החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בפגיעה בשמיעה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. 2. כך נאמר בתצהיר התובע: "2. הנני עובד בתעשיה האוירית מזה כ- 34 שנים. שעות העבודה הינן 7:00 - 16:00 ושעות נוספות כשנדרש. 3. להלן פירוט התפקידים שביצעתי בהתאם לתקופותיהם השונות: א. בין השנים 1975 עד 1982 - מחלקת תיכון ובקרה, תפקיד: הכנת תוכניות עבודה. ב. בין השנים 1996 - 1982 - מינהל כלים, בתפקיד: ראש תפ"י - תכנון ופיקוח ייצור. ג. בין השנים 1996 - 2002 - מחלקת שירות הלקוח, ניהול פרוייקטים של מטוסי מנהלים. 4. החל משנת 2002 עד היום - מינהל מבנה, תפקיד: מרכז פרויקטים. 5. בתפקיד כיום הנני חשוף לרעש מזיק, מאחר ועבודתי נחלקת בין 70% עבודה משרדית ו- 30% עבודת שטח, שכוללת בדיקת התקדמות חלקים ועמידה בלוח זמנים. בתוקף תפקידי זה הנני חשוף למכונות ייצור. כלומר, אף כיום הנני עדיין עובד בתנאי רעש מזיק. 6. הליקוי בשמיעה החל בעבודתי כראש תפ"י, בין השנים 1996 - 1982, שם הייתי חשוף לרעש מזיק במיוחד. 60% מזמן העבודה בתפקיד זה עבדתי בשטח שבו הייתי חשוף לרעש מזיק מארבע מכונות כרסום N.C., פטיש נפילה, כרסום ידני. בכל יום הייתי נמצא כ- 4 -5 שעות בשטח ההנגר שנקרא MACHINE SHOP הישן, והייתי מבצע עבודה לוגיסטית, תפקידי היה לפקח על אופן ביצוע העבודה. 7. במקום העבודה נערכו בדיקות מפלסי רעש, בדיקות תקופתיות נערכו מטעם מקום העבודה - בדיקה משנת 2006 צורפה לטופס התביעה שהוגש. 8. אדגיש כי במסגרת עבודתי בתפ"י שהיתי ברצפת הייצור בכל יום באופן קבוע ולפחות 4 - 5 שעות ליום. לצורך מעקב אחרי חלקים ואמצעי ייצור ולצורך קידום העבודה ואספקת חלקים בזמן בהתאם לתוכנית הייצור. 9. המחלקה שבה עבדתי הייתה צמודה למחלקת עיבוד שבבי והרעש הגיע אליי. בנוסף, עבודתי שם התבצעה כשאני קרוב מאוד למכונת הכרסום, כ- 4 - 5 מטר בלבד. 10. אז החלה ירידה משמעותית בשמיעה, להערכתי בתחילת שנת 2000. אני הדחקתי את בעיות השמיעה ולא ייחסתי להן חשיבות מירבית. משהבחנתי כי מדובר בבעיה קריטית - פניתי בשנת 2002 לקופת חולים כללית בסניף אום חאלד בנתניה ישירות לרופא אף-אוזן-גרון ד"ר רוכוורגר. 11. באשר לטנטון - מופיע בשעות הלילה ואני שומע צלצולים ולחץ באוזן ימין, הטנטון בעיקר באוזן ימין. 12. את התביעה הגשתי לאחר שהבחנתי בהחמרה משמעותית ובירידה חדה בכושר השמיעה". 3. ביום 17/1/11 הגיש התובע דו"חות מדידות רעש לשנים 2002 עד 2008, שנערכו על ידי מעסיקתו - התעשיה האוירית. 4. בישיבת 4/11/12 הודיעה ב"כ הנתבע כי אינה מבקשת לחקור את התובע. כן הודיעה כי התובע לא עמד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84 א (א)(3)(א) וכי לא נבדקו יתר תנאי הסעיף. 5. בהחלטתנו, הורינו לנתבע לבחון את כל תנאי סעיף 84 א ולהודיע עמדתו. 6. בהודעה מיום 26/12/12, הודיע הנתבע כי התובע עומד בכל תנאי סעיף 84 א, למעט התנאי הקבוע בסעיף 84 א (א)(3)(א) - "חלפו למעלה מ- 12 חודשים מהמועד בו תועד הליקוי לראשונה ועד הפניה לטיפול רפואי". 7. בעקבות ההודעה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. 8. בסיכומי התובע נטען: א. טענת התובע היא כי החשיפה לרעש נמשכת בכל תקופת העבודה ועד היום וכי למעשה, חלה החמרת מצב המתועדת בבדיקת שמיעה מיום 9/9/08. ב. בנסיבות אלה, אין נפקות לטענת ההתיישנות או שיהוי. ג. הנתבע גרם לדיונים נוספים ודרש שהתובע ימציא מסמכים על מנת לבחון את התקיימות תנאי סעיף 84 א, בעוד שעמדתו היא שאין לאשר את התביעה בשל שיהוי. ד. הנתבע זלזל בב"כ התובע ובבית הדין. ה. לא נסתרו טענות התובע בתצהיר ולכן יש לקבל את התביעה. 9. כך נטען בסיכומי הנתבע: א. התביעה למל"ל הוגשה ביום 31/7/08 בגין ליקוי שמיעה שאובחן לראשונה ביום 21/1/06. ב. לאור הוראות סעיף 84 א (א)(3), יש לדחות את התביעה. ג. לעניין טנטון, נטען כי מאחר והתובע אינו עומד בתנאי סעיף 84 א (א), יש לדחות גם את התביעה לטנטון. ד. לחלופין נטען להעדר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי אודות טנטון, כנדרש בסעיף 84 א (ב) (2). ה. נטען כי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לסטות מהוראות החוק וכי מתן פרשנות אחרת להוראות הסעיף, עלולה להשליך על קשת רחבה של מקרים הבאים בשערי המוסד. ו. עוד נטען כי הסיבה לדחיית התביעה היתה ידועה לתובע לאורך כל הדרך. 10. כך נקבע בסעיף 84 א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב): "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא א כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה {נוסח משולב}, התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה רשומה רפואית). (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים שניה; 11. תביעת התובע נדחתה עקב אי עמידה בתנאי של הגשת תביעה בתוך 12 חודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית. על פי בקשתנו, נבדקו יתר תנאי הסעיף ונמצא שהם מתקיימים במקרה של התובע. 12. מהמסמכים שצורפו לתצהיר התובע עולה כי מידי שנה מבצע התובע בדיקות שמיעה באופן שגרתי. כן הוצגו בדיקות שמיעה משנת 2002, 2006, 2007 ועוד. 13. הנתבע מפנה לבדיקת שמיעה מיום 26/1/06. בתעוד הרפואי מיום 27/1/06 נרשם על ידי הרופא המטפל: "תלונות: שמיעה - ירידה בשני הצדדים - סימטרית, אופיינית לפגיעה מרעש מזיק ...". התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה ביום 31/7/08. לטענת הנתבע, די בכך כדי לדחות את התביעה, שעה שהתביעה הוגשה למעלה משנה מהמועד שבו אובחנה ירידה בשמיעה. 14. מנגד, התובע מפנה לבדיקת שמיעה שערך ביום 8/8/08 ואשר לטענתו, מצביעה על החמרת מצב לעומת המצב בשנת 2006. 15. לאור האמור, בהחלטה מיום 20/6/13 נקבע: "בטרם ינתן פסק הדין הצדדים מתבקשים להגיש עמדה בשאלה האם חלה החמרת מצב בין בדיקת השמיעה מינואר 2006 לבין הבדיקה משנת 2008 ...". 16. בהודעת התובע נטען כי חלה החמרת מצב, לאור הדברים שנכתבו בטופס הבדיקה מ- 2008: "בשתי האוזניים - משמיעה בתחום הנורמה - ועד לירידת SN חמורה". התובע טוען כי כיתוב זה מעיד על כך שהבודקת מצאה החמרת מצב לעומת הבדיקה משנת 2006. 17. בהודעת הנתבע נטען כי ממוצע תדירי הדיבור בבדיקת השמיעה משנת 2006 היו 23 באוזן ימין ו- 27 באוזן שמאל וכי בבדיקה משנת 2008 נמצא ממוצע 20 באוזן ימין ו- 27 באוזן שמאל. לטענת המל"ל, ממצאים אלה מצביעים על כך שלא חלה החמרת מצב בין הבדיקה מ 2006 לבדיקה מ 2008. 18. על פי החלטה מיום 12/9/12 מונה מומחה רפואי ד"ר פרדיס מילו, אשר התבקש לבדוק את בדיקות השמיעה ולהודיע האם חלה החמרת מצב בין בדיקת השמיעה משנת 2006 לבדיקה משנת 2008. 19. על פי חוות דעת המומחה, חלה החמרה בשיעור 5% בין הבדיקה משנת 2006 לבדיקה משנת 2008. 20. בנוסף לאמור בחוות הדעת, יש לציין כי: א. בבדיקת שמיעה משנת 2006 נרשם "חשד לירידת שמיעה". ב. בבדיקת שמיעה משנת 2007 נרשם "חשד לירידה בשמיעה". ג. בבדיקת שמיעה משנת 2008, שנערכה לאחר הגשת התביעה למל"ל, נרשם : "בשתי האוזניים - משמיעה בתחום הנורמה - ועד לירידת SN חמורה". 21. הפסיקה הכירה במצבים בהם חלה החמרת מצב אשר רק בעקבותיה הוגשה תביעה למל"ל. נקבע כי ככל שקיימת החמרת מצב, יש להרחיב את התנאי הדווקני המופיע בחוק בהתייחס לתקופה של 12 חודשים. כך נקבע בענין עבל (ארצי) 22749-03-11 סלוק נ' המל"ל (9/9/13): "... לעתים תיתכן פרשנות מקילה להוראות סעיף 84א, כפי שנעשה בפסק הדין בעב"ל 40097-08-10 מאיר אסולין - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.10.11), בו נדון תנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, בדבר הירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. בפסק הדין נקבע, כי במקרה בו מבוטח מציג שתי בדיקות שמיעה, אחת מוקדמת יותר בה אין הוא עומד בתנאי הסעיף, ואחת מאוחרת יותר בה הוא עומד בתנאי זה, ייתכן מצב של החמרה בין שתי הבדיקות ובמקרה כזה יש להעדיף את הבדיקה העדכנית יותר, בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית הדין". הנטל להוכיח קיומה של החמרת מצב, מוטל על כתפי התובע. 23. לאור האמור לעיל, העולה מבדיקות השמיעה והאמור בחוות דעת המומחה, הרי שהתובע הרים את הנטל להוכיח קיומה של החמרת מצב בין הבדיקות שנעשו שנה ויותר לפני הגשת התביעה למל"ל לבין הבדיקה שנערכה בסמוך לאחר הגשת התביעה. 24. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי