תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה וכן פיצוי הלנת פיצויי פיטורין ופיצויי הלנת שכר. יובהר, כי התביעה הוגשה במקור כנגד מר מיכה שקד, מנהל הנתבעת וגברת ורד שקד, בעלת המניות בנתבעת. במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 27/6/12, נענה ב"כ התובע להמלצת בית הדין והודיע על מחיקת התביעה כנגדם. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע עבד בנתבעת בתפקיד חשמלאי החל מחודש 1/09 ועד ליום 15/11/09. ב. קודם לכן עבד התובע בחברת "עדן טכנולוגיות ל.ס. בע"מ", (להלן: "עדן"), וזאת מיום 21/4/08 ועד לחודש 1/09. ג. הנתבעת רכשה את פעילותה של עדן. ד. ביום 15/11/09 התגלעה מחלוקת בין הצדדים שלאחריה, הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. 3. רציפות בעבודה הרציפות בעבודה היא אחד התנאים הנדרשים על-פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), על-מנת שתקום הזכות לפיצויי פיטורים. נטל השכנוע לעניין כל התנאים בסעיף זה, ובכלל זה הרציפות, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" [ראה: דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית - בתיה מינטל, פד"ע ה 65], ולעניין הרציפות [דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1), 57; דב"ע לה/16-3 זיסו יוזיפוף - יעקב חנוני, פד"ע ז, 3]. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומנסיבות המקרה שלפני הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת רציפות העסקה בין עבודתו של התובע בעדן לעבודתו בנתבעת והכל מהטעמים שיפורטו להלן - א. מהראיות שהובאו בפני עלה, כי מנהלה של חברת עדן היה מר מיכה שקד והוא אף מנהלה הנוכחי של הנתבעת. התובע עבד תחת פיקוחו של מיכה שקד החל מועד תחילת העסקתו בעדן ועד לתום תקופת העסקתו בנתבעת. יובהר, כי מר מיכה שקד, היה נשוי לבעלת המניות של חברת עדן והוא נשוי כיום לבעלת המניות של הנתבעת. ב. על פי עדותה של בעלת המניות של הנתבעת, הנתבעת רכשה את מלוא פעילותה של עדן. ג. מר שקד טען, כי חברת עדן הייתה בבעלותה המלאה של גרושתו וכי במסגרת הסכם הגירושין, הועברו המניות על שמו לצורך סגירת פעילותה של החברה. יובהר, כי לא הובאה לכך כל ראיה וכן, על פי הרישום ברשם החברות, מר מיכה שקד היה מנהלה של חברת עדן וכיום הנו בעל המניות היחיד בה על פי הרישום ברשם החברות. ד. התובע עסק בתפקיד זהה לתפקידו בחברת עדן, תחת אותו הממונה. ה. בתלושי שכרו של התובע מתקופה עבודתו בנתבעת רשום כי מועד תחילת העסקה הנו 21/4/08 - מועד תחילת העסקתו של התובע בחברת עדן. לאור כל האמור לעיל קבעתי, כי יש רצף העסקה בין עבודתו של התובע בחברת עדן לעבודתו בנתבעת ויש לחשב את זכויותיו החל ממועד תחילת העסקתו בעדן ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. 5. הסכם העסקה וכתב ויתור בעניין זה הוצג בפני הסכם העסקה בין התובע לנתבעת. בהסכם נקבע, כי לכאורה אין רצף העסקה בין עבודתו של התובע בחברת עדן לבין עבודתו בנתבעת. יובהר, כי הסכם זה איננו חתום ועל כן, הוא חסר נפקות משפטית. כן הוצג בפני כתב ויתור בו נאמר , כי לכאורה התובע מאשר כי קיבל מחברת עדן את כל זכויותיו על פי דין והוא מוותר ויתור סופי ומוחלט על כל תביעותיו בעניין. כתב הויתור אף הוא איננו חתום ולא זו אף זו, אף אם היה חתום, לאור ההלכה הקובעת בעניין נפקותו של כתב ויתור הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה בעניין. 6. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת לאחר שביום 15/11/09 התפרץ אליו מנהל הנתבעת בטענות, כי לא שטף וניקה את רכב החברה. כל זאת ארע, במהלך נסיעה כאשר התובע נוהג ברכב. התובע התבקש לצאת מהרכב באמצע הנסיעה. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר אלא התפטר. התובע התבקש ביום 15/11/09 לנקות את רכב החברה, כחלק מהמטלות ובמסגרת תפקידו. התובע סרב לעשות כן והתפרץ בצעקות כלפי המנהל בזמן נסיעה כאשר אשתו והתינוק נמצאים ברכב. לאחר מכן, הוציא ימי מחלה ולא שב לעבודתו. 8. כבר נפסק כי בבוא בית הדין לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות, מהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" [ראה: דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע לג, 274; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ פד"ע ב, 41]. 9. מהראיות שהובאו לפני עלו הדברים הבאים - התובע עבד בתפקיד חשמלאי בנתבעת. התובע התבקש על ידי מנהל החברה, לבוא ולאסוף אותו ואת אשתו מבית החולים לאחר שאשתו ילדה. התובע התבקש לנקות את רכב החברה ולתדלק את הרכב. התובע תדלק את הרכב ובא לאסוף את מנהל החברה ואישתו, בעלת המניות בחברה מבית החולים כפי שהתבקש. עם זאת, התובע לא ניקה את הרכב והבהיר למנהל החברה כי הוא חשמלאי ואינו עובד ניקיון. במהלך זה ארע ויכוח חריף בין הצדדים כאשר בסופו התבקש התובע לצאת מהרכב. התובע יצא מהרכב ויום למחרת לא הגיע למקום עבודתו. התובע הוציא ימי מחלה מרופא המשפחה לימים - 15/11/09 ועד 19/11/09. התובע העיד, כי לא התבקש לחזור לעבודתו ולא הודיעו לו על שיבוצו לעבודה ליום למחרת, כאשר בנוהל הרגיל, התובע היה מקבל תדריך והוראות על שיבוצו ליום העבודה. התובע העיד, כי ניסה ליצור קשר עם מר שקד מבלי שהצליח. הגב' שקד אף היא העידה, כי לא התקשרה אל התובע יום למחרת ולא הודיעה לו על שיבוצו. עם זאת עלה, על ידי הצדדים כי התקיימה שיחה בין מנהל הנתבעת לאשת התובע וכי לכאורה נאמר לה על ידי מנהל הנתבעת, כי התובע התפטר ולא פוטר. ביום 20/11/09 נשלח אל התובע מכתב מהנתבעת לפיו, אם לא ישוב לעבודתו תוך 3 ימים יראו אותו כמי שהתפטר מעבודתו. התובע העיד, כי קיבל את המכתב רק חודש ימים לאחר מכן וטענה זו לא נסתרה. לאור האמור לעיל אין כל ראיה לפיה התובע התבקש לחזור לעבודתו בסמוך לתקרית שארעה ביום 15/11/09. 10. מנסיבות המקרה עולה, כי התובע עבד כחשמלאי בנתבעת ולא כנהג או עובד ניקיון. למרות האמור, התובע התבקש להסיע את מנהל הנתבעת ובעלת המניות של הנתבעת לביתם וכן, לנקות את רכב החברה. התובע, בדין סרב לנקות את רכב החברה ואז פרץ ויכוח בין הצדדים שבסופו התבקש התובע לצאת מהרכב. אין כל ספק, כי התובע פוטר מעבודתו ולא התבקש על ידי הנתבעת לחזור לעבודתו. בנסיבות אלו אני סבורה, כי התובע פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורין על פי דין. 11. חישוב פיצויי פיטורין שכר עבודתו האחרון של התובע עמד על סך של 8199 ₪. התובע עבד מיום 21/4/08 ועד 15/11/09. סה"כ 18.75 חודשים ועל כן, הוא זכאי לפיצויי פיטורין בסך של 8199X 18.75/12 = 12811 ₪. 12. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורין. נסיבות סיום ההעסקה מצביעים על מחלוקת של ממש בין הצדדים ולכן הגם שיש לראות סיום יחסי העבודה כפיטורין, אין לפסוק הלנה במקרה זה. 13. דמי הודעה מוקדמת מדובר בסיום יחסי עבודה על אתר, לאחר שהתגלעה מחלוקת קשה בין הצדדים וכאשר הצדדים לא תקשרו האחד עם השני. למרות שנקבע, כי התובע פוטר הרי שאף הוא עצמו לא יצר קשר עם הנתבעת ודרש לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. התובע הוציא ימי מחלה ולא העבירם לנתבעת ואני רואה בהתנהגותו של התובע כהתנהגות שתרמה למצב הדברים הלכה למעשה. לכן בנסיבות אלו אין מקום לחייב את הנתבעת בדמי הודעה מוקדמת. 14. גמול שעות נוספות התובע טען, כי עבד שעות נוספות בנתבעת ולא קיבל על כך תמורה. התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום גמול שעות נוספות עבור כל תקופת העסקתו, גם לגבי התקופה בה עבד בעדן. הנתבעת טענה, כי התובע קיבל גמול שעות נוספות במידה ועבד וקיבל על כך אישור. התובע תמך את טענותיו לגמול שעות נוספות ברישומי שעות ידניים. עם זאת, בידי התובע דוחות שעות חתומים רק לשלושה חודשים מחודש 8/09 ועד 10/09. מעיון בתלושי שכר של התובע עלה, כי התובע לא קיבל גמול על עבודה בשעות נוספות משך כל תקופת העסקתו מלבד בחודשים 8/09 ו - 9/09 בהם קיבל גמול עבודה עבור שעה נוספת אחת בלבד. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את תביעתו של התובע. התובע הציג בפני רישומי שעות ידניים וכן רישומי שעות חתומים על ידי המעביד. רישומי השעות של התובע היו מדוייקים וברורים. התרשמתי, כי הנתונים אשר הוצגו בדוחות הידניים הנם אותנטיים והם מולאו בזמן אמת. מהשוואה בין דוחות השעות החתומים לדוחות השעות הלא חתומים אשר הוצגו על ידי התובע עלה, כי מדובר בהיקף העסקה דומה והדבר מחזק את המסקנה, כי דוחות הנוכחות הנם נכונים. לא זו אף זו, מהשוואה בין דוחות הנוכחות החתומים לחודשים 8/09 ותלוש השכר לחודש זה עולה, כי אין התאמה בין הרישום בדוחות לבין התשלומים ששולמו לתובע. הנתבעת כאמור, הסתפקה בהכחשה סתמית של טענות התובע, לא הציגה דוחות נוכחות מהם ניתן ללמוד על שעות העבודה המדויקות של התובע; לא הציגה תחשיב מטעמה לסתור את חישובי התובע, ואף לא טענה באיזה אופן יש לחשב את השעות הנוספות. לעניין נטל ההוכחה - בהתאם לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר (נכנס לתוקף ביום 1/2/09) נטל ההוכחה בכל הנוגע לשעות העבודה עבר מכתפי העובד לכתפי המעביד ועל המעביד חלה חובת ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה. בהתאם לתיקון לחוק, על המעביד חובה לנהל "פנקס שכר" בו מפורטים שכר העבודה המגיע לעובד ופרטי השכר ששולם. על המעביד לנהל רישום דיגיטלי/אלקטרוני של שעות העבודה ובמידה ולא נערך רישום כזה, על העובד לחתום מידי יום על שעות העבודה והאחראי מטעם המעביד יאשר זאת. יובהר, כי עוד קודם לכניסתו של החוק לתוקף, הגמיש בית הדין את נטל ההוכחה המוטל על העובד לצורך הוכחת היקף העסקה וגמול עבודה בשעות נוספות. אמור מצאתי כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו שכן דוחות הנוכחות שהוצגו בפני היו אותנטיים והם משקפים את היקף העסקתו של התובע בפועל. מעבר לאמור, לגבי התקופה שממועד כניסתו לתוקף של חוק הגנת השכר, התובע הוכיח מתכונת העסקה למרות שנטל ההוכחה בעניין זה עבר אל המעביד. לאור האמור ובהעדר תחשיב נגדי מתקבלת תביעת התובע בעניין זה. הנתבעת תשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך של 19,693 ₪. 15. דמי הבראה התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בהתאם לתקופת העסקתו. בהעדר תחשיב נגדי, מתקבלת תביעת התובע לתשלום דמי הבראה בסך של 2,847.5 ₪. 16. הפרשי הוצאות נסיעה התובע טען, כי עבר להתגורר בישוב אריאל בחודש 9/09 וכי היה עליו לנסוע למקום עבודתו בעיר רמת גן. מהראיות שהובאו בעניין עלה, כי התובע רכש דירה בישוב אריאל בשנת 2007 ועדכן את כתובתו באריאל החל משנת 2009. התובע הבהיר, כי בפועל עבר להתגורר בישוב בחודש 9/09 וטענתו לא נסתרה. התובע תבע 400 ₪ ברכיב זה ובהעדר תחשיב נגדי, תביעתו מתקבלת. 17. שכר עבודה התובע לא קיבל את שכר עבודתו לחודש 11/09 עד ליום זה. הנתבעת טענה, כי התובע מיאן להגיע למשרדי הנתבעת וניתק מגע עמה. עם זאת, הנתבעת לא הציגה תלוש שכר לחודש 11/09 ולא הפקידה את התשלום בקופת בית הדין. לאור האמור מתקבלת תביעתו של התובע לתשלום שכר חודש 11/09 בסך של 4099 ₪. בנסיבות אלו הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת שכר בסך של 2500 ₪. 18. פיצויי הלנת שכר התובע טען, כי שכרו שולם לו באיחור לעיתים תכופות וצרף לתצהירו העתקי המחאות מהם עלה לכאורה, כי אכן השכר לא שולם במועדו. הנתבעת לא התמודדה עם הראיות שהוצגו על ידי התובע בעניין. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוכיח טענתו, כי שכרו שולם באיחור לעיתים תכופות. טענה זו קיבלה חיזוק בתצהיר עדותה של ורד כי אכן היה "איחור סביר ומקובל" כהגדרתה בתשלום שכרו של התובע. לא זו אף זו, מעיון בהסכם העסקה של התובע עם הנתבעת אשר איננו חתום כאמור, נקבע בו, כי שכרו של התובע ישולם לא יאוחר מארבע עשר ימים מתום החודש הקלנדרי בעבורו משתלמת המשכורת. למרות שהסכם זה אינו חתום הרי שמדובר בהוראה שנוסחה על ידי הנתבעת והיא מנוגדת לדין. 19. לאור כל האמור לעיל ובנסיבות בהן לא הוצגו בפני ראיות מדויקות לגבי מועדי תשלום השכר של התובע לאורך כל התקופה הנני קובעת, כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כללי בסך של 5000 ₪ בגין הלנת שכר עבודתו באופן קבוע. 20. הפרשות לגמל התובע טען, כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הנו בהתקנת מוצרי חשמל ותיקונם. על כן, חל על הצדדים צו ההרחבה בענף מלאכה ותעשיה זעירה בהתאם לתוספת 2 לצו ההרחבה אשר מחילה את הוראות הצו על עבודות מתכת, חשמל ואלקטרוניקה. כן הוא טען, כי הוראות צו ההרחבה בדבר הנהלת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) חלות על הענפים המפורטים בתוספת 2 לצו ההרחבה. הנתבעת טענה, כי היא עוסקת במתן שירותי תיקוני חשמל ועל כן צו ההרחבה איננו חל על הצדדים. בהמשך טענה, כי עיקר עיסוקה במתן שירותי תיקוני חשמל. יובהר, כי בסיכומיה הנתבעת לא התייחסה כלל לטענה זו של התובע. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוכיח במידת ראיה מספקת את חלותו של צו ההרחבה בדבר הנהלת פנסיית זקנה משלימה. יובהר, כי הנתבעת אף לא ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק אשר אין חולק, כי הוא חל על יחסי הצדדים. לאור האמור ובהעדר תחשיב נגדי מתקבלת תביעת התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה לפי שיעור של 6% בחודש ובסה"כ - 9223 ₪. 21. לאור כל האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורין בסך של 12811 ₪. ב. גמול שעות נוספות בסך של 19,693 ₪ ג. דמי הבראה בסך של 2,847.5 ₪. ד. הפרשי הוצאות נסיעה בסך של 400 ₪. ה. שכר עבודה לחודש 11/09 בסך של 4099 ₪. ו. פיצויי הלנת שכר עבודה לחודש 11/09 בסך של 2500 ₪. ז. פיצוי כללי בסך של 5000 ₪ בגין הלנת שכר עבודה. ח. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 9223 ₪. 22. כל הסכומים מלבד סעיף ו' ו - ז' לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/12/09 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע על ניהול הליך זה בסך כולל של 7,000 ₪. חוזה עבודהחוזהמסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות