תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון דמי הבראה. המסגרת העובדתית ותמצית טענות הצדדים הנתבע עסק בעברו בענף הקבלנות לעבודות בניה. התובע הוא תושב השטחים שהועסק על ידי הנתבע. לגרסת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבע בענף הבניה החל משנת 1970 עד אשר פוטר בחודש 5/2003. לגרסתו, הוא עבד 5 ימים בשבוע, בין השעות 7:00 -15:00 ושכרו עמד על סך של 200 ₪ ליום. כן טען התובע, כי בשנת 1999 הפסיק הנתבע להוציא עבורו אישורי עבודה, כי בתקופה 10/2000 - 5/2001 היתה הפסקה בעבודתו אצל הנתבע עקב סגר וכי בחודש 5/2003 פיטר אותו הנתבע. לגרסת התובע, קיבל מלשכת התעסוקה פיצויי פיטורים חלקיים על סך 5,238 ₪ ותבע פיצויי פיטורים בסך 78,672 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך 4,400 ₪. כן טען התובע לזכאותו לדמי הבראה בסך 4,452 ₪ בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. לגרסתו, קיבל מלשכת התעסוקה סך של 3,878.82 ₪ בגין דמי חופשה ודמי הבראה, כש -62% מהסכום הוא בגין דמי חופשה ו - 38% - בגין דמי הבראה. לפיכך, מששולם לו סך של 1,474 ₪ בגין דמי הבראה, תבע התובע יתרת פדיון הבראה בסך 2,978 ₪. לגרסת הנתבע, העסקת התובע הסתיימה בחודש 3/1999 ומאחר שכתב התביעה בתיק זה הוגש רק בחודש 5/2010 הרי שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לגופו של עניין טען הנתבע, כי היה זה התובע שהתפטר מעבודתו בשנת 1999 וכי עבד אצלו מאז שנת 1973 אולם לא באופן רצוף וקבוע, וכשעבד, שעות עבודתו היו עד השעה 14:00 לכל המאוחר. לגרסת הנתבע, כל תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה משקפים את השכר ששולם לתובע. מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן מר בסאם חמודי אלשיך ובנו של התובע מר פאיז מוחמד עקל שהעידו כי עבדו אף הם אצל הנתבע. הנתבע העיד לעצמו. יצוין כי התובע הגיש בעבר, בשנת 2007 שתי תביעות דומות נגד הנתבע לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. הראשונה הוגשה ביום 17.7.2007 ונמחקה בשל אי תשלום אגרה והשנייה הוגשה ביום 15.11.2007 (עב 10488/07, נ/3) ובה ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה, לבקשת ב"כ התובע (כעולה מפרוטוקול הדיון בתיק עב 10488/07 מיום 11.1.2009 אשר צורף לבקשת הנתבע בתיק זה מיום 16.6.2010 בעניין הפקדת ערבון). דיון והכרעה: המחלוקת העיקרית בתיק זה עניינה מועד סיום עבודתו של התובע - האם בחודש 5/2003 כגרסתו, או בחודש 3/1999 כגרסת הנתבע. הלכה היא כי נטל הראיה על התובע להוכיח את תקופת עבודתו (דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ - נתי גפן, פד"ע כו 547) וכפי שיובא להלן אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו כי הועסק על ידי הנתבע עד לחודש 5/2003. כן יצוין כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. התובע הגיש את התביעה הנדונה בחודש 5/2010 בעוד שלגרסתו סיים עבודתו 7 שנים קודם לכן, בחודש 5/2003. במקרה זה חלה פגיעה ביכולת ההגנה של הנתבע ונגרם לו נזק ראייתי, וב"כ התובע אף לא הציג כל הסבר משכנע לשיהוי הרב שחל בהגשת התביעה. כאמור טען התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי עבד גם לאחר חודש 3/1999. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי "בשנת 02 הייתי עובד איתו עם אישור מסחרי וביקשתי ממנו לעשות לי אישור עבודה, כל פעם שביקשתי ממנו הוא אמר 'בשבוע הבא אני הולך ללשכה' וסחב אותי כל הזמן הזה." "לשאלת בית הדין: ש. עד שנת 99 היו לך אישורים? ת. כן. עד מרץ 99 היו לי אישורי עבודה מהנתבע, כדי להיכנס לעבוד. ש. מתי האניתיפאדה החלה? ת. ב - 10/99 החלה האינתיפאדה וגם בשנת 2000. אחרי האינתיפאדה נכנסתי לארץ. בשנת 01 נכנסתי לארץ עם אישור מסחרי." (עמוד 7) וגם בהמשך העיד: "עבדתי אצלו עד 2003 עם אישור מסחרי" (עמוד 8) עם זאת, התובע לא הציג בפנינו אישור מסחרי זה. כאשר נשאל האם יש בידיו העתק מאותו אישור מסחרי השיב: "משנת 2001 עד עכשיו אני מחזיק אישורים?" (עמוד 8) והוא גם לא טרח לפנות לגורמים הרלוונטיים על מנת לבקש ולקבל העתק מאותו אישור מסחרי שהיה בידיו והדבר פועל כמובן לחובתו. יצוין בהקשר זה כי האינתיפאדה השנייה נמשכה גם בשנים 2001 - 2003 שבהן לגרסת התובע שב ועבד אצל הנתבע, עובדה המחזקת את הצורך בהצגת האישור המסחרי שהיה בידי התובע, לגרסתו, או בראיה אחרת בכתב על מנת לתמוך בגרסת התובע לפיה הנתבע המשיך והעסיקו גם בשנים אלו. זאת ועוד, בכתב תביעה שהגיש התובע בעבר, ביום 15.11.2007, נגד הנתבע (עב 10488/07) טען כי פוטר על ידי הנתבע בחודש 9/2000 (נ/3). אמנם בתצהיר שהגיש באותו תיק "תיקן" את גרסתו וטען כי פוטר בחודש 5/2003 (נ/2) אולם כאמור בהמשך נמחקה התביעה, לבקשת ב"כ התובע. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע בתביעה שהגיש בעבר טען כי סיים עבודתו אצל הנתבע בשנת 2000, השיב כי מאחר שבשנת 2000 היתה אינתיפאדה אזי היתה הפסקה בעבודתו אצל הנתבע וכי חזר לעבוד אצל הנתבע בחודש 5/01. הסבר זה אינו משכנע שכן כתב התביעה בעב 10488/07 הוגש בשנת 2007, כך שאילו אכן התובע חזר לעבוד אצל הנתבע בחודש 5/2001 היה הדבר נטען באותו כתב תביעה שהוגש בשנת 2007. כן לא מצאנו ליתן משקל רב לעדותם של שני העדים מטעם התובע. מר בסאם חמודי אלשיך שהעיד מטעם התובע, מסר בתצהירו כי החל לעבוד אצל הנתבע בשנת 2000, עד אשר פוטר יחד עם התובע בשנת 2003. עם זאת, עדותו של מר בסאם חמודי אלשיך לא היתה מהימנה בין היתר משבתצהיר עצמו סתר עצמו כשמחד גיסא מסר בסעיף 3 לתצהירו כי החל לעבוד אצל הנתבע רק בשנת 2000, ומאידך גיסא טען בהמשך התצהיר כי "הנתבע הפסיק להוציא לי ולמוחמד אישור עבודה משנת 1999" (סעיף 7 לתצהיר). עולה כי מר בסאם חמודי אלשיך ניסה למסור בתצהירו גרסה זהה לזו של התובע, גם בנוגע לכך כי הנתבע הפסיק להוציא לו אישור עבודה בשנת 1999, הגם שלגרסתו שלו החל לעבוד אצל הנתבע רק בשנת 2000. בנו של התובע, מר פאיז מוחמד עקל, מסר בתצהירו כי עבד אצל הנתבע משנת 1995 עד אשר פוטר יחד עם אביו בחודש 5/2003 אולם גם עדותו בעייתית. ראשית, הבן העיד בחקירתו הנגדית (בשנת 2013) כי הוא בן 33 (עמוד 11), ומכאן שבשנת 1995 - היה בן 15 בלבד. מעבר לכך, כאמור בשנת 2007 הגיש התובע תביעה דומה נגד הנתבע אולם היא נמחקה לבקשת ב"כ התובע ביום 11.1.2009 (עב 10488/07, כב' השופטת גילצר) לאחר שב"כ התובע טען בפני כב' השופטת גילצר: "נכון שאין לנו מסמכים להעיד שהתובע עבד אחרי 99 או 2000 אבל יש לנו עד שעבד עם התובע מ 98 עד 2003" (הפרוטוקול צורף כאמור לבקשה שהגיש התובע בתיק זה בעניין הפקדת ערבון). כעולה מקריאת הפרוטוקול מיום 11.1.2009 בתיק עב 10488/07, ב"כ התובע לא טען באותו דיון כי בנו של התובע אף הוא עבד איתו אצל הנתבע וכי ביכולתו להעיד לטובת התובע ומכאן שעדות בנו של התובע "נולדה" רק בתביעה שלפנינו. מעבר לכך, התובע ובנו לא טענו בפנינו כי גם הבן הגיש תביעה נגד הנתבע בגין תקופת עבודתו ועובדה זו מעוררת תמיהה, שכן אילו גם הבן עבד אצל הנתבע עד אשר פוטר בשנת 2003 - מדוע לא הגיש אף הוא תביעה נגד הנתבע? בדיון שהתקיים בפנינו הגיש ב"כ הנתבע מסמך המאשר, לטענתו, את גרסתו, כי אינו פעיל עוד כעצמאי מאז שנת 2000 (נ/1) וניתן תוקף להחלטתה הצדדים לפיה יוגש תצהיר של רו"ח שחתם על המסמך או כל מסמך נוסף המאמת את תוכן המסמך. לא מצאנו ליתן כל משקל למסמך זה הן מהטעם כי לא ברור מהכתוב בכתב יד במסמך אם אכן, כטענת הנתבע, מצויינת שנת "2000" כשנה שבה סגר התובע את עסקו כעצמאי והן מהטעם כי הנתבע לא הביא לעדות את רו"ח שחתם על אותו מסמך ואף לא הגיש כל מסמך אחר המאמת את טענתו כי אינו פעיל עוד כעצמאי מאז שנת 2000. מנגד צירף הנתבע לתצהירו "ריכוז נתונים חודשיים" משירות התעסוקה ממנו עולה כי חודש עבודתו האחרון של התובע היה בחודש 3/1999. אין לפנינו תלושי שכר או כל מסמך אחר שיש לראות בו ולו ראשית ראיה על כך כי התובע הועסק גם לאחר חודש 3/1999. לתצהירו צירף התובע "ריכוז תשלומים סוציאליים" על שמו מלשכת התעסוקה שבין היתר מפרט תשלומים שקיבל בשנים 2005 ו -2006 אולם אין במסמך זה כל פירוט או אישור לכך כי התובע הועסק אצל הנתבע בשנים 2005 ו - 2006 ולמעשה אף התובע לא טוען כאמור. בשים לב למשקל הנמוך ביותר שמצאנו ליתן לעדויותיהם של שני העדים מטעם התובע, בשים לב לבעייתיות בגרסת התובע, ובשים לב לעובדה שהתביעה הוגשה כאמור בשיהוי ניכר, אזי הכרעתנו לעניין תקופת ההעסקה מתבססת על המסמכים שבפנינו שבהם אין כל ראיה לכך כי התובע הועסק על ידי הנתבע לאחר חודש 3/1999. יודגש לעניין זה, כי עולה מהראיות כי הנתבע כן דאג לדווח על העסקת התובע באופן רצוף ומסודר עד לחודש 3/1999, ומכאן שאין מדובר במעסיק שבאופן קבוע ושיטתי לא טרח לדווח על העסקת התובע והנתבע היה עקבי בגרסתו לפיה לא העסיק עוד את התובע לאחר שנת 1999. כך בין היתר כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית "מה עשית אחרי שנת 99?" השיב: "אשרי יושבי ביתך" (עמוד 14). ערים אנו לכך כי הנתבע מסר בתצהירו כי: "...התובע הוא שהפסיק לעבוד אצלי עם פרוץ האינתיפדה הראשונה בתאריך 3.1999 והוא זה שניתק הקשר עמי עד להיום." (סעיף 7) בעוד שלא נסתרה גרסת התובע לפיה האינתיפאדה השניה פרצה רק בסוף חודש 9/2000 (ואכן זהו המועד שבו ידוע כי החלה האינתיפאדה השניה, ראו למשל בג"צ 3091/99 האגודה לזכויות האזרח בישראל - הכנסת, מיום 8.5.2012; בג"צ 10324/07 שורת הדין - לשכת העיתונות הממשלתית, מיום 1.7.2008). עם זאת, לא מן הנמנע כי במועד שבו חתם הנתבע על תצהירו לא זכר את הנסיבות המדויקות של סיום עבודתו של התובע נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה. מעבר לכך, כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית בדבר הסתירה בין המועד שבו טען כי התובע הפסיק עבודתו לבין המועד שבו פרצה האינתיפאדה השנייה בחודש 9/2000 השיב והסביר: "היו תקופות בין האינתיפאדה הראשונה לשנייה, לא היה עבודה, אנשים פחדו ואי אפשר היה להסתמך, לא יכולתי להתחייב." (עמוד 14). לנוכח כל המפורט לעיל - אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי עבד אצל הנתבע לאחר חודש 3/1999 ואפילו הוכיח התובע כי עבד אצל הנתבע לאחר חודש 3/1999 - הרי שלא הוכח כי עבד עד לחודש 5/2003. מאחר שהתביעה הוגשה בחודש 5/2010, אזי היא נדחית מחמת התיישנות. לנוכח דחיית התביעה מחמת התיישנות לא מצאנו לדון ברכיבי התביעה לגופם. עם זאת, למעלה מן הצורך נציין לעניין התביעה לפיצויי פיטורים, כי אפילו קיבלנו את גרסת התובע כי פוטר מעבודתו בחודש 3/2003, אזי לכל היותר היינו קובעים זכאותו לפיצויי פיטורים לתקופה 5/2001 - 3/2003 שכן טען כי לא הגיע לעבוד אצלה הנתבע בתקופה 10/2000 - 5/2001, החודשים הראשונים של האינתיפאדה השניה. בתקופה הרלוונטית קבע סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים כי: לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים." לעניין נטל ההוכחה רציפות בעבודה לפי סעיף 2(9) לחוק פיצוי פיטורים נקבע, כי על המעביד רובץ נטל ההוכחה שהייתה הפסקה ואם הוכח כך עובר נטל ההוכחה לעובד להוכיח שהניתוק בא במסגרת התנאים שנקבעו בסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים (דב"ע נא/3-158, תחנת דלק בת-ים בע"מ נגד רפי מגלאשווילי, מיום יום 22.1.92). בענייננו התובע עצמו טען להפסקה לעבודה בת כ- 6 או 7 חודשים ולא טען וממילא לא עמד בנטל להוכיח כי הפסקה זו לא פגעה ברציפות עבודתו. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.רציפות בעבודהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים