דמי פגיעה בגין פגימה בגב על-פי תורת המיקרו-טראומה

1. ביום 20.2.06 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין פגימה בגבו על-פי תורת המיקרו-טראומה. מכאן התביעה שבפנינו. להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובע מתקין גגות פיברגלס ומבודדים לארגזי משאיות החל משנת 1990 ואילך. 3. יום העבודה של התובע משתרע על פני 11 שעות עבודה מידי יום. בתחילת יום העבודה נוהג התובע לקבל הנחיות ממנהל העבודה באשר לסוג המשאיות שעליו לייצר עבורו גגות, כאשר מידת הגגות נעה מ-4.5 x 2.5 מ' ועד ל-9.5 x 2.5 מ'. 4. עבודת ההתקנה כוללת שלושה שלבים, כדלקמן: בשלב הראשון מעמיס התובע קשתות עשויות אלומיניום באורך 2.51 מ' כל אחת, אותן הוא נדרש לקצר בהתאם למידת הרכב באמצעות מסור חשמלי לחיתוך אלומיניום ולהעלות אותן לגג המשאית. לאחר מכן, עולה התובע על סולם המונח ליד המשאית ומחבר את הקשתות לארגז המשאית עם ניטים. שלב זה אורך כשעה לערך. בשלב השני מחבר התובע גליל פיברגלס, השוקל כטון בערך, עם חגורות למנוף. לצורך כך עליו לדחוף את הגליל כדי לפרוש אותו וכדי שיוכל לחתוך את הפיברגלס למידתו של הגג. במהלך שלב זה נדרש התובע להפעיל כוח תוך כדי כיפוף כדי לדחוף את הגליל ולחתוך עם הדיסק את הפיברגלס. שלב זה אורך כחצי שעה. בשלב השלישי, לאחר חיתוך הפיברגלס, על התובע להרימו לעגלה יחד עם פועל נוסף. הגג שוקל כ-40 ק"ג לכל לוח וכל אחד מהעובדים נדרש לשאת משקל של כ-40 ק"ג. לאחר מכן, מלגזה מרימה את הלוח לגג ועליו לפרוש את הפיברגלס לגג ולחברו עם ניטים של 10 ס"מ בתנוחת כיפוף. יצוין כי יש צורך לשים ניט כל 10 ס"מ וכי לצורך התקנתו של גג נדרשים כ-100 ניטים. שלב זה אורך 3.5-4 שעות. 5. במהלך היום התובע יוצא להפסקה של 45 דקות ולאחר מכן הוא עולה על הגג המותקן ואוטם אותו עם סיליקון בתנוחת כיפוף משך כ-20 דקות. 6. במהלך יום עבודה התובע נדרש לבצע התקנה של 2 גגות. יצוין כי ישנן משאיות קטנות של 4 מ', אז אורכת עבודת ההתקנה כ-3 שעות וכי בזמן שנותר הוא נדרש לבצע עבודה אחרת, כפי שיפורט להלן. אך, 75% מזמן עבודתו מוקדש להתקנת גגות גדולים לארגזי משאיות ארוכות. 7. בין התקנה להתקנה התובע מסייע למנהל העבודה ולפועלים האחרים בפעולה של הרמת דלתות של המשאיות והרכבתן של המשאית. כל דלת שוקלת כ-80 ק"ג ועליו לשאת משקל של כ-40 ק"ג, להניחה במקום המיועד להתקנה, להחזיקה לבד משך כמה רגעים. זאת, עת שהפועל האחר שם ניט או שניים על מנת לקבע אותה ולאחר מכן ממשיך בהתקנתה על המשאית. פעולה זו אורכת 20 דקות, במהלכן הוא עוזר להרים את כל הדלתות של המשאית, זאת שעה שבמשאית "ממוצעת" יש 3 דלתות. התובע עוזר בהתקנת כ-4 דלתות מדי יום. מדי יום מסייע התובע למנהל העבודה בחיתוך ברזלים כבדים בצורת פרסה וברזלים דבל T במשקל של כ-30 ק"ג לכל ברזל. לדבריו, במהלך החיתוך הוא הרים את הברזל לשולחן החיתוך וחותך אותו, כאשר ביום הוא נדרש להרים כ-40-45 חתיכות ברזל בממוצע, כאשר כל פעולה נמשכת כמה דקות ובסה"כ אורכת כשעה עד שעה וחצי. כמו כן, התובע נדרש לפרוק מעת לעת מכולות ולסייע בהורדת קירות עץ ברוחב 14-17 מ"מ ובגובה 2.5 מ' (פנלים), כאשר כל קיר שוקל 100 ק"ג. פעולה המתבצעת ע"י 6 פועלים. 8. כבר בשלב שלאחר שמיעת הראיות טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה. זאת, היות והתשתית העובדתית אינה מלמדת על תנועות חוזרות ונשנות, אלא על עבודה במצב סטטי ותנוחה לא נכונה של כריעה בשלב השלישי של העבודה. עמדה זו לא התקבלה על ידינו מהנימוקים אליהם נדרש מייד בהמשך, ומשכך קבענו כי יש מקום למנות מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע בשלב השלישי להתקנה ובשלב האיטום ומריחת הסיליקון לבין הפגימה בגבו. 9. נראה כי לשם הכרעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים במקרה דנן יש מקום לשוב למושכלות ראשונים ולדון בתכליתה של תורת המיקרו-טראומה, אשר הינה פרי פיתוח פסיקתי שנועד להביא בעיקרו להתיחסות שוויונית ו"צודקת" למבוטחים שנפגעו עקב ובמהלך עבודתם באופן המרחיב את תחולתו של החוק. בהתאם לכך נקבע באשר למהותה של דוקטרינת המיקרו-טראומה לאמור: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרו-טראומה הינו קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח". (ראה - עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב פד"ע לה 523, 533; להלן- ענין יניב) אשר לתכלית הפיתוח של הדוקטרינה המרחיבה כאמור, נפסק כך: "במדינות המערב פותחו שתי שיטות שונות להגדרת מחלות מקצוע כפגיעות בעבודה. השיטה האחת, שיטת "הרשימה הסגורה", היא שיטה לפיה המחוקק מרכיב רשימה של שמות מחלות ולצדן מונה את סוג העובדים שלגביהן הן נחשבות למחלות מקצוע; השיטה השנייה, שיטת "הקשר הסיבתי", היא שיטה לפיה המחוקק קובע האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח לבין המחלה, תוך קביעה מפורשת אילו מחלות לא ייחשבו למחלות מקצוע (לדוגמה: Ordinary diseases of life , מחלות אורטופדיות וכדומה). המחוקק הישראלי, בעקבות המחוקקים האנגלי והאמריקני, בחר בשיטת "הרשימה הסגורה" של מחלות מקצוע. דא עקא, ששיטת "הרשימה הסגורה" מעוררת קושי, והוא אי-הצדק אשר נגרם למבוטחים שלקו במחלות שהתפתחותן או הופעתן קשורות או נגרמות באופן משמעותי על-ידי עבודתם, אולם הן טרם הוכרו כמחלות מקצוע. לאור האמור, פיתחו בתי-המשפט, במדינות שבשיטתן אומצה שיטת "הרשימה הסגורה", הלכה שמטרתה לפצות את המבוטחים שמחלתם קשורה לתנאי עבודתם, אולם אינה מחלת מקצוע או "תאונת עבודה" במובנה הרגיל. ההלכה שפותחה היא "תורת המיקרו-טראומה", כשלתורה זו שני יסודות, והם: א. קביעה עובדתית שהיו פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות במבוטח, שנגרמו לו עקב עבודתו; ב. חוות-דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות לבין הופעת המחלה (ראה - דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פ''ד לז (2002) 577). משמע, סוגיית המיקרו-טראומה כל כולה נועדה כאמור, לאפשר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מיצה או לא מיצה בעיתו את הנדרש בהתאם להכרזה על מחלה כמחלת מקצוע. כמו כן נקבע, כי דוקטרינת המיקרו-טראומה הוכרה למעשה כ"מפלט האחרון" של המבוטח הסובל ממחלה שאינה מחלת מקצוע ולא נפגע בפגיעה חד פעמית (ראה - דב"ע נה/0-93 המוסד לביטוח לאומי נ' עזרא קורן, פד"א לא עמ' 607). 10. לא מן הנמנע כי נכון לעת הזו ועל יסוד מושכלות ראשונים אלה, נפתח הצוהר להכרה גם באפשרות שביצוע עבודה בתנוחה סטטית מתמשכת, בלתי נוחה ובלתי טבעית, הכרוכה ביצירת עומס מתמשך על איבר בגוף, תוכר, בנסיבות מסויימות, כתשתית עובדתית מתאימה לפי תורת המיקרו-טראומה. כך למשל, בעב"ל 1376/02 בועז בוסני נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן - ענין בוסני) מינה בית-הדין מומחה יועץ רפואי ביחס לעבודתו של נהג אשר נהיגתו הממושכת, שבוצעה אף היא "במצב סטטי", גרמה לטענתו לפגיעה בגבו. זאת, תוך שהוא מציין כי ככל שהמומחה יגיע למסקנה כי יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע באותו ענין לבין תנאי עבודתו, אזי שהוא יתבקש לחוות את דעתו אף בשאלה - האם מבחינה רפואית ניתן לראות בעבודת התובע סידרה של ארועים שגרמו לסדרת פגימות זעירות בלתי הפיכות בעקרון שבהצטברן יחד גרמו למחלה או החמירו אותה. משמע - בית הדין סבר, באותו ענין, כי בנסיבות מסוימות וככל שסדרת הפגימות הזעירות הינה פועל יוצא של תנועות חוזרות ונשנות "פנימיות" שאינן גלויות לעין - אלה, הקשורות לתהליך גרימה פיזיולוגי פנימי - אין מקום לחסום את התביעה. באמרנו זאת, ערים אנו אף לקיומה של פסיקה אחרת, כפי שמצאה ביטויה למשל בעב"ל 373/08 רינה אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן - ענין אדיבי), שם נפסק כי עמידה רצופה ממושכת וסטטית שגרמה לכאבים ברגל ובקרסוליים - אינה יוצרת תשתית עובדתית על-פי תורת המיקרו-טראומה. זאת, בהעדר טענה של תנועות חוזרות ונשנות. נראה אפוא כי ניתן להצביע על שתי גישות בפסיקתו של בית-הדין הארצי לעבודה באשר ליישומה של תורת המיקרו-טראומה - זו העולה מענין אדיבי לעומת זו העולה מענין בוסני: בעוד שבענין אדיבי נדרשה התובעת להצביע לא רק על קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אלא גם על יכולת לעמוד עליהן באופן חיצוני, הרי שעל-פי הגישה המרחיבה שבענין בוסני, די היה שהתובע יצביע על מנגנון גרימה פיזיולוגי פנימי הכרוך בתנועה חוזרת ונשנית של איברים פנימיים או התחככותם שוב ושוב זה בזה, עקב ובמהלך העבודה - על מנת להכיר בתאונת עבודה. בהתאם לכך ועל-פי גישה זו, התבקש המומחה בענייננו לחוות דעתו, בין היתר, גם בשאלות הקשורות במנגנון הגרימה הפיזיולוגי של הפגימה ולא רק בשאלת הקשר הסיבתי שבינה לבין תנאי העבודה, כפי שאלה פורטו על ידי בית הדין (ראה לעניין זה גם - בל 6042/09 יוסף שמסיאן נ' המוסד לביטוח לאומי; בר"ע 13104-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף שמסיאן) . יישומן של שתי הגישות הללו - זו המרחיבה וזו המצרה - נעשה באופן שונה לגבי פגימות שונות באיברים שונים, בהתאם לידע המצטבר באשר למהות הפגיעות ומידת מורכבותן ולידע הרפואי אודות תהליך הגרימה הפיזיולוגי. 11. מכאן נעבור אפוא לבחון את עמדת המומחה בשאלת הקשר הסיבתי ובתיאור תהליך הגרימה הפיזיולוגי כדלקמן: א. לשאלה - מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע - השיב המומחה כי התובע סובל מכאבי גב תחתון כתוצאה מדיסקופאתיה ברמות L3-L4-L5 וזאת לפי בדיקת CT משנת 2009. ב. לשאלה - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה, במועד שבאה וזאת בשים לב לכך שבשלב השלישי של עבודת ההתקנה (הצמדת ניטים לצורך קיבוע הגג) וכן בשלב האיטום נדרש התובע לבצע עבודה בתנוחה של כיפוף (משך כ-8 שעות ביום עבודה בן 11 שעות) - השיב המומחה כך: "קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שצוינו בעובדות המקרה, בדגש על עבודה פיזית מאומצת הקשורה להרמת משאות ולעבודה בתנוחות לא פיזיולוגיות, לבין הדיסקופאתיות בעמוד שדרה מותני." (ההדגשה הוספה) ג. לשאלה - האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרו-טראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך - השיב המומחה כך: "מקרה זה אינו מתאים למיקרוטראומות היות והתובע לא ביצע פעולות חוזרות ונשנות ולא היה חשוף לויברציות בעמוד שדרה מותני. תהליך מיקרו-טראומטי משול לטיפות מים הנופלות על אבן ושוחקות אותה עם הזמן. אולם מקרה זה מתאים יותר לפגיעה על רקע תנאי עבודה פיזית קשה, הרמת משאות כבדים בפרק זמן ארוך (כ-19 שנים) ומרבית שעות העבודה. ניתן לומר כי כל פעולה פיזית קשה אותה ביצע התובע בזמן עבודתו היתה יכולה להביא לדיסקופאתיה בעמוד השדרה המותני." ד. לשאלה - האם ניתן לומר שתנאי העבודה של התובע החישו את בואה של המחלה, כך שאלמלא העבודה ייתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו, או שכלל לא היתה מופיעה - השיב המומחה כי התובע יליד 1968, וכי החל מגיל 22 הוא עבד בעבודה פיזית קשה "היוצרת עומס רב על עמוד השדרה המותני". ה. לשאלה - האם השפעת תנאי העבודה על הופעת המחלה בעת שהופיעה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים - השיב המומחה כי השפעת תנאי העבודה היתה משמעותית יותר על התפתחות הדיסקופאתיה בעמוד השדר המותני מאשר השפעת תהליך תחלואתי טבעי. 12. לבקשת התובע ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 25.10.12 הוצגו למומחה שאלות הבהרה עליהן השיב כך: א. לשאלה - האם קביעתו באשר לפגיעה בעמוד השדרה של התובע הינה תוצאה של ארוע טראומטי יחיד של עבודה פיזית קשה או הרמת משא כבד, או כתוצאה ממספר אירועים טראומטיים חוזרים של עבודה פיזית קשה או הרמת משא כבד - השיב המומחה כך: "קביעתי הינה כי התובע סובל מדיסקופאתיות בעמוד שדרה מותני על רקע תנאי עבודתו הקשים מאז היותו בן 22. תנאי עבודתו כללו הרמת משאות כבדים וכן עבודה בתנאים לא פיזיולוגיים שנים רבות ושעות רבות ביום. אין לתובע ממצא טראומטי ממשי הנובע על רקע ארוע בודד. כמו כן אין לתובע רצף של פגיעות טראומטיות אשר יכול להעיד על מספר ארועים טראומטיים קשים וקשים פחות. תנאי עבודתו של התובע הם אלה אשר השפיעו בצורה משמעותית על התפתחות הפתולוגיה בעמוד השדרה המותני." ב. לשאלה - האם לאור מסקנתו ביחס לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה בגבו של התובע ניתן לומר כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות פנימיות שאינן גלויות לעין המתבונן הבלתי מקצועי, אך גורמות לסדרה של פגיעות זעירות אשר בצירופן הופיע אצל התובע הנזק הנ"ל - השיב המומחה כי המינוח שהופיע בשאלה אינו מובן וכן הוסיף כי: "לא נמצאה בסיפור המקרה כל עדות לחשיפה לפגיעות מיקרוטראומטיות חיצוניות ופנימיות (?). לפי הבנתי עבדותו של התובע היתה מגוונת מבחינת המאמצים הפיזיים אשר כל אחד יכול היה להשפיע על אזור אחר בגוף. לא ניתן לקבוע כי היתה פעולה חוזרת ונשנית במהלך עבודתו אשר היא זו שהביאה להליך טראומטי בעמוד השדרה המותני. תנאי עבודתי הפיזיים הקשים הם אלה שהביאו למצב בעמוד השדרה המותני." 13. כנרמז לעיל, יש מקום לדעתנו לקבל את התביעה על יסוד הגישה המרחיבה בעניין בוסני וטעמיה כפי שעמדנו עליהם לעיל. זאת, חרף הקושי העולה מחוות דעת המומחה. להלן, נפרט טעמינו תוך התייחסות לטענות הנתבע אשר השליך יהבו, בין היתר, על קביעות המומחה בדבר העדר עדות לחשיפה לפגיעות מיקרו-טראומטיות חיצוניות או פנימיות: 14. מחוות דעת המומחה עולה כי הוא מצא קשר ברור ומובהק בין הפגימה בגבו של התובע מסוג דיסקופאתיות בחוליות ברמה: L3-L4-L5 לבין תנאי עבודתו הקשים שכללו עבודה בתנוחה בלתי טבעית של כיפוף משך שעות רבות ביום ונשיאת משאות כבדים. בחוות דעתו הראשונה ציין המומחה כי סוג העבודה כאמור יוצר עומס רב על עמוד השדרה המותני, כאשר עומס בשיעור זה ובמהלך תקופת הזמן הממושכת בה עבד התובע בעבודה פיזית קשה, הוא שתרם תרומה מכריעה ליצירת הדיסקופאתיות בעמוד השדרה המותני. משמע - המומחה התיחס בחוות דעתו לתהליך הגרימה הפיזיולוגי של הדיסקופאתיה ומדבריו עולה חד משמעית כי פגימה זו הינה פועל יוצא ישיר של עומס רב על עמוד השדרה משך תקופת זמן ניכרת ורצופה, על השחיקה החוזרת ונשנית של הדיסק הבין חולייתי כפועל יוצא מעומס זה. שחיקה שהינן פועל יוצא של תנועות והתחככויות פנימיות חוזרות ונשנות הנגרמות בשל ובמהלך תנאי העבודה. 15. כפי שנרמז לעיל, באומרנו זאת, איננו מתעלמים מעמדת המומחה אשר סבר כי תנאי העבודה של התובע אינם מלמדים על תשתית עובדתית על פי תורת המיקרו-טראומה. אלא שלטעמנו קביעה זו של המומחה ונימוקיה אינם שייכים במקרה דנן לתחום הרפואה אלא לתחום המשפט, היות והם עוסקים במתן פרשנות משפטית צרה למונח המיקרו-טראומה. זאת להבדיל מהתיאור הפיזיולוגי רפואי של תהליך הגרימה היכול להלום את הפרשנות המשפטית הרחבה של מונח זה כעולה מעניין בוסני. סוף דבר 16. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי יש לראות בפגימה בגבו של התובע תאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. 1עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבדמי פגיעהמיקרוטראומה