בתביעתו מבקש התובע כי לשלם לו את הפער בין הפנסיה המוקדמת ששולמה לו עם פרישתו בהתאם להסכמים הקיבוציים והסכמי הפרישה משנת 95' לבין פנסיית הזקנה המשולמת לו מדי חודש ע"י קרן פנסיה מבטחים וזאת החל מיום 1.7.09. התובע טוען כי הנתבעת חבה בתשלום האמור הן בשל העובדה כי התחייבה לעשות כן במסגרת הסכמי הפרישה המוקדמת והן בשל מחדלה באי העברת כספים להשלמה כאמור לקרן הפנסיה מבטחים. 2. העובדות הרלבנטיות להכרעתינו זו א. התובע הינו גמלאי של הנתבעת אשר פוטר מהנתבעת במסגרת תוכנית הבראה תפעולית והסכמים שנערכו בין הוועדים לבין הנתבעת. במסגרת הסכמים אלה התובע הפסיק עבודתו ביום 31.7.95 במסלול שמכונה יציאה מוקדמת לגמלאות. ב. הנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח, יצור ושיווק מערכות נשק ועד 11/90 פעלה כיחידת סמך במשרד הביטחון ולאחר מכן הועברו העובדים לפעול בנתבעת שהינה חברה ממשלתית. ג. התובע במהלך עבודתו בנתבעת היה עובד עפ"י הסכם וצבר את זכויותיו הפנסיוניות בקרן מבטחים. ד. במסגרת הסכמי הפרישה שנחתמו בין נציגי תע"ש לבין הנתבעת, נחתם הסכם בין תע"ש לבין הסתדרות העובדים והארגון הארצי של עובדי תע"ש לבין מבטחים ביום 22.3.95 אשר הסדיר את רכישת הזכויות לעובדים הפורשים. כמו כן נחתם הסכם שני בין תע"ש לבין ההסתדרות אשר הסדיר תוכנית הבראה ופרישה ו/או פיטורי עובדים מתע"ש. לעניין זה עיקרי ההסכם בין תע"ש להסתדרות "הסכם מבטחים" וההסכם הקיבוצי שהסדירה את תוכנית ההבראה יכונה "ההסכם הקיבוצי". ה. במסגרת שני ההסכמים נקבע כי הנתבעת תשלם לעובדים שיפרשו במסגרת תוכנית הפרישה פנסיה תקציבית מוקדמת שתקבע על בסיס הפנסיה המוקפאת שצבר העובד במבטחים במועד פרישתו לפנסיה מוקדמת עבור תקופת העסקתו בתעשייה הצבאית ובנתבעת בלבד, בתוספת סכום שקלי קבוע שייקבע בתנאי הפרישה הספציפיים. כמו כן סוכם כי פנסיית הזקנה שתשלם מבטחים לפורשים תהה מורכבת משני רבדים, רובד ראשון פנסיה בהתאם לתקנות מבטחים ורובד שני תוספת שקלית אשר נרכשה בתשלום חד פעמי של נתבעת למבטחים בסמוך למועד סיום עבודת הפורש, בהתבסס על תחשיב מבטחים. ו. כאמור התובע סיים עבודתו בנתבעת במסגרת תוכנית הבראה תפעולית אשר כללה פיטורי למעלה מ 1000 עובדים, במסגרת ההסכמים כאמור התובע קיבל מהנתבעת פנסיה מוקדמת בסכום שנקבע בהסכמים וכן בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי והסכם מבטחים שילמה הנתבעת למבטחים תשלום חד פעמי בשל רכישת התוספת השיקלית בסכום הקבוע שתווסף לפנסיית הזקנה של התובע. ז. לאחר שסיים התובע העסקתו בנתבעת, ותוך כדי התקופה בה קיבל תשלום פנסיה מוקדמת בהתאם להסכם מהנתבעת, התובע החל לעבוד במפעל ישקאר ובגין השכר אותו השתכר אצל המעסיק החדש המשיך התובע להפריש כספים למבטחים. משכורת התובע עבור עבודתו אצל המעסיק החדש הייתה נמוכה באופן משמעותי מהשכר הקובע בנתבעת, אשר משמש לקביעת חישוב פנסיית הזקנה על ידי מבטחים. ח. כאשר יצא התובע לפנסיית זקנה מבטחים חישבה את זכויותיו לפנסיית זקנה בהתאם לתקנון האחיד החל על קרנות פנסיה הוותיקות ורק לאחר הגשת התביעה החלה מבטחים לשלם לתובע גם את התוספת השיקלית על פי ההסכמים הנ"ל. ט. ממכלול המסמכים שנמסרו על ידי התובע במסגרת ההוכחות עלה כי הפנסיה התקציבית המוקדמת ששולמה לו על ידי הנתבעת עמדה על סך 5,937.77 ₪. עם צאתו לפנסיית זקנה מבטחים שלמה לתובע פנסיה בסכום של 4,576 ₪ לאחר ניכוי דמי ניהול, ובנוסף תיקנה את הטעות בדבר אי תשלום התוספת השיקלית כאמור בהסכמים, והוסיפה לו סכום של 1,668.95 ₪. כך בפועל, פנסיית הזקנה של התובע ממבטחים עומדת על סכום של 6,327 ₪. י. לב המחלוקת שבין הצדדים היא הוראת סעיף 6 (ב) לנספח ג' להסכם הקיבוצי הקובע כדלקמן: "החברה תשלם למבטחים את הסכום הנדרש עפ"י ההסכם עם מבטחים מיום 22/3/95, על מנת שהגמלה שיקבל העובד ממבטחים, החל ממועד הגיעו לגיל הפרישה עפ"י תקנות מבטחים, לא תקטן מהגמלה המשולמת לעובד, ע"י החברה, לפני הגיעו לגיל הפרישה בגין פרישתו המוקדמת". 3. התובע טוען כי למרות שמבטחים, לאחר הגשת התביעה, שילמה רטרואקטיבית את התוספת השיקלית וכן הודיעה שהיא תמשיך לשלם לו את התוספת השיקלית מעתה ואילך, כי עדיין קצבת הזקנה שהתובע מקבל עבור עבודתו בנתבעת, נמוכה משמעותית מסכום הפנסיה שקיבל בתקופת הפנסיה המוקדמת תוך התכחשות הנתבעת לנוסח ההסכמים החתומים על ידה בנושא זה. התובע טוען כי יש לפרש את ההסכמים עליהם חתומה הנתבעת, ובפרט את סעיף 6 (ב) לנספח ג' על פי אומד דעתם של הצדדים, כך שסכום גמלת הזקנה של הפורש לא יקטן מהגמלה המשולמת לו בתקופת הפנסיה המוקדמת. לכן טוען התובע כי אומד דעת הצדדים ערב החתימה על ההסכמים הייתה שלנתבעת הייתה כונה להשלים את הפער שיווצר בין שתי הקצבאות במסגרת סעיף 6 (ב) ולכן יש לדחות את ההתניות והפרשנות שנותנת הנתבעת כעת במסגרת הליך זה. בעניין זה, טוען התובע כי יש לבחון את תכליתו של ההסכם הקיבוצי גם על ידי פניה להסכמים מאוחרים יותר שנעשו בנתבעת לעניין פורשים, היינו להסכם הקיבוצי משנת 2003 והסכם משנת 2004. לכן טוען התובע במסגרת אימוץ פרשנות הסכמים אלו הנתבעת הייתה מוכנה לקחת על עצמה כל סיכון וכל התחייבות הדרושה להשלמת כל פער שיווצר אם יווצר בבוא העת בין פנסיית הזקנה שתשולם על ידי מבטחים לבין הפנסיה המוקדמת. התובע טוען כי יש לעשות הפרדה בין תלוש פנסיית הזקנה שמקבל התובע ממבטחים עבור תקופת עבודתו בנתבעת לבין התקופה שעבד בישקאר ולכן במידה ונעשית הפרדה זו אזי בפועל נותר חסר לתשלום פנסיה לתובע עבור תקופת עבודתו בנתבעת והתובע זכאי להפרש פנסיית זקנה חודשית של 1,126.91 ₪. 4. הנתבעת טוענת בתחילת סיכומיה ומפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין תע"ש נגד רייף סוניה ואח' העוסק בשאלה זהה.( ראה ע"ע 49651-01-11 התשיה הצבאית ומטחים נ' סוניה רייף ואח'). בפס"ד זה הוכרעה הפרשנות לסעיף 6 (ב) להסכם ונקבע כי המשיבות התובעות בתיק רייף לא קיבלו חסינות מפני שינוים בתקנון הפנסיה החלים על כלל הגמלאים ואין בהסכמים שנחתמו עימן כדי להיטיב את מצבן על פני כלל הגמלאים שמקבלים את גמלת הפנסיה לפי התקנון האחר. בנוסף נקבע בפסק הדין כי אומד דעת הצדדים היה אומנם להבטיח תשלום הפער שבין שיעור הפנסיה המוקדמת לבין שיעור פנסיית הזקנה אך אין בלשון הסעיף כל הסכמה לפרשנות שנטענת על ידי המשיבות (בתיק רייף) לכבול את הנתבעת לכל שינוי תקנוני עתידי של קרן פנסיה אשר מחייב אותה להשלים סכומים נוספים בשיעורים שאינם ידועים מראש. הוסיפה וטענה הנתבעת כי הוראות ההסכמים משנת 95 לא כללו מלכתחילה מנגנון של תשלום פנסיה מוקדמת באמצעות מבטחים ולכן הנתבעת אינה חייבת להשלים את הסכום הנתבע על ידי התובע בפרט שהוא נוצר כתוצאה מהמשך עבודתו במפעל ישקאר. הנתבעת הרחיבה רבות בסיכומיה לעניין פרשנות הסכמים, וחזרה על כל הטענות שעלו על ידה בפסק דין רייף, וזאת בשל העובדה כי במועד כתיבת הסיכומים עמד פסק דין רייף לפני בג"צ. לאחר קבלת סיכומי הצדדים ובטרם מתן פסק דין זה, התקבל פסק דינו של הבג"צ ( ראה בג"ץ 1309/12 סוניה רייף ואח' נ' התעשיה הצבאית ,מבטחים ובית הדין הארצי). בפסק דין זה קבעה המשנה לנשיא מ. נאור כי היא דוחה את העתירה על הסף ואף לגופה ואמצה את פסק דינו של בית הדין הארצי במלואו. המשנה לנשיא מ. נאור קבעה לעניין סעיף 6 (ב) כי סעיף זה אינו עומד בפני עצמו בפרשנות מילולית אלא יש לפרש עם מכלול ההסכמים שנערכו בין הצדדים, ומשהנתבעת ביצעה רכישה של זכויות במבטחים עבור הפורשים בתשלום חד פעמי וקבוע מראש שנקרא תוספת שקלית אזי בכך סיימה ובצעה הנתבעת את התחייבותה להשוות בין פנסיית הפרישה המוקדמת לפנסיית הזקנה. ירידת הערך של הפנסיה של העותרות (רייף) נוצרה כתוצאה משינוי התקנון האחיד שלא ניתן היה לצפותו. בנוסף, לכל הטענות המשפטיות שעלו על ידי הנתבעת העוסקים בפרשנות ההסכמים טענה הנתבעת כי בפועל מקבל התובע גמלה הגבוהה מהפנסיה המוקדמת אותה קיבל מהנתבעת ואין זה רלוונטי כי תשלום זה הינו פועל יוצא גם מהעובדה כי המשיך לעבוד בחברת ישקאר אכן נטען כי אופן החישוב בפרשנות של התובע הינה שגוייה. ההכרעה 5. נקדים אחרית לראשית ונקבע כבר בתחילת הכרעתינו כי לאור הפרשנות המשפטית שניתנה להסכמים בפסק דין התעשייה הצבאית נגד רייף בבית הדין הארצי וכן בבג"צ רייף, כי גם דין תביעה זו להידחות מכל הנימוקים המפורטים בפסקי הדין הנ"ל וכן לגופן של טענות כפי שנפרט להלן. 6. עניינו של התובע והפרשנות לעניין סעיף 6 (ב) זהה לחלוטין לשאלה שעמדה בפני בית הדין הארצי ובג"צ בעניין רייף. אמנם בעניין רייף נבחן סעיף 6 (ב) לנספח ז' להסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2000 בין הנתבעת לבין ועד העובדים במבטחים אך העיקרון ואפילו הנוסח של סעיף 6 (ב) זה, זהה לחלוטין לסעיף 6 (ב) לנספח ג' בהסכם הקיבוצי של שנת 1995 נשוא תיק זה. אנו מקבלים את פרשנות הנתבעת אשר התקבלה על ידי בית הדין הארצי והבג"צ כי התחייבות הנתבעת לשלם בסמוך לאחר הפרישה של התובע סכום חד פעמי למבטחים אשר ישמש לרכישת תוספת שקלית לפנסיית הזקנה של התובע כמסיימת את קניית הזכויות והשוואתם לגובה הפנסיה המוקדמת ששולמה לתובע עם פרישתו לפנסיית הזקנה המשולמת על ידי מבטחים. הנתבעת משביצעה את חלקה בהסכם לפי הקבוע בסעיף 6 (ב) ושלמה למבטחים את סכום הרכישה על פי התחשיב שעשתה מבטחים לפנסיית הזקנה העתידית של התובע באותה נקודת זמן ועל פי התקנון באותו זמן, ביצעה בפועל את התחייבותה על פי ההסכם ולא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום החסר לכאורה שנטען על ידי התובע. 7. לא זו אף זו נקבע על ידי בית הדין הארצי בעניין רייף והדבר אף נכון בענייננו כי ההסכם הקיבוצי והסכם מבטחים שנחתמו בשנת 95 העניקו לתובע וליתר הפורשים במסגרת הסכם זה, זכויות עודפות על זכויות יתר המבוטחים בקרן מבטחים, ובפועל סכום הרכישה אשר איפשר הענקת זכויות עודפות שמשולמות לתובע מומנו על ידי הנתבעת ולא על ידי קרן הפנסיה ובכך הושווה הסכום שמקבל התובע בפנסיית זקנה, לסכום שקיבל בעת הפרישה המוקדמת מהנתבעת. 8. נוסיף ונאמר כי התובע הוא זה אשר בבחירתו להמשיך לעבוד במקביל לקבלת הפנסיה המוקדמת במפעל ישקאר המשיך להפריש לו כספים לקרן מבטחים ויצר להפחתה לכאורה הנטענת בפנסיה שלו. תקנון קרן פנסיית מבטחים קובע כי חישוב המשכורת הקובעת לפנסיית זקנה תעשה ותושפע משיטת שלוש השנים האחרונות ובכך שהמשיך התובע להפריש למבטחים בין משכורתו בחברת ישקאר, שם השתכר סכום נמוך יותר ממשכורתו בנתבעת, ממוצע השכר הקובע לפנסיית הזקנה על פי התקנון קטן. העיד מר שפרינצק כי הפחתת הפנסיה בגין הפרשת דמי גמולים בשכר נמוך יותר (של חברת ישקאר) התבצעה על פי תקנון מבטחים לפני כניסתו לתוקף של התקנון האחיד. עוד העיד כי אם הכספים וההפרשות שהעביר התובע מעבודתו בישקאר היו מועברים לקרן הפנסיה החדשה של מבטחים אזי לא הייתה כל הפחתה בפנסיה של התובע. יוצא איפוא, כי התובע הוא זה אשר בהתנהלותו גרם להפחתה חלקית של פנסיית הזקנה שחושבה לו על פי תקנון קרן מבטחים בעת הגיעו לגיל המזכה בפנסיית זקנה ממבטחים. יתרה מכך, גם מבחינת הפרשנות הדווקנית, עלה מהראיות, כי התובע מקבל פנסיית זקנה על ידי מבטחים הכוללת את התוספת השקלית כך שבפועל הסכום אותו הוא מקבל גבוה מהפנסיה המוקדמת שקיבל מהנתבעת. 9. לסיכום כל האמור, הפנסיה המשולמת לתובע נקבעה כדין על ידי מבטחים על פי התקנון האחיד ותקנות הקרן כאשר התשלומים שהופרשו עבור התובע לקרן הפנסיה מבטחים, במהלך השנים בעבודתו בנתבעת ובישקאר מהווים בסיס לחישוב ובנוסף הוספה התוספת השקלית. לכן סה"כ פנסיית הזקנה שנקבעה ע"י מבטחים לתובע נעשתה עפ"י ההסכמים ותקנות הקרן. כפי שקבענו לעיל, הנתבעת קיימה את התחייבותה כלפי התובע לפי סעיף 6 (ב) לנספח ג' להסכם הקיבוצי במלואה ופרשנות התובע לסעיף זה נדחתה על ידי בית הדין הארצי ובג"צ ולכן אין לקבלה אף במקרה זה. יתרה מכך, תביעת התובע כנגד הנתבעת בגין הפחתת הפנסיה שנבעה כטענת התובע גם מחישוב פנסיית הזקנה, בהתאם לתקנון, התבסס על גם תקופת העסקתו בישקאר ברם אין בכך כדי להטיל על הנתבעת חבות לשלם הפרש כלשהו בשל התנהלותו, בפרט כאשר הנתבעת קנתה את הסיכונים מראש במסגרת ההסכם משנת 1995. 10. לכן לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע נדחית. באשר לבקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות, מאחר ומדובר בפורש של הנתבעת והגם שבעת ניהול ההליך עמד בפני התובע פסק דין רייף אשר קבע קביעות אשר בהן כדי להשליך על תביעה זו, אנו סבורים כי משמדובר בתביעה של פנסיונר כנגד מעסיקתו ומדובר בפרשנות של הסכמים אשר בג"צ הכריע בהם הכרעה סופית רק במאי שנה זו, לא יינתן במקרה חריג זה צו להוצאות. פנסיה