תביעה לתשלום עבור 172 ימי אבטלה

תביעה לתשלום דמי אבטלה לתאריך קובע 1.5.06. תחילה, אישר הנתבע את תביעת התובע, אולם לאחר מכן, בהחלטה מ- 11.1.09, הודיע הנתבע לתובע, כי תביעתו לתשלום דמי אבטלה נדחית. תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה, נתקבלה על יסוד טענת התובע, כי עבד, עובר לפיטוריו, אצל עורך-דין מוראד וליד, אולם לאחר מכן ובעקבות חקירה שערך הנתבע, הסתבר לנתבע, כך לגרסתו, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין עו"ד וליד, ונהפוך הוא, עו"ד וליד הוא אשר עבד אצל התובע. בנסיבות אלה, טען הנתבע, כי התובע הטעה את הנתבע ובפועל, לא צבר תקופת אכשרה המזכה אותו בדמי אבטלה. התובע קיבל דמי אבטלה עבור 172 ימי אבטלה, בתקופה שבין חודש 5/2006 לחודש 1/2007. 2. כנגד החלטת הנתבע מ-11.1.2009, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טען התובע שעבד אצל מעסיקו - עו"ד מוראד ווליד, וקיבל ממנו תלושי שכר כל חודש, ועל כן צבר תקופת אכשרה כנדרש, והחלטת הנתבע שנתקבלה כשלוש שנים לאחר תחילת תקופת האבטלה, הינה החלטה שגויה. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וציין כי עקב קבלת דמי אבטלה שלא כחוק, נוצר לתובע חוב. 3. התשתית העובדתית, כפי שתקבע על-ידינו להלן, מבוססת על עדות התובע, וכן על עדותו של עו"ד מוראד וליד, אשר לטענת התובע, היה מעסיקו, ועל המסמכים שצורפו על-ידי הצדדים. נציין, כי עדות התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן, בעוד שהתרשמנו שעדות עו"ד וליד משקפת את התנהלות הדברים נכונה. נציין שעדות עו"ד וליד מצביעה על כך שהתנהלותו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות האתיקה החלות על עורכי-דין. התשתית העובדתית: 4. התובע, יליד 1943, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה בתאריך 18.5.2006. בטופס התביעה טען התובע, כי עבד אצל עו"ד מוראד וליד בכתובת דרך עכו 140, קרית ביאליק, כפקיד שירות (התקופה לא מולאה), וכי פוטר מעבודתו ב-1.5.2006. קודם לכן, עבד התובע, לטענתו, אצל נג'מי יוסרה באותה כתובת - בדרך עכו 140, קרית ביאליק, כאשר הוא ציין בטופס התביעה, שהמדובר בעבודה אצל בת-זוגו. בחלק הטופס המכונה "אישור מעסיק", צוין כי תקופת העבודה אצל עו"ד מוראד וליד היתה מ-1.1.2005. כמו כן, צוין כי התובע קיבל שכרו על בסיס חודשי ולכאורה, על אישור המעסיק מצויה חותמת וחתימה של עו"ד מוראד וליד מתאריך 17.5.2006. הטופס מולא על-ידי התובע עצמו ולא על-ידי עו"ד וליד, כאשר התובע מודה, כי גם חלק המעסיק מולא בכתב ידו (עיין עמ' 6, ש' 17 לפרוטוקול). התובע טוען, כי רק החתימה היתה של עו"ד וליד, בעוד עו"ד וליד העיד, כי הוא כלל לא חתם על טופס התביעה לדמי אבטלה של התובע, והחותמת שלו היתה ברשות התובע. 5. מעדות התובע עולה, כי הוא עסק באותו תחום שבו, לטענתו, עבד אצל עו"ד וליד, גם קודם לכן, אצל אישתו, במשך כשנה וחצי, וכי קודם לכן, עבד אצל עו"ד בשם עבדלגני גם בתחום ההוצאה לפועל. יתר על כן, עולה כי גם לאחר תקופת האבטלה הנטענת, התובע המשיך לעסוק באותו תחום. עוד עולה, כי הסיבה בגינה העסק היה רשום על שם אשת התובע, הינה שהתובע הסתבך בחובות כספיים, וכי מיקום העסק, הן בתקופה שהיה רשום על שם אשת התובע, והן בתקופה בה התובע טען, כי עבד אצל עו"ד וליד, היה באותו בניין, לעיתים באותו משרד ולעיתים במשרד הממוקם ממול המשרד הקודם. התובע נשאל לגבי תקופת עבודה לאחר חודש 5/2006, דהיינו, האם העסיק את עו"ד אבו חג'ול חוסין באותה דרך שבה הועסק עו"ד וליד, ותחילה השיב, כי אין לו שום חברה, וכי עבד אצל עו"ד חג'ול כשכיר (עיין עמ' 6, ש' 8-13), אולם לאחר מכן, הודה כי היתה חברה שעסקה באותו תחום של הוצאה לפועל, תחילה החברה היתה בבעלות בתו, ולאחר מכן החברה היתה על שמו (עיין עמ' 11 לפרוטוקול). משנשאל התובע, כיצד עדותו עולה בקנה אחד עם האמור בהודעתו לחוקר (נ/3), השיב, כי לא שם לב לדברים שהחוקר כותב. 6. אותה מנהלת חשבונות שביצעה את עבודת הנהלת החשבונות לעסק שהיה רשום על שם אשת התובע, המשיכה לבצע את הנהלת החשבונות, גם בתקופה בה העסק היה רשום על שם עו"ד וליד (עמ' 10, ש' 17-20 לפרוטוקול). 7. באשר לאופן יצירת הקשר בין התובע לבין עו"ד מוראד וליד, העיד התובע בתצהירו (ס' 5), כי עו"ד וליד הגיע אליו לביתו והציע לו לעבוד במשותף, כך שהתובע יהיה המעסיק ועו"ד וליד יהיה העובד, ואף נחתם הסכם ברוח זו, אלא שלאחר מכן, ביקש עו"ד וליד לבטל את ההסכם, בנימוק שהתברר לו בבירור שערך בלשכת עורכי הדין, שאסור לו להיות שותף עם מי שאינו עו"ד. גרסת התובע הינה כי אירועים אלה התרחשו בשנת 2004. לאחר מכן, העיד התובע, כי עו"ד וליד פנה אליו והציע לו לעבוד אצלו כשכיר, והתובע הסכים לכך (עיין ס' 6 לת/1). משנשאל התובע, כיצד יצר איתו עורך וליד קשר לראשונה, ומהיכן הכיר אותו עו"ד וליד, השיב התובע, כי צריך לשאול את עורך וליד שאלה זו, אולם, לדבריו, עו"ד וליד חיפש עבודה ולצורך זה נכנס אליו למשרד, וכך נוצר ביניהם הקשר. התובע לא הכחיש את חתימתו על ההסכם מ-17.8.2004, שממנו עולה בבירור, כי התובע מנהל עסקים בתחום ההלוואות ושירותי הוצאה לפועל בכתובת דרך עכו 140, והתובע אמור להעסיק את עו"ד וליד לתקופה של שלוש שנים, באותם שירותים משפטיים הנדרשים לעסקו, ואשר יכללו ייצוג בבתי משפט ובלשכת ההוצאה לפועל (עיין נ/2). בניגוד לגרסת התובע בתצהירו, כלל לא דובר בהסכם נ/2 בשותפות. 8. בתקופה בה טען התובע, כי עבד אצל עו"ד וליד, אישר התובע כי גם בתו עבדה באותו עסק, כאשר, לטענתו, בתו היתה הפקידה בעסק. התובע התחמק ממתן תשובה לשאלה, כמה זמן עבדה בתו בעסק (עמ' 9, ש' 24 לפרוטוקול). בהסכם שנערך בין התובע לבין עו"ד וליד עוד בשנת 2004, צוין, כי עו"ד וליד מתחייב לייפות את כוחו של התובע לחתום בחשבון הבנק ועורך הדין וליד התחייב גם להעביר לתובע את השיקים שיקבל כשכר עבור פעולותיו. כאשר נשאל התובע, האם הוא ביצע את כל הפעולות הכספיות באמצעות חשבון שהיה על שמו של עו"ד וליד, התחמק התובע מלהשיב ברורות, ובמקום להשיב, האם אכן פעל בחשבון על שם עורך וליד, או לא עשה כן, תשובתו היתה, שניתן לבדוק זאת עם הבנק. ודוק: השאלה לא היתה איך אפשר לבדוק זאת, אלא האם התובע עשה כן, והתובע לא השיב תשובה, הגם שבבירור מדובר בנתון עובדתי שבידיעתו (עיין עמ' 10, ש' 4-5 לפרוטוקול). 9. התובע לא צירף לתצהירו ולו תלוש שכר אחד שקיבל מעו"ד וליד, ולמרות שניתנה לו האפשרות לעשות כן (עיין החלטה מ-8.1.13, עמ' 11 לפרוטוקול), לא עשה כן. טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן: 10. התובע טוען כי עבד כשכיר אצל עו"ד מוראד וואליד וכי פוטר על ידו בהתאם למכתב הפיטורים מ- 15.4.06 וכן טען התובע כי עדותו של עו"ד מוראד וואליד היתה שקרית. 11. לטענת התובע עו"ד וואליד שהינו אדם משכיל שלמד משפטים בחו"ל, ועבר את בחינות לשכת עורכי הדין, ניסה להציג עצמו כגורם הניזוק בכל מערכת היחסים שבין התובע לבין עו"ד וואליד וכאילו אין הוא אחראי למעשיו. התובע טען כי עו"ד וואליד היה כבר בעל וותק של 4 שנים, בשנת 2004. 12. התובע טוען כי אינו מכחיש שעבד שנים רבות בתחום ההוצאה לפועל וכי בתחילה סוכם בינו לבין עו"ד וואליד כי התובע יהיה המעסיק של עו"ד וואליד וכך נחתם בהסכם שניסח עו"ד וואליד, אלא שהסכם זה לא יצא אל הפועל מאחר והתברר לעו"ד וואליד כי לא ניתן להיות שותף עם אדם שאינו עו"ד. התובע טוען כי עו"ד וואליד הודיע לו, לאחר ביטול ההסכם, כי הוא פותח עסק כעצמאי והציע לתובע לעבוד אצלו והתובע הסכים לעשות כן. משפתח עו"ד וואליד את המשרד, הרי הסכם השכירות, חשבון החשמל, חשבונות הבנק, והדיווחים לרשויות המס, היו כולם על שמו של עו"ד וואליד. התובע טוען כי קשה להתייחס לעו"ד וואליד כמי ששימש כחותמת גומי בלבד עבור התובע. 13. התובע הצביע על תחכומו של עו"ד וואליד בכך שתחילה הקפיא את רישיון עריכת הדין שלו ולאחר מכן פנה למוסד לביטוח לאומי למסור הודעה שמטרתה להתחמק מחוב שהוא חייב בגין ניכויים על עובדים. 14. עוד ובנוסף טען התובע כי גם לאחר פיטורי התובע שהיו בחודש 4/06, המשיך עו"ד וואליד לעבוד כעו"ד עצמאי והעסיק עובדים אחרים ולאחר המלחמה בחודשים 7/06 ו-8/06, גם ביקש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו בחודשים אלה, ואת הסכומים הפקיד בחשבון בנק אחר ולא בזה שהיה לו בהתייחס לעסק שבו היה התובע רשום כעובד. 15. התובע טוען כי לא התקיימה בו הגדרת עובד עצמאי בעוד שבעו"ד וואליד התקיימה הגדרה זו. התובע טען כי כל עוד לא הודיע עו"ד וואליד למוסד לביטוח לאומי אחרת, הרי המשיכה להתקיים בו - בעו"ד וואליד הגדרת עובד עצמאי. התובע הדגיש כי גם לאחר פיטוריו המשיך עו"ד וואליד להיות מוגדר כעצמאי וקיבל כספים כעצמאי וכל מטרת עדותו של עו"ד וואליד היתה להתחמק מלשלם חובות למוסד לביטוח לאומי. 16. התובע הצביע על כך שגם הסכם העבודה נחתם בין חברת איזו טופ לעו"ד וואליד ולא עם התובע. טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן: 17. הנתבע טוען כי התובע נהג שלא בתום לב, והוציא כספים במרמה תוך זיוף מסמכים, כאשר הוא זה שבפועל ניהל עסקים בתחום ההלוואות וההוצל"פ ועסקיו נוהלו על שם אנשים אחרים. לטענת הנתבע יש ליתן אמון בעדותו של עו"ד וואליד וכי התובע הוא זה שנתן הוראות לעו"ד וואליד לפתוח תיק כעצמאי תוך שבפועל כל הסמכויות הקשורות בעסק היו נתונות לתובע ואף החותמת של עו"ד וואליד היתה בהחזקתו של התובע, כמו גם מפתחות המשרד ומפתחות תיבת הדואר. 18. הנתבע טען כי עדותו של עו"ד וואליד עלולה לגרום להוצאתו מלשכת עורכי הדין ולשלילת רישיונו וזאת בגין ניהול עסק במשותף עם התובע, שאינו עו"ד, ואף על פי כן העיד עו"ד וואליד אמת וציין את אופן התנהלות הדברים בינו ובין התובע. 19. הנתבע הדגיש כי עו"ד וואליד לא חתם על טופס התביעה לדמי אבטלה עבור התובע ואף לא על מכתב הפיטורים. לטענת הנתבע כל נסיונו של עו"ד וואליד שקיבל את רשיונו בשנת 2002 ויצר קשר עם התובע בשנת 2004, היה עבודה כמעקל בתיקי הוצל"פ והוא לא היה מנוסה בעבודה שעניינה הכנת מסמכים משפטיים ובליטיגציה. 20. הנתבע הוסיף וטען כי התובע היה מנוסה בניהול עסקים תחת שמם של עורכי דין צעירים או תחת שם אשתו, תוך שהנתבע מזכיר את שמם של עו"ד עבד אל גאנם, עו"ד אבו חגול ועו"ד מוראד וואליד כעורכי דין שבאמצעותם ניהל התובע את עסקיו. הנתבע אף היפנה להסכם שנחתם בין התובע לבין עו"ד וואליד, ואשר לטענת הנתבע לא הוכח ביטולו. 21. הנתבע טען כי אותו הסכם שנחתם בין התובע לבין עו"ד וואליד, מצביע על היותו של עו"ד וואליד צינור לקבלת תקבולים עבור התובע, כאשר לתובע יש גישה חופשית לחשבון הבנק של העסק, התובע מפקח על פעולותיו של עו"ד וואליד והתקבולים בעסק מתקבלים לטובת התובע. 22. בפועל בחשבונות הבנק שפתח עו"ד וואליד היתה בתו של התובע מורשת חתימה. לטענת הנתבע, התובע השתמש באופן קבוע בחותמת עו"ד וואליד, וחתם במקומו תוך שהוא מזייף את חתימתו, ובעניין זה אף הוגשה תלונה במשטרה. 23. יתר על כן טוען הנתבע כי התובע לא המציא ראיות כלשהן על קבלת שכר בפועל כעובד שכיר. התובע אף לא המציא ראיות על קבלת פיצויי פטורים, והתובע אף לא הגיש תביעה לפיצויי פיטורים ולא הובאו לעדות לקוחות כלשהם של העסק שמעדותם ניתן היה ללמוד כי התובע היה שכיר וכי בעל העסק היה עו"ד וואליד. גם תלושי שכר שקיבל התובע כביכול, לא הומצאו. 24. לטענת הנתבע אין התאמה בין מועד סיום הקשר בין התובע לבין עו"ד וואליד, כפי שפורט בתצהיר התובע - חודש 4/06, לבין האמור בטופס התביעה לדמי אבטלה (נ/1) - סוף חודש 2/06. 25. באשר להקפאת רישיונו של עו"ד וואליד, נטען על ידי הנתבע כי ענין זה לא הוכח, אולם גם אם אלה הדברים בפועל, הרי כל עוד נמצאת החותמת של עו"ד וואליד בידי התובע, הוא יכול להשתמש בה ולזייף חתימה ידנית של עו"ד וואליד, סביר שעו"ד וואליד יבקש להקפיא רישיונו. בנוסף לכך נטען כי אין ממש בטענות התובע על פיהן כל מטרת עדותו של עו"ד וואליד היתה להתחמק מתשלום חוב למוסד לביטוח לאומי, שכן עו"ד וואליד שילם את כל החובות ולא נותר לו חוב, מה גם שלא הוא זה שיזם את הפניה למוסד לביטוח לאומי, אלא הוא הוזמן לחקירה על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, לאור חשדות שהתעוררו במחלקת החקירות באשר לפיקטיביות בהגשת התביעה לדמי אבטלה שהגיש התובע. 26. הנתבע הוסיף וטען כי לתובע עבר של הונאת רשויות המדינה לרבות רשויות המס ואף במקרה זה הגיש התובע תביעה פיקטיבית לדמי אבטלה כאשר הוא זה שהיה בעל העסק. דיון והכרעה 27. מחומר הראיות שבפנינו התרשמנו כי אכן התובע נהג מנהג בעלים בעסק שהינו עסק בתחום מתן הלוואות והוצאה לפועל. התובע עסק באותו תחום לפני התקופה בה טען שעבד כשכיר עבור עו"ד מוראד ווליד וגם לאחר מכן. מיקום העסק היה זהה או דומה (באותו מסדרון - באותו בניין). בתו של התובע עבדה אף היא בעסק והיתה מורשית חתימה בחשבון הבנק. לתובע היו מפתחות העסק כמו גם מפתחות תיבת הדואר. התובע לא המציא תלושי שכר ואף לא המציא ראיות על קבלת שכר בפועל מדי חודש כעובד שכיר. התובע לא המציא ראיות על קבלת תשלומים עבור חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים, והוא אף לא הגיש תביעה כלשהי כנגד עו"ד וואליד לקבל זכויות אלה. מעבר לכך, נציין כי התובע התחמק ממתן תשובות ברורות על שאלות עובדתיות שהיו בתחום ידיעתו. לאור חומר הראיות הננו קובעים כי התובע לא היה עובד שכיר בעסק של עו"ד מוראד וואליד, מאחר ולא היה עובד שכיר, אין הוא זכאי לדמי אבטלה. 28. לאור האמור לעיל, תביעת התובע נדחית. 29. על פי רוב איננו מחייבים בהוצאות בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, אולם בנסיבות העובדתיות שהובאו לפנינו בתיק זה, הננו מחייבים את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,800 ₪. 30. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. דמי אבטלה