תביעה להכרה בכאבי הרגליים מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה תביעתו נדחתה ומכאן התביעה שבפנינו. להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובע יליד 1941, עבד ככוורן ומגדל דבורים משנת 1981 ועד לשנת 2005. התובע הפעיל במהלך שנות עבודתו כ-550 כוורות, שהיו מפוזרות בשטחי עמק חפר. 3. התשתית העובדתית המוסכמת, אותה גיבשו הצדדים, כללה תיאור מפורט של עבודת התובע במהלך השנים ובמהלך עונות השנה כדלקמן: בין החודשים ינואר-פברואר, טיפל התובע בכוורות במתן תרופות, העברת נחילים והכנת הכוורות לעונה. עבודה הדורשת מאמץ יומיומי וטיפול אינטנסיבי בכוורות. במחצית חודש פברואר, נדרש התובע להעביר את כל המכוורת, במשך כ-12 לילות, לאזור פריחת ההדרים. עבודה הדורשת מאמץ רב, הרמת כל כוורת במשקל של כ-50 ק"ג על גבי משאית, נסיעה בשטחים ופריקת הכוורות באזור הפרדסים. סה"כ הועמסו בכל לילה כ-40 כוורות במשקל כולל של 2,000 ק"ג בהעמסה ו-2,000 ק"ג בפריקה. תקופה זו כללה אפוא העמסה ופריקה של כוורות במשקל כולל של 22,000 ק"ג. בין החודשים מרץ-אפריל (תקופת האגירה האביבית) עסק התובע בהנחת קומות הדבש הריקות על גבי הכוורות: על גבי כל כוורת הונחו לסירוגין 2-3 קומות ריקות במשקל 10 ק"ג כל אחת. סה"כ הונחו כ 1,500- קומות, במשקל כולל 15,000 ק"ג. בחודש מאי עסק התובע בהורדת קומות הדבש מהכוורות (משקל כל קומה כ-40 ק"ג), בהעמסת הקומות על גבי משאית ובפריקתן במחסן הרדייה. בכל יום עבודה הורדו כ-100 קומות, במשקל כולל של 4,000 ק"ג בהעמסה בשטח בתנאים קשים ולאחר מכן, נפרקו במחסן. הורדת קומות הדבש נמשכה כ-3 שבועות והיא הסתכמה בפריקה והעמסה של 20,000 ק"ג. בין החודשים יוני-יולי ,עסק התובע ברדיית הדבש האביבי. לשם כך הוא נדרש להתכופף ולהרים כל חלה במשקל של כ-4 ק"ג למכונת הרדייה. סה"כ כ-13,500 פעמים. בחודש יולי עסק התובע אף בהחזרת הקומות הריקות לכוורות. עבודה שנמשכה כשבועיים וכללה הרמה של כ-20,000 ק"ג. בין החודשים יולי-אוגוסט, עסק התובע בהעברת כל הכוורות לאזור הפריחה הקייצית. הכוורות מועברות כאשר על כל כוורת ארגז נוסף לצרכי אגירה. משקל כל כוורת כ-60 ק"ג. סה"כ משקל כל הכוורות כ-30,000 ק"ג (העמסה + פריקה). בין החודשים ספטמבר-אוקטובר, עסק התובע ברדייה הקייצית, שכללה הורדת 500 קומות הדבש מהכוורות, במשקל כ-20 ק"ג כל אחת. סה"כ כ-10,000 ק"ג והעברת קומות הדבש למחסן. רדיית הדבש הקייצי דרשה התכופפות והרמה של 4,500 חלות, במשקל ממוצע של 3 ק"ג, סה"כ המשקל הכולל היה 9,000 ק"ג. בין החודשים נובמבר-דצמבר עסק התובע בטיפול שוטף במכוורת, החלפת מלכות, הכנת נחילים, מתן תרופות, טיפולים והזנת הכוורות לקראת החורף. עבודה זו הייתה אינטנסיבית מאד מאחר ויש לה השלכות על יבולי הדבש בשנה הבאה. 4. במהלך עבודתו נדרש התובע להתכופף כפיפות מרובות ולפרקי זמן ממושכים בכל יום עבודה, פעולה זו חזרה ונשנתה לאורך כל ימות השנה, במהלך כל שנות עבודתו כדבוראי (בין השנים 1981 עד 2005). 5. לתובע אירעה תאונת עבודה במהלכה נחבל בגב וברגליים ביום 1.2.00. 6. עובר לעבודתו כדבוראי, שירת התובע בשירות סדיר וקבע לאורך שנים ביחידה קרבית והשתחרר כמפקד ענף אימון מפקדים ומדריך בקורס מג"דים בחיל השריון בשנת 1981. 7. בהתאם להסכמת הצדדים וביום 23.4.10, מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה - ד"ר אליהו סלטי, אשר התבקש לחוות דעתו בעניינו של התובע (להלן - המומחה הראשון). 8. במסגרת חוות דעתו של המומחה הראשון, אשר התקבלה ביום 11.4.10, ענה המומחה לשאלות בית הדין, כדלקמן: לשאלה הראשונה - מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע - השיב המומחה כי לתובע שתי פגימות: א. הצרות הקוטר של תעלת השדרה בה עובר חוט השדרה, שנגרמה בעקבות אירוע חבלתי משנת 2000 (נפילה מסולם) וכן, פגם מולד התפתחותי בגוף חוליה L5. בעקבות אותו אירוע משנת 2000, אושפז התובע ונותח בגבו, אך במהלך שנת 2005 חלה החמרה והוא אושפז שוב לצורך טיפול שמרני. ב. מחלת פסוריאזיס שגרמה להתפתחות מחלה ניוונית בשני מפרקי הירך. מחלה הגורמת לכאבים, הגבלה בתנועה ולעיתים גם לצליעה. לשאלה השנייה - האם קיים לדעת היועץ הרפואי קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה במועד שבאה - השיב המומחה כי אין כל קשר סיבתי בין שתי הפגימות הללו לבין אופי עבודתו של התובע. לשיטתו, המחלה בגבו של התובע נגרמה כתוצאה מאותה חבלה משנת 2000 וההחמרה משנת 2005 היא פועל יוצא של תהליך תחלואי רגיל ומוכר של החמרה ידועה וצפויה מראש, על רקע הממצאים שנצפו בגבו של התובע כבר בעת שנותח בשנת 2003. כמו כן ציין, כי המחלה הניוונית במפרקי הירך גם היא מהווה סיבוך מוכר וידוע של מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל התובע, ולכן, אין לה כל קשר לעבודתו. לשאלה השלישית - האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצירופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה הוא סובל כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך - השיב המומחה כי אין שוני בין הממצאים הקליניים וההדמיתיים שנרשמו בתיק האשפוז ובמכתב השחרור מהמחלקה הנוירוכירורגית בבי"ח תה"ש בחודש 1/03 לבין אלו שנרשמו בתיקו הרפואי ובמכתב השחרור מביה"ח לוינשטיין בשנת 2005. כמו כן ציין, כי שתי הפגימות שמהן סובל התובע, אינן נגרמות ממיקרוטראומה אלא - כתוצאה מתהליך תחלואי מתמשך של החמרה הדרגתית, שביטויה כאב בלבד. לשיטתו גם הפגימה המולדת אינה תולדה של מיקרוטראומה אלא פגם מולד התפתחותי. לשאלה הרביעית - האם ניתן לומר שהעבודה הנ"ל החישה את בואה של המחלה, כך שאלמלא העבודה יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שכלל לא היתה מופיעה - חזר המומחה על דבריו לעיל וציין, כי מדובר בהתפתחות הדרגתית של החמרה במצבו של התובע מאז הנפילה משנת 2003, וכי אין מדובר בקשר סיבתי לעבודתו. לשאלה החמישית - האם השפעת העבודה על הופעת המחלה בעת שהופיעה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים - השיב המומחה בשלילה ואף חזר והדגיש כי לאור דבריו לעיל, אין כל קשר בין הפגימות דלעיל לבין אופי העבודה ולפיכך גם אין השפעה נלווית. 9. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 16.5.10, ענה המומחה קצרות, כי עיון בחומר הרפואי הנוסף שהועבר לבחינתו, תומך במסקנתו בעניין העדר קשר סיבתי בין הפגימות מהן סובל התובע לבין עבודתו. שכן, לדבריו, במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו מתוארת החמרה הדרגתית ורצופה, לאחר החבלה בגבו של התובע משנת 2000. עוד ציין המומחה - כי הוא דוחה את האמור בחוות דעת של רופא אחר - ד"ר פטיש בנוגע לגורם למחלה. שכן, חוות דעת זו, לא נתנה כל ביטוי לאירוע הנפילה והחבלה משנת 2000 ושללה קשר בינו לבין הפגימה בגבו של התובע. זאת למרות תלונותיו של התובע לעניין כאבי הגב, מהם סבל בסמוך לאחר אותו אירוע משנת 2000. 10. לאור הסכמת הצדדים, ביום 13.10.10 מונה מומחה רפואי נוסף מתחום האורתופדיה - פרופ' חיים צינמן (להלן - המומחה השני) אשר התבקש אף הוא לחוות דעתו בענייננו של התובע. 11. במסגרת חוות דעתו של המומחה השני, שלל האחרון את האפשרות של פגיעת גב כתוצאה ממיקרו טראומה. עם זאת נוכח קבלת טענות התובע לפיהן, עמדת המומחה כאמור משקפת "אסכולה" וכי המומחה לא התייחס למכלול העובדות והמסמכים - נפסלה חוות הדעת של מומחה זה ומונתה תחתיו מומחית רפואית אחרת, בתחום התעסוקתי, ד"ר אורלי תיבון פישר (להלן - המומחית או המומחית השלישית). 12. במסגרת חוות דעתה, סקרה המומחית בצורה נרחבת את פרטי המקרה, תוך התייחסות לגורמי סיכון תעסוקתיים ואישיים של התובע ולאחר מכן - ענתה על שאלות בית הדין, כדלקמן: לשאלה - מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע - השיבה המומחית כי התובע סובל משינויים ניווניים ודיסקוגנטיים בעמוד השדרה המותני עם סימני רדיקולופתיה כרונית חמורה של L4-L5-S1 עד רגליים שמוטות משני הצדדים. לשאלה - האם קיים לדעתה קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה במועד שבאה - השיבה המומחית, תוך התייחסות למחקרים רפואיים, כי לאור שכיחות המחלה וגורמי הסיכון האישיים להתפתחותה - סביר יותר להניח כי תנאי העבודה תרמו להקדמת ביטויי המחלה או החמרתה וגם זאת - באופן חלקי - מאשר לגרימתה. לשאלה - האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרו-טראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך - השיבה המומחית, כי להערכתה, הפגיעה בעמוד שדרה מותני נגרמה בעיקרה ע"י תהליך תחלואתי מתמשך ומקצתה בשל מיקרו-טראומה תעסוקתית, עקב חשיפה יומיומית לטלטול משא כבד. לשאלה - האם ניתן לומר שהעבודה הנ"ל החישה את בואה של המחלה, כך שאלמלא העבודה יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שכלל לא היתה מופיעה - השיבה המומחית בשלילה. זאת, לאור תנאי עבודתו של התובע, משך 19 שנה ובשים לב לאופן הופעת המחלה ומשכה. לשאלה - האם השפעת העבודה על הופעת המחלה בעת שהופיעה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים - השיבה המומחית כי לאור גורמי הסיכון האישיים של התובע - הכוללים: כאב גב בעבר, חבלות בגב בעבר, עישון ועודף משקל ושינויים ניווניים וכן, לאור גילו - הרי שהשפעת תנאי העבודה הייתה לדעתה, פחותה בהרבה מהשפעת נתוניו האישיים (סיכון טבעי). 13. בהמשך ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 16.7.12, ענתה המומחית לשאלות ההבהרה כדלקמן: שאלת ההבהרה הראשונה הייתה - בשים לב לחוברת שפרסם המוסד לבטיחות וגיהות שכותרתה "טלטול ידני של משאות משקל מותר ללא נזק גופני" (מצ"ב), האם עדיין ניתן לומר שאין עדות מובהקת בספרות הרפואית לכך שהרמת משאות הינה גורם סיכון להפרעה בגב תחתון. זאת ככל שמדובר במטען כבד מידי או אם תדירות ההרמה עוברת את כושר הסיבולת. לשאלה זו השיבה המומחית כי מדובר במסמך הדרכה אשר לא נכתב ע"י רופא. כן הוסיפה, כי מעיון בספרות הרפואית העכשווית עולה - כי הדעה הרווחת כיום היא שאין קשר סיבתי בין הרמת משא כבד לבין כאבי גב תחתון. שאלת ההבהרה השנייה הייתה זו - האם לאור המהלך החמור יחסית של מחלת התובע (כנצפה בבדיקות הדימות שנעשו לו בשנת 2000) שנגרם בחלקו על ידי עבודתו (כמצוין בתשובה ב' עמ' 6 לחוות הדעת המומחית) ניתן לקבוע- כי התהליך של מחלתו החל זמן רב קודם להופעת הביטויים הקליניים החמורים של המחלה בשנת 2000, ואם כן, האם ניתן לאמוד בזמן את תחילת התהליך - לשאלה זו השיבה המומחית. כי אין ניתן לקבוע מתי בדיוק החל תהליך המחלה הניוונית בגבו של התובע. השאלה השלישית הייתה - מהו משך הזמן המינימלי של עבודה מאומצת וחוזרנית הנדרש לשם הכרה בקשר סיבתי למחלה שנצפתה אצל התובע על-פי בדיקות הדימות (זאת בשים לב שלגבי מחלת CTS נקבע על ידך בחוות הדעת שניתנה על ידי לבית הדין בעניין אחר, כי דרושות לפחות 12 שנות עבודה חוזרנית) - לשאלה זו השיבה המומחית, כי מהספרות הרפואית העדכנית ומבחינת כל הנתונים הרפואיים והתעסוקתיים אשר הובאו בפניה, מחלת התובעת לא נגרמה בשל עבודה מאומצת חוזרנית. השאלה הרביעית הייתה - האם לאור העמדה הנקוטה על ידך בחוות הדעת, הנסמכת על המאמרים האחרונים שאוזכרו ואומצו על ידך בחוות הדעת, השונים מהמסקנה שהובאה בספר היסוד של רוזנשטוק וספרות אחרת בדבר קיום עדויות משכנעות לקשר בין הפרעות כאב גב תחתון ובין תנועות מאומצות (כמו הרמת משא, רטט של הגוף, כיפוף ופיתול לפרקי זמן ארוכים) אין עוד מקום לדעתך. לשאלה זו השיבה המומחית כי היא (השאלה) נסמכת על הנחה מוטעית כאילו נקבע בספר היסוד של רוזנשטוק כי קיימות עדויות משכנעות לקשר בין הפרעות כאב גב תחתון לבין תנועות מאומצות. זאת שעה שבספרו של רוזנשטוק מודגש הקושי בהערכת הסיכון לגרימת כאב גב כרוני בחשיפה תעסוקתית ואף נקבע כי הבסיס המדעי לקשר בין מאפייני עבודה לבין כאב גב תחתון הינו מוגבל. בסופן של ההבהרות כאמור, שבה המומחית וציינה כי בעקבות הבחינה של כל הראיות שהונחו בפניה ולאור הספרות הרפואית העדכנית - היא מסיקה כי אין קשר בין אופי העבודה לבין הפגימה ממנה סובל התובע בגבו. למען הסר ספק, היא אף הוסיפה כי גם לו קיבלה את עמדת "האסכולה" התומכת בקיומו של קשר כאמור, הרי שהשפעת העבודה על הפגימה ממנה סובל התובע הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 14 לאור דברים אלה סיכמו הצדדים טענותיהם כדלקמן: לטענת התובע בסיכומיו, המומחית דוגלת באסכולה השוללת את החלת תורת המיקרו -טראומה ביחס לעובדים שעבודתם כרוכה בהרשמת משאות כבדים ואת הקשר בין תנאי עבודה אלה לבין כאבי גב תחתון. זאת, חרף התשתית אשר הוצגה בפניה ותוך הטלת ספק בתשתית הראייתית "והפיכתה לשנויה במחלוקת". עוד טען התובע, כי המומחית לא נתנה משקל ראוי להוראות המוסד לבטיחות ולגהות כפי שהוצגו בפניה והיא לא התייחסה לפסיקה שהוצגה לה המלמדות על הכרה בקשר הסיבתי שבין נשיאת משאות כבדים לבין בעיות גב. לפיכך לשיטתו, אל לו לבית הדין ליתן משקל לחוות דעתה. הנתבע מנגד, טען במסגרת סיכומיו, כי חווה"ד של המומחים שמונו על-ידי בית-הדין היו בהירות וברורות וכי שני המומחים - ד"ר סלטי וד"ר תיבון - קבעו חד משמעית כי אין קשר בין תנאי העבודה לבין הפגימה ממנה סובל התובע וכי מדובר בתהליך תחלואתי מתמשך, הנובע מגורמי סיכון אישיים של התובע. הכרעה אשר לדעתנו יאמר כבר כאן, כי סבורים אנו שיש לדחות את התביעה וזאת, מטעמים אלה: 15. בעניינו של התובע - עומדות בפנינו כאמור חוות דעת של שני מומחים רפואיים משתי דיסציפלינות שונות: בתחום התעסוקתי ובתחום האורתופדי . שני המומחים כאחד, מחזיקים בדעה דומה - האחד קובע חד משמעית כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודה של התובע לבין הפגימות בגב מהן הוא סובל, ואילו השנייה - מציינת כי ככל שקיים קשר שכזה הרי שמדובר בתרומה זניחה של תנאי העבודה להתפתחות המחלה. שני המומחים אף מספקים הסבר לעמדה זו הנשען בעיקרו על תהליך התפתחותה של הפגימה; קרי - על ההיסטוריה הרפואית של בעיות הגב של התובע ובכלל זאת, משך התפתחותה של המחלה בהשוואה למשך העבודה, מועד הופעת מופעיה הראשונים והמוקדמים יחסית וסיבותיהם. שני המומחים גם עמדו על תרומתם של גורמי סיכון אחרים, זולת תנאי העבודה, להתפתחות הפגימות בגבו של התובע. בהקשר זה העריכו המומחים על בסיס ידיעתם המקצועית את המשקל היחסי שיש לייחס לגורמי הסיכון האחרים העולים בהרבה על גורמי הסיכון שמקורם בתנאי העבודה. זה המקום להבהיר - כי בניגוד לטענת התובע, המרמז לכך שהמומחית שייכת לאסכולה מסוימת השוללת קשר סיבתי בין בעיות גב לבין הרמת משאות כבדים וכי השתייכות זו יכול והטתה לחלוטין את חוות דעתה- הרי שנראה כי הצגת הדברים באופן זה איננה מדויקת. שכן, המומחית מציגה את הדעות השונות הקיימות בהקשר זה בספרות ומבהירה מהי העמדה הרווחת יותר בספרות העדכנית. יחד עם זאת ובה בעת, היא גם מציינת, כי גם לו הייתה מאמצת את הגישה המטיבה עם התובע, זו שלפיה, הרמת משאות כבדים יכולה להוביל לגרימת פגימות בגב - הרי שלפי הערכתה המקצועית, לא כך היה במקרה של התובע, בו התרומה של תנאי העבודה אף לו הייתה - הינה זניחה. את מסקנתה זו מבססת המומחית כאמור על ההיסטוריה הרפואית של התובע ועל הערכת התרומה שיש, להבנתה המקצועית, לייחס לגורמי הסיכון האחרים, העולים בהרבה על אלה הכרוכים בתנאי העבודה של התובע. לכשעצמנו, לא מצאנו פגם בהערכה זו ובנימוקים המפורטים של המומחית. זה המקום להוסיף ולהעיר - כי אין אנו מקבלים גם את הטענה הנוספת שבפי התובע כאילו המומחית חרגה מן התשתית העובדתית או הניחה הנחות עובדתיות לרעתו. בהקשר זה, סבורים אנו כי התובע נתפס לכלל טעות, עת שפירש את אמירתה של המומחית לפיה - "המשמעות של התמדתו 19 שנים בעבודתו בחשיפה יומיומית לטלטול משא כבד שנויה במחלוקת" כהשגה של המומחית על העובדות. זאת שעה שכוונת המומחית, כפי שניתן ללמוד עליה מתוך ההקשר הייתה - כי המשמעות הרפואית של הקביעה העובדתית הנ"ל - ולא הקביעה העובדתית עצמה - היא השנויה במחלוקת. סוף דבר 16. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו קובעים כי דין התביעה להידחות. 17. לאור העובדה שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שאין צו להוצאות.הכרה בתאונת עבודהרגליים