לתובע ארעה תאונת עבודה עת החליק בדרכו למחסן הכלים ונפגע בברך שמאל. השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב- 5. מהי המחלה ממנה סובל התובע בברך שמאל ? 6. האם קיים קשר סיבתי בין התאונה בעבודה מיום 13.12.07 לבין המחלה ממנה סובל התובע? להלן תשובות המומחה- "א. התובע סובל מכאבים בברך שמאל. בבדיקה ארתרוסקופית מהתאריך 19.4.09 אובחן קרע ישן של המניסקוס החיצוני, שחיקת סחוס של הפיקה ושחיקה של סחוסי הקונדילים בירך. ברישום מהתאריך 5.8.08 צוין כי התובע סובל מכאבים בברך שמאל מאז חודש ינואר 2008 לאחר תאונת עבודה . ברישום מהתאריך 7.9.08 צוין כי התובע סובל מרגישות בשתי הברכיים. לא מצאתי כל רישום מיום התאונה או סמוך אליה עם תלונות על כאבים בברך שמאל. חודש לאחר האירוע בתאריך 6.1.08 התלונן התובע על כאבי גב תחתון ללאכל אזכור בעיה בברך. כמו כן, בתאריך 15.1.08 ביקר התובע אצל רופא על שיעול ולא ציין חבלה בברך. יש לציין כי קיימים רישומים משנת 2002 עם תלונות על כאבים בברך שמאל עם סימנים קליניים של פגיעה בפיקה . לפי דעתי מדובר בתהליך ניווני ממושך- הן בפיקה, בסחוסים של הקונדילים ויתכן מאד וגם במניסקוס הלטרלי. לא מצאתי עדות בתיקו הרפואי של התובע על כך שתאונת עבודה מהתאריך 13.7.07 הביאה לפגיעה או להחמרה של המצב הקודם בברכיים. התובע לא פנה ישירות לטיפול רפואי ולא קיבל כל טיפול במשך יותר מחצי שנה מאז התאונה המדוברת. לפיכך, איני רואה קשר סיבתי בין התאונה מיום 13.12.07 לבין מצבו בברך שמאל. מצבו של התובע בברך שמאל מתאים לסימנים קליניים של תהליך ניווני ממושך בברך שמאל. לתאונת העבודה לא היתה השפעה על הופעת התהליך הניווני בברך שמאל". 7. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, ביקש התובע להפנות למומחה מספר שאלות הבהרה. להלן שאלות ההבהרה אשר הועברו למומחה- בסעיף ב' לחוות דעתך אתה מציין כי לא מצאת כל רישום מיום התאונה או סמוך אליה עם תלונות על כאבים בברך שמאל וכי התובע לא פנה לכל טיפול בעניין במשך יותר מחצי שנה ממועד התאונה, למרות שפנה בקשר לתלונות אחרות כגון כאבי גב או שיעול. האם לא עמד בפניך רישום הביקור אצל אורטופד, ד"ר רבקה מיכאל, מיום 20.12.2007 , היינו שבוע בלבד לאחר תאונת העבודה ? באותו ביקור מיום 20.12.07 אצל האורטופד ד"ר רבקה מיכאל נרשם: "מזה שבוע כאבי ברך שמאל . הכאבים תמידיים, כולל כאבי לילה. נפיחות ורגישות למימוש בעיקר בקדמתו, כאבים בתנועות". האם נכון כי מסמך רפואי זה הניתן שבוע לאחר התאונה ובה נרשם כי התלונות על כאבים בברך שמאל החלו הלכה למעשה מיום התאונה, משנה את קביעותיך העובדתית בחוות דעתך? בחוות דעתך הנך מציין כי קיימים רישומים משנת 2002 (5 שנים קודם לתאונה) עם תלונות על כאבים בברך שמאל עם סימנים קליניים של פגיעה בפיקה . האם נכון כי שינויים ניווניים במפרק הפיקה אינם קשורים בהכרח לקרע במניסקוס ומהווים פתולוגיה נוספת בברך? האם לפני מועד קרות התאונה היו ממצאים בחומר הרפואי לרבות בדיקות הדמייה לקרע במניסקוס? 8. להלן תשובות המומחה לשאלות ההבהרה - "א. הרישום של ד"ר ריבקין מהתאריך 20.12.07 אכן הופיע לראשונה במועד קבלת שאלות ההבהרה. ב. ד"ר ריבקין (רופא אורתופד) ציין בפירוש כי התובע סובל מדלקת (!!!) בקופסית של הברך ובגידים (SYNOVITIS AND TENOSYNOVITIS ). הרופא לא ציין כי קיים רקע טראומטי ובסוג הביקור לא ציין כי מדובר בתאונת עבודה. לפי הרישום של ד"ר ריבקין הבדיקה היתה יסודית ולא אובחנה לתובע כל פגיעה טראומטית כולל פגיעה במניסקוס. אין לי ספק, שלו ד"ר ריבקין היה מוצא במהלך הבדיקה סימנים אפילו קלים של חבלה בברך, הוא היה מציין זאת ברישום. הרופא רשם לתובע טיפול אנטי דלקתי. העובדה שהתובע פנה לטיפול רפואי חוזר רק לאחר 8 חודשים מצביעה על כך שהטיפול האנטי דלקתי עבד! ג.התהליך הניווני בברך יכול להופיע רק בלשכה אחת של הברך או בכמה לשכות בו זמנית . הדברים הללו תלויים במבנה הברך ובהתקדמות התהליך הניווני. ד. אכן לא היו רישומים שכאלה, אולם גם לאחר האירוע העדות הראשונה לקרע ישן (!!!) במניסקוס היתה רק לאחר 16 חודשים. אדם שיש לו קרע במניסקוס לא תמיד סובל מכך. כמו כן קרע במניסקוס לא תמיד חייב לבוא על רקע טראומטי, ובמקרים רבים אנו עדים לקרע במניסקוס על רקע ניווני גרידא". 9. עם קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הגיש התובע בקשת למינוי מומחה נוסף. התובע התנגד לבקשה. 10. ביום 19.9.12 ניתנה החלטה במסגרתה הורנו על מומחה נוסף. בהתאמה, מונה כמומחה נוסף, ד"ר נחמיה בלומברג (להלן- המומחה הנוסף) . 11. החלטת המינוי הכוללות את עובדות המקרה , החומר הרפואי והשאלות עליהן התבקש המומחה הנוסף להשיב , הועברו לעיונו. 12. להלן חוות דעת המומחה הנוסף - "מפרשת המקרה - פרטי הארוע המפורטים בחומר שהוצג בפני. החליק במהלך עבודתו ב 13.12.2007 ונפגע בברך שמאל. ב- 20.12.07 נרשם ע"י ד"ר רבקין מיכאל כי "שבוע כאבי ברך שמאל" ובבדיקתו "נפיחות ורגישות למישוש...תפליט בכמות קטנה טווח 0-11 כאבים בתנועות..." צילום הדגים מעט שינויים ניווניים. על קול ברך (13.1.08) " נוזל בבורסה סופרפטלארית גיד פיקה מעובה". כחצי שנה מאוחר יותר (דר ברש יעקב 22.7.08) שויך לראשונה הארוע למקום העבודה- ובבדיקתו "נפיחות ...נוזל בכמות קטנה...חסר יישור 15 מעלות...דימן מקמורי חיובי למנסקוס פנימי...". בתאריך 5.8.08 נרשם (דר אסתר אפרתי) כי "מאז ינואר לאחר תנועה חדה בברך שמאל מעת עבודתו...כאבים גם בשכיבה וגם בהליכה". כשבבדיקתו "נוזל בכמות בינונית ...הגבלה בכפיפות ברך.. מבחנים מנסקיאליים חיוביים לקרע במניסקוס הפנימי" בשל המשך כאביו זומן לארטרוסקופיה של הברך (19.4.09) בה הודגם קרע במניסקוס צידי, נזק סחוסי סמדור פנימי חיצוני ופטלופמוראלי שטופל בכונדרופלסטיה. במעקב בתר ניתוחי (דר רבקין מיכאל 30.6.09) טופל בהזרקות לברך ובפיזיוטרפיה ללא שיפור במצבו, ובבדיקתו "תפליט בכמות קטנה... טווח 10-110...". תועדו תלונות דומות עובר לארוע הנידון. ב- 4.7.2000 נכתב ע"י ד"ר ריבקין מיכאל כי "מכה ישירה לברך שמאל" . כשבבדיקתו "נפיחות ורגישות..תפליט בכמות קטנה..טוח 0-90 ..." בתאריך 18.7.02 צויין (דר טרויאן גלינה) כי "כאבים בברכיים יותר ברך שמאל" ובבדיקה "רגישות בפיקה פרט לזה בדיקת ברכיים תקינה" , ובהמשך (1.8.02) "ברכיים ללא הבדל ברך שמאל ללא נפיחות ללא רגישות ללא אודם" בתאריך 10.9.06 נרשם (ד"ר זברסקי ולדימיר) כי "כאבי ברך שמאל מזה שבוע ללא חבהל "בבדיקתו "נפיחות ללא אודם ללא נוזל תוך מפרקי קרפטציות במפרק פטלופמוראלי", כשצילום ברך פורש תקין . ב- 31.10.2006 בבדיקת מעקב, צויין כי "אין נפיחות רגישות במישוש הפיקה אין הגבלה בתנועות". ובהתייחס לשאלות בית המשפט- מהי המחלה ממנה סובל התובע בברך שמאל? סובל משילוב של פגיעה במניסקוס הצידי, וכן שינויים שחיקתיים בשלושת מדורי הברך. האם קיים קשר סיבתי בין התאונה בעבודה מיום 13.12.07 לבין המחלה ממנה סובל התובע? הארוע לא הוביל לשינויים השחיקתיים- תועדו כאבי ברך ונפיחות עובר לארוע הנידון. ובצילום כשבוע לאחר הארוע תועדו שינויים שחיקתיים , שבודאי לא הספיקו להתפתח תוך מספר ימים. מאידך החלקה עלולה להוביל לחבלה סיבובית בברך ולקרע של המניסקוס הצידי. בהעדר תיעוד מכוון לפגיעה מנסקיאלית קודם לארוע הנידון, ובהתחשב בממצאי הארטרוסקופיה שהדגימו קרע שכזה, הרי שיש לשייך את הפגיעה במנסקוס לארוע הנדון. האם השפעת העבודה על הליקוי היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הטבעיים? בהתיחס לפגיעה המנסקיאלית איני סבור כי השפעת העבודה היתה פחותה. לעומת זאת בהיבט של השינויים השחיקתיים , אכן השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה. 13. עם קבלת חוות דעת המומחה הנוסף, ביקש הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה. הבקשה הועברה לתגובת התובע אשר ההתנגד לבקשה. קיבלנו את התנגדות התובע מטעמי התגובה והורינו על הגשת סיכומי הצדדים בכתב. עיקר טענות התובע כעולה מסיכומיו- 14. המומחה הראשון בחר להתעלם מסימנים המלמדים על קשר ישיר בין החבלה בברך לתאונת העבודה והתעקש כי השינויים בגופו של התובע הם שינויים ניווניים גרידא ואין קשר בינם לבין התאונה , למרות שלא הוצגה תמונה התומכת בקרע במניסקוס עובר לתאונה. 15. גם לאחר שהוצגו למומחה ראיות ומסמכים הקושרים בין החבלה לאירוע , המומחה לא שינה גרסתו הראשונית ,על כן הוגשה בקשה למינוי מומחה נוסף. 16. המומחה קבע כי התובע סובל משילוב של פגיעה במניסקוס הצידי יחד עם שינויים שחיקתיים בשלושת מדורי הברך. משנשאל לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה בעבודה מיום 13.12.07 לבין מחלתו של התובע , קבע כי החלקה עלולה להוביל לחבלה סיבובית בברך ולקרע של המניסקוס הצידי . כן ציין כי בהעדר תיעוד מכוון לפגיעה מנסקיאלית קודם לאירוע הנדון, ובהתחשב בממצאי הארטרוסקופיה שהדגימו קרע שכזה , יש לשייך את הפגיעה במניסקוס לאירוע הנדון. כן התייחס המומחה לשאלה בדבר השפעת הליקוי לעומת גורמים טבעיים. 17. בשים לב לחוות דעת המומחה הנוסף אשר אינה מטילה ספק בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה במיניסקוס לאירוע הנדון ומשתשובת המומחה עונה על השאלה האמיתית והמהותית לתביעה אשר נותרה ללא מענה בחוות דעת המומחה הראשון, יש לקבל את התביעה. 18.חוות דעת המומחה הנוסף הינה חוות דעת חד משמעית ועניינית לסוגיית הפגיעה במיניסקוס. חוות הדעת לעניין הפגיעה והסתמכות על חומר רפואי רלוונטי יוצרת קשר סיבתי ברור בין החבלה לבין הפגיעה במיניסקוס. חוות הדעת מחזקת את קביעת בית הדין כי לתובע ארעה תאונה בעבודה ביום 13.12.07 בה נפגע בברכו השמאלית. 19. חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי . בית הדין נוהג ליחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו שכן האובייקטיביות של המומחה גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית . 20. חוות דעת המומחה הראשון אינה נותנת מענה לשאלת הקרע אשר נוצר לתובע במיניסקוס ומתעלמת בצורה בוטה מההחלטה על פיה ברכו של התובע נפגעה בתאונת עבודה ,קביעה אשר נקבעה בבית הדין הארצי במסגרת פסק דין בו קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין לפיו התיק יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי , על יסוד העובדה שלתובע אירע ביום 13.12.07 פגיעה בעבודה בה נפגע בברכו השמאלית. 21. בהתאם להלכה שנפסקה בבית הדין הארצי כאשר ישנן שתי חוות דעת רפואיות המצדדות בשתי אסכולות שונות, יש לילך לפי חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח. 22. חרף ניסיונות הנתבע להראות כי הפגיעה הינה על רקע ניווני לא נסתרה הטענה כי לתובע נגרם נזק של קרע במיניסקוס כתוצאה מהאירוע , נזק אשר יש להכיר בו כפגיעה בעבודה. טענות הנתבע- 23. התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ולא הוכיח כי קיים קשר סיבתי בין התאונה מיום 13.12.07 ובין הנזק ממנו סובל התובע בברך שמאל לפיכך, דין התביעה להדחות. 24. שני המומחים אשר מונו לא קבעו ברמת הוודאות הנדרשת כי האירוע התאונתי מיום 13.12.07 גרם לתובע לפגיעה בברך שמאל. שני המומחים אישרו כי אין כל קשר בין השינויים הניווניים לבין האירוע התאונתי. המומחה הראשון ד"ר ברוסקין שלל קשר סיבתי בכל הנוגע לפגיעה במיניסקוס ואילו ד"ר בלומברג קבע קשר סיבתי על דרך השלילה , אשר אינה מוכרת על פי הלכת בית הדין הארצי . 25. אכן המומחה הנוסף קבע כי החלקה עלולה להוביל לחבלה בברך אולם, מדובר בהשערה בלבד וזאת בהעדר נתונים רפואיים וללא התייחסות לפניה המאוחרת לטיפול הרפואי , ולמועד גילוי הקרע במיניסקוס. 26. הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע בעבודה לקרע במיניסקוס בברך שמאל אינו וודאי ברמת הוודאות הנדרשת על פי הפסיקה לפיה נדרש כי מידת הוודאות תהא למעלה מ- 50% להוכחת קיום קשר סיבתי משמעותי בין האירוע עבודה לבין מחלת התובע . אין די בשימוש במילים "עלול" ו"יתכן" להוכחת הקשר הסיבתי הנדרש. 27. בקשת הנתבע להפנות למומחה הנוסף שאלות הבהרה נדחתה ברם, חוות דעת המומחה הנוסף לוקה בחסר. היה על בית הדין להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות ולבקש הסבר כיצד מתיישבת התשובה עם הטיפול שניתן לתובע כשבוע לאחר התאונה והפער בין התאונה למועד גילוי הקרע , התייחסותו לפער הזמנים, כאשר התובע לא פנה לטיפול במשך חודשים ארוכים עד למועד גילוי הקרע במניסקוס. 28. סוף חוות הדעת שוללת קשר סיבתי לעניין השינויים הניווניים ואילו בעניין הקרע במניסקוס , לא נקבע קשר סיבתי כנדרש בפסיקה. 29. כאשר מומחה ראשון שולל לחלוטין קשר סיבתי ומומחה נוסף נוקט במונח "עלול" סביר יותר לטעון כי התובע לא הרים את נטל ההסתברות המוטל לפתחו. מאחר ולא הוכח קשר סיבתי כנדרש בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה בברך שמאל דין התביעה להדחות. לאחר עיון בחוות הדעת שהוגשו לתיק ובסיכומי הצדדים שוכנענו כי דין התביעה להתקבל ונבאר טעמנו- 30. שעה שממונה מומחה נוסף - להבדיל ממומחה אחר שאז נפסלת חוות דעתו של המומחה הראשון- על בית הדין להתחשב בשתי חוות הדעת בעת הכרעתו (ראו:עב"ל 341/96 שמעון מליחי- המל"ל , פד"ע לד 377; דב"ע נה/116 המוסד - איטה שטיין, פד"ע לז 577) 31. ככלל כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו ע"י בית הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית הדין על פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, לפיהם ספק פועל לטובת המבוטח (ראו:עב"ל 213/98 שרלוט וימן- המל"ל, פד"ע לח 558 ; דב"ע נו/0-66 מזל קרסנטי- המל"ל לא פורסם; דב"ע נו/0-296 אילנה קרדי- המל"ל לא פורסם . (עב"ל 439/03 יעקב קפלן - המל"ל, לא פורסם, מיום 13.11.2006;עב"ל 141/97 המל"ל - יהונתן פורת). 32. יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בעניין עב"ל 62/69 המל"ל - נפתלי אדרי פד"ע לב' 185, 191- 192 , וכך נפסק- "משמדובר ביישום חוק מחוקי הביטחון הסוציאלי, ההלכה היא כי קיימת האפשרות לפסוק במקרה של ספק לאו דווקא תוך מיצוי מלא של הכלל של חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות, לכלל חומר הראיות, כולל חומר החקירה שבתיק המוסד לביטוח לאומי, כשנגד עיני הפוסק גם השיקול של 'עוול' מול 'עוול'...". בנסיבות העובדתיות של העניין שלפנינו, ועל-פי תוכן שלוש חוות הדעת של המומחה הרפואי, כמצוטט לעיל, נראה לנו כי בית-הדין האזורי יכול היה להגיע לפסיקה שאליה הגיע, בהסתמך על גורם סמיכות הזמנים ובשים לב לתוכן חוות-הדעת של המומחה. את הספק בעניין שלפנינו, ככל שהוא קיים, יש לשקול על-פי השיקול של "עוול" מול "עוול" כמפורט לעיל, ולהפעילו כלפי המבוטח. 33. בעניין דב"ע נה/0-218 ירום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל' 488, 499-498 קבע נשיא בית הדין (כתוארו דאז) כב' השופט אדלר ,כדלקמן- "הסקת מסקנות רפואיות ומשפטיות בדבר הקשר הסיבתי בין אירוע לבין הופעת מחלה אינה מדע מדויק. הקשר הסיבתי נמדד על סמך הצטברות הניסיון הרפואי והמשפטי, כאשר בתי-הדין מגיעים למסקנה לאור מקרים רבים שבהם פסקו. בית-הדין מעריך את קיומו או את אי-קיומו של קשר סיבתי על סמך מכלול מבחנים, שאחד מהם הוא המידע הרפואי כפי שמתבטא בחוות-דעתו של המומחה הניטרלי, שהתמנה מטעם בית-הדין... אכן, קיים הבדל בין קשר סיבתי רפואי לבין קשר סיבתי משפטי. הרופא מבין, כי מחלה עלולה לנבוע מגורמים שונים המתרחשים והמתפתחים במשך זמן ממושך, ואילו במקרים רבים משתדל המשפטן לקבוע קשר סיבתי בין אחד הגורמים הללו למה שהתרחש בזמן מסוים, לבין הופעת מחלה".... 34 . כמו כן נפסק כי לא בכל מקרה בו המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי "עלול " יתכן ש" או אין לשלול " קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב. יש לבחון בכל מקרה את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים בו נעשה שימוש בביטויים האמורים. (ראו:עב"ל 106/07 דורית גלס - המל"ל, לא פורסם; עב"ל 618/09 ג'נט ג'נגינה - המל"ל, לא פורסם) מן הכלל אל הפרט- 35. המומחה הראשון , ד"ר ברוסקין שלל קשר סיבתי וקבע כי הן השינויים השחיקתיים והן הקרע במניסקוס אינם קשורים לפגיעה בעבודה מיום 13.12.07. מנגד קבע המומחה הנוסף- ד"ר בלומברג , כי בעוד הארוע התאונתי בעבודה לא הוביל לשינויים שחיקתיים בברכו של התובע , ומאחר והחלקה עלולה להוביל לחבלה סיבובית בברך ולקרע של המניסקוס הצידי ובהעדר תיעוד מכוון לפגיעה מנסקיאלית קודם לארוע הנידון, בהתחשב בממצאי הארטרוסקופיה שהדגימו קרע, יש מקום לשייך את הפגיעה במנסקוס לארוע בעבודה מיום 13.12.07. 36. לטענת הנתבע, חוות דעת המומחה הנוסף קבעה קשר סיבתי העולה כדי השערה בלבד, באופן שהקשר הסיבתי אינו וודאי ברמת הוודאות הנדרשת עפ"י הפסיקה. אכן, המומחה הנוסף השתמש בחוות דעתו במונח "עלול" אולם רק בהקשר לעובדה שהחלקה עלולה להוביל לחבלה סיבובית ולקרע של המניסקוס. בהמשך חוות דעתו תוך הסתמכות על המסמכים הרפואיים אשר עמדו לנגד עיניו, קבע המומחה באופן פוזיטיבי וחד משמעי כי יש מקום לשייך את הפגיעה במנסקוס לארוע בעבודה. יוער כי המומחה הנוסף מונה שעה שסברנו כי המומחה הראשון לא נתן דעתו לשאלת הקרע במניסקוס. כן הוסיף המומחה הנוסף וקבע כי בהתייחס לפגיעה המנסקיאלית אינו סבור כי השפעת העבודה היתה פחותה. 37.לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה הנוסף בכללותה, נוכח הקשר הדברים בו נעשה השימוש בביטוי "עלול" במקרה דנן, סבורים אנו כי חוות דעת המומחה הנוסף עומדת בתנאי הוודאות הנדרשים על פי הפסיקה. חוות דעת המומחה הנוסף לרבות השיקולים אשר הובילו למסקנה המפורשת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הארוע בעבודה ביום 13.12.07 , לבין הקרע במניסקוס, הינה ברורה ונהירה ומתיישב עם הגיונם של מי שהינם "הדיוטות ברפואה". לאור האמור לעיל , איננו מקבלים את טענות הנתבע כי חוות הדעת הנוספת מבטאת את הקשר הסיבתי על דרך השלילה. 38. כנזכר לעיל , כאשר קיימת מחלוקת בין יועצים רפואיים בשאלת הקשר הסיבתי, על בית הדין לאמץ את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח, וזאת, בשים לב לעקרונות פירוש החקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי ולפיו "ספק פועל לטובת המבוטח". 39.נבהיר כי מחוות הדעת הנוספת עולה כי המומחה הנוסף בחן את המסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו ובהתבסס עליהם הגיע למסקנה בדבר הקשר הסיבתי הרפואי בין הקרע במניסקוס לבין הארוע בעבודה. 40. על יסוד כל האמור לעיל, בשים לב לתוכן חוות דעת המומחה הנוסף כפי שפורט לעיל, לאור העובדה כי מדובר בחוות דעת שיש בה כדי להיטיב עם המבוטח, באנו לכלל מסקנה כי התובע הרים את נטל הראיה להוכחת הקשר הסיבתי הדרוש בין האירוע בעבודה מיום 13.12.07, לבין הפגיעה בברך שמאל. סוף דבר: 41. התוצאה הינה איפוא כי דין התביעה, להתקבל. 42. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,700 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת , יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. ברכייםמחסןתאונת עבודה