החלטת וועדת ההשגה לגודל רכב קבעה כי הרכב המתאים לצרכיו של התובע הינו טויוטה יאריס נפח 1329 סמ"ק (להלן: "הועדה"). העובדות הצריכות לענייננו התובע יליד 24.11.1941. בשנת 1985 לקה התובע באירוע מוחי, אשר הסב לו נזק מסוג שיתוק בפלג גופו השמאלי, ולפיכך נקבע כי הינו מוגבל בניידות 60%, כאשר כיום הוא סובל לטענתו מאחוזי נכות גבוהים יותר. לאור החלטת הוועדה בדרג ראשון מיום 22.2.09 אשר בה הומלץ לתובע על רכב מסוג דייהטסו סיריון, הגיש התובע מכתב השגה. ביום 3.5.09 החליטה וועדת ההשגה להמליץ על רכב מסוג טויוטה יאריס (להלן: "יאריס"), בזו הלשון: "בכפוף לבדיקות שנערכו למוגבל ולאור ממצאי הבדיקה בשטח - נמצא כי הרכב המתאים ביותר והזול מבין הרכבים שנבדקו הינו הרכב המייצג מסוג טויוטה יאריס שמאפשר כניסה ישיבה ויציאה נוחים ומתאימים למגבלותיו ולצרכיו ושבו שדה ראיה נוח ובטיחותי וכן עמדת נוהג מרווחת. ברכב האמור מותקן מושב נהג יחסית גבוה - 60 ס"מ שעוזר לנ"ל בעת הכניסה והיציאה מהרכב." טענות הצדדים טענות התובע - לטענת התובע מדובר ברכב שאינו תואם את צרכיו הפיזיולוגיים, אשר היה לו קושי אמיתי להיכנס ולצאת ממנו וכן כי לא ניתנה לו אפשרות לבצע נסיעת מבחן, אלא אך לבחון את הרכב באולם התצוגה. לטענתו הרכב המתאים לו הוא פולקסווגן פאסאט (להלן: "פאסאט") בו נהג עד היום, שכן תא הנהג בו מרווח יותר, נוח לו לצאת ממנו בקלות יחסית וקיימת בו אפשרות אחיזה בידית ביציאה, שדה הראיה בו רחב יותר והוא נחשב לכאורה בטיחותי יותר. כמו כן, טוען התובע כי מצבו הגופני הורע ולפיכך לא ברור מדוע החליטה הועדה לקבוע כי מתאים לו דווקא רכב מדרגה נמוכה יותר מזו שנקבעה מתאימה לו בשנת 2004 (אז קבעה הועדה כי הרכב המתאים לו הינו טויוטה אוונסיס בנפח 1987 סמ"ק). לבסוף טוען התובע כי יש לתת את הדעת לכך שהיאריס אינה מיובאת עוד לישראל. טענה דומה נטענה על ידי הנתבע כאילו לא ניתן לבדוק כיום את התובע ברכב שהומלץ על ידי הוועדה בזמנו משאינו מיוצר עוד. זה המקום לציין כי טענה זו אינה רלוונטית עוד הואיל ורכבי טויוטה יאריס קיימים ומשווקים בארץ נכון למועד כתיבת שורות אלו ואין הדבר מהווה מניעה לבדיקת התאמתם לתובע או לבחינה מחדש של החלטת הוועדה. התובע לא הגדיר בכתב תביעתו את הסעד המבוקש, אך בסיכומיו העלה לפתע דרישה לקבלת פיצויים בסך 200,000 ש"ח אשר יאפשרו לו לרכוש רכב חדש מותאם לצרכיו. טענות הנתבע - הנתבע טוען בראש ובראשונה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה בבדיקתה או במסקנותיה, לפיהן הרכב המתאים והזול ביותר מבין הרכבים שנבדקו הוא יאריס. הוועדה פירטה את האופן בו נבדק התובע ברכב הנבחר ובעת הבדיקה לא ציין התובע כי יש בעיה עם הרכב. כמו כן נטען כי אם קיימת היום החמרה במצבו של התובע ביחס למועד בו נערכה הוועדה, אין הדבר רלוונטי לענייננו. התובע לא הביא ראיה אובייקטיבית ולא הציג מסמכים רפואיים או בדיקת מומחה הסותרות את החלטת הוועדה, אלא אך טען לחוסר נוחות וחוסר בטיחות של הרכב הנבחר. זאת ועוד, לגישתו של הנתבע אין לתת משקל לחוות הדעת שנערכה והוגשה מטעם התובע, הואיל והיא אינה משקפת את מצבו של התובע במועד בו נערכה הוועדה, אלא את מצבו כשנה וחצי לאחר מכן, וכן משום שכלל לא נבדק בה הרכב מושא החלטת הוועדה. עדויות שמענו את עדותו של התובע וכן את עדותו של המומחה מטעמו. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור וכן הובא לעיוננו (לאחר בקשתנו) פרוטוקול וועדת ההשגה, אך לא הופיע בפנינו ולא נשמעה עדותו של המומחה מטעם הנתבע - יועץ לגודל רכב, מר ציוני, אשר נכח בוועדה והיה שותף להחלטה שנתקבלה במסגרתה. דיון הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד המל"ל להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן. הוועדה בדקה את התובע ברכב בו נהג עד אותה עת מסוג פאסאט, ברכב מסוג יאריס וברכב מסוג טויוטה קורולה. נתמקד בשני הרכבים הראשונים שכן הם הרלוונטיים יותר לטענות שהוצגו בענייננו. לגבי הפאסאט נכתב בפרוטוקול לעניין הכניסה והיציאה (ההדגשה אינה במקור): "הכניס רגלו הימנית באופן אקטיבי לעמדת נהג התיישב אח"כ הכניס את רגלו השמאלית באופן אקטיבי לעמדת נוהג. התארגן לעמדת נהיגה. היציאה - בסדר הפוך. הכניסה והיציאה ללא כל התקלויות." לגבי היאריס נכתב בפרוטוקול לעניין הכניסה (אין התייחסות ליציאה) (ההדגשה אינה במקור): "הכניס את רגלו הימנית באורח אקטיבי את רגל שמאל בעזרה קלה של ידו לעמדת נהיגה.." מעדותו של התובע עולה כי הוא מעדיף את הרכב שבו הוא מורגל לנסוע, רכב מסוג פולקסווגן בנפח 2000 סמ"ק ומבקש כי יאושר לו רכב דומה בגודלו, שכן ברכב קטן יותר, הוא מתקשה בכניסה וביציאה והדבר גורם לו להתכווצויות ברגל שמאל ולכאבי גב. מכאן עולה כי התובע מעוניין ברכב בעל נפח מנוע גדול יותר מזה שאושר לו בוועדה האחרונה, כפי שאושר לו בעבר במסגרת הוועדה לגודל רכב אשר בחנה את מצבו בשנת 2004. ברי ונהיר לכל, כי רכב בעל נפח מנוע גדול הינו מרווח יותר מכלי רכב בעל נפח מנוע קטן, זו העדפתו של התובע וכך גם הוחלט על ידי הועדה לגודל רכב בעבר. אמנם ממדי גופו של התובע הינם ממוצעים, כפי שנרשם בפרוטוקול הוועדה וכפי שהתרשמנו באופן בלתי אמצעי, אך ניכר כי התובע אכן סובל מבעיות רפואיות רבות, כי הוא מתנייד (למצער, כיום) באמצעות מקל הליכה וכי הוא נזקק לרכב אשר ייתן מענה הולם לצרכיו המיוחדים. המקור הנורמטיבי לזכויות התובע, כמי שמוגבל בניידות, הוא הסכם בין מדינת ישראל לבין המל"ל בדבר גמלת ניידות, אשר מתפרסם בילקוט הפרסומים (להלן: "ההסכם") ועל רקע עקרונותיו יש לבחון את טענות הצדדים: "הפיקוח השיפוטי של ביה"ד על ביצועו של ההסכם דומה לפיקוח על חקיקת משנה וזאת לאור מהותו של ההסכם (דב"ע נו/ 01-24 המוסד לביטוח לאומי נ' יוגרייז, פד"ע לא 577 (1996)) (בל (ת"א) 32942-01-11 צברי נ' המוסד לביטוח לאומי...)". אין ביה"ד מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נו/ 0-337 מלמד נ' המוסד לביטוח לאומי נ' יוגרייז, פד"ע לג 364 (1998)) ואל לנו להעניק זכויות למוגבלת בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (דב"ע נז/ 0-282 עטל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל 501 (1988)). עם זאת, הפירוט המצוי בפרוטוקול הוועדה אינו מספק לגישתנו ואינו מניח את הדעת. מעדותו של התובע, אשר הייתה אמינה עלינו, עולה כי חויב להגיע לבדיקה ללא ליווי, כי כלל לא נבדקה יכולתו לנהוג בפועל ברכב הנבחר וכי לא ניתנה הדעת לכך שהתקשה בכניסה וביציאה מן הרכב הנבחר. תמיכה בטענתו של התובע ניכרת מפרוטוקול הוועדה, כמובא לעיל, אשר ממנו עולה כי לא הייתה כל התייחסות לאופן היציאה מן היאריס ואף לא לעובדה שביאריס, בניגוד לפאסאט, נאלץ להיעזר בידו על מנת להכניס את רגלו השמאלית לעמדת הנהג. כמו כן, הפרוטוקול אינו כולל הסבר מניח את הדעת מדוע עד כה אושר לתובע רכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק ו"פתאום", כאשר אין חולק שלא חל שום שיפור במצבו ואף להיפך, הוחלט כי די לו ומתאים לו רכב בעל נפח מנוע של 1300 סמ"ק בלבד. לא זו אף זו, העובדה שמר ציוני לא הגיע בסופו של דבר ליתן עדות מטעם הנתבע, יש בה כדי לפגום במהימנות הגרסה העולה מתוך פרוטוקול הוועדה ויש להעדיף את עדותו של התובע על פניה. לכך מתווספת, בשולי הדברים, העובדה כי מר ציוני, אשר היה כאמור היועץ הטכני לוועדה, הורשע על פי הודאתו באישומים הקשורים במומחיותו ובקשריו עם רשות הרישוי וביניהם תיווך בשוחד, אם כי אישומים אלו אינם קשורים באופן ספציפי בהחלטות הוועדה לגודל רכב. למעשה, המומחה היחיד אשר ניצב בפני והסביר מהו ניסיונו הרלוונטי ומה המלצתו ביחס לתובע, היה המומחה מטעם התובע, מר זאב אפרים. עדותו של מר אפרים הייתה רהוטה והוא הפגין בקיאות בנתונים הטכניים של כלי הרכב ובקשר ביניהם לבין מגבלות הניידות של התובע. אשר על כן ולאור האמור, נדמה כי ההחלטה על הרכב המייצג אינה מבוססת דיה וקיים ספק לגבי התאמת הרכב לתובע תוך התחשבות בליקוייו הרפואיים. סוף דבר התביעה מתקבלת, במובן זה שעניינו של התובע יוחזר לוועדת ההשגה, אשר תבחן מחדש האם הרכב שנקבע מתאים מבחינת גובה המושב ויכולתו של התובע להיכנס ולצאת מהרכב בנוחות. ככל שהועדה תשוב ותקבע כי לתובע מתאים רכב מסוג טויוטה יאריס, תתייחס במפורט ובנימוק לטענותיו של התובע לגבי נוחות הכניסה והיציאה, גובה המושב, שדה הראיה, המרחב הפנימי ברכב בהתחשב בקשיי הניידות של התובע והתאמת הרכב לצרכיו כיום. כמו כן תתייחס הועדה לחוות דעתו של מר זאב אפרים מיום 20.09.11, ככל שהינה מתאימה למצבו הפיזיולוגי של התובע כיום וכן לרכבים המצויים בשוק הרכב בעת התכנסות הוועדה, לרבות רכב מסוג ניסאן קשקאי אשר נמצא על ידי המומחה כמתאים לתובע. עם זאת, יובהר כי אף אם מדובר ברכב מתאים למצבו של התובע, לא מוטלת חובה על הוועדה לבחור בו, במידה שימצא רכב זול יותר אשר מתאים אף הוא למגבלות התובע. בשולי הדברים אך לא בשולי החשיבות, יוער כי טוב תעשה הוועדה אם תמנע מלכנות את האדם הניצב בפניה כ"מוגבל" במסגרת הפרוטוקולים הנערכים על ידה. בנסיבות העניין, לאור הפגמים שנפלו בהחלטת וועדת ההשגה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,400 ש"ח, תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין נתבע. לסיום, הואיל והתובע ביקש לשנות מהחלטה מיום 4.5.11, נבהיר כי החלטה זו בעינה עומדת וכי על התובע לשאת בהוצאות שכרו של העד ציוני לאלתר, אם טרם עשה כן.ועדת גודל רכב (ניידות)רכב