האם בבעלות התובע נכסים השוללים או מקטינים את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה רקע: לתובע שולמה גמלת הבטחת הכנסה מחודש ספטמבר 1999 עד חודש דצמבר 2007. במכתב מיום 12.3.2009 הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לתובע כי לפי המידע שבידי המוסד התובע מסר מידע מוטעה או העלים מידע במסגרת תביעה להבטחת הכנסה, וזאת בכל הנוגע למקרקעין בבעלותו באום אל פחם. לטענת המוסד, התובע נמנע מלשתף פעולה ולהיחקר. בהמשך לכך, נקבע על ידי המוסד כי נשללת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית לחודש ספטמבר 1999, כך שנוצר לתובע חוב בסך של 167,832 ₪ (כתב הגנה שהוגש ביום 6.6.2010). במהלך ההתדיינות בין הצדדים, לאחר שנבחנו תצהירי העדות והמסמכים שהוגשו מטעם התובע, צומצמה במידה משמעותית יריעת המחלוקת בין הצדדים, כמפורט להלן. הנכסים שנלקחו בחשבון כנכסים שהם בבעלות התובע הם: חלקה 15 - גוש 20345, חלקה 15 שטח מוערך 435 מ"ר . חלקה 17 - גוש 20349, חלקה 17, שטח מוערך 318 מ"ר. חלקה 33 - גוש 20413, חלקה 33, שטח מוערך 178 מ"ר. ערכם של שלושה נכסים אלה הובא בחשבון על פי חוות דעת שמאי (צורפה כנספח ג' לכתב התביעה). חלקה 9 - שטח בגוש 20328 חלקה 9, נלקח בחשבון סך של 46,606 ₪, ממועד המכירה ביום 19.10.2000 למשך חמש שנים עד חודש ספטמבר 2005. בתמצית, התובע טען כי החלקות אינן בבעלותו, למרות שהן רשומות על שמו במס רכוש, והוא העביר את כל זכויותיו לאחיו במהלך שנות ה- 80. במהלך ההתדיינות הוצגו יפויי כוח כמפורט להלן: נ/ 8 - ייפוי כוח מיום 27.12.97 מתייחס לחלקה 15 ניתן ליוסף מחמוד אגבאריה על מנת למכור ולרשום בלשכת רישום מקרקעין את חלקו של התובע בנכס למוסטפא סאלח אגבאריה. בסעיף 11 לייפוי הכוח נרשם "הריני לאשר בזה כי העברתי את הרכוש הנ"ל לאחי צד ג' הנ"ל במתנה וללא תמורה". נ/7 - ייפוי כוח מיום 9.9.2000 מתייחס לחלקה 17 וחלקה 9 - ניתן לעו"ד מוחמד עבד רגא למכור ולהעביר את כל זכויותיו של התובע בחלקות האמורות ללא תמורה לאחיו של התובע עלי סלאח. נ/6 - ייפוי כוח מיום 8.9.1999 מתייחס לחלקה 33 ניתן למר ג'מאל אחמד אגבאריה למכור ולהעביר הנכס האמור לאחיו של התובע, זכריה סאלח כליפה. בסעיף 11 נרשם "הריני לאשר בזה כי העברתי את הרכוש הנ"ל לאחי צד ג' במתנה ובאופן סופי וקבוע מתאריך ייפוי כוח זה ואילך אין לי ולא תהיה לי כל זכות שהיא ברכוש הנ"ל". לאחר בחינת המסמכים חל עדכון בעמדתו של המוסד, כמפורט להלן: חלקה 15 - נקבע כי יש לקחת את הנכס בחשבון לתקופה בת חמש שנים מחודש 12/97, כלומר לעניין גמלת הבטחת הכנסה מחודש 9/1999 עד חודש 11/2002. חלקה 17 - יש לקחת את הנכס בחשבון לתקופה 9/1999 עד 8/2000 וכן החל מחודש 9/2000 עד לחודש 8/2005 שכן העבירו ללא תמורה. חלקה 33 - המוסד קבע כי אין לראות את מועד ייפוי הכוח כמועד העברת הנכס, כי לפי רישומי מס רכוש החלקה רשומה על שם התובע מ - 1.1.2006 ואילו ייפוי הכוח מועדו 8.9.1999 ולא הומצא מסמך עדכני הסותר רישום זה, וגם בעדותו של התובע לא היה כדי להוכיח כי אין לו עוד בעלות בחלקה כאמור ברישומי מס רכוש. חלקה 9 - הסכום שנלקח בחשבון הוא 40,606 ₪, למרות שבייפוי הכוח נרשם העברה ללא תמורה. לטענת המוסד בסיכומים, סכום זה נסמך על אישור מס שבח שהומצא למוסד עוד לפני תחילת ההליך המשפטי, שצורף לסיכומים. עוד טען המוסד כי גם אם היה מדובר בהעברה ללא תמורה היה צורך לקחת את שווי הקרקע לתקופה של חמש שנים וזאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982 (להלן - התקנות). עמדת המוסד, לאור כל האמור לעיל היא כי קמה לתובע זכאות לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 12/2002, ובגין התקופה מ - 9/1999 עד 11/2002 נוצר חוב, שנכון ליום 10.11.2010 עומד על סך של 45,785 ₪ (להלן - החוב). לאור האמור, המחלוקת בין הצדדים היא על זכאותו של התובע להבטחת הכנסה לתקופה 9/1999 עד 11/2002, ועל שיעור החוב שנוצר לתובע במקרה של היעדר זכאות. גרסת התובע וטענות התובע: התובע העיד בתצהירו כי החלקות היו חלק משטח שהיה שייך לאביו שנפטר, ואשר הוריש אותן לאמו ו- 8 אחיו ואחיותיו; לאחר מכן נפטרה גם אמו והיא לא הותירה צוואה ואת חלקה ירשו הוא, אחיו ואחיותיו; במהלך שנות ה- 80 נקלע לקשיים כספיים ומכר את חלקו בירושה לאחיו שגרו אז באום אל פחם, וקיבל כסף מאחיו בגין חלקו בירושה; לא נותר הסכם או תיעוד למכירה זו; כפי שהיה נהוג אז במגזר הערבי האדמות לא נרשמו ולא נעשה רישום בספרי האחוזה; בסוף שנות ה - 90 התעורר הצורך לרשום את הבעלות על האדמות ואחיו החלו לרשום את החלקות על שמם; הרישום במס רכוש לפיו חלקות 15, 17 ו- 33 רשומות על שמו הוא מוטעה ואינו משקף את המציאות; החל משנת 1997 חתם לאחיו על ייפויי כוח להעברת רישום זכויותיו בחלקות; חלקה 17 הוגדרה כשטח אש ולכן אין לה כל משמעות; את חלקה 33 העביר לאחיו זכריה, וכראיה לכך צורף הסכם שלפיו זכריה מכר 850 מ"ר, למרות שירש רק 355 מ"ר. אחיו של התובע זכריה העיד בתצהירו כי לאחר מתן צווי הירושה של אביו ואמו, מאחר שהתובע היה נתון בקשיים כספיים, הוא נתן לתובע סכום כסף והתובע העביר לו את חלקו בחלקה 33; לאחר העברה זו לא נותר שטח בבעלות התובע; רישום הקרקעות במגזר הערבי היה לקוי ולא ניתן היה לבצע רישום עסקאות; בסוף שנות ה- 90 החליט למכור את חלקו בחלקה 33 ומכר את חלקו לרבות החלק שהיה רשום על שם התובע, 850 מ"ר שכוללים את חלקו ואת חלקו של התובע; בשנת 1999 נעשו הסדרים לפיהם ניתן לרשום את החלקות והתובע חתם על ייפויי כוח לרישום האדמה על שמו של זכריה כדי שיוכל לרשום את האדמה על שם הקונה שרכש ממנו את האדמה; העברת החלקות נרשמה במרשם המקרקעין אך לא במס רכוש. מעבר לטענה שהתובע העביר את הבעלות על החלקות כבר בשנות ה- 80, טען התובע בסיכומים טענות נוספות: חלקה 17 הוגדרה על ידי השמאות כשטח אש ולכן ערכה מתקרב ל- 0 ואין לה כל משמעות; ככל שאין יכולת להפיק הכנסה מהחלקה אין להביא את ההכנסה ממנה בחשבון; נטל ההוכחה כי ניתן להפיק הכנסה מהנכס מוטל על המוסד לביטוח לאומי; הרישום במס רכוש אינו מהווה ראייה לבעלות על הזכות בקרקע. עובדה, שבנוגע לחלק מהקרקעות עדיין קיים רישום במס רכוש על שם התובע, למרות שהושלם הליך רישומן לטובת אחיו של התובע, ואף עברו לצד ג'; רק רישומי לשכת המקרקעין יכולים להוות בסיס להוכחת בעלות; על המוסד מוטל הנטל להוכיח שהשטחים הם בבעלות התובע; לא הוכח אופן חישוב החוב של התובע. טענות המוסד: המוסד טען כי יש סתירה בין גרסתו של התובע בתצהירו, בו העיד כי מכר לאחיו את חלקו בירושה לבין יפויי הכוח, בהם נרשם כי הנכסים הועברו ללא תמורה; בכל מקרה, אמו של התובע נפטרה בשנת 1991, כך שלא יתכן שבשנות ה- 80 העביר את כל זכויותיו, ובכל מקרה ירש לאחר פטירת אמו זכויות נוספות; בחקירה נגדית העיד התובע כי קיבל כסף מאחיו ללא קשר להעברת הנכסים; האב נפטר כבר בשנת 1978, ולפי הסכם מכירה מיום 27.7.1985 (שצורף לכתב התביעה) מכרו כל האחים והאם חלק מסוים בחלקה 15, ובכך נסתרת הטענה כי כבר לאחר מות האב ויתר התובע על הבעלות; התובע לא הציג מסמכים המתעדים מכירה של הנכסים או העברה ללא תמורה, אלא רק יפויי כוח; התובע לא זימן לעדות אחים נוספים שהיו מעורבים במכירות למעט האח זכריה; למרות האמור, המוסד קיבל למעשה את גרסת התובע בנוגע להעברת הבעלות על חלקה 15 וחלקה 17, ולכן יתמקד בטענותיו בחלקה 33 וחלקה 9. (נבהיר, כי המוסד קיבל חלקית את גרסתו של התובע, שכן התובע טען כי העביר את הבעלות כבר בשנות השמונים, ואילו המוסד קבע שהבעלות בחלקות אלה הועברו במועד מאוחר יותר, כמפורט בסעיף 8 לעיל). לגבי חלקה 9 - הפרטים בתעודת עובד הציבור לא נסתרו, ואף בסיכומים לא נמצאה כל טענה של התובע לגבי חלקה 9. לגבי חלקה 33 - תצהיר האח זכריה מתייחס לחלקה 33; אין הסכם בכתב המתעד את המכירה; קיימת סתירה בין הגרסה כי החלקה הועברה בתמורה לבין ייפוי הכוח; אין בהסכמים שצורפו לכתב התביעה כדי לאשש את גרסתו של התובע. לפי ההסכם הראשון מיום 11.9.1998 זכריה מכר חלקה בשטח של 350 מ"ר, ולפי טענת התובע עצמו חלקו של זכריה בירושה הוא 355 מ"ר, כך שאין בהסכם זה כדי להעיד על מכירת חלקו של התובע, וסביר להניח כי מדובר במכירת חלקו של זכריה; לפי ההסכם השני מיום 8.12.2001 זכריה מעניק מתנה 500 מ"ר מחלקה 33 לאחיינו, ואין בו כדי להעיד שאותו שטח הועבר לזכריה מהתובע דוקא. על פי הרישום, חלקו של התובע הוא 178 מ"ר, כך שכנראה העביר חלק מהחלקה לאחר; זכריה העיד בתצהירו כי ייפוי הכוח ב- 1999 נעשה כדי לרשום את הקרקע על שם הקונה, אולם בפועל ההסכם השני היה בשנת 2001, ואילו ייפוי הכוח ניתן בשנת 1999, דהיינו לפני ההסכם שנערך עם הקונה; לפי הסכם מכירה מיום 11.9.1998 שולם 35,000$ עבור החלקה ואילו בעדותו העיד זכריה כי שולם 40,000 ₪. כן העיד זכריה כי נתן לתובע את החלק שלו, כאשר לא ברור מדוע היה צריך לשלם לו אם לפי גרסתו שולמה התמורה בעבר; לפי ייפוי כוח מיום 8.9.1999 המתייחס לחלקה 33 חלקו של התובע בנכס הוא 22/96, שהם למעלה מ- 1/5, בעוד שלפי צווי הירושה משני ההורים היה אמור התובע לרשת 1/8. הואיל ו- 1/5 גדול מ- 1/8, לא ברור כיצד בתקופה מ- 1991 עד 1999 קנה או קיבל התובע חלק נוסף לחלק שירש מהוריו בחלקה 33. כמו כן, שטח חלקה 33 הוא 2,849 מ"ר לפי חוות דעת שמאי ו- 22/96 משטח זה הוא 653 מ"ר. מכאן, כי ההסכם השני המתייחס ל- 500 מ"ר שהעניק זכריה מתנה לאחיין אינו מעיד כי שטח זה הועבר קודם לכן מן התובע דווקא לזכריה. לפי ייפוי כוח היו לתובע 653 מ"ר, ואם היה מעביר לזכריה 500 מ"ר היו נותרים לו 153 מ"ר ולא 178 מ"ר; כמו כן, גם אם הועברו 22/96 מן השטח לזכריה אין משמעות הדבר שלא נותר לתובע חלק בקרקע, שכן לא ניתן לדעת מה היה חלקו בנכס ערב החתימה על ייפוי כוח, כאשר עולה כי חלקו היה מעבר למה שזכה בו בירושה; כאשר רצה התובע להעביר את כל זכויותיו כפי שנעשה לגבי חלקה 17 וחלקה 9 צוין הדבר מפורשות, ואילו לגבי חלקה 33 ננקב חלק מסוים; בכל מקרה, ייפוי הכוח אינו חזות הכול, ויש לבחון אותו בשים לב לתשתית הראייתית שבפני בית הדין; במקרה הנדון, אין לתת משקל לייפוי הכוח לנוכח העובדה שלא צורף מסמך המתייחס לעסקה בין התובע לבין זכריה, ולנוכח הסתירה בעדויות; התובע לא הציג רישומים מלשכת המקרקעין, וחזקה כי אלה פועלים לחובתו. לעניין תחשיב החוב הרי שהתובע לא סתר את האמור בתעודת עובד הציבור לרבות אופן חישוב החוב; בכל מקרה, יש לזקוף את שווי הקרקע כהכנסה לתקופה של 5 שנים כשמדובר בהעברה ללא תמורה, והפקת הכנסה בפועל מהנכס אינה רלוונטית; התובע לא הציג חישוב נגדי, ועצם העובדה כי חישוב החוב מבוצע על ידי המחשב והפקידה אינה יכולה להסביר באופן ידני את החישוב אין בה כדי לשלול את נכונות החישוב וחזקה כי החישוב מבוצע בהתאם לתקנות; השאלה העיקרית היא האם כדין נלקחו הסכומים שצוינו בתעודת עובד הציבור כהכנסה לפי החוק והתקנות. הכרעה: לאחר בחינת טענות התובע וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין התביעה להתקבל חלקית, ביחס להכנסה שנזקפה לתובע בגין חלקה 17 וחלקה 9. בכל הנוגע לחלקות האחרות דין התביעה להידחות. להלן, נפרט את הנימוקים. נקדים ונאמר שאיננו סבורים כי יש לדחות את התביעה בעניין הבטחת הכנסה (להבדיל מתביעה במקרקעין) בשל היעדר הסכמים בכתב בין התובע לבין אחיו לעניין העברת המקרקעין, לנוכח העובדה שעל פי דין לא ניתן לעשות עסקה במקרקעין באמירה בעל פה. יש להתחשב בכך שמדובר בהעברה לבני משפחה, ולא תמיד מעוגנות הסכמות כאלה בהסכמים בכתב. כמו כן, אין בעובדה כי בייפוי הכוח נאמר כי ההעברה בוצעה ללא תמורה כדי לסתור את גרסתו של התובע, שכן על פי גרסתו של התובע יפויי הכוח נערכו במועדים מאוחרים למועדי התשלום, כדי לאפשר את העברת החלקות, כך שבמועד בו נערכו לא שולמה לתובע תמורה כלשהי. בהחלט אפשרי כי התובע חתם באופן פורמאלי בלבד על ייפוי כוח וחוזים להעברת החלקות, כאשר במועד עריכת המסמכים לא שולמה לו תמורה, שכן המסמכים עגנו פורמאלית את ההסכמה בעל פה שהייתה בינו לבין אחיו. להלן נתייחס לכל חלקה בנפרד. חלקה 17: על פי דו"ח השמאי "החלקה אינה מעובדת" ו"החלקה מסווגת כקרקע חקלאית בתחום שטח האש של צה"ל". בסעיף 7 לחוות הדעת נאמר בהתייחס לחלקה זו כי בהתאם לתכנית מתאר ארצית החלקה מסווגת באזור "יער נטע אדם מוצע", וכי היא נמצאת בתחום שטח אש של צה"ל. בנתונים אלה יש כדי להוכיח לכאורה כי לא ניתן להפיק הכנסה מחלקה זו, ועל המוסד היה להוכיח כי ניתן להפיק הכנסה מחלקה זו. לכן, אין להביא בחשבון ההכנסה של התובע את הסכום שנזקף על ידי השמאי. חלקה 9: בתעודת עובד ציבור נאמר באופן סתמי כי שווי השטח נלקח בחישוב בסך של 46,606 ₪ ללא שהובאה אסמכתא לתחשיב זה. איננו סבורים כי היעדר חקירה של נותנת התעודה מביא למסקנה כי יש לקבל נתון זה, אותו על המוסד להוכיח. המוסד צירף לסיכומי הטענות מטעמו אישור מס שבח, אולם אין לקבל ראיות בשלב הסיכומים. לפיכך, בהיעדר חוות דעת של השמאי לעניין שווי חלקה 9, אין להביא בחשבון את שוויה של חלקה 9. באשר לחלקות 15 ו- 33: התובע לא השכיל להוכיח כי הבעלות על חלקות אלה הועברה ממנו לאחיו בשלהי שנות השמונים או בשנות התשעים. גרסתו וגרסת העד מטעמו אינן קוהרנטיות ונמצאו בהן סתירות, עליהן עמד המוסד בסיכומי הטענות מטעמו, כמפורט בסעיף 15 לעיל. לגרסת התובע, מכר את חלקו בירושה בשנות השמונים. כאמור, אמו של התובע נפטרה בשנת 1991. לפיכך, גם אם בשנות השמונים ערך התובע עם אחיו עסקאות בנוגע למקרקעין שירש, יכול היה לערוך עסקה רק בנוגע למקרקעין שירש מאביו, ולא יכול היה לערוך עסקה בנוגע למקרקעין שהועברו אליו בירושה מאמו, שכאמור נפטרה בשנת 1991. באשר לחלקה 33 - לא הוכח כי השטח שמכר האח זכריה אכן הועבר לו על ידי התובע. אין במסמכים שצירף התובע כדי להעיד על כך שחלקו נמכר לאחיו זכריה, ואין בהם כדי להעיד על מועד המכירה, ביחס למועד בו שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה. כללו של דבר: התובע לא השכיל להוכיח כי כבר בשנות השמונים או בשנות ה-90 העביר את חלקו בחלקות 15 ו- 33 לאחיו. בהתייחס לטענותיו האחרות של התובע: הוכחת האפשרות להפיק הכנסה: בכל הנוגע לחלקות 15 ו- 33 התובע טען ואף צירף מסמכים לכתב התביעה להוכחת הטענה כי הן נמכרו (נספחים ה' ו- ז' לכתב התביעה) על ידי בני משפחתו. מכירת חלקות אלה מעידה חד משמעית כי ניתן להפיק מחלקות אלה הכנסה. הוכחת הבעלות על הקרקע: הרישומים במס רכוש מהווים ראייה לכאורה להוכחת הבעלות של התובע על הקרקע. התובע לא הזים ראייה זו, ובכלל זאת לא הציג מסמכים מלשכת רישום מקרקעין כאשר לגרסתו הרישום בלשכת רישום מקרקעין הוא הרישום הנכון. הצגת הרישומים ממס רכוש מעבירה את נטל הבאת הראיות אל התובע, והיה עליו להציג ראיות המפריכות את הרישום במס רכוש. הימנעות התובע מהצגת ראיות פועלת לחובתו. הוכחת החוב הנתבע: לא נסתר התחשיב שצורף לתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, ואין להביא בחשבון כהכנסה את שוויון של חלקות 17 וחלקה 9. המוסד לביטוח לאומי יערוך חישוב מחדש של סכום החוב של התובע לאחר הפחתת השווי של חלקות 9 ו- 17. הואיל והתובע יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מהמועד בו הומצא לו פסק הדין. הבטחת הכנסה