שאלת זכאות להפרשי שכר עבודה ולגמול שעות נוספות בהתחשב במתכנת העסקתו הייחודית כמו כן, הגיש התובע תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתו בנתבעת. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע עבד בנתבעת בתפקיד כונן במושב צור משה וזאת החל מיום 11/12/03 ועד ליום 10/8/09. ב. הנתבעת הנה חברה המספקת שירותי אבטחה ושמירה. ג. נסיבות סיום יחסי העבודה בתיק זה שנויות במחלוקת על ידי הצדדים. 3. הפן העובדתי - תפקידו של התובע ככונן ומתכנת העסקתו אין חולק, כי מתכנת העסקתו של התובע ותפקידו ככונן אינם תנאי העסקה רגילים. עבודתו של התובע, רובה ככולה, הייתה עבודת כוננות. התובע לא עבד במשרה מוגדרת או בתפקיד הכרוך בשעות עבודה קבועות ומסודרות אלא כל עבודתו היתה שהייה בכוננות במושב בו הוא מתגורר בשעות כפי שהוגדרו בהסכם. 4. מהראיות שהובאו בפני עלה, כי התובע התגורר במושב צור משה. כמו כן, בבעלות התובע יחידת דיור במושב אותה היה משכיר וכן משק חקלאי. למרבה הצער, אשת התובע הייתה חולה במחלה קשה והתובע סעד אותה וטיפל בה עד לפטירתה. התובע התקבל לעבודה ככונן וכך הוגדר תפקידו בהסכם עבודתו. על פי הסכם העבודה על התובע להימצא בכוננות ובזמינות לקריאות המוקד ולבצע בדיקות בבתים פרטיים ועסקים במושב צור מושב על פי קריאה. בתקופת העסקתו הראשונה, מחודש 12/03 ועד לחודש 11/06 התובע היה בכוננות משך 31 יום בחודש, 16 שעות ביום, מהשעה 6:30 ועד השעה 22:30. תמורת עבודתו זה השתכר התובע שכר עבודה בסך כולל של 5,500 ₪. בתקופת העסקתו השניה, מחודש 12/06 ועד 5/09 התובע היה בכוננות משך 8 שעות ביום תמורת עבודתו זו השתכר התובע שכר עבודה בסך כולל של כ - 2750 ₪. לאור עובדות אלו ,נשאלת השאלה, מה היה היקף העסקתו של התובע בנתבעת אם בכלל והאם יש לחשב את הזמן בו התובע היה זמין לעבודה ככונן, כשעות עבודה או שמא, יש לחשב רק את העבודה שביצע התובע בפועל, בזמן היותו בכוננות. 5. לכאורה, עולה תמונה לפיה, התובע "עבד" בתקופה הראשונה משך 16 שעות ביום, 31 יום בחודש וקיבל שכר הנופל משכר המינימום. אולם, לא כך הם פני הדברים. מהראיות שהובאו בפני עלה, כי התובע שהה בביתו או בכל מקום אחר בתחומי המושב ( היינו במשקו החקלאי או בטיפול בבת זוגו) ושימש ככונן ויצא לבחון אתרים במושב רק כאשר קיבל קריאה מהמוקד. לרשות התובע הועמד מכשיר מירס למוקד החברה ולמנהל האזורי אליו היה זמין וקשוב במשך כל שעות הכוננות. בפועל, התובע יצא לקריאות ועבד בפועל, לפרקי זמן קצרים ביותר. 6. לצורך ברור המחלוקת העובדתית בסוגיית מתכונת העסקת התובע שני הצדדים צרפו את דוחו"ת העבודה. התובע צרף דוחות ידניים אשר מולאו על ידו רק בתקופת העסקתו האחרונה. התובע נחקר על הדוחות ומעדותו עלה, כי אין מדובר בנתונים מדויקים. ראה עדותו של התובע בעניין, "ש. הרישומים שלך מדוייקים ומלאים. ת. כולנו בני אדם, חלק נזכרתי אחרי העבודה ורשמתי ו- 20% לא רשמתי. ש. איך זה שברגע אמיתי אתה רושם פתיחה וסגירת שערים, ושליש אתה לא רושם? ת. אני רשמתי הכל אבל אני בן אדם ושוכח, אני עשיתי את הדוח בשבילי. ש. מפנה לדף מס 13 מתאריך 20/3/09 איך רשומה העברת משמרת ב- 14:30 ולאחריה יש קריאות ב 9:45 ויציאה לתדלוק. ת. זה דברים שנזכרתי אחר כך. נזכרתי בסיום המשמרת ויש לי את מספרי המדבקות. ש. ביום 22/3/09 אחרי שהעברת את המשמרת ב 11:00 בלילה נזכרת שהיית בכל מיני ארועים במהלך היום. ת. נכון, אני אמרתי לך שחלק נזכרתי אחרי. ... ש. האם נכון שרשמת ברישומים שקיבלת משמרת, הכוונה לרכב מהכונן השני. ת. כן. ש. מפנה לדף מס 1 מ-16/2/09 ב 14:35 היית בשלושה מקומות בו זמנית. תסביר איך עשית את זה? ת. אחד אחרי השני. ש. למה לא רשמת את השעות. ת. לא רשמתי", (עמ' 7 לפרוט' ש' 2-20). וכן, "ש. קבלת משמרת כתבת חצי שעה אבל ב 14:35 היית עם הרכב אצל שרייבר בפרדסים, אני אומר לך שהחלפת משמרת לוקח רק 5 דקות ומה שכתבת לא נכון. ת. או שזה טעות ברישום או שתוך כדי לקיחת הסייר הביתה ביצעתי את הבדיקה הזאת. אני היום לא יכול לזכור משנת 2009. ש. מי זה יוסי שרשום ביום 16/2/09 ת. הסייר השני. ש. איך יכול להיות שאם יוסי מחליף אותך מ16:20 עד20:00 אתה סגרת שערים מ16:00 עד17:00 כשכבר לא עבדת באותה שעה. ת. זה מחיקה וזה לא מדויק מה שאתה אומר. ש. למה כתבת יוסי מחליף אותי. ת. אני לא יכול לתת לך תשובה. ש. מפנה לדף 23 שעה19:30 זכור לך שנסעת לאתי אחותך? ת. כנראה שכן. ש. אם ברונו החליף אותך ב19:30 איך אתה סגרת שערים בין 19:00 ל 20:00 ת. כנראה שיש פה מחיקה לא זוכר מה היה. ש. למה כתבת את זה אם מיד אחר כך מחקת את זה? ת. יכול להיות שהיתה טעות בשעה. ש. אז אתה כותב 19:30 ואחר כך חושב שטעית ורושם משהו אחר? ת. יכול להיות שכן. התובע לאורך כל חקירתו הארוכה נקט באותו אופי של תשובות ולאור האמור אני קובעת, כי הדיווחים הרשומים בדוחות העבודה של התובע אינם דיווחים מדויקים ולא ניתן על פיהם, לקבוע מה היו שעות העבודה של התובע בפועל. 7. הנתבעת צרפה לתצהירה דוחות עבודה ממוחשבים של התובע בהם מפורטים מספר הקריאות אליהן נקרא התובע במהלך יום העבודה, מספר הביטולים של הקריאות, מספר הפעמים בהם ניתנה סיסמא על ידי בעל הנכס וכן, מספר הפעמים בהם נשלח התובע למקום הקריאה. מדובר בדוחות מפורטים ומדויקים אשר הנתונים בהם הינם אותנטיים ומהימנים. כאשר בוחנים את דוחות העבודה של התובע עולה באופן ברור, כי מדובר בפעמים ספורות בהם יצא התובע לקריאות. ממוצע הקריאות אליהן נשלח התובע בתקופת עבודתו הראשונה עמד על מספר קטן מאוד של קריאות כאמור ואף במקרים אלו, מדובר על דקות ספורות עד להגעתו של התובע למקום הקריאה והטיפול בה. 8. מבדיקת דוחות העבודה של התובע עלה כי התובע ביצע מטלות ונענה לקריאות, במובן של ביצוע עבודה, במשך כשעתיים - שלוש בממוצע מתוך 16 שעות שהיה. התובע שהה במרבית יום העבודה בביתו אשר נמצא במושב או בתחומי המושב עצמו והיה אדון לעצמו ויכול היה לעסוק בעיסוקיו הפרטיים ללא כל מפריע. מעדותו של המפקח מטעם הנתבעת, מר נתן זינתי עלה, כי התובע אף היה נוהג לצאת מתחומי המושב עם רכב החברה, " ש. בסעיף 18 טענת שהתובע היה עסוק בעיסוקיו הפרטיים, ראית? ת. כן. פעם אחת התקשר אלי ואמר לי שהוא שקוע ליד ישוב נורדיה בחול, מרחק של כ- 5 ק"מ מהישוב. הגעתי למקום הרכב שקוע. שאלתי מה הוא עושה פה, לא היה צריך להיות פה. אז היינו צריכים להזמין גרר ולהוציא את האוטו אם ג'יפ. היו פעמים שראיתי אותו באזור התעשיה החדש מחוץ לישוב. כמעט כל 10 לחודש היה מגיע למשרד ולוקח את התלוש. כל נסיעה שלו הוא צריך לעדכן את המוקד, הוא עשה מה שהוא רצה. פעמים רבות פגשתי אותו בישוב פרדסיה. הייתי במקום כל יום והוא הסתובב חופשי בחוץ. ש. אתה אומר שכל נסיעה היה צריך להודיע למוקד. ת. אם יצא מהישוב היה צריך לעדכן כדי לקבל גיבוי. היו הרבה פעמים שלא הצליחו להשיג אותו והיו מתקשרים אלי. לפעמים שם במקומו את בנו או את השכן. לא זכור לי אם הוצא בעניין מכתב. הערתי לו הרבה פעמים", (עמ' 35 לפרוט' ש' 21-31). עוד עלה מהעדויות כי התובע לא לבש את מדי החברה למרות שהיה זה תנאי בהסכם עבודתו ואף הנתבעת לא אכפה עליו את לבישת מדי החברה. עוד יובהר, כי על אף שהדבר נקבע בהסכם עבודתו, הוכח בפני, כי התובע לא ביצע סיור קבוע במושב כל שעתיים. העיד על כך מר זינתי. עדותו הייתה מהימנה וגם התובע אישש עובדה זו, " ש. בעצם גם בהסכם העבודה בין בן בטחון לתובע כתוב שהוא צריך לבצע סיורים כל שעתיים. ת. הסעיף הזה היה בתחילת הדרך כדי למשוך לקוחות שהרכב מסתובב ויראו אותו. הוא לא עשה את זה. גם אם הנושא נעשה זה היה בהתחלה אח"כ לא הקפדנו על זה. הישוב לא דרש את זה ואף פעם לא בקשנו ממנו שהוא יבצע פעם בשעתיים סיור", (עמ' 35 לפרוט' ש' 32- עמ' 36 ש' 3). 9. זאת ועוד עלה מהראיות , כי עבודתו של התובע התמצתה בכך - קבלת משמרת מכונן הלילה בשעת הבוקר, יציאה לקריאות וסגירת שערים חקלאיים אחר הצהריים. כאמור לעיל, לא ניתן לחשב במדויק את שעות עבודתו של התובע אולם ברור מהראיות בעניין זה, כי התובע עבד שעות ספורות בלבד ביום, כשעתיים או שלוש שעות בממוצע וקיבל על כך שכר בסך של 5500 ₪. טענת הנתבעת, כי היו ימים שלמים ובכלל זה, שבתות, בהם התובע כלל לא עבד, לא נסתרה. מדובר בסידור עבודה אשר התאים לנסיבות האישיות של התובע כאשר מרבית שעות השהיה, התובע היה בביתו, או בתחומי המושב ועסק בכל דבר שהיה חפץ בו. באם שכרו של התובע היה מחושב לפי עבודתו בפועל הרי שהתובע היה זכאי לתגמול כדלקמן - באותה העת שכר השעתי עמד על סך של כ - 19 ₪ לשעה. התובע עבד בהיקף משרה של לכל היותר - 90 שעות חודשיות (3 שעות ליום כפול 31). לפי חישוב שעות עבודתו היה התובע זכאי לסך של כ - 1700 ₪ עבור שעות עבודתו. בהתאמה, בתקופת העסקתו השניה התובע עבד מחצית השעות בממוצע והיה זכאי לכאורה לשכר בסך של 850 ₪ , כאשר השתכר בפועל שכר בסך של 2750 ₪. הווה אומר, התובע קיבל שכר פי שלושה מהשכר שהיה זכאי לו על פי דין. 10. שעות עבודה ושעות כוננות - המסגרת הנורמטיבית "שעות עבודה" מוגדרות בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 כ"הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". רובה של הפסיקה מתייחסת למקרים בהם נדרשו העובדים לשהות פיזית במקום העבודה, אך בחלק מהזמן היו חופשיים לעשות כרצונם ואף יכלו לישון, (ראה למשל בע"א 566/70 מזיד מחטאוי ואח' נ. חברת קו צינור אילת בע"מ, פ"ד כה (2) 622), שם נקבע בדעת רוב, ששעות בהם נדרשו עובדים שהועסקו בשמירה על מתקן לשאיבת נפט להימצא בתחומי המתקן, בלא שנדרשו בפועל לבצע עבודת שמירה, לא היוו שעות עבודה לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה ,וכן דב"ע שן/84-3 מדינת ישראל - רון, פד"ע כב 433, שם קבע בית הדין הארצי לעבודה ששעות הלילה, בהן שהו מדריכים בפנימיית נוער לאחר שעות הפעילות הרגילות של החניכים ובהן לא היו מוטלות על המדריכים משימות למעט טיפול באירועים חריגים, לא היוו שעות עבודה. ראה גם פסיקת בית הדין בע"ע 305/05 מאיר אשר - החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 1/2/07 בה נקבע כי עובדי אחזקה בבית ספר שדה, שהועסקו בתורנויות במהלכן נדרשו לשהות בבית הספר ולבצע מטלות שונות וכן ללון בו היו שעות עבודה לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה, (הדגשה שלי א.א). השאלה העולה במקרה דנן הינה האם שעות בהן שהה התובע, ומחויב היה לשהות, בביתו או בכל מקום אחר בתחומי המושב אולם יחד עם זאת, היה עליו להיענות לקריאות בלבד ככל שאלה התרחשו, הן שעות עבודה. אין חולק, כי בעניינינו מדובר בתובע אשר במהלך הכוננות לא נדרש לשהות במקום העבודה (לא שהה בחצרי המעביד), אך היה עליו להיות דרוך ומוכן במקרה של קריאה. לאור האמור, יש לאבחן את המקרה שלפני מההלכה שנקבעה בעניין החברה להגנת הטבע. באשר לשאלה האם ייתכן שעובד ישהה בביתו והדבר ייחשב "שעות עבודה" נקבע: "נקודת המוצא לסווג שעות כ'שעות עבודה' מצויה בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. בסעיף 1 שבחוק נקבע, כי 'שעות עבודה' פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. 'הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה' נאמר, ולא הזמן שבו מצוי העובד במקום העבודה, ללמדך שיכול והעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה, ויכול ויימצא בבית, והשעות תהיינה שעות עבודה. הקובע הוא אם העובד עומד 'לרשות העבודה', או לרשות עצמו. לענין זה הדיבור 'כוננות' וכיוצא בו, כשלעצמו, אינו קובע. .." (דב"ע לד/4-3 רוברט יקואל - אליהו פלד, פד"ע ה', 328). 11. לכן במקרה זה, היות והתובע היה אדון לעצמו ולא נדרש על ידי הנתבעת לשהות באתר שמירה או במוקד הקריאות הרי שאין לראות את שעות השהיה של התובע בביתו או ברחבי הישוב כשעות עבודה. כמו כן ניתן לקבוע, כי התובע לא עמד לרשות העבודה ,אלא רשאי היה וכך גם עשה בפועל את ענייניו בביתו או במשקו. לכן ,אין להתייחס לכל שעות הכוננות של התובע אשר במרביתן ישב בביתו ועסק בעיסוקיו כאל שעות עבודה המזכות אותו בשכר מינימום ובגמול שעות נוספות. לאור קביעתי זו מקבלת אני אף את טענת הנתבעת, כי לאור האופי המיוחד של העסקת התובע, הצדדים הגיעו לכדי הסכמה שבאה לידי ביטוי בהסכם העסקתו של התובע , כי ישולם לו שכר כולל. אין חולק, כי השכר הכולל כלל הן תשלום עבור שעות כוננות וכן שעות עבודה בימי המנוחה השבועית - כפי שנאמר לעיל, התובע השתכר 5500 ₪ בתוספת רכב בזמן שהיה זכאי לשכר בסך של כ 1700 ₪ עבור שעות עבודתו בפועל (ובהתאמה בתקופת העסקתו השניה). אמנם, הסכם העסקה לא עשה אבחנה בין התשלומים אשר לכאורה קיבל התובע עבור שעות עבודה ושעות כוננות אולם, מדובר בפגם טכני ולא מהותי. אין ספק, כי השכר הכולל של התובע גילם בתוכו תמורה עבור כוננות וכן שעות עבודה בימי המנוחה השבועית, ככל שבוצעו בפועל. לכן לאור קביעתי זו, יש לדחות את טענת התובע כי השכר ששולם לו היה רק עבור משרה של 8 שעות מידי חודש וכי הוא זכאי להפרשי שכר ושעות נוספות ותוספות נוספות אותם הוא תובע. 12. כפועל יוצא מקביעתי זו היא דחיית כל רכיבי התביעה - הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר בגין עבודה בימי המנוחה ודמי חגים. 13. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים התובע טען, כי הוא פוטר מעבודתו וכי הנתבעת לא שילמה לו פיצויי פיטורין על פי דין. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר אלא התפטר מבלי ליתן הודעה מוקדמת ולמעשה, נטש את עבודתו. מהראיות שהובאו בפני עלו הדברים הבאים - ביום 10/8/09 התובע הגיע למשרדי החברה על מנת לקבל תלוש שכר ,מצויד במכשיר הקלטה. תמלול ההקלטה צורף לתצהירו של התובע. התובע התבקש לחתום על טופס לפיו הוא נוטל על עצמו אחריות לקנסות/דוחות או נזקים ככל שיגרמו לרכב שהועמד לרשותו על ידי החברה. יובהר, כי במועד תחילת העסקתו חתם התובע על טופס זהה לגבי מספר רכב אחר. הנתבעת הסבירה, כי חתימתו של התובע נדרשה לאור החלפת רכב הסיור. התובע סרב לחתום על הטופס והתגלעה מחלוקת חריפה בינו לבין מזכירת הנתבעת וסמנכ"ל התפעול אלון בולדו. הנתבעת הבהירה לתובע, כי ללא חתימתו על הטופס לא יוכל להמשיך לבצע את תפקיד ככונן ולהשתמש ברכב החברה. עוד עלה, כי מזכירת החברה אמרה לתובע, כי בלי חתימתו לא יקבל משכורת. מתמלול השיחה עלה, כי לאחר מכן מר אלון בולדו נקרא למשרד והבהיר לתובע, כי עליו לחתום על הטופס על מנת שיוכל לעשות שימוש ברכב במסגרת תפקידו. התובע סרב לחתום על הטופס ולאור סירובו של התובע הועלתה הצעה כי התובע יעבוד כשומר היות ובתפקיד זה לא נעשה שימוש ברכב. עם זאת הובהר לתובע, כי יחול שינוי בשכרו וכי הוא יועסק בהתאם לתנאי העסקתם של שומרים בחברה. התובע סרב להצעה זו, אשר כאמור התרחשה במעמד של כעס וחילופי צעקות בין הצדדים ועזב את משרדי החברה. הנתבעת אף טענה, כי התובע ניסה לקחת את רכב החברה בכח. מאותה העת ניתק קשר העבודה בין הצדדים ולאחר מספר ימים קיבל התובע את שכרו החודשי. 14. התובע טען, כי הנתבעת החליטה לפטרו מעבודתו בשל התביעה שהוגשה על ידו בסמוך לאותו היום. הנתבעת הכחישה זאת מכל וכל וטענה, כי התובע תכנן מראש את הפרובוקציה וראיה לכך, כי הוא הגיע מצויד במכשיר הקלטה. טענת התובע בעניין זה נדחית . מהראיות שנשמעו והובאו בפני עלה כי ביום 9/8/09 הגיש התובע תביעה בבית דין זה לתשלום זכויות סוציאליות בגין העסקתו בנתבעת, בעוד היותו עובד בחברה. יום למחרת, הגיע התובע למשרדי החברה מצויד במכשיר הקלטה וכאמור החל להתכתש עם הנתבעת בקשר לחתימת על הטופס. הנתבעת טענה, והדבר לא נסתר, כי כלל לא ידעה על הגשת התביעה עד ליום 16/8/09 ועל כן, באותו מועד כלל לא ידעה על הגשת כתב התביעה. 15. לכן בנסיבות המפורטות לעיל הנני קובעת, כי התובע התפטר מעבודתו מיוזמתו ומשיקוליו הוא ולאחר שסרב לחתום על הטופס לעניין רכב החברה. יובהר, כי מכיוון שהתובע השתמש ברכב החברה אין כל פסול בכך שהתובע יטול על עצמו אחריות, בנסיבות מסוימות ומוצדקות, לדוחות או קנסות או נזקים לרכב. הנתבעת הבהירה והדבר לא נסתר, כי התובע לא התבקש לקבל אחריות על נזקים שנעשו שלא בזמן השימוש שלו ברכב. לכל עובד הייתה אחריות על רכב החברה, כאשר היה ברשותו וכל חילופי משמרת או העברת רכבים, היה על התובע לבדוק את הרכב באם הוא נפגע או ניזוק כאשר לא היה ברשותו. לא הוכח בפני ולא עלה מהשיחה כי הנתבעת התנכלה לתובע בדרך כלשהי והיה ברור, כי המחלוקת בין הצדדים הייתה בעניין אי חתימתו של התובע על הטופס. לא מצאתי כל שיקול זר או מניפולציה כפי שהגדיר התובע, בהתנהלות הנתבעת כלפיו. לאור כל קביעותיי דלעיל נדחות תביעותיו לנסיבות סיום עבודתו של התובע ובכלל זה - פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין. 16. הפרשה לקופת גמל על פי צו ההרחבה בענף השמירה היה על הנתבעת להפקיד לקרן פנסיה שיעור של 6% משכרו של התובע. בפועל, הנתבעת החלה להפריש כספים לפנסיה החל מחודש יוני 2008 בלבד. הנתבעת טענה, כי צו ההרחבה בענף השמירה אינו חל על התובע , אולם אין בידי לקבל טענה זו. הנתבעת הנה חברת שמירה והתובע עבד בתפקיד כונן אשר הינו נגזרת של עבודת השמירה. למרות שהתובע הוגדר ככונן ותפקידו היה לשהות בכוננות ולצאת לקריאות הרי שמהות עבודתו בעת יציאתו לקריאות הייתה שמירה או אבטחה. לכן על התובע חל צו ההרחבה בענף השמירה ובהעדר תחשיב נגדי אשר מתבסס על הוראות צו ההרחבה בעניין, מתקבלת תביעת התובע להפרשי הפרשות לקופת גמל בסך של 16,403 ₪. 17. דמי הבראה עלה מהראיות כי התובע קיבל תשלומי הבראה כל תקופת העסקתו ולאחרונה בחודש 7/08 בסך של 2623 ₪. התובע טען, כי יש לחשב את דמי ההבראה שלו מתחילת מועד העסקתו, בהתאם להיקף משרה מלאה וכי לכאורה הנתבעת חייבת בתשלום הפרשי דמי הבראה בסך של 3801 ₪. יובהר, כי התובע לא עשה חישוב בהתאם לשנתיים האחרונות להעסקתו ואף לא על פי היקף משרתו. לטענת הנתבעת, לאור היקף משרתו החלקי של התובע הרי שהתובע זכאי לדמי הבראה עבור תקופת העסקתו האחרונה (מחודש 7/08 ועד לסיום העסקתו), בסך של 2317 ₪ בלבד. בסיכומים טענה הנתבעת כי התובע זכאי ל 25% מהסכום דלעיל לאור היקף משרתו ובסך כולל של 579 ₪. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהעדר תחשיב נגדי המתייחס לשנתיים האחרונות להעסקת התובע, נקבע בזאת, כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 2317 ₪, סכום התואם לסכומים השנתיים ששולמו לתובע בעבר. 18. ניכויים משכר עבודה אין חולק, כי במהלך עבודתו של התובע הועמד לרשותו רכב חברה. התובע טען, כי מדובר ברכב ששימש עובדים נוספים וכי נוכו משכרו סכומים שלא כדין בשיעור כולל בסך של 1106 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב. לטענת הנתבעת, מדובר ברכב שהועמד לרשות התובע ועובדים נוספים אולם לכל עובד הייתה אחריות על נזקים שנגרמו בזמן שהרכב היה ברשותו. משכרו של התובע נוכו סכומים אשר שולמו על ידי הנתבעת בגין נזקים שגרם התובע וכן הובהר על ידי הנתבעת כי לא נוכו הסכומים המלאים אשר שולמו על ידה לתיקון הנזקים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה. הנתבעת פירטה בתצהירה את הניכויים שנוכו משכרו של התובע בגין נזקים שנגרמו לפנס האחורי ונזקי פחחות ואף צרפה חשבונית אחת להוכחת תשלום הנזקים. התרשמתי ושוכנעתי, כי הנתבעת ביררה ובדקה היטב האם מדובר בנזק שנגרם על ידי התובע ולא על ידי גורם אחר וכן מדובר בסכומים זעומים בהם נדרש להשתתף התובע. לאור האמור לעיל התביעה ברכיב זה נדחית. סוף דבר 19. לאור כל קביעותיי , נדחות מירב תביעות התובע וכל שנותר לנתבעת לשלם לתובע אלו הסכומים הבאים: א. פיצוי על העדר הפרשה לקרן פנסיה לחלק מתקופת עבודתו , בסך כולל של 16,403 ₪. ב. הפרש דמי הבראה בסך כולל של 2317 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/10/09 ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות - לאור תוצאות פסק הדין, כל צד ישא בהוצאותיו. הפרשי שכרשכר עבודהשעות נוספות