התובע ירד ממדרכה רטובה לכביש, נפל, והברך הסתובבה. לפנינו תביעה ובה עותר התובע להכיר בו כמי שנפגע בברכו הימנית בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק), בשל ארוע תאונתי מיום 20.6.08. בדיון מיום 10.2.10 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו להסכמה לפיה ביום 20.6.08 ארע לתובע אירוע תאונתי "שבמהלכו ירד התובע ממדרכה רטובה לכביש, מעד, וברכו הסתובבה. הרגיש מתיחה מלפנים ומאחור". עוד הסכימו הצדדים כך: "א. התובע פנה לראשונה לרופא לאחר האירוע האמור ביום 26.6.08 ומסר גרסתו לגבי האירוע בעבודה. ב. התובע פנה לרופא ביום 13.6.08, קודם לאירוע הנטען עקב כאבים ונפיחות בברך ימין וקושי לעלות במדרגות. ג. התובע פנה לרופא ביום 19.6.08 יום לפני האירוע וקיבל זריקה לברך ימין. ד. התובע עבר ניתוח בברך שמאל בנובמבר 2005 בשל קרעים במיניסקוס. כן עבר ניתוח בברך ימין בספטמבר 2008 אחר האירוע." בין לבין, מונתה השופטת סלע לכהונת נשיאת בית הדין האזורי וענינו של התובע הועבר למותב בראשות הנשיא שפיצר, כתוארו אז. ביום 14.12.12 מונה ד"ר אלכסנדר ברוסקין כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן - המומחה). בהחלטת המינוי צויין עצם הארוע התאונתי מיום 20.6.08 - ללא תאור הדברים, וכן צויינו יתר העובדות המוסכמות. המומחה התבקש לבחון האם יש קשר סיבתי בין הארוע התאונתי לבין מצב הברך. ביום 23.1.11 ניתנה חוות דעתו של המומחה כדלהלן: "ראשית, עלי לציין, כי בהחלטת כבוד נשיא בית הדין לא צורפה קביעה לגבי אופי ומהות האירוע המדובר מהתאריך 20.6.08. בסיכום ביקור אצל אורתופד בתאריך 26.6.08 צוין כי "לדבריו, בתאריך 20.6.08, בזמן העבודה מעד ונחבל בברך ימין בירידה במדרגות". זוהי העדות היחידה לגבי אופי התאונה ואתייחס לגביה. בתאריך 19.6.08, יום לפני האירוע, ובתאריך 13.6.08 פנה התובע עם התלונות על כאבים בברך ימין, קושי בעליה במדרגות, נפיחות, הגבלה בטווח התנועות ועל רגישות באספקט האחורי והפנימי של ברך ימין. כל הסימנים הללו מתאימים לקרע במניסקוס הפנימי של ברך ימין, שאובחנו לאחר מכן בבדיקה ארתרוסקופית בתאריך 7.9.08. כמו כן, בבדיקה הארתרוסקופית אובחן תהליך של נמק אווסקולארי באזור הקונדיל הפמורלי הפנימי בברך ימין, דבר המעיד שוב על תהליך תחלואתי בברך ימין. בתאריך 17.7.08, כחודש לאחר האירוע מיום 20.6.08 בוצע לתובע ניקור של ברך ימין ואובחן נוזל סינוביאלי צלול וצהוב, דבר המעיד על תהליך ניווני ולא טראומטי. במקרה של טראומה הנוזל אמור היה להיות אדום. כמו כן, בבדיקת מיפוי עצמות אובחנה קליטה דיפוזית בשתי הברכיים, המצביעה גם על תהליך ניווני שווה בשתי הברכיים. נשאלת השאלה האם לאחר האירוע מיום 20.6.08 נגרמה לתובע החמרה של מצב רפואי קודם, שלכל הדעות ברור כי הוא תוצאה של תהליך תחלואתי. לא מצאתי בתיקו הרפואי של התובע סימנים של טראומה או לחילופין החמרה בטווח התנועות לאחר האירוע. לפי כך, איני רואה כל קשר סיבתי בין האירוע מיום 20.6.08 לבין מצבו האורתופדי האובייקטיבי בברך ימין, לא דרך גרימה ולא על דרך החמרה." התובע הגיש בקשה להעביר למומחה שאלות הבהרה. נוכח "קשיי תקשורת" בין הצדדים, קבע הנשיא שפיצר דיון בבקשת התובע. בין לבין מונה הנשיא לכהונת מנהל בתי המשפט והתביעה הועברה למותב בראשותי. בישיבה מיום 6.5.12 הסכימו הצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה. על שאלות ההבהרה השיב המומחה ביום 4.7.12. להלן השאלות והתשובות: א. האירוע שארע לתובע ביום 20/06/08 היה כדלקמן: ביום 20/06/08 ירד התובע ממדרכה רטובה לכביש, מעד, וברכו הסתובבה. התובע הרגיש מתיחה מלפנים ומאחור. המומחה מתבקש להשיב האם יש בתיאור האירוע כדי לשנות מתשובותיו לשאלות ביה"ד? "מנגנון האירוע כפי שתואר ע"י בית הדין דומה לתיאורו של התובע כפי שהופיע בתיק הרפואי. קרי החלקה ממשטח גבוה למשטח נמוך, שלאחריו הברך שינתה זווית בצורה חדה, דבר שהביא לכאבים במפרק הברך. לא כל אירוע המלווה במנגנון סיבובי של הברך מביא לפגיעה במרכיבים הפנימיים של הברך. כפי שציינתי בחוות דעתי, התובע החל להתלונן על כאבים בברך ימין שבוע ואף יום טרם האירוע. כמו כן, בתוצאות ניקור של הברך, 4 שבועות לאחר האירוע הנטען, לא נמצאה כל עדות לאירוע טראומטי כלשהו בתוך הנוזל שהוצא. אילולא היה לתובע אירוע טראומטי, היינו מצפים לראות שאריות של שטף דם הצובעות את הנוזל הסינוביאלי בצבע אדום או חום או עדות לקרישי דם. אי קיום שאריות אלה מהווה הוכחה אורתופדית, כי לתובע לא נגרם נזק טראומטי בעקבות האירוע מיום 20.6.08, ומצבו בברך נובע על רקע תחלואתי ניווני בלבד." ב. נא פרט בגין אילו תקופות ניתנו לתובע תעודות אי כושר ומאיזה טעם רפואי. "התובע קיבל תעודות אי כושר מהתאריך 30.6.08 עד לתאריך 19.9.08. הטעם הרפואי להנפקת תעודות אי כושר אלה הינה שבר אוסטאו-כונדרלי של ברך ימין על רקע של נמק א-וסקולארי." ג. האם יש קשר סיבתי בין האירוע האמור לבין תעודות אי הכושר של התובע לתקופה שמיום 30/06/08 ואילך? "לא מצאתי כל קשר סיבתי בין הנפקת תעודות אי כושר על רקע תהליך תחלואתי בברך ימין על רקע ניווני לבין האירוע מיום 20.6.08, שלא נגרם לכל נזק טראומטי לברך ימין." ביום 11.7.12 ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להודיע כיצד מבוקש להמשיך עם ההליך. לאחר אורכות שונות הודיע התובע ביום 11.10.12 כי הוא מבקש לחקור נגדית את המומחה. ביום 7.11.12 נדחתה הבקשה. להלן ההחלטה: "לא מצאתי כל הצדקה לזמן את המומחה לחקירה נגדית. בקשת התובע מנומקת בצורה סתמית. טענה לפיה התובע מתקשה לקבל את חוות הדעת אינה יכולה לבסס עילה לסטות מהכללים בענין זה. התיק יועבר לסיכומים - התובע יסכם עד ליום 15.12.12 והנתבע תוך 30 ימים נוספים. לעיון." תחת להגיש סיכומים, ביקש התובע ביום 16.12.12 אורכה להגשת בקשה מנומקת לזימון המומחה לחקירה נגדית ולחלופין למינוי מומחה רפואי "חלופי". אורכה ניתנה, אך בקשה שכזו הוגשה לבסוף - לאחר אורכות והתראות - רק ביום 7.4.13. ביום 10.6.13 נדחתה הבקשה. להלן ההחלטה: "גם לאחר עיון בבקשה הארוכה של התובע להתיר את חקירתו הנגדית של המומחה ולחלופין למנות מומחה "חלופי" (לא ברור אם הכוונה למומחה נוסף או למומחה אחר), הגעתי לכלל מסקנה כי אין יסוד לבקשה. אי פירוט ראשוני של תאור התאונה אינו מצדיק חקירה נגדית משתאור התאונה הועבר והמומחה אף ציין כי תאור זה תואם את המצויין בתיעוד הרפואי. הטיעון המתייחס לבדיקת המיפוי ולמצויין בו לפיו "יתכן משנית לטראומה" וכן "הממצאים יכולים להתאים לשינויים פוסטתראומתיים", יכול לכל היותר להצדיק העברת שאלת הבהרה נוספת למומחה (רא' סעיף 14 לבקשה מיום 23.10.11). מעבר לזה לא מצאתי כי עלה בידי התובע להצביע קשיים בחוות הדעת שיש בהם כדי להצדיק הענות לבקשה כאמור. לאור האמור יעביר בית הדין למומחה שאלת הבהרה נוספת ביחס לאמור בבדיקת המיפוי." ביום 10.6.13 נשלחה למומחה שאלת הבהרה נוספת. המומחה השיב עליה בחוות דעתו מיום 28.6.13. להלן השאלה והתשובה: בבדיקת מיפוי העצמות מיום 14.07.08 (מצורפת לחומר הרפואי) מצויין כי ממצאים מסויימים "יתכן משנים לטראומה" וכי "הממצאים יכולים להתאים לפוסטתרואמתיים...". האם אין בממצאים אלה כדי להצביע על כך שיש לפחות קשר סיבתי חלקי בין התאונה לבין תקופת אי הכושר, ולו בדרך של החמרת מצב?א. א. אם לא, אנא הסבר כיצד הממצאים במיפוי העצמות מתיישבים עם חוות דעתך?ב. אם כן, מהי תקופת אי הכושר שניתן לייחס לתאונה? "א. קיבלתי מבית הדין את תשובת מיפוי העצמות מהתאריך 14.7.08, כשלושה שבועות לאחר האירוע. בתשובת הבדיקה צוין כי קיימת קליטה דיפוזית בשתי הכתפיים שלא ברור האם הינה ניוונית או פוסט-טרואמטית. אובחנה קליטה מוגברת בקונדיל הפמורלי מדיאלי מימין, אשר מתאימה לשבר אוסטיאוכונדרלי (ניווני). אובחנה קליטה דיפוזית ובלתי אחידה בפמור ובטיביה מימין יתכן משנית לטרואמה, וכן אובחנה קליטה בברך שמאל. כמו כן, בסיכום צוין כי הממצאים יכולים להתאים לפוסט-טראומטיים. יש לשים לב, כי בתעודה רפואית מהתאריך 17.7.08, צוין כי בצילום ביקורת מאותו היום לא נמצאה עדות לשבר. בוצע ניקור של ברך ימין-נוזל סינוביאלי צלול, צהוב. כאשר יש צורך לאבחן האם מדובר ממצא טראומטי או ניווני, האורתופדים מבצעים מספר בדיקות על מנת למצוא אבחנה מבדלת. בדיקת מיפוי העצמות אכן הצביעה על קליטה מוגברת שיכולה להתאים לסימנים פוסט טרואמטיים או ניווניים (הסיבות בתשובה אינן חד משמעיות) ולא ניתן להצביע על מקור חד משמעי. אולם בדיקת הניקור הצביעה בצורה חד משמעית ולא משתמעת לשתי פנים כי לתובע לא נגרמה טראומה טרייה (לא סימנים של המטוזיס ולא סימנים של שרידי דם), ומדובר בתהליך ניווני ישן שגרם בהמשך לתגובה סינוביאלית בברך ימין. אי לכך, אין בממצאים אלה כדי להצביע על כך שיש לפחות קשר סיבתי חלקי לבין התאונה לבין תקופת אי הכושר, ולו בדרך של החמרת מצב. האירוע לא השפיע בשום דרך על הפתולוגיה בברך ימין. ב. לא מצאתי כל קשר סיבתי בין הנפקת תעודות אי כושר על רקע תהליך תחלואתי בברך ימין על רקע ניווני לבין האירוע מיום 20.6.08, שלא גרם לכל נזק טראומטי לברך ימין. לפי דעתי, תקופת אי הכושר אינה קשורה לאירוע ולא ניתן לייחסה לתאונה". ביום 3.7.13 ניתן צו לסיכומים. לאחר אורכות שונות הוגשו ביום 10.11.13 סיכומי התובע. ביום 2.1.14 הוגשו סיכומי הנתבע. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. ואלה טעמינו בתמצית: אין חולק כי קביעת קיומו או העדרו של קשר סיבתי מסורה לבית הדין ולא למומחה שמסייע לבית הדין בקבלת החלטתו. יחד עם זאת, לרובד הרפואי יש משקל בבחינת קיומו של קשר סיבתי ולכן על מנת לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין נדרש טעם. עיון בסיכומי התובע מעלה כי שזורים בו טענות מטענות שונות שעוסקות בעניני רפואה - משמעות של תלונות, בדיקות וממצאים - והכל מבלי שהוגשה חוות דעת רפואית התומכת בטענות. בכל הכבוד, אין מקום להעלות במסגרת הסיכומים טענות רפואיות, שמקומן היה לכל היותר בשאלות הבהרה למומחה. הוא הדין באשר למסקנות שמבקש התובע ללמוד מההכרה בפגיעה בברך שמאל בגין תאונת עבודה מיום 16.8.04. נזכיר כי בענין זה כלל לא נקבעו עובדות, והנטען בקשר לברך שמאל חורג ממסגרת הדיון. חוות הדעת של המומחה היתה עקבית וחד משמעית שלא רק שללה קשר סיבתי של "גרימה" או "החמרה", אלא אף הפנתה לכך שמדובר בתהליך תחלואתי. איננו מקבלים את הטענות כאילו חוות הדעת היתה כלאחר יד, או "קצרה". חוות דעת לא נבחנת לפי אורכה אלא לפי היכולת להבין את הנמקת המומחה. המומחה נימק את עמדתו בצורה בהירה וברורה תוך הפניה לממצאים רפואיים שונים ותוך מתן הסבר מספק למשמעותם. לא מצאנו כל טעם שלא לקבל את חוות הדעת של המומחה. צודק הנתבע כי "טעות" בציון מועד בדיקת הניקור אינה מהותית, משאין חולק על תוצאות הבדיקה. לענין ממצאי מיפוי העצמות, ניתן הסבר מפורט של המומחה - הסבר שמניח את הדעת. התובע טוען לאי תפקודו במועד שלאחר התאונה כעובדה המשמיטה את הבסיס לחוות הדעת. אלא שטענות אלה לאי תפקוד לא מצאו את ביטויין בתשתית העובדתית. סוף דבר - לאור המקובץ, התביעה נדחית. בנסיבות העניין וחרף ההתנהלות הדיונית - אין צו להוצאות. ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.כבישתאונת עבודה