לטענת התובע פוטר פעמיים בשל כך שסירב לשתף פעולה עם מעשים פלילים, של הטיית מכרז ובשל כך שסירב לבקשת מר X לשתפו בעדויות שמסר עליו במשטרה. נציין כי מר X הורשע בשנת 2006 בעבירות של שוחד המתייחסות, למכרז שהתובע סירב להשתתף בהטייתו כפי שהתבקש לעשות. 3. המכרז הנ"ל שעסק בהעסקת עובדים זרים היה בחודש 9/01 כאשר התובע פוטר בסמוך לאחר מכן בחודש 11/01 (להלן המכרז). התובע עתר לבג"צ , ומיד לאחר מכן, כשהתברר שלא נעשו מהלכי פיטורים כדין, הודיעה המדינה על חזרתה מפיטוריו. התובע שב לעבודה אך עבודתו סוימה על ידי מר X בחודש מרץ 2002. אלה הם העובדות שבתשתית התובענה דנן. 4. הצדדים הודיעו על כי הגיעו להסדר דיוני כמפורט בהודעתם מיום 3.5.12. מדובר בהסכמה מפורטת במסגרתה הוגשו על ידי הצדדים סיכומים והיתה הפניה לתצהירים ולכלל החומר שהוגש, אך לא התקיימה פרשת הוכחות. במסגרת ההסדר הדיוני הוסכם כי ינתן פסק דין לפי סעיף 79 א כשנקבעה לו "תקרה" של 400,000 ₪. הסדר דיוני זה נבע מטעמים שונים של הצדדים ובין היתר כך הבנו , לנוכח העובדה שהרכיבים שנתבעו בעיקרם נתונים לאומדנא ולבית הדין שיקול דעת רחב לפסיקתם. 5. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים ארוכים ומפורטים, בהם הפנו לחומר הרב שהוגש בתיק בין היתר במצורף לתצהירים, אף שכאמור לא התקיימה ישיבת הוכחות. טענות הצדדים 6. התובע טען כי פיטוריו בחודש נובמבר 2001, היו על רקע סירובו לשתף פעולה עם מר X, שביקש להטות מכרז, לטובת מקורבו מר סלע, שנתן לו, ולמי מטעמו, שוחד. ענין זה מעוגן בפסיקה שניתנה בהליך הפלילי בעניינו של מר X בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק הדין שניתן ובערעור בבית המשפט העליון. 7. התובע טען כי סיום עבודתו בחודש פברואר מרץ 2002 היה המשך של אותה מסכת ונבע מכך שסירב לשתף את מר X במידע אודות החקירה הפלילית שנעשתה בזיקה למכרז, שאותו ביקש האחרון להטות לטובת מר סלע מקורבו. 8. לטענת התובע יש במקרה זה "השתק שיפוטי" "השתק פלוגתא" ומניעות לטובתו. כוונתו אפוא הינה שבמהלך ההליכים הפלילים נקבע בבית המשפט המחוזי כמו גם בבית המשפט העליון כי סיום עבודתו בחודש מרץ 2002 היה על רקע סירובו להשתתף במעשים פלילים כפי שנדרש לעשות על ידי השר שהיה ממונה עליו - מר X. בענין זה כך טען יש מניעות והשתק שיפוטי על הנתבעת, מלטעון אחרת, הואיל וכך טענה היא, באמצעות באי כוחה, בהליך הפלילי בעניינו של מר X. 9. עוד טען התובע כי מבקר המדינה צריך היה להעניק לתובע הגנה כחושף שחיתויות אך זו לא ניתנה לו בשל טעות של המבקר. 10. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בשל כך שפיטוריו היו שלא כדין הואיל וסיבת סיום עבודתו היתה בשל סירובו לשתף פעולה עם מעשה שחיתות ועמידתו על הגנת טוהר ההליך המנהלי (המכרז). עוד טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי, בשל כך שחוזה עבודתו הופסק בטרם עת. הואיל ומדובר היה בחוזה לתקופה קצובה שהופסק בחוסר תום לב הרי שזכאי הוא לשכר עד תום התקופה. כמו כן טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש וכך גם בשל אי קיום הליך שימוע כדין . לא זו אף זו מר X הוציא עליו לשון הרע והדבר פורסם מה שגרם לו פגיעה קשה ועוגמת נפש רבה ולכן יש לפצותו אף על לשון הרע שפורסמה עליו. 11. לטענת הנתבעת התובע התקבל לעבודה אך מחמת היכרותו וקרבתו למר X. מדובר במשרת אמון בה עבד תקופה קצרה של כ 7 חודשים בלבד. בכל אופן פיטוריו בחודש 11/01 בוטלו בשל פגמים שנפלו בהם בהתאם להודעה שנמסרה לבג"צ. אכן יחסי האמון בינו לבין השר מר X , השתבשו. התובע ניסה בתחילה להענות לבקשתו של מר X ולהביא לביטול המכרז כפי שמסרו עוה"ד משירות התעסוקה. לאחר שאלה עמדו על המשמר וסירבו להעתר לבקשה לבטל את המכרז התעשת התובע, וחזר בו מדרישתו זו וסירב לשתף פעולה עם דרישתו של מר X לבטל את המכרז או להטותו. אכן פיטוריו בחודש 11/01 היו בזיקה לסירובו זה. פיטוריו אלה בוטלו והם אינם מעניינים עוד. סיום עבודתו בחודש מרץ 2002 נעשה בהסכמה במסגרתה הוענקו לו הטבות שונות. בכל אופן סיום עבודתו בחודש מרץ 2002 לא היה בשל כך שחשף שחיתויות אלא לנוכח העובדה שיחסי האמון שהיו לו עם השר נתקלקלו.עוד טענה הנתבעת כי התובע עצמו היה נגוע במנהל לא תקין וזאת בין היתר לנוכח העובדה שהעביר פרוטוקולים ומידע מוועדות המכרזים שלא כדין. 12. הנתבעת טענה כי ההסכמה הדיונית בהליך זה היתה שתהיה "תקרה", לסכום שיקבע בפסק הדין אך לא "רצפה" הואיל והיא סבורה שראוי לפסוק לתובע אפס וזאת בשים לב לכך שמדובר במשרת אמון כאשר האמון בינו לבין השר התקלקל. בכל אופן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, נגזרים מתקופת העבודה שהיתה קצרה במיוחד, ומכך שאופי המשרה במקרה זה - משרת אמון - מצדיק סיומה, עת לא מתקיימים יחסי אמון, בין נושא המשרה לבין הממונה עליו. בכל אופן התובע יכול היה לשוב ולעבוד בפרופסיה בה עסק קודם למינויו על ידי מר X. חלה עליו חובה להקטין את הנזק וענין זה צריך כמובן להלקח בחשבון. לטענת הנתבעת אין לראות בתובע כחושף שחיתויות הזכאי להגנה מיוחדת. נהפוך הוא התובע היה שותף להתנהלות לא חוקית והפרת חובת תום הלב בכך ששיתף פעולה עם מר X, בחלק מהעניינים (אף כי אין חולק שבסופו של דבר סירב לפעול להטיית המכרז). עוד טענה הנתבעת כי בפסקי הדין שניתנו בהליך הפלילי בעניינו של מר X, לא נקבע באופן פוזיטיבי כפי שטען התובע, כי סיום עבודתו בחודש מרץ 2002 היה שלא כדין וזאת במובחן מפיטוריו בחודש 11/01 . אין כאן לטענתה של הנתבעת השתק פלוגתא או השתק שיפוטי או מניעות שיפוטית כפי שטען התובע. באשר לטענת עוולת לשון הרע שהוציא עליו מר X, הרי שענין זה יכול להיות מופנה כלפי מר X, ולא כלפי המדינה, שאינה אחראית כלפיו לנוכח סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין, הואיל ומר X פעל במעשיו אלה לטובת עצמו בלבד . 13. סקרנו לעיל את עיקרי טענות הצדדים נשוב ונדגיש את הסכמתם הדיונית ולפיה לא יקויים הליך הוכחות בתיק. שני הצדדים הגישו את סיכומיהם כאמור ולהלן הכרעתנו. הכרעה 14. פיטורי התובע בחודש 11/01 היו כפי שעולה, מהכרעות בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי בעניינו של מר X, בזיקה לסירובו של התובע לשתף פעולה בהיקף ובאופן שביקש מר X. לדידנו את סיום עבודתו בחודש פברואר - מרץ 2002 בסמוך לאחר מכן, לא ניתן לראות במנותק, ממהלך הפיטורים שהיה בשלהי שנת 2001. מדובר ברציפות זמנים ומהלכים שהתרחשו בזה אחר זה והם קשורים האחד בשני בקשר מובהק לא ניתן לניתוק. ניתן לומר וכך קובעים אנו, כי סיום עבודתו של התובע בחודש פברואר מרץ 2002, אף שנעשה לכאורה בהסכמה, לה היה שותף התובע, נכפה למעשה על התובע והוא קשור להתנהלותו בקשר למכרז, בשלהי שנת 2001. אכן נכון כי התובע ביקש בתחילה לרצות את השר X, אך לאחר מכן תיקן את דרכיו, וסירב לשתף עימו פעולה, כאשר דרישותיו של X (לבטל המכרז או להטותו) עברו באופן מובהק את התחום המותר. דרישותיו של מר X, כפי שהובהר לתובע על ידי היועצים המשפטים של שירות התעסוקה, היו לא חוקיות. כשהשכיל התובע להבין את הדברים (לנוכח הדברים שמסרו לו יועציו המשפטים) סירב להמשיך את שיתוף הפעולה, בענין זה עם מר X. אכן טוב עשה התובע שהבין, כי אין להמשיך לרצות את מר X ומקורביו בניגוד לדין. 15. יש להבחין בין המעשים להם היה התובע שותף ובמסגרתם נמסרו על ידו פרוטוקולים ומידע שלא כדין, לבין המעשים הפלילים שביקש השר לעשות. כאן אמר התובע לא עוד. אכן נדרש אומץ לעמוד בפני השר ולסרב לבקשותיו. אל יהא הדבר קל בעיניו של מאן דהוא. בכל אופן טוב עשה התובע כשעצר וסירב במפגיע לשר, עת זה ביקש את הטיית המכרז לטובת מקורבו מר סלע ולמצער את פסילת המכרז. כאן מדובר בהליך פלילי מובהק, שבגינו בסופו של דבר הורשע השר ונשלח למאסר ארוך. לדידנו כאמור, יש מקום לומר כי סיום עבודתו של התובע היה קשור לסירובו כאמור. לפיכך נכון לפסוק לתובע פיצוי בזיקה לסיום עבודתו בשנת 2002. ביושבנו על מדין, מבלי שמופעל עלינו מכבש הלחצים של השר ומקורביו, ובודאי עת יודעים אנו את העובדות לאשורן, כפי שנקבעו בדיעבד על ידי הערכאות השונות, קל לנו לומר מה נכון היה לעשות. התובע בזמן אמת - אותה שעה, עמד בפני מסכת לחצים קשה מהשר ושולחיו. בסופו של יום התעשת התובע ולא נכנע ללחצים ועמד בפרץ. מעשה זה דרש אומץ ותעצומות נפש. התובע לא קיבל את ההגנה שצריך היה לקבל, מי שפועל באופן האמור. יחד עם זאת אותה שעה טרם נקבעו אותן קביעות עובדתיות נחרצות בפסק הדין בהליך הפלילי, שחשף את העובדות לאשורן. מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו שר הורשע, בין היתר, בקבלת שוחד. חשיפת העובדות ארכה זמן רב ובהליך הפלילי נשמעו עדויות רבות ורק בתומם נקבעו הדברים. זוהי אפוא חכמה לאחר מעשה. 16. באשר לטענה לפיה לא ניתנה לתובע זכות טיעון כדין (שימוע) טרם סיום עבודתו הרי שאף כאן ניתן לומר בדיעבד, שיש טעם בטענה. כאמור סיום עבודתו בחודש מרץ 2002 היה קשור לאירועים בשלהי שנת 2001. למעשה סיום עבודתו נעשה בין היתר מחמת אובדן יחסי האמון, כאשר מדובר במשרת אמון. אך אמון זה נפגע בין היתר, מחמת סירובו של התובע לשתף פעולה, עם מעשים פליליים. בסופו של יום עטו על סיבת הפיטורים, מחלצות אחרות מהטעם האמיתי. לנוכח זאת ברור כי לא היה טעם בזכות הטיעון אף אם פורמלית ניתנה זכות כזו. 17. ראוי לומר כאן כי בענין טענת לשון הרע, מקבלים אנו כאן את טענת הנתבעת במלואה וכי אין לפסוק כנגד הנתבעת בגין לשון הרע, שהוציא מר X על התובע, ככל שהיה באמור לשון הרע. לנתבעת עומדת ההגנה הקבועה בס' 13 לפקודת הנזיקין. 18. באשר לגובה הפיצוי שראוי לפסוק אמרנו בענין שירי להב (תע"א 3140/09 שירי להב - מדינת ישראל) את הדברים הבאים: "...אין חולק על חשיבות הזכויות שנפגעו. ברם, היקף הפיצוי נגזר אמנם בין היתר ממחדלו של המעביד, מעצמת ההפרה, אך לא פחות מכך, ממשך תקופת ההעסקה, המשפיע גם על עוצמת ההסתמכות של העובד ועומק מחויבותו של המעסיק מולו (ראה לענין השיקולים ע"ב (ת"א) 6527/07 שירה כהן נ' חברת מנפאואר (ניתן ביום 5.11.09). לא הרי הפגיעה בזכותו של מי שעבד שנים רבות במקום העבודה ופוטר במחי יד ללא זכות טיעון, כהרי הפגיעה בזכותו של מי שעבד כשנה וידע כל העת כי משרתו תלויה בחילופי השרים, כי מדובר במשרת אמון התלויה ביחסיו הטובים עם הממונה עליו יותר מבמשרה רגילה, וכי העסקתו עלולה להסתיים באופן מהיר יחסית..." דברים אלה אושרו למעשה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 44309/05/11 שירי להב - מדינת ישראל), שהגדיל את סכום הפיצוי באותו מקרה. בית הדין הארצי אומר שם את הדברים הבאים: "באשר לשיעור הפיצוי שיפסוק בית הדין בנסיבות של פיטורים שלא כדין, קביעת שיעור הפיצוי תיעשה תוך "שקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי...; הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו..." (ע"ע 21781-10-10 לולו ראשד - הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים, מיום 13.7.2012 בפסקה 65, ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ - זיוית פניבלוב, מיום 29.1.09 ע"ע 666/09 מולי אורן - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 1.4.12; רעות שמר בגס, צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים - עיונים בהלכת השימוע, פורסם בעבודה, חברה ומשפט י"ג 2012)" התבחינים שהוזכרו שם יפים אף כאן. 19. בהתאם לתבחינים שנקבעו כאמור יש לשקו לבין היתר את שכרו של התובע, את תקופת עבודתו שהיתה כ 7 חודשים, את הליקויים והמחדלים שנעשו בסיום עבודתו כאמור לעיל, ואת הזכויות שנתנו לו עם סיום עבודתו. בהתחשב בכל אלה, ולנוכח הסכמת הצדדים, סבורים אנו שראוי לפסוק לתובע פיצוי כולל בגין הליקויים בסך 250,000 ₪. מדובר בפיצוי אפוא על עוגמת נפש ופיצוי על פיטורים שלא כדין. על זאת יש להוסיף השתתפות בשכר טרחה בסך 10,000 ₪. משפט פלילימכרזפיטורים