זכאות לפיצוי בגין מתח דרגות 8-10 ולא 7-9 כפי ששולם בפועל 1. התובעת עבדה בעירית חולון במשך 23 שנה עד לפיטוריה. התובעת עתרה לביטול פיטוריה וכן לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בעירייה וכן בגין פיטורים שלא כדין. 2. ראשיתו של ההליך, בבקשת צו מניעה זמני שהוגש ביום 15/11/2009, ובו עתרה התובעת לבטל את הליך הפיטורים ולהחזירה לעבודה. במסגרת ההליך הזמני, שהתנהל בפני סגנית הנשיאה השופטת סלע (כתוארה אז), סוכם לאחד את ההליך הזמני לעיקרי. עוד נבחנה אפשרות לפעול בהתאם לחוקת העבודה, לרבות פניה לבוררות מכוח חוקת העבודה. ב"כ התובעת הגישה הודעה לתיק כי בעקבות דיון בוועדה פריטטית, החליטה התובעת להמשיך בהליכים בבית הדין לעבודה. 3. במסגרת ההליכים בתיק, הוחלט על צירוף הממונה על השכר כצד להליך. הממונה על השכר הגיש כתב הגנה. ביום 1/3/2012 ניתנה החלטת הנשיא שפיצר על מחיקת המדינה מההליך, על פי בקשתה. 4. אלו העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובעת הועסקה בעירית חולון משנת 1986. ב. התובעת קיבלה קביעות בעבודה בחודש יולי 1987. ג. בתקופת העסקתה בעירייה, עבדה בתפקידים שונים. 1. מחודש 10/1986 עבדה כפקידה בפרוייקט "תשלום מראש". 2. מחודש ינואר 1987 ועד יולי 1987, עבדה כמזכירת מחלקה. 3. מחודש מרץ 1993 עבדה כמזכירת יחידת תרבות תורנית זאת עד לסגירת המחלקה. 4. מחודש אוקטובר 1994 הועסקה בתפקיד מזכירת מנהל תשתיות. במסגרת תפקיד זה קיבלה כתב מינוי בו נכתב, בין השאר, כי היא מועסקת בתנאי מנהל מדור. בסוגיה זו נדון בהמשך. 5. מחודש מרץ 1997 הועסקה בתפקיד מפקחת פרוייקטים. 6. בשנת 2005 עבדה כחצי שנה כעוזרת הפקה של העדליאדע. 7. מחודש אוגוסט 2005 הועסקה כחשבת בוועד העובדים. ד. התובעת פוטרה על פי מכתב פיטורים מיום 1/11/2009. ה. התובעת מקבלת פנסיה תקציבית מעירית חולון. 4. במסגרת כתב התביעה והסיכומים, עותרת התובעת לפיצוי בגין עילות אלה: א. זכאות לפיצוי בגין מתח דרגות 8-10 ולא 7-9 כפי ששולם לה בפועל. ב. החזר ניכויים מהשכר בגין התייצבות לעבודה בשעה 9:00. ג. פיצוי על פיטורים שלא כדין, הפרת הוראות חוקת העבודה, פיטורים בחוסר תום לב ופגם בשימוע. 5. מטעם התובעת העידו התובעת ומר מאיר לביא. מר דורון שלום שמסר תצהיר, לא התייצב לחקירה נגדית ולכן תצהירו נמשך מהתיק. מטעם הנתבעת העידה גב' סיגל זמיר. 6. במהלך דיון ההוכחות, הוסכם כי בכל הנוגע לסכומים המגיעים לתובעת בגין הפרשי דרגה, ינתן פסק דין עקרוני בשלב הראשון וככל שיקבע שהתובעת זכאית לזכויות הנתבעות, תערוך העיריה תחשיב של ההיבטים הכספיים ויתאפשר לתובעת להגיב לו. מטעם זה, לא נחקר האקטואר שהגיש חוות דעת מטעם התובעת. 7. לאחר שמיעת העדים ועיון בחומר הרב שבתיק ובסיכומי הצדדים, אדון להלן בסוגיות שבמחלוקת. 8. זכאות לפיצוי בגין מתח דרגות 8-10 במסגרת כתב המינוי מיום 30/5/1995, לתפקיד "מזכירת מנהל וסמנכ"ל תשתיות" (נספח טו' לתהציר הנתבעת) נקבע: "תנאי שכרך יהיו מקבילים למנהל מדור". אין חולק כי התנאים שבכתב המינוי המשיכו וליוו את התובעת לכל אורך תקופת עבודתה בעיריה ועד לפיטוריה. 9. מחומר הראיות עולה כי בעירית חולון נהג הסדר מקומי, לפיו הוקם דירוג נוסף של מנהלי מדור ב' שמתחת דרגותיהם 7-9. זאת בניגוד לחוקת ההסתדרות הקובעת את מתח הדרגות של מנהלי מדור ל-8-10. 10. בעניין זכאותם של מנהלי מדור למתח דרגות 8-10, התנהל הליך בוררות בין העיריה לבין ההסתדרות, בפני הבוררת השופטת בדימוס דינה אפרתי. פסק הבוררות מיום 18/7/2013 ניתן במהלך הדיונים בתיק כאן והוגש לתיק על ידי התובעת. הנתבעת התנגדה להצגת המסמך אך על פי החלטתי מפרוטוקול הדיון, המסמך הוגש והתאפשר לנתבעת להגיש תצהיר משלים. הנתבעת לא עשתה כן. אינני מקבלת את ההתנגדות של הנתבעת להצגת המסמך. מדובר במסמך מהותי המתייחס באופן ישיר לסוגיה שבמחלוקת בתיק זה ויש בו כדי להשפיע באופן ברור על זכויותיה של התובעת. מדובר על פסק דין בהליך בוררות, שדינו, כדין הסכם קיבוצי, בהתאם להוראות סעיף 31 (ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה , תשי"ז - 1957. 11. בפסק הבוררות נקבע באופן קטגורי כי מתח הדרגות של מנהל מדור הוא 8-10, בהתאם לחוקת העבודה וכי ההסדר המקומי שלו טוענת העיריה אינו יכול לגבור בהוראותיו על ההוראות הקוגנטיות שבחוקת ההסתדרות. "4.1 על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על עירית חולון לנהוג ביחס למנהלי מדורים בהתאם להוראות חוקת העבודה ולרבות בהתאם להוראת סעיף 25.425 ובאופן שמסלול קידומם יהיה לפי מתח דרגות 8 עד 10". 12. הוראת פסק הבוררות משליכה באופן ישיר אף על זכויותיה של התובעת, אשר תנאי שכרה היו מושווים לאלה של מנהל מדור. 13. בעניין זה מעלה הנתבעת מספר טענות ונדון בהן להלן. 14. לטענת העיריה, על פי סעיף 2(א) לתקנות העיריה (מכרזים לקבלת עובדים) התש"ם - 1979, חייב להערך מכרז לכל משרה מדרגה 7 ומעלה של הדירוג המנהלי. על פי טענת העיריה, שאושרה על ידי התובעת בחקירתה, התובעת מעולם לא ניגשה למכרז בעירייה ומעולם לא זכתה במכרז. לפיכך, טוענת העירייה כי משלא זכתה במרכז, כל הסכמה המעניקה לה דרגה העולה על דרגה 7, דינה בטלות. 15. אינני מקבלת את טענת העירייה. התובעת אינה טוענת לזכאות לדרגות 8-10 מכח מעמד של מנהל מדור. לו כך היתה טוענת, היתה צודקת העיריה כי משלא עברה מכרז לתפקיד זה, לא תוכל לקבל את הדרגה הנובעת ממנו. התובעת טוענת להשוואת תנאים לזה של מנהל מדור. במסגרת "השוואת תנאים", אין חובה עליה להוכיח שזכתה במכרז. די בקביעה שבפסק הבורר לפיה מנהלי מדור זכאים למתח דרגות 8-10. לטענת הנתבעת, אם יקבע כי נוסח כתב המנוי משמעו התחייבות מצד העיריה לדרגה של מנהל מדור למרות שהתובעת לא מילאה תפקיד זה בפועל, הרי שמדובר בהסדר מקומי לתשלום חריג. עוד נטען כי על מנת שהתחייבות זו תהיה ברת תוקף, יש להוכיח כי התשלום שולם בפועל לפני מרץ 1999 וכן כי התשלום אושר בכתב על ידי הממונה על השכר באוצר. 16. טענות אלה של העיריה נסתרות עם קביעת פסק הבוררות כי מתח הדרגות של מנהלי מדור, היה אמור להיות 8-10. אין מדובר בהסדר חריג כי אם בפעולה של העיריה בניגוד להוראת חוקת העבודה. 17. עוד יש לציין זה את דברי ב"כ המדינה בדיון מיום 7/11/2011: "אין מדובר בשכר חריג מכח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב וככל שיקבע כי התובעת זכאית לדרגה הנתבעת על ידה, לא תהיה לנו השגה ביחס לכך". 18. לאור האמור, יש לדחות את טענת העיריה כי תשלום לפי דרגה 10, משמעו הסדר חורג הדורש אישור הממונה על השכר. 19. טענה נוספת לעירייה, נוגעת להתיישנות התביעה. העיריה טוענת ומראה כי התובעת פנתה לאורך השנים, משנת 1995, בעניין תנאי שכרה וזכאותה למתח דרגות 8-10 ולכן, לטענת העיריה, חלה התיישנות על הקביעה שהושגה בשנת 2009 בגין זכות שקמה בשנת 1995. 20. התובעת צירפה לתצהירה מכתבים שונים שכתבו היא ומנהליה לעירייה, לאורך השנים, בעניין זכויותיה של התובעת. במסגרת זו צורף מכתב מיום 28/12/1995 מאת מר מאיר לביא, סמנכ"ל תשתיות מבנים גנים וסביבה. במכתב פנה בעניינה של התובעת וביקש קיצור פז"מ להענקת דרגה בדירוג המנהלי, לשנה אחת. כן צורפו מכתבים נוספים שעוסקים בעניין קיצור פז"מ ושיפור תנאי השכר של התובעת, כולם חתומים על ידי מאיר לביא. 21. בעניין זה העיד מאיר לביא כי הוא בא מהשוק הפרטי ולא הבין למה בגוף מסודר יהיו פערים בין עובדים לעבדים. עוד העיד כי לא הוא ולא התובעת חשבו להגיש תביעה, בשנת 1995 בעניין הדרגות של התובעת. 22. בנוסף על הפניות של מר לביא, היו פניות נוספות בעניין הדרגה. כך, פניה מיום 14/12/1997 מאת מנהל אגף תשתיות מר דוד זמנהולץ. במכתב פנה להעניק לתובעת דרגה עקב הצטיינות. מכתב נוסף ממר זמנהולץ, מיום 6/9/2000, בו ביקש להשוות את תנאי שכרה של התובעת לאלו של מנהלי רובע בתברואה. מכתב של התובעת מיום 3/3/02: "... ב- 12/01 מלאו 3 שנים לשהותי בדרגה 9. אבקש להעניק לי + בגין שהייה בדרגה וזאת כאות תודה לעבודתי הקשה והמאומצת. לידיעתך 9 זו דרגת השיא שלי שאחריה אין לאן..." מכתב נוסף, של התובעת מיום 27/3/2005: "1. אני שוהה בדרגה 9+ מיום 1.12.2001 (מצורפת אסמכתא). כאשר דרגה 9 קיבלתי ב-1.12.98 סה"כ 3 שנות שהייה עד ה-+. בזמנו נמסר לי על ידי מח' כ"א כי אני בשיא הדרגה בהתאם למסלול הקידום כמזכירות מינהל. 2. בידיי מכתב מתאריך 30.5.1995 החתום על ידך ובו אתה מודיע לי על מינויי לתפקיד מזכירת מינהל וסמנכ"ל תשתיות, בתנאי שכר מקבילים למנהל מדור כמקובל אצל כל מזכירות המינהלים. 3. לאחרונה גיליתי כי ישנן מזכירות שמסלול הקידום שלהן שיאו בדרגה 10+. מאחר והמינוי היחיד שיצא לגבי הוא מינוי למזכירת מינהל ברמת מנהל מדור, אבקש לתקן טעות זו (שאני מקווה שנעשתה בתום לב) ולעדכן את דרגתי בהתאם והחל מ-1.2.2000 לפי פז"מ של שנתיים מדרגה לדרגה". על מכתב זה השיב מנהל כ"א מר רפי אדרי ביום 9/5/2005. "בבדיקה שערכתי, אכן המינוי שהיה לך בזמנו היה "מזכירת מינהל וסמנכ"ל תשתיות" בתנאי שכר של מנהל מדור. לאחר כשנתיים בסוף 1996, בראיון אצל סמנכ"ל תפעול ומינהלה דאז, מר פרנקו גונן, סוכם עמך על העברתך למפקחת פרוייקטים ומאז עברת תפקידים שונים. לאור המינוי שלך הקובע, כי תנאי שכרך יהיו בתנאי שכר של מנהל מדור והואיל ומנהל מדור יכול להגיע עד דרגה 9+, הרי שלא ניתן לשנות את המסלול שלך. באשר למזכירות מנהלים שהינן ועדיין בתפקיד זה מאז 1997 ולא הצמידו את שכרן למנהל מדור, מצבן שונה". 23. התובעת נשאלה על פניות אלה והשיבה: "פניתי בנושא דרגות כי תמיד נאמר לי שאני בשיא הדרגה שלי. בכוח אדם תמיד אמרו לי שאני במסלול שלי ואי אפשר לשנות אותה וזו הדרגה. זה היה לפני שהייתי מנהלת מדור. גם כשהייתי מנהל מדור אמרו לי ש-7-9 זה מסלול הקידום שלי כמנהלת מדור". 24. במסגרת הסיכומים, טוענת התובעת להתיישנות שלא מדעת בהתאם לסעיף 8 לחוק התיישנות. לטענתה, כל הפניות שלה היו מתוך ידיעה שמתח הדרגות הוא 7-9, כפי שהוצג לה על ידי העיריה לאורך השנים. עוד טוענת התובעת כי לראשונה נודע לה על זכאותה למתח דרגות 8-10, עת התחילה לעבוד כחשבת בוועד העובדים, שאז התוודעה לסכסוך בסוגיה זו, שהוביל להליכי הבוררות. טענה זו נטענה בסעיף 75 לתצהיר התובעת. 25. עיון במכתבים השונים שנשלחו על ידי התובעת ועל ידי הממונים עליה בעניין קידום בדרגה או קיצור פז"מ לשם קידום בדרגה, מעלה כי אין בהם איזכור לזכאות למתח דרגות 8-10 מכוח השוואה לתנאי מנהל מדור. בפנייתה של התובעת משנת 2002 (כמובא לעיל), ציינה במפורש כי מתח הדרגות שלה מגיע עד 9+ ולא יותר. בפניה ב- 2005 טענה שעובדות אחרות מקבלות דרגה 10+ ונענתה כי מתח הדרגות שלה הוא 9 - 7 בלבד. מכאן תימוכין ברורים לכך שהתובעת לא ידעה על כך שהעירייה יצרה והשתמשה בדירוג נוסף של מנהלי מדור ברשות מקומית "רמה ב" וכי בפועל, מנהלי מדור זכאים למתח דרגות 10 - 8. 26. בפסק הבוררות, סעיף 2.19 הובאו טענות העיריה במסגרת הבוררות, ביניהן הטענה כי העיריה נוהגת על פי הסדר המקומי, מזה 30 שנה. בנוסף, הפנה פסק הבוררות לפניות של הוועד משנת 2007 ומשנת 2011. לא הוצגו פניות משנים קודמות. אף מכאן עולה שהתובעת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת על כך שכתב המינוי, המשווה את תנאיה לאלה של מנהל מדור, מקנה לה זכות למתח דרגות שונה מזה ששולם לה. 27. לאור האמור, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה לא ידעה על קיומה של הזכות למתח דרגות 8-10, זאת עד לשנת 2005, עת התחילה לעבוד בועד העובדים. 28. הפנייה הראשונה בעניין מתח דרגות 8-10, היתה ביום 22/1/2006, במסמך לאחר תחילת העבודה בוועד העובדים, עת פנה יו"ר הוועד לסמנכ"ל תפעול ומנהלה בדרישה לעדכן את מתח הדרגות של התובעת ל-8-10 ולשלם הפרשים בהתאם. 29. נוכח קביעתה זו, יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה התובעת. 30. טענה נוספת לנתבעת שעניינה שיהוי. לנוכח מועד הגשת התביעה - נובמבר 2009 ומנגד - מועד הידיעה על קיומה של זכות, בסוף 2005, הרי שלא ניתן לקבוע שחל שיהוי קיצוני כזה שיש בו כדי להביא לדחיית התביעה. 31. סוף דבר, התובעת הוכיחה כי זכאית להפרשי שכר וגמלה בגין מתח דרגות 8 עד 10 ולא 7-9 ששולם לה בפועל. 32. הליך הפיטורים הליך הפיטורים משנת 2009 שבסיומו פוטרה התובעת, אינו ההליך הראשון שננקט בעניינה. קדמו לו שני הליכי פיטורים משנת 1988 ומשנת 2005. הליך הפיטורים השני משנת 2005, הסתיים בהסכמה לפיה התובעת תעבור לעבוד כחשבת בועד העובדים. התובעת מילאה תפקיד זה עד שנת 2009. ביום 21/6/2009 נשלח אליה מכתב מאת מנהל כוח אדם מר רפי אדרי, בו מודיעה לה העירייה על כוונה לפטרה ועל זכותה להשמיע טענותיה בכתב. להלן תוכן המכתב: "נתבקשתי על ידי ועדת הפיטורין להודיעך כי זו האחרונה שוקלת את סיום העסקתך בעירייה. לפני כשבועיים פנה בכתב יו"ר הוועד, וביקש להפסיק את העסקתך כחשבת הוועד. לטענתו, ניהל עמך אין-ספור שיחות בקשר להתנהגותך בעבודה, התנהגותך הגסה אל העובדים הפונים לוועד, האיחורים בהגעתך לעבודה ותפקודך בעבודה. הננו חוזרים ומציינים כי מאז היותה עובדת עירייה נאלצה העירייה להתמודד עם הבעיות בתפקודך מספר רב של פעמים באופן שהעירייה נאלצה להעבירך פעמים רבות מתפקיד לתפקיד בשל יחסי האנוש הגרועים שאת מנהלת עם חברייך לעבודה (לדוגמא: מכתבנו אליך מיום 15.5.05 והאחרים). כידוע לך הפתרון של העברתך לעבודה בוועד העובדים היה לאחר שכלו כל הקיצין וכאופציה אחרונה להשאירך כעובדת עירייה. הינך מוזמנת להשמיע בכתב טענותייך לאמור לעיל, קודם להחלטה סופית של וועדת הפיטורין, עד ולא יאוחר מיום 29.6.2009. במידה ועד אז לא תמציאי תגובה למכתב הנ"ל תחליט הוועדה באופן סופי בעניינך גם ללא תגובה מצידך". 33. התובעת שלחה תגובה בכתב (נספח ת/26 לתצהירה) בה העלתה על הכתב טענות להתנהגות וולגרית של יו"ר הוועד כלפיה, עישון כבד בנוכחותה, בניגוד לחוק ועל אף מחלה של התובעת. 34. ביום 23/6/2009 פנתה מזכירת אגוד מקצועי גב' סבטלנה רביב, לעירייה, בהודעה לפיה ההסתדרות וועד העובדים מתנגדים לפיטורי התובעת. 35. ביום 2/7/2009 נעתרה העירייה לפניית ההסתדרות והודיעה לתובעת: "נתבקשתי ע"י וועדת הפיטורין להודיעך כי היא נענית באופן יוצא מן הכלל לפנייתה של הגב' סבטלנה רביב, מזכירת איגוד מקצועי הסתדרות המעו"ף, ונותנת הזדמנות שיושרו ההדורים. בשלב זה , ולאור האמור לעיל, תמשיכי בעבודתך בוועד העובדים". 36. מחומר הראיות עולה כי יו"ר הוועד, מר אליאס קסלר, עמד על כך שהתובעת לא תמשיך לעבוד במשרדי הוועד. בעקבות פניתו בעניין זה לסמנכ"ל העיריה, הודיע הסמנכ"ל ליו"ר הוועד ביום 10/8/2009 כי לא נמצא מקום עבודה אחר עבור התובעת וכי ככל שיו"ר הוועד עומד על פיטוריה, עליו לפנות לוועדת הפיטורים. 37. ביום 1/7/2009 קיבלה התובעת מכתב ממנהל כוח אדם מר רפי אדרי: "נתבקשתי ע"י ועדת הפיטורין להודיעך כי התקבל מכתבו של מר קסלר מיום 6.8.09 בעניינך. בישיבתה מיום 16.8.09 החליטה ועדת הפיטורין, בשלב זה, להתריע בפנייך כי אי קבלת מרות הממונה עליך מר קסלר ואי ביצוע עבודתך אינם יכולים להימשך, וכי במידה והתנהגות זו תישנה תיאלץ ועדת הפיטורין להמשיך בהליך הפיטורין. לאחר שוועדת הפיטורין קיבלה את פנייתה של גב' סבטלנה רביב - מזכירת האיגוד המקצועי היא נותנת למהלך הזדמנות אחרונה". בעקבות המכתב, פנתה התובעת ליו"ר ועדת הפיטורים ולחברי הוועדה, במכתב מיום 18/8/2009, בו הביעה פליאה על משלוח מכתבו של מר אדרי בסיום המכתב ביקשה: "לאור הנ"ל אבקשכם לבטל את המכתבים המוזרים האלה ולהזמין אותי לשיחה בה תוכלו לברר את העניינים בדרך אמת". מ"מ יו"ר הוועד, הגב' קרולינה מזרחי, שלחה אף היא מכתב לוועדת הפיטורים, בו הביעה תמיכה בתובעת והבהירה את הרקע לבעיות - התנהלות בעייתית וכוחנית של יו"ר הוועד מר קסלר. כן פרטה במכתב פניות שלה בבקשה להדיח את יו"ר הוועד בשל התנהלותו הבעייתית. 38. ביום 30/9/2009 פנה יו"ר הוועד מר קסלר למנכלי"ת העירייה, יו"ר ועדת הפיטורים, במכתב בו הוא מודיע כי "שלח" את התובעת לכוח אדם לשיבוץ חלופי וכי הוא מבקש למצוא לו מזכירה אחרת. 39. ביום 1/11/2009, קיבלה התובעת, במפתיע, את החלטת ועדת הפיטורים לפיה הוחלט לפטרה על אתר. להלן לשון ההחלטה: "נתבקשתי להודיעך כי לאחר שוועדת הפיטורין עיינה בתגובתך להודעתה על הכוונה לשקול את סיום העסקתך וכן בתיקך האישי ובעמדת יו"ר ועד העובדים - החליטה ועדת הפיטורים בישיבתה מיום 26.10.2009 על סיום העסקתך. ואלה הנימוקים להחלטת ועדת הפיטורים מזה שנים שאינך מחזיקה מעמד כמעט בכל שיבוץ אפשרי בעיקר עקב תלונות של הממונים עלייך על יחסי האנוש הגרועים שלך, אי קבלת מרות ואי שביעות רצון מהתנהלותך. העיריה עשתה כמעט כל מאמץ אפשרי שלא לסיים את העסקתך כך שבמשך השנים שובצת פעמים רבות במקומות שונים לאחר שרוב הממונים עליך לא היו מוכנים לעבוד איתך. בשנת 2005 היית מועמדת לפיטורים ונעשה לך שימוע בלשכת מנכ"ל העירייה. פיטורייך נמנעו לאחר שיו"ר וועד העובדים דאז היה מוכן לקחת על עצמו את העסקתך כך שתשובצי במשרדי הוועד כחשבת הוועד. ההבנה הייתה כי זו ההזדמנות האחרונה הניתנת לך. 5. אך גם בתפקיד זה לא הצלחת להחזיק מעמד ומזה חודשים ארוכים שיו"ר ועד העובדים, הממונה עלייך, אינו מעוניין כי תמשיכי בעבודתך ומפנה לעירייה דרישות חוזרות ובלתי פוסקות על סיום העסקתך אצלו ועל התנהלותך והתנהגותך. 6. הגדלת לעשות שאת תגובתך למכתב ועדת הפיטורין, במסגרת הליך השימוע, בה התבטאת נגד יו"ר הוועד, הפצת בתפוצת נאט"ו לכל עובדי העיריה. 7. ועדת הפיטורין התחשבה בפניית נציגת מועצת הפועלים כי תביא ליישור ההדורים בינך לבין יו"ר הוועד ועיכבה החלטתה כדי לתת לכך הזדמנות. 8. למרבה הצער לא יושרו ההדורים ויו"ר וועד העובדים ממשיך לדרוש סיום העסקתך אצלו. 9. לאור כל האמור לעיל החליטה ועדת הפיטורין על סיום העסקתך לאלתר. מלוא זכויותייך לרבות חלף הודעה מוקדמת יינתנו לך כדין". 40. דרישה של מזכירת האיגוד המקצועי גב' סבטלנה רביב (מיום 2/11/2009) ושל מ"מ יו"ר וועד העובדים הגב' מזרחי (מיום 2/11/2009) לבטל את ההליך, נדחה בתשובתו של מנהל כוח אדם מיום 4/11/2009. 41. בעקבות החלטת הפיטורים, הוקמה וועדה פריטטית בראשות עו"ד בן בן חיים ועו"ד גיל בר-טל. הוועדה התכנסה ביום 15/12/2009 ושמעה את עמדת הצדדים. בתום ההליך, הודיעה התובעת: "לאחר שהובהר לי כי העירייה אינה מסכימה להחזיר אותי לעבודה, אני מבקשת להפסיק את ההליך הקיבוצי ובוחרת להמשיך בהליך בבית הדין לעבודה". 42. הודעתה זו באה על רקע פנייתה, במקביל לדיוני הוועדה הפריטטית, לבית הדין לעבודה בבקשת צו מניעה זמני (הבקשה הוגשה ביום 16/11/2009). לאור הודעת התובעת בוועדה הפריטטית, החליטה הוועדה שלא לפנות לבוררות בהתאם לסעיף 84 לחוקת העבודה. ההליך בוועדה הפריטטית הסתיים. סוגיית פיטוריה של התובעת נדונה בית הדין לעבודה, בהליך כאן. 43. במסגרת טענות התובעת, הועלתה בין השאר הטענה כי העירייה פעלה בניגוד להוראות חוקת העבודה בכך שלא מינתה בורר בעקבות אי ההסכמה בוועדה הפריטטית. כפי שעולה מחומר הראיות, לרבות מעדות התובעת, היתה זו התובעת שביקשה שלא להמשיך בהליך הקיבוצי ולנהל את ההליך כתביעת הפרט בבית הדין. מטעם זה, יש לדחות את טענת התובעת לפיטורים בניגוד לדרך הקבועה בהסכם הקיבוצי. 44. עוד יש לציין כי כל הנתונים שהובאו לעיל, צורפו על ידי התובעת לתצהירה. מטעם העירייה כל שהוגש הוא תצהירה של גב' סיגל זמיר, המשמשת כמנהלת תחום משאבי אנוש בעירייה. על פי עדותה בפניי, הבהירה שהיא משמשת כמזכירה של וועדת הפיטורים, רושמת את הדברים, לא מעורבת בקבלת החלטות. מעדותה עולה שאינה יודעת דבר וחצי דבר על הליך הפיטורים, על השאלה האם מישהו בוועדת הפיטורים בחן את הטענות של התובעת, האם התובעת זומנה לשימוע בעל-פה, האם בוצע שימוע נוסף לאחר פניתו של יו"ר הוועד מאוגוסט. תמוה בעיניי הכיצד העיריה לא מצאה לנכון לזמן, ולו עד אחד אשר יכול לשפוך אור, מכלי ראשון, על הליך הפיטורים, על השיקולים של העיריה בהליך. מדובר בעובדת שהועסקה על ידי העיריה במשך 23 שנה. העובדה שהיתה מועמדת לפיטורים בשלב זה או אחר, אינה מצדיקה זלזול של העיריה בתובעת עד כדי כך שלא הובא אף עד שמכיר את הסוגיה מכלי ראשון. 45. כפי שנוכחתי לדעת, בהליך הפיטורים של התובעת נפלו פגמים כבדים, היורדים לשורשו של עניין. בשלב הראשון שבו הוזמנה התובעת לוועדת פיטורים, ניתנה לה אפשרות להגיש תגובה בכתב, כשימוע. התובעת הגישה תגובה בכתב, ארוכה ומפורטת. כפי שנקבע לא אחת, די בשימוע בכתב ואין חובה לערוך שימוע בעל פה. יחד עם זאת, במקרה של עובדת כה ותיקה, שמועסקת מזה 23 שנה, כאשר בחלק ניכר מהתקופה זכתה לתשבחות מצד מנהליה ולתעודות הוקרה, הרי שלטעמי, לא היה ראוי לצאת ידי חובה בשימוע בכתב. מכל מקום, סוגיה זו, של עריכת שימוע בכתב, אינה פסולה ותואמת את הכללים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. 46. התובעת טוענת כי בעקבות פניית ההסתדרות, הליך הפיטורים שלה בוטל. התובעת מפנה בעניין זה למכתב של מנהל כוח אדם אליה מיום 2/7/2009. אכן, במכתב זה לא צויין דבר וחצי דבר על הליך הפיטורים. כל שצויין בו היא כי ניתנת לתובעת הזדמנות נוספת ליישור ההדורים וכי היא חוזרת לעבודתה. התובעת בהחלט יכולה היתה להניח, בעקבות מכתב זה, כי הליך הפיטורים בוטל, כשם שבוטל הליך פטורים בעניינה בשנת 2005. אין במסמך ולו ברמז, הודעה לתובעת כי ההליך תלוי ועומד. הפעם הראשונה בה יש הודעה כזו, היא חודש וחצי לאחר מכן, ביום 17/8/2009, בעקבות פנייתו של יו"ר הוועד מר קסלר ליו"ר וועדת הפיטורים. מחומר הראיות עולה כי במשך התקופה מראשית יולי 2009 ועד סוף אוגוסט, לא היה הליך פיטורים תלוי ועומד אלא, כפי שנאמר במכתב מיום 2/7/2009, התובעת שבה לעבודה. 47. יצוין כי הנתבעת יכולה היתה להביא לעדות את מר אדרי או את יו"ר וועדת הפיטורים על מנת שיטענו ההיפך, אך לא עשתה כן. עדותה של גב' זמיר בעניין זה אינה יכולה לסייע, שכן הודתה שלא היתה מעורבת בדברים. 48. כפי שעולה מחומר הראיות, ללא כל התראה מוקדמת, נשלחה לתובעת ביום 1/11/2009, החלטת וועדת הפיטורים על פיטוריה. התובעת לא הוכיחה כי מאן דהוא פנה לתובעת מאז יולי והודיע לה שההליך בעניינה מתחדש. במהלך התקופה מיולי ועד נובמבר, התובעת המשיכה לעבוד. אף אחד בעירייה לא פנה אליה בבקשה שתגיב בנושא הפיטורים, לאור תקופת העבודה מיולי. כפי שעולה מחומר הראיות, למר קסלר היו טענות על תפקוד התובעת בתקופה זו, לרבות האשמת התובעת בלקיחת מסמכים וספרים מחדרו והוא פנה בעניין זה לעירייה. איש לא ביקש את תגובת התובעת לטענות חמורות אלה. התובעת ביקשה במפורש, במכתב מיום 18/8/09, לזמן אותה לשיחה, אך העירייה לא שעתה לפניותיה. 49. בכל אותה תקופה, התובעת מגובה על ידי ההסתדרות הכללית ועל ידי מ"מ יו"ר הוועד, אשר הביעו עמדה נחרצת כנגד הפיטורים בכתב ובעל פה, אך איש לא נימק אותם ולא שמע את דבריהם. 50. מחומר הראיות עלה שלא התובעת ולא ההסתדרות, יכולים היו לדעת שוועדת הפיטורים התכנסה בחודש נובמבר על מנת לדון בפיטוריה של התובעת. העירייה לא טענה שהתובעת או ההסתדרות ידעו על כך ולא הביאה עדות כלשהי בעניין זה. בין אם ייקבע שהליך הפיטורים מחודש יוני 2009 בוטל ובין אם יקבע שלא בוטל אלא נמשך עד להחלטה הסופית של הפיטורים, אין חולק כי בתקופה מאז עוכב ההליך ועד להחלטת הפיטורים, איש לא שמע את התובעת, לא בכתב ולא בעל פה ואיש לא איפשר לה להגיב לטענות שהוטחו כלפיה לאורך כל התקופה, על ידי יו"ר הוועד. בנוסף, באותה תקופה לא נעשתה פנייה להסתדרות על מנת לברר את עמדתה, וזאת שעה שהעירייה מודעת לכך שההסתדרות אינה מסכימה לפיטורים. 51. מסקנת האמור היא כי הליך הפיטורים של התובעת לקה בפגמים חמורים של אי קבלת עמדת ההסתדרות קודם לפיטורים, אי מתן הזדמנות אמיתית לתובעת להביע עמדתה קודם לפיטורים, בכתב או בעל פה. מהראיות עלה שהעירייה פעלה בפיטורי התובעת בנגוד גמור לכללים החלים והמחייבים אותה כרשות ציבורית ובחוסר תום לב. 52. ב"כ העירייה הרבה לחקור את התובעת על בעיות ביחסי אנוש שהיו לה מול גורמים שונים בעירייה, על טענה של התובעת להתנכלות מצד גורמים שונים ורבים בעירייה. כל אלה מביאים למסקנה שהעירייה קצה בהתנהגותה של התובעת ובחרה לנקוט בהליך פיטורים חפוז ובלתי תקין. 53. זאת עשתה העירייה, ביודעה שוועד העובדים מדבר בלשון כפולה, מחד - יו"ר הוועד הטוען טענות חמורות כלפי התובעת ומאידך מ"מ יו"ר הוועד שטוענת את ההיפך הגמור ומגובה בעניין זה על ידי ההסתדרות. דברים אלה חייבו את העירייה לערוך בירור מקיף יותר, מעמיק יותר בסוגיה ולא להסתפק בפיטורים מהירים וחפוזים, כפי שעשתה בפועל. 54. לכך יש להוסיף את טענות התובעת שלא נסתרה, בדבר פיטוריה לאלתר וכי כרטיס הנוכחות שלה נחסם שלא בידיעתה, זאת לאחר 23 שנות עבודה בעירייה. 55. התובעת טוענת כי פיטוריה באו על רקע פניות שלה ושל ההסתדרות בשמה, בסוף שנת 2009, לתשלום סכומים שקוזזו משכרה בעקבות פסק בוררות (בסוגיה זו נדון בהמשך). לטענתה, הליך הפיטורים החל כהתנכלות בעקבות פניותיה ואיומיה לנקוט בהליכים משפטיים. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, אינני מקבלת את הטענה. התרשמתי שפיטוריה של התובעת היו בשל דרישות נחרצות של יו"ר וועד העובדים מר אליאס, שחזר ופנה ודרש את פיטוריה של התובעת. לא מצאתי כי לפנייתה בעניין תשלום הפרשי שכר, היתה השפעה על החלטה לפטרה. 56. התובעת פוטרה בסמוך לגיל 55. בעקבות פיטוריה מקבלת פנסיה תקציבית מהעירייה. עובדה זו עומדת אל מול כך שלאחר 23 שנות, שבהן השקיע את כל כישוריה לטובת עבודתה בעירייה, נותרה ללא מקור פרנסה בעקבות הליך פיטורים חפוז ובלתי תקין. 57. בנסיבות אלה אני מוצאת שיש להעמיד את הפיצוי שלו זכאית התובעת על סך 10 חודשים (כנטען בכתב התביעה המתוקן), לפי שכר 6,552 ₪, סה"כ 65,520 ₪. 58. תביעה להחזר ניכויים מהשכר מחומר הראיות עולה כי בתקופה מסוימת, עקב בעיות בריאותיות התובעת התייצבה לעבודה בשעה 9:00. התובעת טוענת שהשלימה את כל השעות למשרה מלאה אך לטענתה לא שולם לה על כך. בסוגיה זו התקיים הליך בוררות שהסתיים בפסק בוררות מיום 8/4/2009 (נספח לכתב התביעה). כך נקבע בסיום פסק הדין: "5.16 אין ספק כי קביעת שעות העבודה ומועד ההגעה לעבודה מצויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. בענייננו, במסגרת אותה פררוגטיבה, אפשרה העירייה לעובדת הגעה לעבודה בשעה 09:00 בכפוף להסכמת המנהל הישיב. זכותה המלאה של העירייה לשנות את מדיניותה בהקשר זה - כל עוד השינוי נעשה בתום לב ומשיקולים עניניים. משהערייה, למעשה, לא הבהירה מה הם השיקולים הענייניים שהביהו לשינוי "מדיניותה" כלפי העובדת, מאז שיבוצה של האחרונה בתפקיד חשבת במשרדי וועד העובדים, ומשמדובר בנסיבות מיוחדות המגובות גם באישור רפואי עדכני - חורגת החלטתה בנסיבות אלה, ממתחם הסבירות. 5.17 זאת ועוד, סירובה של העירייה, כאמור לעיל, גם אינו עומד במבחן מידתיות . המידתיות כוללת , בין השאר, את הדרישה לקיומו של יחס ראוי בין הנזק לתועלת - קרי - אסור שה"נזק" או ה"מחיר" כתוצאה מהפגיעה יהיה גדול מה"תועלת" המופקת מהפעלת הכוח (אהרון ברק "מבחן המידתיות במובנו הערכי", אמור להתפרסם בספר חשין). באיזון האינטרסים בענייננו, לאור נסיבותיה החריגות של העובדת המגובות במסמכים רפואיים, הסכמת מנהלה הישיר ובמיוחד לאור השינוי הלא מוסבר ב"מדיניותה" של העירייה כלפיה, ה"נזק" של העובדת גדול מה"תועלת" שתפיק העירייה מהחלטתה כאמור לעיל. 5.18 אין באמור לעיל כדי לקבוע כי לעובדת "זכות קנויה" ל"סידור עבודה" כזה או אחר, או כדי לשלול מהערייה את הכוח לעשות שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלה לעניין שעות עבודתה של העובדת, לרבות שינוי מדיניותה משיקולים ונימוקים עניניים, ולרבות הגבלת התקופה, דרישה להמצאת מסמכים רפואיים עדכניים מעת לעת, הפניית העובדת לוועדה רפואית ו/או פנייה לוועדת ערר רפואית". 59. בסיכומי התובעת נטען כי ממועד תחילת העבודה בוועד העובדים, משנת 2005, ניתן לתובעת אישור מאת הממונה הישיר עליה דאז - יו"ר הוועד מר שלום, להגיע לעבודתה בשעה 9:00 אך למרות זאת העירייה ביטלה את האישור וניכתה משכרה של התובעת את זמן האיחור. 60. העירייה טוענת כי פסק הבורר נכון ממועד נתינתו ואילך וכי אין הוא קובע זכות באופן רטרואקטיבי. העירייה מפנה בעניין זה לסעיף 5.7 לפסק הבוררות, שם נקבע כי כל עוד לא אישרה העירייה לעובדת את הגעתה בשעה 9:00 במקביל להארכת יום עבודה, העובדת אינה יכולה לעשות דין לעצמה. 61. על פי הניתוח העובדתי שבפסק הדין, האישור הרפואי הרלוונטי, מיום 8/6/2006, שניתן על ידי ועדת ערר של מכבי שירותי בריאות כללית, קבע שהתובעת כשירה לעבודה בשתי אפשרויות. האחת - תחילת עבודה משעה 8:00 אך מתן הפסקה בת 45 דקות בשעות הבוקר והשניה - תחילת עבודה בשעה 9:00. (יצוין כי האישור הרפואי לא הוצג. הדברים מובאים על פי ציטוט של האישור, כמובא בסעיף 2.20 לפסק הבוררות). 62. התובעת לא הציגה אישור של העירייה לאחת משתי האופציות. ההיפך הוא הנכון, מתכתובת שנוהלה לאחר אישור זה, כמובא בפסק הבוררות, עולה שלא ניתן על ידי העירייה אישור כלשהו. כך, במכתבו של מר אדרי ליו"ר הוועד מיום 26/3/2008 (סעיף 2.23 לפסק הבוררות), בו נאמר: "עם כל הכבוד לעמדתך, כפי שעלה ממכתב זה, עדיין כ"א בעירייה הוא זה שקובע את היקף משרתו של כל עובד בעירייה, על כל המשתמע מכך... כל עוד העירייה משלמת לגב' X את שכרה ונחשבת כעובדת עירייה - עבודתה צריכה להיות בהתאם לכללים שהעיריה קובעת". 63. מסקנת האמור היא כי בפסק הבוררות אין חיוב של העיריה לשלם לתובעת הפרשי שכר למפרע, לתקופה שקדמה לפסק הבוררות, שעה שהעירייה לא נתנה אישור להגיע בשעה 9:00 ובהעדר הוראה רטרואקטיבית בפסק הבוררות. דין התביעה להפרשי שכר להידחות. 64. פדיון ימי מחלה התובעת פוטרה בטרם הגיע מועד הזכאות על פי חוק לימי מחלה. קבעתי לעיל כי התובעת לא פוטרה בשל התנכלות אלא עקב בעיות ביחסי אנוש ותלונות של יו"ר הוועד על תפקודה. עיתוי הפיטורים אינו קשור למועד הזכאות לימי מחלה. לפיכך, אין התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן הזכות לדמי מחלה. 65. סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת, כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך 65,520 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16/11/09) ועד לתשלום בפועל. ב. הנתבעת תערוך תחשיב של זכאות התובעת להפרשי דרגות כמפורט בפסק הדין לעיל ותגיש את התחשיב לתיק ולב"כ התובעת תוך 30 יום מהיום. ג. הנתבעת תגיב על התחשיב תוך 30 יום מקבלתו. ד. במידת הצורך, ימונה חשב שכר ו/או יינתן פסק דין משלים בסוגיה זו. ה. התיק יובא לעיוני ביום 20/2/14. 66. בגין ההליכים בתיק תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. התחום הנפשיפיצוייםמתח דרגותלחץ נפשי / מתח נפשידירוג שכר (דרגה)