תביעה לתשלום קצבת זקנה

תביעה לתשלום קצבת זקנה. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת, ילידת 15/4/1947, נשואה למר X X, עלתה לישראל עם משפחתה בתאריך 2/3/1995. 2. על פי טופס מיום 31/1/12 ביחס לתקופות הדיווח ושמות המעסיקים של התובעת (ראה מסמך נ/3) - התובעת עבדה בישראל בתקופות שבין 9/1995 ועד 8/2010. בסך הכל קיימים ברישומים של הנתבע 135 חודשי דיווח על העסקת התובעת במקומות עבודה שונים. בתוך 135 חודשי הדיווח קיימים 52 חודשים חופפים, כלומר, התובעת עבדה באותם החודשים במקומות עבודה אחדים, אך הזכאות נספרת על פי החודשים ולא על פי מספר המעסיקים. על כן סך הכל יש לתובעת 83 חודשי עבודה מדווחים כחוק על ידי מעסיקיה. 3. בתאריך 28/2/13 הגישה התובעת תביעה לקצבת זקנה לנתבע (ראה מסמך נ/1). 4. תביעת התובעת נדחתה על ידי הנתבע בתאריך 26/7/09, בהסתמך על סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), היות ולא צברה 144 חודשי עבודה המהווים את תקופת האכשרה הקבועה בחוק. 5. על פי כתב ההגנה של הנתבע בתיק בית הדין מיום 13/1/11, התובעת צברה רק 72 חודשי אכשרה ולא 83 חודשים כפי שמופיע בדו"ח המעסיקים (מסמך נ/3). 6. בתאריך 20/1/10 הוגשה התביעה לבית הדין. המחלוקת בין הצדדים: 7. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם דווחו לנתבע כל תקופות ההעסקה של התובעת אצל המעסיק, מר אופיר גבאי ו/או אביו, מר מאיר גבאי. 8. על פי דו"ח המעסיקים של הנתבע (ראה מסמך נ/3), התובעת עבדה בקייטרינג של מר גבאי אופיר הנמצא ביוקנעם מחודש 1/01 ועד סוף חודש 4/02. 9. בתאריך 28/4/02 התובעת מעדה ונפלה ברחוב כשדרכה על מדרגה שבורה ביוקנעם בדרכה לעבודה ונחבלה. התובעת קיבלה דמי פגיעה מהנתבע לתקופה מיום 29/4/02 ועד ליום 27/7/02 - סך הכל בגין 90 ימים (ראה מסמך נ/2). 10. בתצהירה של התובעת לבית הדין (ראה מסמך ת/1 מיום 10/12/12), הצהירה התובעת, כי חזרה לעבוד אצל המעסיק, מר מאיר גבאי, שהינו אביו של מר אופיר גבאי, אשר העביר את העסק של הקייטרינג רשמית לבנו אופיר, אך בפועל המשיך לתפעל את העסק, וזאת מיד לאחר תום תקופת דמי הפגיעה ששילם לה הנתבע, כלומר, לאחר ה-27/7/02. 11. התובעת הצהירה שהמשיכה לעבוד בקייטרינג (להלן: "הקייטרינג) של אופיר ומאיר גבאי ברציפות עד ל-8/08, וכי שכרה שולם לה בכסף מזומן או בצ'קים. 12. על פי עדותה של התובעת בבית הדין, אזי עד לתאונת העבודה בתאריך 28/4/02 היא נהגה לעבוד 10 שעות ביום בקייטרינג, אך כשחזרה לעבודה לאחר שהחלימה מפציעתה ב-8/02, היא עבדה רק 4-5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. לדבריה, היא לא קיבלה תלושי שכר החל מחודש 8/02 ועד מועד סיום עבודתה, ב-8/08, למרות שעבדה בקביעות במקום. 13. אין, כאמור, דיווח לנתבע על העסקת התובעת בקייטרינג הנ"ל בתקופה מחודש 8/02 ועד לחודש 8/08. 14. להלן תדפיס תנועות בחשבון הבנק של התובעת והעברות כספים לתובעת ממר אופיר גבאי (נ/4), וכי מדובר ב-13 הפקדות של צ'קים מחשבונו האישי של מר מאיר גבאי בבנק הפועלים לחשבון הבנק של התובעת (ראה מסמכים ת/2 ו-נ/4): בחודש 1/05 4/5/05 700 ₪ 4/5/05 הצ'ק הוחזר כי חסר היה שם המוטב 21/5/05 הפקדה מחדש של 700 ₪. בחודש 1/07 15/1/07 300 ₪ 23/1/07 420 ₪ בחודש 2/07 6/2/07 336 ₪ 19/2/07 1,000 ₪ בחודש 3/07 11/3/07 522.50 ₪ 20/3/07 300 ₪ בחודש 6/07 24/6/07 200 ₪ בחודש 9/07 11/9/07 462 ₪ בחודש 11/07 1/11/07 1,760 ₪ בחודש 12/07 3/12/07 2,013 ₪ בחודש 1/08 1/1/08 1,900 ₪ בחודש 7/08 31/7/08 1,500 ₪ בחודש 9/08 1/9/08 2,332 ₪ 29/9/08 1,790 ₪ 15. חוקר מטעם הנתבע גבה עדות ממר מאיר גבאי בתאריך 16/5/12 (ראה מסמך נ/5). הנ"ל אישר, כי לא דיווח על תקופת ההעסקה של התובעת לאחר פציעתה. לדבריו, התובעת נהגה להחליף לעיתים עובדת קבועה בקייטרינג ואז שילם לה את שכר המינימום במזומן והפחית את סכום הכסף ששילם לתובעת מהשכר של העובדת הקבועה. 16. בתאריך 22/3/04 נתן מר מאיר גבאי לתובעת אישור בכתב בשם קייטרינג אופיר גבאי (ראה מסמך נ/3), כי התובעת הפסיקה לעבוד בקייטרינג לאחר שנפלה ושברה את ידה וכי לאחר שהחלימה ניסתה לעבוד במשך יום או יומיים, אך לא היתה מסוגלת להחזיק כלום בידה הפגועה והיא הפסיקה לעבוד. 17. בבית הדין העיד, כעד הגנה מטעם הנתבע, מר מאיר גבאי. הנ"ל אישר, כי העסיק את התובעת בקייטרינג ללא דיווח לנתבע, אך חזר על גרסתו, כי התובעת עבדה במקום בשנים 2007-2008 לתקופות קצרות בלבד לאחר שהחלימה, וכי נהג לשלם לה את שכרה רק בצ'קים ולא במזומן. לדבריו, התובעת סירבה למסור לו את מספר תעודת הזהות שלה וכתובת מגוריה כדי שיוכל לדווח עליה לנתבע. 18. כן העידה בבית הדין הגב' נטליה יוקליוק מטעם התובעת, אשר עבדה בקייטרינג משנת 2003 ועד שנת 2011 בתפקיד מבשלת. לדבריה, שכרה שולם חלקית בצ'ק וחלק במזומן, כאשר בתלוש השכר צוין, כי עבדה רק 4-5 שעות ביום, כשפועל עבדה משרה מלאה. לדבריה, צורת התשלום הנ"ל התאימה לה בזמנו, כי גידלה את ילדיה לבד. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 19. התובעת העידה, כאמור, בבית הדין וכן טענה בתצהירה ת/1, כי עבדה בקייטרינג מ-8/02 ועד 8/08. ב"כ הנתבע הציגה בבית הדין תביעות להבטחת הכנסה ולנכות כללית שבהם צוין, כי התובעת אינה עובדת מזה מספר שנים: א) מסמך נ/7 - מתאריך 22/12/03 - תביעה לקצבת נכות כללית של התובעת שבה צוין, כי התובעת אינה עובדת מזה כשנה. ב) מסמך נ/10 - מתאריך 27/6/05 - התובעת מילאה טופס להבטחת הכנסה וציינה בטופס, בסעיף 6, כי סיבת הגשת התביעה "בגלל שאני לא עובדת אין ממה להתקיים" והבעל כתב: "בגלל שאני לא עובד במסרה מלעה המסקורת נמוחה" (שגיאות הכתיב במקור - א.ק.). ג) מסמך נ/12 - מתאריך 26/10/06 - בפניה לבדיקה של מיפוי עצמות מצוין במכתב הרפואי שאינה עובדת. 12/12/06 - בביקור אצל הרופא שוב מצוין שאינה עובדת. ה) מסמך נ/8 - מתאריך 10/6/07 - תביעה לקצבת נכות כללית של התובעת ובו צוין, כי התובעת הפסיקה לעבוד בשנת 2002 עקב מחלות. ו) מסמך נ/9 - מתאריך 31/1/08 - תביעה לקצבת נכות כללית של התובעת מצוין בסעיף 3 פרטים על עבודה: "עקרת בית מ-2002". 20. בעקבות המסמכים שמצאה ב"כ הנתבע ביחס לתובעת ותביעותיה השונות שהוגשו לנתבע, התובעת חזרה פעם נוספת לדוכן העדים וטענה בעדותה, כי דיברה בשפה הרוסית עם הבחורה שמילאה עבורה את טפסי התביעות שונות, וכי היא אינה יודעת מה נכתב בשפה העברית בטפסי התביעות. 21. ההסבר של התובעת בנדון אינו אמין עלינו, כי לא רק התובעת הצהירה שאינה עובדת מזה שנים אחדות, אלא גם בעלה, מר X X, כתב זאת בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה שהגיש לנתבע בתאריך 8/6/04 (ראה מסמך נ/11), כי התובעת "אינה עובדת מספר שנים". 22. יחד עם זאת, אין לנו ספק, כי התובעת אכן עבדה בקייטרינג תקופות מסוימות וכי המעסיק לא דווח על העסקתה. קיימות ראיות על תשלום שכר לתובעת רק בחודשים: 1/05, 1/07, 2/07, 3/07, 6/07, 9/07, 11/07, 12/07, 1/08, 7/08, 9/08. בדרך כלל השכר מושלם עבור עבודה בחודש הקודם, אך לעיתים השכר משולם בחודש העבודה עצמו. לכן קשה לקבוע את החודשים המדויקים שבהם עבדה התובעת, אך בהחלט ניתן להסתמך על ההפקדות בבנק לפי מסמך נ/4 כחודשי עבודה בפועל של התובעת בקייטרינג. 23. על כן אנו קובעים, כי על הנתבע להכיר בחודשים שיפורטו להלן כחודשי עבודה בפועל של התובעת ושהינם: 1/05, 1/07, 2/07, 3/07, 6/07, 9/07, 11/07, 12/07, 1/08, 7/08 ו-9/08. 24. באשר לעדותה של הגב' נטליה ליוקליק - גם עדותה מעלה ספקות. הנ"ל העיד, כי עבדה משנת 2003 עם התובעת. העדה הפסיקה לעבוד בשנת 2011, כשהתובעת כבר לא עבדה בקייטרינג (על פי עדותה), מחודש 8/08. לדבריה, גם היא קיבלה חלק משכרה במזומן, ללא רישום בתלושי השכר. לבית הדין הוגשו תלושי שכר של העדה הנ"ל רק לשנים 2006, 2007, 1/08, 9/09-12/09 ו-9/10 בלבד. החפיפה מבחינת הפקדות השכר בחשבון הבנק של התובעת לבין תלושי השכר של העדה הנ"ל והתובעת הן רק ביחס לשנת 2007 וחודש 1/08, שמראים ששתיהן עבדו בקייטרינג באותה תקופה. אין בבית הדין ראיות אובייקטיביות, כי התובעת והעדה קיבלו שכר מהקייטרינג בשנים 2003-2004, למשל. על כן איננו מוכנים לסמוך על עדותה של העדה הנ"ל כמוכיחה את תקופת עבודתה של התובעת ברציפות משנת 2003 עד 8/08. 25. עלינו להעיר, כי על פי הרישום בדו"ח המעסיקים של הנתבע, התובעת צברה 83 חודשי עבודה ולא 72 חודשים בלבד, כפי שצוין בכתב ההגנה ואשר על כך לא קיבלנו הסבר בבית הדין מהנתבע. על כן הרישום בדו"ח המעסיקים על 83 חודשי עבודה מחייב את הנתבע בנדון. לכן על הנתבע להוסיף את 11 חודשי העבודה הנוספים שבגינם היו הפקדות שכר לחשבון התובעת מעבודתה בקייטרינג. 26. סך הכל יש לתובעת 94 חודשי עבודה, שיש לחשבם לצורך תקופת האכשרה, אשר אינם מספיקים לצורך צבירת חודשי אכשרה לקצבת זקנה על פי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, המחייב 144 חודשי עבודה לצורך הזכאות לקצבת זקנה. 27. על כן אין מנוס אלא לדחות את התביעה והיא נדחית בזאת. 28. אין צו להוצאות.קצבת זקנה