תביעה להכיר בצרידות כפגיעה בעבודה

2. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות המוסכמות כדלקמן באשר לעבודתה של התובעת: א. התובעת, ילידת 1956, עבדה כמורה במשך כ - 33 שנים, (משנת 1979 ועד 2011). ב. במסגרת עבודתה כמורה, עד חודש ספטמבר 2009 דיברה כ - 4 שעות ביום. ג. החל מהפעלת תוכנית "אופק חדש", בחודש ספטמבר 2009, היא דיברה כ - 7 שעות ביום. 3. בהחלטה מיום 5.10.11, מונה ד"ר ביזר מיכאל, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, לשמש מומחה - יועץ רפואי, (להלן:"המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן והמתייחסות לתובעת על יסוד התשתית העובדתית כאמור לעיל. א. מהי מחלת התובעת? ב. האם קיים קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין תנאי עבודתה, כמפורט בעובדות המוסכמות לבין הצרידות ממנה היא סובלת? ג. האם השפעת תנאי עבודתה על צרידותה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתה - על צרידותה? לצורך מתן חוות הדעת נשלח למומחה תיק ובו כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לעניינה של התובעת כפי שהוגשו על ידי שני הצדדים. 4. ביום 2.11.11 הודיע המומחה לבית הדין כי: "בתיק המסמכים עב הכרס שנשלח אלי יש בקושי חצי תריסר ביקורים המתייחסים לבעיית הקול של התובעת. היות והועלתה בבדיקות אפשרות של בעיית החזר וישטי (העלול לגרום לצרידות) ואף הופנתה למומחה לבעיות גסטרואנטרולוגיות, אודה לכבודה אם תורה לגב' מזרחי להמציא תוצאות בדיקה זאת. בכפוף לתוצאות בדיקת הגסטרואנטרולוג אשקול אם החומר מספיק לי לשם כתיבת חוות דעת בעניין הצרידות של גברת מזרחי". ביום 8.11.11 ניתנה החלטת בית הדין המורה לתובעת להמציא העתק תוצאות הבדיקה כמבוקש על ידי המומחה. ביום 29.11.11 המציאה התובעת מסמכים רפואיים במענה לבקשת המומחה וציינה במכתב אליו צורפו המסמכים, כי: "הריני להודיע לבית הדין שלא נדרשה ממני ע"י רופא א.א.ג. לבצע בדיקה אצל גסטרואנטרולוג כיון שהרופא שלל את האפשרות שאני סובלת מריפלוקס ולראיה המסמכים המצורפים בזאת לעיון בית הדין. אודה לבית הדין אם לא יורה לי לבצע את הבדיקה גם כיום, מאחר ומדובר בבדיקה פולשנית ולא נעימה". המסמכים הרפואיים שהמציאה התובעת ביום 29.11.11 הועברו למומחה. ביום 23.2.12 הודיע המומחה לבית הדין כי לצורך מתן חוות דעתו הוא זקוק לתוצאות בדיקה גסטרואנטרולוגית או אנדוסקופית, ואם אין לתובעת בדיקות מסוג זה, הוא מוכן לבצע את הבדיקה בעצמו. המומחה הבהיר את הצורך בביצוע הבדיקה בכך שלדידו, מהחומר הרפואי של התובעת עולה שיש עדויות לכאורה לכך שהיא סובלת מבעיית החזר וישטי (ריפלוקס). לדעת המומחה: "לאור כל רישומי הביקורים שטרחתי ואזכתי אחד אחד, אינני יודע אם התובעת נבדקה ע"י גסטרואנטרולוג, כפי שציין ד"ר צילקר ב- 19.10.2009, או שמא לא נבדקה למרות הכתוב. גם אינני יודע אם עברה בדיקה אנדוסקופית אחרי ה- 6.1.2010, (שם מצויין שהיתה מועמדת לבדיקה בבילינסון) אם לאו. זאת ועוד - בבדיקות החוזרות של ד"ר צילקר לא אוזכרה כל פתולוגיה כמו "יבלות", המטומות של המיתר וכיו"ב ממצא אופייני לדיבור מאומץ. בכל זאת מוזכרת צרידות ולכן ביקשתי את תוצאות הבדיקה הגסטרואנטרולוגית או בדיקה אנדוסקופית מבילינסון, (שתיהן מוזכרות לעיל). אם בדיקות אלה אינן בנמצא מסיבה כלשהי אני ממליץ, למען הסר כל ספק, שאני אבצע את הבדיקה". בהחלטה מיום 29.2.12 התבקשה תגובת הצדדים להודעת המומחה. בתגובה מיום 21.3.12 הבהירה התובעת בהודעתה לבית הדין, כי היא מתנגדת לביצוע הבדיקה ולכל בדיקה פולשנית. לפיכך, בהחלטה מיום 3.4.12 נקבע, כי המומחה ייתן חוות דעת רפואית על יסוד החומר הרפואי שהומצא לעיונו. 5. ביום 15.4.12 הוגשה חוות דעת המומחה, (להלן:"חוות הדעת הראשונה"). לשאלה מה היא מחלת התובעת, השיב המומחה כי: "מחלת התובעת היא צרידות". לשאלה האם קיים קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין תנאי עבודתה לבין הצרידות, השיב המומחה כי: "לדעתי, לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של גב' מזרחי לבין הצרידות ממנה היא סובלת . בשום מקום בתיק הרפואי לא נצפתה על ידי רופאי א.א.ג., שבדקו את גב' מזרחי במשך לפחות 7 שנים, כל פתולוגיה שנתן לקשרה לתנאי עבודה הקשורים לדיבור ממושך או מאומץ, כגון Vocal nodules. לעומת זאת מן החומר הרפואי שנשלח אלי עולה חשד של אבחנת רפלוקס וושטי שהיא מחלה העלולה לגרום לצרידות - צמיתה או סרוגית. בעיית החזר ושטי אינה קשורה לתנאי העבודה של גב' מזרחי." לשאלה האם השפעת תנאי עבודתה של התובעת על צרידותה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתה, השיב המומחה כי: "כאמור לעיל השפעת תנאי העבודה על צרידות פחותה בהרבה, אם בכלל, על מחלתה." 6. בהחלטה מיום 22.4.12 ניתנה לצדדים רשות להגיש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. בהודעה מיום 17.5.12, משהצדדים לא הגישו בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה נקבעו מועדים להגשת סיכומים בתיק. 7. ביום 24.3.13, לאחר שהוגשו כבר סיכומי הצדדים, הודיעה התובעת לבית הדין, כי בניגוד לעמדתה הקודמת, היא כן מוכנה בשלב זה לבצע כל בדיקה רפואית שיורה לה בית הדין. בתגובה הודיעה ב"כ הנתבע, כי אין לה כל התנגדות שהתובעת תבצע את הבדיקה הנוספת בשלב זה, לאחר הגשת הסיכומים ובלבד שתינתן לצדדים האפשרות להשלים את סיכומיהם. 8. בהחלטה מיום 12.5.13 נקבע, כי התובעת תפנה למומחה לצורך ביצוע הבדיקה הנוספת הדרושה, וכי לאחר קבלת תוצאותיה יבהיר המומחה האם יש בה כדי לשנות מחוות דעתו. ביום 12.5.13 נבדקה התובעת ע"י המומחה ובוצעה לה בגרונה הבדיקה שנדרשה על ידי המומחה, באמצעות סיב אופטי גמיש. 9. ביום 23.6.13 הגיש המומחה לבית הדין חוות דעת נוספת בהשלמה לחוות הדעת הראשונה, (להלן:"חוות הדעת השנייה"), בה ציין כדלקמן: "לאור החלטת כבודה מתאריך 12.5.2013, בדקתי את התובעת גב' מזרחי עליזה במרפאתי היום, לאחר שזוהתה על ידי תעודת הזיהוי. בעקבות זאת נבדק גרונה של גב' מזרחי בעזרת סיב אופטי גמיש, לאחר אילחוש קל של נחיריה. הבדיקה עברה בשלום, בקלות וללא סבל. לפני הבדיקה תשאלתי את גב' מזרחי והיא מסרה לי כי שמשה כמורה ומחנכת 35 שנים. עקב צרידות, והפרעה חמורה בדיבור התקשתה לתפקד בכיתה. הקשבתי לקולה ברוב קשב ואכן הבחנתי בו שמץ של צרידות. כמו כן שמתי לב שהיא מכחכחת בגרונה לעיתים קרובות. גב' מזרחי מסרה לי כי היא אינה עוסקת יותר בהוראה מזה 5 שנים. בבדיקת הגרון ומיתרי הקול, כאמור בעזרת סיב פיבראופטי גמיש, לא מצאתי עדות לקיום Nodules Vocal או כל פתולוגיה אחרת שניתן לקשרה לדיבור ממושך ומאומץ. ואולם, כפי שציינתי לעיל, התובעת פסקה מלהורות בבית הספר לפני 5 שנים. מחד גיסא במשך הזמן הזה גם אילו היו לה Vocal Nodules ובהעדר מאמץ קולי במשך חמשת השנים האחרונות ה- Nodules היו יכולים להיעלם. מאידך, מצאתי בבדיקתי עדות לקיום רפלוקס וושטי וגם תופעת הכחכוח המופרז מחזקת אבחנה זאת. חושבני שלאור ממצאי הבדיקה מהיום ובהתחשב במה שכתבתי בחוות דעתי מיום 15.4.2012: "בשום מקום בתיק הרפואי לא נצפתה על ידי רופאי א.א.ג., שבדקו את גב' מזרחי משך לפחות 7 שנים, כל פתולוגיה שניתן לקשרה לתנאי עבודה הקשורים לדיבור ממושך או מאומץ" הסבירות שצרידותה נבעה מ- Nodules היא קטנה. מסקנה זאת ומציאות הרפלוקס המתווסף אליה גורמים לי לדבוק במסקנתי המופיעה בחוות דעתי דלעיל כי: השפעת הדיבור המאומץ והמרובה על הצרידות פחותה בהרבה, אם בכלל, מגורמים סיסטמיים אחרים כמו רפלוקס וושטי. " 10. בהחלטה מיום 9.7.13 נקבע כי כל צד רשאי להגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. הצדדים בחרו שלא להגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה והגישו סיכומיהם בכתב, לרבות סיכומי תשובה שהגישה התובעת ב- 30.10.13, לאחר קבלת סיכומי הנתבע. 11. עיקרי טענות התובעת: בשל 33 השנים בהן עסקה בהוראה, נוצרה בעיית הצרידות שלה, שהוחרפה עוד יותר בשנתיים האחרונות עם הפעלת תוכנית "אופק חדש" במסגרתה נדרשה לשעות הוראה רבות יותר. תופעת הצרידות שהחריפה פגעה מאוד במצבה הבריאותי ובאיכות חייה ולכן היא החליטה לפרוש בגיל 55, בפרישה מוקדמת, תוך שנגרם לה נזק כלכלי רב. לדידה, לאחר הפרישה, מצב קולה השתפר בשל אי שימוש במיתרי הקול כבעבר. התובעת הדגישה בסיכומיה, כי קביעת המומחה בדבר רפלוקס ושטי שהיא סובלת ממנו, אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם בדיקה פרטית שהיא ערכה, בבית חולים מאיר ב- 9.9.13 ע"י ד"ר פבאינה בנימינוב הקובעת שהושט תקין לכל אורכו. לאור האמור, לטענת התובעת, יש להכיר בליקוי ממנו היא סובלת במיתרי הקול כ"פגיעה בעבודה". 12. עיקרי טענות הנתבע: המומחה שלל קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין הליקוי ממנו היא סובלת במיתרי הקול. לפיכך, יש לדחות את התביעה. 13. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולחוות דעת המומחה, מצאנו כי יש לדחות את התביעה. 14. ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליהן ולא יסטה מקביעותיהן אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל 167/07 עמרם אביטל - המוסד לביטוח לאומי מיום 11.5.08). 15. בענייננו, שתי חוות דעת המומחה ובמיוחד חוות דעתו השניה, המסתמכת על הבדיקה שבוצעה לתובעת על ידי המומחה, ברורות ומנומקות ולא מצאנו כל פגם משפטי המצדיק סטיה ממסקנתן. הליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול הוא צרידות. המומחה שלל באופן מפורש קשר סיבתי בין הצרידות לבין עבודתה של התובעת כמורה כפי שהוצגה לו בעובדות המוסכמות. מסקנת המומחה היא מסקנה רפואית על יסוד החומר הרפואי שהוצג לפניו, לרבות תוצאות בדיקה רפואית שהוא עצמו בצע לתובעת. המומחה קבע כי בשום מקום בתיקה הרפואי של התובעת לא נצפתה על ידי רופאי אף אוזן גרון, שבדקו אותה במשך 7 שנים לפחות, כל פתולוגיה שניתן לקשור אותה לתנאי עבודה הקשורים לדיבור ממושך או מאומץ, כגון Vocal nodules . גם בבדיקה שביצע המומחה לתובעת ב- 12.5.13, לא נמצאה עדות לקיום Vocal nodules. לעומת זאת, ציין המומחה, כי מהחומר הרפואי שנשלח אליו בעניינה של התובעת עולה חשד של אבחנה לרפלוקס וושטי, שהיא מחלה העלולה לגרום לצרידות, והיא אינה קשורה לתנאי העבודה של התובעת. בבדיקה שערך המומחה לתובעת ב- 12.5.13 נמצאה עדות לטענתו לקיום הרפלקס הוושטי, כאשר לדברי המומחה גם העובדה שהתובעת כחכחה בגרונה לעיתים קרובות במהלך הבדיקה, גם כן מחזקת אבחנה זו. על יסוד האמור הגיע המומחה למסקנה כי השפעת עבודתה של התובעת כמורה על הצרידות ממנה היא סובלת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים סיסטמיים אחרים, כמו ריפלוקס ושטי. לא מצאנו כל סיבה לסטיה ממסקנת המומחה כאמור. 16. טענת התובעת בסיכומה, כי קביעת המומחה לגבי הרפלוקס הושטי שהיא סובלת ממנו אינה עולה בקנה אחד עם בדיקה רפואית פרטית שהיא בצעה ב- 9.9.13, נדחית. מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה ולהעדיף אותה על פני האמור בבדיקה רפואית פרטית של התובעת, שבוצעה לאחר מתן חוות דעת המומחה. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין, (עב"ל 341/96 שמעון מליחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 377). עוד נפסק בעניין זה, כי אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, ככל שהיא סבירה על פניה. (עב"ל (ארצי) 1608/04 שלום אזולאי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.3.08). 17. לאור האמור, על יסוד האמור בחוות דעת המומחה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. אין צו להוצאות.הכרה בתאונת עבודהצרידות