שינוי משפטי בפרשנות סעיף ליקוי, על התערבות בית הדין בהחלטת ועדה רפואית ? עיקרי העובדות המערער נפגע באירוע מיום 8.2.2006, שהוכר כתאונת עבודה. בוועדה רפואית שהתכנסה ביום 25.6.2008, נקבעה נכותו של המערער, שכללה נכות אורטופדית בשיעור 20% ונכות נוירולוגית בשיעור 20%. המוסד לביטוח לאומי ערער בפני בית הדין לעבודה על החלטת הוועדה האמורה, מיום 25.6.2008, במסגרת תיק בל 4003/08, וערעורו התקבל. ביום 5.1.2009 ניתן פסק דינה של כב' השופטת לקסר (כתוארה דאז), בהאי לישנא: "לאור ההלכה שנקבעה בעניין זה , כאשר קיימות הפרעות בתסמונת של בקע דיסקוס, על הועדה לעררים לקבוע את אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה או בהתאם לממצא הנוירולוגי. לא ניתן לקבוע אחוזי נכות מכח שתי החלופות יחד. במקרה כזה, קביעת דרגת הנכות היא על פי ההפרעה המזכה את הנפגע באחוזי הנכות הגבוהים יותר. 9. לאור האמור, הערעור מתקבל. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים על מנת שזו תקבע את אחוזי הנכות של המשיב, בהתאם לאמור לעיל. הועדה תאפשר לב"כ המשיב להתייצב ולטעון בפניה". פסק הדין האמור ניתן בהתאם למצב המשפטי שהיה נכון לאותה עת, לפיו לא ניתן היה להעניק נכות אורטופדית ונוירולוגית גם יחד בגין בקע דיסקוס. בעקבות פסק הדין, התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים ביום 11.2.2009. הוועדה קבעה למערער נכות אורטופדית בשיעור 20% וביטלה את הנכות הנוירולוגית שנקבעה לו בעבר בגין אותם ממצאים (להלן: "החלטת הוועדה"). המערער השיג על החלטת הוועדה במסגרת הערעור בתיק זה, אולם ביני לביני, במהלך בירורו של הערעור בבית הדין, שונתה ההלכה המשפטית במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1634/09 פנקס נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 7.3.2011, להלן "בג"צ פנקס"). בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את תקנה 37(10)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1965, כך שניתן לקבוע לפיה נכות נוירולוגית בלבד, נכות אורטופדית בלבד או נכות נוירולוגית ואורטופדית גם יחד. במקביל, לאחר מתן פסק הדין בבג"צ פנקס, פנה המערער למשיב בהליך של החמרת מצב. המערער התנגד לבדיקה גופנית בפני הוועדה, בטענה כי יש להוסיף את נכותו הנוירולוגית בשל שינוי ההלכה המשפטית ולא בשל החמרת מצבו הגופני. ועדה לעררים מיום 6.3.12 דחתה את עמדת המערער וכפועל יוצא דחתה את תביעתו להחמרת מצב. המערער ערער על ההחלטה בפני בית הדין (תיק בל 34153-04-12). במסגרת הערעור התקבלה עמדת המערער, ובפסק דין מיום 4.3.2013 קבע בית הדין כי יש להוסיף לנכות שנקבעה לו בעבר נכות נוירולוגית, בשיעור 20%, כפי שנקבעה בוועדת העררים הראשונה שהתקיימה בעניינו, מיום 25.6.2008. ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו תלוי ועומד בפני בית הדין הארצי לעבודה (תיק עב"ל 24934-04-13). טענות הצדדים לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן: הוועדה פעלה על פי הנחיות פסק דין שהפך ללא רלוונטי עם שינוי ההלכה המשפטית. כל עוד תלוי ועומד הליך משפטי הדן בדיוק בעניין בו שונתה ההלכה המשפטית, ניתן להשיב את העניין לוועדה ולהורות לה להשיב על כנה את החלטתה המקורית. ניתן להסיק זאת מקל וחומר מפסק דינו של בית המשפט העליון, שאפשר "לפתוח" דיונים מחדש בדרך של החמרת מצב, אף ללא החמרה במצב בפועל, כדרישות התקנות. במקרה דומה, בעניין תיק ב"ל 43412-02-12 אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי, חזר תיק לוועדה מכוח פסק דין ובטרם נידון בוועדה ניתן בג"צ פנקס. שם, החליט בית הדין כי הוועדה טעתה כאשר לא שקלה להעניק נכות אורטופדית נוסף לנכות הנוירולוגית. אישרור בדיעבד של החלטת ועדה משמעה הוראה לבצע דבר הנוגד את הדין. לא ניתן לקבוע כי הוועדה פעלה כדין. לאור בג"צ פנקס, כל פרשנות קודמת אחרת של התקנות היתה מוטעית. בהליך זה ניתן לתקן את המעוות, ולייתר את המשך ההתדיינות בערכאות בעניין. גם לגופו של עניין נפלו פגמים בהחלטת הוועדה - הוועדה לא התייחסה לטענות המערער, כי ככל שלא ניתן לתת נכות נוירולוגית במקביל לנכות האורטופדית, יש להעניק נכות בגין שברים בכף הרגל; הוועדה לא התייחסה לטענות המערער ובכך לא מילאה אחר הנחיות פסק הדין; המערער סובל מפריצות דיסק, ולא מתסמונת בקע דיסק. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים: הליך זה הינו ניסיון לעקוף הליך משפטי מקביל, המתנהל בבית הדין הארצי לעבודה, שם המקום לדון בפרשנות בג"צ פנקס. בפסק הדין שהשיב את העניין לוועדה לא נפלה כל טעות, שכן ההלכה שונתה מאוחר יותר, תוך קביעת מנגנון מפורט כיצד יש לדון בתיקים בהם התקבלה החלטה רפואית קודם לשינוי ההלכה. בבחינת החלטת ועדה, יש לבחון האם הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין במלואן, וככל שכן, אין סמכות לבית הדין להתערב בהחלטה. משהוועדה פעלה כדין, נכון למועד כינוסה, לא ניתן לטעון היום כי נפלה טעות בהחלטתה בשל שינוי ההלכה בדיעבד. בג"צ פנקס ניתן כשנתיים לאחר התכנסות הוועדה, ולכן אין העניין דומה לנסיבות פסה"ד בעניין אלקובי, עליו הסתמך המערער. גם לגופו של עניין לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה - בהתאם להנחיות פסק הדין בתיק לא היה על הוועדה להתייחס לשברים נטענים בכף הרגל; המערער ובא כוחו הוזמנו לוועדה וטענו טענותיהם בפניה ובכך מילאה הוועדה אחר הנחיות פסק הדין; ההגדרה הרפואית של פריצת דיסק הינה בקע בדיסק ואין מקום להבחנה שערך המערער, גם בג"צ פנקס עסק בסובלים מפריצות דיסק. ממילא, הטענות בהקשר זה היו צריכות לעלות במסגרת ההליך שהשיב את העניין לוועדה ולא כעת. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להדחות. הלכה היא, כי במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). משמע, תפקידו של בית הדין אינו לבחון את נכונות החלטות הוועדות, או "לאשררן", כלשון המערער. על בית הדין לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת ועדה, טעות המצדיקה התערבות שיפוטית. בענייננו, אין חולק כי במועד מתן ההחלטה נשוא הערעור, פעלה הוועדה בהתאם להלכה המשפטית שהיתה נכונה לאותה עת ומילאה אחר הנחיות פסק הדין בעקבותיו כונסה. לפיכך, לא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. אף באסמכתא שהביא המערער, מתיק ב"ל 43412-02-12, בעניין אלקובי, אין כדי לסייע לו. במקרה זה התכנסה הוועדה ודנה לאחר ששונתה ההלכה המשפטית, אולם הדיון נערך שלא בהתאם להלכה המשפטית העדכנית הנכונה. לפיכך, קבע בית הדין כי נפל פגם בהחלטתה של הוועדה, מה שאין כן בענייננו. אף את טענות המערער בדבר תיקון המעוות, באמצעות התערבות משפטית כעת, לא ניתן לקבל. במסגרת פסק הדין בבג"צ פנקס, התווה בית המשפט העליון את דרכם של מבוטחים בעלי נכות אורטופדית ונוירולוגית כתוצאה מפריצת דיסק, אשר קיבלו נכות בגין אחת הפגיעות בלבד בעבר. נקבע, כי הדרך להשיג על החלטות ועדות, שניתנו בהתאם להלכה המשפטית הנכונה במועד מתן ההחלטה, אינה דרך הגשת ערעור אלא באמצעות הגשת תביעה להחמרת מצב. כאמור, אף המערער עצמו עשה כך בפועל. אשר לטענות המערער בדבר פגמים בהחלטת הוועדה לגופה - העניין הושב לוועדה לשם קביעת נכות אורטופדית או נוירולוגית בגין בקע דיסקוס, לא הוטל על הוועדה להתייחס לשברים בכף הרגל ולא נפל פגם בהחלטתה שעה שלא עשתה כן. הוועדה שמעה את המערער ובא כוחו והדברים נרשמו בפרוטוקול. יוער, כי בהתאם לפסק הדין בתיק בל 4003/08, לפיו דנה הוועדה, הוחזר העניין לדיון בקביעת נכות אורטופדית או נוירולוגית בשל תסמונת בקע דיסקוס. הטענה כעת, כי המערער סובל מבעיה רפואית שונה של פריצת דיסק, מקומה בהליך המשפטי הקודם שנערך ומכל מקום, הטענה רפואית ושעה שהוועדה מצאה כי מצבו של המערער תואם את סעיפי הליקוי בעניין בקע דיסקוס, אין מקומו של בית הדין להתערב בקביעה זו. סיכומו של דבר, בנסיבות העניין פעלה הוועדה כדין ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה, המצדיק את התערבות בית הדין. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.רפואהסעיפי ליקויועדה רפואית