בתביעתו, טען התובע כי בנוסף לתנאי הפרישה הוא זכאי גם לתשלום פדיון ימי מחלה ומענק יובל רקע: התובע עבד במחלקת החינוך של הנתבעת (להלן - המועצה) מיום 16.6.1994 עד יום 31.8.2005, בתפקידי ניהול שונים. עם סיום עבודתו, נשלח לתובע מכתב מהמועצה ובו פירוט תנאי הפרישה המגיעים לו כמפורט להלן: תשלום בגין ארבעה חודשי הסתגלות; פדיון ימי חופשה על פי דין; מענק הבראה על פי דין; תוספת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של עד 100% מותנים באישור משרד הפנים. משרד הפנים אישר לשלם לתובע תוספת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 50% בלבד. בתביעתו, טען התובע כי בנוסף לתנאי הפרישה שפורטו במכתב המועצה, הוא זכאי גם לתשלום פדיון ימי מחלה ומענק יובל. בנוסף, טען התובע כי המועצה לא הפרישה לקצבה לתובע בתקופה יוני 1994 עד אפריל 1995, ולכן הוא זכאי לסכום ההפרשות בסך של 6,320 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לפיצוי על נזק פנסיוני בסך של 26,181 ₪. במהלך דיון שהתקיים ביום 7.2.2011 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שלפיו התביעות לפדיון ימי מחלה ומענק יובל יידחו ללא צו להוצאות. בעניין התביעה לפיצוי על העדר הפרשות לקרן הפנסיה הוסכם כי ייבדקו אחת משתי אפשרויות: האחת - התביעה בהליך זה תימחק ותביעת התובע תתברר ביחד עם תביעתם של העובדים האחרים, כאשר המועצה התחייבה שלא להעלות טענת התיישנות לנוכח העובדה שלא טענה התיישנות בהליך זה; השנייה - בירור התביעה או הגעה להסדר במסגרת הליך זה, כאשר התובע לא יתבע ביחד עם שאר העובדים. בהמשך, הודיע התובע כי הוא מבקש להמשיך לנהל הליך זה לעניין הפנסיה. בסיכומים טען התובע כי על המועצה לשלם לו סך של 6,320 ₪ בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה, סך של 90,207 ₪ בגין מלוא פיצויי פיטורים, ופיצוי על נזק פנסיוני בסך של 43,635 ₪. בסיכומים מטעמה התנגדה המועצה לשינוי חזית. בעניין זה אנו קובעים כמפורט להלן: לעניין התביעה לפיצויי פיטורים: מקובלת עלינו טענת המועצה כי מדובר בהרחבת חזית ובשינוי חזית, לנוכח העובדה שעילת תביעה זו לא נזכרה ולא נתבעה בכתב התביעה. אין בידינו לקבל את טענת התובע כי מדובר בטענה "שקולה ומשלימה את טענת הפנסיה לפנסיה שלא קיבל במלואה". טענה בעניין אי תשלום מלוא סכום פיצויי הפיטורים היה על התובע להעלות במפורש בכתב התביעה ובתצהיר, ולאפשר למועצה להתגונן בפני תביעה זו. לפיכך, נדחית על הסף התביעה בעניין אי תשלום מלוא פיצויי פיטורים, ולא נדון בה כלל במסגרת פסק הדין. לעניין התביעה לפיצוי על נזק פנסיוני: אנו סבורים כי התובע אינו רשאי לתבוע בסיכומים סכום גבוה יותר מהסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה. לאור כל האמור, בפסק הדין נדון בתביעות התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ולפיצוי על נזק פנסיוני כפי שנטענו בכתב התביעה ובתצהירו של התובע. עדויות וטענות הצדדים: התובע העיד בתצהירו כי לא הופרשה לו קצבה עבור התקופה יוני 1994 עד אפריל 1995, בסכום קרן של 6,320 ₪, ולסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. כן טען כי עקב אי ההפרשה של זכויות סוציאליות נגרם לו "נזק פנסיוני בסך של 26,181 ₪ לפי נזקי פנסיה של 2% לשנה שלא שולמה. הפנסיה החודשית מקרן מקפת בסך של 1,200 ₪ לחודש". התובע צירף לתצהירו (נספח י"א) רשימה של עובדי המועצה שלא בוטחו בקרן הפנסיה במהלך השנים 1990 עד 1995, ושמו נכלל ביניהם. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הנזק הפנסיוני שנגרם לו גדול יותר מהסך של 26,181 ₪ שתבע, כיון שלא הובא בחשבון הסדר שערך עם קרן מקפת, שלפיו הוא מקבל רק 60% מהפנסיה המגיעה לו לתקופה של 180 חודשים, ו- 40% ישולמו לשאירים (ע' 8, ש' 1 - 5); כן העיד כי הסכום הנתבע חושב "בעצה אחת עם עורך הדין" (ע' 8, ש' 9), ובתשובה לשאלה אם עבר התמקצעות בכל מה שקשור לחישובי פנסיה השיב כי "אף פעם לא וגם לא הבנתי הרבה בנושא הזה" (שם, ש' 11 - 12). גב' גלית בלקי, העובדת בתפקיד רכזת כוח אדם ושכר במועצה, העידה כי על פי אישור משרד הפנים שולמו לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%, וזאת באופן הבא: פיצויים בשיעור של 100% - באמצעות שחרור הכספים שהופקדו לזכות התובע מדי חודש במרכיב פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה "מבטחים" (6%) ול"מבטחים השלמה" (2.33%) ובסך הכול 8.33% מדי חודש בחודשו. לתצהירה צורפו (נספחים ב' וג') אישורי המועצה למבטחים ולחברת הביטוח מגדל להעביר את הכספים לתובע. פיצויים בשיעור של 50% - בסך של 43,208 ₪, ששולמו במסגרת תלוש השכר של התובע לחודשים ספטמבר - אוקטובר 2005. גב' בלקי אישרה בתצהירה כי במשך חלק מתקופת עבודתו של התובע, מיום 16.6.1994 עד יום 31.3.1995, לא הופרשו לתובע זכויות פנסיה למבטחים; בגין אי הפרשה זו שולם למר מלכא פיצוי בסך של 9,972.95 ₪ על פי חישוב זה: משכורת ממוצעת של התובע היא 8,398.28 ₪. סך ההפרשות הפנסיוניות בגין תקופה של תשעה חודשים הוא 6,648.64 ₪. הואיל ואלה לא הופרשו במועד, ניתן פיצוי בשיעור של 150%, תוספת של 3,324.32 ₪ (בנוסף על ה- 6,648.64 ₪) ובסך הכול 9,972.95 ₪. לתצהירה צורפו תלושי השכר לחודשים ספטמבר 2005 ואוקטובר 2005 בהם שולמו התשלומים (נספחים ה' ו- ו' לתצהירה). בעדותה בחקירה נגדית העידה גב' בלקי כך: "התובע עבד במועצה 11 שנה וכמעט 3 חודשים. הייתה תקופה של 9.5 חודשים שלא הופרשו לו כספים לשום קופה. לקחנו משכורת ממוצעת שהיא 8398 ₪ בתקופה שהוא עזב. את הסכום לקחנו חילקנו ל- 12 חודשים הכפלנו ב- 9.5 חודשים וקיבלנו סכום של 6,648 ש"ח שזה 100% פיצויים. את אותו חישוב עשינו עם הסכום שקיבלנו עבור 50% תוספת, שזה 3,324 ₪. שזה 9,968 ₪ זה חלק אחד של פיצויים 150% על התקופה הזאת שלא הופרש על 9.5 חודשים. על התקופה שכן הופרש שם יש 100% פיצויי פיטורים ואז נתנו של 50% שזה 43,000 ₪ וזה מהווה 50% וביחד זה 50,000 ₪" (ע' 11, ש' 20 - 27). לעניין הפיצוי בגין הנזק הפנסיוני טען התובע כי בהיסח הדעת ציין בסכום תביעתו נזק פנסיוני בסך של 26,181 ₪, לפי נזקי פנסיה של 2% לשנה שלא שולמה, המהווה 60% מקרן מקפת, כאשר בפועל תבע את מלוא ההפרשים הפנסיוניים הנאמדים בסך של 100% ומהווים 43,635 ₪; כן נטען כי לתובע לא הופרשה קצבה לפנסיה עבור התקופה יוני 1994 עד אפריל 1995 בסכום קרן של 6,320 ₪ כאשר על סכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה; נזקי הפנסיה כפי שהוכחו עמדו על סך של 26,181 ₪ כפי שפורט בתצהיר התובע ולא נסתר. בסיכום טענותיו דרש התובע תשלום מלוא ההפרשים הפנסיוניים בסך של 43,635 ₪. המועצה טענה כי התובע לא צירף לכתב התביעה ולתצהיר מסמכים המאמתים את דרישתו והתומכים בסכום הנזק שנטען, ואף לא באופן חישובו; המועצה לא הכחישה את העובדה שבתקופה יוני 1994 עד אפריל 1995 לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובע, אולם בעת פרישתו שולמו לו ההפרשים בגין אותה התקופה בה לא הופרשו כספים לקופת הפנסיה, 6,320 ₪ וכן פיצוי נוסף בגין אי ההפרשה לפנסיה בסך של 3,324.32 ₪,ובסך הכול תשלום בסך של 9,972 ₪; לתובע לא נגרם כל נזק בגין אי ההפרשה לנוכח הפיצוי שקיבל מהמועצה; התובע לא פירט בכתב התביעה ובתצהירו את אופן חישוב הנזק בסך של 26,181 ₪, ולא הוכיח את שיעור הנזק הנטען. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן. כידוע, בתקופה הרלוונטית לתביעה (1994 - 1995) תשלומי המעביד לקרן פנסיה מקיפה כללו הפרשות לתגמולים והפרשות לפיצויי פיטורים, כמפורט להלן: מרכיב התגמולים - 6%; מרכיב פיצויי פיטורים - 6% מהשכר, המשקפים 72% מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, שהם בשיעור של 8.33% מהשכר החודשי. בכל הנוגע להשלמת פיצויי פיטורים ל- 100% בשיעור של 28%, שהם 2.33% מהשכר החודשי - חלק מהמעסיקים העבירו תשלומים בגין השלמת פיצויי פיטורים לקרן או לקופת פיצויים על שם העובד, וחלק מהמעסיקים שילמו את השלמת פיצויי הפיטורים ישירות או מקופת פיצויי פיטורים כללית, כאשר קמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים. ככל שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, קיימות שתי אפשרויות בנוגע ליחס בין הכספים שהופקדו בקרן הפנסיה במרכיב פיצויי הפיטורים בקרן/קופה בה הופקדה השלמת פיצויי פיטורים לבין פיצויי הפיטורים המגיעים על פי חוק פיצויי פיטורים: האחת - הכספים שהצטברו במרכיב פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה ובקופת הפיצויים באים במקום פיצויי פיטורים. בחלופה זו, המעסיק יוצא ידי חובת תשלום פיצויי הפיטורים בשחרור הכספים שהצטברו לזכות העובד בקרן הפנסיה ובקופת הפיצויים, ואינו חייב לשלם לעובד את ההפרש בין הסכום שהצטבר במרכיב פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה וקופת הפיצויים לבין סכום פיצויי פיטורים על בסיס משכורת אחרונה. אם המעביד העביר תשלומים בשיעור 6% מהשכר בלבד למרכיב פיצויי הפיטורים, התשלומים לקרן הפנסיה באים במקום 72% מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק, ועל המעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים בשיעור של 28% מפיצויי הפיטורים המגיעים על פי החוק. השנייה - הכספים שהצטברו במרכיב פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה ובקופת הפיצויים באים על חשבון פיצויי פיטורים בשיעור של 100%. במקרה כזה, המעביד משלם לעובד את ההפרש בין הסכום שהצטבר במרכיב פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה ובקופת הפיצויים לבין סכום פיצויי הפיטורים על בסיס משכורת אחרונה. השאלה איזו מבין שתי האפשרויות חלה במקרה קונקרטי תלויה בהוראות ההסכמים וההסדרים החלים על הצדדים, שמכוחם מבוצעות ההפרשות לקרן הפנסיה. כפי העולה מתצהירה ומעדותה של גב' בלקי, המועצה שילמה לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 150%, כאשר התשלומים ששולמו בגין פיצויי פיטורים לקרן הפנסיה "מבטחים" ולקופה להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% היו בגדר פיצויי פיטורים בשיעור של 100%, והמועצה שילמה השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 50%. בעד תקופת העבודה בה לא הועברו כספים לקרן הפנסיה "מבטחים" ולקופה להשלמת פיצויי פיטורים שילמה המועצה פיצויי פיטורים בשיעור של 150%. מהאמור לעיל עולה כי התובע לא קיבל מהמועצה פיצוי על הימנעות המועצה מלהפריש ל"מבטחים" את מרכיב התגמולים במשך תשעה וחצי חודשים, מ- 16.6.1994 עד 31.3.1995, והפיצוי ששולם לו היה רק בעד אי העברת כספים לקרן הפנסיה ולקופת השלמת פיצויי פיטורים במרכיב פיצויי הפיטורים. לאור האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אי העברת תשלומים בגין תגמולים. בהתחשב בכך שהמועצה חישבה את פיצויי הפיטורים בעד תקופה זו על בסיס משכורת ממוצעת בסך של 8,398.28 ₪, יש לחשב באופן דומה את הפיצוי בגין מרכיב התגמולים, כמפורט להלן: 6% X 8,398.28X 9.5 = 4,787 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, 1.11.1995 עד למועד התשלום בפועל. באשר ל"נזק הפנסיוני": סביר להניח, כי הימנעות המועצה מלהעביר כספים לקרן הפנסיה במשך תשעה וחצי חודשים פגעה בזכויות הפנסיה של התובע, במידה זו או אחרת, והפחיתה בשיעור מסוים את הפנסיה שתשלם "מבטחים" לו ולשאיריו. אולם, התובע לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו. התחשיב המפורט בתצהירו של התובע, שכאמור בעדותו נערך על ידו, למרות שאין לו הבנה בעניין, אינו בגדר הוכחה של שיעור הנזק שנגרם לו. על מנת להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו היה על התובע להגיש חוות דעת אקטוארית, או לחלופין לזמן לעדות את נציג קרן הפנסיה "מבטחים", על מנת להציג לבית הדין את ההפרש בין סכום הפנסיה שמשלמת לו "מבטחים" לבין סכום הפנסיה שהיה משולם לו אילו הועברו תשלומים לקרן הפנסיה בתקופה מיום 16.6.1994 עד יום 31.3.1995. נציין, כי אין המדובר בחישוב פשטני כפי שהוצג על ידי התובע בתצהירו, שכן הנוסחה לחישוב השכר הקבוע לפנסיה וזכויות הפנסיה היא נוסחה המורכבת מגורמים ומשתנים רבים. לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין "נזק פנסיוני" נדחית. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, ואנו מחייבים את המועצה לשלם לתובע פיצוי על אי הפרשות לקרן הפנסיה בסך של 4,787 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.1995 עד למועד התשלום בפועל. לנוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, אין צו להוצאות למי מהצדדים. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין . מענקרפואהדמי מחלהמענק יובל