הפסקת תשלום קצבת שאירים למנוחה, עקב שהותה בחו"ל 2. בכתב ההגנה מטעם המל"ל נטען להיעדר יריבות והיעדר מעמד לתובע (חתן של המנוחה) בתביעה שעניינה קצבת שאירים ותושבות של המנוחה. טענה זו הועלתה גם כלפי התובעת (בתה של המנוחה) לאחר צירופה כצד להליך. לגופו של עניין נטען כי המנוחה לא היתה תושבת ישראל החל משנת 1992 ועד למועד פטירתה, מאחר ומרבית התקופה התגוררה בחו"ל. לפיכך אין היא זכאית לדמי קבורה. 3. הנתבעת 2 שוחררה מהשתתפות בהמשך ההליך לאחר שהודיעה בדיון המקדמי מיום 22/2/10, כי תכבד כל פסק דין שיינתן. 4. בדיון מקדמי נוסף מיום 20/5/12 הוחלט על העברת התיק להוכחות בשאלה האם יש לראות במנוחה תושבת ישראל במועד פטירתה, לצורך קביעת הזכאות לדמי קבורה. ניתנה הוראה על הגשת גירסה עובדתית מטעם התובע ותעודת עובד ציבור מטעם המל"ל. 5. לאחר הדיון הוגשה הגירסה העובדתית על ידי התובע. בנוסף הגיש המל"ל נתוני משרד הפנים בדבר כניסות ויציאות של המנוחה מישראל. 6. התובעת 2 צורפה להליך על פי החלטה מיום 4/4/13. 7. המל"ל ויתר על חקירת התובע ולפיכך ניתנה הוראה בדבר הגשת סיכומים בכתב. 8. רקע עובדתי א. המנוחה, אסתר ברנדוין ישראלי ז"ל, נולדה בישראל בשנת 1927. עד לשנת 1992 המנוחה התגוררה בישראל. ב. המנוחה נישאה בשנת 1948 והתאלמנה מבעלה בשנת 1976. המנוחה עבדה כגננת עד לפרישתה לגמלאות בשנת 1986. ג. למנוחה שולמה משכורת כאלמנת צה"ל עד למועד פטירתה. בנוסף, עד חודש 4/08 שולמה למנוחה קצבת שאירים על ידי המל"ל. ד. החל משנת 1992 המנוחה החלה לנסוע לתקופות ממושכות לארצות הברית והשכירה את ביתה בשכונת צהלה בתל אביב. ה. על פי נתוני משרד הפנים שהוצגו לתיק, החל מ- 11/92 ועד שנת 2006, מרבית תקופות שהייתה של המנוחה היו בחו"ל. ו. המנוחה נפטרה ביום 25/12/08 בארה"ב. ז. המנוחה הובאה לקבורה בישראל על ידי התובעים, אשר נשאו בהוצאות הבאתה וקבורתה. הוצאות הקבורה שולמו על ידי התובעים לנתבעת 2, אשר התחייבה להחזיר את הסכום לתובעים במידה ויתקבל אישור תושבות מהמל"ל. ח. ביום 4/1/09 הגישו התובעים שאלון לקביעת תושבות עבור המנוחה. ט. ביום 13/1/09 ניתנה החלטת המל"ל הדוחה את בקשת התובעים הלכיר במנוחה כתושבת ישראל החל מיום 3/11/92. י. תשלום קצבת שאירים למנוחה הופסק בחודש 4/08, לאחר שחלפו 6 חודשים ממועד יציאתה של המנוחה לחו"ל. שאלת מעמדם של התובעים בתביעה לקצבת שאירים ודמי קבורה 9. לטענת המל"ל, התביעה אינה עומדת בתנאי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי לעניין מניעת העברת הזכות לגמלה, ובתנאי סעיפים 391 ו-392 לחוק לעניין סמכות בית הדין ובעלי הדין. 10. אשר לתביעה להכרה בתושבות - עניינה של תביעה זו היא בתשלום דמי קבורה עבור קבורתה של המנוחה בישראל. בסעיפים 391 ו-392 לחוק מפורטים סוגי התובענות מכח חוק הביטוח הלאומי המצויות בסמכותו היחודית של בית הדין, ובעלי הדין בתובענות אלה. לפי סעיף 391(א)(6) לחוק, לבית הדין לעבודה הסמכות היחודית לדון בתובענה "של אדם הטוען שלא שולמו דמי קבורה ונגרמה לו הוצאה כספית בשל כך". סעיף 392(א)(6) לחוק קובע כי בעל דין בפני בית הדין יכול להיות, בין היתר, "אדם כאמור בסעיף 391(א)(6) או (7)". בענייננו, אין חולק כי התובעים נשאו בהוצאות קבורתה של המנוחה. בהתאם לכך נגרמה להם הוצאה כספית עקב אי תשלום דמי קבורה על ידי המל"ל. לאור האמור, תביעת התובעים לחיוב המל"ל 1 בהוצאות הקבורה היא תביעה המצויה בתחומי סמכותו היחודית של בית הדין ולהתובעים יש מעמד בתביעה זו. אשר על כן נדחית טענת המל"ל לפיה התובעים הינם נעדרי מעמד בתביעה להכרה בתושבות. 11. אשר לתביעה שעניינה קצבת שאירים - סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה." סעיף 308 לחוק קובע: "הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג)." התובעים אינם באים בגדר שאירי המנוחה, כהגדרתם בפרק י"א בחוק. סעיף 309 לחוק קובע: "זכאי לקצבה לפי פרקים ה', ט' או י"א, שנפטר בלי שגבה את מלוא הקצבה המגיעה לו ובלי שהשאיר אחריו שאירים או תלויים, ישולם למי שיוכיח, להנחת דעתו של המוסד, שסיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני הפטירה מצרכים או שירותים שהיו חיוניים לו ולא שולם בעדם, סכום שלא יעלה על סכום הקצבה בעד ששת החודשים האחרונים לפני הפטירה." התובעים לא טענו כי סיפקו למנוחה בשנה האחרונה לפני פטירתה מצרכים או שירותים חיוניים. לפיכך אין הם זכאים לגבות חוב קצבת שאירים, ככל שנוצר לזכות המנוחה. לאור האמור התובעים אינם בעלי מעמד לגביית חוב קצבה. 12. התובעים טוענים כי אין מדובר בתביעה חדשה לתשלום גמלה אלא בזכות שכבר הוכרה על ידי הנתבע. סעיפים 308 ו-309 לחוק, כמפורט לעיל מתייחסים במפורש לחוב קצבה שלא שולם ולא להכרה בזכות חדשה. לפיכך, טענת התובעים בענין זה נדחית. 13. בנסיבות העניין, התביעה שעיינה ביטול ההחלטה בדבר הפסקת תשלום קצבת שאירים למנוחה, נדחית. נדון להלן בשאלת הזכאות לדמי קבורה. התביעה להחזר דמי קבורה 14. סעיף 266 לחוק, שעניינו "דמי קבורה בארץ" קובע: "הובא לקבורה בישראל אדם שנפטר בישראל או תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ, ישלם המוסד לחברה קדישא, לרשות מקומית, למוסד ציבורי אחר או לכל אדם המורשה כדין לעסוק בקבורת נפטרים, שטיפלו בקבורת המת, דמי קבורה בסכומים ולפי תנאים ומבחנים שקבע השר בהתייעצות עם השר לעניני דתות ובאישור ועדת העבודה והרווחה; הסכומים שנקבעו כאמור יעודכנו מדי שנה משנת 2006 ואילך, ב-1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת." 15. בסיכומי המל"ל נטען כי הסעיף אינו מאפשר תשלום דמי קבורה לאדם פרטי, אלא לגורם ספציפי מתוך רשימת הגורמים המנויים בסעיף. לטענת הנתבע, התובעים אינם נמנים על אותם גורמים ולפיכך אינם זכאים לתשלום דמי קבורה. 16. כאמור, התובעים הם אלה שנשאו בפועל בתשלום דמי הקבורה. דמי הקבורה שולמו על ידי התובעים ישירות לנתבעת 2, שהיא בין הגורמים הזכאית לקבלת דמי קבורה מאת המל"ל לפי הוראת סעיף 266 לחוק. נתבעת 2 התחייבה להשיב לתובעים את דמי הקבורה ככל שיומצא לה אישור מתאים מטעם המל"ל בדבר תושבותה של המנוחה. 17. ככל שהתביעה תתקבל, יהיה על הנתבע לפעול על פי הוראת סעיף 266 לחוק ולשלם לנתבעת 2 דמי קבורה. כאמור, בדמי קבורה אלה נשאו התובעים. כאמור, התובעים הינם בעלי דין בתביעה מסוג זה לפי הוראת סעיף 392 לחוק. לאור האמור ושעה שהנתבעת 2 היא צד לתיק, אין מניעה להמשיך בבירור התביעה. 18. השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת התביעה לדמי קבורה היא שאלת תושבותה של המנוחה בתקופה שקדמה לפטירתה, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין מיום 20/5/12. 19. המבחן שקבעה הפסיקה לצורך קביעת תושבותו של אדם, לפי חוק הביטוח הלאומי הוא מבחן מירב הזיקות. לעניין זה נפסק: "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיק מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי' ש'זה ביתו" (דב"ע מה/73-04 עייאדה סנוקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79) וכן נקבע: "המבחן העיקרי הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, זיקתו למקום זה, והיכן ניתן לראות המקום שבו הוא נמצא כמקום ש'בו הוא חי' וכמקום ש'זה ביתו'... קביעה ה'זיקה', המקום ש'בו הוא חי' וש'זה ביתו' נעשית על פי התשתית העובדתית והערכת העובדות בשים לב למכלול הנסיבות. רכישת מקום מגורים בחוץ לארץ על ידי תושב ישראל, קבלת רישיון עבודה קבוע, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל, כל אלה, בין היתר יכולים להעיד בנסיבות מסויימות, על חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ" . (דב"ע נו/286-0 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 376) עוד נפסק לעניין זה כי: "מגורים מחוץ לישראל, מסיבות אישיות, במשך תקופה ממושכת, שוללים את המעמד של 'תושבות בישראל'... מכאן, שמקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקריים להיותו תושב באותו מקום" (דב"ע נז/14-0 רות ילוז נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16/7/1997); עב"ל 117/98 ענת קציר ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 596). 20. על פי פירוט כניסות ויציאות מהארץ, החל מחודש 11/92, תקופות שהייתה של המנוחה בחו"ל היו ארוכות באופן משמעותי מתקופות שהייתה בארץ. זאת למעט שנת 2003, במהלכה שהתה רוב התקופה בארץ. נתונים אלה לא נסתרו על ידי התובעים ואף נתמכים בגירסה העובדתית שהוצגה מטעמם לפיה החל משנת 1992, לאחר שהמנוחה הכירה בן זוג בארה"ב, החלו להתארך שהיותיה השנתיות בארה"ב. עוד צויין בגירסה העובדתית כי החל משנת 1994 נהגה המנוחה לשהות כחודשיים בישראל ולאחר מכן כ-4 חודשים בארה"ב, וחוזר חלילה. מכאן כי גם על פי גירסת התובעים, המנוחה שהתה כשני שליש מהתקופה בארה"ב. 21. הנתבע הציג נתוני כניסות ויציאות של המנוחה עד לשנת 2006. לא הוצגו דו"חות המתייחסים לשנים 2007 - 2008. 22. על פי הגירסה העובדתית מטעם התובעים, במהלך שנת 2007 ביקרה המנוחה בישראל רק פעם אחת. בסיכומי התובעים נטען כי באותה שנה שהתה המנוחה מרבית התקופה בישראל וזאת בהסתמך על מסמכים בדבר ביקורי המנוחה בקופת החולים באותה השנה. ואולם, בניגוד לטענת התובעים, המסמכים הרפואיים מתייחסים לחודשים 9/07 - 11/07 בלבד. לפיכך לא ניתן להסיק ממסמכים אלה, על שהיית המנוחה בישראל במהלך רוב השנה. 23. לגבי שנת 2008, שבסופה נפטרה המנוחה, התובעים מאשרים כי המנוחה לא ביקרה בישראל, לטענתם מפאת מצבה הבריאותי. כאמור, המנוחה נפטרה בחו"ל. 24. מהגירסה העובדתית מטעם התובעים עולה כי בשנת 1992 הכירה המנוחה בן זוג בארה"ב ובהמשך עברה להתגורר עימו שם. המנוחה נהגה לבקר בישראל מידי שנה, אולם ביקורים אלה היו קצרים באופן משמעותי מתקופות שהייתה בארה"ב. 25. בחינת מכלול הנתונים העובדתיים שהוצגו מעלה כי בתקופה שקדמה לפטירתה והחל משנת 1992, מרכז חייה של המנוחה היה בחו"ל. המנוחה הכירה בן זוג ועברה להתגורר עימו בחו"ל. המנוחה השכירה את ביתה בישראל החל מאותו מועד ועד פטירתה. העובדה כי לפני פרישתה לגמלאות המנוחה עבדה ושילמה מסים בישראל, אינם רלוונטית לעניין דמי קבורה. המנוחה היתה זכאית וקיבלה קצבת שאירים בגין עבודתה בישראל. 26. הפסיקה הכירה באפשרות לשלול מעמד של תושב ממי שהיה תושב ישראל ועבר להתגורר בחו"ל. אין בסיס לטענת התובעים כי מדובר בסטטוס שלא ניתן לשלול אותו. 27. התובעים הציגו מסמכים, בין השאר אודות העובדה שהמנוחה שירתה בפלמ"ח. אכן התרשמנו שהמנוחה היתה חלק מההסטוריה של מדינת ישראל המתהווה. יחד עם זאת, המועד הרלוונטי לקביעת התושבות לענין זכאות לדמי קבורה, הוא המועד הסמוך לפטירה. 28. התובעים מאשרים כי בשנה שקדמה לפטירתה המנוחה לא ביקרה בישראל כלל. הטענה כי הדבר נבע מטעמים רפואיים, אינה רלוונטית לצורך קביעת תושבות. זאת לאור הפסיקה לפיה מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת, גם מסיבות אישיות, שוללים את מעמד של תושב ישראל. גם הטענה כי שהיית המנוחה בחו"ל נבעה מסיבות חברתיות ונוכח בדידותה של המנוחה בארץ, אין בה כדי להעיד על מעמדה של המנוחה כתושבת ישראל. במיוחד אמורים הדברים שעה שבשנים קודם לכן, במשך מרבית התקופה שהתה התובעת בחו"ל. 29. קריאת עיתונים בעברית, התעניינות במצב הפוליטי והעובדה כי למנוחה קרובי משפחה בישראל, אין בהם כשלעצמם כדי להקנות מעמד של תושב ישראל. זאת כאשר אחד המבחנים העיקריים לקביעת תושבות הוא מבחן המגורים. 30. התמונה המצטיירת מהראיות שהוצגו מטעם שני הצדדים ובפרט מהגירסה העובדתית מטעם התובעים, היא שמאז שהכירה את בן זוגה בשנת 1992, עברה המנוחה להתגורר בארה"ב. המנוחה המשיכה לבקר בישראל מידי שנה, בין היתר מאחר ונותרו לה בני משפחה בישראל, ואולם מרכז חייה עבר לארה"ב. לאור האמור, החל מיום 3/11/92, אין לראות המנוחה כתושבת ישראל. 31. משמעות הדבר היא כי החלטת הנתבע בדבר שלילת תושבותה של המנוחה החל מיום 3/11/92, ניתנה כדין ואין מקום להתערב בה. כך גם הקביעה כי אין לשלם דמי קבורה בעד פטירת המנוחה. 32. לאור האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.קצבת שארים