התובעת התפטרה מהנתבעת ועברה לעבוד אצל מתחרה לאחר פניית הנתבעת למתחרה פוטרה התובעת על ידי האחרון. עתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פיטוריה מהמתחרה. המסגרת העובדתית הנתבעת היא חברה הפועלת כסוכנות מסחור וייצור של מותגים בדגש על מותגים שהם דמויות. הנתבעת מצויה בבעלותה ובניהולה של גב' מרב שמואלי (להלן - שמואלי). התובעת עבדה בנתבעת החל מיום 4.2.08 כמנהלת מותג. התובעת ניהלה כמעט את כל המותגים של הנתבעת, למעט המותג "ברבי" ומותג נוסף. מתוקף תפקידה עמדה התובעת בקשר עם בעלי הזכויות במותג בחו"ל ועם הזכיינים המקומיים. הנתבעת היא חברה קטנה שהעסיקה בנוסף לשמואלי ולתובעת עוד שני עובדים. נוכח תפקידה של התובעת וגודלה של הנתבעת הכירה התובעת מקרוב את האופן שבו הנתבעת מתנהלת מול המותגים שהיא מייצגת. ביום 2.2.08, לפני תחילת העבודה חתמה התובעת על הסכם עבודה עם הנתבעת ולו שני נספחים: האחד - "התחייבות לשמירת סודיות", והשני - "התחייבות להעדר תחרות" (להלן - נספח אי תחרות). וכך נכתב: "אני הח"מ שרון לוי העובד בחברת יוקה (מ.ש.) (להלן: "החברה") מצהיר ומתחייב בזאת כדלקמן 1. אני מתחייב להעדר תחרות גמורה ומוחלטת בתחום עיסוקה הייחודי של החברה שהינו ייצוג, שיווק ומסחור מותגים כל עוד אהיה מועסק ע"י החברה וכן לתקופה של 3 שנים לאחר שאחדל לעבוד בחברה מסיבה כלשהיא. תחרות תחשב לעיסוק כלשהו הכולל ייצוג/שיווק/מסחור מותגים בכלל ומותגים המיוצגים ו/או נמצאים במשא ומתן מול בעלי הזכויות ע"י החברה. העדר תחרות תחול הן לגבי פניה לבעלי זכויות לחו"ל והן פניה ללקוחות החברה (זכיינים) או חברות שפנו לצורך קבלת זיכיון (זכיין פוטנציאלי) לצורך ייצוג/שיווק/מסחור מותגים. העדר תחרות תחול לגבי כל צורת עיסוק לרבות כיועץ/כשכיר/כעצמאי או כל צורה אחרת. 2. אני מאשר כי ברור לי וידוע לי כי הפרת ההתחייבות המפורטת בסעיף 1 לעיל עלולה להביא לנקיטת צעדים משפטיים העומדים לרשות החברה." קודם לעבודה אצל הנתבעת, עבדה התובעת אצל זכיין אירופאי של מותגים (להלן - "המעביד הקודם"). זכיין זה אינו מתחרה בנתבעת. הנתבעת ושכמותה מתווכים בין זכיינים שכאלה לבין יצרנים של מוצרים שונים. ביום 5.4.09 התפטרה התובעת מעבודתה, לטענתה לאחר שהסתבר לה כי הנתבעת לא תעלה את שכרה. אין לנו צורך להדרש לטענות הנתבעת לגבי תפקוד התובעת לפני ההתפטרות, משאין הדבר רלוונטי להכרעה בתובענה. עבודתה של התובעת בנתבעת הסתיימה ביום 10.5.09. לאחר הודעת ההתפטרות החלה התובעת לחפש עבודה. לטענתה, מיד כשנודע לשמואלי כי התובעת מתראיינת לעבודה בחברות מיתוג אחרות פעלה האחרונה להכפיש את התובעת בפני מנהלי אותן חברות, ולטעון בפניהם כי התובעת "שקרנית" וכי אם יעסיקו את התובעת הם יהיו חשופים לתביעה משפטית על גניבת סודות מסחריים. לטענת התובעת, לאחר שנודע לה על פועלה של שמואלי היא שלחה לה מכתב התראה, נספח ד' לתצהירה. הנתבעת, באמצעות שמואלי, מכחישה את הטענות על הכפשה ואת הטענות על קבלת המכתב נספח ד'. לאחר ששקלנו את הראיות בענין זה, אנו דוחים את טענת התובעת בענין ההכפשות ומשלוח נספח ד', וזאת מכמה טעמים: ראשית, הנטל להוכיח את הטענה כאילו שמואלי הכפישה את התובעת בפני מנהלי החברות כאמור וכאילו נשלח נספח ד' על ידי שמואלי מוטל עליה; שנית, התובעת לא השכילה להביא כל ראיה ישירה לקיומה של הכפשה כאמור, והיא מתבססת על "עדויות שמיעה", קרי על מה שאנשים באותן חברות סיפרו לה. לטעמינו אין בעדות שמיעה זו די כדי לקבוע ממצאים כנטען; שלישית, נספח ד' נושא תאריך 9.4.09 - קשה לקבל שבפרק הזמן שחלף בין יום 5.4.09 ל- 9.4.09 התובעת הספיקה להתפטר, התובעת הספיקה לגשת לראיונות אצל מספר חברות בתחום, דבר קיום הראיון נפוץ וכבר הגיע לשמואלי, ואנשים שזהותם לא ידועה כבר הספיקו לעדכן את התובעת על הכפשות - וכל זאת בזמן שהתובעת עדין עובדת אצל הנתבעת; רביעית, בעוד שבתצהירה טענה התובעת כי היא שלחה את נספח ד' לשמואלי, בחקירתה הנגדית טענה כי הניחה אותו על שולחנה כחלק מארוע שזיכרו לא בא בתצהיר; חמישית, במכתב מאוחר שנכתב על ידי ב"כ התובעת לנתבעת אין התייחסות או איזכור של מכתב קודם; שישית, התביעה נמנעה מלחקור את שמואלי על טענת ההכפשות או קבלת נספח ד'. ביום 31.5.09 התקבלה התובעת לעבודה בחברת BLI, שגם היא חברת מיתוג, המנוהלת על ידי מר עמוס חכמון (להלן - BLI ו- חכמון, לפי הענין). חכמון ידע שהתובעת עבדה אצל הנתבעת. חוזה העבודה של התובעת אצל הנתבעת, ובכלל זה נספח "אי תחרות" לא הוצג לחכמון. לא ברור אם התובעת נשאלה על קיומם של מסמכים שכאלה. כך או כך, התובעת נשאלה האם חלה עליה מגבלה והיא השיבה כי אין לה כל מגבלה לעבוד בחברת BLI. ביום 31.5.09 גם נחתם בין התובעת לבין BLI הסכם מקדים לעריכת חוזה עבודה ובו הוסדרו תנאי העבודה של התובעת ב- BLI. התובעת החלה לעבוד ב- BLI ביום 1.6.09. ביום 17.6.09 הגיעו לשמואלי שמועות על כך שהתובעת החלה לעבוד ב- BLI. בו ביום היא טלפנה לחכמון על מנת לברר עימו אם אכן כך הדבר. חכמון אישר את המידע והסביר כי התובעת טענה שאין לה כל מגבלה או איסור לעבוד אצל מתחרה. שמואלי טענה בפני חכמון כי מידע זה אינו אמת, עדכנה אותו על קיומו של נספח אי תחרות ואף העבירה אותו לעיונו. לאחר שיחה זו לא היה כל קשר בין חכמון לבין שמואלי. קודם שנמשיך בתאור העובדתי זה המקום לציין כי חכמון עצמו עבד בעברו בחברה דוגמת הנתבעת ועבר לנהול BLI. עקב כך נפתחו, בין היתר, כנגדו, הליכים להגבלת עיסוק שלימים נדחו בעיקרם. בעת שיחתו עם שמואלי היה חכמון בעיצומו של ההליך המשפטי כאמור. לאחר שנספח "אי תחרות" הועבר לעיונו של חכמון, הוא החליט - מבלי ששמואלי "איימה" בהליכים משפטיים - לסיים את העסקתה של התובעת. ויודגש, טענת התובעת בתצהירה כאילו שמואלי איימה על חכמון בהליכים משפטיים, לא הוכחה ונסתרה בעדותו של חכמון שהעיד מטעם התובעת. כעולה מעדותו של חכמון, הוא לא קיבל ייעוץ משפטי, ובשל חששו לאור ניסיונו - מפני פתיחתו של סכסוך משפטי, הוא קיבל את ההחלטה האמורה. עוד באותו יום זימן חכמון את התובעת והודיע לו על החלטתו. בהתאם ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בת חודש וחצי מבלי שהתובעת עבדה במהלכה בפועל. בו ביום פנה ב"כ התובעת לנתבעת ודרש, בין היתר, כי הנתבעת תפצה את התובעת על הנזקים שנגרמו ונגרמים לה. בסמוך לאחר קבלת מכתב ב"כ התובעת פנתה אליו שמואלי טלפונית והשיבה לטענותיו ובכלל זה התייחסה לקיומו של נספח אי תחרות. גרסת שמואלי בענין זה לא נסתרה. טענות הצדדים לאור המסכת העובדתית כאמור הגישה התובעת את התובענה הנוכחית ובה עתרה לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בעילה של גרם הפרת חוזה ולפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע. התביעה הופנתה מלכתחילה גם כלפי שמואלי אך בעקבות ישיבת קדם המשפט מיום 13.12.10, נמחקה התובענה כלפי שמואלי בהחלטה מיום 6.2.11. בסיכומיה שמה התובעת את הדגש על עילת גרם הפרת חוזה. הנתבעת מצידה טוענת כי דין התביעה להדחות וכי לא נפל רבב בפניית שמואלי לחכמון. הכרעה לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי לאור התשתית העובדתית כפי שהוכחה לפנינו, דין התביעה להדחות, ואלה טעמינו בתמצית: סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעת כך: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." יתכן ובנסיבות מסויימות ניתן לראות במעביד קודם הפונה למעסיקו החדש של עובדו לשעבר במטרה לסלק את ההתקשרות שבין העובד לשעבר לבין המעסיק החדש משום גרם הפרת חוזה או עוולה אחרת של פגיעה בחופש העיסוק או אף משום הפרת חוזה העבודה עצמו והחובות הנמשכות על פיו. כך למשל, מקום בו המעסיק פועל בחוסר תום לב, מתוך ידיעה ברורה כי הסכם "אי התחרות" אינו אכיף ותוך יצירת מצג שוא כאילו הוא אכן מאמין ביכולתו לאכוף הסכם שכזה כשכל תכליתו היא מניעת העיסוק מהעובד לשעבר. בנסיבות שכאלה מקום בו פעולתו של המעביד גורמת לסיכול יכולתו של עובד להתקבל לעבודה חדשה או להמשיך בעבודה אליה התקבל, יכול ויש מקום לראות בכך משום עוולה או הפרת הסכם. אלא שבמקרה שלפנינו אנו סבורים כי לא התקיימו אותן הנסיבות וכי לא ניתן לראות בפעולתה של הנתבעת כפעולה החורגת ממתחם הסביר והמותר למעסיק הקודם - קרי, כפעולה "ללא צידוק מספיק" כאמור בסעיף 61 (א) לפקודת הנזיקין. קל וחומר משהנתבעת אף לא איימה בנקיטת הליך משפטי ומשהחלטת מר חכמון התקבלה מיוזמתו ולפי שיקול דעתו שלו. לכך נוסיף כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שנספח אי התחרות בטל מעיקרו. ראשית, לא הוכח כי אין בנמצא אינטרס לגיטימי בדמות הגנה על סודות מסחריים של הנתבעת, ובענין זה הנטל על התובעת. לענין זה ניתן לזקוף לחובת התובעת את הנסיבות הבאות: (א) אף כי חכמון העיד מטעם התובעת הוא נמנע מלטעון כי אין בנמצא סודות מסחריים; (ב) התובעת חתומה על נספח סודיות ואין טענה כי אין לנתבעת כל סוד מסחרי וכי כל פעולותיה ותנאי ההתקשרות עימה חשופים לעין כול. לענין זה נציין כי גם בהסכם המקדים שנערך בין התובעת לבין BLI נקבעה חובת סודיות. שנית, אכן, היקף ההתחייבות לאי תחרות - 3 שנים, נראה על פני הדברים כחורג מהסביר, אך בענייננו התקופה הרלוונטית ממילא סמוכה לסיום הקשר עם הנתבעת. יובהר, אף כי ניתן להעריך בהסתברות לא מבוטלת כי סיכויי הנתבעת לאכיפת נספח "אי התחרות" נמוכים, אם בכלל. אין בכך כדי ללמד בהכרח כי נספח "אי התחרות" בטל מעיקרו ולכן הצגתו בפני המעסיק הקודם עולה כדי חוסר תום לב. משכך, בנסיבות אלה קשה לראות בנתבעת כמי שפעלה בחוסר תום לב בקשר לנספח "אי התחרות". לאור האמור, אין לנו צורך להדרש לטענת הנתבעת לפיה היה על התובעת לגלות למר חכמון מראש את דבר נספח "אי התחרות" ולו עשתה כן לא היתה מתעוררת הפרשה מושא התובענה. לענין זה יש פנים לכאן או לכאן, ויש להותירה לעת מצוא. סוף דבר התובענה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. התפטרות