בקשה לתשלום זכויות סוציאליות 14. בחודש אוגוסט 2008 העביר התובע 1 לנתבעת "בקשה לתשלום זכויות סוציאליות" במכתב הנושא תאריך 16.8.09. ב"בקשה" כתב התובע, כי הוא מועסק בידי הנתבעת במכללה למעלה משנה ועד למועד הבקשה לא נהנה מהסדר פנסיה, לא שולמו לו דמי חגים וקצובת הבראה. בפניה הוסיף וכתב, כי פניותיו בסוגיות אלו למפקח מטעם הנתבעת נדחו בטענה כי אין הוא זכאי לזכויות המבוקשות על ידו (ראה: נספח א' לכתב התביעה, מכתבו של התובע לנתבעת מיום 16.8.09 הנפתח כדלקמן: "אני עובד בחברה במכללת ספיר למעלה משנה, עד היום לא עשו לי פנסיה ולא שילמו לי הבראה וחגים, פנית למפקח אושרי אבל הוא אמר שלא מגיע לי..."). 15. למכתבו מאוגוסט 2008 לא קיבל התובע תשובה. ביום 2.9.09 נערכה ביקורת פתע על ידי שוטר ממשטרת שדרות בשער הכניסה למכללה בה הוצב התובע 1; במסגרת הביקורת הניח השוטר תיק ("חפץ חשוד") אשר לא אותר על ידו. 16. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 18.9.09, בהודעה במכתב הנתבעת לתובע הנושא את התאריך 2.9.09 ובו נכתב כי בעקבות ממצאי ביקורת המשטרה: "עליך להחזיר את כל הבגדים עליהם חתמת, לרבות נשקך האישי, עד לתאריך הנקוב למתקן הלוגיסטי, אחרת לא יהיה מנוס מלקזז ממשכורתך. הנך מתבקש אפוא שלא להגיע למקום עבודתך החל מיום 18.9.09" נספח ב' לכתב התביעה. 17. בעדותו בפנינו סיפר נציג הנתבעת, העד מכלוף, כי התובע פוטר לאחר קיום הליך שימוע. לעניין זה נשאל העד והשיב: "ש. מישהו מהחברה הזמין התובע בעניין העסקתו, פיטוריו? ת. אני ניהלתי איתו שיחה, אני נציג ההנהלה ש. ערכתם לתובע שימוע לפני הפיטורים? ת. נכון מאוד. ש. איפה ערכתם את השימוע ואיך היה? ת. במשרדי המכללה, נכחנו אני והוא והסברתי לו בדיוק את האירוע שהיה. ש. ואמתם לו שהוא מפוטר? ת. לא. מסרתי לו את המכתב (מכתב הפיטורים נספח ב' לכתב התביעה, הוספה שלי-ט.מ.)" עמ' 14 לפרוטוקול מיום 3.5.2011 שורות 6-13. 18. העובדה כי מכתב הפיטורים שהוא בחתימתו של מנהל סניף אשקלון בנתבעת, הוכן וניתן לתובע 1 במעמד ה"שימוע", היא הראיה להעדר השימוע - שהרי החלטת הפיטורים התקבלה עוד לפני שיחת השימוע. 19. התובע 2 התקבל לעבודה בנתבעת כמאבטח במכללה בחודש דצמבר 2008. ביום 30.11.09 העביר התובע מכתב לנתבעת ובו הוא מבקש להסדיר את זכויותיו בקרן פנסיה, דמי חגים והבראה. 20. במכתב המצורף כנספח א' לכתב התביעה הנושא את התאריך 18.11.09 ואשר על פניו הועבר בפקס לנתבעת, כתב התובע 2: "אני עובד בחברה קבר 11 חודשים ולמרות הבטחות עד היום לא שילמו לי קרן פנסיה ולא שילמו לי יום חג. זה לא בסדר שלא משלמים פנסיה חגים ועברה לי לחברים המבטחיים במכללה בספיר. אוד פחות מחודש אני שנה בעבודה ואני רוצה שתשלמו לי הוראה. דיברטי עם אושרי מכלוף המפקח חברה במכללת ספיר בקשר לפנסיה, חגים והבראה והוא אמר לי לחתום לחברה מכטב (השגיאות במקור, ט.מ.)". 21. אין בפנינו תשובת הנתבעת לפניית התובע 2 במכתבו מנובמבר 2009. בדצמבר 2009 נמסר לתובע 2 מכתב פיטורים ולפיו: "הריני להודיעך על סיום תקופת עבודתך אשר החלה ביום 17.12.08 והסתיימה ב-13.12.09 בתום תקופת ההודעה המוקדמת, עקב צמצום בכוח אדם". 22. התובע 3 התקבל לעבודה בנתבעת כמאבטח במכללה בחודש אוגוסט 2008. לטענתו בספטמבר 2009 הוא פנה לנציג הנתבעת בשם אושרי בדרישה לזכויות סוציאליות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה. על פי עדותו נאמר לו כי את הדרישה הוא "יעביר הלאה" והמפקח עצמו "לא הכתובת" לפנייתו. ביום 30.9.09 זומן התובע 3 למשרדי הנתבעת במכללה ונמסר לו מכתב פיטורים. 23. להשלמת התמונה העובדתית נזכיר כי בפועל לא נהנו התובעים כולם מהזכויות הסוציאליות המוקנות להם מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה, ובכלל זה מתשלום דמי חגים, קצובת הבראה והסדרת ביטוח פנסיוני - עובדה הבאה לביטוי בחלקו הראשון של פסק דין זה, ובו הסכמה לסכומים להם זכאים התובעים ברכיבים אלה. 24. נוסיף עוד, כי הנתבעת מכחישה את פניות התובעים לזכויות סוציאליות (ראה לדוגמא: סעיף 22 לכתב ההגנה בתיק ע"ב 3391/09 ובו נאמר: "מוכחש האמור בסעיף 4 לכתב התביעה" בשעה שעל פי סעיף 4 לכתב התביעה נאמר: "ביום 16.8.09 פנה התובע אל הנתבעת במכתב דרישה לתשלום זכויותיו הסוציאליות"). אין בידינו לתת משקל להכחשה סתמית זו, משדרישות התובעים לזכויות המגיעות להם בדין הועברו באופן נפרד ועצמאי (כל תובע בנפרד) באופנים שונים (מכתב לסעיף הנתבעת במרחב הרלוונטי, פקס ושיחה בעל פה) ובמועדים שונים. בנסיבות הללו אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת לא קיבלה אף לא אחת מאותן פניות. 25. כאמור ברישא לדיון בשאלת נסיבות הפיטורים - אין לצפות לקיומה של ראיה ישירה הקושרת בין הפיטורים לבין המניע הפסול. עם זאת, העובדה כי בפועל שלושת התובעים שבפנינו אשר כולם היו מוצבים כמאבטחים במכללה, אינם נהנים מהזכויות המוקנות להם מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה, וסמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין עמידתם על זכויותיהם - מעידים על קשר של סיבה ומסובב בין העמידה על הזכויות לבין הפיטורים. נוכח האמור על הנתבעת להצביע ולשכנע בקיומו של נימוק ענייני לפיטורים. בענייננו טענה הנתבעת לכשל מקצועי מצד כל אחד מהתובעים - אשר חייב את פיטוריהם. בפרט הדברים נכונים ביחס לתובע 1. 26. הטענות לעניין כשל מקצועי, בפרט שהן נוגעות לתובעים 2 ו-3, הן טענות חסרות בסיס. בפרט לאחר שהודתה הנתבעת בזכותם של התובעים 2 ו-3 לפיצויי פיטורים. עם זאת נוסיף כאן. 27. בפנינו טענה הנתבעת כי פיטורי התובע 2 הם על רקע כשל מקצועי. טענה העומדת בניגוד ובסתירה לאמור במכתב הפיטורים בו נאמר כי הפיטורים הם בשל "צמצום בכוח האדם". 28. בעדותו בפנינו התבקש עד הנתבעת, מר מכלוף, להסביר את הסתירה בגרסאות השונות של הנתבעת ולפרט את אותן עבירות משמעת חמורות אשר חייבו את פיטוריו של התובע 2, כאמור בתצהירו. בהקשר זה נשאל העד והשיב: "ש. אני מפנה אותך לנספח ב' לכתב התביעה, מכתב הפיטורים, כתוב שהתובע פוטר עקב צמצום בכוח אדם, איך זה מתיישב עם הטענה שלך בתצהיר ועכשיו, שהוא עשה עבירות משמעת קשות? ת. על פי המשפט הזה, אני בודק את רמת האבטחה שלי במקום והוא היה אחד העובדים שלא עבד במקצועיות, הייתי שומע מידי יום ביומו תלונות עליו, זה מסביר עקב צמצום בכוח אדם. ש. לא הבנתי, איך אתה מסביר את הסתירה בין עבירות משמעת קשות וזה שכתוב במכתב הפיטורים עקב צמצום? ת. אותו עובד עבר עבירות משמעת ועל פי זה נקבע הצמצום בכוח אדם. ש. מתי ניתן לתובע מכתב פיטורים? ת. מה שרשום דצמבר 2009. ש. מתי היו אותן עבירות משמעת קשות, באיזה חודש? ת. לא זוכר להגיד לך בדיוק באיזה חודש, עבירות המשמעת היו... זה לא רשום לי במכתב" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 13.5.2011 שורות 4-16. 29. לטעמנו עדות זו מדברת בעד עצמה, ומתוכה עולה שאין כל קשר בין הפיטורים לבין הטענות על עבירות משמעת המיוחסות לתובע 2. 30. הטענה הסתמית לעבירות משמעת כנימוק לפיטורים, הועלתה גם ביחס לתובע 3. גם כאן יצוין כי במכתב הפיטורים של התובע 3 נאמר כי עבודתו בחברה "מופסקת עקב צמצום בכוח אדם". גם בעניינו עלתה הטענה בתצהיר שהגיש העד מטעם הנתבעת, מר מכלוף, "להפסקת עבודה עקב עבירות משמעת חמורות ביותר, וליתר דיוק הפרות בוטות וקשות של הוראות הביטחון והבטיחות". גם פה לא הצליח העד מר מכלוף, לעגן את האמור בתצהיר בעובדות. בהקשר זה נביא מעדותו בפנינו כדלקמן: "ש. אתה טוען שהתובע פוטר עקב עבירות משמעת קשות, ציין מקרים ספציפיים. ת. מקרה ראשון, לא בדק רכב, הכניס רכב ללא מדבקה... מה עוד? אהה... איחורים למשמרת, לא היה מגיע בזמן למשמרת, גילוח. ש. יש עדים לאותן עבירות משמעת? ת. אחראי משמרת. ש. מדוע הם לא באו ולא הגישו תצהיר? ת. לא יודע". עמ' 14 לפרוטוקול מיום 6.5.2011 שורות 26-32. 31. הוא הדבר ביחס לתובע 1 אשר פוטר ללא שימוע, מבלי שניתנה לו הבמה להסביר את הסיבה למחדל האבטחה בביקורת שנערכה ביום 2.9.09. נאמר רק כי בדיון בפנינו הסביר התובע 1 כי לא איתר את "החפץ החשוד" משהיה עסוק בבידוק הרכבים שנכנסו לשער (ראה: עדות התובע עמ' 10 לפרוטוקול מיום 3.5.2011 שורות 10-26). הסבר אשר קיבל אישור בעדותו של העד מטעם הנתבעת, מר מכלוף. לעניין זה נביא מעדותו של נציג הנתבעת בפנינו: "ש. ביום 2.9.09 נערכה ביקורת משטרתית, מה היו הממצאים שלה בשני מילים? ת. חמורים מאוד. ש. מה התובע עשה לא בסדר? ת. לא יצא מחוץ לעמדה שלו לעשות סריקה. ש. גם נמצא שם שאין טופס של סריקות, נכון? ת. לא צריך להיות שם טופס של סריקות. ש. זה היה חלק מהממצאים או לא? ת. לא צריך להיות טופס של סריקות, אותו מאבטח צריך להיות בבוטקה, שזה מקום מאוד קטן והוא צריך להסתכל על הרכבים, יש מדבקה אין מדבקה, נכנס לא נכנס. המאבטח לא יוצא מהבוטקה. ש. אז איך הוא בודק את המכוניות? ת. מגיע רכב, ומסתכל יש לו מדבקה נותן לו להיכנס, אין לו מדבקה יוצא ובודק. ש. אז כן הוא יוצא. ת. כשאין מדבקה הוא יוצא" עמ' 13 לפרוטוקול מיום 3.5.2011 שורות 1-13. 32. לטעמנו העובדה שאצה דרכה של הנתבעת לפטר את התובע נוכח ממצאי הביקורת ללא שימוע, יש בה כדי להעיד שממצאי הביקורת אינם הנימוק לפיטורים. הדברים נכונים בפרט כאשר לתובע 1 הסבר המתקבל על הדעת לממצאי הביקורת ובעת שעד הנתבעת עצמו מאשר כי פרט לאירוע האמור לא היו תלונות של ממש על עבודתו של התובע 1 (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול מיום 6.5.2011 שורות 3-6, שם נשאל העד והשיב: "ש. לפני הביקורת היו תלונות או בעיות כנגד התובע? ת. הייתה בעיה אחת, אבל האמנתי ששיחה בריאה כן תפתור את זה ושהוא התחצף אלי במשמרת בוקר יום שבת, ניתק לי את הטלפון בפנים. הוא התקשר אלי והתלונן בפני לגבי סידור העבודה, צעק, ניתק לי את הטלפון, הנעתי, הגעתי אליו ליבנו את העניין המשכנו הלאה"). 33. סיכומם של דברים, אין בידי הנתבעת להצביע על כשלים והפרות משמעת אשר יש בהם כדי להצדיק את פיטורי התובעים בכלל ובפרט את הפיטורים בסמיכות הזמנים להעלאת הדרישה לזכויות להם זכאים התובעים כדין, מכוח עבודתם בנתבעת. 34. בדומה מקובלת עלינו גרסתם של התובעים ולפיה לא ניתנה לתובעים הודעה מוקדמת לה הם זכאים מכוח הדין. בהקשר זה די להצביע על העובדות הבאות: א. בתצהירו טען התובע 1 כי זומן למשרד המפקח ביום 7.9.09 ונמסר לו מכתב פיטורים אשר יכנס לתוקפו ביום 18.9.09. מועד כניסת הפיטורים לתוקף איננו במחלוקת ובתצהיר עד הנתבעת אין כל התייחסות למועד מסירת מכתב הפיטורים; וממילא אין בפנינו גרסה הסותרת את טענתו של התובע 1 לפיה מכתב הפיטורים נמסר לו ביום 7.9.09. ב. בתצהירו טען התובע 2 כי פוטר ללא הודעה מוקדמת ביום 22.9.09. מכתב הפיטורים שנמסר לתובע 2 איננו נוקב בתאריך הוצאת המכתב וגם לא במועד סיומם של יחסי עובד מעביד (לעניין זה נאמר שם: "הנך רשום במצבת העובדים בחברה מחודש 08/08 עד לתאריך 09/09 במניין ימים אלה יבואו ימי ההודעה המוקדמת"). כך גם אין בפנינו כל ראיה לגבי מועד מסירת מכתב הפיטורים לתובע 2. בתצהיר שהגיש מר מכלוף, עד הנתבעת, אין כל התייחסות למועד כניסת הפיטורים לתוקף ולמועד מתן הודעת הפיטורים. מכאן שטענות הנתבעת לעניין מתן הודעה מוקדמת לתובע 2 קודם לפיטוריו, הן טענות בעלמא. ג. בתצהירו סיפר התובע 3 כי מכתב הפיטורים נמסר לו ב-10.12.09 ובהתאם ניתנה לו הודעה מוקדמת של שלושה ימים בלבד (נזכיר כי בהתאם למכתב הפיטורים יחסי עובד מעביד מסתיימים ביום 13.12.09 "בתום תקופת הודעה מוקדמת"). גם כאן מכתב הפיטורים איננו נושא תאריך ואין בפנינו כל גרסה, קל וחומר אישור על מועד מסירת המכתב לתובע. 35. לסיכום הפרק העובדתי העובדות בתמצית הן כדלקמן - התובעים כולם פוטרו על רקע דרישתם לזכויות להם הם זכאים בדין ללא מתן הודעה מוקדמת. 36. בנסיבות אלו זכאי כל אחד מהתובעים לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כדלקמן: התובע 1 - פיצויי פיטורים סכום של 5,663 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 3,315 ₪ (על בסיס חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים כפי שנקבע ע"י המומחה). התובע 2 - פיצויי פיטורים סכום של 4,436 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 4,436 ₪ . התובע 3 - פיצויי פיטורים סכום של 4,043 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 3,887 ₪ (על בסיס חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים כפי שנקבע ע"י המומחה). 37. במקביל תבע כל אחד מהתובעים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ראה: סעיף 36 לכתב התביעה של התובע 1;סעיף 15ד' לכתב התביעה של התובע 2; סעיף 17ג' לכתב התביעה של התובע 3) ופיצויים על פיטורים שלא כדין. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נתבעים על רקע העובדה כי לא שולמו לתובעים פיצויי פיטורים עם הפסקת עבודתם. פיצויים על פיטורים שלא כדין נתבעים בהיקף של שלוש משכורות לכל תובע ותובע, בטענה כי התובעים זכאים לפיצויים על פיטורים שלא כדין, בשל המניע הפסול לפיטורים - פיטורים על רקע דרישות התובעים לזכויות להם הם זכאים בדין. 39. בענייננו נחשפנו למציאות העגומה המתוארת בפסק דינו של בית הדין הארצי; למדיניות שיטתית מכוערת של ניצול והפחדה מצד הנתבעת לעובדיה. ניצול הבא לביטוי בהעסקת עובדים בהתעלמות מהזכויות להם הם זכאים בדין והפחדה המתבטאת בפיטורים ללא הודעה מוקדמת, ללא תשלום פיצויי פיטורים על רקע דרישת העובד התובע לזכויות להם הוא זכאי. 40. במציאות זו אין הנתבעת יכולה לטעון כי פיצויי הפיטורים לא שולמו "עקב מחלוקת של ממש בתום לב"; ומכאן שעל בית הדין לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בעת קביעת שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יש לזכור כי במקביל הגישו התובעים תביעה על פיטורים שלא כדין; ואת התארכות ההליך המשפטי; ובכלל זה הגשת בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית אשר נדחתה בסופו של יום. בנסיבות הללו הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על סכום השווה ל-200% מפיצויי הפיטורים כדלקמן: לתובע 1 - סכום של 11,326 ₪. לתובע 2 - סכום של 8,876 ₪. לתובע 3 - סכום של 8,086 ₪. 41. בהקשר זה נוסיף, כי פשוט בעינינו כי לעובד זכות יסוד לעמוד ולדרוש את זכויותיו כעובד. פגיעה בזכות יסוד זו כפי שנחשפנו לה בענייננו - פיטורים של עובדים על רקע עמידה על זכויותיהם - מחייבת אמירה ברורה וחד משמעית של בית הדין ולפיה לא יתן יד לדרך התנהלות פוגענית שכזו. 42. משתחמו התובעים את תביעתם לפיצויים על פיטורים שלא כדין, בפיצוי בסכום השווה לשלוש משכורות - הרינו פוסקים לכל אחד מהתובעים את הסכום הנתבע על ידו כדלקמן: לתובע 1 - 9,945 ₪. לתובע 2 - 13,308 ₪. לתובע 3 - 11,661 ₪. סוף דבר: 43. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר גרמן ישייב, התובע בתיק ע"ב 3391/09 - תשלום עבור ימי חג - 2,731 ₪. קצובת הבראה - 2,532 ₪. דמי פדיון חופשה - 2,859 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 3,282 ₪. פיצויי פיטורים בסכום של 5,663 ₪, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום של 11,326 ₪. דמי הודעה מוקדמת - 3,315 ₪. פיצויים על פיטורים שלא כדין -9,945 ₪. לסכומים שנפסקו לתובע 1 כדמי חגים, קצובת הבראה, דמי פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.10. לפיצויי הפיטורים, פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ופיצויים על פיטורים שלא כדין שנפסקו לזכות התובע 1 - יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. לתובע 2, מר גליאלדוב פאבל, התובע בתיק ס"ע 38065-02-10 - תשלום עבור ימי חג - 1,482 ₪. קצובת הבראה - 1,825 ₪. דמי פדיון חופשה - 2,330 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 2,928 ₪. פיצויי פיטורים בסכום של 4,436 ₪, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום של 8,876 ₪. דמי הודעה מוקדמת - 4,436 ₪. פיצויים על פיטורים שלא כדין -13,308 ₪. לסכומים שנפסקו לתובע 2 כדמי חגים, קצובת הבראה, דמי פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.10. לפיצויי הפיטורים, פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ופיצויים על פיטורים שלא כדין שנפסקו לזכות התובע 2 - יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. לתובע 3, מר דוידוב ארתור, התובע בתיק ס"ע 38088-02-10 - תשלום עבור ימי חג - 991 ₪. קצובת הבראה - 1,597 ₪. דמי פדיון חופשה - 2,203 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 2,795 ₪. פיצויי פיטורים בסכום של 4,043 ₪, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום של 8,086 ₪. דמי הודעה מוקדמת- 3,887 ₪. פיצויים על פיטורים שלא כדין -11,661 ₪. לסכומים שנפסקו לתובע 3 כדמי חגים, קצובת הבראה, דמי פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.10. לפיצויי הפיטורים, פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ופיצויים על פיטורים שלא כדין שנפסקו לזכות התובע 3 - יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. 44. למען הסר ספק, אין הנתבעת רשאית לקזז את השיק בסך של 6,155 ₪ שנמסר לפקודת ב"כ התובע 3 מהסכומים שנפסקו לזכותו, משלא הוגש השיק לפירעון. לבקשת הנתבעת תעביר המזכירות את השיק המקורי לנתבעת. 45. משהתקבלו התביעות כולן, תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. זכויות סוציאליות