הכנסה רעיונית מחנות 2. מטעם התביעה העידו התובע והשמאית סילביה אלבז ומטעם הנתבע העיד השמאי דני כודדי. 3. תמצית העובדות הלוונטיות לענייננו - א. התובע בן 66 גרוש, המתגורר בגפו בשכירות באשדוד. ב. משנת 1969 בבעלות התובע חנות באשדוד. אשר מושכרת ומשמשת כמסעדה (להלן - הנכס או החנות). ג. בחודש 5/08 הגיש התובע תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. הנתבע הפחית את גמלת הבטחת ההכנסה של התובע בטענה כי יש לו הכנסות מן החנות שבבעלותו. 4. טענות התובע בתמצית - א. אין לתובע הכנסה ממשית מן החנות הואיל ושוכרי החנות הפסיקו לשלם לו דמי שכירות בגין השימוש בנכס. ב. מצב הנכס מחודש מאי 2008 הינו כדלקמן - בשנת 2008 הושכרה החנות עד חודש אוקטובר למר בוחבוט שמעון אשר תפס את החנות לאורך כל התקופה אך שילם עבור 3 חודשים ראשונים בלבד. בשנים 2009 ו-2010 הושכרה החנות לגב' מוסין אנה אשר תפסה את החנות לאורך כל אותה תקופה אך לא שילמה דבר. השיקים שמסרה חזרו וחלק כלל לא הופקדו לאחר שהתברר כי היא מוגבלת בבנק. התובע פינה את הגב' מוסין עם צו פינוי בסוף התקופה וגם את הוצאות המשפט לא ניתן היה לגבות ממנה. מהפינוי ועד לחודש 1.6.11 החנות היתה ריקה כי התובע לא הצליח למצוא שוכר. מיום 1.6.11 ועד 31.5.12 הושכרה החנות ליוסף רחל וטירן רווה. התובע קיבל המחאות מהשותף אולם לא שולם דבר. הם התפנו רק לאחר שהתובע הכין תביעת פינוי בסוף 2011. מיום 1.12.11 ועד 30.11.12 השכיר התובע את החנות לזוג קיקוזשוילי. לתובע שולמו דמי שכירות עבור 5 חודשים בלבד ושבעת החודשים האחרים לא שולמו. לבסוף עזבו בסוף ספטמבר. מיום 1.10.12 ועד 30.9.13 הושכר הנכס לבקלה טדליך. בינתיים שולם עבור שלושה חודשים 2,800 ₪ ולאחר מכן צריך לשלם 3,000 ₪ +מע"מ. ג. לאור הנתונים שהובאו לעיל, אין לקחת בחשבון הכנסה רעיונית מן החנות שבבעלות התובע שכן לא ניתן להפיק הכנסה מן הנכס ויש לקחת בחשבון רק את ההכנסה בחודשים בהן שולמה שכירות בפועל. ד. מדו"ח השמאית סילביה אלבז, אשר הוגש מטעמו של התובע, עולה כי ערך הנכס אותו יש לקחת בחשבון כהכנסה רעיונית הינו 220,000 ₪ כאשר הוא ריק ופנוי. ה. תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה תוקנה בשנת 2012 והתקנה החדשה שנתקבלה מטיבה יותר עם התובע. לפיכך, יש לקחת בחשבון את השיעורים שנקבעו במסגרת התקנה החדשה ולא אלה שנקבעו במסגרת התקנה הישנה. 5. טענות הנתבע בתמצית - א. על פי חוק הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו בצידו, כאשר יש בבעלות מבוטח נכס אזי גם כאשר לא מופקת ממנו הכנסה בפועל, יש לזקוף למבוטח הכנסה רעיונית ממנו. ב. העובדה שהתובע מצליח למצוא שוכרים לנכס מדי פעם ואינו טוען כי אין מי שרוצה לשוכרו, מעידה כי אכן ניתן להפיק הכנסה מהנכס, כך שאין לקבל את טענת התובע כי הנכס אינו מניב. ג. העובדה שלטענת התובע רוב השוכרים אינם משלמים לו שכר דירה אינה יכולה לפעול לטובתו. מדובר בתובע אשר טוען כי אין לו הכנסה ועל כן עליו לעשות כל שביכולתו על מנת למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו. ד. התובע הסתיר את חוזה השכירות עם מר אלי ביטון מחודש 5/10 ולא התייחס אליו בתצהירו. כמו כן, קיימים אי דיוקים בתצהיר אשר מעידים אף הם על אי מהימנותו של התובע ביחס להצהרותיו אודות הכנסותיו מן החנות. ה. לפנים משורת הדין הוסכם כי מ- 1/08 ועד ל- 12/08 לא יובא בחשבון שווי נכס. כמו כן, עד 09/09 הובא בחשבון שווי נכס כנכס תפוס על פי הערכת השמאי מטעם הנתבע. בשאר התקופות יש לקחת בחשבון את דמי השכירות בהתאם לחוזה השכירות וכאשר הנכס פנוי, יש לקחת בחשבון את שווי ההכנסה הרעיונית על פי הערכת השמאי של הנתבע. ו. יש לדחות מכל וכל את טענת התובע לפיה לתיקון תקנה 10 יש תחולה רטרוספקטיבית. לתיקון יש תאריך תחולה חד משמעי וברור ויש להפעילו מאותו מועד ואילך. במקרה דנן עסקינן בתביעה משנת 2009 שהתנהלה מספר שנים ואין ליתן לתובע להינות מהתמשכות ההליכים. דיון והכרעה - המסגרת הנורמטיבית - 6. נפסק כי מטרתו של חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק) הינה לאפשר סיפוק צרכיו המינימליים של מי שאין לו הכנסה מתאימה. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו (דב"ע נב/04-111 המוסד לביטוח לאומי נ' אחמד מוחמד אל חג'וג'י, פד"ע כד 507). 7. נקודת המוצא בחוק הינה, כי בעלים של נכסים ורכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית (דב"ע נא/04-28 מזל טוב מטילדה מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 498). 8. סעיף 5(ב) לחוק קובע - "הגימלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגימלה שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה". 9. סעיף 9 לחוק קובע, לעניין הכנסה מנכס - "הכנסה בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - ... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. ... (ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל ...ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון, למעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח". 10. במועדים הרלוונטיים לתביעה קבעה תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב-1982 (להלן - התקנות) לעניין "הכנסה מנכס" - "כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר." בשנת 2012 תוקנה תקנה 10 לתקנות כך שהיא קובעת כדלקמן - "10. (א) כהכנסה חודשית מנכס יראו את השיעורים הנקובים בפסקאות (2) ו-(3) להלן לפי העניין, מחולקים ב-12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר: ... (2) כהכנסה מנכס מקרקעין, יראו את השיעורים האלה לפי ייעודו של הנכס: ... (ג) לגבי נכס המשמש לצורכי מסחר - סכום השווה ל-5% משוויו; על חלק הנכס העולה על 250,000 ש"ח ייווספו השיעורים שבתוספת, לפי האמור בפסקה (5);" בית הדין הארצי קבע כי יש לפרש את תקנה 10 לתקנות כאילו נאמר בה שיראו בנכס מקור הכנסה, רק אם יש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה או למוכרו. נטל ההוכחה כי אכן ניתן להפיק הכנסה מאותו הנכס מוטל על כתפי הנתבע (דב"ע מג/04-162 חביב דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 351; עב"ל 381/99 נהלה חזאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 57). מן הכלל אל הפרט - 11. בענייננו, יש להכריע בשאלה האם החנות אשר בבעלותו של התובע הינה בגדר הכנסה אשר שוללת/מפחיתה את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית - יש לבחון מה שווי הנכס שיש לקחת בחשבון לצורך אותה הפחתה והאם ההכנסה תחושב לפי התנאים שנקבעו בתקנה 10 לתקנות טרם תיקונה או אלה שנקבעו לאחר התיקון. נבחן את העניינים שפורטו לעיל. ראשון ראשון ואחרון אחרון. עבור איזה תקופות קיבל התובע דמי שכירות - 12. התובע טוען כי הנכס לא הניב לו הכנסה שכן השוכרים לא שילמו דמי שכירות. הואיל והנתבע ממילא החליט שלא לייחס לתובע הכנסה בגין דמי השכירות מהחנות עבור כל שנת 2008, יש לבחון את הראיות מחודש ינואר 2009 ועד ליום 1.10.12, שכן החל מיום 1.10.12 ואילך אין חולק כי התובע מקבל דמי שכירות עבור השכרת הנכס. 13. בתצהירו, טען התובע כי משנת 2009 ועד דצמבר 2010 הושכרה החנות לגב' מוסין אנה אשר תפסה את החנות לאורך כל אותה תקופה אך לא שילמה לו דבר. לטענתו, השיקים שמסרה חזרו וחלק כלל לא הופקדו לאחר שהתברר כי היא מוגבלת בבנק. התובע צירף לתצהירו צילום של השיקים שנמסרו לו כדמי שכירות (ת/3) מהם עולה כי חלק מהשיקים אכן הופקדו וחזרו בציון א.כ.מ. במסגרת חקירתו הנגדית של התובע התברר כי הגב' מוסין לא החזיקה בחנות עד לדצמבר 2010 והחל מיום 1.5.10 ועד ליום 31.4.11 החזיק בנכס ביטון אלי (חוזה שכירות הוגש על ידי הנתבע וסומן נ/16). 14. מדו"ח סיכום חקירה (נ/10) עולה כי הגב' מוסין תיקנה על חשבונה את המושכר והתקזזה עם התובע על חשבון דמי השכירות. כך כתב החוקר עמי קסלר - "ביקשתי טלפון של ארמונד בן זקן התקשרתי לארמונד בן זקן... התקשרתי והזדהיתי כעובד ביטוח לאומי. ארמונד אמר לי כי אינו בטוח שאני מביטוח לאומי אבל בכל זאת יענה לשאלותי. שאלתי אם נכון שלא משלם דמי שכירות לדוד מקדש ומסר כי את החוזה לשכירות לאחר שעזב בוחבוט, עשה דוד עם אנה מוסין שהיא חברתו של ארמונד, והיא שילמה לו לפי מיטב ידיעתו 3000 ₪. ומסר כי בעסק נבנו סככה גדולה בחזית שהיא גדולה פי כמה מהחנות ושם משרתים את הלקוחות. ובהסכם עם בוחבוט הושכר המקום עם הסככה. וכן יש בנייה של עליית גג בתוך המסעדה שגם זה נבנה ללא רשיון. וכאשר רצה ארמונד להוציא רשיון עסק לא אשרו לו עד שיפרקו את הסככה ויבנו סככה לפי החוק. כמו כן סיפר כי חברתו אנה מוסין שאיתה החוזה עם דוד מיקדש, שילמה לו 3000 ₪ וכן היה פיצוץ בצנרת העסק והעירייה ניתקה לו את המים עד שיתקן ותיקן ושילם לאינסטלטור 1800 ש"ח וזה צריך לרדת מכסף של השכירות שאמור לקבל דוד. גם הביא מסגר לפרק הסככה ולהתקין חוקית אך טרם החלו בעבודה וגם זה צריך להיות ע"ח דוד. כל זה כאשר דוד נמצא אצלי. המשכתי בחקירות ואישר את הדברים. אך מסר כי קיבל 4,800 ₪ בשיקים אך 2 מהם כבר חזרו וידוע לו על האינסטלטור ועל הסכום ששולם לו וזה צריך להיות על חשבונו. לתובע חשבון עם השוכר הראשון והשני. ויש סכסוך מסחרי בין התובע לשוכרים. אך התובע קיבל תמורת השכירות מהשוכרים. לכן, לא נראה לי כי אין לתובע הכנסה מהנכס ולפי החוזה מקבל 870 דולר לחודש. לגבי האופן שבו מקבל את הסכום אם זה מזומן או בשיקים ואם יש התחשבנות בינו לבין השוכרים לגבי עבודות שיפוץ שבגינם הם לא משלמים לו ומשלמים לבעלי מקצוע זה לא אומר שאינו מקבל דמי השכירות". הנה כי כן, מן המסמך נ/10 עולה כי השוכרת מוסין השביחה בעבור התובע את הנכס שבבעלותו ועל פי הסיכום עמה התקזזו בתשלום דמי השכירות. לפיכך ומשלא הוכח אחרת, הננו קובעים כי מחודש 1/09 ועד לחודש 9/09 יובא בחשבון שווי נכס כנכס תפוס על פי הערכת שמאי (על פי הסכמת הנתבע) ומחודש 10/09 ועד ליום 1.5.10 יש לראות בתובע כמי שקיבל דמי שכירות בסך 4,800 ₪ לחודש מן הגב' מוסין. 15. באשר לתקופה מיום 1.5.10 ועד ליום 31.4.11 העיד התובע, בחקירתו הנגדית, כי ביטון אלי "שילם 9 חודשים. 3 חודשים אחרונים הוא לא שילם". ולפיכך הננו קובעים כי התובע קיבל דמי שכירות מלאים בסך 3,000 ₪ + מע"מ עבור התקופה שמ - 1.5.10 ועד ליום 1.2.11. 16. אשר לשנים 2011, 2012- לא מצאנו סתירות בטענות התובע. גרסתו של התובע נתמכה בהסכמי שכירות וכן בצילומי השיקים מהם ניתן ללמוד כי חלקם לא כובדו. לפיכך הננו מקבלים את טענות התובע לפיהן מיום 1.2.11 ועד ליום 1.6.11 הנכס היה ריק, מיום 1.6.11 ועד ליום 1.12.11 הושכר הנכס ליוסף רחל וטיראן רווה אשר לא שילמו דמי שכירות כלל (על פי זיכרון דברים שצורף לתצהיר התובע עולה כי הנכס הושכר מיום 15.5.11. הסכם השכירות צורף לתצהיר התובע וסומן ת/4), ומיום 1.12.11 ועד לחודש 3.11.12 הושכר הנכס לבני הזוג קיקוזשוילי אשר שילמו לו רק עבור 5 חודשי שכירות (הסכם שכירות ת/5). לפיכך, מיום 1.2.11 ועד ליום 15.5.11 - יובא בחשבון שווי נכס פנוי. מיום 15.5.11 ועד ליום 1.12.11 - יובא בחשבון שווי נכס תפוס על פי שמאות. מיום 1.12.11 ועד ליום 31.5.11 (הסכם השכירות עם קיקוזשוילי) - תובא בחשבון הכנסה בסך 3,000 ₪ לחודש +מע"מ. מיום 1.6.12 ועד ליום 30.9.12 (המועד בו הפסיקו קיקוזשוילי לשלם שכירות) יובא בחשבון שווי נכס תפוס על פי שמאות מטעם התובע. 17. אין חולק כי החל מיום 1.10.12 התובע משכיר את הנכס ומקבל דמי שכירות סדירים. לפיכך, מיום 1.10.12 ואילך (הסכם שכירות עם בקלה טקליך ת/6) תובא בחשבון הכנסה לפי 3,000 ₪ + מע"מ. האם כאשר התובע לא השכיר את הנכס או כאשר לא קיבל דמי שכירות עבורו יש לזקוף לחובתו הכנסה רעיונית מן הנכס ? 18. כאמור, על פי תקנה 10 לתקנות ניתן לזקוף הנכנסה חודשית מנכס אף אם לא מופקת ממנו הכנסה. בית הדין הארצי קבע כי יש לפרש את התקנה כאילו נאמר בה שיראו בנכס מקור הכנסה רק אם יש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה או למוכרו. 19. שוכנענו מן הראיות שהובאו לפנינו, כי יש לזקוף לחובת התובע הכנסה מן החנות הן בעיתות בהן לא הושכר הנכס והן בעיתות בהן לא שולמו לו מלוא דמי השכירות. יש לזכור כי נקודת המוצא בחוק הבטחת הכנסה הינה כי בעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית (דב"ע נא/ 28-04 מזל טוב מטילדה מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 498). זאת ועוד, נציין כי מחוזי השכירות הרבים שהציג התובע, עולה כי מדובר בנכס אשר יש לו ביקוש ופוטנציאל ההשתכרות ממנו גבוה. לכן, יש לדחות את טענות התובע לפיהן נאלץ להסתפק בשוכרים אשר לא שילמו לו דמי שכירות. 20. נוסיף כי טענות התובע לפיהן פעם אחר פעם לא שילמו לו השוכרים השונים את דמי השכירות, מעלות תמיהות בייחוד כאשר גרסאותיו אינן עקביות. כך למשל, בתצהיר שהגיש כתב התובע כי הגב' מוסין לא שילמה לו במשך כל תקופת החזקתה את החנות, אולם מהודעתו לחוקר הנתבע עולה תמונה אחרת ולפיה התובע התקזז עם הגב' מוסין בדמי השכירות שחבה לו לאחר שהשביחה את הנכס למענו. לבסוף נזכיר כי התובע יכול היה למכור את הנכס ולייצר לעצמו הכנסה, אולם ככל הנראה הוא בחר, מסיבותיו, שלא לעשות כן. 21. לאור האמור לעיל, הננו קובעים כי באשר לתקופות אשר לא נמצא שוכר בנכס או לא שולמו לתובע, לטענתו, דמי שכירות יש לזקוף לחובת התובע הכנסה רעיונית מן הנכס. משכך, עלינו להכריע בשאלה מה גובה ההכנסה שיש לזקוף לחובת התובע. על פי תקנה 10 לתקנות, ההכנסה אותה יש לזקוף לחובת התובע הינה נגזרת של שווי הנכס ולפיכך יש לבחון מהו שווי החנות שבבעלות התובע. שווי הנכס - 22. לפני בית הדין הונחו שתי חוות דעת שמאי המתייחסות לשווי החנות שבבעלות התובע. על פי חוות דעת השמאית מטעם התובע, הגב' סילביה אלבז (להלן - אלבז), שווי הנכס הינו 220,000 ₪ כשהוא ריק ופנוי וכאשר הוא תפוס שוויו עומד על 182,651 ₪ (שני הסכומים הינם ללא מע"מ - על פי עדות אלבז לפנינו). מנגד, על פי חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבע, מר דני כודדי (להלן - כודדי) , שווי הנכס הינו 350,000 ₪ כשהוא ריק ופנוי וכתפוס שוויו עומד על סך 290,000 ₪. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל כודדי על סמך אילו נתונים ביצע את הערכת הנכס והאם ביצע השוואה עם עסקאות שבוצעו באותו אזור של הנכס ותשובתו - "באותה עת לא יכולתי למצוא במרכזון הספציפי הזה. זה משכונות אחרות יותר טובות ויותר חזקות." מנגד, כאשר נשאלה אלבז, בחקירתה הנגדית, איך היא מסבירה את ההבדלים בהערכת השווי של הנכס בינה לבין כודדי השיבה - "אני התבססתי על נכסים ועסקאות שבוצעו בסביבת הנכס הנדון ועל פי כך הגעתי לשווי". מעדויותיהם של שני השמאים לפנינו עולה כי יש לבכר את הערכת השווי של אלבז, השמאית מטעם התובע, אשר הערכתה מתבססת על נכסים ועסקאות שבוצעו בסביבות הנכס על פני חוות דעתו של כודדי שמתבססת על נכסים ועסקאות שבוצעו בשכונות אחרות שהינן טובות יותר וחזקות יותר. לפיכך, הננו קובעים כי לצורך זקיפת הכנסה מן החנות שבבעלותו של התובע יש לחשב את שווי הנכס כפי שצויין בחוות דעת השמאית מטעם התובע. האם יש להחיל על התובע למפרע את התיקון לתקנה 10? 23. תקנה 10 לתקנות תוקנה בשנת 2012 כך שחישוב ההכנסה הרעיונית אותה יש לזקוף לחובת המבוטח מיטיבה יותר. לטענת התובע, ככל שייקבע כי יש לזקוף לחובתו הכנסה רעיונית בגין החנות שבבעלותו, יש לקחת בחשבון בעת זקיפת ההכנסה הרעיונית את השיעורים שנקבעו במסגרת התקנה החדשה ולא במסגרת התקנה טרם תיקונה. הנתבע מתנגד להחלת השיעורים שנקבעו בתקנה החדשה למפרע. לטענתו, לתיקון יש תאריך תחולה חד משמעי וברור ויש להפעילו מאותו מועד ואילך, מה גם שאין ליתן לתובע להינות מהתמשכות ההליכים בעניינו. 24. עיון בתיקון תשע"ג לתקנות הבטחת הכנסה אשר פורסם ברשומות ביום 24.9.12 מעלה כי נקבעו בו הוראות מדויקות באשר לתחולתו של התיקון על הגמלה המשולמת למבוטחים וכדלקמן - "4 (א) תחילתן של תקנות אלה ביום י"ט באדר התשע"ג (1 במרס 2013) להלן - יום התחילה) והן יחולו על גמלה המשתלמת בעד התקופה מיום התחילה ואילך. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי מי שהשתלמה לו גמלה בעד התקופה שמיום י"ד באלול התשע"ב (1 בסמפטמבר 2012) עד יום התחילה, יחולו תקנות אלה לגביו בחודשים שבעדם השתלמה לו גמלה במהלך התקופה האמורה, ואולם התשלומים לפי תקנת משנה זו ישולמו במועד האמור בתקנת משנה (א)". 25. משמחוקק המשנה נתן דעתו על הוראות המעבר ותחולתו של התיקון על מבוטחים הזכאים לגמלה, אין אלא לנהוג כפי שנקבע בתקנות ולא ניתן לקבל את טענתו של התובע לפיה יש, ככל הנוגע אליו, להחיל את התיקון למפרע. 26. סוף דבר - הננו קובעים כדלקמן - עבור שנת 2008 - לא תיזקף לחובת התובע הכנסה כלשהי בהתאם להסכמת הנתבע. עבור שנת 2009 - עבור חודשים ינואר עד ספטמבר 2009 (כולל) יובא בחשבון שווי נכס כנכס תפוס על פי שמאות מטעם התובע (182,651 ₪ לא כולל מע"מ). עבור חודשים אוקטובר עד דצמבר 2009 (כולל) תובא בחשבון הכנסה מהנכס בסך 4,800 ₪ לחודש. עבור שנת 2010 - עבור חודשים ינואר עד אפריל 2010 (כולל) תובא בחשבון הכנסה מהנכס בסך 4,800 ₪ לחודש. עבור חודשים מאי 2010 עד ינואר 2011 (כולל) תובא בחשבון הכנסה מהנכס בסך 3,000 ₪ לחודש +מע"מ. עבור שנת 2011 - עבור חודשים פברואר 2011 עד 15.5.11 יובא בחשבון שווי נכס כנכס פנוי על פי שמאות מטעם התובע (220,000 ₪ לא כולל מע"מ). מיום 15.5.11 ועד לחודש נובמבר 2011 (כולל) יובא בחשבון שווי נכס כנכס תפוס על פי שמאות מטעם התובע (182,651 ש"ח לא כולל מע"מ). עבור חודש דצמבר 2011 תובא בחשבון הכנסה בסך 3,000 ₪ לחודש +מע"מ. עבור שנת 2012 - עבור חודש ינואר עד חודש מאי 2012 (כולל) תובא בחשבון הכנסה בסך 3,000 ₪ לחודש +מע"מ. עבור חודש יוני עד חודש ספטמבר 2012 (כולל) יובא בחשבון שווי נכנס כנכס תפוס על פי שמאות מטעם התובע (182,651 ש"ח לא כולל מע"מ). עבור חודש אוקטובר 2012 ואילך תובא בחשבון הכנסה לפי 3,000 ₪ + מע"מ בהתאם לתיקון תשע"ג לתקנות הבטחת הכנסה. 27. אין צו להוצאות. הכנסה רעיונית