נ/9) וכן מכתב מחודש 12/08 (נ/10). 30. על רקע האמור לעיל, אין בידינו לאמץ את השגותיו של ב"כ המבקשים המתייחסות לחברותה של המשיבה בארגון המעבידים אשר הוא צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה ולהסכם אכיפת הזכויות. 31. יוצא מכאן, כי לצרכי ההחלטה בבקשה זו, יש לקבל את טענת המשיבה האומרת כי היא חברה בארגון המעבידים אשר הוא צד להסכם הקיבוצי מ-1/09 ולהסכם אכיפת הזכויות. 32. טענות המבקשים לפיה מדובר בקנונייה ובאישור כוזב של ארגון מפעלי השמירה, המנפיק לחברות השמירה אישורים כוזבים על מנת לאפשר להם לחמוק מאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגדם - לא הוכחה בכל אופן, ולא מצאנו סיבה לפקפק באותנטיות האישור. לעניין זה יש לציין כי מר מזמר יעקב, נציג ההסתדרות, העיד כי המשיבה מתנהלת מול ההסתדרות, לפחות ב-12 השנים בהן הוא שימש בתפקידו בהסתדרות (פרוטוקול מיום 9/12/12, עמ' 32, ש' 26-28). 33. לאור האמור, בענייננו, יש לקבוע כי המשיבה הינה חברה בארגון מפעלי השמירה החל מחודש 1/09, ועל כן חלים עליה ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף ממועד הצטרפותה, לרבות הסכם אכיפת הזכויות. הוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה שבחוק 34. כמפורט לעיל, סעיף 10(3) לתוספת השנייה שבחוק בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי אין לאשר כתובענה ייצוגית תובענה "של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי". הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה נדון בפני בית הדין הארצי ובשורה של פסקי דין שיצאו תחת ידיו בשנים האחרונות, הנוגעים לאישור תובענות ייצוגיות בכלל, וענף השמירה בפרט, נקבעו הלכות שנתנו פירוש מצמצם להוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק. זאת, נוכח המצב עימו נאלצו להתמודד עובדים, מוחלשים בדרך כלל, כמו עובדי קבלן, אשר ההסתדרות, שהייתה ברוב המקרים ארגון העובדים היציג, לא פעלה לאכיפת זכויותיהם שנקבעו בהסכמים הקיבוציים, ולמיצויין. במקרים שהובאו בפני בית הדין הארצי בשנים האחרונות נקבע כי לא ניתן להעמיד את העובדים מול שוקת שבורה, הן במקרים שבהם ההסכם הקיבוצי נותר אות מתה מבחינת העובדים והן במקרים שבהם הצטרפו החברות המעסיקות לארגון הארצי בדיעבד ולצורך התגוננות מפני התובענות הייצוגיות שהוגשו נגדן בלבד. בית הדין התיר לאותם עובדים לפעול למימוש זכויותיהם וזכויות עובדים אחרים כמותם באמצעות כלי התובענה הייצוגית, המאפשר להשוות את כוחם של אותם עובדים מוחלשים אל מול המעסיק. (ראו עניין וירון, עניין בן שלמה, ע"ע (ארצי) 67/10 יבטח בע"מ - ארז חבושה (14/3/12); ע"ע (ארצי) 53083-10-10 אילן בוסקילה - סער ביטחון בע"מ (3/9/12)). 35. בעניין שלפנינו, כמפורט לעיל, המשיבה הצטרפה לארגון המעסיקים עוד בחודש ינואר 2009, עוד טרם הגשת תביעת המבקשים או בקשתם להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית, שהוגשו ביום 27/4/09. במקרה זה, לא ניתן אפוא לטעון כי הצטרפותה של המשיבה לארגון המעסיקים הוסדרה רק לאחר הגשת התביעה/הבקשה, במטרה לחסום את דרכם של המבקשים להכיר בתובענה שהגישו כתובענה ייצוגית. 36. מעבר לאמור, כמפורט לעיל, בחודש 6/11 נחתם ההסכם הקיבוצי לאכיפת הזכויות שמטרתו "לקבוע מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות בענף השמירה והאבטחה". תמצית הוראותיו של ההסכם הינן כדלקמן: א. ההסכם חל על כלל העובדים המועסקים בחברות השמירה והאבטחה, החברות בארגון הארצי, או שיצטרפו אליו לאחר מכן. ב. על כל מעסיקה החברה בארגון הארצי להמציא לצדדים להסכם, ב-31 בינואר כל שנה, אישור על עמידה בכלל חובות המעסיק על פי דיני העבודה, לרבות הסכמים קיבוציים וצווי ההרחבה. על האישור להיות חתום גם על ידי רואה חשבון חיצוני לחברה. ג. תוקם ועדת אכיפה פריטטית, בה ישבו נציג הארגון הארצי, נציג ההסתדרות ורואה חשבון חיצוני, אשר יתמנה על פי הכללים הקבועים בהסכם. במקרה של מחלוקת בוועדת האכיפה, יועבר העניין להכרעת ועדת מעקב, אשר מורכבת ממנכ"ל הארגון הארצי ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. ד. נקבעה בהסכם חובה על כל מעסיקה החברה בארגון הארצי לשתף פעולה באופן מלא עם ועדת האכיפה, לרבות המצאת כל המסמכים הנדרשים. ה. ועדת האכיפה תקיים ביקורת מדגמית מידי שנה אצל מספר מעסיקים באשר לעמידתם בחובותיו, לרבות לגבי תקופת העבר. בסיומה של הבדיקה המדגמית, תמסור ועדת האכיפה לצדדים להסכם ולמעסיק דו"ח המפרט את ממצאי הביקורת. המעסיק שלגביו נערכה הביקורת מחוייב להגיש תוך 30 יום תצהיר חתום בידי מורשה חתימה ורו"ח חיצוני ובו יפרט תיקון מלוא הליקויים שנמצאו, כולל ביצוע תשלום רטרואקטיבי לכלל עובדיו, לרבות עובדים לשעבר. ועדת האכיפה מוסמכת להורות למעסיק לתקן ליקויים גם לגבי תקופה החורגת מתקופת ההתיישנות. ו. כל עובד אשר לו טענה בדבר פגיעה בזכויותיו מכוח דיני העבודה, יוכל לפנות באמצעות נציג האיגוד הארצי למנגנון יישוב חילוקי הדיעות הקבוע בהסכם הקיבוצי משנת 2008. כמו כן, הצדדים רשאים להפנות את פניית העובד לוועדת האכיפה. ז. כל החברות שעליהן חל ההסכם מחוייבות לצרף לתלושי השכר של העובדים, פעמיים בשנה, חוזר המפרט את כלל זכויותיהם מכוח משפט העבודה. 37. מלשון ההסכם עולה אפוא, כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, קבעו מנגנון אכיפה בעל סמכויות בירור והכרעה, בטענות על הפרת זכויות עובדים ועובדים לשעבר של מעביד שהוא צד להסכם, אשר איננה מוגבלת בתקופת ההתיישנות. לצד קביעת מנגנון בירור והכרעה בטענות להפרת זכויות עובדים כאמור, יצר ההסכם גם מנגנון מעקב לתיקון הליקויים שנמצאו. 38. המבקשים טענו כי ההסכם הקיבוצי לאכיפת הזכויות הינו קנונייה בין המשיבה לבין ארגון המעסיקים וההסתדרות. לטענתם, כל מטרתו של ההסכם הוא להדוף את התובענה הייצוגית ולסלול למשיבה דרך מילוט שתאפשר לה להתחמק מתשלום הפיצוי המגיע לעובדיה בגין הפרת זכויותיהם. אנו דוחים טענה זו ב"שתי ידיים" ואין אנו מקבלים את טענות המבקשים כלל. 39. הגם שסביר שהסכם זה לא היה נחתם לולא הונחה "חרב" התובענות הייצוגיות על צווארי חברות השמירה, הרי שעל פי עדותם של נציג ההסתדרות, מנכ"ל המשיבה ומנכ"ל ארגון המעסיקים, הצדדים החלו זה מכבר לפעול בהתאם להוראות ההסכם וליישמו. מר מזמר העיד כי הוקמה ועדת אכיפה מכוח הסכם אכיפת הזכויות, הכוללת אותו כנציג ארגון העובדים (פרוטוקול מיום 9/12/12, עמ' 33, ש' 18-19). מר מזמר אישר כי ועדת האכיפה הפועלת מכוח הסכם אכיפת הזכויות החלה לפעול החל מ-6/11 ומאז נבדקו 14-15 חברות, בממוצע של חברה אחת לחודש. עוד אישר מר מזמר בעדותו כי נעשתה פניה על ידי ועדת האכיפה למשיבה לצורך בדיקה, כחודש וחצי לפני מועד חקירתו (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 24-25). במהלך חקירתו הנגדית הסביר מר מזמר כי ועדת האכיפה החליטה לפנות להנהלת אגודת השומרים במסגרת הבקשה לבדיקת החברה והמשיבה נענתה בחיוב לבדיקה. עוד הוסיף מר מזמר כי מי שפנתה בשם ועדת האכיפה הייתה רואת החשבון ובשלב הראשון הוועדה החלה בבדיקה המדגמית אשר לוקחת כחודש וחצי, במסגרת בדיקה זו נבדקים כל הרכיבים המגיעים לעובדים, לרבות זכויות קוגנטיות ופנסיה (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 8-21). כמו כן, על פי עדותו, על פי הנתונים שמתקבלים בבדיקה המדגמית, שוקלת הוועדה אם להחליט להרחיב את הבדיקה המדגמית לגבי כלל עובדי החברה (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 12-13). 40. נציג ארגון חברות השמירה, מר שיף, העיד כי הוועדה מורכבת מנציגים מטעם ההסתדרות ומטעם ארגון חברות האבטחה, מרואת חשבון חיצונית וכן יועצים משפטיים מטעם שני הצדדים (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 21-23). על פי עדותו של מר שיף, רואת החשבון מבצעת בדיקה בחברות וממצאיה מובאים לידיעת הוועדה שמקיימת דיון. על פי עדותו, נכון למועד חקירתו, בוצעו ביקורות בכ-15 חברות, כאשר לגבי המשיבה החל תהליך של הבדיקה אשר טרם הסתיים (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 1-29). מר שיף, מנכ"ל ארגון מפעלי השמירה, העיד באופן קוהרנטי ואמין תוך שהסביר מה הביא את הארגון לחתום על ההסכם הקיבוצי שנכנס לתוקף ביום 21/6/09 ולאחר מכן העיד לגבי מטרת הסכם האכיפה שנחתם ביום 27/6/11 (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 23 - עמ' 24 ש' 15). 41. יודגש, כי טענות המבקשים בדבר קנונייה בין הארגון הארצי לבין ההסתדרות, נטענה בעבר במסגרת תיק תע"א 5906/08 סטניסלב שולמן - חב' נוף ים בע"מ (פס"ד שניתן על ידי כב' הש' מיכל לויט ביום 11/9/13) וכן במסגרת תיק תע"א (ב"ש) 3391/09 גרמן ישייב - ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ, וכן בערעור שהוגש בתיק ישייב ע"ע 53348-01-12; טענות אלה נדחו על ידי בתי הדין לעבודה, ובפרט בתיק חב' נוף ים, שם קבעה כב' הש' מיכל לויט כי יש לדחות הטענה לקנונייה בין החברה לבין ארגון המעסיקים וההסתדרות , וקיבלה את עדותם של מר שיף ומר מזמר כמהימנה. 42. אף אם יש ממש בטענות המבקשים לפיה עד למועד הגשת הבקשה ההסתדרות לא פעלה במישור הקיבוצי לטיפול בהפרות שביצעה המשיבה, נראה כי הסכם אכיפת הזכויות, אשר תפקידו לבצע ביקורת ובדיקה אצל המשיבה ולתקן את הליקויים שנתגלו באמצעות תשלום הזכויות שהופרו, פועל במישור זה. 43. בפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי בעניין גרמן ישייב המוזכר לעיל, אשר ניתן לאחרונה, ואליו אף התייחסה המשיבה בסיכומיה, הבחין בית הדין בין התקופה שלפני חתימת הסכם האכיפה לבין התקופה שלאחריו בכל הנוגע למעורבות ההסתדרות בהגנה על זכויות העובדים בענף והגדיר את הסכם האכיפה כ"נקודת מפנה" במידת מעורבותה כאמור. בית הדין הארצי ציין כי: "בתקופה שלאחר חקיקת החוק, ואף לאחר שנחתם ההסכם הקיבוצי משנת 2008 וניתן צו ההרחבה על הוראותיו בשנת 2009, לא הוטב בפועל מצבם של העובדים בענף השמירה, במיוחד בכל הנוגע לזכויותיהם הפנסיוניות, שכן ההסתדרות, אשר מאגדת תחתיה את מרבית העובדים בענף, לא עמדה על הזכויות שעליהן הוסכם, ולא פעלה לאכיפתן באמצעים שעמדו לפניה. ... הסכם האכיפה מהווה נקודת מפנה של ממש במידת מעורבותה של ההסתדרות בהגנה ובאכיפת זכויותיהם של העובדים בענף השמירה והאבטחה. זאת, ככל הנראה, גם מתוך הפנמת פסיקתנו בעניין, כאמור. במסגרת הסכם האכיפה לקחה על עצמה ההסתדרות לפעול בשיתוף פעולה מלא עם הארגון הארצי, לאכיפת זכויות העובדים בענף". אכן דברים כדורבנות, וכל המוסיף גורע. משנחתם הסכם אכיפת הזכויות ומשהוכח כי הצדדים החלו לפעול על פיו, ראוי שתינתן הזדמנות להסתדרות לייצג את עובדיה, ולמשיבה לעמוד בהתחייבויותיה ליישם את ממצאי הביקורת בהתאם להסכם. 44. משמיעת העדויות התרשמנו כי המבקשים לא פנו בפנייה מוקדמת להסתדרות; בנקודה זו העיד מר מזמר, הדברים הבאים: "ש. נטען כאן לראשונה על ידי שני התובעים שהם נגשו להסתדרות וההסתדרות טרקה להם את הדלת, האם ידוע לך על זה משהו? ת. אני לא יודע על דבר כזה. ש. האם ידועה לך איזה התנהלות כזאת על ידי מפקחים שלכם? ת. הם לא נקראים מפקחים, הם מזכירי איגוד, אין מצב כזה. ואם זה קורה, אם אכן עובד כזה מגיע לפתחה של ההסתדרות, והוא לא שבע רצון מהשירות ומהגישה, אפשר להגיע לוועד הפועל וזה מגיע אלי וזה נבדק וזה נכנס לטיפול אחר לגמרי, לזה התכוונתי עם אותו עובד". (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 12 - 18). 45. מעבר לאמור, מדיניות שיפוטית המבקשת להגן ולשמור על מרכזיותו של משפט העבודה הקיבוצי, חייבת ליתן תוקף להסכמות של הצדדים למשפט העבודה הקיבוצי שקיבלו עיגון בהסכם הקיבוצי. קבלת הבקשה להכיר בתובענה שהגישו המבקשים כתובענה ייצוגית מקום בו נחתם הסכם קיבוצי לאכיפת זכויות, והצדדים נמצאים בעיצומו של ההליך הנדרש על פיו, עלולה להכשיל את המאמץ המשותף של ארגון העובדים וארגון המעבידים להבטחת זכויותיהם של העובדים בענף. נוכח האמור, לדעתנו, המנגנון שיצר הסכם אכיפת הזכויות, בשילוב עבודתה של ההסתדרות אל מול המשיבה בעת פניית עובדי המשיבה אליה, הינה הדרך הנכונה להבטחת זכויות עובדי המשיבה. 46. במצב דברים זה, אישור תובענה ייצוגית, במסגרתה האחריות לחלוקת הכספים נתונה למבקשים, שלא במסגרת מערכת היחסים הקיבוצית, רצויה פחות. יש לזכור גם כי אישור תובענה ייצוגית יוצר מעשה בית דין ונחסמת הדרך בפני חברי הקבוצה להגשת תביעות כנגד המשיבה, באופן העלול לפגוע גם, שמא, בזכויות קוגנטיות של עובדים. יפים לעניין זה דבריו הנכוחים של בית הדין הארצי בעניין ישייב: "ההסתדרות, כארגון היציג של העובדים בענף השמירה, היא המייצגת הטבעית של זכויות העובדים החברים בה. ההסתדרות היא הלוקחת בחשבון את האינטרסים של כלל העובדים, הן העובדים הפעילים המועסקים כעת על ידי מעסיק החבר בארגון המעבידים, והן אלה שכבר פרשו מעבודתם אצלו, ואפילו הם פרשו לגמלאות (ראו לעניין זה בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן - בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 28/4/2011). לעומת זאת, בהליכי תובענה ייצוגית, מדובר בדרך כלל בתביעות של עובדים שהעסקתם הסתיימה. אף ייתכנו מקרים בהם לתובעים ולבא כוחם אינטרס בקבלת דמי הייצוג, ולאו דווקא אינטרס של תשלום כספי הזכייה לעובדים שכבר עזבו את עבודתם אצל החברה המעסיקה. כך יכול להיווצר מצב שבו הנהנה העיקרי מהליכי התובענה הייצוגית עשוי להיות התובע ועורך הדין המייצג. ההסתדרות, לעומת זאת, אינה בעלת אינטרס כספי כלשהו באכיפת זכויות העובדים, וסביר כי היא תדאג טוב יותר, מתוך עצם מהותה ותכלית קיומה כארגון עובדים, לתשלום הזכויות שקופחו, גם באמצעות הסדרי תשלומים" (פסקה 46 לפסק הדין ישייב). 47. על כך יש להוסיף את העובדה שהמבקשים לא פנו, עובר להגשת הבקשה, להסתדרות, לארגון המעסיקים או למשיבה בדרישה לאכיפת חובות המשיבה מכוח ההסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה. לעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי מן הראוי הוא שעובד המעוניין להגיש תובענה ייצוגית יפנה תחילה אל המעסיק, ובמיוחד לארגון העובדים, ורק אם אלו אינם פועלים, יוכל לבקש אישורה של התובענה כייצוגית (ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ (9/6/11), עתירה שהוגשה לבג"ץ נדחתה - בג"ץ 518/11 עו"ד אסף אייל - בית הדין הארצי לעבודה (20/12/11)). 48. כמו כן, יש לשקול בענייננו את העובדה שלו תתקבל התביעה הייצוגית שהוגשה, שגובהה כ-10,000,000 ₪, עלול הדבר לגרום לפגיעה קשה במשיבה אשר מעסיקה עובדים רבים והדבר אף עלול שמא לגרום לקריסתה, לפיטורי עובדים ולאי אפשרות למיצוי זכויותיהם של עובדים שכבר פרשו מהחברה. מנגד, ארגון העובדים יכול במצב כזה לפעול מול החברה באופן שלא יגרום לקריסתו הכלכלית מחד, אך ישמור על זכויות כלל העובדים בצורה המיטבית מאידך, באמצעות הסדרי תשלומים או גמישות בתשלומים, ויתור במישור הקיבוצי על חלק מהזכויות תמורת הבטחת תשלומן של זכויות אחרות וכיו"ב. 49. כללו של דבר: נוכח כל האמור לעיל, מאחר ושוכנענו כי קיים מנגנון אכיפה המובל על ידי ההסתדרות, בהתאם להסכם אכיפת הזכויות, ובמסגרתו ישנה הסכמה של המשיבה לבצע בדיקה יסודית והתחייבות לתשלום מלוא זכויות עובדיה על פי החוק, ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה החלים עליה, לרבות, העילות המבוקשות במסגרת הבקשה דנן, אין אנו סבורים כי יש לאשר במקרה זה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. אישור תובענה ייצוגית בנסיבות בהן מדובר במקום עבודה מאורגן, בו החברה המעסיקה הינה חברה בארגון המעסיקים והצדדים פועלים בהתאם להוראותיו של הסכם קיבוצי שנחתם בין הצדדים, תרוקן מתוכן את הוראתו המפורשת של המחוקק, כפי שהיא קבועה בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק. 50. לפיכך, אין מקום במקרה זה לאשר את ניהולה של התביעה כתובענה ייצוגית, ויש מקום לאפשר להסתדרות ולמשיבה לפעול על פי המתווה שהציגו במסגרת ההסכם לאכיפת הזכויות. ככל שלמבקשים יהיו השגות על אופן פעולתה של ההסתדרות, פתוחה בפניהם הדרך לפנות לוועדת האכיפה כהגדרתה בהסכם אכיפת הזכויות. עילת תביעה אישית 51. למעלה מן הדרוש, כפי שפירטנו לעיל, על המבקשים לעבור את המסוכה השנייה, קרי - מסוכת הוכחת עילת תביעה אישית. 52. המבקשים טענו כי המשיבה לא הפרישה עבורם ועבור עובדיה באופן שיטתי כספים לקרן פנסיה וניכתה משכרם ניכויים שלא כדין. 53. בהתאם לפסיקה, יש לבחון בחינה פרטנית האם החומר הראייתי שהונח בפני בית הדין עולה לכדי עילה אישית שכן בהעדרה של תביעה בעילה אישית אין מקום לטעון לעניין העילה הקבוצתית. 54. בעמ' 4 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית בסעיף ד-12.4 טען המבקש 1, כי עילת התביעה האישית שלו היא, כי המשיבה לא הפקידה עבורו כספים לקרן פנסיה בחלק מתקופת עבודתו. מעדותו של המבקש 1 עולה כי המשיבה שילמה לו את מלוא התגמולים לפנסיה וזאת עוד לפני הגשת התובענה הייצוגית. וכך עולים הדברים מחקירתו הנגדית של המבקש 1: "ש. האם זה נכון שכשאתה כותב במסגרת עילתך שהנתבעת לא הפקידה עבור פנסיה בחלק מתקופת עבודתו הכוונה היא שמחודש 6/05 ועד 7/06? ת. אני מאשר." (פרוטוקול מיום 9/12/12, עמ' 16, ש' 11-13). מעיון בתלוש שכר של חודש 1/09 עולה כי המשיבה שילמה בגין התקופה שמחודש 6/05 עד 7/06 את הפרש תגמולי הפנסיה בסך של 1,875 ₪ נטו (31,250 ₪ x 6%). בעניין זה יובהר כי המשיבה פתחה למבקש 1 קופת תגמולים בקרן מבטחים החל מחודש 8/06 והפרישה לקופת הגמל עד לחודש 11/08. עוד למדנו מעדות המבקש 1, כי החל מחודש 12/08 לא התייצב המבקש 1 לעבודתו במשיבה, למרות שיחסי העבודה הסתיימו בחודש 2/09. המבקש 1 אישר זאת במהלך חקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. האם זה נכון שבפועל הנתבעת לא הפרישה בתקופה שבין 11/08 - 2/09 מהטעם שאתה בפועל לא עבדת בתקופה הזו? ת. נכון." (פרוטוקול מיום 9/12/12, עמ' 16, ש' 8-9). 55. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה על ידי המבקש 1 בחודש 4/09 והמשיבה שילמה למבקש 1 את הפרש התגמולים בתלוש שכר לחודש 1/09, דהיינו לפני הגשת התובענה הייצוגית. משמע, לא קיימת עילה אישית למבקש 1 כאמור בסעיף 4 לחוק התובענות הייצוגיות, שכן הוכח כי לא עומדת למבקש 1 עילה אישית בגין אי הפרשה לגמל. 56. באשר למבקש 2, יגענו ולא מצאנו בסיכומי המבקש 2 כל התייחסות לטענת המשיבה בדבר קיומו של הסכם פשרה סופי ומוחלט של כל טענות המבקש 2 כלפי המשיבה, אשר נחתם בשנת 2007. ב"כ המבקשים אף לא חקר בחקירה נגדית את מנכ"ל המשיבה ולא שאל אף לא שאלה אחת בעניין זה, אשר פורט בהרחבה בתצהירו של מנכ"ל המשיבה. משבחר המבקש 2 שלא לחקור את מנכ"ל הנתבעת בסוגיה חשובה זו, אין לו להלין אלא על עצמו ויש לראות בעובדות אשר פירט המנכ"ל בתצהירו כעובדות שאין עליהן חולקין. 57. למעלה מן הדרוש, נפרוש את העובדות כפי שהן עולות מתוך תצהירו של מנכ"ל המשיבה והמסמכים שצורפו לתצהירו. מהעובדות אשר נפרשו בפנינו עולה, כי בחודש 2/07 נעשתה פנייה מעורכת הדין רחל אידילביץ מעמותת "קו לעובד" אל ב"כ המשיבה בעניינו של המבקש 2. בשיחה זו ביקשה ב"כ המשיבה כי עו"ד אידילביץ תעלה על הכתב את טענות המבקש 2 לצורך ניהול מו"מ. ביום 22/2/07 נתקבל מכתב מעורכת הדין אידילביץ (נספח ו' לתגובת המשיבה), אשר כלל, בין היתר, דמי טיפול ותגמולים, בדיוק אותם רכיבים אשר נתבעים גם בבקשה לאישור התובענה הייצוגית על ידי המבקש 2. ביום 15/3/13, הגיבה ב"כ המשיבה למכתב הדרישה (נספח ז'/2 לתגובת המשיבה). ביום 8/4/07, אישרה בכתב עו"ד אידילביץ את הסכמת התובע לסכום אשר המשיבה הציעה למבקש 2 לתשלום, וזאת כנגד סילוק סופי ומוחלט של כל טענותיו ודרישותיו כנגד המשיבה, אשר כללו, בין היתר, גם את רכיבי נשוא הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, קרי - תגמולים ודמי טיפול. למען הסר ספק, נביא את הדברים כפי שהועלו על הכתב על ידי עו"ד אידילביץ בנספח ז'/1 לתגובת המשיבה: "1. מרשי מסכים בזאת לסכום המוצע על ידך במכתבך מיום 15/3/2007, זאת לסילוק כל טענותיו ודרישותיו כלפי מרשתך". המשיבה קיימה את הסכם הפשרה ושלחה למבקש 2 המחאה בדואר לביתו בחודש 4/07. דהיינו, 4 שנים לפני שהוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שולמו לתובע הזכויות עליהן הוא מלין במסגרת הבקשה (ראה נספח ז'/3 -אישור על משלוח השיק ותלוש שכר בדואר רשום). המבקש 2 אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל את השיק והתלוש הנ"ל, וכך העיד בפנינו: "ש. זאת אומרת שאתה מאשר ששלחנו לך את התלוש אם השיק (נספח ז'/3 דואר רשום)? ת. כן." (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 9/12/12, ש' 15-16). 58. המבקש 2 לא חשף בפני בית הדין את העובדות הנ"ל ובנוסף המבקש 2 לא טען בתצהירו, בבקשתו או בעדותו בפנינו, כי הסכם הפשרה פגום או שנחתם שלא כדין או כל טענה אחרת אשר יש בה כדי להביא לביטול הסכם הפשרה. התובע אף נמנע מלזמן את עו"ד אידילביץ למתן עדות וכאשר נשאל מכוח מה הוא מבקש לתבוע כיום כתובע מייצג לאחר שנחתם הסכם הפשרה ושולמו לו הזכויות, השיב כך: "ת. כן. כפי שאמרתי. עו"ד אידילביץ פנתה אל עו"ד גורודיסקי שלא בידיעתי, העבירה פרטי התביעה ומר גורודיסקי יצר איתי קשר ואנחנו כאן היום." (פרוטוקול מיום 9/12/12, עמ' 9, ש' 27-28). 59. הנה כי כן, מחומר הראיות אשר נפרש בפנינו עולה כי המבקש 2 באמצעות עורכת הדין אידילביץ, נתן את הסכמתו המלאה להסכם הפשרה ולסכום התשלום וברור שכעת לא יכול המבקש 2 לתבוע את המשיבה בגין הרכיבים הללו ואף לא להכליל את אותם הרכיבים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר היו חלק מהסכם הפשרה. לשון אחר, המבקש 2 מנוע ומושתק מלהגיש כנגד המשיבה תביעה כלשהי ויש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בשל העדר עילת תביעה אישית. 60. זאת ועוד, בעניינו של המבקש 2 קיים גם מעשה בית דין והשתק פלוגתא. שכן ב"פרשת גולדברגר" הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי, דחו פה אחד אישור העילות בגין ניכויים שלא כדין "דמי טיפול", כרכיב אשר יוכר כתובענה ייצוגית. בג"ץ השיב את הבירור בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית דין זה, וזאת אך ורק לעניין העילה בגין אי הפרשה לפנסיה בסעיף התגמולים. משכך הם פני הדברים, קיים מעשה בית דין לעניין הניכוי של דמי טיפול. משמע, משעסקינן בעילה זהה לחלוטין אשר הוכרעה בפסק הדין ב"פרשת גולדברגר" וקיימת זהות מוחלטת בין העילה דנן לבין העילה אשר הוכרעה ב"פרשת גולדברגר", אזי מדובר במעשה בית-דין. יתרה מזו, המבקש 2 כלל לא הגיש כנגד המשיבה תובענה אישית וזו אף לא צורפה כנספח לבקשה לאישור תובענה ייצוגית. לפיכך, יש לדחות את הבקשה גם מהטעם הזה. 61. במאמר מוסגר נציין, כי אין בדעתנו להתעכב על שיקוליו של בית הדין שעה שהוא בוחן את התקיימות התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק (הכוללים בין היתר את שאלת זהות הקבוצה ושאלת התאמתו של הסעד המבוקש לבירור בדרך של הגשת תובענה ייצוגית), משאין הם רלוונטיים לדיון לצרכי החלטה זו. כמו כן, אין בדעתנו להאריך בדיון על קיום מלוא דרישות החוק בהם תוכר תובענה כתובענה ייצוגית או בשיקול הדעת שיש להפעיל באם להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. דיוננו התמקד בעיקר בסוגיה המרכזית והיא נפקותו של הסייג ולפיו לא תאושר הגשת תובענה ייצוגית בעניין של "עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו". משקבענו כי אין מקום במקרה זה לאשר את ניהולה של התביעה כתובענה ייצוגית, ויש מקום לאפשר להסתדרות לפעול על פי המתווה שהוצג לפנינו באמצעות ועדת האכיפה, מצאנו לדחות הבקשה, מבלי להרחיב את היריעה מעבר לדרוש. סוף דבר 62. הבקשה נדחית. 63. משנדחתה הבקשה ישלמו המבקשים הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה.פנסיהתביעה ייצוגיתקרן פנסיה