"אינך זכאית לדמי לידה, מאחר ולא נתקיימו יחסי עובד מעביד לפי סעיף 1 לחוק" 5. לטענת התובעת, מיום 1/4/08 ועד ליום 25/11/08 היא שימשה כפקידה בתחנת הדלק. במסגרת תפקידה, היא הייתה אחראית על רישום לקוחות בהקפה, ריכוז הניירת ותלושי הקפה, סידור וארגון תלושי ההקפה וכדומה. התובעת עבדה 8 שעות ביום ושכרה הסתכם בסך של כ- 4,000 ₪ שהופקדו בחשבון של בעלה. 6. לטענת הנתבע, מחקירות שביצע בעניינה של התובעת לא הוכח שהתובעת ביצעה עבודה סדירה בתחנת הדלק; התובעת לא הוכרה בסביבת המקום כמי שעבדה שם; לא הועסק עובד אחר במקום התובעת- לא לפני תחילת העסקתה ולא אחריה; משכורתה הנטענת של התובעת הייתה גבוהה משל כלל עובדי התחנה. דיון והכרעה 7. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע: " "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". 8. כאמור, הבעלים של תחנת הדלק בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה חמיה של התובעת. המדובר הוא בקרבה משפחתית בין השניים, אך לא ניתן לראות בו "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. 9. אין בקרבה משפחתית כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד- מעביד. אולם, כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר, כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכדומה (דב"ע לג/ 108- 0 המוסד נ' שרה כץ, פד"ע 31; דב"ע נג/ 78- 0 חוה פייגלשטוק נ' המוסד, פד"ע כו 283; דב"ע נה/ 295- 0 המוסד נ' רחל אזולאי, עבודה ארצי כט (2) 266; עבל 166/99 חיה שחר נ' המוסד, עבודה ארצי לג (71) 28). 10. כמו כן, יש לבחון האם מעשיו של בן המשפחה חרגו "מעזרה משפחתית", שאם לא כן, לא נקשרו יחסי עובד מעביד בין הצדדים לעניין חוק הביטוח הלאומי (עב"ל 20034/98 המוסד נ' שמואל הרצליך, עבודה ארצי לב (3) 365; עב"ל 217/97 המוסד נ' רות שוורץ עבודה ארצי לב (6) 365; עב"ל 373/97 שושנה שוורץ נ' המוסד, עבודה ארצי לג(50) 23). 11. הפסיקה קבעה שני תנאים מצטברים, שצריך שיתמלאו, על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין מפעל יחסי עובד- מעביד, ייחשב כעובד. האחד- עבודה במפעל באופן סדיר, והשני- אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב- הייתה נעשית בידי עובד (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד, פד"ע יח 434). 12. זה המקום לומר, כי לאחר שעיינו במכלות הראיות, תצהירים, עדויות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, הגענו למסקנה כי דין התביעה שלפנינו להידחות- הכול כפי שנסביר ונפרט להלן: א. גרסתה של התובעת התגלתה כבלתי אמינה ורצופת סתירות, וכך גם גרסת העדים מטעמה. ב. בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 4/6/09 סיפרה התובעת שהיא עבדה בתחנת הדלק מחודש 4/08 ועד כשבוע לפני מועד הלידה. התובעת עבדה 8 שעות ביום, בימים ראשון עד שישי ומידי פעם ביום שבת, ועבודתה הייתה רישום לקוחות בהקפה, ריכוז הניירת ותלושי הקפה ומיון התלושים בקלסרים. לטענתה, טרם עבודתה בתחנת הדלק ולאחר מועד הלידה, בעלה הוא שביצע את עבודתה (נספחי כתב ההגנה). בעדותה בבית הדין, שבה התובעת וטענה, כי טרם תחילת עבודתה בתחנה, ביצעו את העבודה בעלה וחמיה (ש' 31, עמ' 4 לפרוטוקול). כך גם בעלה של התובעת, מר מג'יד חלבי, העיד לפנינו, כי הוא ביצע את העבודה לפני שהתובעת החלה את עבודתה בתחנת הדלק (ש' 18, עמ' 8 לפרוטוקול). בשונה מהגרסה שהעלו התובעת ובעלה העיד חמיה של התובעת, מר מותקל חלבי, שהינו הבעלים של תחנת הדלק, כי עובד בשם עלי חלבי ביצע את העבודה טרם תחילת עבודתה של התובעת, וגם בעלה של התובעת ועובד אחר נוסף: "... לפני כן היה מישהו אחר בשם עלי חלבי שעשה חלק מהעבודה שלה. גם עובדים אחרים עשו את העבודה, למשל אני, הבן שלי, או מישהו אחר. ועוד אחד העובדים. אני לא זוכר את השמות של העובדים" (ש' 25- 21, עמ' 11 לפרוטוקול). בהמשך הוסיף מר מותקל חלבי, שלפני תחילת עבודתה של התובעת, "היו הרבה אנשים שעשו את העבודה", למשל הבת שלו שביצעה את העבודה ועובד בשם חמזי חלבי (ש' 16- 9, עמ' 12 לפרוטוקול). ג. בעוד שלטענת התובעת בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 4/6/09 שכרה שולם לה בהמחאות שהופקדו לחשבונו של בעלה, מאחר ולא היה בבעלותה חשבון בנק, מהודעתו מיום 26/5/09 של הבעל, מר חלבי מג'יד, לחוקר מטעם הנתבע, עלה כי מר חלבי כלל אינו זוכר כיצד שולם שכרה של התובעת (נספחי כתב ההגנה). ד. בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 4/6/09 סיפרה התובעת שלאחר תום 4 חודשי חופשת הלידה, היא עזרה לבעלה במכבסה, "לשעה שעתיים ביום ללא שכר" (נספחי כתב ההגנה). בתצהירה טענה התובעת, שלאחר תום חופשת הלידה היא לא חזרה לעבודתה בתחנת הדלק, מאחר שהתחנה החלה לעבוד בצורה ממוחשבת ולא היה צורך בעבודה משרדית (סעיף 16 לתצהיר התובעת). לעומת זאת, התובעת העידה בבית הדין, כי היא חזרה לעבודתה בתחנת הדלק לאחר הלידה: "אחרי חופשת הלידה אני עדיין עובדת שם באותה עבודה". בהמשך העדות, טענה התובעת שהמשרד עבר למסעדה שבבעלות המשפחה, והיא עובדת בניירת של המסעדה, מכבסה ותחנת הדלק (עמ' 5 לפרוטוקול). ה. זאת ועוד, כאמור לטענת התובעת בתצהירה, היא לא שבה לעבודתה בתחנת הדלק לאחר הלידה, מאחר והתחנה החלה לעבוד בצורה ממוחשבת, כך שלא היה צורך בעבודה משרדית (סעיף 16 לתצהיר התובעת). יובהר, כי מגרסתה של התובעת והעדים מטעמה, עלה מפורשות כי עיקר עבודתה היה סידור, מיון וניהול ניירת משרדית. נזכיר, כי התובעת ילדה ביום 25/11/08. עם זאת, ממסמך שהוגש על ידי התובעת ביום 10/10/12, מאת "טלאק מחשבים בע"מ" מיום 10/9/12 עולה, כי מערכת ניהול ובקרת הדלק הממוחשבת הותקנה בתחנת הדלק בחודש 10/08, והורצה במשך חודשיים. היינו, המערכת הממוחשבת הותקנה עוד קודם למועד הלידה, כשבתצהיר עדותה הראשית טוענת התובעת, כי המעבר של תחנת הדלק לעבודה ממוחשבת ייתרה את העבודה המשרדית. מכאן, יוצא אפוא, שכבר מחודש 10/08 לא היתה לתובעת עבודה משרדית בתחנה תימוכין לכך, ניתן גם למצוא בחשבונית מיום 31/12/08 שהומצאה לתחנת הדלק, בדבר רכישת המערכת הממוחשבת (ראה הודעה על המצאת מסמכים מיום 10/10/12). ו. ואם בכל זאת לא די, מעדותו של מר מותקל חלבי עלה, שכחודש לאחר יציאתה של התובעת לחופשת לידה, תחנת הדלק הושכרה לחברת דלקנית (ש' 28- 27, עמ' 11 לפרוטוקול). מכאן, שלפי הגרסה של מר חלבי, תחנת הדלק הושכרה בחודש 12/08 משום שהתובעת ילדה בחודש 11/08. בשונה מהגרסה שמסר מר מותקל חלבי, מהסכם השכירות שנחתם בין תחנת הדלק לחברת דלקנית חב' ישראלית לשיווק דלקים בע"מ, עולה שההסכם נחתם ביום 7/3/09 (ראה הודעה על המצאת מסמכים מיום 10/10/12). ז. מעדותה של התובעת עלה כי בעלה של התובעת עובד גם הוא בעסק המשפחתי שבבעלות אביו, ומשמש כמנהל המכבסה. בתקופה הרלוונטית לתביעה, שימש בעלה של התובעת כמנהל התפעולי של תחנת הדלק. בנקודה זו, חשוב הוא לשים לב לכך, כי שכרה של התובעת ששימשה כפקידה היה בסך של כ- 4,000 ₪, ואילו שכרו של בעלה, המנהל, הסתכם בסך של 2,200 ₪ (עמ' 7- 6 לפרוטוקול). כלום הגיוני הדבר שהמנהל משתכר כמעט מחצית משכרה של הפקידה? ח. בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 4/6/09 סיפרה התובעת, שהיא החלה את עבודתה בתחנת הדלק בחודש 4/08. קודם לכן, עבדה במסעדה שבבעלות חמיה, והפסיקה לעבוד שם בשל תאונת עבודה שקרתה לה, לאחר שנשפך על רגלה שמן רותח. לאחר תאונת העבודה, לא עבדה התובעת כלל 3 חודשים, שבסיומם החלה (בחודש 4/08 כאמור) לעבוד בתחנת הדלק (ראה בנוסף סעיף 15 לתצהירה של התובעת). תשומת הלב בהקשר זה- בהתאם לתקופות דיווח ושמות מעסיקים שהוגשו מטעם הנתבע, בחודשים 1/06 עד 3/06 דווחה התובעת כעובדת במסעדת הכבש, בחודשים 6/07 עד 12/07 דווחה כעובדת בתחנת הדלק, ובהמשך מחודש 4/08 ועד לחודש 11/08 כעובדת בתחנת הדלק. 13. במצב דברים זה, לאור הסתירות המהותיות בגרסת התובעת, בעלה וחמיה, אשר התגלו כבלתי מהימנות ולא אמינות; משלא הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי היא הועסקה כטענתה כ"עובדת" בתחנת הדלק בתקופה שמיום 1/4/08 ועד ליום 25/11/08; משמצאנו, כי המדובר בכל היותר בעזרה משפחתית שנתנה התובעת לבעלה וחמיה- שבבעלותו מסעדה, מכבסה ותחנת דלק, ומעדותו עלה בבירור, כי עזרה משפחתית נהוגה במשפחתו, וכפי שהתובעת שסיפרה בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע מיום 4/6/09 שלאחר תום 4 חודשי חופשת הלידה, היא עזרה לבעלה במכבסה, "לשעה שעתיים ביום ללא שכר"- שוכנענו שדין התביעה להידחות. סוף דבר 14. התביעה נדחית. 15. אין צו להוצאות. לידהדמי לידהיחסי עובד מעביד