תוספת שקלית אחוזית לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום "תוספת שקלית אחוזית", שלטענתה הייתה זכאית לקבל במהלך תקופת עבודתה בנתבעת. כמו כן, עותרת התובעת לתשלום גמול שעות נוספות, שלטענתה לא שולמו לה וכן שי לחגים. העובדות לענייננו: הנתבעת, עיריית רמלה, הנה רשות מקומית החברה במרכז השלטון המקומי וחלה עליה, בין היתר, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. התובעת החלה את עבודתה בנתבעת ביום 18.6.78 ופרשה מעבודתה לגמלאות ביום 31.5.06. טרם פרישתה לגמלאות, תפקידה האחרון של התובעת בנתבעת היה סגנית מנהל מחלקת ספורט ואירועים. דיון והכרעה: התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העידו: מר עופר תודר- המכהן החל משנת 2003 כמנכ"ל הנתבעת, ושימש לפני כן (1999- 2003) כגזבר הנתבעת (להלן: "מר תודר"); גב' מזל סרדה- חשבת השכר של הנתבעת (להלן: "גב' סרדה"). להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד. תוספת שקלית אחוזית: התובעת טוענת כי בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 (עליו נפרט להלן), היא הייתה זכאית לתשלום "תוספת שקלית - אחוזית" בשיעור של 6.85%, וזאת החל מיום 1.6.96. כמו כן, לטענתה, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 4.8.03 (עליו נפרט להלן), הועמד שיעור תוספת "שקלית אחוזית" על -22% מהשכר המשולב או 700 ₪, הגבוה מבין שניהם, וזאת החל 1.6.03. לטענתה, הנתבעת עשתה דין לעצמה ולא שילמה לה את התוספת השקלית אחוזית הנ"ל, בהתאם להסכמים הקיבוציים שנזכרו לעיל. לטענתה, עם פרישתה לגמלאות, גילתה בתלוש השכר לחודש 6/06 כי הנתבעת החלה לשלם לה את התוספת השקלית הנ"ל (כאמור רק לאחר יציאתה לגמלאות). התובעת טוענת כי עם פרישתה לגמלאות, התברר לה בדיעבד כי על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, היא היתה זכאית לתוספת בתקופת עבודתה והנתבעת נמנעה מלשלמה שלא כדין. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעת לא הייתה זכאית לתוספת הנ"ל עובר ליציאתה לגמלאות. לטענת הנתבעת מדובר בתוספת שכר שיסודה בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 לטיפול בחריגות שכר ברשויות המקומיות. על פי הכללים שנקבעו בהסכם, הזכאות לתוספת שקלית-אחוזת קמה לעובד שלא משולמות לו תוספות שכר יחודיות כמשמען בהסכם. לטענתה, בתקופת עבודה התובעת קיבלה שלוש תוספות שכר יחודיות, בשיעור העולה על השיעור שנקבע לתוספת השקלית - אחוזית, ולכן לא היתה זכאית לתוספת. בהקשר זה מונה העיריה שלוש תוספות שכר ששולמו לתובעת ו"הוכשרו" בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99. ראשית, לטענתה, על פי חוקת העבודה שבוע עבודה מלא הוא בן 42.5 שעות עבודה. לטענתה, התובעת היא "עובדת ותיקה" כמשמע מונח זה בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, וככזו היא נדרשה לעבוד 41 שעות שבועיות במקום 42.5 שעות שבועיות. קרי, לטענתה, התובעת עבדה בפועל 96.47% אחוז משרה וקיבלה שכר לפי 100% משרה. לטענתה, המדובר בתוספת ייחודית המתקזזת מתוספת 6.85%, ויש להביאה בחשבון גם לעניין התוספת לה הייתה זכאית התובעת לפי ההסכם הקיבוצי מיום 4.8.03. שנית, לטענתה, עבור עבודתה של התובעת כסגנית מנהל מחלקה לענייני מינהל במחלקת הספורט, היא הייתה לכל היותר זכאית לשכר לפי דרגה 10+, החל מחודש אוגוסט 2001. עם זאת, לטענתה, התובעת קיבלה בטעות שכר לפי דרגה 11. לכן, תשלומים ששולמו לתובעת לפי דרגה 11, העולים על התשלומים להם הייתה זכאית לפי דרגה 10+, הם בבחינת תוספת יחודית. שלישית, לטענתה, על פי אוגדן תנאי השירות לעובדי הרשויות המקומיות והנחיות הממונה על השכר, עובד המקבל החזר הוצאות נסיעה מעל 500 ק"מ בחודש, חייב לדווח דיווח פרטני על כל נסיעה ונסיעה שביצע מהק"מ 501 וזאת כתנאי לקבלת החזר הוצאות הנסיעה בתפקיד העולות על 500 ק"מ. לטענתה, על פי הנהוג בנתבעת, עובדים המקבלים החזר הוצאות נסיעה בתפקיד, לא נדרשו לדווח דיווח פרטני על כל נסיעה שביצעו מהק"מ ה-501, אך היה עליהם לדווח על כך דיווח בשורה אחת (קרי- "נסעתי __ ק"מ החודש"). לטענתה, לאור העובדה כי מדובר בדיווח החורג מהקבוע באוגדן תנאי השירות והנחיות הממונה על השכר, מתייחסת העירייה לתשלום בגין החזר ההוצאות המשתנות העולות על 500 ק"מ, כתוספת ייחודית המתקזזת מתוספת 6.85% ומהתוספת על פי ההסכם הקיבוצי מיום 4.8.03. להלן נפרט את ההוראות הרלוונטיות לענייננו בהסכמים הקיבוציים הנ"ל: ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגף לאיגוד מקצועי והסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים, לבין מרכז השלטון המקומי וגופים נוספים, בהסכמת הממונה על השכר כפי שניתנה בגוף ההסכם (להלן: "ההסכם הקיבוצי 99). בפברואר 2002 ההסכם נכלל במסגרת פרק ה' לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (נוסח משולב). לעניין התוספת השקלית האחוזית נקבע כי: "26.816 תוספת שקלית-אחוזית ביום 3.3.199 הוסכם כי בתחולה מ-1.6.1996 תשולם תוספת שקלית אחוזית בשיעור של 6.85% רק לעובדים הזכאים לכך, וכמפורט להלן: הגדרות: 1.תוספת ייחודית: כל תוספת שכר שבמהותה הינה חודשית, למעט כל אחד מאלה- א.תוספת שכר מכח הסכמי השכר הארציים של הדירוגים המפורטים בסעיף 2 להלן, אשר אינה ניתנת לסקטור מסוים בלבד בתוך אותו דירוג, כגון: גמול השתלמות ותוספת ותק; ב.החזרי הוצאות. ג.כל רכיב שכר המותנה בביצוע עבודה נוספת או בדיווח או בביצוע מטלה מיוחדת או בעבודה בשעות השונות מהמקובל, כגון: בפיצול או במשמרות. מוסכם בין הצדדים כי תוספת מזכירות בתחנה לשירות הפסיכולוגי ותוספת כפיים שאינה עולה על 10%, לא ייחשבו לצרכי הסכם זה כתוספת ייחודית. עלתה תוספת הכפיים על 10% יחשב רק חלק התוספת העולה על 10% כתוספת ייחודית לצורך סעיף זה. למען הסר ספק, שעות נוספות גלובליות ייחשבו כתוספת ייחודית לצורך סעיף זה. 2.עובדים בדירוג המינהלי עיתונאים, הנדסאים וטכנאים, מהנדסים ומח"ר, אשר מקבלים או זכאים לקבל תוספת איזון, ואשר אינם מקבלים תוספת ייחודית כלשהיא, יהיו זכאים לתוספת בגובה 6.85% מהשכר המשולב (להלן: "התוספת השקלית-אחוזית"). 3.מוסכם ומובהר בזאת כי עובדים בדירוגים הנ"ל המקבלים או זכאים לקבל תוספת/ות ייחודיות כלשהן, אשר סכומן הכולל נמוך מ-6.85% מהשכר המשולב יהיו זכאים לתוספת שקלית-אחוזית מופחתת בגובה הפער שבין 6.85% מן השכר המשולב לבין סך התוספות הייחודיות שהם מקבלים. 4.מוסכם ומובהר בזאת כי עובדים בדירוגים הנ"ל אשר אינם מקבלים תוספת איזון ואשר מקבלים תוספת/ות ייחודיות כלשהן, אשר סכומן הכולל נמוך מ-6.85% מהשכר המשולב בצירוף תוספת איזון, יהיו זכאים לתוספת שקלית-אחוזית מופחתת בגובה הפער שבין תוספת איזון בצירוף 6.85% מן השכר המשולב לבין סך התוספת/ות ייחודיות שהם מקבלים. 5.למען הסר ספק, מובהר בזאת כי עובדים אשר מקבלים או זכאים לקבל תוספות איזון, ובהתאם לכך מקבלים או זכאים לקבל תוספת/ות ייחודיות כלשהן, אשר סכומן הכולל עולה על 6.85% מהשכר המשולב אינם זכאים לתוספת השקלית-אחוזית. 6.הזכאות לתוספת שיקלית-אחוזית ושיעורה כמפורט בסעיפים דלעיל, יבדקו מדי חודש בחודשו. 7.מוסכם כי התוספת השיקלית-אחוזית כאמור לעיל תחול רטרואקטיבית ממשכורת חודש יוני 1996. 8.הפרשים המגיעים כתוצאה מהאמור בהסכם זה, ישולמו, לא יאוחר ממשכורת חודש אפריל 1999. 9.מוסכם כי התוספת השיקלית-אחוזית הינה פנסיונית ותחול גם על גימלאים. 10.הוראות סעיף זה על תת סעיפיו מהוות מיצוי מלא ומוחלט של תביעות ההסתדרות ליישום התוספת השיקלית- אחוזית על עובדי המעסיקים עליהם חל הסכם זה". ביום 4.8.03 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים, לבין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות, בו נקבע לעניין "תוספת שכר" כדלקמן: "החל מיום 1.6.03 יהיו עובדים המועסקים אצל המעסיקים, אשר משכורתם מחושבת לפי ההסכמים הקיבוציים החלים לגבי אחד הדירוגים המנויים בנספח א' להסכם זה המיוצגים ע"י ההסתדרות, זכאים לתוספת שכר בהתאם למפורט להלן: 2.1.התשלומים עפ"י סעיף זה יבוצעו החל ממשכורת חודש יוני 2003 ואילך. על אף האמור, התשלום הראשון ע"פ הסכם זה יבוצע במשכורת חודש אוגוסט 2003, ולא יאוחר ממשכורת חודש ספטמבר 2003, ויכלול אף תשלום בגין החודשים יוני ויולי 2003). 2.2.עבור התקופה החל מיום 1.6.2003 יהיה כל עובד המועסק אצל המעסיק זכאי עבור כל חודש להפרש (אם קיים לגביו) שבין 22% משכרו המשולב או סכום של 700 ₪ לפי הגבוה מביניהם (להלן: "התוספת") לבין התשלום שקיבל, עבור אותו חודש, בגין תוספות קבועות כהגדרתן בסעיף 2.3 להלן, לפי התוספות הקבועות הרלוונטיות לגביו, באופן אישי, באותו חודש. ... 'תוספת קבועה' לעניין סעיף 2.2 לעיל- כל תוספת שכר הקיימת במועד חתימת הסכם זה והמשולמת לעובד במועד התשלום ומתקיימים בה כל אלה: התוספת במהותה הינה חודשית, בלתי מותנית בתנאי, ומהווה חלק מהשכר הקובע לצורך פנסיה תקציבית או פיצויי פיטורים [למען הסר ספק, שעות נוספות גלובליות, תוספת איזון, תוספת כפיים/תוספת ספיגה (לפועלים ולמזכירות ביה"ס), מהוות תוספת קבועה לעניין סעיף זה, זאת מבלי לגרוע, למען הסר ספק, באשר לתוספת כפיים/תוספת ספיגה, במהות התוספות ובמעמדן, לרבות לעניין חוק שכר מינימום], אך למעט: 2.3.1.למען הסר ספק, החזרי הוצאות- כל החזר הוצאות לרבות החזר הוצאות רכב קבועות או משתנות, ביטוח חובה לרכב, ביטוח מקיף לרכב, אגרת רישוי לרכב, החזר הוצאות נסיעה, קצובת נסיעה בתחבורה ציבורית, אש"ל כלכלה, טלפון וכיוצא באלה ולרבות גילום. 2.3.2.עבודה נוספת- כל רכיב שכר המותנה בביצוע עבודה נוספת או בדיווח או בביצוע מטלה מיוחדת או בעבודה בשעות השונות מהמקובל, כגון: פיצול או משמרות, תוספת יוח"א, שכר עידוד וכו', ולמעט שעות נוספות גלובליות. ...". המחלוקת בין הצדדים נוגעת איפא לשאלה האם שלוש התוספות שנמנו על ידי הנתבעת הן תוספות "יחודיות"/ "קבועות" כמשמען בהסכמים שפורטו לעיל, והאם יש בתשלומן כדי לשלול מהתובעת את הזכות לתוספת שקלית - אחוזית. (למען הסר ספק יובהר כי אין חולק כי תוספת השכר לפי ההסכם הקיבוצי 2003 כוללת כבר בחובה את התוספת השקלית האחוזית לפי ההסכם הקיבוצי 99). כפי שנפרט להלן, לאחר שבחנו את הראיות שבפנינו הגענו לכלל דעה כי התובעת היתה זכאית לתשלום תוספת שקלית-אחוזית והכל כפי שיפורט להלן: לעניין טענת הנתבעת כי התובעת, כעובדת ותיקה על פי ההסכם הקיבוצי 99, עבדה בפועל 96.47 אחוז משרה % (41 שעות בשבוע במקום 42.5) וקיבלה שכר לפי 100% ויש לראות בכך תוספת ייחודית, המתקזזת מתוספת השכר לה זכאית התובעת מכוח ההסכמים הקיבוציים- ראשית יש להזכיר כי בס"ק 199/05 הסתדרות המעו"ף נ' עירית נס ציונה, דן בית דין זה (כב' השופטת ס. דוידוב) בהסכם/הסדר דומה, שעניינו קיצור שבוע העבודה בעירית נס ציונה, וזאת על רקע הנחיה שניתנה לעיירייה, על ידי משרד הפנים, להעביר את כל העובדים לעבודה במתכונת של משרה מלאה. בית הדין האזורי קבע כי העבודה בשבוע עבודה מקוצר "הוכשרה" במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 ולפיכך קבע כי ניתן להפעיל את הנחית משרד הפנים ביחס לעובדים חדשים בלבד (כאלה שנקלטו לעבודה אחרי יום 3/4/99). ביחס לעובדים הותיקים, נקבע כאמור, כי מתכונת העבודה המקוצרת הוכשרה במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99, ולפיכך העיריה איננה רשאית לשנות את מתכונת העסקתם. לכאורה, בכל הנוגע לקיצור שבוע העבודה, ניתן היה ללמוד מפסק הדין בעניין נס ציונה, כי על אף שלא מדובר בתוספת שכר ב"עין" יש לראות את קיצור שבוע העבודה כתוספת "יחודית". לכאורה, ניתן לכמת את שויוי ההטבה לאותם עובדים ותיקים הזכאים להנות ממנה ולקזזה מהתוספת השקלית אחוזית. עם זאת, לדידנו, הדבר לא עולה במפורש מנוסח ההסכם, באשר לא ברור האם קיצור שבוע העבודה שהוא בבחינת הסכם חריג ביחס לתנאי העבודה, יכול להחשב כתוספת שכר, ומכל מקום ודאי שאין מדובר בתוספת פנסיונית. לא הוצגה בפנינו חוות דעת או הנחיה ברורה מטעם מי מהצדדים להסכם 3/3/99 (הצדדים להסכם לא צורפו כצד להליך) ובנסיבות הללו יש קושי לקבוע מסמרות בעניין. על רקע האמור, נציין כי הנתבעת לא הביאה כל הוכחה כי היא מקזזת מהתוספת השקלית האחוזית למי מהעובדים הוותיקים האחרים בנתבעת (ותיקים על פי ההסכם הקיבוצי 99), בשל קיצור שבוע העבודה. ראו לעניין זה עדותו של מר תודר, אשר לא ידע להצביע על עובד כלשהו שנעשה לו קיזוז כזה בשל היקף משרה (עמ' 8 לפרוטוקול): "ש.האם יש עובדים שקיזזתם להם מתוספת שקלית אחוזית בגין הצמצום בהיקף המשרה? ת.יש 900 עובדים בנתבעת. אני לא יודע. כאשר עובד תובע אותי אני בודק מה קורה איתו. ש.אני מחדד שוב את השאלה, אתה מנכ"ל העירייה. האם אתה יודע על עובד אחד שקוזזה לו תוספת שקלית בגין היקף משרה? ת.לא יודע" (ההדגשה לא במקור- א' ד'). לעניין זה, ראו את המסמך מיום 29.11.00 שהוציאה הנתבעת, ובו פירוט של התוספות הייחודיות כפי שהוגדרו על ידי הנתבעת (נספח ב' לכתב התביעה). במסמך זה כלל לא צוין כי עניין היקף המשרה/קיצור שבוע העבודה, מהווה תוספת ייחודית. הגם שלשונו של ההסכם איננה ברורה וחד משמעית, ואפשר שהיה מקום לקבוע כי קיצור שבוע העבודה מצדיק קיזוז שווה ערך מתוספת שקלית אחוזית, הרי שלא ניתן להשלים עם מצב בו עמדת העיריה, בנקודת זמן נתונה, איננה אחידה ביחס לכל העובדים, במובן זה שלתובעת תקוזז תוספת שקלית אחוזית בגין קיצור שבוע העבודה בעוד שלעובדים אחרים לא יערך כיזוז כאמור. אשר על כן, לאחר שבחנו את הראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה כי בנסיבות דנן אין להתחשב בקיצור שבוע העבודה של התובעת לצורך קביעת הזכאות לתוספת שקלית אחוזית כמו גם לצורך קיזוז. לעניין טענת הנתבעת כי בתפקידה של התובעת כסגנית מנהל מחלקה לענייני מינהל במחלקת הספורט, היא הייתה זכאית לכל היותר לשכר לפי דרגה 10+ החל מחודש אוגוסט 2001 והיא קיבלה בטעות שכר לפי דרגה 11- לדידנו הטענה כי התובעת לא היתה זכאית לדרגה 11 לא הוכחה בפנינו כנדרש. גם אם הוכח כי מתח הדרגות של סגן מנהל מחלקה ברשות מקומית רמה ב' הוא בין 8 ל-10 (נספח ד' לתצהיר מר תודר), הרי שהנתבעת התעלמה לגמרי מהעובדה כי בטרם מינויה של התובעת לתפקיד זה, היא כבר שהתה בדרגה 11 בגין תפקידה כעוזרת בכירה למנהל מחלקה. הנתבעת כלל לא התייחסה לעניין זה בתצהירה (מלבד ציון עובדה זו) ואף לא נטען כי קבלת דרגה 11 בגין תפקידה כעוזרת בכירה הייתה שלא כדין. ראו לעניין זה עדות מר תודר (עמ' 14 לפרוטוקול): "ש.התובעת קיבלה, עד כמה שידוע לך, דרגה 11 כאשר הייתה עוזרת בכירה למנהל המח' ולא לסגנו, נכון? ת.אין לי תשובה על כך". על כן, ברור שלא ניתן לומר כי הוכחה טענת הקיזוז. נציין, כי לאחר הגשת התביעה, קיצצה הנתבעת לתובעת חצי דרגה לאור טענתה כאמור לפיה התובעת קיבלה במהלך תקופת עבודתה חצי דרגה ביתר. התובעת הגישה תחילה בקשה לתיקון כתב תביעה, אך בדיון המוקדם, שהתקיים ביום 21.12.10 בפני כב' הנשיאה אפרת לקסר, הבהיר ב"כ התובעת כי התביעה דנן לא תתייחס לעניין שלילת הדרגה: "מאחר והבקשה לתיקון כתב התביעה מתייחסת לרכיב שעניינו בשלילת דרגה ושלילת הדרגה כאמור נעשתה אחרי שהוגשה התביעה לבית הדין הרי שמדובר לטעמנו בעילה חדשה שנוצרה שלא יכולנו לתבוע אותה מלכתחילה בתביעה המקורית וכיוון שהוגשו כבר תצהירי הצדדים אין טעם בשלב הזה לדון בבקשה לתיקון כתב התביעה בנדון ומרשתי תשקול הגשת תביעה נפרדת בעניין שלילת הדרגה". לאור זאת, נדגיש כי אין בקביעתנו לפיה טענת הקיזוז לא הוכחה בפנינו, כדי לגרוע מטענות מי מהצדדים לעניין שלילת הדרגה, באם תוגש תביעה נפרדת בשל כך. לעניין טענת הנתבעת כי לאור צורת הדיווח של התובעת על נסיעות, החורגת מהקבוע באוגדן תנאי השירות ומהנחיות הממונה על השכר, (דיווח גלובלי על למעלה מ 500 ק"מ) יש לראות בתשלום ההוצאות המשתנות העולות על 500 ק"מ, כתוספת ייחודית המתקזזת מתוספת 6.85% ומהתוספת על פי ההסכם הקיבוצי 2003- ראשית יש לציין, כי ההסכמים הקיבוציים קובעים במפורש, כי לצורך קיזוז מתוספות השכר השקליות אין להביא בחשבון החזרי הוצאות ותוספות שכר שאינן פנסיוניות. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי הנוהג בעירייה הוא שהעובדים כלל לא נדרשו לדווח על כל נסיעה ונסיעה, אלא היה עליהם לדווח בשורה אחת בלבד. ראו לעניין זה עדותו של מר תודר (עמ' 9 לפרוטוקול): "ש.כמה עובדים בנתבעת שאתה מכיר נתנו את אותו פרוט עליו אתה מדבר? ת.אני לא יודע להגיד. מנכ"ל עירייה לא בודק איזה עובד מדווח דיווח פרטני ולא יודע כמה עובדים עושים זאת. ש.אין אפילו עובד אחד שמגיש דיווח פרטני? ת.אני לא יודע וחושב שזה לא נכון. ש.מפנה לסעיף 21 ג' לתצהירך. 'לא נדרשו לדווח דיווח פרטני..'. ת. זה נכון. צדקתי במה שכתבתי". ראו לעניין זה גם עדותה של גב' סרדה, בה הודתה כי הכספים קוזזו מהתוספת השקלית אחוזית של כל העובדים - עמ' 15 לפרוטוקול : "ש.האם את מכירה עובדים שקוזזו להם כספים מהתוספת השקלית אחוזית בגלל הוצאות הרכב? .. ת.לכולם עד ינואר 11 זה חושב כתוספת ייחודית שקוזזה מהתוספת השקלית האחוזית". מהראיות שלפנינו עולה כי, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהתובעת לא ביצעה בפועל נסיעות בהיקף שעליו דיווחה. התובעת לא התבקשה בזמן אמת להציג דיווח על ביצוע נסיעות בפועל, כתנאי לקבלת תוספת שקלית אחוזית, ובהקשר זה אין לנתבעת להלין אלא על עצמה, ומן הראוי כי גם בעניין זה יפעל הספק לטובת התובעת. להשלמת התמונה נוסיף, כי החל מחודש ינואר 2011 הפסיקה הנתבעת להחשיב את הוצאות הרכב הללו כתוספת ייחודית (עדות גב' סרדה- עמ' 15 לפרוטוקול; עדות מר תודר- עמ' 9 לפרוטוקול). יצוין כי לא הוצג כל הסכם, לפיו ועד העובדים הסכים לוותר על זכויות העבר (כפי שניסה לטעון מר תודר בעדותו-עמ' 9 לפרוטוקול). לסיכום, בנסיבות העניין אין לראות את תשלום הוצאות הרכב המשתנות כתוספת ייחודית/מקומית, שהייתה רשאית הנתבעת לקזז מהתוספת השקלית האחוזית של התובעת. משנדחו כל טענות הנתבעת, הרי שאנו קובעות כי התובעת הייתה זכאית לתוספת השקלית האחוזית, על פי ההסכם הקיבוצי 99 וההסכם הקיבוצי 2003. הנתבעת טענה בכתב הגנתה טענת התיישנות, לפיה תביעתה של התובעת מוגבלת ל-7 שנים מיום הגשת התביעה. התובעת אף לא טענה כי בעניינה מתקיים האמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 לעניין "התיישנות שלא מדעת". נציין כי הנטל להוכחת התנאים הקבועים בסעיף, מוטל על הטוען להשעיית מרוץ ההתיישנות, וברור כי התובעת לא עמדה בנטל זה. על כן, תביעתה של התובעת מוגבלת ל-7 שנים מיום הגשת התביעה. בכתב התביעה העמידה התובעת את תביעתה הכוללת על סך של 122,544 ₪, וזאת מבלי לפרט את הסכומים בגין שלושת רכיבי התביעה המצוינים בכתב התביעה (תוספת שקלית אחוזית; גמול שעות נוספות; שי לחגים). רק בתצהירה הואילה התובעת לפרט את סכומי התביעה, והעמידה את תביעתה בגין התוספת השקלית האחוזית על סך של 32,990 ₪. עם זאת, גם לתצהירה לא צורף תחשיב התומך בסכום התביעה ברכיב זה. רק בסיכומיה הואילה התובעת לצרף את התחשיב התומך בתביעתה ברכיב זה. אכן, יש למתוח ביקורת על התנהלות ב"כ התובעת בכל הקשור לפירוט סכומי התביעה. עם זאת, כבר נפסק כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ובנסיבות המתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל דין האחר (רע"א 4038/09 גיל ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג'-מ.א.ר בע"מ, מיום 19.7.09; ראו לאחרונה ע"ע (ארצי) 53169-10-12 חגי דוד (דפוס משה) נ' יגאל אורמן, מיום 4.4.13 ו- ע"ע (ארצי) 61913-12-12 שנאון מרפאת שיניים בע"מ נ' נפתלי חן, מיום 12.5.13). וכך נפסק בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה"בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3)477: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף העניין, ולא רק לאי נוחות מנהלית". בהקשר זה, ראוי גם להזכיר את הוראות תקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לפיה: "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכך הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן". בענייננו, לא נגרם לנתבעת כל נזק מהותי. רכיב התביעה של התוספת השקלית האחוזית היה ברור מהעולה בעובדות כתב התביעה. צוין שם בפירוש כי רכיב זה היה צריך להשתלם משנת 1996, אך הוא שולם רק החל מיום פרישתה של התובעת לגמלאות. הנתבעת, משיקוליה, בחרה שלא לצרף תחשיב מטעמה, גם לאחר שפורט סכום התביעה ברכיב זה בתצהיר התובעת, וגם לאחר הצגת התחשיב בסיכומי התובעת. משלא טרחה הנתבעת לצרף כל תחשיב מטעמה, אין לה אלא להלין על עצמה. לאור האמור, מצאנו לקבל את תחשיב התובעת שלא נסתר, וזאת בכפוף לתקופת ההתיישנות של 7 שנים מיום הגשת התביעה. משכך, בגין התקופה שמחודש ספטמבר 02 עד למועד פרישתה של התובעת לגמלאות, זכאית התובעת לתוספת השקלית אחוזית בסך 14,026.55 ₪. התובעת לא זכאית לפיצויי הלנה בשל התיישנות, וכן בשים לב למחלוקת בדבר עצם הזכות. גמול שעות נוספות: התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה לה שכר עבור 983 שעות נוספות שעבדה, ועל כן, לטענתה, היא זכאית ל-39,054 ₪ בגין גמול שעות נוספות. הנתבעת טענה כי תביעת התובעת חסרת כל פירוט על מנת להקים עילת תביעה. הלכה פסוקה היא כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל (דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ-ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; עע 300360/98 נחום צמח-ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02). התובעת לא הוכיחה את תביעתה ברכיב זה אף בראשית ראיה. התובעת כלל לא פירטה את המועדים בהם עבדה לכאורה שעות נוספות. ראו לעניין זה עדותה, בה הודתה שהיא כלל לא זוכרת מתי עבדה את השעות הנוספות (עמ' 6 לפרוטוקול): "ש.ה-983 שעות זה בגין קייטנות בקיץ? ת.שלילי. ש.וגם לא בגין התקופה שבה המשרה קוצצה? ת.גם לא. ש.אז בגין מה זה? ת.זה לא קשור לקייטנות. אלה שעות נוספות שביצעתי זה יכול להיות שנה וחצי או שנה ושמונה חודשים ולא קשורים למפעלי קיץ עירוניים. אלה שעות שבוצעו במהלך השנים 03, 04, 05 שלא נעשו בתקופת מפעלי הקיץ. ש.למה מה שאת אומרת כעת לא פרטת בכתב התביעה שלך? ת.פרטתי את מספר השעות. תביא את נסים רון והוא יסביר לך. כתוב בתצהירי שאושרו שעות ולא קיבלתי עליהן שכר. ש.במרץ 03 עבדת שעות נוספות? ת.אני לא יכולה לזכור עכשיו, כל הדיווחים נמצאים אצל ניסים רון, אם הייתם מואילים להעביר אליי את ההעתקים של הדוחות שהגשתי, הייתי מצרפת אותם. גם דוחות של הקייטנה לא הועברו אליי ולא הועבר אליי שום מסמך מהעירייה למרות כל הבקשות והמכתבים". יצוין כי הגם טענתה של התובעת כי פירוט השעות נמצא בידי הנתבעת, לא הואילה התובעת להגיש לבית הדין כל בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. זאת למרות שבהחלטת כב' השופטת לקסר, מיום 22.2.10, אף הומלץ לתובעת להגיש בקשה כזו: "...באשר למבוקש בסעיף 18 ב' לבקשה דנן, המבקשת רשאית לנקוט בהליך הראוי בנדון, והוא הגשת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים..". גם לאחר דברים מפורשים אלה, ב"כ התובעת לא הואיל להגיש בקשה כזו. עוד יצוין כי על אף במסמכים שצורפו כנספח ז' לתביעה, עליהם נסמכה התובעת בתביעתה, אין כדי להוכיח את גרסתה כי השעות הנ"ל לא שולמו לה. התובעת אף לא הגישה כל בקשה לזמן לעדות את המנהל הישיר שלה (מר נסים רון- מנהל מחלקת ספורט ואירועים) החתום על המכתב מיום 29.11.05, בו צוין כי השעות הנוספות אושרו להמשך טיפולו (נספח ז1 לכתב התביעה). לזאת נוסיף כי במכתבי הדרישה של התובעת (מיום 5.11.05; מיום 26.11.05; מיום 12.4.07 ), כלל לא הועלתה דרישה לתשלום גמול שעות נוספות. להשלמת התמונה יצוין כי תקופת עבודתה של התובעת הייתה בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר (חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח-2008). לסיכום, התובעת לא הוכיחה את זכאותה לגמול שעות נוספות, ועל כן תביעתה ברכיב זה נדחית. שי לחגים: התובעת טענה כי היא זכאית לשי לחגים כגמלאית הנתבעת, וזאת מכוח נוהג. לטענתה, זכות זו אמורה להיות זכות אחידה במקום העבודה, כך שיש להעניקה ללא אפליה לכלל העובדים ו/או הגמלאים בנתבעת. הנתבעת טענה כי התובעת כגמלאית לא זכאית לקבל שי לחג. לטענתה, הגם שלא חלה עליה חובה לעשות זאת, הנתבעת מתקצבת סכום מסוים לטובת רווחת גמלאי הנתבעת ומעבירה את הסכום הנ"ל לוועד העובדים. לטענתה, הנתבעת לא מתערבת בשיקולי ועד העובדים בדבר אופן השימוש בסכום הנ"ל לרווחת גמלאי הנתבעת. לדידנו, התובעת כלל לא הוכיחה את זכאותה לקבלת שי לחגים. אין חולק כי אין כל הוראה בהסכם קיבוצי כלשהו, המחייבת את הנתבעת להעניק לתובעת (כגמלאית) שי לחג. כמו כן, טענת הנתבעת לא נסתרה, לפיה השי לגמלאים מתוקצב על ידה מדי שנה לטובת רווחת גמלאי הנתבעת. כבר נפסק כי מה שהוא בגדר תקציב הרווחה הוא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, ולכן הוא רשאי לשנות זאת על פי שיקול דעתו (ראו דב"ע נו/188-3 משה לוי נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 1.5.97; להלן: "עניין פז")). לאור זאת, כפי שצוין בעניין פז, אין כלל להידרש לטענת הנוהג. מעבר לדרוש, נציין כי התובעת גם כלל לא הוכיחה קיומו של נוהג כזה אצל הנתבעת. יש לציין כי תביעתה ברכיב זה כלל לא כומתה ולמעשה נזנחה בתחשיב שצורף לתצהיר התובעת. לסיכום, דין תביעתה של התובעת ברכיב זה להידחות. עוגמת נפש והוצאות חשב שכר: רכיבים אלה כלל לא צוינו בכתב התביעה ועל כן אין כל צורך להידרש להם. מעבר לדרוש, יצוין כי התובעת אף לא הציגה כל קבלה על תשלום כלשהו לחשב שכר. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, 14,026.55 ₪, בגין תוספת שקלית אחוזית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.06 ועד לפירעון. בשים לב לכך שמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. תוספות שכר