תביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ורכיבים נוספים הנובעים מתקופת העבודה וסיומה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים לכאורה שהתובעת גרמה לו. 2. רקע עובדתי א. לנתבע היתה חנות לממכר וילונות, בה התובעת עבדה כמוכרת מיום 15.1.07 ועד ליום 13.5.08. ב. בין הצדדים ישנה היכרות מוקדמת על רקע חברתי - משפחתי. ג. התובעת הועסקה כעובדת שעתית בשכר של 23.5 ₪ לשעה. ד. ביום 2.7.07 הועבר לתובעת מסמך שבו פורטו תנאי עבודתה: השכר השעתי וסידור המשמרות אותן נדרשה לבצע במסגרת עבודתה (נספח ב' לתצהיר התובעת). ה. ביום 13.5.08 התובעת נפגשה עם אביו של הנתבע, אשר היה עמו גם בקשרים עסקיים ומשום כך (וכן לאור הקרבה המשפחתית) היה מעורב בענייני החנות. פגישה זו נועדה להסדיר את המחלוקות בין הצדדים בעניינים כספיים. ו. מבלי להדרש בשלב זה לתוכן הפגישה, אין חולק כי בסופו של דבר, באותו מעמד נמסרו לתובעת שני שיקים של הנתבע בסכום כולל של 9,120 ש"ח וכן נמסר לתובעת מכתב, אשר נחתם על ידי הנתבע, אך נרשם על ידי אביו ובו נרשמו הדברים הבאים: "לכל המעוניין לכבוד X X הנדון: הפסקת עבודה א.ג.נ. הריני מצטער להודיעך על הפסקת עבודתך בוילון בכפר עד תאריך 13/5/08. תודה על עבודתך המסורה בוילון בכפר כפר סבא" התובעת חתמה באותו מעמד על קבלת השיקים, אם כי הוצגו שני נוסחים לאישור שהתובעת כתבה (עניין זה יידון בהמשך). ז. בנוסף, באותו מעמד התובעת חתמה על כתב ויתור (ת/2) בנוסח הבא: "אני X X ת.ז. ... עבדתי בוילון בכפר כפר סבא מ 15/1/07 עד 13/5/08 וקיבלתי את כל המגיע לי ולא תהיינה שום תביעות כספיות לוילון בכפר או לאסף בן עזרא ושום תביעות כלשהן." ח. מסמך אחרון שנחתם באותו מעמד, הוא התחייבות של אביו של הנתבע (ת/1), בזו הלשון: "13/5/08 לכבוד: X X אני בן עזרא יהודה מתחייב לשלם לX X את המגיע לה הבראה וחופש מתחילת עבודתה לאחר עריכת החשבון על ידי רואה החשבון בברכה יהודה" ט. ביום 14.7.08 שלח הנתבע לתובעת שיק סך של 400 ₪, בגין דמי הבראה וחופשה. לתשלום צורף מכתב בו טען הנתבע כי התובעת התרשלה בעבודה וגרמה לו לנזקים שונים בגינם זכאי לקזז סכומים שונים (נ/2). תמצית טענות הצדדים 3. לטענת התובעת, לאורך כל תקופת עבודתה הלין הנתבע את שכרה וקיפח את זכויותיה. כמו כן, טענה התובעת כי היא פוטרה על אתר, מבלי שנמסרה לה הודעה מוקדמת. לטענת הנתבע, הוא שילם לתובעת את כל המגיע לה כחוק ואם שכרה שולם באיחור, הדבר נעשה לבקשתה. כמו כן, התובעת התפטרה מעבודתה, ולפנים משורת הדין, נוכח יחסי המשפחה בין הצדדים, כתב אביו מכתב פיטורים הגם שהתובעת התפטרה מיוזמתה היא, ואף הכשירה עובדת חדשה בתקופת חפיפה שקדמה לסיום עבודתה. 4. בתביעה שכנגד נטען כי התובעת נהגה לאחר ולהיעדר מעבודתה באופן שהסב לנתבע נזק. כך, הנתבע נאלץ לשלם תשלומי יתר לספקים שהגיעו לחנות אשר היתה סגורה. כמו כן, לקוחות סברו כי החנות אינה פעילה נוכח היעדרויותיה הרבות של התובעת, ובשל כך נגרם לנתבע נזק למוניטין החנות ואף הפסד הכנסות מלקוחות פוטנציאליים. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת התרשלה בעבודתה וכי העובדת החדשה שנשכרה תחתיה ביצעה עבודתה במהירות וביעילות. עוד טען הנתבע כי התובעת ניהלה את עיסקה הפרטי במסגרת עבודתה בחנותו ואף ניהלה שיחות לחו"ל במהלך עבודתה, על חשבון הנתבע. התובעת הכחישה טענות אלו מכל וכל. 5. ההליך א. התיק נסגר בשל חוסר מעש בפעולה מזכירותית ביום 8.1.10, ונפתח מחדש בהחלטה מיום 26.7.11. ב. בדיון שהתקיים לפני העידו התובעת, הנתבע ואביו, מר יהודה בן עזרא (להלן - יהודה). ג. בפתח הדברים אציין כי בהערכת עדויות הצדדים, לא מצאתי שיש להעדיף עדות אחת על פני רעותה והאופן שבו שני בעלי הדין העידו לא תרם לבירור המחלוקות העובדתיות בין הצדדים. מסיבה זו וכפי שיפורט להלן, רוב ההכרעות ייעשו על יסוד נטלים ולא על בסיס מהימנותו של אחד מהעדים שנשמעו. להלן יידונו אחד לאחד רכיבי התביעה. נסיבות הפסקת העבודה 6. כאמור לעיל, בעוד שהתובעת טענה שפוטרה, הנתבע טען שהתובעת התפטרה מהעבודה. מאחר שהוצג מכתב פיטורים מיום 13.5.08 (נספח א' לתצהיר התובעת), הנטל עובר אל כתפי הנתבע, להוכיח כי בשונה מהאמור באותו מכתב, התובעת פוטרה. בעניין זה כבר נפסק כי הצגת מכתב פיטורים יוצרת חזקה לפיה העובד פוטר, כך שהנטל להוכיח אחרת עובר לשכמי המעביד (ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - מימון, 22.10.00). 7. לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים. אמנם גרסת הנתבע כי התובעת התפטרה בשל העובדה שהעיר לה על העדרויות, מעוררת תמיהות, במיוחד כאשר בתצהיר הנתבע פירט עד כמה לא היה שבע רצון מעבודתה. יחד עם זאת, הגרסה לפיה התובעת לא פוטרה ביום 13.5.08, אלא ביום זה כבר הגיעה לחנות על מנת "לסגור חשבון", עולה גם מעדות התובעת, אשר אישרה כי "הוא התקשר אליי, אמר לי שאני יבוא לסגור את החשבון בעניין המשכורת" (עמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 21.10.12, שורה 21) ור' גם בהמשך: ש. באותו רגע אמרו לך שאת מפוטרת? ת. "הוא אמר לי בסביבות... כן בסביבות ה - 10 ש ..." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 26-27). כלומר, גרסת התובעת כי פוטרה לאלתר ביום 13.5.08 לא עמדה בחקירה הנגדית. 8. זאת ועוד, גרסת הנתבע - כפי שפורטה בתצהירי עדות ראשית ובחקירה הנגדית, לא נסתרה. הנתבע תיאר באריכות את השתלשלות הנסיבות שהביאה בסופו של יום להתפטרותה של התובעת (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 24-31). אף אביו של הנתבע, יהודה, העיד כי מכתב הפיטורים נכתב לבקשת התובעת, כאשר הגיעה להסדיר את גמר החשבון, ביום 13.5.08. עוד הסביר, כי נעתר לבקשת התובעת, נוכח הקשרים החברתיים בין הצדדים. 9. הד לגרסת הנתבע ניתן למצוא גם בעדות התובעת, אשר רק בחקירה הנגדית, סיפרה לראשונה כי התבקשה לערוך חפיפה לעובדת חדשה בחנות (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 27 עד עמוד 5, שורה 7). 10. אוסיף ואציין כי מבין כל העדויות שנשמעו, עדותו של אביו של הנתבע, יהודה, היתה מהימנה, ברורה, מלאת פרטים ומשכנעת (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 4-14): "ש. את המכתב להפסקת עבודה שכתבת לה, אתה מזהה? ת. כן, זה כתב יד שלי. אחרי שסיימתי איתה היא אמרה שכדי שהיא תוכל לקבל דמי אבטלה שאתן לה מכתב, אז אמרתי לה שהיא התפטרה כבר לפני שבועיים, אז אני מסכים בגלל שהיא מהמשפחה אני אתן לה, ובשביל זה באתי לתת לה כל מה שהיא רוצה. ש. אתה מצהיר פה שאתה החתמת את הבן שלך על שולי המכתב הזה? ת. כן, אני החתמתי אותו לפני שכתבתי את זה. הוצאתי אותו החוצה שלא יהיו וויכוחים ביניהם. ש. על מה אמרת לו שהוא חותם? ת. על זה שאין לה תביעות יותר. היא ביקשה את המכתב הזה ונתתי לה. ש. הסברת לבן שלך על החתימה לצורך הפסקת עבודה? ת. אני לא אמרתי לו. אני לא כותב סתם דברים." ובהמשך (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 7-9): "ש. אחרי ששילמת את הצ'קים לתובעת, אמרת שבסוף היא אמרה לך 'תעשה לי טובה, תכתוב לי מכתב כי אני רוצה לקבל דמי אבטלה'. ת. בסוף היא ביקשה לקבל מכתב לדמי אבטלה ואמרתי לה שאין בעיה כי היא משפחה." יש לציין כי גם התובעת אישרה שדבריו של יהודה, אביו של הנתבע, מקובלים עליה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 26). 11. בתשובה לנטען בסיכומי התובעת, יש לציין כי העובדה שהנתבע לא זכר את המועד המדויק שבו התובעת הודיעה לו על התפטרותה, אינה מעלה או מוריד משתי סיבות. ראשית, הנתבע ציין בתצהיר כי הדבר היה בחודש מרץ ואילו בחקירה הנגדית אמר שהדבר היה באפריל, כלומר, מדובר באי דיוק ותו לא. שנית, מאחר שלפי עדות הנתבע, הוא ביקש מהתובעת שתשקול את ההתפטרות כיוון שאין לה מחליפה, ורק לאחר שמצא עובדת שתחליף את התובעת, נתן את הסכמתו להתפטרות, הרי שהמועד הרלוונטי בעיניו, הוא המועד בו מצא מחליפה ולא המועד שבו התובעת הודיעה לראשונה על ההתפטרות (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 26-30). 12. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי התובעת פוטרה או כי המכתב שנמסר לה ביום 13.5.08 הוא מכתב פיטורים המשקף את התנהגותם של הצדדים או כוונתם בזמן אמת. לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת נדחית. 13. מכאן אפנה לבחינת שאר רכיבי התביעה: פדיון הבראה, חופשה, דמי חג ונסיעות, תמורת עבודה בשעות נוספות, יתרת שכר לחודש מאי 2008, פנסיה ופיצוי בגין דמי אבטלה. בהקשר זה אציין כי אין בעובדה שהתובעת חתמה על "כתב ויתור" (ת/2) כדי לייתר את הדיון ברכיבי התביעה. זאת מאחר שלא הוכח שהנתבע שילם לתובעת את כל המגיע לה בגין זכויות קוגנטיות המוקנות לה על פי חוק, ובנסיבות אלו אין ליתן תוקף לכתב הויתור (דב"ע נב/ 3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3 (1992); דב"ע 98/ 2-10 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, 1.6.99). התביעה לשכר עבודה בשעות נוספות 14. ההתייחסות היחידה לנושא זה נמצאת בתצהיר התובעת, בסעיף 14, בו נטען כי מדי יום התובעת נאלצה לעבוד מעבר לשעות הרגילות והשכר בגין שעות אלה שולם על פי השכר הרגיל ולא לפי הערך הקבוע בחוק (התובעת לא חזרה על הנתונים שפורטו בטבלה בסעיף 11 לכתב התביעה). התובעת לא הבהירה מהו מספר השעות שעבדה באופן הזה וכיצד הגיעה לחישוב הסכום הנתבע (4,353 ₪). הראיה היחידה שיש בה להאיר את סוגיית שעות העבודה של התובעת היא נספח ב' לתצהיר התובעת, שהוא מסמך מיום 2.7.07, בו שורטטה טבלה של ימי השבוע ובכל יום נרשמו שעות העבודה של התובעת, כדלקמן: יום א' - 11:00 עד 14:00; 16:00 עד 19:30 יום ב' - 8:30 עד 11:00 יום ג' - 11:00 עד 14:00 יום ד' - 8:30 עד 11:00 יום חמישי - 11:00 עד 14:00; 16:00 עד 19:30 יום שישי 8:30 עד 10:00. סך הכל - 23.5 שעות שבועיות. על פי מסמך זה, גם אם התובעת עבדה יותר מהתוכנית המקורית, בהתחשב בכך שרק פעמיים בשבוע עבדה 6.5 שעות ביום וכל שעות העבודה השבועיות הסתכמו בכמחצית משבוע עבודה מלא, לפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, זכאותה של התובעת לשכר בגין עבודה בשעות נוספות לא הוכחה. יש להדגיש כי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, על פי החוק, הוא שכר בגין יום עבודה העולה על 8 שעות (בשבוע עבודה של ששה ימים) או מעל 43 שעות שבועיות. 15. בישיבת ההוכחות הוצגו רשימות נוספות שיכולות להעיד על שעות העבודה של התובעת (ת/3 - ת/4). מרישומים אלה עולה תמונה דומה לפיה התובעת עבדה במשרה חלקית, ואין ברישומים שבוע עבודה אחד שבו עבדה מעל 32 שעות בשבוע. כלומר, מדובר בראיות התומכות בנספח ב' לתצהיר התובעת והן מתיישבות עם המסקנה לפיה התובעת אינה זכאית לתמורת עבודה בשעות נוספות, כקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. 16. בחקירה הנגדית, התובעת העידה לראשונה כי לנתבע היתה מחברת שבה רשם את שעות העבודה שלה (עמוד 9 לפרוטוקול) וכי ת/3 הוא חלק מאותה מחברת. הנתבע אישר שהמחברת מאוחסנת בארגזים לאחר שהחנות נסגרה והוא אינו יודע היכן היא (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1 - 3, 9-10). מאחר שכאמור לעיל, הרישום שהתובעת הציגה אינו תומך בתביעה לשכר בגין עבודה בשעות נוספות, הכרעה בשאלה מה נפקות אי הצגת המחברת כולה או עיתוי הצגת ת/3, מתייתרת. 17. בנוסף, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי למעשה, רק בסביבות חג הפסח, בחודשים מרץ ואפריל, היא התבקשה לעבוד יותר שעות: "בחודש מרץ ואפריל הוא ביקש ממני לעבוד יותר שעות בגלל זה היה זמן של פסח ועבדתי יותר שעות ולא עבדתי את השעות לפי הטבלה" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 4-6). עדות זו סותרת את הגרסה לפיה משך כל תקופת העבודה, התובעת נדרשה לעבוד בשעות נוספות. 18. לסיכום האמור לעיל, התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות נדחית. גמר חשבון: יתרת שכר לחודש מאי 2008, פדיון חופשה והבראה 19. אין חולק כי ביום 13.5.08 נמסרו לתובעת שני שיקים, על סך 4,560 ₪ כל אחד, כלומר שולם לה סכום של 9,120 ₪. לתצהיר התובעת צורף כנספח ג' צילום של שני השיקים, כשבתחתית העמוד נרשמו הדברים הבאים (בכתב יד, כל הטעויות במקור): "עבור מסקורת עד 30.4.08 בלבד. OCT 2007 FEV } (חתימה - הנחזית להיות של התובעת) 13.5.08 עד מזל Mars יהודה בן עזרא הנתבע הציג צילום של אותם שני שיקים, אך בתחתית העמוד נרשם טקסט שונה (אף הוא בכתב יד ובחתימת התובעת); המסמך סומן נ/1: "אני X X ת.ז. .... קיבלתי כול המשקורות שמגיות לי עד 13/5/08 חתימה לפי השקים רשומים למלה" התובעת אישרה בחקירה הנגדית כי נ/1 נכתב על ידה, אם כי טענה כי הדבר היה תחת לחץ (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 15-16). מאחר שהתובעת אישרה בהמשך שהמקור נותר בידי הנתבע, כלומר, נ/1 הוא אכן המסמך בכתב ידה, איני מקבלת את העדות לפיה המסמך נחתם תחת לחץ (ר' עדות התובעת בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 12-15). אציין כי העדות לפיה התובעת כתבה את הדברים תחת לחץ אינה מתיישבת עם עדותה לפיה הדברים הכתובים בנ/1 אינם בכתב ידה ("זה לא אני כתבתי את התאריך, זה לא תאריך שלי, אני לא כותבת ככה 8" (עמוד 12, שורה 30). בהשוואת שני המסמכים - נ/1 ל - נספח ג' לתצהיר התובעת, יש לקבל את נ/1 כמסמך המקורי והאותנטי המשקף את הדברים כהווייתם. חיזוק לכך שביום 13.5.08 התובעת קיבלה את כל השכר שהגיע לה עד סיום העבודה, ניתן למצוא גם במסמך ת/1, שנכתב באותו מעמד, ובו אביו של הנתבע, יהודה, התחייב לשלם לתובעת את הפרשי ההבראה והחופשה. אם אכן היתה יתרת שכר באותו מעמד, חזקה שנושא זה היה מוצא ביטוי בת/1 (ר' עדותו של יהודה בעמוד 20 לפרוטוקול, החל משורה 9). לפיכך, התביעה לשכר חודש מאי 2008 נדחית. 20. למעט גרסת התובעת כי הסכום ששולם לה ביום 13.5.08 הוא עבור שכרה, הנתבע לא ידע להסביר בגין מה שולם לתובעת סכום זה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 8-17, עמוד 16, שורות 16-19) ואף לא ידע להסביר את יתרות החופשה וההבראה (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 16-23). תלושי השכר של התובעת אינם עוזרים לפיזור סימני השאלה, באשר כל שעולה מהם הוא ששולם לתובעת שכר נטו של 2,600 ₪ בחודש (בתחילת העבודה - 2,500 ₪). אין בהם ציון של מספר שעות העבודה או הסבר לשכר ששולם בפועל. ביחס לעדות הנתבע אציין כי העובדה שלא ידע להסביר בגין מה שולם לה הסכום האחרון ומה היתה יתרת ההברה או החופשה, תזקף לחובתו באשר אין זה סביר שהמעביד, אשר מחזיק את המידע הרלוונטי בכל הנוגע לתשלומים לעובד, לא ידע להסביר מהם הסכומים ששילם לעובדו. לאור האמור לעיל, התביעות לפדיון הבראה וחופשה מתקבלות, כפי שיפורט להלן. 21. פדיון הבראה - על פי הראיות, התובעת עבדה 23.5 שעות בשבוע, היינו 55% משרה (23.5/43). בגין תקופת עבודה של 17 חודשים שנסתיימו במאי 2008, התובעת היתה זכאית ל - 7 ימי הבראה, בשווי של 318 ₪, היינו - 1,224 ₪. 22. פדיון חופשה - על פי ההלכה הפסוקה, "המנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)). משלא הוצג פנקס חופשה או כל ראיה משכנעת אחרת לגבי ניצול החופשה של התובעת, התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין 17 חודשי עבודה, על פי החישוב שיוצג להלן. על פי הוותק במקום העבודה, התובעת היתה זכאית ל - 18.7 ימי חופשה, שהם כשבועיים וחצי קלנדריים. על פי נספח ב' לתצהיר התובעת, בשבוע עבודה אחד עבדה 23.5 שעות, בשכר שעתי של 23.5 ₪, היינו שכר שבועי של 552.25 ₪. בהתאם, פדיון החופשה לו התובעת זכאית הוא - 18.7/7 X 522.25 ₪ = 1,475 ₪. 23. טענת הנתבע לפיה התובעת הרבתה לאחר ולהיעדר מעבודתה לא הוכחה ומשום כך אין מקום לדחות את התביעה בשני רכיבים אלה, מהנימוק הנ"ל. 24. כיוון שאין חולק כי לאחר סיום העבודה, ובהמשך לת/1, התובעת קיבלה מהנתבע עוד 400 ₪ (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 5, עמוד 7, שורות 23-25), על חשבון יתרות חופשה והבראה, יש לנכות סכום זה. 25. לסיכום, התובעת זכאית לפדיון הבראה בסך 824 ₪ ולפדיון חופשה בסך 1,475 ₪. דמי חגים 26. בעוד שלטענת התובעת, לא שולמו לה דמי חגים, הנתבע הציג מספר גרסאות ביחס לרכיב זה (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 24-31, ההדגשות הוספו): "ש. שילמת לה דמי חגים? ת. היא עובדת שעבדה לפי שעות ולא לפי ימים ולא לפי משכורת. היא קבלה הכל לפי מה שרואה החשבון אמר. ש. מתי שילמת לה את דמי החגים? ת. בתוך המשכורות. המשכורת שלה כוללת את כל מה שמגיע לה. ש. האם אתה מתכוון במהלך החודשים או בשיקים האחרונים? ת. אני מתכוון שהיא קבלה את כל הכסף שמגיע לה, גם במשכורות השוטפות וגם בשלושת השיקים האחרונים." נוכח עדות מבולבלת זו, שאין לה תימוכין בראיות נוספות, התביעה ברכיב זה מתקבלת, אם כי לא בסכום שנתבע, אשר חושב על יסוד יום עבודה בן 8 שעות. 27. על פי הטבלה שהוצגה, נספח ב' לתצהיר התובעת, התובעת עבדה בממוצע 4 שעות ביום. על כן היא זכאית לדמי חגים, כנתבע (לאור תקופת העבודה ובהתחשב בכך שבשלושת החודשים הראשונים, עובד בשכר אינו זכאי לדמי חג), על פי החישוב הבא: 10 ימי חגX 4 שעות עבודה ביום X 23.5 ₪ = 940 ₪. 28. פנסיה - לטענת התובעת, היא זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לחודשים ינואר - מאי 2008 וזאת לאור הוראות צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני מקיף במשק. מאחר שבתלושי השכר של התובעת מופיע ניכוי ל"הראל פנסיה", ולא הוצגה ראיה לסתור את הרישום הנ"ל, התביעה ברכיב זה נדחית. יש לציין כי גם אם היה מקום לקבל את התביעה, הסכום שנתבע חושב על יסוד שכר חודשי שאינו תואם את המפורט בתלושי השכר או ראיה אחרת שהוצגה במסגרת ההליך. החזר הוצאות נסיעות 29. אין חולק כי במהלך עבודתה של התובעת לא שולמה לה קצובת נסיעה. לטענת הנתבע, התובעת התגוררה סמוך לחנות ולא נזקקה לשירותי תחבורה ציבורית. 30. התובעת לא הוכיחה את זכאותה להחזר הוצאות נסיעה. ראשית, התובעת לא הבהירה היכן התגוררה ומה היה המרחק בין החנות ובין ביתה. עדותה של התובעת בעניין היתה מתחמקת ואף ממנה עולה כי השימוש בתחבורה הציבורית היה חלקי בלבד וכי במקרה בו עשתה התובעת שימוש בתחבורה הציבורית, הנתבע שילם לה החזר בגין דמי הנסיעה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 21 עד עמוד 6, שורה 4). 31. בנוסף, הראיות שהתובעת צירפה - כרטיסיות וכרטיסי נסיעה, אינן תומכות בתביעתה ויש בהן להטיל ספק לגבי מהימנות עדותה של התובעת. חלק מהכרטיסיות והחשבוניות שצורפו לתצהיר התובעת הן מתאריכים המאוחרים לסיום עבודתה של התובעת והסבריה של התובעת לכך הם קלושים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 8-20). התובעת אף צירפה "חופשי חודשי" לאזור הרצליה, בעוד שהתובעת התגוררה ועבדה בכפר סבא. גם הוגשה כרטיסית נוער, עליה מופיעה חותמת של חטיבת הביניים ע"ש אלון בכפר סבא. בדומה, הוצג כרטיס לתחנה המרכזית בנתניה וכרטיס נוסף לרכבת מרכז בת"א (נמיר). לאור כל האמור לעיל, התביעה לדמי נסיעות לא הוכחה והיא נדחית. 32. דמי אבטלה - דין התביעה ברכיב זה להידחות. ראשית על פי הדין, הזכאות לדמי אבטלה נקבעת על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ודמי האבטלה משולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. על כן נפסק כי ככל שיש לעובד תביעה בעניין זכאותו לדמי אבטלה, עליו להפנותה למוסד לביטוח לאומי (ע"ע (ארצי) 300321/98 סווירי - רם חן חניונים בע"מ, 23.6.02). שנית, התובעת הודתה בחקירה הנגדית כי בסופו של יום קיבלה את דמי האבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, על פי זכאותה כחוק (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 24-25). 33. מסיכומי התובעת לא ברור אם היא עמדה על התביעה לפיצויי הלנת שכר (סעיף 32 לכתב התביעה). מאחר שהגעתי למסקנה כי כל הפרשי השכר שולמו לתובעת ביום 13.5.08, כפי שעולה מהרישום בת/1, הרי שבהתחשב במועד הגשת התביעה (4.3.09), התביעה ברכיב זה התיישנה (סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958). למעלה מהצריך אוסיף כי טענות התובעת לגבי פיגורים בתשלום השכר היו כלליות והתובעת לא פירטה מתי קיבלה את שכרה, אילו סכומים ובגין איזה חודש. למעשה, למעט העולה מהעדויות, לפיו ביום 13.5.08 שולמו לתובעת כל הפרשי השכר, אין כל ראיה לגבי המועדים בהם השכר שולם לתובעת. לפיכך, גם אלמלא טענת ההתיישנות, איני סבורה כי ניתן היה לפסוק לתובעת פיצוי בגין טענות כלליות אלה. התביעה שכנגד 34. בתביעה שכנגד יוחס לתובעת הפסד הזמנות מלקוחות בסך 70,000 ₪, פגיעה במוניטין בסך 30,000 ₪, נזקים עקב עבודה רשלנית בסך 5,000 ₪, תשלום כפול לספקים בסך 1,000 ₪, גניבת שעות בסך 5,000 ₪ ועוד גניבת שיחות טלפון בסך 5,000 ₪. את כל אלה הנתבע העמיד על 60,000 ₪ לצורכי אגרה. 35. טענות הנתבע בעניין זה, כמו גם עדותו, היו כלליות ביותר והקשר בין הנזקים הנטענים ובין מעשי התובעת לא הוכח. בנוסף, גם לא הוכח שיעור הנזק שנגרם לעסק של הנתבע. כך, למשל, נטען שהנתבע קיבל תלונות מלקוחות ומספקים, אך לא הובא כל עד שיתמוך בעדות זו ולא הוצג אפילו מכתב תלונה בעניין (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 11-16). 36. זאת ועוד, לבד מעדות הנתבע, אין ראיה לכך שהתובעת נעדרה שלא ברשות מהחנות או שהנתבע פנה אליה בנושא. יש להזכיר שלא הוצג כל רישום לגבי שעות הנוכחות של התובעת בחנות, הגם שהנתבע אישר שהיתה לו מחברת, בה ערך רישום כאמור. עיקר עדותו של יהודה בנושא, נסמכה על דברים ששמע מבנו (סעיפים 14-15 לתצהירו) והוא עצמו יכול היה להעיד מידיעה אישית רק על שני מקרים כאלה. היעדרות של שתי פעמים מן החנות אינה מצדיקה תביעה בסך 5,000 ₪ בגין "גניבת שעות". 37. אשר לטענה בדבר ביצוע שיחות לחו"ל מהטלפון שבחנות, לא ניתן מפלט השיחות שהוצג לקשר בין התובעת ובין השיחות שבוצעו. יש לציין שחלק מהשיחות בוצע ביום שבת, כאשר התובעת לא עבדה. נוכח דלות הראיות, גם התביעה ברכיב זה נדחית. 38. סוף דבר א. התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) פדיון חופשה בסך 1,475 ₪; (2) פדיון הבראה בסך 824 ₪; (3) דמי חגים בסך 940 ₪. כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.08 ועד התשלום בפועל. ב. התביעה שכנגד נדחית. ג. לאור התוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו. הודעה מוקדמתפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים